הדפסה

בית משפט השלום בירושלים תא"ק 35753-05-20

בפני
כבוד ה שופטת ליאת בנמלך

המבקשים

  1. פאיז דמירי
  2. הנאא' דמירי
  3. הדאיה דמירי
  4. אעדתאל קוואסמי
  5. האני דמירי ז"ל באמצעות יורשיו-

6. ריאן דמירי
7. רימי דמירי
8. מג'די דמירי

נגד

המשיבים

  1. פייסל דמירי
  2. פרחאת סלאימה

החלטה

1. בתביעה שבכותרת, אשר הוגשה כתביעה בסדר דין מקוצר, עותרים המבקשים להורות על סילוק ידם של המשיבים מדירת מגורים הבנויה על חלקה 34 בגוש 30523 בשכונת ואדי ג'וז בירושלים ( להלן: הנכס ו-המקרקעין, בהתאמה), וכן ליתן צו מניעה קבוע האוסר על המשיב 2 להכנס או להשתמש בנכס. לצד כתב התביעה הגישו המבקשים בקשה " למתן צו מניעה זמני ו/או הסרת פלישה טריה", בה עתרו לאסור על המשיב 2 להכנס אל הנכס ולהורות על סילוק ידו ממנו, עד להכרעה בתובענה.
בקשה זו היא הבקשה שלפניי, אשר הועברה לטיפולי לאחר שהוגשו תגובות ותשובות מטעם הצדדים.
העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים
2. המבקשים והמשיב 1 אחים, ילדיו של פואד סלימאן דמירי ז"ל ( להלן: דמירי המנוח), ונמנים עם יורשיו. דמירי המנוח היה בעל הזכויות במקרקעין, אשר עליהם נבנו מספר דירות, ובהן הנכס אשר במוקד הליך זה, בו התגורר המשיב 1 .
הבקשה הוגשה לאחר שהתברר למבקשים כי המשיב 1 מכר את הזכויות בנכס למשיב 2. על פי טענתם מדובר במכר בלתי חוקי שכן הזכויות בדירה, כמו גם ביתר חלקי המקרקעין, נתונות ליורשים כולם, והעזבון טרם חולק.
3. בהתייחס לכניסתו של המשיב 2 לנכס נטען כי ביום 16.5.2020 נכנס המשיב 2 " עם חבורת עברייים כ-25 אנשים מטעמו לנכס", וכי אלו שברו את חלונות הנכס, נכנסו פנימה ופתחו את הדירה מבפנים. לטענת המבקשים המשיב 2 נכנס לנכס בכוח הזרוע, והם מבקשים להשיב את המצב לקדמותו, למצב שהיה ערב אותה פלישה נטענת, כאשר המשיב 2 לא החזיק בנכס. לטענת המבקשים מבוקשם מעוגן בהוראת סעיף 19 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין), שכן המשיב 2 נטל את החזקה בכוח ושלא במסגרת התנאים הקבועים בסעיף 18 לחוק המקרקעין לעניין עשיית דין עצמי. לעניין זה מדגישים המבקשים כי הם אמנם לא היו המחזיקים הישירים של הנכס, אולם ההגנה הקבועה בסעיף 19 לחוק המקרקעין מגנה גם עליהם כ"מחזיקים עקיפים" - כבעלים וכמי שמכוח הסכמתם והרשאתם החזיק המשיב 1 בנכס. עוד טענים המבקשים כי מספר ימים לפני מועד כניסת המשיב 2 לנכס המשיב 1 עזב אותו, והוא עמד ריק.
4. המשיבים מתנגדים לבקשה. תחילה טוענים הם כי המבקשים צירפו לבקשתם צו ירושה של בית הדין השרעי, אולם מדובר בצו שאינו בתוקף ובוטל עוד ביום 3.5.2004, וכי בנוסף המבקשים טענו כי המקרקעין רשומים על שם המבקשים והמשיב 1 וצירפו נסח טאבו מבלי לציין כי הרישום בו בוטל בהתאם להחלטה שניתנה בהליך שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה.
לגופם של דברים נטען כי המשיב 1 ואח נוסף, שאהר דמירי, בנו על המקרקעין בית בן שתי קומות וזאת בנוסף לבנין עתיק הניצב בו, וכי המשיב 1 בנה גם דירה נוספת, וכל זאת ברשות מלאה ובלתי חוזרת מאת האב דמירי המנוח. על פי הטענה, השניים היו המחזיקים הבלעדיים באותן דירות, וביום 19.1.2013 שאהר דמירי מכר את זכויותיו בבניין העתיק לידי המשיב 1. אחת הדירות בבניינים האמורים, דירה בת ארבעה חדרים, היא הדירה שבמוקד ההליך. בדירה זו החזיק והתגורר המשיב 1, ועל פי הנטען ביום 21.4.2020 מכר את הזכויות בה למשיב 2, בהתאם לייפוי כוח בלתי חוזר והסכם מאותו מועד. לטענת המשיבים המשיב 2 עבר להתגורר בדירה ביחד עם משפחתו למחרת היום, ביום 22.4.2020 ( ולא בתאריך שנטען על ידי המבקשים), וכי מכל מקום אין מדובר בפינוי פולש - שכן מדובר ברוכש זכויות - וכי המבקשים מעוניינים לשנות את המצב הקיים במקרקעין מאז יום 22.4.2020, ואין מדובר על שמירה על המצב הקיים. כן טוענים המשיבים כי הסעד המבוקש כעת זהה לסעד המבוקש בתביעה העיקרית, כי הבקשה הוגשה בשיהוי, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם.

דיון
5. תחילה יש להדרש לשאלת המסגרת הנורמטיבית של הבקשה שלפניי. בבקשה ובטיעוניהם בעל-פה התבססו המבקשים על הוראת סעיף 19 לחוק המקרקעין, המורה כי " מי שמוציא מקרקעין מידי המחזיק שלא כאמור בסעיף 18( ב) [הוראה המקנה למחזיק זכות לעשיית דין עצמי במקרה של " פלישה טריה"] חייב להחזירם למחזיק". תביעה לפי סעיף 19 לחוק המקרקעין היא תביעה פוססורית, שהיא תביעה להגנת החזקה, בה אין מבררים את הזכויות לגופן, והיא נועדה להחזרת המצב לקדמותו כמו שהיה בטרם שלילת החזקה. זאת בשונה מתביעה פטיטורית, בהתאם לסעיף 16 לחוק המקרקעין, שעניינה בטענה של בעלים או מחזיק כדין במקרקעין לפינוי מי שאינו מחזיק בהם כדין, אשר בגדרה מתבררות זכויות הצדדים לגופן.
תובענה פוססרית לפי סעיף 19 לחוק המקרקעין היא תביעה " העומדת על רגליה" ובפסיקה הודגש כי היא מהווה " אחד מבין שלושה מסלולים חלופיים להגנת החזקה ... תביעה משפטית רגילה של המחזיק כנגד המנשל, תביעה פוססורית להחזרת המצב לקדמותו, וסעד עצמי ( ויסמן, בעמ' 45-46; בהתאמה לסעיפים 17 , 19 ו-18(ב) לחוק המקרקעין)" (רע"א 6998/11 ג'ולאני נ' הקדש המנוח ח'ליל שרף אלדין אבו ג'בנה, פסקה 7 (22.7.2012) ( להלן: עניין ג'ולאני)). עוד הודגש בעניין ג'ולאני הנ"ל כי " יש להבחין בין תביעה פוססורית לפי סעיף 19 לחוק המקרקעין לבין בקשה למתן סעד זמני לרבות בקשה כזו במסגרת תביעה לרבות תביעה פוססורית" (שם).
6. בענייננו הגישו המבקשים תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק ידם של המשיבים מן הנכס, על יסוד הטענה כי לא היה בידי המשיב 1 להעביר את הזכויות בנכס למשיב 2, שכן לא כל הזכויות בנכס היו נתונות לו, ולא ניתנה לכך הסכמת כלל היורשים. אין מדובר אפוא בתביעה פוססרית גרידא ( ויודגש כי הוראת סעיף 19 לחוק המקרקעין כלל אינה נזכרת בכתב התביעה, אלא המבקשים הפנו להוראות סעיפים 13, 30( א) ו-100 לחוק המקרקעין), אלא בתביעה שנועדה להכריע בשאלת הזכויות בנכס אותן לפחות התיימר המשיב 1 למכור למשיב 2.
הבקשה שלפניי היא בקשה לסעד זמני שהוגשה במסגרת אותה תובענה, ובהינתן האמור דומה בעיני כי מבוקשם של המבקשים במסגרת בקשתם זו, בה עתרו לפינוי פלישה טריה, מתבסס על הוראת סעיף 18( ב) לחוק המקרקעין, המגן כאמור על המחזיק בקרקע ומעניק לו זכות לעשיית דין עצמי במקרה של פלישה טרייה, המוגדרת בטווח של 30 ימים ( ולא על הוראת סעיף 19 לחוק המקרקעין). בפסיקה נקבע לעניין זה כי המחזיק כדין יכול לבקש סיוע של בית המשפט במסגרת זכותו לעשיית דין עצמי לפינוי פולש שלא כדין: "הוראה זו מעניקה למחזיק כדין כוח משפטי לגרום לסילוקו המיידי של הפולש, אף בלא קבלת פסק פינוי מבית המשפט. מכאן צומחת חובתו של בית המשפט לסייע בידי המחזיק כדין במימוש הסילוק המיידי... סיוע זה של בית המשפט יכול שיינתן גם במסגרת בקשה לסעד זמני ( בר"ע ( מחוזי י-ם) 410/08 חרחש נ' דמיטרי ריזק לדלקים בע"מ, פסקה 8 (2.6.2008) ( להלן: עניין חרחש)). עוד אדגיש כי בכותרת הבקשה התבקש מתן צו מניעה, אולם מתוכן הבקשה עולה כי מדובר למעשה בבקשה למתן צו עשה לפינוי המשיב 2 ובני משפחתו מן הנכס.
יש לבחון אפוא האם קמה בענייננו עילה למתן הסעד הזמני המבוקש.
7. בהתאם להוראות תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, כפי שהתפרשו בפסיקה, בהכרעה בבקשה למתן סעד זמני על בית המשפט לשקול שלושה שיקולים עקריים: הראשון, קיומה לכאורה של עילת תביעה, כאשר די בכך שבית המשפט ישתכנע כי התובענה מעלה לכאורה שאלה רצינית ואיננה בגדר תביעת סרק; השני הוא מאזן הנוחות בו ייבדק הנזק שעשוי להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני וכן נזק שעלול להיגרם לצד שלישי; והשיקול השלישי, הוא שיקול שביושר ובצדק, קרי " אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש". בין שני השיקולים הראשונים קיים יחס גומלין שכונה בפסיקה " מקבילית כוחות", כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוונו של מבקש הסעד כך רף הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון קטן ולהפך ( ראו: רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי, פסקה 24 (20.09.2011)).
יישומם של שיקולים אלו בענייננו מוביל לטעמי למסקנה כי הכף נוטה לדחיית הבקשה, בכפוף לאמור להלן.
8. בכל הנוגע לשאלת קיומה של עילת תביעה לכאורה סבורה אני כי המבקשים אכן הוכיחו שאלה רצינית הראויה לבירור.
המשיב 1 הצביע בטיעונו על השימוש ארוך השנים שעשה בנכס, וכן טען כי שיפץ אותו מכספו. על פי טענתו לא זו בלבד שהוענקה לו זכות שימוש בנכס - ועל כך אין מחלוקת - אלא שהוענקו לו גם זכויות הבעלות המלאות בנכס. טענתו זו של המשיב 1 , וטענתו המשתמעת כי כאשר העיזבון יחולק מלוא הזכויות בנכס הקונקרטי ייוחסו לו, תתבררנה במסגרת ההליך העיקרי (או במסגרת הליך מתאים אחר שיוגש).
עם זאת, טענה זו של המשיב 1 לא נתמכת במסמך בכתב, והוא טוען כי אביו העניק לו את הזכויות בנכס בהבטחה בעל-פה. בהינתן האמור, טענתם של המבקשים - אחיו - כי לא ניתנו למשיב 1 זכויות ייחודיות בנכס הקונקרטי בידי דמירי המנוח, וכי בשים לב לכך שנכסי העזבון טרם חולקו בין היורשים, לא היה רשאי המשיב 1 להעביר את הזכויות בנכס למשיב 2, אכן מעוררת שאלה רצינית הראויה לבירור. כן העלו המבקשים טענות לגבי אותנטיות העסקה הנטענת בין המשיבים וביחס לכך שהמשיב 2 לא בדק על שם מי רשומות הזכויות טרם עריכת העסקה. טענות אלו מחזקות את המסקנה בדבר קיומה של שאלה הראויה לבירור, ואף הן תתבררנה בהליך העיקרי.
9. מוקד הדברים מצוי לטעמי בשאלת מאזן הנוחות.
המבקשים אינם מכחישים כי הנכס לא הוחזק על ידם, וכי המשיב 1 התגורר בו תקופה ארוכה ברשות. אין מדובר אפוא במצב בו מחזיק בפועל מנושל מנכס אשר עשה בו שימוש לצרכיו בתקופה הסמוכה שלפני כן. יתרה מזאת. גם כעת המבקשים אינם מעוניינים לבצע בנכס שימוש לצרכיהם, והדגישו בדיון כי מבוקשם הוא שהמשיב 1 יחזור להחזיק בו, כפי שהיה לפני כן ( עמוד 7 שורות 21-25, עמוד 31 שורות 7-10 לפרוטוקול). הבקשה כלל אינה מופנית אפוא כלפי המשיב 1, אלא כלפי המשיב 2 בלבד, והמבקשים - המעוניינים כאמור להשיב למשיב 1 את החזקה בנכס - לא הצביעו על נזק בלתי הפיך שייגרם להם אם לא יינתן הצו, או על נזק אשר לא ניתן יהיה לפצותם פיצוי כספי בגינו.
לעומת זאת המשיב 2 עבר להתגורר בנכס עם משפחתו, ומובן על כן כי בכל הנוגע לשאלת החזקה מאזן הנוחות, ולוּ במובנו הצר, נוטה לכיוונו, שכן יידרש ממנו לצאת מן הנכס אליו עבר ואותו רכש לטענתו כנגד תמורה.
10. המבקשים טענו לעניין זה כי חרף האמור מאזן הנוחות נוטה לטובתם, בשים לב להוראת סעיף 19 לחוק המקרקעין, אשר נועדה לשמירה על המצב הקיים עד לבירור טענות הצדדים. לעניין זה הבהירו המבקשים כי גם " מחזיק עקיף" זכאי להגנה על החזקה, בהדגישם כי יש לראותם מחזיקים עקיפים כמי שגם להם, ביחד עם המשיב 1, נתונות זכויות בנכס, והוא החזיק בו בהרשאתם ( בהפנותם לספרו של המלומד יהושע ויסמן החזקה ושימוש ( תשס"ו) (להלן: ויסמן), שם, עמ' 75. כן ראו רע"א 13323-12-11 ( מחוזי ירושלים) גאראללה נ' סביתאן (14.12.2011) ( להלן: עניין גאראללה)). איני מוצאת לקבל את טענת המבקשים, וזאת מהטעמים הבאים:
ראשית, כאמור לעיל אין מדובר בהליך עצמאי שהוגש מכוח הוראת סעיף 19 לחוק המקרקעין ( והשוו עניין גראללה הנזכר שם הדגיש בית המשפט כי עם קבלת הבקשה מסתיים ההליך), אלא בבקשה לסעד זמני לפינוי פלישה טריה, אשר הוגשה בגדר תביעה פטיטורית, בקשה אשר מבחינה מהותית נראה כי נסמכת על הוראת סעיף 18( ב) לחוק המקרקעין ( השוו למשל: ת.א. 28767-03-19 (שלום ירושלים) חוסינה נ' EL-AMAMI LIMITED, פסקאות 3-9 (14.5.2019)). ספק האם בכל הנוגע לעשיית דין עצמית מכוח סעיף 18( ב) לחוק המקרקעין יש מעמד למחזיק עקיף ( ראו הדיון בספרו של ויסמן, 97-99; ובמאמר מוסגר אציין כי טענת המבקשים לפיה המשיב 1 עזב את הנכס תקופה מסוימת עוד לפני כניסת המשיב 2 אליו לא הוכחה, ומכל מקום אין בפי המבקשים עצמם טענה כי יש לראותם כמי שהיו המחזיקים הישירים בנכס). לטעמי במקרה דנן - כאשר המחזיק העקיף ( המבקשים) כלל אינו מבקש להחזיק היום בנכס; כאשר המחזיק הישיר ( המשיב 1) החזיק בנכס כדין ויש לו לפחות חלק מן הזכויות בנכס ( המחלוקת האם בידיו מלוא הזכויות או רק חלקן); וכאשר המחזיק " החדש" (המשיב 2) מחזיק בנכס מכוח הסכם נטען עם המחזיק הישיר ובהסכמתו, קיים קושי במבוקשם של המבקשים כי בית המשפט יסייע להם בפינוי אותו מחזיק חדש, מכוח ההוראה המאפשרת פינוי פלישה טריה.
שנית, המבקשים עמדו בדיון על אחת התכליות שביסוד הוראת סעיף 19 לחוק המקרקעין, עליה ביקשו לבסס בקשתם, והיא שמירה על הסדר הציבורי, וטענו כי תכלית זו מצדיקה מתן סעד לטובתם, בהדגישם כי ביום 16.5.2020 פלש המשיב 2 אל הנכס בכוח הזרוע באירוע שכלל אלימות מצידו, לאחר שהגיע למקום עם 25 אנשים מטעמו .
ואולם, אין בידי לקבוע על יסוד הראיות שהונחו לפניי כי במהלך האירוע המתואר המשיבים הם שפעלו בכוח הזרוע, בשונה מהמבקשים. לעניין זה יצוין כי המשיבים טענו כי נערכה ביניהם עסקה ואין מחלוקת כי המשיב 1 העביר את זכות החזקה לידי המשיב 2. משמדובר בעסקת מכר לא היה כל צורך לכאורה בהפעלת אלימות מצד המשיב 2 או בשבירת הדלת על ידו על מנת להכנס לנכס, שכן היה הוא אמור לקבל מפתח מאת המשיב 1. המבקשים לא נתנו מענה לשאלה שנשאלה בעניין זה ( עמוד 13 שורות 34-36 לפרוטוקול). עוד יצוין כי המשיבים טענו כי מנעול הדלת נחסם ועל כן לא היה באפשרותם להכנס לתוך הנכס ( והאמור נתמך בסרטון שהציג השוטר רס"ר ואסים שאהין וכן בעדותו), וניתן אך להניח כי לא המשיבים הם שחסמו את מנעול הדלת אשר המפתח שלה היה ברשותם.
כמו כן מדו"ח הפעולה שהגיש השוטר שאהין אשר העיד לפניי ( מוצג 1) וכן מעדותו, עולה כי במועד האירוע (16.5.2020), היה זה המשיב 1 שפנה ראשון למשטרה ודיווח על כך שדלת הנכס ננעלה ואין באפשרותו להכנס אליו; ולאחר מכן התקבלה פניה נגדית מאת האח שאהר דמרי בה הלין על המשיב 1 . כן עולה מדו"ח הפעולה ( וכן מהסרטונים בהם צפיתי) כי " התחיל צעקות בין שתי משפחות שבמקום נהיה זריקת אבנים וכסאות בין שתי משפחות מהגגות בכך נגרם נזקים לדלתות של הבית ומלא אבנים על הגגות של השכנים שלהם, כמו כן היה ירי זיקוקים...", והשוטר שאהין העיד כי האלימות היתה משני הצדדים ( עמוד 9 שורות 13-14). הצדדים חלוקים בשאלה מי פתח באלימות ומי יצר אותה ( אם כי ב"כ המבקשים עצמו ציין כי " האלימות התגלעה כי המבקשים התנגדו לכניסת המשיב 2 לבית", עמוד 14 שורה 6 לפרוטוקול). לכל הפחות ניתן לומר כי נוצרה קטטה בין שני הצדדים, ואין מדובר במצב בו פולש נכנס לנכס ומוציא ממנו מחזיק היושב בנכס בכוח הזרוע, כפי שניתן היה להתרשם מקריאת הבקשה כפי שהוגשה, בה נטען כאמור כי המשיב 2 הגיע עם 25 אנשים מטעמו ופלש אל הנכס בכוח הזרוע ותוך שבירת חלונות.
שלישית, הצדדים ייחדו חלק משמעותי מטיעוניהם לשאלת העיתוי בו נכנס המשיב 2 להתגורר בדירה. לטענת המבקשים נכנס הוא לראשונה במועד האירוע שהוביל להגשת ההליך, 16.5.2020, ואילו לטענת המשיבים עבר הוא להתגורר בו למחרת ביצוע העסקה ביניהם, ביום 22.4.2020. השאלה מתי עבר המשיב 2 להתגורר בנכס לא התבררה לפניי עד תום, ויצוין כי מן הצד האחד המשיב 1 הוא זה שביקש להכנס לנכס ביום 16.5.2020 ואף אמר לשוטר כי הוא מצפה לאורחים ( כך שלכאורה במועד זה טרם נתפסה החזקה על ידי המשיב 2), והמבקש 1 אף העיד כי ביקר את המשיב 1 בנכס ביום 5.5.2020 וכי בתאריך זה הוא עדיין התגורר בנכס; אך מן הצד השני השוטר עצמו ציין כי במועד האירוע, 16.5.2020, לא היתה במקום כל אינדיקציה ל"מעבר דירה" של המשיב 2 ובני משפחתו באותו תאריך, וגם הסרטון אינו מלמד אחרת. מכל מקום, לטעמי אין לנתון זה חשיבות מכרעת לענייננו, שהרי על פי שתי הגרסאות הבקשה הוגשה לפני שחלף פרק זמן של 30 ימים ממועד הפלישה (פרק הזמן הקבוע בהוראת סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין), ועל כן, כך או כך, אין מקום לדחות את הבקשה על יסוד הקביעה כי במועד הגשת הבקשה לא מדובר היה בפלישה " טריה".
11. הנה כי כן, לא שוכנעתי כי בכל הנוגע לשאלת החזקה, מאזן הנוחות נוטה בענייננו לטובת המבקשים, אשר כמתואר לעיל לא החזיקו בו שנים ואינם מבקשים להחזיק בו גם היום.
במסקנה זו תומכת גם העובדה שהצו המבוקש בענייננו, בניגוד לאמור בכותרת הבקשה, הוא מתן צו עשה. אמנם בכל הנוגע לפינוי "פלישה טריה" ידו של בית המשפט פחות קפוצה לעומת בקשה למתן צו עשה זמני אחר ( ראו עניין חרחש, פסקה 8), אולם גם בבחינת בקשה כבענייננו יש ליתן משקל גם לנתון זה, בין יתר השיקולים הצריכים לעניין.
יחד עם זאת, בכל הנוגע לביצוע דיספוזיציה בזכויות בנכס, מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, שהרי העברת הזכויות לצדדים שלישיים עשויה לפגוע במבקשים ולגרור הליכים משפטיים נוספים ( כך שביצוע דיספוזיציה אף עשוי לפגוע בצדדים שלישיים נוספים, מעבר לפגיעה במבקשים). המשיב 2 נתן בדיון הסכמה לכך שלא תבוצע על ידו דיספוזיציה של הזכויות במקרקעין ( עמוד 15 שורות 5-6, עמוד 31 שורות 20-21 לפרוטוקול), ועל כן בעניין זה, ובו בלבד, יינתן סעד מתאים.
12. עוד אוסיף כי שיקולי יושר וצדק תומכים אף הם לטעמי בדחיית הבקשה.
ראשית, המבקשים ציינו בבקשתם כי לבקשה מצורף העתק נסח רישום המקרקעין "בנוגע לחלקת האדמה [ה]רשומה על שם, בין השאר, על שם המבקשים והמשיב 1 לפי חלקיהם בהתאם לצו הירושה", וכן צירפו עותק של צו הירושה על מנת לבסס טענתם. ואולם מתברר כי צו הירושה אשר צורף בוטל עוד ביום 3.5.2004 ואינו בתוקף ( המבקשים עצמם ציינו בתשובה לתגובה כי ביום 20.5.2020 הוגשה בקשה חדשה למתן צו ירושה); ובכל הנוגע לרישום הרי שכיום המקרקעין אינם רשומים על שם היורשים הנטענים, כך שהאמור בעניין זה בבקשה היה לא מדויק, ולא ניתנה בדיון תשובה של ממש לתהיית בית המשפט בעניין זה.
צירוף מסמך שבוטל ואמירה שאינה משקפת את הדברים כהוויתם, אינם מתיישבים עם חובתו של בעל דין העותר למתן סעד זמני לבוא לבית המשפט בתום לב ובניקיון כפיים, ויש ליתן לכך משקל.
שנית, יש לקבל לטעמי את טענת המשיבים לפיה הבקשה הוגשה בשיהוי. המשיב 1 העיד כי אחיו שאהר הודיע לו על הסכם המכר בין המשיבים כבר ביום 23.4.2020, וכי ביום 5.5.2020 הגיע לנכס לביתו של המשיב 1 לדבר איתו על המכירה ( עמוד 6 שורות 12-14, עמוד 16 שורות 12-15), וכי שוחח בעניין זה גם עם המשיב 2 ביום 7.5.2020 או ביום 8.5.2020 ( עמוד 7 שורות 1-4). בהינתן האמור לא הובהר מדוע המתינו המבקשים ולא הגישו את הבקשה מיד כאשר נודע להם על העסקה שנחתמה, והמתינו לכך שמשיב 2 ייכנס להתגורר בנכס בהתאם לאותה עסקה. לעניין זה אוסיף כי מעבר לקיומו של שיהוי, הרי שהמבקשים לא פירטו את האמור לעיל בבקשתם ובתצהיר, ומקריאת הבקשה עולה הרושם כי מדובר היה באירוע מפתיע של פלישה, ואך מובן כי בעל דין המבקש סעד זמני נדרש לפרוש בפני בית המשפט את כל העובדות ואת השתלשלות הדברים כפי שאירעה, ולהימנעותם של המבקשים מלעשות כן בענייננו יש ליתן משקל.
נתונים אלו מטים אף הם את הכף לדחייתה של הבקשה.
13. לבסוף אציין כי המשיבים טענו כי הסמכות לדון בתובענה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה בהיות המבקשים והמשיב 1 אחים, ואילו המבקשים התנגדו לטענה זו. בנסיבות העניין, היות שהבקשה הועברה לטיפולי לאחר שהצדדים הגישו תגובות ותשובות ובוטלו דיונים שנקבעו בפני מותב אחר, מצאתי לדון בבקשה מבלי להכריע בשאלת הסמכות העניינית, וגם נוכח התוצאה אליה הגעתי לא נדרשתי אליה במסגרת הדיונית דנן. סוגיה זו תוכרע, ככל שיידרש, בידי המותב אשר ידון בהליך העיקרי.
14. סיכומם של דברים - מכל הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית בכל הנוגע לחזקה בנכס.
יחד עם זאת, בנסיבות העניין וגם בשים לב להסכמת המשיבים לעניין זה, ניתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לבצע דיספוזיציה של הזכויות בנכס עד להכרעה בתובענה. המשך עמידת הצו הזמני בתוקף מותנה בהפקדת ערבות צד ג' בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, עד ליום 12.7.2020 .
המבקשים יישאו בהוצאות ובשכ"ט עו"ד של המשיבים בסך כולל של 6,000 ש"ח.
המזכירות תמציא לצדדים עותק של ההחלטה ללא דיחוי.

ניתנה היום, י' תמוז תש"פ, 02 יולי 2020, בהעדר הצדדים.