הדפסה

בית משפט השלום בירושלים תא"ק 46386-08-18

לפני
כבוד ה שופטת מרים קסלסי

התובעת

עירית ירושלים
ע"י ב"כ עוה"ד רן שבירו

נגד

הנתבעים

1.בית הבגד עדן בע"מ
2.יניב לוי
ע"י ב"כ עוה"ד רונן אהרוני
3.חיה כהן
ע"י ב"כ עוה"ד גדעון פודים

פסק דין
פסק הדין עוסק בשאלת חיוב בהוצאות משפט, לאחר שחוב הארנונה הוסדר

השתלשלות האירועים
התובעת הגישה כנגד הנתבעים 1-2 תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך כולל של 399,119 ₪ בגין חובות ארנונה לנכס מסחרי שברח' הסדנא 9 ירושלים, ואשר בבעלות נתבעת 3.
חוב הארנונה נחלק לתקופה שבין יום 30.12.14 ליום 31.12.14 ב סכום של 2,433 ₪, וכן לתקופה שבין יום 30.9.16 ועד יום 31.12.17 בסכום של 396,686 ₪ .
בבקשת הרשות להתגונן שהגישו הנתבעים 1-2, הם טענו כי ביום 22.10.13 העבירו המושכר לידי חב' מטרו אופנה בע"מ ואחיו של נתבע 2 רן לוי, וזאת בהסכמת הבעלים ועל פי הסכם שכירות חדש שנחתם, ואילו ביום 18.9.16 החזירו חב' מטרו ורן לוי את החזקה במושכר לידי הבעלים, באישור בא כוחה עו"ד פודים, בעקבות הליכים משפטיים שננקטו נגדם.
במצב דברים זה טענו כי אינם חייבים בחוב כלשהו וכי החזקה במושכר על ידי חב' מטרו היתה ידועה לעיריה, באשר היא זו ששילמה את הארנונה, לאחר שבוטלה הוראת הקבע בעקבות החזרת המושכר, פנתה העיריה בתביעה אליהם – השוכרים הקודמים, במקום לבעלת הנכס. .
ביום 13.12.18 ביקשתי את תגובת העיריה לבקשת רשות להגן עד ליום 15.1.19 והצעתי כך: "לקידום התביעה ולבירורה היעיל מציעה כי הע' תסכים לרשות להגן מבלי לפגוע בטענותיה. אם תעשה כן תוכל כבר עתה לצרף נתבעים נוספים שעשויים לחוב בנוסף או במקום המבקשים. תז"פ למתן החלטה 20.1.19"
ביום 30.12.18 ביקש ב"כ העיריה לתקן כתב התביעה ע"י הוספת בעלת הנכס ובקשתו אושרה.
בכתב התביעה המתוקן בסדר דין רגיל הוספה בעלת הנכס כנתבעת מס' 3. סכום התביעה הופחת לסך של 269,894 ₪, וזאת "לאור הפטורים וזיכויי השומה שנעשו בחשבון לאחר הגשת התביעה", כך צוין בבקשה ולא פורט מעבר לכך דבר.

בדיעבד הסתבר כי בנה של נתבעת 3 פנה בספטמבר 2018 (ב"כ העיריה היה מוכן להודות כדי לחסוך בניהול הוכחות, כי נעשתה פניה לאחר הגשת התביעה בחודש אוגוסט) וביום 31.12.18 נמסרו 10 שיקים בהתאם להסדר תשלומים שהגיעה העיריה עם נציג נתבעת 3. סכום החוב הועמד על 258,998 ₪, משום שהעיריה ניאותה להכיר בפטור מארנונה לתקופה של 5 חודשים בשל כך שהנכס היה ריק (בין 1.1.17 ועד 30.5.17), ו- 10,895 ₪ נוספים הופחתו בעקבות מו"מ וטענתה להפסדים בשל אי משלוח דרישות לתשלום ארנונה (כך נטען בכתב הגנתה ולא נסתר ).
הסדר התשלום לא הובא לידיעת בית המשפט.
בחודש ינואר 2019 הוגשו כתבי הגנה, שבו טענו כל הנתבעים כי דין התביעה להידחות, הן משום שהחוב הוסדר עם נתבעת 3 והן משום שנתבעים 1 ו-2 אינם אחראים לו. ביום 15.4.19 התקיימה ישיבת קדם משפט. במהלכה אישר ב"כ העיריה כי למעשה החוב הוסדר, אף כי השיקים טרם נפרעו והסכים למחוק התביעה, אולם דרש הוצאות משפט. באי כוח הנתבעים לא רק שדחו טענה זו, אלא דרשו כל אחד מטעמיו כי העיריה היא זו שתישא בהוצאות המשפט שלהם.
באי כוח הצדדים, למעט ב"כ נתבעת 3 הסכימו לטעון בע"פ ושיינתן פסק דין בשאלת הוצאות המשפט, ב"כ נתבעת 3 ביקש לקיים הוכחות, לזמן פקידי עיריה ואת הנתבעת עצמה. לאחר שהתברר כי מדובר באשה בת 90 אשר בנה, שהתייצב לדיון הוא זה שפעל בשמה ולה עצמה אין כל ידיעה רלוונטית, ולאחר שהשיב לשאלות בית המשפט במועד קדם הדיון והעיד כי הגיע להסדר תשלומים מספר ימים קודם ל-30.12.18 וכי במועד זה הגיע ומסר שיקים, לאחר שב"כ התובעת הסכים להודות כי סביר שפנייה מצד הנתבעת נעשתה עוד קודם לכן (נטען בכתב ההגנה שכבר בחודש ספטמבר 2018), לא נותרו עוד עובדות רלוונטיות להוכחת הטענות המצדיקות או דוחות פסיקת הוצאות כנגד מי מהצדדים, ולכן על אף התנגדות ב"כ נתבעת 3 קבעתי התיק לסיכומים בע"פ בו במקום ולמתן פסק דין בשאלת ההוצאות, להלן הכרעתי.

החלטה
אני מקבלת טענת נתבעת 3 כי אין לחייבה בהוצאות משפט. צירופה לכתב התביעה נעשה מוקדם מדי, אף כי ב"כ העיריה טען כי לא ידע אודות ההסדר, צירוף המועדים והפחתת סכום התביעה, כמו גם משלוח כתב התביעה המתוקן ישירות לעו"ד פודים, מלמד על עדכון לפחות חלקי במצב, ולכן היה עליו להמתין מספר ימים ולוודא עם העיריה האם כאשר החוב מסולק בתשלומים חודשיים באמצעות שיקים, היא מבקשת להמשיך ולנהל התביעה, והתשובה לכך ברורה. אין כל משמעות לשאלה האם השיקים ייפרעו במועד אם בכלל, שהרי אם יחוללו יש לעיריה ממילא תביעה שטרית בה אין היא צריכה להוכיח אפילו את עילת התביעה.
מצד שני, איני מוצאת לנכון לחייב את העיריה בתשלום הוצאות משפט של נתבעת 3 משום שעל אף שהנכס היה בחזקתה מחודש ספטמבר 2016, היא שקטה על שמריה עד ספטמבר 2018, כאשר הנתבעים 1 ו-2 קיבלו התביעה לידיהם ופנו למי מטעם הנתבעת ויידעו אותו בנוגע לחוב ארנונה. היה נוח שהעיריה לא פנתה בדרישה לתשלום ארנונה . נתבעת 3 לא הודיעה לעיריה כי הנכס בחזקתה ממחצית חודש ספטמבר 2016, על אף שמחויבת לעשות כן על פי סעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות [נוסח חדש].
בהתחשב בכך שמדובר בקופה ציבורית, בהתחשב בפגם שנפל בהתנהלות שני הצדדים, איני פוסקת הוצאות לחובת אף אחד מהצדדים. כל צד ישא בהוצאותיו.

אותו הדבר יש לומר לגבי נתבעים 1 ו-2, שלא הוכיחו כי ביצעו העברת מחזיקים בינם לבין חב' מטרו אופנה . העובדה שהחברה שילמה בהוראת קבע אינה מחייבת את הגדרתה כמחזיקה. לא פעם העידו נציגי העיריה בפניי כי זהות המשלם אינה קובעת ויש בכך הגיון. העברת המחזיקים צריכה להיעשות על גבי טופס הצהרה מתאים, בחתימות של הצדדים ובצירוף הסכם חדש , לא בהודעה טלפונית ולא בהסתמך על הודעה אחרת לחב' הגיחון. הנתבעים פעלו באופן נכון כלפי בעלת הנכס אך כשלו בדיווח לעיריה , ולכן ישאו בהוצאותיהם.
אני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2 לשאת בהוצאות משפט מינימליות של העיריה משום שרק לאחר הגשת בקשת רשות להגן יכולה היתה העיריה להבין שעלולה להיות מחלוקת בשאלת זהות המחזיק בנכס. הנתבעים ישלמו לעיריה סך של 5,000 ₪, שמשקף למעשה החזר אגרה. הטענה כי נתבעת 3 גרמה להם להוצאות שעה שסירבה באמצעות בא כוחה לטפל בחוב, לא הוכחה, נהפוך הוא, בנה של הנתבעת 3 החל במגעים מול העיריה ופעל באופן סביר במשך שלושת החודשים שחלפו מהרגע שנודע לו אודות החוב והתביעה המשפטית שנקטה העיריה (לפני שתוקנה התביעה) ועד הגעתו להסדר תשלומים. תחילה ביקש פטור משנענה חלקית, חזר וטען לפטור לתקופה ארוכה יותר ונענה, לאחר מכן קיבל הנחה נוספת, ואף שיתכן שיש לבעלים טענות כלפי שוכרים אלו או אחרים, הוסדר החוב במלואו לעיריה.

סוף דבר
אני מחייבת את נתבעים 1 ו-2 לשלם לעיריה סך של 5,000 ₪. הסכום ישולם בתוך שלושים ימים מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ה סיוון תשע"ט, 28 יוני 2019, בהעדר הצדדים.