הדפסה

בית משפט השלום בירושלים תא"ק 50671-07-20

בפני
כבוד ה רשם הבכיר בנימין בן סימון

תובע –המשיב

בגדי ישע נתנאל בע"מ

נגד

נתבעים- המבקשים

  1. א.י.ס תמר שיווק וניהול בע"מ
  2. יוסף אשכנזי
  3. יהודה סילבר

החלטה

בפני בקשה לביטול עיקול זמני. המשיבה הגישה בקשה למתן צו עיקול ביום 22.7.20. באותו היום ניתנה על ידי משפט זה החלטה, במסגרתה נקבע כי יש לתת צו עיקול וזאת בתנאים שונים.
צו העיקול נחתם ביום 28.7.20.

א. עיקרי העובדות וטענות הצדדים בתביעה העיקרית

1. התובעת הינה חברה בע"מ אשר עוסקת בשיווק טובין בתחום ההלבשה והאופנה. הנתבעת הינה חברה בע"מ אשר עוסקת בפעילות קמעונאית בתחום האופנה.

2. בהתאם למידע בתדפיס רשם החברות, הנתבע 2 יוסף אשכ נזי (להלן: "יוסף אשכנזי") הינו מנהלה ובעל מניותיה היחיד של הנתבעת 1. הנתבע 3 (להלן: "יהודה סילבר") הוא מנהל הנתבעת 1.

3. התובעת טוענת, כי היא סיפקה מצורי אופנה לחברת אופנה ותיקה בשם דיסקרט. במהלך שנת 2019 הגיעה דיסקרט למצב של חדלות פירעון ומונו לה נאמנים להקפאת הליכים. בהמשך נקלעה דיסקרט להליכי פירוק. במסגרת הליכי חדלות פירעון, רכשה הנתבעת 1 את חברת דיסקרט.

4. ביום 19.11.19 הזמינה הנתבעת 1 מהתובעת מוצרים שונים, שהתמורה בגינם עמדה על סך של 129,045 ש"ח. על פי תנאי התשלום שסוכמו , לכאורה, היה על הנתבעת 1 לבצע תשלום של מלוא התמורה עם קבלת הסחורה, במזומן , או באמצעות העברה בנקאית.

5. ואולם הנתבעת 1 לא שילמה את התמורה במועד באמתלות שונות. יחד עם זאת, ביום 1.12.19 ביצעה הנתבעת 1 תשלום חלקי בסך של 75,000 ש"ח.

6. ביום 5.12.19 הזמינה הנתבעת מהתובעת מוצרים בסך של 54,689 ש"ח. הזמנה זו הייתה בתנאי כי יבוצע תשלום במזומן , או בהעברה בנקאית עם קבלת הסחורה. עם ביצוע ההזמנה הנוספת , הנתבעת 1 מסרה לתובעת המחאה נוספת בסך של 108,000 ש"ח שמועד פירעונה ביום 2.1.20.

7. הנתבעים התחייבו בפני התובעת, כי יפרעו את יתרת החוב בסך של 108,000 במזומן או בהעברה בנקאית וזאת עד למועד הפירעון הרשום על ההמחאה 2.1.20. ביום פירעון ההמחאה ביקשו הנתבעים מהתובעת לפרוס את יתרת החוב ל-3 תשלומים , והתובעת הסכימה. ביום 30.1.20 העבירה הנתבעת 1 תשלום בסך של 30,000 ש"ח ובי ום 12.3.20 העבירה הנתבעת לתובעת תשלום שני בסך של 25,000 ש"ח. יתרת הסכום בסך של 53,734 ש"ח לא נפרעה.

8. בנסיבות אלה, משלא נפרע הסכום 53,734 ש"ח, הפקידה התובעת את ההמחאה שניתנה על ידי הנתבעת 1. ההמחאה לא נפרעה.

9. בנוסף, בפעילות עסקית נוספת של הנתבעת 1 לאחר ש במהלך דצמבר 2019 רכשה הנתבעת 1 רשת נוספת בשם הילה, נחתם הסכם לאספקת סחורה עבור הילה. התובעת סיפקה סחורה ב שווי של 448,593 ש"ח. חלק מהסחורה שולם וחלק בסך של 44,869 ש"ח לא שולם.

10. לטענת התובעת, החוב הכולל של הנתבעים לתובעת עומד על סך של 98,603 ש"ח.

11. לטענת התובעת, ביום 9.7.20 פנתה הנתבעת לתובעת וטענה , כי החוב הריאלי של הנתבעת לתובעת עומד על סך של 33,631 ש"ח.

ב. בקשת העיקול הזמני

1. בבקשת העיקול הזמני, התובעת חזרה על טענותיה. כמו כן, טענה התובעת, כי הימנעות הנתבעים מתשלום החוב מעידה, כי הנתבעים נקלעו ל קשיים כספים המונעים מהם תשלום החוב.

2. לפי טענת התובעת, ביום 12.7.20 ניתן בבית משפט השלום בפתח תקווה בעניין תא"ח 22680-04-20 פסק דין כנגד הנתבעת 1 במסגרת תביעת פינוי שהוגשה כנגדה.

3. כן נטען, כי לאחרונה הוגשה כנגד הנתבעת בבית משפט השלום בפ"ת תביעה כספית כנגד הנתבעת, עקב אי תשלום דמי שכירות בסך של 300,000 ש"ח.

4. בבקשתם לבטל את העיקול, הנתבעים טענו, כי יש להורות על פקיעת צו העיקול הזמני. וזאת כיוון שהתובעת לא פעלה בהתאם לתקנה 367 (ב) ו-תקנה 370 (3) לתקנות סדר הדין האזרחי. בהתאם לטענה 367(ב), מוטלת חובה על מבקש העיקול להמציא העתק מצו העיקול ומסמכי הבקשה באמצעות מסירה אישית לנתבעים. אלא שכך לא נעשה ועל כן, דין בקשת העיקול לפקוע.

5. לגופם של דברים, מספר תעודת הזהות והחתימה הנחזית להיות חתימתו של יהודה סילבר - אינם שלו. במסגרת תצהירו של סילבר, נטען על ידו, כי החוב הנטען בסך של 98,603 ש"ח מוכחש מכל וכל. יחד עם זאת, לפי טענתו, התחשבנות בין הצדדים מראה , כי נותר חוב של הנתבעת לתובעת בסך של 33,000 ש"ח.

6. לפי הטענה, הבקשה למתן צו עיקול אצל עשרות מחזיקים נועדה לפגוע בנתבעים באופן אישי ל"סמנם" בבנקים שונים והכל ממניעים אישיים ונקמניים.

7. לטענת הנתבעים, העיקול הזמני אינו מאפשר לנתבעת לשלם לעובדי החברה משכורות חודשיות ולספקים את הכספים המגיעים להם.

דיון והכרעה

ג. תקנות סדר הדין האזרחי

1. תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת שלושה שיקולים שיש לשקול בהחלטה על מתן סעד זמני: הראשון הוא קיומה של עילת תביעה, והשני הוא מאזן הנוחות שבין הצדדים. במסגרת בחינת מאזן הנוחות נבחנת מידת הנזק שצפוי להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת מידת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, כמו גם מידת הנזק שעלול להיגרם לצדדים שלישיים. בין השיקול בדבר קיומה של עילת התביעה וסיכוייה, ובין השיקול של מאזן הנוחות, מתקיים האיזון הידוע כ'מקבילית כוחות', כך שככל שיגבר משקלו של אחד מהם, יפחת המשקל שיינתן למשנהו. שיקול שלישי למתן סעד זמני הוא שיקול שביושר, וכלשון תקנה 362(ב): "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש" .

ד. נטל השכנוע

1. במסגרת הדיון בבקשה לביטול צו עיקול זמני, נטל השכנוע מוטל על מגיש הבקשה למתן הצו. לפי המלומד אורי גורן לאחר חקיקתו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו החליט בית המשפט העליון להעמיד את העיקול הזמני על בסיס משותף יחד עם שאר הסעדים הזמניים. כך שלעניין כל הצווים הזמניים רובץ עתה נטל השכנוע על המבקש המקורי וסדרי הדין בבקשת הביטול הם כסדרי הדין בבקשה המקורית כאילו הוזמן המשיב מלכתחילה לדיון בבקשה.

(אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה אחד עשר, הוצאת סיגא, בעמוד 987 ).

מכאן- אני קובע שנטל השכנוע מוטל על התובעת ולא על הנתבעים.

ה. האם יש עילה לתובענה

1. כאשר בית המשפט שוקל, האם יש מקום יש מקום להותיר את צו העיקול הזמני על כנו או שמא יש להורות על ביטולו, השאלה הראשונה שעל בית המשפט לבחון היא האם מבקש הסעד לעיקול זמני מוכיח "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של־ עילת התובענה" (תקנה 362 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי). דהיינו, מדובר בקיומה של זכות לכאורה, היינו סיכוי של ממש לזכות בתביעה.

2. לאחר קריאת כתב התביעה ועיון בראיות הנלוות לו, אני סבור שקיימת עילה כבדת משקל לתביעה. טענות התובעת מגובות בראיות מרובות, לרבות שיקים לביטחון, חשבוניות וקבלות.

3. יתר על כן, התובעת צירפה תכתובות ווטסאפ רבות ומהן עולה כי מזה חודשים רבים מנסה התובעת לגבות חוב בסך של 98,613 ש"ח והנתבעים , כפי הנראה, מתחמקים ממנה. כך לדוגמה, בהתכתבות מיום 30.4.20 פונה נתנאל הבעלים של התובעת ליוסי אשכנזי וכותב לו:

"אני מחזיק מחודש נובמבר את השיק בסך של 108,000 אלף שקל שהיה ביטחון עבור עסקת מכירה במזומן (שלא עמדתם בתאנים שלה וגם לא בפריסה שביקשתם וקיבלתם) שאותו ביטלתם בניגוד לדין. אני מסרתי לך את הסחורה ביום שבו נסגרה העיסקה בסך של 108,734 ש"ח . עד היום קיבלתי רק 30,000 (וזאת לאחר פעמיים שביקשתם לפרוס את עיסקת המזומן הזו לשלוש פעימות. "

דומה שלמסרון זה ולאחרים דומים לו, לא טורחים הנתבעים להגיב.

4. לעומת הראיות המוצקות שהציגה התביעה , לא התרשמתי , כי הנתבעים תומכים את טענותיהם בראיות מוצקות , אם בכלל.

5. המסקנה היא שיש לתובעת עילה וסיכויי התביעה טובים, עד טובים מאד.

ו. מאזן הנוחות

1. בבוא בית המשפט לבחון את מאזן הנוחות בין הצדדים עליו לשקול "האם בהערכת מכלול הסיכויים והסיכונים הנילווים לתביעה העיקרית עלול אי מתן הצו להסב נזק גדול יותר למבקש מכפי הנזק העלול להיגרם ממתן הצו למשיב המתנגד לו". בחינת מאזן הנוחות הינו בעיקרו "מעשה של איזון אינטרסים ובענין זה נתון שיקול דעת רחב לערכאה הדיונית לשקול ולהחליט..." (רע"א 5288/07 דוד נפטי עזבון בנימין ושולמית נפטי נ' באר טוביה מושב עובדים; פורסם בנבו).

2. לעניין זה נקבע בהלכה הפסוקה כי לצורך מתן הסעד הזמני יש לשקול את יחסי הגומלין בין סיכויי הצלחת התביעה, על פני הדברים, אל מול מאזן הנוחות, וככל שבית המשפט מתרשם לגבי סיכויי הצלחת התביעה כך ניתן להקל בדרישות לגבי מאזן הנוחות:
"תובע המבקש לקבל סעד זמני במסגרת תביעה עיקרית נדרש לעמוד בראש ובראשונה בשני תנאים מצטברים. תנאי ראשון הוא קיומה של זכות לכאורה, היינו סיכוי של ממש לזכות בתביעה. תנאי שני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. היינו, שנזקו, אם לא יינתן הסעד הזמני והוא יזכה בבוא היום בתביעה, יהיה גדול יותר מהנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם יינתן הסעד הזמני והתביעה תידחה בסופו של דבר. שני התנאים אינם נבחנים במנותק, אלא נשקלים תוך שימת לב לזיקת הגומלין ביניהם, על בסיס מה שמכונה לעתים - מקבילית כוחות. ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כך יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות. וכן גם להיפך, ככל שיעלה בידי מבקש הסעד להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן חד, כך יקפיד פחות בית המשפט על עוצמת הזכות לכאורה עליה הוא נדרש להצביע (ראו, רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר, פ"ד נו(1)529; רע"א 10066/04 נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ (פ''ד נט(4) 700)."

3. בענייננו, מאזן הנוחות נוטה לטובת התובעת. אני סבור שנזקה של התובעת אם לא יינתן הסעד הזמני והיא תזכה בבוא היום בתביעה, יהיה גדול יותר מהנזק שייגרם לנתבעים, אם יינתן הסעד הזמני והתביעה תידחה בסופו של דבר.

4. לפי מיטב התרשמותי, דומה שלנתבעים חוסר יכולת כלכלית לעמוד בהתחייבויותיה ם. יודגש כי הנתבעים הודו בחוב בסך של 33,000 ש"ח. באם הודו הנתבעים בחוב, הדעת נותנת , כי באם יכלו הנתבעים לשלם חוב זה , היו עושים כך , ואולם הם נמנעו ונמנעים עד היום מעשות כן. בכך, מומחש מצבם הפיננסי, אשר בלשון המעטה, דומה שאינו איתן כלל וכלל.

ז. יסוד ההכבדה

1. על בית המשפט לבחון האם יש ממש בטענת התובע כי אי היענות לבקשת העיקול תכביד על ביצועו פסק הדין.

2. הפסיקה בעניין ההכבדה קובעת כדלקמן:
"ראוי להדגיש, בעניין זה, כי בעל הדין מבקש העיקול אינו צריך לשכנע את בית המשפט כי אין סיכוי לכך שפסק הדין יבוצע. די בכך שישכנע את בית המשפט כי אי הענות לבקשה תכביד על ביצוע פסק הדין, כגון שיהיה צורך בנקיטת הליכי הוצאה לפועל כדי לגבות את סכום פסק הדין, או לעשות פעולות לאיתור רכוש כדי להיפרע ממנו את סכום פסק הדין, וכיוצא בזה. הא ותו לא". (בשא (חי') 4961/98 שלום אוחנה נ' יוסף מזור [פורסם בנבו] (02.12.1998))

3. בענייננו, יסוד ההכבדה מתקיים . הימנעות הנתבעים מתשלום החוב מעיד כי הנתבעים נקלעו לקשיים פיננסיים, אשר מכבידים עליהם לפרוע התחייבויות יהם. לעניין זה יש להוסיף כי כנגד הנתבעים הוגשה תביעה כספית בסך של 300,000 ש"ח, עקב אי תשלום חוב בגין שכירות. בנוסף, הנתבעת 1 הינה חברה חדשה שהת אגדה ביום 3.10.19 ומעיון בתדפיס רשם החברות של הנתבעת 1 עולה כי מדובר בחברה שהונה הרשום הינו 100 ש"ח וההון המוקצה הינו 100 מניות רגילות בערך של 1 ש"ח ערך נקוב. לכל אלה יש להוסיף בקשות הנתבעת לפרוס את החוב ולדחות את תשלומי החוב. מכל המקובץ, החשש מפני אי פירעון החוב על ידי הנתבעים הוא חשש כבד ומוצק.

ט. בקשת הנתבעים להכריז כי העיקול פקע

1. באשר לבקשת הנתבעים להורות לעל פקיעת צו העיקול הזמני, כיוון שהתובעת לא מסרה את מסמכי העיקול במסירה אישית, סבורני שאין להיעתר לבקשה. זאת שכן, בהתאם להודאת הנתבעים, עניין העיקול "נודע להם מהבנקים", וכן מהטעם כי לא נגרם להם נזק מערכתי כתוצאה מהעיכוב בידיעה אודות העיקולים שהוטלו.

2. בעניין בר"ע (י-ם) 3403/01 זיזה נ' עו"ד יעקב, פ"מ תשס"א(1) 756 עניין דומה ךמקרה שבפני, קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כך:

" ברצוני להדגיש כי בעיקרון, מן הראוי כי בית-משפט ייתן משקל רב למועדים שנקבעו בחיקוקים, כלשון השופט שמגר בב"ש 261/87 הופר נ' החברה הישראלית לביטוח אשראי (ב.א.) בע"מ [2]:
....
ברם, כפי שהסביר לאחרונה בית-המשפט העליון, מפי המשנה לנשיא השופט ש' לוין, כאשר אין לצד שכנגד כל תועלת בשמירת לוח הזמנים, ולא נגרם נזק מערכתי, אין להקפיד על המועדים הקפדת-יתר, ראה: ע"א 3857/96 שגיא נ' תעשיות רוגוזין בע"מ [3]. .... במקרה שלפנינו נודע למערער על העיקול הזמני, בדיעבד לכן כיום אין באי-המצאת המסמכים לנתבע כל חשיבות, או למצער החשיבות מועטת ביותר, אשר בכל מקרה אינה מגיעה לכדי עילה לפסלות צו העיקול או לפקיעתו....מכל מקום, מן הראוי לבטא את עמדת בית-המשפט ביחס למחדלו זה של עורך-דין יעקב באי-פסיקת הוצאות לטובתו אף שזכה בדינו בפניי, ואף בפסיקת הוצאות (נמוכות יחסית) לחובתו."

3. יתר על כן, סבורני שלו הייתה מוגשת בקשה בעניין זה על ידי התובעת, הייתי נוטה לאשרה וזאת כיוון שיסוד ההכבדה כלפי הנתבעים במקרה דנן הוא כבד במיוחד.

לסיכום – העיקול הזמני יוותר על מקומו. בהינתן מחדל התובעת בעניין המצאת המסמכים במסירה אישית , אני מורה , כי הנתבעים יישאו בהוצאות בשיעור נמוך באופן יחסי ויעמדו על סך של 5,000 ש"ח, אשר ישולמו תוך 20 יום מהיום.

ניתנה היום, י"ד אלול תש"פ, 03 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.