הדפסה

בית משפט השלום בירושלים תא"מ 8626-10-16

בפני
כבוד ה שופטת חוי טוקר

התובעת:

מאי הייר ישראל בע"מ
על-ידי עו"ד פיראס חסונה

נגד

הנתבעת:

שרונה מלמד
על-ידי עו"ד דקל יוגב

פסק דין

הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטרות שהגישה התובעת לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל. על שם הנתבעת, מנוהל עוסק מורשה ששמו "מלמד שרונה- צמות מוזהבות"(להלן: "העסק"). השיקים שהוצגו בלשכת ההוצאה לפועל הינם ארבעה שיקים על שם העסק.
שיק מספר 0028 משוך ליום ה-1.3.16 על סך 3,293 ₪, שיק מספר 0186 משוך ליום ה-18.02.16 על 49,245 ₪, שיק מספר 0187 משוך ליום ה- 18.02.16 על סך 10,000 ₪ ושיק מספר 0185 משוך ליום ה16.02.16 על סך 8,426 ₪ (ראה פסקה 12 לתצהיר מר אסף כהן, בעל מניות, מנהל ומרשה חתימה בתובעת; (להלן: "כהן")). השיקים נמסרו על ידי העסק לתובעת בגין אספקת סחורה מאת התובעת לעסק (ראה דו"ח כרטסת הנהלת החשבונות שצרופה לתצהירו של כהן).

תמצית טענות הצדדים
אין מחלוקת בין הצדדים כי העסק רשום על שם הנתבעת (ראה פסקה 9י' עד יא' לתצהיר התובעת). אין גם מחלוקת בין הצדדים כי חשבון הבנק של העסק הינו חשבונה הפרטי של הנתבעת, אשר ממנו נמשכו השיקים לטובת התובעת (ראה פסקה 9יג' לתצהיר התובעת).
עיקר טענתה של הנתבעת הינה כי צד ג', מר נועם אלמגור (להלן: "אלמגור"), ניהל מסכת הונאה וביצע עבירות מרמה וזיוף כלפיה. לטענת הנתבעת, היא לא מכירה כלל את התובעת או את עיסוקיה ומעולם לא ביצעה עמם עסקים כלשהם, וכל ההתנהלות עם התובעת בכל הנוגע לעסק הייתה למול מר אלמגור בלבד.
לטענת הנתבעת מר אלמגור פנה אליה בחודש דצמבר 2015 והציעה לה להיות מועסקת בחברה שלו, כבת משפחה רחוקה לו, תוך שהיא אינה יודעת כלל את טיב עיסוקה של החברה, וכי עד לאותו מועד לא הייתה לה עם מר אלמגור היכרות אישית וקרובה, עסקית או אחרת. במועד הרלוונטי הייתה הנתבעת גרושה, אם חד הורית לילדה בת 4, בת 21, ולטענת הנתבעת מר אלמגור פעל במניפולציה כלפיה, הרעיף בפניה על יופייה, ובהמשך אף הטריד אותה מינית. במניפולציות אלה רקם מר אלמגור מזימה ולפיה תרשום הנתבעת את העסק על שמה וכך גם את חשבון הבנק של העסק. הנתבעת מסרה למר אלמגור שיקים ריקים אך הפצירה בו לשמור עליהם מכל משמר ולא לעשות בהם שימוש ללא ידיעתה וחתימתה.
לטענת הנתבעת מר אלמגור הבטיח לה כי ככל שיעשה שימוש בשיקים הוא יפקיד כסף ישירות לחשבון הבנק שלה (ראה פסקאות 9ח'10, 9יב-יג' לתצהיר הנתבעת ).
במעמד הדיון שהתקיים ביום 07.07.19 הוסיפה הנתבעת וטענה כי אין כל חוב שלה כלפי התובעת וכי תצהירו של מר כהן לוקה בחסר. הנתבעת הפנתה לחוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט מיום 18.2.18 אשר קבעה כי לא מצאה התאמה בתכונות הכתיבה על ארבעת השיקים לבין דוגמאות חתימתה של הנתבעת, וכי סביר מאד כי החתימות לא נכתבו על-ידה אלא הינן חיקוי על-פי מודל חתימותיה. הנתבעת טענה גם כי עצם העובדה ששיתפה את שיחות הוו טסאפ בינה לבין מר אלמגור מעידות על מהימנות גרסתה ועל כך כי לא ניתנה על ידה כל הרשאה למר אלמגור לעשות שימוש בחשבון.
לטענת התובעת התביעה שהוגשה הינה שטרית ונתמכת בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת. בעניין זה, הוסיפה התובעת וטענה כי טענות הנתבעת ביחס לעצם קיומו של חוב מהווה הרחבת חזית אסורה על פי חוק . לטענת התובעת מדובר בשינוי חזית של ממש וכי היא לא הייתה מודעת לכך, ו ככל שהיתה מודעת לכך הייתה מביאה תצהיר רואה חשבון. התובעת דוחה מכל וכל את טענת הנתבעת ולפיה לא הוכח קיומו של חוב, בעניין זה הסבירה התובעת כי כטרסת הנהלת חשבונות מבוססת על תוכנה רשמית, המרכזת את כלל החיובים ומקזזת את כלל הזיכויים.
התובעת אינה מכחישה את העובדה כי עיקר ההתנהלות העסקית הייתה מול מר אלמגור אך טוענת כי הנתבעת הייתה שותפה בלתי נפרדת שלו וכי כל טענותיה למעשה עוקץ כלפיה על-ידי מר אלמגור הועלו רק בדיעבד, ולאחר שתקוותיה של הנתבעת כי תשיג רווחים מהעסק נגוזו.
התובעת מפנה לכך כי העסק נרשם ברשויות המס על שם הנתבעת. השיקים שמשכה הנתבעת בעצמה מחשבון הבנק שלה שימשו להפעלת העסק וכיסו את חובותיו לספקים השונים, ביניהם לתובעת ו למרות שהנתבעת ידעה לאורך תקופה ארוכה כי שיקים שלה מחולקים לספקים, היא לא עשתה דבר בעניין זה. לטענת התובע, אף לשיטתה של הנתבעת היא הייתה מודעת לכך שהעסק רשום על שמה וכי נעשה שימוש בשיקים שלה ולכל הפחות הייתה צריכה להיות מודעת לכך .
בעניין חוות דעת המומחית מטעם בית המשפט טענה תובעת כי שיקול הדעת ביחס לקביעה האם השיקים נחתמו על ידי הנתבעת נתונה לבית המשפט ולא למומחית. מכל מקום טענה התובעת כי גם אם בית המשפט יקבע שהנתבעת אינה חתומה על השיקים ברור כי הנתבעת נתנה הוראה מפורשת וברורה למר אלמגור ל עשות שימוש בשיקים ובהתאם לחוק השליחות, תשכ"ה - 1965 שלוחו של אדם כמותו.

דיון
כבר בפתח הדברים ייאמר, כי יש ממש בטענת התובעת ולפיה טענת הנתבעת ביחס לחוב גופו נגועה בהרחבת חזית. טענה זו הועלתה לראשונה במעמד הסיכומים. טענת הנתבעת כי לוּ הייתה עולה הטענה מבעוד מועד היה בידה להביא ראיות להוכחת המפורט בכרטסת הנהלת החשבונות הינה כבדת משקל, ודינה להתקבל.
למעלה מן הצורך, אציין כי לא מצאתי ממש בטענה לגופה. כפי שצוין לעיל, טענת התובעת לחוב של הנתבעת כלפיה מבוססת על כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת אשר צורפה לתצהירו של מר כהן. כרטסת זו מגובה בחשבונ יות מס, קבלות ותעודות משלוח אשר צורפו לתשובת התובעת לבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות מיום 23.11.16. אמנם, מדובר במסמכים (תעודות המשלוח, חשבוניות וקבלות) שלא צורפו לתצהיר ומשכך ספק אם הם מהווים חלק מחומר הראיות בתיק. יחד עם זאת, עיקר טענת הנתבעת להיעדר קיומו של חוב שלה כלפי התובעת נסמכת על מסמכים אלו, ולפיכך אתייחס אליהם.
צירוף כלל תעודות המשלוח מביא לתוצאה בסך של כ- 177,824 ₪ וצירוף תעודות ההחזרה מביא לתוצאה של כ- 106,864.3 ₪. צירוף כלל החשבוניות מביא לתוצאה של 193,488.2 ₪. לטענת הנתבעת יש בכך כדי ללמד על כך כי תעודות ההחזרה לא קוזזו מהחשבון. בעניין זה העיד מר כהן כי החשבוניות הינן תוצר של מערכת הנהלת חשבונות ממוחשבת, רשמית, אשר מבצעת בעצמה את הקיזוזים הנדרשים וכך לפי דבריו בפרוטוקול מיום 7.7.19: "אם התבצעה פעולה על המכירה, החזרת לי את הסחורה אז אני אמור להציג חשבונית זיכוי בשביל לקבל את המע"מ חזרה. לא היה פה שום חשבונית זיכוי. באופן אוטומטי אם יש תעודת החזרה התוכנה תמשוך את החשבונית ואז היא מאפסת את זה. כלומר, בחשבונית לא יהיה חיוב בגין הסחורה שבגינה הוצאה תעודת החזרה, ובמקביל יש עסקאות שהוא מקבל ישירות ומקבל חשבונית". לבסוף הוסיף מר כהן: "כל תעודת משלוח/החזרה/חשבונית כתוב למעלה את היתרה".
בנוסף, הפנה מר כהן לעובדה כי לא כל חשבוניות המס הינן תולדה של תעודות משלוח וחלקן מתייחסות לרכישה שאין בצידה תעודת משלוח (למשל חשבונית מס 01/000720, 01/000753) שסכומן המצטבר בלבד הוא כ - 177,074.3 ₪. בהקשר זה אציין כי מתוך 106,864.3 ₪ שהם סך תעודות ההחזרה, 51,546.7 ₪ הינם בגין החזרות שאין בצידן תעודות משלוח. דהיינו, שאף בקיזוז תעודות ההחזרה, נותר חוב שעולה לכל הפחות לכדי סכומי השיקים העומדים ביסוד התובענה. באשר לתהייה שהעלה בא כוח הנתבעת בכל הנוגע לזיכוי מיום ה- 15.11.15 בסך של 80,995.6 ₪ אציין כי זיכוי זה מופיע בכרטסת תחת שנת 2015 כאשר שנת 2015 נגמרה ביתרה של 0.
נותרה אם כן טענתה המרכזית של הנתבעת ולפיה על אף שהעסק והשיקים רשומים על שמה, אין היא קשורה לדבר כלל והיא קורבן של עוקץ שביצע כלפיה מר אלמגור. גם התובעת וגם הנתבעת רוצים ללמד, כל אחד לשיטתם, מהתכתבות הו וטסאפ שבין הנתבעת למר אלמגור אשר צורפה כנספח ג' לתצהיר הנתבעת. התמונה העולה מהתכתבויות הווטסאפ הינה כי היחסים בין הנתבעת למר אלמגור היו ידידותיים ועסקיים כאחד . מההתכתבות עולה כי רישום העסק על שמה של הנתבעת כמו גם רישום חשבון הבנק נעשה בידיעת הנתבעת (ראה למשל התכתבות ווטסאפ מיום 17.12.15 שעות 07:08 ו 07:09). ביום ה- 19.12.15 כתבה הנתבעת למר אלמגור: "נועם תודה רבה שאתה דואג לי...מעריכה אותך מאוד". באותו היום השיב לה אלמגור: "הכל יבוא על מקומו בשלום". ביום ה- 20.12.15 כתבה הנתבעת למר אלמגור : "אם ישאלו אותי ממי הסחורה?" עונה לה אלמגור : "ספק מראשון לציון" "לא ישאלו". דקה לאחר מכן כתב מר אלמגור לנתבעת "קוראים להם מיי הייר [ לתובעת-ח.ט], ככה קוראים לחברה".
בנוסף ליחסים הידידותיים והעסקיים כעולה מן ההתכתבויות עולה גם כי הנתבעת לקחה חלק פעיל. בתאריך 3.2.16 בשעה 17:35 כתבה הנתבעת "גיהצתי 1,200 ₪ ואחזיר לך, טוב?" עונה לה מר אלמגור: "טוב". בתאריך ה- 18.2.16 מר אלמגור מעדכן את הנתבעת ואומר לה כך: "אני מפקיד עכשיו 10 או 11 אלף" וממשיך ואומר "אני שולח לך פרטים של שני צ'קים לבטל אותם כי הבנאדם לא סיפק את הסחורה". משיבה לו הנתבעת: "טוב מאמי". בתאריך ה - 1.3.16 שואלת הנתבעת: "מתי ניפגש" עונה לה מר אלמגור: "מחר ניפגש ונלך לרו"ח". ה נתבעת מאשרת.
הנתבעת בחקירתה מאשרת כי המשיכה להיות עם מר אלמגור בקשר גם לאחר שידעה על המרמה לכאורה. בחקירה הנגדית נשאלה הנתבעת: "בסוף חודש פברואר התחילו שיקים לחזור ואת הבנת שהעסק הזה הוא רק נזק". ענתה הנתבעת: "הבנתי שהבן אדם עקץ אותי". השיב עורך הדין בשאלה: "אם הבנת בינואר..." ענ תה לו הנתבעת: "הייתי חייבת להתנהל על מי מנוחות ולהראות לו שהכל כשורה בשביל שהוא לא יברח" (פרו' עמ' 15, ש' 25-29).
דהיינו, שהנתבעת מודה כי אף לאחר שלשיטתה גילתה אודות העוקץ של מר אלמגור כלפיה, היא המשיכה בהתנהלותה מולו, וכעולה מההתכתבויות, לרבות בכל הנוגע ליחסים העסקיים.
לעניין טענת הנתבעת כי השיקים שנפרעו לא נחתמו על-ידה. כאמור, בחוות דעת המומחית מטעם בית המשפט מיום 18.2.18 נקבע כי לא נמצאה התאמה בתכונות הכתיבה על ארבעת השיקים לבין דוגמאות חתימתה של הנתבעת, וכי סביר מאד כי החתימות לא נכתבו על-ידה אלא הינן חיקוי על-פי מודל חתימותיה. לטעמי, אף בהנחה כי, כטענתה של הנתבע, החתימות על השיקים אינם שלה, אין בכך כדי להועיל לנתבעת וזאת לאור הוראת סעיף 92(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש].
הנתבעת הודתה בעדותה כי הוסיפה את שם העסק לחשבונה (פרו' עמ' 13 ש' 34-36, עמ' 14 ש' 1-3); הנתבעת הודתה כי הזמינה מהבנק חמישה פנקסי שיקים לצורך תשלום השכירות של העסק (פרו' עמ' 13, ש' 1-5) ; הנתבעת העבירה למר אלמגור את הקוד והסיסמה לחשבון הבנק (פרו' עמ' 14, ש' 19-28); משכורתה של הנתבעת נכנסה לאותו חשבון בנק והנתבעת משכה ממנו כסף וכן ביקשה מאלמגור כסף (פרו' עמ' 15, ש' 30-34); בסעיף 9י' לתצהירה הודתה הנתבעת כי העסק רשום על שמה ונפתח כעוסק מורשה על שמה ומההתכתבויות הנ"ל עולה כי הנתבעת אף השתתפה בפגישה עם רואה החשבון, או לכל הפחות היתה אמורה להשתתף בפגישה שכזו .
עולה מן האמור, כי אף אם בפועל החתימה על השיקים אינה של הנתבעת, ואיני מוצאת להכריע בשאלה זו, היא היתה שותפה מלאה לעסק, נתנה בידיעה מלאה את השיקים לאלמגור, ידעה שהוא מתחייב בשמה, עדכן אותה באופן שוטף, ולגבי התובעת הספציפית אף נתן לה הנחיות מפורשות, והדברים עולים מההתכתבויות שהובאו לעיל (בעניין זה ר' פסק דינו של כב' השופט ג'ובראן בעא 4085/07 דבורה אוזן נ' תבל נכסים והשקעות י.מ (1994) בע"מ, (4.10.09), פסקאות 5-9).
לכך אוסיף, כי הנתבעת אישרה בעדותה את טענת התובעת כי שיק אחד נפרע (פרו' עמ' 14, ש' 6). לפי דברי מר כהן מדובר בשיק על סך 18,000 ₪ מיום 20.1.16 (פרו' עמ' 9, ש' 11 ו- 24). הנתבעת טענה כי השיק נפרע בעל כורחה. יחד עם זאת, הנתבעת לא מצאה לעשות דבר בעניין, ואישרה בעדותה, כאמור, כי המשיכה להיות בקשר עם מר אלמגור.
הנתבעת טענה בעדותה כי אלמגור אמר לה שהיה לו עסק לפני ושהוא לא יכול לפתוח חשבון בנק כי השותף שלו סיבך אותו, וביקש ממנה אם היא יכולה שבחשבון שלה הוא יפתח את העסק וכביכול ינהל את העסק. לדבריה: "לא ידעתי מה ההשלכות ודברים שאסורים. לא ידעתי כלום ולא היה לי מושג..." (פרו' עמ' 12, ש' 30-34).
אף אם הייתי מקבלת את טענת הנתבעת כי היא היתה "איש קש" בלבד, ולא היא, לא היה בכך כדי להועיל לנתבעת. בעניין זה נפסק בע"א 732/15 פקיד שומה ' בנלי, (21.3.16), פיסקה 7 , כי :
"7. המשיבים הציגו מצג שווא לאורך שנים מול רשויות המס כי בנלי הוא בעל העסק, ובנלי מנוע מלטעון כי אין לו כל קשר לעסק.

לצד טענת המניעות, קמה גם טענת ההשתק השיפוטי. המצג שהציג בנלי בפני רשויות המס לאורך שנים, הצמיח לו ולעסק טובות הנאה שונות. דוקטרינת ההשתק השיפוטי אינה מוגבלת לטענות שהועלו בפני ערכאות השיפוט בלבד, והיא חלה אף על טענות עובדתיות סותרות שהועלו בפני הרשויות, ובכלל זה על טענות שהעלה נישום בפני רשות המיסים:

"אין צורך לשוב על ההלכה המושרשת לפיה בעל דין אשר טען טענה עובדתית מושתק מלטעון טענה הפוכה בגדר הליך אחר או בגדרי אותו ההליך. כלל זה, הידוע כ'השתק שיפוטי' נובע מחובתו של בעל הדין לפעול בתום לב, והוא חל גם כאשר מדובר בפעולות משפטיות הקודמות להליך המשפטי, לרבות בהליכים מול שלטונות המס מהסוג שבהם עסקינן ( על הכלל והעמדות בפסיקה לגבי התנאים לתחולתו, ועל תחולתו גם בנוגע להליכים של תשלום מיסים, ראו למשל בע"א 9056/12 קינג נ' פקיד השומה ירושלים, [פורסם בנבו] פס' 11 לחוות דעתו של השופט י' דנציגר; ובחוות דעתו של השופט א' רובינשטיין (4.8.2014) ( להלן: עניין קינג)). במקרה זה, העובדה כי המערער טען בהליך אחר כלפי שלטונות המס לקיומו של חוב מס, כאשר הדבר פעל לטובתו והוא נהנה מהטבה מכך, יוצרת כלפיו ' השתק שיפוטי' המונע ממנו מלטעון בהליך הנוכחי להיעדר קיומו של חוב מס זה" (ע"א 8659/12 רויכמן נ' מדינת ישראל - פקיד שומה חיפה, [פורסם בנבו] פס' 19 לפסק דינו של השופט צ' זילברטל (10.12.2014) ( להלן: עניין רויכמן)‏) (הדגשה הוספה – י.ע.).

...
סוף מעשה במחשבה תחילה. מי שמשאיל שמו לאחר, ואף מתייצב בפני רשויות המס וטוען כי הוא הנישום, עליו לקחת בחשבון כי בסופו של יום הוא עלול לשאת בתוצאות הנובעות ממצגיו-שלו (השוו: ע"א (מחוזי ב"ש) 1167/02 מדינת ישראל - אגף מס הכנסה ומס רכוש נ' אדרי, [פורסם בנבו] בפס' 8 (13.4.2005)). ..".
דהיינו, אף לפי שיטתה של הנתבעת שלא היה לה יד ורגל בפעילות העסקית של אלמגור, עובדה שלא הוכחה, הרי שהנתבעת אשר בחרה להציג עצמה מול רשויות המס ומול הבנק כבעלת העסק, אינה יכולה היום בהליך משפטי להיבנות מטענה הפוכה וזאת בשל הכלל של השתק שיפוטי, הנובע מחובתו של בעל דין לפעול בתום לב.
סופו של יום, החוב לתובעת הוכח באמצעות הכרטסת, הוכח כי התובעת היתה שותפה מלאה בפעילות העסקית של העסק ו לכל הפחות, מר אלמגור פעל בהרשאתה ובידיעתה של הנתבעת. אף לשיטתה של הנתבעת שלא היתה מעורבת בפעילות העסקית אלא שמשה רק "אכסניה" לאותה פעילות, טענה שלא הוכחה, כאמור, לא היה בכך כדי להועיל לנתבעת, וזאת לאור הכלל בדבר השתק שיפוטי.

סוף דבר
במכלול האמור, דין ההתנגדות להידחות והליכי ההוצאה לפועל יחודשו.
הנתבעת תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

זכות להגשת ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ג אב תשע"ט, 14 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.