הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא ת"א 3237-08

בפני
כבוד ה שופט רונן פלג

התובעת
שולמית גדסי

נגד

הנתבעים

  1. מזל מעברי
  2. יוסף לוי
  3. אורנה לנג
  4. שמשון הלל
  5. דן הלל

ב"כ התובעת עו"ד נחמיה יעקב ועו"ד יצחק ז'ילבר חדד
ב"כ הנתבעים עו"ד אברהם קורן

פסק דין חלקי

1. לפניי תביעה כספית לסך של 2,500,000 ₪, שהוגשה בטענה שלא הוחזרו לתובעת מלוא כספי ההלוואות שהלוותה למנוח פנחס לוי ז"ל, אשר הנתבעים הם יורשיו.

תמצית כתבי הטענות

2. בכתב התביעה המתוקן (הוגש ביום 1/5/14) נטען כך:

א. התובעת ומר פנחס לוי ז"ל (להלן: "המנוח") היו ידידים קרובים.

ב. המנוח היה אדם בעל רכוש רב, אשר השקיע כספים בבורסה ונזקק לקבלת אשראי בבנקים. בשלב כלשהוא הוא צבר חובות כלפי הבנקים ועל כן לווה כספים מהתובעת.

ג. ההלוואה הראשונה בסך 368,763 ₪ נלקחה בין התאריכים 21/11/94 - 6/1/95 ותנאיה נרשמו במסמך בכתב יד שנחתם על ידי המנוח. לאחר מו"מ סוכם כי המנוח ישלם לתובעת ריבית שנתית בשיעור של 21.5% לשנה, כאשר הריבית מצטרפת לקרן מדי 3 חודשים. ב יום 14/2/94 הצדדים הסכימו שסך ההלוואה הראשונה נכון לאותו מועד הוא 380,000 ₪ והמנוח מסר לתובעת שיק ביטחון על סך זה לביטחון הפירעון.

ד. במהלך שנת 1998 התובעת הלוותה למנוח סכומים שונים המסתכמים בערכי קרן ב- 151,890 ₪ (להלן: "ההלוואה השניה"). סכומי ההלוואה השניה נועדו כדי למנוע את מכירת דירתו של המנוח על ידי כונס נכסים שמונה מטעם בנק "אוצר החייל", שהמנוח חב לו כספי הלוואות.

ה. כספי ההלוואה השניה ניתנו על בסיס תנאי ההלוואה הראשונה, שביטאו בקירוב את ריביות הבנקים בגין משיכת יתר חריגה.

ו. המנוח התחייב להחזיר לתובעת את כספי ההלוואה הראשונה בתוך 3 שנים. לאחר שחלף המועד, הצדדים דחו בהסכמה את מועד הפירעון מעת לעת. גם בעת מתן ההלוואה השניה סוכם על החזר בתוך 3 שנים ובשנת 2001 מועד הפירעון נדחה עד לאחר שהמנוח ימכור את אחד ממגרשיו.

ז. ביום 27/6/01 המנוח מכר מגרש ברעננה תמורת סך של 260,000 $ מבלי ליידע את התובעת ומבלי לשלם לה החזר. דבר המכירה נודע לתובעת באקראי בחודש ינואר 2002 ובתגובה היא פתחה ביום 2/2/02 בהליכי הוצאה לפועל לגביית שיק הביטחון של ההלוואה הראשונה. המנוח הגיש התנגדות ולאחר הליך משפטי ניתן ביום 26/2/06 פסק דין מנומק, אשר קיבל את התביעה (פסק דין של כב' השופט דוד גדול בת"א 6856/03).

ח. שתי ההלוואות הסתכמו, נכון ליום כתב התביעה המקורי, בסף של 7,267,268 ₪. בהפחתת הסכומים ששולמו על ידי המנוח לתובעת ושנגבו בתיק ההוצל"פ, יתרת החוב עומדת על 3,260,140 ₪. לצורכי אגרה סך התביעה הוא 2,500,000 ₪ לפי גבולות הסמכות של בית משפט השלום, בצירוף הפרשי שערוך לפי תנאי ההלוואה.

ט. בגלל יחסי הקרבה והידידות בין התובעת לבין המנוח, היא נמנעה מהגשת התביעה במשך זמן רב, אך פניותיה בעל פה ובכתב לא נענו, עד שהיה צורך בהגשת התביעה.

י. הנתבעים ירשו מאת המנוח נכסים רבים בשווי העולה לאין ערוך על סך התביעה.

3. בכתב ההגנה המתוקן (הוגש ביום 26/5/14) נטען כך:

א. הנתבעים הם כל יורשיו של המנוח - הנתבעים 2-1 הם אחיו ואילו הנתבעים 5-3 הם ילדיה של אחותו , שנפטרה עוד לפניו.

ב. המנוח הלך לעולמו ביום 5/2/09 לאחר שחלה בלוקמיה ושהה תקופה ממושכת בבתי חולים. ביום 14/4/01 המנוח נפגע ממטען חבלה שהתפוצץ בכפר סבא ואיבד את אחת מעיניו. מאותו זמן חלה הידרדרות במצבו הנפשי והוא הרבה לבזבז כספים.

ג. התובעת הייתה ידידה קרובה של המנוח בשנות התשעים, בתקופה שבה הוא נהג להשקיע כספים בבורסה. התובעת לא עבדה בעבודה קבועה ולא היו לה מקורות הכנסה, אלא כספים מעטים. כפי הנראה התובעת הלוותה לתובע כמה עשרות אלפי שקלים והוא בטוב לבו החזיר לה אותם בריבית דריבית.

ד. בהליך קודם התובעת גבתה למעלה מ- 1,700,000 ₪ בגין שיק ע"ס 380,000 ₪. כתב התביעה הוגש לסכום דמיוני של 2,500,000 ₪ ללא תחשיב מסודר.

ה. התביעה נסמכת על חוב משנת 1998, אשר לא נתבע בהליך הקודם משנת 2003, והיא התיישנה זה מכבר. בעדותה בהליך הקודם התובעת טענה שהתובע החזיר לה כספים על חשבון ההלוואה השניה - סך של 141,721 ₪ ביום 14/5/00 וסך של 20,850 ₪ ביום 27/6/01 - ומכאן שההלוואה השניה הוחזרה במלואה. הראיה שהתובעת עצמה לא כללה את סך ההלוואה השניה בתביעה שהגישה נגד המנוח בהליך הקודם.

ו. פסק הדין בהליך הקודם כולל את שתי ההלוואות הנטענות והמוכחשות.

ז. בהליך הקודם ניתנה למנוח הרשות להתגונן. עם זאת, ב"כ התובעת מונה לכונס נכסים על מגרש של המנוח ובהיתר בית המשפט המגרש נמכר תמורת סך של 1,949,640 ₪. לאחר ניכוי ההוצאות נותר בידי התובעת סך של 1,229,107 ₪. בד בבד נוהל המשפט ובפסק הדין נקבע שעל המנוח לשלם לתובעת את סך שטר החוב, שעל פי החישוב הסתכם ביום מתן פסק הדין ב- 803,775 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪. התוצאה היא שעל התובעת להשיב לנתבעים סך של 390,532 ₪ ובתוספת הפרשי ריבית והצמדה 510,759 ₪ נכון ליום הגשת כתב ההגנה המתוקן.

ח. בהליך הנוכחי ניתן פס"ד במעמד צד אחד. התובעת פתחה בהליכי הוצל"פ שמכוחם תפסה ומכרה מגרש נוסף של המנוח באמצעות בא כוחה אשר מונה לכונס נכסים. ביום 1/5/11 התובעת קיבלה סך של 2,924,750 ₪ ותיק ההוצל"פ אופס.

נוכח ביטול פסק הדין, על התובעת להשיב לנתבעים את הסך שנגבה למעט הוצאות המכירה וכולל שכר הכונס. סך זה מסתכם ב- 3,755,273 ₪ נכון ליום הגשת כתב ההגנה המתוקן.

ט. ב"כ התובעת נטל באופן אסור כספים כפולים הן ככונס נכסים והן מסכומי שכרי הטרחה בהוצל"פ.

י. התובעת לא הוכיחה את טענותיה להעברת סכומי ההלוואה השניה אל המנוח. לכתב התביעה צורפו תדפיסי חשבון בנק של יונה ומרים גדסי ולא של התובעת.

יא. אחוז הריבית הנטען התביעה מהווה ריבית נשך המנוגדת לחוק. המנוח לא היה מסכים לריבית בשיעור כזה והוא יכול היה לקבל כספים בתנאים נוחים בהרבה באמצעות הבנקים.

יב. התובעת ניצלה את מצבו הרפואי הלקוי של התובע והגישה את התביעה בעת שהיה מאושפז ובמצב קריטי. התובעת נטלה פסק דין שלא בתום לב ופעלה בציניות לקבל כספים שאינם מגיעים לה.

4. התובעת הגישה כתב תשובה, שבו חזרה בעיקר על טענות כתב התביעה והכחישה את טענות כתב ההגנה. בנוסף נטען בו כך:

א. עילת התביעה של התובעת נולדה בחודש ינואר 2002, כאשר נודע לה שהמנוח מכר מגרש מבלי להחזיר לה את כספי ההלוואה השניה. יש לספור את תקופת ההתיישנות ממועד זה ומכאן שהתביעה טרם התיישנה נכון למועד הגשת התביעה הנוכחית בשנת 2008.

ב. הנתבעים לא יכולים להשמיע טענות בקשר לתיק ההוצל"פ הראשון אשר נסגר בשנת 2009, לאחר הגשת דו"חות לראש ההוצל"פ וכאשר המנוח היה מיוצג על ידי עו"ד.

ג. בתיק ההוצל"פ השני יש להפחית את ההוצאות הרבות שהוצאו עבור שכר הכונס, ההוצאות והמיסים שחלו על המגרש. הנתבעים ידעו על קיומו של פסק הדין בהליך הנוכחי, אך במשך 5 שנים נמנעו מהגשת בקשה לביטולו והסתפקו בהליכי סרק במסגרת הליכי ההוצל"פ.

ד. בתצהיר התובעת אשר הוגש בהליך הראשון נכתב באופן מפורש שהוא מתייחס לתביעה השטרית ולא לעסקת היסוד, אשר תתברר בתביעה נפרדת.

ה. סכומי ההלוואה השניה ניתנו ברובם מחשבון בנק משותף של התובעת ושל אמה מרים גדסי. הסך הראשון 3,890 ₪ ניתן מחשבון אחותה של התובעת הגב' יונה גדסי.

השתלשלות ההליכים בתיק וההסכמות הדיוניות

5. התביעה הוגשה במקור ביום 5/6/08 כתביעה בסדר דין מקוצר נגד המנוח פנחס לוי ז"ל. פסק דין בהיעדר הגנה ניתן ביום 21/1/09 (כב' הרשם בנימין יזרעאלי כתוארו אז).

6. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל שננקטו מטעמה של התובעת למימוש פסק הדין, עלה בידה לממש מגרש שהיה בבעלות המנוח ולמכור אותו באמצעות כונס נכסים תמורת סך של 2,950,000 ₪. ע"פ הנטען, לאחר תשלום מיסים והוצאות, התובעת קיבלה לכיסה סך של 1,906,129 ₪ מתוך סך המכירה.

7. ביום 19/1/12, בחלוף יותר מ- 3 שנים לאחר מתן פסק הדין, הוגשו מטעם הנתבעים יורשי המנוח בקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו מכוחו ובקשה למתן ארכה להגשתה.

8. לאחר הליך ממושך שכלל בקשות ותגובות בכתב, שמיעת חקירות נגדיות במשך שני דיונים והגשת סיכומים בכתב, בוטל פסק הדין בהחלטה מיום 1/10/13 (כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר). בהמשך לכך הצדדים הסכימו כי לנתבעים תינתן הרשות להתגונן , על בסיס בר"ל שהוגשה במקביל לבקשה לביטול פסק הדין.

9. ביום 2/4/14 התקיים דיון קדם משפט ראשון בתיק, ש לאחריו הוגשו בהסכמה כתבי טענות מתוקנים. בהמשך התקיימו מספר דיוני קדם משפט נוספים.

10. בדיון קדם המשפט שהתקיים ביום 26/2/15 נכתב לפרוטוקול לוח האירועים הכרונולוגי בין השנים 2011-1995. הצדדים הסכימו כי לוח האירועים יהיה מוסכם על כל האמור בו, למעט בשתי שאלות שיוכרעו על ידי בית המשפט כדלקמן:

א. האם יש לצרף את הריבית לקרן אחת לשנה או בכלל לא ?

ב. האם יש לזקוף את הכספים שהתקבלו במסגרת הליכי הוצל"פ קודמים אצל כונס הנכסים לטובת התובעת ביום קבלתם אצל הכונס או ביום שבו הם הועברו אליה בפועל, שאז הריבית תחושב גם בתקופה שהכספים הוחזקו בידי הכונס.

11. כמו כן נכתבו לפרוטוקול הסכמות נוספות של הצדדים שקיבלו תוקף של החלטה כדלקמן:

"אנו מסכימים שימונה רו"ח מוסכם מטעם בית המשפט, שיחשב את הסכומים בהתאם ללוח הזמנים המוסכם ובכפוף למחלוקות שעדיין נותרו, דהיינו חישוב ראשון עם הריבית המצטברת מדי שנה, חישוב שני ללא ריבית מצטברת, חישוב שלישי המביא בחשבון שהכספים שהתקבלו אצל הכונס נחשבים ביום קבלתם אצלו כפירעון עבור התובעת וחישוב רביעי המביא בחשבון שההלוואה נפרעת רק במועדים שבהם התובעת קיבלה את הכספים מהכונס בפועל. ארבעת החישובים יחושבו עד למונחי יום עריכת חוות הדעת.

תוצאת הדברים תהיה שחוות דעת רואה החשבון מטעם בית המשפט תחשב 4 סכומים נפרדים שהם 4 תוצאות שונות להתחשבנות רבת השנים שבין הצדדים. בהמשך לכך יהיה על בית המשפט להכריע במחלוקות אשר נותרו, כך שפסק הדין יוכל להיות אחד מארבעת הסכומים".

12. בהתאם להסכמות הצדדים מונה רו"ח יהודה אוסטרו כמומחה מטעם בית המשפט. הלה השלים את חוות דעתו ביום 27/5/15.

13. בהיעדר הסכמות נוספות בין הצדדים, נשמעו חקירות נגדיות של עדיהם בדיונים שהתקיימו בתאריכים 22/11/15 ו- 18/4/16. בשלב מאוחר זה הוגשה בקשה מטעם הנתבעים לביטול ההסכמות. לאחר הגשת תגובה ותשובה, הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 21/7/16.

14. בהמשך לכך הוגשו במדורג סיכומי הצדדים בכתב.

דיון והכרעה

פרק א' - סדר האירועים הכרונולוגי המוסכם

15. להלן יפורט סדר האירועים המוסכם (פרוטוקול דיון קדם המשפט מיום 26/2/15):

א. 14/2/95 - הלוואה מהתובעת ל מנוח בסך של 380,000 ₪ בריבית בשיעור 21.5%.
ב. 1/8/95 - החזר הלוואה בסך של 20,000 ₪.
ג. 1/6/98 - הלוואה מהתובעת למנוח בסך של 3,890 ₪ בריבית בשיעור 21.5%.
ד. 24/7/98 - הלוואה מהתובעת ל מנוח בסך של 36,000 ₪ בריבית בשיעור 21.5%.
ה. 3/8/98 - הלוואה מהתובעת למנוח בסך של 20,000 ₪ בריבית בשיעור 21.5%.
ו. 12/11/98 - הלוואה מהתובעת למנוח בסך של 30,000 ₪ בריבית בשיעור 21.5%.
ז. 11/12/98 - הלוואה מהתובעת למנוח בסך של 7,000 ₪ בריבית בשיעור 21.5%.
ח. 29/12/98 - הלוואה מהתובעת למנוח בסך של 55,000 ₪ בריבית בשיעור 21.5%.
ט. 14/5/00 - החזר הלוואה מהמנוח לתובעת בסך של 141,721 ₪.
י. 27/6/01 - החזר הלוואה מהמנוח לתובעת בסך של 20,850 ₪.
יא. 8/8/03 - מכירת מגרש ראשון. לקופת הכונס התקבלו הכספים בהדרגה - ביום 8/8/03 סך של 126,255 ₪, ביום 30/12/03 סך של 600,735 ₪, ביום 15/2/04 סך של 56,473 ₪, ביום 9/6/04 סך של 1,068,681 ₪, ביום 3/8/04 סך של 95,392 ₪, ביום 17/2/08 סך של 13,346 ₪. לתובעת הועברו בפועל 200,000 ₪ ביום 1/11/03.
יב. 5/3/06 - התובעת קיבלה תמורה מכונס הנכסים בסך של 876,010 ₪.
יג. 5/3/11 - מכירת מגרש שני. התובעת קיבלה סך של 1,906,129 ₪.

פרק ב' - האם יש לצרף את הריבית לקרן אחת לשנה או בכלל לא ?

ב'1 - גרסת התובעת

16. התובעת טענה כי היא והמנוח סיכמו שסכומי ההלוואה הראשונה יישאו ריבית שנתית בשיעור של 21.5% בתנאים שבהם הבנקים המסחריים גבו מהמנוח הלוואות בשנים הרלוונטיות (1995-1994), ובכלל זה צירוף הריבית לקרן כל 3 חודשים (סעיף 8 לתצהיר התובעת).

לטענתה היא דרשה תחילה ריבית שנתית בשיעור של 24% ואולם התפשרה עם המנוח על ריבית שנתית בשיעור של 21.5%, כפי שנרשם בכתב ידו על גבי נספח א' לתצהירה (סעיף 10 לתצהיר התובעת ; עמ' 41 לפרוטוקול, שורות 15-14 ; עמ' 42, ש' 15-12).

לגבי ההלוואה השניה משנת 1998, התובעת טענה להסכמה על ריבית שנתית בשיעור של 21.5% ובהתאם לתנאי הבנק, לאחר שהמנוח אמר לה שגם הבנק גובה ממנו ריבית בשיעור זה (סעיפים 21-20 לתצהיר התובעת).

ב'2 - מסמך תנאי ההלוואה הראשונה

17. תנאי ההלוואה הראשונה הוסדרו במסמך נספח א' לתצהיר התובעת, הרשום בכתב יד וחתום לכאורה על ידי התובע. המסמך מפרט את סכומי ההלוואה הראשונה ובתחתיתו, מעל החתימה, נכתב "ע"פ שני אחוז" ובהמשך בתוך מסגרת ריבועית "21.5".

18. אין בנספח א' אזכור לריבית המצטרפת לקרן מדי תקופה כלשהיא. ניתן להסיק מכך שהצדדים קבעו שיעור ריבית שנתית ניכר ובתמורה לא קבעו שהריבית תצטרף לקרן.

ב'3 - המסמך מיום 26/8/98 (נספח ז'1 לתצהיר התובעת)

19. התובעת העידה כי את תנאי הריבית המצטרפת לקרן היא מסיקה מנספח ז'1 לתצהירה, שבו נכתב כי הריבית של השיק שניתן תחושב "בהתאם לתנאי הבנק תמורתם שולם" (עמ' 44, ש' 19-15). מסמך ז'1 נכתב בכתב ידה של התובעת (עמ' 44, ש' 21-20). המסמך נושא את התאריך 26/8/98 ונכתב בו כך:

"אני לוי פנחס מוסר לגדסי שולמית צ'ק מס' 3590081 סניף 20/42400 חשבון 48672 תמורת כיסוי חוב לבנק אוצר החייל. צ'ק זה יישא ריבית (נרשמה גם המילה "והצמדה" עם קו מחיקה וחתימה של המנוח - הערה שלי ר.פ.) בהתאם לתנאי הבנק תמורתם שולם".

20. התובעת העידה שהשיק נושא המסמך נשא גם כן את התאריך 26/8/98 ונועד לביטחון ההלוואה השניה. עם זאת, היא לא ידעה לומר מה היה הסכום שהיה נקוב בשיק, אשר לדבריה נעלם באופן תמוה (עמ' 44, ש' 28-22). למען שלמות התמונה, יש לציין כי בתביעתה השטרית של התובעת נגד המנוח בת"א (שלום - כ"ס) 6856/03 (להלן: "התביעה השטרית"), הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת, מוצג נ/1, שבו היא טענה בסעיף 9, כי השיק ניתן על ידי המנוח לביטחון החזר ההלוואה השניה ונעלם בתקופה שבה התובעת התגוררה בבית המנוח.

21. סבורני כי נספח ז'1 אינו יכול להוכיח את טענתה של התובעת לכך שסוכם על ריבית בתנאי הבנק, כלומר עם ריבית המצטרפת לקרן מדי תקופה. מלכתחילה המסמך נערך בשנת 1998, כך שהוא אינו יכול להיות רלוונטי להלוואה הראשונה משנת 1995. כמו כן, המסמך מתייחס לשיק מסוים ולא להלוואה השניה כולה. בהיעדרו של השיק עצמו ומשהתובעת עצמה אינה זוכרת את סכומו, לא ניתן להסיק מהאמור במסמך כי הוא כולל התחייבות של המנוח לריבית "בהתאם לתנאי הבנק " ביחס לכל סכומי ההלוואה השניה.

22. מסקנתי היא שההתחייבות בנספח ז'1 רלוונטית לשיק בלבד, אשר כאמור אבד והוא לא נתבע בתביעה שלפניי. אין באמור במסמך כדי להוכיח את טענת התובעת שההלוואה ניתנה "בהתאם לתנאי הבנק".

ב'4 - השיהוי בהגשת התביעה וחוסר תום הלב של התובעת

23. ההסכם הדיוני שהושג בתיק זה ייתר את הדיון בטענת ההתיישנות ואולם לא ייתר את הדיון בשיהוי הרב שבו הוגשה תביעת התובעת, ככל שהדבר רלוונטי לשאלות אשר נותרו במחלוקת.

24. ההלוואה הראשונה ניתנה לתובעת על ידי המנוח במהלך השנים 1995-1994 ואילו ההלוואה השנייה ניתנה במהלך שנת 1998. תביעתה השטרית של התובעת נגד המנוח הוגשה רק בשנת 2002, על סף מועד התיישנותו של שיק הביטחון. התביעה החוזית להחזר ההלוואות כולן הוגשה רק ביום 5/6/08 - כ- 13 שנים לאחר מתן ההלוואה הראשונה, כ- 10 שנים לאחר מתן ההלוואה השנייה, כ- 6 שנים לאחר הגשת התביעה השטרית ויותר משנתיים לאחר מתן פסק הדין בתביעה השטרית.

25. ההסכמה הדיונית שאליה הגיעו הצדדים ייתרה את הדיון בטענת ההתיישנות ובצדק, שכן עיון בטענות הנתבעת בהקשר זה מעלה כי סביר שטענת ההתיישנות הייתה נדחית גם לגופו של עניין. אף איני סבור שהתובעת מיצתה את עילות התביעה נגד המנוח מכוח התביעה הראשונה, שעילתה הייתה שטרית בלבד.

אין באמור כדי להצדיק את השיהוי המופרז והבלתי מוסבר שבו הוגשה התביעה הנוכחית. הנתבעים הפנו לפרוטוקול דיון קדם המשפט שהתקיים בהליך התביעה השטרית ביום 18/3/04 (נספח ד' לסיכומי הנתבעים) , שם הודיע ב"כ התובעת כי בכוונתו להגיש בתוך 30 יום את התביעה העיקרית המבוססת על עסקת היסוד. הלכה למעשה התביעה הוגשה רק בחלוף יותר מ- 4 שנים לאחר מכן.

26. השיהוי בהגשת התביעה גרם לנתבעים נזק של ממש ומנע מהם אפשרות אמיתית להתגונן מפני טענות התביעה , בעיקר עקב מותו של המנוח וחוסר האפשרות לגבות את עדותו בנושאים אשר נותרו במחלוקת. מובן שבחלוף שנים כה ארוכות קיים קושי של ממש לאתר עדים אפשריים נוספים שיזכרו את ההתרחשויות, דוגמת חברים של המנוח ושל התובעת או גורמים בבנק אוצר החייל שעסקו בגביית חובותיו הנטענים של המנוח בזמן אמת.

27. השיהוי הרב מצטרף לתמיהות העולות ביחס לתום לבה של התובעת בתקופת הגשת התביעה ונטילת פסק הדין בהיעדר כתב הגנה.

בעת הגשת התביעה המנוח כבר היה חולה במחלה קשה ואושפז במשך תקופות ארוכות בבתי חולים (סעיף 43 לתצהירה של הנתבעת 3). מסירת כתב התביעה בדרך של הדבקה בוצעה בחודש אוקטובר 2008, בעת שהמנוח כבר לא התגורר בדירתו בכפר סבא עקב מצבו הבריאותי החמור (סעיף 44 לתצהירה של הנתבעת 3). כעולה מצו הירושה (נספח א' לתצהירה של הנתבעת 3), המנוח נפטר ביום 5/2/09, 15 יום בלבד לאחר מתן פסק הדין בהיעדר הגנה.

התובעת, על פי עדותה שלה, השתתפה בהלוויה של המנוח (עמ' 48, ש' 14-13) ואולם הדבר לא מנע ממנה לפתוח הליכי הוצאה לפועל על שמו של המנוח ביום 12/5/09.

28. יתרה מכך, במהלך השנים הארוכות שחלפו מאז נטילת ההלוואות, ובכלל זה במהלך שנות התנהלותה של התביעה השטרית ובשנים שלאחר מתן פסק הדין, התובעת לא שלחה אל המנוח מכתבי דרישה בכדי שישלם את חובו הנטען.

29. די בשיהוי המופרז אשר מנע מהנתבעים אפשרות להתגונן מפני התביעה ובהתנהלותה חסרת תום הלב של התובעת, כדי להצדיק את דחיית טענתה כי הוסכם על צירוף הריבית לקרן.

ב'5 - תנאי הבנק

30. כאמור קבעתי לעיל שלא הוכח כי ההלוואות ניתנו על ידי התובעת "בהתאם לתנאי הבנק" של המנוח . עם זאת, אדון להלן בשאלה האם עלה בידי התובעת להוכיח מה בכלל היו אותם תנאים.

31. מטעם התובעת זומנה לעדות בעניין זה עת/1 הגב' מלי ברוק, אשר נכון למועד שמיעת עדותה ניהלה שני סניפים של בנק אוצר החייל (עמ' 36, ש' 12-9). הנ"ל העידה שלא הכירה את המנוח ולא הצליחה לאתר מסמכים שנגעו לחובותיו לבנק, שכן תיק ההוצל"פ שנפתח מטעם הבנק בוער עוד בשנת 2005 (עמ' 36, ש' 19-13).

32. בכל הנוגע לתנאי הריבית הנהוגים בבנק, הגב' ברוק העידה (עמ' 36, ש' 32-26) שבעת נטילת הלוואה הלקוח חותם על שטר הלוואה אשר כולל פרטים ביחס לסכום הקרן, לתנאי הריבית, לתקופה ולתאריכי תשלומי ההחזרים. אם הלקוח אינו משלם החזרים במועד, הרי שחלים התנאים הכתובים בשטר. על ההלוואה מוטלת ריבית פיגורים והריבית מצטרפת לקרן לפי תנאי השטר - בתשלום החזר חודשי הריבית מצטרפת לקרן אחת לחודש , בתשלום החזר רבעוני היא מצטרפת אחת לרבעון ובפיגור מלא אחת לרבעון.

נמסר בעדות כי ריבית הפיגורים כיום כוללת ריבית פריים בשיעור של 1.6% בצירוף 3.5% ו- 15% נוספים (עמ' 37, ש' 10-6). הגב' ברוק לא ידעה לומר מה היו תנאי הריבית בבנק אוצר החייל לפני 15-10 שנים (עמ' 37, ש' 17-13) אם כי ידוע לה שריבית הפריים הייתה גבוהה יותר (עמ' 38, ש' 7-2).

מכל מקום, תנאי הריבית משתנים ונקבעים באופן ספציפי לפי הנתונים של הלקוח המסוים לפי פרמטרים רבים כגון מקום עבודה, שכר, בטחונות, מצב כלכלי ונכסים (עמ' 37, ש' 23 - עמ' 38, ש' 1).

33. נמצא שגם אם הייתה מתקבלת טענת התובעת, שסוכם בינה לבין המנוח על "ריבית בהתאם לתנאי הבנק", הרי שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח מה היו אותם תנאים. היה על התובעת להוכיח מה היו תנאי הריבית של המנוח בשטר ההלוואה אשר נחתם על ידו בבנק אוצר החייל. באופן ספציפי היה על התובעת להוכיח שתנאי ריבית הפיגורים שנקבעו למנוח בבנק כללו צירוף של הריבית לקרן ואחת לכמה זמן.

מובן שלצורך ההוכחה של תנאי המנוח בבנק, היה על התובעת להציג בפני בית המשפט את המסמכים הרלוונטיים או לחילופין לחקור את המנוח. עם חלוף השנים לא עלה בידי התובעת לשים את ידה על מסמכי הבנק ומטבע הדברים אף את עדותו של המנוח לא ניתן לשמוע. אין לה לתובעת אלא להלין על עצמה שהשהתה את הגשת תביעתה במשך שנים רבות כל כך.

ב'6 - קביעות פסק הדין בתביעה השטרית

34. כאמור התובעת הגישה נגד המנוח תביעה שטרית שנידונה בפני בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופט דוד גדול) במסגרת ת"א 6856/03. התביעה הוגשה בקשר לשיק ביטחון ע"ס 380,000 ₪, שהמנוח מסר לתובעת לתאריך פירעון 14/2/95.

35. בפסק הדין מיום 26/2/06 (נספח ב' לתצהירה של הנתבעת 3) נזכרת בסעיף ב(1)(ה) טענת התובעת, כי סוכם בין הצדדים שתשולם לה ריבית שנתית בשיעור של 21.5%, כשהריבית מצטרפת לקרן בכל 3 חודשים.

36. הכרעת פסק הדין בתביעה השטרית הייתה שעל המנוח לשלם לתובעת את סך השטר 380,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה בלבד מיום 14/2/95 ובהפחתת סך של 20,800 ₪ אשר הוכח כי הוחזר על ידי המנוח ביום 1/8/95.

37. עם זאת, בפסקה האחרונה לסעיף ב(9)(ב) לפסק הדין, נכתב כך:

"כיוון שכך, יש לומר כי סכום חוב הקרן שביסוד השטר הינו 307,000 ₪. יתרת הסכום בסך 73,000 ₪ הינה ריבית. אמנם שיעור הריבית גבוה אולם הנתבע עצמו הודה בחקירתו הנגדית לפני כי חתם בהסכמה על שיעור ריבית כזה (ואני מתעלם לבקשתו מכל הנתונים המספריים הנקובים במסמך נספח א' לתצהיר התובעת)".

38. תוצאת הדברים היא שבית המשפט לא שלל את סך הריבית שנכלל בסכום השטר עצמו, אך לא קיבל את דרישת התובעת לריבית שנתית בשיעור של 21.5% ולצירוף הריבית לקרן מדי 3 חודשים עד ליום מתן פסק הדין. תחת זאת, בית המשפט צירף לסך השטר הפרשי ריבית והצמדה לפי החוק.

39. לא מן הנמנע כי קביעות בית המשפט בתביעה השטרית יצרו השתקי פלוגתא ואולם טענה שכזו לא נטענה על ידי מי מהצדדים. ראוי לציין כי קביעת פסק הדין בא שר לפסיקת הפרשי ריבית והצמדה בלבד לא הייתה מנומקת. פסק הדין לא אזכר שוב את דרישות התובעת לריבית שנתית בשיעור של 21.5% ולריבית המצטרפת לקרן מדי 3 חודשים ולא נימק מדוע הן נדחות לכאורה.

ב'7 - סיכום

40. טענות התובעת כי סוכם בינה לבין המנוח על צירוף הריבית לקרנות ההלוואות , לא נתמכות במסמך כלשהוא. נהפוך הוא, במסמך תנאי ההלוואה הראשונה, נספח א' לתצהיר התובעת, נקבע שיעור הריבית השנתית על 21.5% ולא נקבע צירוף של הריבית לקרן.

41. תביעת התובעת הוגשה בשיהוי רב של שנים ארוכות ללא כל הצדקה. השיהוי פגע באופן ממשי ביכולתם של הנתבעים להתגונן מפני התביעה, נוכח מותו של המנוח והפגיעה ביכולת לאתר עדויות של עדים אפשריים נוספים.

42. התנהלותה של התובעת, אשר הגישה את התביעה בעת שסביר שידעה על מצבו הבריאותי של המנוח ופתחה בהליכי הוצל"פ לאחר שנכחה בהלווייתו, מלמדת על חוסר תום לב מובהק. התנהלות זו פגעה אף היא ביכולתם של הנתבעים להתגונן מפני התביעה ודי בה כדי לדחות את טענותיה.

43. התובעת לא הוכיחה את טענתה כי סוכם בינה לבין המנוח על תנאי ריבית "בהתאם לתנאי הבנק", כלומר על צירוף של הריבית לקרן מדי תקופה מסוימת. למעלה מן הנדרש, התובעת לא הוכיחה מה היו התנאים של המנוח בבנק בתקופה הרלוונטית.

44. נוכח האמור, דרישת התובעת להורות על חישוב החוב בדרך של צירוף הריבית לקרן מדי תקופה מסוימת נדחית.

פרק ג' - מאיזה שלב יש לזקוף לטובת התובעת את הכספים שהתקבלו אצל כונס הנכסים

45. בסיכומי התובעת נטען בתמצית כך:

א. ב"כ התובעת מונה ככונס נכסים בתיק ההוצאה לפועל אשר נפתח לאחר הגשת שיק הביטחון לפירעון. כונס נכסים ממונה כפקיד מטעם בית המשפט המחויב בקיום הוראותיהם של בית המשפט וראש ההוצל"פ. על רקע זה ברור שקבלת כספים אצל הכונס איננה בבחינת תשלום לתובעת.

ב. האשם באי העברת הכספים מכונס הנכסים לתובעת רובץת לפתחו של ה מנוח, אשר הגיש בקשת רשות להתגונן נטולת בסיס. עם הגשת הבקשה הושגה הסכמה כי לתובעת יועבר בפועל סך של 200,000 ₪ בלבד.

ג. דרישת הנתבעים שמועד העברת הכספים לכונס הנכסים ייחשב למועד התשלום לתובעת אינה צודקת מקום שבו הגנת המנוח נדחתה.

46. הנתבעים טענו בסיכומיהם כי עם מימוש נכסיו של המנוח במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, מן הראוי להפסיק עם מרוץ הריבית הרצחנית בשיעור של 21.5%.

47. לטעמי, הצדק בעניין זה עם הנתבעים. התובעת נקטה בהליכי הוצאה לפועל נגד המנוח, שבמסגרתם נתפס ונמכר מגרש שהיה בבעלותו.

48. מרגע שהכספים הופקדו אצל כונס הנכסים, הרי שהם יצאו משליטתו של המנוח ויש לראות בחוב כמשולם. מאותו זמן האפשרות להשקיע את הכספים נתונה לכונס הנכסים באישור ראש ההוצל"פ ועבור התובעת.

49. בנוסף, בנסיבות המיוחדות של העניין, נדמה שההסכמות הדיוניות עשו חסד עם התובעת, שכן הנתבעים הסכימו לוותר על הטענות בדבר שיעור הריבית, אשר נקבעה על שיעור שנתי גבוה ביותר של 21.5%. יצוין שוב כי עם תום ההליך הנתבעים ביקשו לסגת מן ההסכמות הדיוניות ולטעון טענות בדבר שיעור ריבית מופחת, אך בקשתם נדחתה בהחלטת בית המשפט, שבבסיסה שיקולים של יעילות הדיון והימשכות ההליכים.

50. אשר על כן, סבורני כי התוצאה של חיוב הנתבעים בשיעור הריבית השנתי הגבוה גם לאחר גביית הכספים במסגרת הליכי ההוצאה לפועל והפקדתם אצל כונס הנכסים תהיה בלתי צודקת.

סיכום

51. עניינו של תיק זה בשתי הלוואות שניתנו על ידי המנוח לתובעת במחצית השניה של שנות ה- 90' של המאה הקודמת. התביעה שבפניי הוגשה בחודש יוני 2008 בשיהוי רב מאד, בעת שהמנוח היה חולה במחלה קשה. לאחר הגשת התביעה ניתן פסק דין נגד המנוח בהיעדר כתב הגנה. בדיעבד הוברר כי פסק הדין ניתן 15 יום לפני מותו של המנוח.

52. התובעת פתחה בהליכי הוצאה לפועל נגד המנוח, שבמסגרתם נתפס ונמכר נכס מקרקעין. רק בתחילת שנת 2012 הוגשה בקשה לביטול פסק הדין, אשר התקבלה לאחר הליך ממושך בהחלטה מיום 1/10/13.

53. קדם להליך שלפניי הליך משפטי בתביעה שטרית שהתובעת הגישה נגד המנוח, בקשר לשיק ביטחון אשר ניתן לה על ידי המנוח להבטחת ההלוואה הראשונה. התביעה השטרית התקבלה ברובה בפסק דין שניתן בשנת 2006 וסכום פסק הדין נגבה במסגרת הליכי הוצאה לפועל, אשר התנהלו במקביל לבירור התביעה השטרית. יש לציין כי באותם הליכים נתפס ונמכר נכס מקרקעין של המנוח.

54. במהלך קדם המשפט בהליך הנוכחי הושגו הסכמות דיוניות אשר ייתרו את הדיון במרבית המחלוקות שעלו בכתבי הטענות מטעם הצדדים. סוכם שבית המשפט יכריע בשתי שאלות מרכזיות - האם יש לצרף את ריבית ההלוואה לקרן אחת לשנה והאם מועד קבלת הכספים אצל כונס הנכסים, ב"כ התובעת , ייחשב כמועד התשלום לתובעת.

55. בהמשך לכך מונה רו"ח יהודה אוסטרו כמומחה מטעם בית המשפט. הנ"ל ערך חוות דעת אשר תרגמה את אפשרויות ההכרעה השונות לסכומים כספיים.

56. הכרעות פסק הדין, כפי שפורטו ונומקו לעיל, הן כדלקמן:

א. אין לצרף את הריבית לקרנות ההלווא ות.

ב. יש לזקוף לטובת התובעת את הכספים שנגבו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל עם קבלתם אצל בא כוחה בתפקידו ככונס נכסים, דהיינו אין מקום לחשב את ריבית ההלוואה בתקופה שבה הכספים הוחזקו בידי כונס הנכסים.

57. בהתאם לקביעות הנ"ל, האופציה הנבחרת בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט היא אופציה ה', המביאה בחשבון גם את תשלום הוצאות כינוס הנכסים בהליך ההוצאה לפועל הראשון (זה אשר הביא לגביית סך פסק הדין בתביעה השטרית).

58. עם זאת, לאחר עיון בחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, סבורני כי קיים בשלב זה קושי להסתמך על חישוביה. דומה שהיה מקום לקבל מהמומחה את תוצאת החישוב נכון ליום הגשת כתב התביעה, ובהתאם לה לקבוע האם הת ביעה התקבלה, ולו בחלקה, או נדחתה. בנוסף, בכוונת בית המשפט לבדוק מהו אופן החישוב שבו נקט המומחה (ובאופן ספציפי, מהו מנגנון השערוך שהופעל בקשר לסכומים שהתקבלו אצל התובעת).

59. נוכח ההשלמה הנדרשת, פסק דין זה הוא פסק דין חלקי. בכוונת בית המשפט לקבוע מועד לדיון במעמד הצדדים שבו תינתנה ההנחיות להמשך . החלטה על כך תינתן בנפרד.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשע"ז, 18 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.