הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא ת"א 33737-01-20

מספר בקשה:6
בפני
כבוד ה שופט רונן פלג

המבקשים

  1. סנודוניה בע"מ
  2. יוליה וורטוצקיה
  3. יוסי נאמן

נגד

המשיב
גיל ויניק

פסק דין

1. לפניי בקשות המבקשים לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות והיעדר יריבות.

2. המשיב הגיש נגד המבקשים תביעה כספית לסך של 459,000 ₪. בתביעה נטען בתמצית, ולצורכי ההכרעה בבקשה שלפניי, כדלקמן:

א. בפסק דין של בית הדין האזורי לענייני עבודה בתל אביב נקבע שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. כפועל יוצא נדחתה תביעת המשיב נגד המבקשים לסך של 810,607 ₪, מבלי שבית הדין דן בה לגופו של עניין. ערעור של המשיב לבית הדין הארצי לעבודה נדחה ומכאן הצורך בתביעה החדשה.

ב. בין לבין התנהלה בבית המשפט המחוזי מרכז תביעה כספית שהמבקשים הגישו נגד המשיב בטענה לשימוש בסימני מסחר. בפסק הדין שניתן בדרך של פשרה נקבע שהמשיב ישלם למבקשים סך של 120,000 ₪, ואולם מועד התשלום נדחה עד לאחר שיינתן פסק דין חלוט בתביעת המשיב בבית הדין האזורי לענייני עבודה.

ג. המבקש 3 הוא פושט רגל, עורך דין מושעה, עבריין מורשע ואסיר המרצה כיום את עונשו בגין עבירות מרמה חמורות.

ד. המבקשת 1 היא חברה בניהולו ובבעלותו של המבקש 3, אשר רשם אותה על שמה של בת זוגו המבקשת 2. המבקש 3 רכש בשנת 2001 את פעילותה של רשת תיווך נדל"ן ישראלית שהתפרקה והפך להיות בעל הרישיון הבלעדי בישראל של חברת "סנטיורי 21" העולמית.

ה. בשנת 2003 פעילות הרשת נקלעה לקשיים והמבקש 3 סגר אותה, למעט פעילותם של מספר זכיינים. ניסיון מאוחר יותר לשקם את המותג לא צלח. החל משנת 2008, המבקש 3 פנה אל המשיב, ובעזרתו המותג החל לצבור הצלחה ותאוצה.

ו. כפועל יוצא, החל משנת 2010 המבקש 3 שכר את שירותיו המקצועיים של המשיב, לצורך שיווק ומכירת זיכיונות של המבקשת 1. המשיב חדל מיתר עיסוקיו, פעל אינטנסיבית רק בשירות המבקשים ואף הצליח למכור זיכיונות. המשיב אף מונה כסמנכ"ל וכמורשה חתימה במבקשת 1.

ז. המבקש 3 הונה את המשיב ולא שילם לו את התמורה שהגיעה לו עבור שירותיו. לאחר שכל הניסיונות של המשיב לקבל את המגיע לו כשלו, הוא הודיע בתחילת חודש ינואר 2013 על סיום ההתקשרות עם המבקשים.

ח. המבקשים הפרו את ההתחייבויות החוזיות כלפי המשיב ועליהם לשלם לו עמלות בגין מכירת זיכיונות ובונוס של 7% ממניות הרשת. זכאותו של המשיב לסכומים הנ"ל הוכחה זה מכבר במסגרת ההליך שהתנהל בבית הדין האזורי לענייני עבודה.

ט. המבקשים 3-2 הונו את המשיב. בנסיבות העניין יש להרים את מסך ההתאגדות של המבקשת 1 ולחייב את המבקשים 3-2 בחיוב אישי כלפי המשיב.

3. עיינתי בטענות הצדדים בבקשות לסילוק התביעה על הסף, בתגובה ובתשובות (יצוין שהטיעונים שהגיש המבקש 3 הם העתקים של טיעוני המבקשים 2-1) .

דיון והכרעה

התיישנות

4. אין חולק על כך, שעילת התביעה של המשיב נגד המבקשים נולדה, לכל המאוחר, עם הודעתו כי הוא עוזב ומפסיק את פעילותו בשירות המבקשים או מי מהם ב תחילת חודש ינואר 2013 (ס' 73 לכתב התביעה) . המבקשים הפנו לכך שהתכתבות המסרונים בין המשיב לבין המבקש 3 (נספח 13 לבקשת המשיב למתן צו עיקול זמני על דרך של עיקול עצמי), נפסקה לחלוטין ביום 11/1/13, ומכאן שלכל המאוחר זהו המועד האחרון שממנו נספרת תקופת ההתיישנות. המשיב לא הכחיש את הטענה בתגובתו.

5. כתב התביעה שלפניי הוגש לבית המשפט ביום 15/1/20, יותר מ- 7 שנים לאחר שנולדה עילת התביעה, ומכאן שהיא התיישנה מכוח הוראותיהם של סעיפים 6-5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958.

6. המחלוקת העיקרית בין הצדדים, מתמקדת בטענת המשיב, כי התקופה שבה התנהלו ההליכים בבית הדין האזורי לענייני עבודה, מיום הגשת התביעה 28/5/14 ועד ליום מתן פסק הדין 18/4/19, לא באה במניין תקופת ההתיישנות.

7. סעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958, שכותרתו "תובענה שנדחתה", קובע כך:

"הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה".

מכאן שיש לבדוק האם התביעה החדשה הוגשה "בשל אותה עילה".

8. לטענת המבקשים, עילותיה של התביעה הנוכחית שונות בתכלית מאלו שנטענו על ידי המשיב בתביעתו בבית הדין האזורי לענייני עבודה. התביעה שם הוגשה מכוח דיני העבודה, ואילו התביעה הנוכחית הוגשה בעילה חוזית ובעילה של עשיית עושר ולא במשפט.

המבקשים הפנו לכך שבכותרת כתב התביעה שהוגשה לבית הדין נכתב שמהות התביעה היא "שכר עבודה, עמלות, בונוס, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, הפרשות לגמל, פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר, פיצוי בגין הודעה לעובד", בעוד שבתביעה החדשה מהות התביעה הוגדרה כ- "כספית, חוזית".

9. המשיב טען בתגובה, שפסיקת בית הדין האזורי לענייני עבודה לא הכריעה לגופו של עניין, כך שניתן להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה. לטעמו של המשיב, תביעתו השנייה מסתמכת על אותן עובדות ממש ועל אותה העילה שהועלתה בבית הדין האזורי לענייני עבודה, שהיא הפרת ההתקשרות החוזית בין הצדדים.

10. עיון בכתב התביעה שהוגש על ידי המשיב בבית הדין האזורי לענייני עבודה מעלה שהרקע העובדתי דומה מאד לזה שפורט בכתב התביעה בהליך שלפניי.

שני כתבי התביעה מעלים דרישה לסעדים כספיים בגין עמלה עבור מכירת זיכיונות בסך של 229,000 ₪ ובגין בונוס בשיעור של 7% ממניות הרשת ובסך של 245,000 ₪.
11. בסעיף 110 לכתב התביעה שהוגש לבית הדין האזורי לענייני עבודה נטען כך:

"הוסכם בין הצדדים כי שכרו של התובע ישולם כדלקמן:

א. 50% עמלה מדמי הזיכיון הראשוניים שישולמו על ידי הזכיין בגין גיוס זכיין לרשת.

ב. בונוס בשיעור של 1% ממניות החברה, עבור כל זיכיון חדש אשר התובע יגייס ועד לתקרה של 20% ממניות החברה.

ג. רכב צמוד הכולל אחזקה והוצאות.

הנתבעים פעלו בניגוד לתיקון 24 לחוק הגנת השכר, לא שילמו שכר ולא הנפיקו תלושי שכר במהלך 26 חודשי עבודה, וכך עברו עבירה מסוג העבירות של אחריות קפידה".

12. בכתב התביעה בהליך שלפניי, בפרק ו' שכותרתו "המסגרת הנורמטיבית והעילות המשפטיות", נטען לעילת תביעה חוזית ולעילת תביעה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט:

"... הנתבעים הפרו ברגל גסה את חובותיהם החוזיות כלפי התובע ובכלל זה את חובת תום הלב החלה על צדדים לחוזה ... " (ס' 115).

"הנתבעים פעלו בניגוד להוראות סעיפים 12(א), 15, 39 לחוק החוזים, תוך שהם מפרים באופן בוטה את חובת תום הלב המוטלת עליהם על פי חוק ובהתאם להסכם ההתקשרות בין הצדדים. הוראות סעיף 23, 24 לחוק החוזים מצביעות, כי קיים תוקף משפטי להתקשרות בין התובע לבין הנתבעים, ובכלל זה חובתם של הנתבעים לשלם לתובע את התמורה המלאה עבור שירותיו המקצועיים כמוסכם בין הצדדים וכמפורט לעיל ולהלן" (ס' 118-117) .

"התובע יטען, כי הנתבעים התעשרו שלא כדין על חשבונו ומשירותיו המקצועיים אותם העניק לחברה. לפיכך, על הנתבעים לפצות את התובע אף מכוח הוראות ס עיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט - 1979" (ס' 119).

13. הפסיקה קובעת כי המונח "עילת תביעה" הוא בעל משמעות שונה בהקשרים שונים. להבנתי, גם הגדרה רחבה של המונח לא יכולה להביא למסקנה ששתי התביעות הוגשו באותה עילה. בעוד שהתביעה בבית הדין האזורי לענייני עבודה התבססה על עילות תביעה מכוח דיני העבודה, בגין אי תשלום מה שהוגדר כשכר עבודה, התביעה שלפניי הוגשה מכוחן של עילות תביעה אחרות - עילת תביעה חוזית ועילת תביעה מכוחו של חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט - 1979.

14. אין מניעה שאותה מסכת עובדתית תוליד עילות תביעה שונות. כפי שנקבע בעניין ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5), 166, בעמ' 192, שאליו הפנו שני הצדדים בטיעוניהם:

"קיימת זהות בתשתית העובדתית המשותפת לשתי התביעות. אותה תשתית עובדתית יכול שתקים עילות בתחומי משפט שונים. כך ראינו כי בתביעה הראשונה הוכרע הדין בעילה של הבטחה שלטונית שהופרה. מכוח אותן עובדות יכולות לקום עילות אחרות, כגון עילות במסגרת דיני חוזים, נזיקין, עשיית עושר ולא במשפט. אם עילות אלה היו מועלות בתובענה הראשונה ולא היו נדונות על-ידי בית-המשפט, היה ניתן לטעון כי לגביהן לא נוצר השתק עילה, ועם הגשת התובענה הראשונה שהכילה אותן והימנעות בית-המשפט מלפסוק בהן, נפסקה תקופת ההתיישנות לתקופה שמאז הגשת התובענה הראשונה ועד למתן פסק-דין בה. לעומת זאת אם לא הועלו עילות אלה בתובענה הראשונה - ועולה מן החומר שלא הועלו - הרי שהיה על התובעים להגיש תביעה על בסיס עילות אלה או לבקש לצרפן לתובענה המקורית תוך שבע שנים מיום היוולד העילה. הדבר לא נעשה, והתביעה החדשה הוגשה לאחר חלוף מועד ההתיישנות ".

15. בעניינו, התשתית העובדתית של שתי התביעות משותפת, ואולם עילת התביעה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, כמו גם עילת התביעה החוזית, לא נכללו בתביעה הראשונה. מכאן שהתביעה שלפניי אינה בבחינת " תובענה חדשה בשל אותה עילה" כלשונו של סעיף 15 לחוק ההתיישנות.

16. התוצאה היא שתקופת הזמן שחלפה מאז שנולדה עילת התביעה ועד ליום הגשת התביעה שלפניי נספרת כולה. תקופה זו עולה על 7 שנים, כך שתביעת המשיב התיישנה ודינה להידחות על הסף.

היעדר יריבות

17. התוצאה של דחיית התביעה מחמת התיישנות מייתרת למעשה את הדיון בבקשה לסילוק התביעה על הסף בהיעדר יריבות. עם זאת, אדון גם בעניין זה בקצרה.

18. המבקשים טענו שפסק הדין של בית הדין האזורי לענייני עבודה יצר השתק פלוגתא והכריע כי כל ההתנהלות שבין הצדדים בוצעה באמצעות החברות בלבד, כך שהיריבות המשפטית היא בין החברה שבבעלות המשיב לבין המבקשת 1, ללא מעורבות אישית של המשיב ושל המבקשים 2-1.

19. המשיב טען בתגובה, ש בית הדין האזורי לענייני עבודה דן בשאלה האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, ו לאחר שהכריע בשלילה הוא לא המשיך לדון בטענה להרמת מסך ההתאגדות ולחיוב האישי של המבקשים 3-2 בחיובי המבקשת 1. בנוסף נטען שהמבקשים 3-2 הונו את המשיב, מה גם שהמשיב עצמו הוא זה שמונה לסמנכ"ל ולמורשה חתימה במבקשת 1 ולא החברה שבבעלותו.

20. לא מצאתי כי יש לקבל את בקשת המבקשים ולדחות את התביעה על הסף מחמת היעדר יריבות.

21. תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, קובעת כי בית המשפט רשאי לדחות תובענה על הסף, אך הוא אינו חייב לעשות כן. כבר נקבע בפסיקה, כי תקנה זו מיועדת "לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת" (ע"א 316/56 חיים קרמש ואח' נ' סול ואח', פ"ד יא 1336, 1341 ; ע"א 7261/97 שרבני ואח' נ' חברת האחים שבירו בע"מ ואח' , פ"ד נד(4) 464, 478).

22. דחיית תביעה על הסף היא אמצעי חמור, השמור לאותם מקרים קיצוניים הראויים לו. מכאן שהכרעה עניינית עדיפה כמעט תמיד על פני הפתרון הדיוני (ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד לו(2) 151, 155 - 156).

בית המשפט יסלק תביעה על הסף רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו יוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה (ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח', פ"ד מא(1) 577; ע"א 642/89 עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה, פ"ד מו(1) 470; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב - יפו, פ"ד מ(2) 668).
23. בענייננו, המחלוקת היא עובדתית ו היא כוללת טענות להונאה אישית מצדם של המבקשים 3-2 , אשר בית הדין האזורי לענייני עבודה לא דן בהן. כאשר קיימת מחלוקת עובדתית ויש צורך בהגשת ראיות ובחקירת עדים, די בכך כדי להביא לדחיית בקשה לסילוק על הסף.

סיכום

24. כפי שנקבע לעיל, תביעת המשיב נגד המבקשים נדחית מחמת התיישנות.

25. הבקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת היעדר יריבות נדחתה.

26. התוצאה של דחיית התביעה היא שטענותיו של המשיב נגד המבקשים לא תתבררנה לגופן. בנסיבות העניין איני רואה לנכון לחייב את המשיב בהוצאות.

ניתנה היום, כ"ח אדר תש"פ, 24 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.