הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא ת"א 24748-06-14

לפני כבוד השופט אלדד נבו

התובע

יעקב עמידרור

נגד

הנתבעים
.1 יצחק אסטרייכר

.2 רונית דנינו

ב"כ התובע: עו"ד אחיקם שינדלר
ב"כ הנתבעים: עו"ד גלעד בכר

פסק דין

לפניי מקרה מצער, בו איבד התובע סכום של כמיליון ₪ כתוצאה מהשקעת כספים בקרנות זרות שנוהלו על ידי אדם בשם עמיחי סגל. השקעת הכספים בוצעה באמצעות קופה מרכזית לפיצויים שפתחה חברת בקינגהם בע"מ שבשליטת מר סגל [להלן: " בקינגהם"] ונוהלה אצל חברת מיטב ד"ש גמל ופנסיה בע"מ [להלן: "מיטב"].
התובע דורש את החזר הכספים שאיבד מהנתבע 1, שהיה מנכ"ל מיטב ומהנתבעת 2 , שהייתה פקידה זוטרה במיטב והקשר שלה עם האירועים מתמצה בכך שמסרה לתובע פרטים אודות יתרת הכספים והאופן שבו יש לפעול על מנת לפדות אותם.
תביעה כנגד מיטב עצמה מתנהלת בפני בית המשפט המוסמך לכך, בית הדין לעבודה, לאחר שנמחקה על הסף בהליך זה.
התביעה כנגד נתבע נוסף שהיה רואה החשבון של חברת בקינגהם הסתיימה בהסדר פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט.
כבר עתה יובהר, כי התביעה שלפניי היא תביעה אישית כנגד הנתבעים 1-2 בלבד ועל כן, עיקר הדיון יהיה בשאלה - האם ניתן לחייב אותם באופן אישי לשלם לתובע כספים כלשהם?
לאור מסקנותיי, שיפורטו להלן, אינני נדרש להכריע במחלוקות הנוגעות לחבותה של מיטב ולאופן שבו הושקעו כספי התובע על ידי מר סגל וחברת בקינגהם. עניינים אלה יתבררו ככל הנראה, במסגרת התביעה המתנהלת בבית הדין לעבודה.

העובדות הרלוונטיות
התובע, פרש בשנת 2003 משירות צבאי בדרגת אלוף. בין השנים 2003 – 2011 עסק בפעילות עסקית עצמאית והחל משנת 2011 החל לכהן כיועץ לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה.
לאחר שחרורו מצה"ל, ביקש התובע למצוא מסגרת באמצעותה ינהל את כספיו, לרבות הכנסות שהתקבלו מפעילות עסקית שניהל. כך נוצר הקשר בינו לבין מר סגל שהיה, בין היתר, הבעלים של חברת בקינגהם.
התובע תיאר בחקירתו הנגדית את מערכת היחסים בינו לבין חברת בקינגהם:
"אני מקבל שירותים, אני מכניס את כל מה שאני מרוויח לבקינגהאם, בקינגהאם תמורת זה נותנת לי שירותים, מדווחת למס הכנסה, מעבירה את החומר לרואה חשבון, עשתה לי היכרות עם רואה החשבון, הוציאה לי קבלות ואת כל הכסף אני העברתי דרכה, אני קיבלתי בסוף כל חודש ממנה משכורת על פי תלוש על סמך מה שסוכם בינינו וכל שארית הכסף נכנסה לקופה שבגינה אנחנו עכשיו נמצאים בבית המשפט."
[עמ' 304 שורות 4-9 לפרוטוקול]
את עודפי הכספים, החזיק מר סגל בחברת בקינגהם והפקיד אותם בקופה מרכזית לפיצויים, ביחד עם כספים נוספים שהיו ברשות בקינגהם. תחילה במסגרת בתי השקעות אחרים [פסגות וכלל] והחל משנת 2011 , אצל מיטב.
כאן המקום להסביר הסבר קצר בדבר מהותה של קופה מרכזית לפיצויים.
להבדיל מהכללים הנהוגים כיום, לפיהם מעסיק מפקיד עבור כל אחד מעובדיו את כספי הפיצויים בחשבון על שם העובד, בעבר ניתן היה להפקיד את הכספים המיועדים לתשלום פיצויים לכל העובדים בחברה, בקופה אחת מרכזית.
הכספים שהפקיד המעביד בקופה מרכזית לפיצויים אינם כספי העובדים, אלא שייכים למעביד והפקדתם בקופה מרכזית נועדה להקל עליו ולהוות מקור זמין לתשלום פיצויי פיטורין לעובד שהיה זכאי להם בסיום עבודתו.
כך למשל, אם מעביד פלוני הפקיד את כספי הפיצויים עבור עובד מסוים בקופה מרכזית לפיצויים והעובד סיים את עבודתו בנסיבות שלא מזכות אותו בפיצויים [למשל, אם התפטר], הכספים המופקדים נותרים בידי המעביד.
מכיוון שהכספים הם כספי המעביד ולא כספי העובד – המעביד הוא זה שקובע היכן יופקדו הכספים וכיצד יושקעו.
מערכת היחסים בין התובע לבקינגהם הייתה שונה ממערכת יחסים רגילה בין עובד למעביד. באופן רגיל, הכספים שמפקיד המעביד לקרן מרכזית לפיצויים מגיעים ממקורותיו העצמיים.
במקרה דנן, הכספים שהופקדו היו כספי התובע, שנמסרו לידי מר סגל ובקינגהם על מנת שינוהלו על ידיהם. למעשה, כפי שתיאר זאת יפה התובע בעצמו – מערכת היחסים בין הצדדים הייתה כזו שחברת בקינגהם העניקה לתובע שירותים של ניהול כספים.
התובע לא ביצע כל עבודה עבור בקינגהם וה"משכורת" שקיבל, הייתה מכספים שהוא עצמו הפקיד בידי בקינגהם.
ככל הנראה, על מנת לזכות בהטבות מס שונות בכספים המושקעים, יצרו התובע ומר סגל מסגרת יחסים, למראית עין, לפיה קיימים יחסי עובד – מעביד בין התובע לבקינגהם וכך יכול היה התובע לקבל חלק מהכספים שהרוויח כעצמאי במסגרת תלוש שכר של חברת בקינגהם ואת היתרה ניתן היה להפקיד בקרן מרכזית לפיצויים.
האם בנסיבות המקרה ניתן להכיר במערכת יחסים כזו כמערכת יחסים שבין עובד למעביד? שאלה זו נתונה לפתחו של בית הדין לעבודה שדן בתביעה נגד מיטב.
בשלהי שנת 2013 החלו פרסומים בדבר קריסת עסקיו של מר סגל ומעצרו. התובע, אשר הבין כי הכספים שהפקיד בידיו בסכנה, פנה למיטב בבקשה למשוך אותם. כך תיאר את הנסיבות בחקירתו הנגדית:
"אני סיימתי את תפקידי במשרד רוה"מ ב-3.11.2013, עד אז מלבד השאלה לבקינגהאם באמת לא עסקתי בענייניי הפרטיים, לא היה לי זמן לדברים האלה ובדיוק אז התחיל להתפרסם העניין של הבלגן אצל עמי, היה לי את המסמך הזה של דש שבקינגהאם העבירו לי ופניתי לדש ואמרתי... ואני מתאר לעצמי שפה כן בגלל מעמדי כאלוף, אולי כיועץ לביטחון לאומי הפנו אותי למנכ"ל והגעתי אליו והוא אמר לי- זה לא אני זה... אני לא זוכר אם זה היה בשיחה או בפגישה, אני ממש לא זוכר, זה לפני הרבה זמן. וככה הגעתי למר אסטרייכר שקיבל אותי מאוד יפה והסביר לי ואמר לי- תשמע, יש פה מיליון שקל, תרוץ מהר למס הכנסה, אם תחתום מהר הכסף יהיה שלך. רצתי למס הכנסה ואמרו לי- אין כסף."
[עמ' 334 שורות 8-16 לפרוטוקול]

ובהמשך –
"ש: זאת אומרת בפגישה ביניכם כנראה, לפי מה שאתה זוכר,
ת: כן,
ש: הוא אמר לך- תשמע, צריך פה, אתה לא בעל החשבון, צריך פה כדי לשלם לך צריך שיחתום המעסיק בקינגהאם – עמי סגל, ואז הלכת לעמי סגל והחתמת אותו?
ת: לא, יכול להיות שהתהליך היה טיפה שונה, יכול להיות שמישהו, כשאני שאלתי מישהו מידידיי מה עושים במקרה כזה הוא אמר לי- תשמע, קודם כול הדבר הראשון שאתה צריך זה שעמי סגל יגיד שזה שלך ואז אתה פונה למיטב דש ואתה אומר- חבר'ה, הנה, זה שלי. ואז כשאתה פונה למיטב דש אז הם יגידו לך מה לעשות ואז אני בוודאות זוכר, זה הדבר היחיד שאני מוכן לומר בצורה וודאית, שלפנות למס הכנסה אמר לי מר אסטרייכר וגם אמר לי תעשה את זה מהר. מי אמר לי ללכת לעמי ולהחתים אותו אני לא בטוח שזה היה אחרי הפגישה עם אסטרייכר או לפני הפגישה, אני לא זוכר את התהליך במדויק, את מס הכנסה אני זוכר בוודאות כי רצתי בגללו לכפר סבא."
[עמ' 336 שורות 15-27]

התובע מיהר לקבל אישור משלטונות מס הכנסה לצורך משיכת הכספים ואף פנה למר סגל על מנת שיספק לו מסמך לפיו חברת בקינגהם משחררת לידיו את כספי הפיצויים מתוך הקופה המרכזית לפיצויים.
התובע, ציפה לקבל סכום של למעלה ממליון ₪ מתוך כספי הקופה, על סמך תדפיס יתרות שנמסר לו בעת שערך בירור בנוגע לאפשרות משיכת הכספים [נספח א'1 לתיק המוצגים מטעמו]. אישור יתרה זה, כפי שניתן לראות, כלל אינו מופנה אל התובע אלא אל חברת בקינגהם, שהיא בעלת הקופה.
אולם, בבואו למשוך בפועל את הכספים, התברר לתובע כי בקופה לא נותרו כספים כלל והוא נותר מול שוקת שבורה.
במהלך המשפט התברר כי הקופה המרכזית לפיצויים אותה ניהל מר סגל, הייתה קופה שנוהלה באמצעות חשבון בנק בבנק הבינלאומי הראשון בע"מ והוראות השקעת כספי הקופה ניתנו על ידי מר סגל או גורמים מטעמו [חברות ניהול תיקים].
כספים אלה הושקעו בקרנות שונות במדינות זרות, קרנות אשר אף הן היו בשליטת מר סגל, אשר עשה בהן שימוש, בין היתר, לצרכיו האישיים.
כאשר קרס המערך הפיננסי שניהל מר סגל, שווי קרנות החוץ נמחק ופועל יוצא מכך הוא מחיקת שווי ההשקעות בקופה המרכזית לפיצויים.
התוצאה הייתה כי לא ניתן היה לממש את כספי ההשקעות בחשבון הקופה ולהפוך אותם למזומנים הניתנים למשיכה.
זה המצב שנוצר כאשר התובע ביקש למשוך את הכספים בפועל ממיטב והתשובה שקיבל היא כי לא נותרו כספים למשיכה.
טענות התובע כלפי הנתבעים 1-2, כפי שנוסחו בסעיף 3 לכתב התביעה המתוקן הן בין היתר:
"...בגין מעשי תרמית, עושק, גזל, התנהלות רשלנית והפרת חובת אמון של הנתבעים, כולם ביחד וכל אחד לחוד כלפי התובע..."
על מנת להכריע בתביעה, יש לקבוע האם התובע הצליח להוכיח שהנתבעים 1-2 ביצעו כלפיו מעשי תרמית, עושק או גזל. האם פעלו ברשלנות המקימה אחריות אישית בנזיקין והאם הפרו כלפיו חובת אמון כלשהי.

הטענות בדבר מרמה, עושק והפרת חובת אמון
כבר עתה אבהיר כי לא הונחה כל תשתית ראייתית, אף לא לכאורית, כי מי מהנתבעים 1-2 ביצע פעולה כלשהי בחוסר תום לב, רימה את התובע או עשק אותו.
זאת ועוד, מנסיבות המקרה שתוארו לעיל, ברור כי בין התובע למיטב או לנתבעים 1-2 לא התקיימה כל מערכת יחסים המקימה חובת אמון אישית. לא הנתבעים 1-2 ולא מיטב, ידעו או היו צריכים לדעת כי הכספים השייכים לחברת בקינגהם והושקעו בקרן המרכזית לפיצויים הם כספי התובע שהועברו לידי מר סגל לצורך ניהולם והשקעתם.
הדך שבה פעלו התובע ומר סגל אינה הדרך המקובלת לניהול קופת פיצויים ולמיטב או לנתבעים 1-2 אין כל דרך לדעת מה מקור הכספים. נזכיר, כי המדובר בקופה מרכזית לפיצויים שהועברה לניהול מיטב מבתי השקעות אחרים [פסגות וכלל].
כפי שפירטתי לעיל בהסבר אודות הקופה המרכזית לפיצויים, הכספים המופקדים בקופה אינם כספי העובדים אלא כספים השייכים למעביד, במקרה זה – בקינגהם. חובת אמון, ככל שקיימת, היא לכל היותר, בין מיטב לבקינגהם ולא מעבר לכך.
במועדים הרלוונטיים, הזכות לקבלת פיצויי פיטורין לעובד מן השורה, תלויה הייתה בנסיבות סיום העסקתו וככל שהייתה לו זכות לקבלת פיצויים – זכות זו לא הייתה תלויה בשאלת קיומם או אי קיומם של כספים בקופה מרכזית לפיצויים.
על כן, לא עלה בידי התובע להוכיח קיומה של חובת נאמנות של הנתבעים 1-2 כלפיו וממילא לא הוכחה הפרה של חובה שכזו.

אחריות נושאי משרה בנזיקין
נותרה השאלה, האם יש מקום לחייב את הנתבעים או מי מהם, באחריות אישית כלפי התובע להפסד הכספים שהשקיע בידי מר סגל.
בע"א 407/89 צוק אור נ' קאר סקיוריטי בע"מ ואח' פד מח(5) 661, 698 קבע בית המשפט העליון את המבחן בייחוס אחריות אישית לאורגן בחברה:
.21" חברה ביצעה עוולה. האם כל אורגן או נושא משרה יישא, בנוסף לחברה, באחריות אישית? התשובה לכך היא שלילית. "מן הנכון" – כתבתי בעניין בריטיש קנדיאן [2] – "חזור ולהזכיר את המובן מאליו והוא, כי כשם שמי שמשמש כאורגן של חברה אינו חסין מפני אחריות בנזיקין על פעולותיו כאורגן, כך גם לא יהיה נכון לומר, כי בשל מעמדו האמור מתרחבת ומתפרשת אחריותו מעבר לתחומי האחריות, שהותוו ב פקודת הנזיקין [נוסח חדש]" (שם, בעמ' 256). המבחן לצורך הטלת אחריות אישית על אורגן הוא המבחן הרגיל של דיני הנזיקין – קיום יסודות האחריות. נוסף על כך, מוטלת במשפטנו אחריות נזיקית במסגרת זיקות נוספות אל מבצע העוולה. כך, למשל, סעיף 12 ל פקודת הנזיקין [נוסח חדש] מטיל אחריות על "המשתף עצמו, מסייע, מייעץ או מפתה למעשה או למחדל, שנעשו או עומדים להיעשות על ידי זולתו, או מצווה, מרשה או מאשרר אותם...". לכן, אם אורגן מורה לאדם לבצע עוולה, הרי שהוא יחוב בנזיקין.
עצם העובדה כי חברה ביצעה עוולה אינה מנביעה אפוא את המסקנה כי מוטלת אחריות על אורגן. המבחן הוא אותו מבחן כללי של דיני הנזיקין. סעיף 12 מרחיב את היקף החייבים באחריות הנזיקית. הוראה זו היא הוראה כללית. לכן, היא מוחלת על אורגן ועל נושא משרה בחברה. אין בכך כל רבותא. אם האורגן מבצע את העוולה באמצעותו, הוא יחוב מכוח הכלל הרגיל כי אדם חב על פעולתו. הארגן עשוי לחוב גם מכוח ההוראות הכלליות הקבועות בפרק ב' ל פקודת הנזיקין [נוסח חדש] ("זכויות וחבויות בנזיקין").
לסיכום: אין הוראה מיוחדת באשר לתנאים הנוגעים להטלת אחריות אישית על אורגן. התנאים הכלליים הנוגעים להטלת אחריות בנזיקין יפים אף לצורך הטלת אחריות אישית על אורגן. אמנם, יישומם של כללים אלו למציאות התאגידית עשוי להיות מסובך יותר בשל המבנה המורכב של החברה, אך יש להבחין היטב בין הכלל עצמו לבין יישומו של הכלל. הקושי ביישום, בסיטואציות מסוימות, אינו צריך להאפיל על הכלל עצמו."

בעא 2792/03 אליעזר יצהרי נ' טל אימפורט חזר בית המשפט העליון על העיקרון לפיו נבחנת שאלת אחריותו האישית של האורגן בנזיקין (עמ' 11 לפסק הדין):
"על בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו ולקבוע האם התנהגותו של הנתבע מקימה את יסודותיה של אחת העוולות הקבועות בדין. כך, בנסיבות שבפנינו, במידה שיש בהתנהגותו של נושא המשרה כדי לקיים את כל יסודות העוולה בה הוא נתבע, מעמד הניזוק כנושה מסוג כזה או אחר של החברה אינו מעלה ואינו מוריד, כפי שאין בהגדרת תפקידו של המזיק בחברה כנושא משרה כדי לעצב לכתחילה את היקף חבותו הנזיקית "(לעניין זה ראו את פסק דינו של הנשיא ברק בע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט (3) 66 (2004)).
ובעמ' 15 לפסק הדין:
12.      כאמור, בחינת קיומה של חובת זהירות שחב מזיק לניזוק אינה מתמקדת ביכולת הצפייה הממשית של המזיק את קרות הנזק בלבד. היקפה של חובת הזהירות נקבע, בין היתר, לאור שיקולי מדיניות משפטית. כך, ייתכן שאף אם לנוכח יחסי הקרבה בין המעוול לניזוק צפה זה הראשון את קרות הנזק שנגרם לניזוק, עדיין יכול ששיקולים אלו יביאו לצמצום היקף החובה. קיימים שיקולי מדיניות כבדי משקל התומכים בהגבלת הטלתה של חובת זהירות על מנהלי משרה ודירקטורים בחברה. הטלת החובה עלולה לחתור תחת הגדרת האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, על ידי הטלת חבות על פרט שלא היה צד להתקשרות החוזית בין הנושה לחברה (ראו למשל בע"א 4612/95 הנ"ל, בעמ' 791). כמו כן, כאמור לעיל, הטלת חובת זהירות רחבה על אורגנים בחברה עלולה ליצור הרתעת יתר מפני נטילת סיכונים עסקיים סבירים על ידי החברה, שעשויים, בסופו של יום, להביא להשאת רווחי החברה. מן הצד השני, קיימים גם שיקולים התומכים בהטלת אחריות נזיקית בנסיבות אלו. בין היתר, ניתן לציין את העמדה האינדיבידואליסטית של דיני הנזיקין לפיה, על כל אדם לשאת באחריות למעשיו, וכן שיקולי צדק, הגינות והרתעה יעילה (להרחבה ראו: ע"א 8133/03 הנ"ל בפסקה 14 לפסק הדין).

בע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד נא(4) 769, 792:
"לצורך העניין שבפנינו, די שנעמוד על כך, שלצורך גיבושה של חובת זהירות אישית עצמאית של המנהל, נדרש לבסס מערכת נתונים החורגת מגדר פעילותו הרגילה והשיגרתית של נושא משרה בחברה."

בעא 313/08 עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינראוי חזר בית המשפט העליון על הדברים וסיכם אותם כך (בס' 48 לפסק הדין):
"המבחן לצורך הטלת אחריות אישית על אורגן של חברה, לרבות נושא משרה בה, הוא אותו מבחן רגיל הקיים בדיני הנזיקין, קרי קיום יסודות העוולה (ראו: עניין צוק אור, לעיל, בעמ' 697; רע"א 7875/06 זלץ נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ ([פורסם בנבו], 29.11.2009) בפסקה 12 (להלן: עניין זלץ)]. יחד עם זאת, על המבקש להטיל אחריות אישית על אורגן או נושא משרה בחברה, ישנה חובה להצביע על עילה ספציפית נגד האורגן או נושא המשרה ולהניח תשתית ראייתית אשר ממנה עולה כי האורגן או נושא המשרה קיים את יסודותיה. שאם לא כן, ניתן אולי להיפרע מן החברה, אך לא מן האורגן או נושא המשרה (ראו: ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ, פ"ד נח(2) 36, 43 (2003); עניין זלץ, לעיל, בפסקה 12)."

אם כך, על מנת שניתן יהיה לחייב את הנתבעים 1-2 באופן אישי, על התובע היה להוכיח בראיות של ממש, מעורבות אישית שלהם בניהול הקופה המרכזית לפיצויים של חברת בקינגהם ופעילות חריגה מעבר לפעילותם השוטפת במסגרת החברה.

מעורבות הנתבעים 1-2 במקרה דנן
כפי שהעיד התובע, מעורבותם של הנתבעים 1-2 במקרה הנדון הייתה בסוף שנת 2013, בעקבות פנייתו וניסיונו למשוך את כספי הקופה לאחר שנודע לו על קריסת עסקיו של מר סגל.
כאמור לעיל, התובע העיד כי בעקבות פנייתו, המליץ לו הנתבע 1 לפנות בזריזות לקבלת כל האישורים שיאפשרו משיכת הכספים. לא מעבר לכך. התובע נשאל בחקירתו הנגדית האם הובטח לו דבר מה על ידי הנתבע 1 וכך העיד:
"ש: תגיד, הוא אמר לך שהוא נותן לך ביטחונות או שהוא אחראי באופן אישי ל-,
ת: לא.
ש: או שהוא מבטיח לך...
ת: לא, לא, לא, לא, לא!
ש: הוא הבטיח לך שהוא שומר על הכסף, שזה,
ת: לא, אבל הוא אמר לי אם אתה תעשה את זה מספיק מהר יש יותר, אני לא זוכר את הביטוי כמובן,
ש: סיכוי.
ת: יש יותר סיכוי שאתה תקבל את הכסף שלך, אני לא חשבתי שיש איזה, שהוא נותן לי ביטחונות בוודאי שלא, זה לא בנק, אבל הוא נתן לי במפורש את ההרגשה תעשה את זה מהר ואז יש לך סיכוי שתקבל. אבל הטענה שלי נגד אסטרייכר,
ש: ...
ת: אבל הטענה שלי נגד מר אסטרייכר חס וחלילה היא לא בגלל שהוא לא התייחס אלי יפה או לא הבטיח לי אלא בגלל שהם ניהלו את הקופה בצורה רשלנית."
[עמ' 362 שורות 14-27 לפרוטוקול]

הנתבע 1 תיאר בעדותו את חלקו באירועים נשוא התביעה:
"לא שלחתי אותו לשום מקום, לשום מקום. מר עמידרור, בוא נעשה טיפה סדר. באותם ימים מיזגנו שתי חברות גמל גדולות מאוד בשוק. באותם ימים ניהלתי שלוש מאות עובדים וחשבונות של שש מאות אלף לקוחות, שלושים ושמונה מיליארד שקל. באותם ימים של המיזוג מתקבל טלפון, אני מקבל טלפון ממנכ"ל בית ההשקעות שפנה אליו אדם יעקב עמידרור ויש לו איזושהי סוגיה שקשורה לגמל והוא מבקש אני אדבר אתו. מיותר לציין שסדר גודל של אלפי פניות טלפוניות יש ביום לחברת גמל בסדר גודל הזה באותם ימים ובגלל שהיה מדובר בלקוח עם שם כזה מצא לנכון מנכ"ל בית ההשקעות לבקש ממני שאני אשוחח אתו. אני בודק ומר עמידרור לא לקוח שלנו בשום צורה שהיא הוא לא לקוח שלנו ורק בגלל שמו ומעמדו אני משוחח אתו והוא מספר לי סיפור, ועל פי הסיפור אני מסביר באופן עקרוני איך עובד של מעסיק שלכאורה למעסיק יש כספים בקופה מרכזית לפיצויים איך הוא מבצע משיכה. ובדיוק כמו שאני עושה במאות הרצאות שאני מעביר איך מושכים כסף מקופה מרכזית לפיצויים אני מסביר, שכספים בקופה מרכזית לפיצויים על שם המעסיק, בקשה למשיכת כספים מקופה מרכזית נעשית על ידי העמית עצמו על ידי המעסיק. המעסיק הוא זה שמושך את הכספים או לטובתו תוך הצהרה על זה שהוא משלם את הפיצויים בעתיד לעובד או שהוא מבקש לזכות את העובד. לצורך הבקשה הזו הוא מגיש בקשה בטפסי הקופה ואלינו הוא מצרף טופס 161, טופס של מס הכנסה. ואז אני מסביר עוד, שוב רק בגלל מעמדו ושמו של התובע. הוא מקבל יחס VIP והוא מקבל הסבר ממנכ"ל הקופות איך אדם מן הישוב מבצע משיכה מקופה מרכזית לפיצויים מהמעסיק שלו. ורק בגלל השירות הזה אני עומד פה. "
[עמ' 453 לפרוטוקול משורה 10 ואילך]

המעורבות האישית של הנתבעת 2 הייתה אקראית, בתור פקידה זוטרה שתפקידה למסור מידע לפונים אליה ביחס לפעולות שיש לבצע על מנת למשוך כספים. הנתבעת 2 אינה נושאת משרה במיטב ואינה מעורבת בשום דרך בקבלת החלטות . גם לגביה נשאל התובע וכך השיב:
"ש: תגיד, גברת רונית דנינו הבטיח לך שהיא שומרת על הכסף עד שתחזור?
ת: הייתה בפגישה עוד גברת, בדיעבד אני מבין שזו רונית דנינו, אני לא זוכר כמובן, והיא הייתה חלק מהשיחה,
ש: איזה פגישה, עם איציק אסטרייכר?
ת: אצל איציק אסטרייכר.
ש: אבל תראה, איציק אסטרייכר העיד שהיה בפגישה עוד גבר,
ת: אולי היה עוד גבר, היה עוד מישהו בפגישה, הם היו 2, אני הייתי 1, הם היו 2,
ש: אתה היית 1? לא הבאת יועץ כלכלי?
ת: אני למיטב זכרוני באותה העת לא הבאתי שום יועץ כל-, לא היה לי יועץ כלכלי.
ש: אז תגיד, אתה נפגשת אי פעם עם רונית דנינו?
ת: אני לא זוכר, אני, לא זוכר."
[עמ' 363 שורות 9-19 לפרוטוקול]

הנתבעת 2 נשאלה בנוגע לתפקידה במיטב:
"עו"ד בכר: גב' דנינו, מה ההשכלה שלך?
ת: על תיכונית, למדתי הנהלת חשבונות.
ש: את חברת הנהלה במיטב דש??
ת: לא.
ש: היית אי פעם חברת הנהלה?
ת: לא.
ש: זה יהיה נכון להגיד שאת ,- במועדים הרלוונטיים עובדת זוטרה בחברה המנהלת?
ת: כן, עובדת בשירות לקוחות.
ש: את עוסקת או עסקת אי פעם בניהול ההשקעות?
ת: ממש לא."
[עמ' 554 לפרוטוקול משורה 22 ואילך]

העדה מטעם התובע, הגב' יעל כץ שעבדה במחלקת בקרת השקעות במיטב העידה על היעדר מעורבות אישית של הנתבע 1:
"ש: את היית מדווחת למר אסטרייכר?
ת: אני לא זוכרת בדיוק מה היה רשום במייל, היינו מוציאים מייל יש חריגה, בעיקרון מי שהיה אחראי, איציק זה ברמת, אני לא בדיוק זוכרת, ממה שאני משערת זה איציק ברמת הדיווח, הוא ב-CC לפי דעתי במיילים, מי שצריך לראות את החריגה, ועוד פעם- אני משערת שזה הי ככה, אני לא זוכרת בדיוק איך, זה מנהל השקעות שהוא אחראי על הפעילות, אם איציק לא יכול ואין לו הרשאות בכלל לפעילות, זאת אומרת אם יש חריגה בנייר כזה או אחר איציק לא יכול לסגור, לעשות פעילות, הוא לא מורשה חתימה בחשבונות, מנהל השקעות צריך לראות את זה."
[עמ' 15 שורות 19-25 לפרוטוקול]

ובהמשך הסבירה כי למיטב דש (לכן גם לנתבע 1) אין כלל הרשאה לפעול בחשבון הקופה המרכזית לפיצויים:
ש: את יכולה בבקשה להסביר לנו בצורה הכי נרחבת שאת יכולה למה את סבורה שלמיטב דש אין רשות לעשות פעולה בחשבון הזה?
ת: לפי דעתי כן, אני לא מומחי-, כי לפי דעתי מי שיש לו הרשאה לפעילות בחשבון זה מנהל התיקים ומיטב ממה שראיתי שהראית לי במסמכים בכלל לא הייתה מנהל תיקים, זה היה בקינגהאם או משהו אחר, שם אחר שאמרת. אלפא. אלה יש להם את ההרשאה,
[עמ' 33 שורות 4-9 לפרוטוקול]

מר ערן נוטע, מנהל חברת ניהול התיקים אלפא פלטינום שבשליטת מר סגל, שזומן אף הוא על ידי התובע, הבהיר כי הוא כלל לא היה בקשר עם הנתבעים 1-2:
"ש: אז אם זה ככה אז יכול להיות שגם המשך הטענה של עמידרור שאומרת שאתה זה שהיית מטעם בקינגהאם בקשר קבוע עם הנתבע 1- יצחק אסטרייכר, זה גם לא נכון?
ת: אני לא מכיר אותו.
ש: תחזור שנית.
ת: לא מכיר אותו.
ש: אתה לא מכיר את יצחק אסטרייכר?
ת: לא.
ש: יכול להיות שאתה מכיר גברת בשם רונית דנינו ממיטב דש?
ת: לא.
ש: אז אם ככה, אני מבין שהקשר שלך לקבוצת, נקרא לזה קבוצת עמי סגל, היה רק דרך אלפא פלטינום?
ת: חברת ניהול התיקים אלפא פלטינום, כן."
[עמ' 195 שורות 10-22 לפרוטוקול]

מהראיות שהובאו, המסקנה היא כי הנתבעים 1-2 כלל לא היו מעורבים באופן אישי בפתיחת הקופה המרכזית לפיצויים, שנפתחה בטרם הועברה למיטב, הם לא היו מעורבים באופן אישי בניהול כספי הקופה והדבר נעשה על ידי חברות הניהול שבשליטת מר סגל ובוודאי שהם לא היו מעורבים בדרך כלשהי בניהול עסקיו של מר סגל ובנסיבות שהובילו לקריסתם ולאובדן כספי הקופה.
הנתבעים 1-2 נקלעו לסיטואציה בעקבות כך שניסו לסייע לתובע במתן הנחיות כיצד עליו לפעול על מנת למשוך את כספי הקופה, הנחיות שכל פונה אחר היה מקבל. הנתבע 1 אף נפגש עם התובע מכוח מעמדו כדמות ציבורית מוכרת.
אין בכך כדי להקים אחריות אישית של מי מהנתבעים 1-2 כלפי התובע.
לאור האמור לעיל, דין התביעה כנגד נתבעים 1-2 להידחות, ללא קשר לטענות שהעלה התובע ביחס לאופן ניהול כספי הקופה ולנסיבות אובדן הכספים. גם אם יתברר כי יש ממש בטענותיו כנגד מיטב [והסמכות לכך היא לבית הדין לעבודה], יש לדחות את התביעה נגד הנתבעים כאן.
לכן, אינני נדרש לדון ביתר טענות הצדדים שהשתרעו הרבה מעבר לנדרש לצורך הכרעה בתביעה זו, לרבות בעניינים של מדיניות ההשקעה בקופה מרכזית לפיצויים, מנגנוני הפיקוח הפנימיים והרגולטוריים ועוד.
התוצאה
התוצאה היא כי התביעה נדחית.
בעוד שהתביעה כנגד נתבע 1 עוררה שאלות שדרשו דיון, הרי שהתביעה כנגד נתבעת 2 היא תביעת סרק מובהקת, שנועדה להפעיל לחץ פסול, אולי מתוך תקווה להשיג הישגים מול מיטב. שימוש כזה בהלכים משפטיים מהווה שימוש לרעה והתנהלות דיונית חסרת תום לב. הדבר יבוא לידי ביטוי בפסיקת ההוצאות.
התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים 1-2 הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 35,100 ₪ כולל מע"מ. את סכום ההוצאות ושכר טרחת עוה"ד פסקתי תוך התחשבות בהיקף ההליך, ריבוי הליכי הביניים, משך ההליך וסכום התביעה המשמעותי. כמו כן, התחשבתי בהתנהלות הדיונית של התובע כאמור לעיל.
התשלום יבוצע בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, י"ב תמוז תשפ"א, 22 יוני 2021, בהעדר הצדדים.