הדפסה

בית משפט השלום בירושלים תא"מ 67366-06-17

בפני
כבוד ה רשם הבכיר בנימין בן סימון

תובעת

טבק אבו גוש בע"מ

נגד

נתבעים

1.דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ.
2.איהאב איברהים
3.ע.רחמאן מגדי

פסק דין

א. רקע

  1. בפני תביעה כספית בגין נזק רכושי שהגישה חברת טבק אבו גוש אבו גוש בע"מ ( להלן: "טבק אבו גוש") בסך של 21,380 ₪. תביעתה של טבק אבו גוש הוגשה כנגד: חברת דן רכב ותחבורה ד.ר.ת. בע"מ ( להלן: "דן רכב"), איהאב איברהים ( להלן: "איהאב") וכנגד ע.רחמאן מגדי ( להלן: "מגדי").
  2. טבק אבו גוש הינה חברה הרשומה כדין ועוסקת במסחר ויבוא. טבק אבו גוש הייתה הבעלים של רכב מסוג רנו הנושא מספר רישוי 25-781-54 ( להלן: "הרכב").
  3. ביום 23.7.10, ברחוב הנרקיס בכפר אבו גוש, רכב מסוג קרייזלר הנושא מספר רישוי 13-879-68 ( להלן: "הרכב הפוגע") פגע חזיתית ברכב ( להלן: "התאונה"). איהאב נהג ברכב הפוגע בעת התאונה.
  4. ביום 29.7.10 ניתנה חוות דעת שמאי רכב מטעם טבק אבו גוש לפיה: "אחוז הנזק הגולמי מסתכם בשעור של 83.44% כולל מע"מ". הווה אומר, אובדן כללי והשבתת הרכב.
  5. דן רכב הינה חברה הרשומה כדין ועוסקת בסחר והשכרת רכבים. במועד התאונה הייתה דן רכב הבעלים הרשומים של הרכב הפוגע.
  6. מגדי הינו עוסק מורשה. דן רכב צירפה לכתב הגנתה מסמך מתוך המערכת שלה, דו"ח תאונה מיום 26.7.10 ( להלן: "דו"ח התאונה"). בדו"ח התאונה מופיע שמו ומענו של מגדי כשוכר הרכב הפוגע לפי חוזה שכירות 70093399.

ב. טענות הצדדים

  1. אין חולק כי איהאב הוא הנהג ברכב הפוגע בשעת התאונה והוא אינו מכחיש זאת.
  2. טבק אבו גוש טוענת כי בעקבות התאונה נגרם נזק לרכב בסך של 18,180 ₪ על פי חוות דעת שמאי רכב. כן תובעת טבק אבו גוש פיצויים בגין שכר טרחת שמאי הרכב בסך של 1,200 ₪ ובגין הוצאות נסיעות וטרחה בסך של 2,000 ₪. ביחד טבק אבו גוש תובעת מן הנתבעים סך של 21,380 ₪.
  3. לטענת דן רכב בכתב הגנתה, התביעה הוגשה לאחר שיהוי רב. לדידה השיהוי הרב גובל בחוסר תום לב של איהאב. כך טוענת דן רכב כי איהאב לא דיווח על התאונה, אלא להיפך כאשר נשאל אודות הנזקים ברכב טען, כי מדובר בפגיעה מעץ.
  4. לשיטת דן רכב, איהאב לא עמד בתנאי החוזה, ומסר מידע מטעה תוך כוונת מרמה. כך ממשיכה וטוענת דן רכב, כי איננה אחראית לנזק של טבק אבו גוש, שכן אינה יודעת מי הוא הנהג ברכב.
  5. לטענת מגדי בכתב הגנתו, חלה התיישנות תביעה נגדו מכוח סעיפים 5-6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") ומכוח סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [ נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין").
  6. עוד טוען מגדי בכתב הגנתו, כי הרכב הפוגע למיטב זכרונו לא הושכר על ידו ודן רכב אינה מוכיחה כי הרכב הושכר לו דווקא.

ג. ההליכים שבפניי

  1. ביום 9.11.17 נערך דיון בפניי בו נכחו טבק אבו גוש, דן רכב ואיהאב.
  2. בדיון, טען איהאב, כי הרכב הפוגע היה של החברה והוא היה הנהג, לטענתו הודיע לחברת ההשכרה אודות התאונה:

"הנתבע 2: בזמן התאונה, הרכב היה של החברה ואני הייתי הנהג, אני הודעתי לחברת ההשכרה שנכנסתי במישהו, שלחו גרר של החברה באו איתנו, לקחו את האוטו ומפתחות ונתתי את הפרטים לנציג התובעת... "
(עמוד 2, שורות 30-32 לפרוטוקול הדיון מיום 9.11.17)
3. בדיון, טענה דן רכב, כי איהאב אינו השוכר של הרכב, אלא מגדי:
"ב"כ הנתבעים: ... מי ששכר את הרכב זה הבוס של הנתבע 2, חברה מסוימת בשם ע. רחמאן מג'די, עוסק מורשה 027685874, שמענו בית הבד 17, אבו גוש. אני לא יודע מי הבנאדם. לא קיבלנו כול הודעה מהחברה. אותו אדם שהוא הלקוח שלנו לא הודיע לנו בכלל על מה שהיה. ..."
(עמוד 3, שורות 1-4 לפרוטוקול הדיון מיום 9.11.17)
4. כך, במעמד הדיון ניתנה החלטה על ידי כי מגדי יצורף לכתב התביעה של טבק אבו גוש.

ד. השאלות שבמחלוקת

  1. טענת התיישנות כלפי מגדי
  2. האם מגדי הוא שוכר הרכב הפוגע
  3. השיהוי בהגשת התביעה
  4. האם דווחה התאונה לדן רכב
  5. מי חייב בפיצוי טבק אבו גוש

ה. דיון והכרעה
1. בטרם אשיב על השאלות שבמחלוקת אציין כי בדיון ההוכחות שנערך ביום 10.1.19, לא התייצב נציג של דן רכב:
"ב"כ הנתבע 3: אבקש לציין מאחר ואני מנהלים דיון, שנציג מטעם הנתבעת 1 לא נמצא בדיון ההוכחות כי הייתי מאוד רוצה לחקור אותו. אין לי את מי לחקור כי היריבות שלי עם הנתבעת 1 והנציג שלה לא הגיע מטעמה. כפי שאני הייתי מגיע לבד לדיון הוכחות ללא הנתבע.
ב"כ הנתבעת 1: איני צריכה נציג כי צוין גם בכתב התביעה המקורי וגם במתוקן שהנתבעת 1 בתביעה כבעלת הרכב. אני לא הבן אדם שגרם לתאונה ולכן איני צריה נציג מטעמי. לשאלת בית המשפט איפה הנציג מטעמי אני מפנה לתאריך התאונה ונכון לעכשיו איני יודעת איפה הנציגים. גם אם הייתי יודעת איני צריכה אותם. כל הטענות שלי הן לסיכומים. חברי שאל את העד האם לרכב ששייך לחב' ההשכרה נגרם נזק אני מפנה את חברי שוב לכתב ההגנה. אני מייצגת את החברה כבאת כוח. אני לא צריכה נציג.
ב"כ הנתבע 3: אני צריך את הנציג של הנתבעת 1. אני רוצה לחקור אותו.
ב"כ הנתבעת 1: יש לזה התייחסות בכתב ההגנה.
הערת בית המשפט: המשמעות היא שאם לא יוכח אחרת ובהעדר הסכמה ובהעדר נציג ניתן יהיה לתת פס"ד בהעדר הגנה כנגד הנתבעת 1. "
2. תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת כך:
"בתאריך שנקבע לדיון או לדיון נדחה, ינהגו כך:
(1) נמסרה על הדיון הודעה כראוי ואיש מבעלי הדין לא התייצב, רשאי בית המשפט, בכפוף לתקנות אלה, לדחות את הדיון למועד אחר, או למחוק את התובענה;
(2) התייצב התובע, ואילו הנתבע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, רשאי התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר;
(3) התייצב הנתבע ואילו התובע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הנתבע, למחוק את התובענה או לדחותה; הגיש הנתבע תביעה שכנגד, רשאי הוא להוכיח אותה עד כמה שנטל ההוכחה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר. "
3. הכלל הוא שהימנעות מהבאת ראיה מקימה חזקה בעובדה הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה. ראו בע"א 795/99 אנטוני פרנסואה נ' אהוד פוזיס ( אתר נבו, 20.6.00) :
" הלכה מושרשת היא כי הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בהימנעות בעל-דין מלהעיד. במצב דברים זה רשאי היה בית-המשפט מאז ומתמיד להעניק ל"שתיקתו" של בעל-דין משקל ראייתי לחובתו. משקל ראייתי זה עולה, מטבע הדברים על המשקל שמייחסים בדרך-כלל לאי-העדתו של עד, בעוד שבעל-דין מוחזק, ככלל, כעד מרכזי ( ראה ע"א 216/73 סולומונוב נ' אברהם [4], בעמ' 194".
4. המשמעות היא שדן רכב נמנעה מלהביא לעדות את נציגה המרכזי, או כל נציג אחר, מקום שהיה מחובתה לעשות כן ועל כן אין לה הגנה.
5. לא מצאתי די בטענת באה כוחה של דן רכב לפיה לא הייתה צריכה להביא נציג מטעמה. ההיפך הוא הנכון, פעולתה זו הובילה לכך שלא הוכיחה טענה מטענותיה ומטעם זה בלבד יש לחייבה בפיצויים הנתבעים על ידיי טבק אבו גוש. למעלה מן הצורך מצאתי כי דין התביעה כנגד דן רכב להתקבל לגופו של עניין . להלן אפרט;

טענת התיישנות כלפי מגדי
6. סעיפים 5-6 לחוק ההתיישנות מורים כדלקמן:
"5. התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה ( להלן – תקופת ההתיישנות) היא –
(1) בשאינו מקרקעין – שבע שנים;
(2) במקרקעין – חמש-עשרה שנה; ואם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות קנין לפי פקודת הקרקעות ( סידור זכות הקנין) – עשרים וחמש שנה.
6. תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה."
7. אין חולק כי מועד התאונה הינו 23.7.10 וכי מועד הגשת התביעה הינו 29.6.17 כלומר טרם חלפה תקופת ההתיישנות. אלא שלטענתו של מגדי כתב התביעה תוקן והוא צורף ביום 25.1.18 לכתב התביעה, כלומר לאחר תום תקופת ההתיישנות.
8. סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע כך:
"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה."
9. לטעמי, טבק אבו גוש לא ידעה ולא היה עליה לדעת, כי מגדי הוא שוכר הרכב ועל כן חל סעיף 8 לחוק ההתיישנות בעניינו. הגם שכתב ההגנה של דן רכב הומצא לטבק אבו גוש ללא הנספחים.
10. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח קביעת בית המשפט ב-ע"א 8880/13 דוד וינשל נ' מדינת ישראל משרד הביטחון ( פורסם בנבו):
"בהעדר ידיעה של התובע, שלא גילה ולא היה עליו לגלות כי קמה לו עילת תביעה, נחלשים חלק מהטעמים שבבסיס דיני ההתיישנות: לא ניתן לראות את התובע כמי שוויתר או ישן על זכויותיו ולא ניתן לבוא אליו בטרוניה על כך שיצר ציפיות אצל הנתבע לפיהן הוא ויתר או מחל על תביעתו. לכן תושעה נקודת הפתיחה של מרוץ ההתיישנות עד למועד בו התובע מגלה או יכול לגלות את העובדות הטעונות גילוי. כלל זה מכונה " כלל הגילוי" (Discovery Rule) או " כלל הגילוי המאוחר" (ישראל גלעד " התיישנות בנזיקין - הצעה לשינוי החוק", משפטים יט 81, 123-122 ( התשמ"ט) (להלן: גלעד); טל חבקין התיישנות 155 (2014) ( להלן: חבקין); עניין גיא-ליפל, פסקה 40).
האם מגדי הוא שוכר הרכב הפוגע
11. כאמור לעיל, שמו ומענו של מגדי נמצאים בדו"ח התאונה לפיהם הוא שוכר הרכב הפוגע לפי מספר חוזה 70093399. אלא שחוזה מספר 70093399 לא הומצא בפניי.
12. בחקירתו השיב מגדי כי הוא אינו שוכר, אלא גוף משלם:
"ש. אתה לא יודע כלום?
ת. אין בידי את ההסכם כדי להתייחס אליו. לא הייתי שוכר כשוכר אלא כגוף משלם."
(עמוד 13, שורות 30-31 לפרוטוקול מיום 10.1.19)
13. כאשר הוצג בפני מגדי דוח התאונה השיב כך:
"ש. אתה לא יודע למה רשמו אותך כאן בתור שוכר.
ת. לא. אם רוצים לקשר עם חוזה שכירות, אז שיביאו אץ חוזה השכירות. אין חוזה שכירות. אם יש, שיביאו.
ש. מה אתה יודע על התאונה, איך נודע ומתי דיווחת?
ת. בכל זאת עבר הרבה זמן. אני רוצה להקדים, בכל הרכבים שלקחתי היה שם ביטול השתתפות עצמית שזה אומר שאם הייתי משלם יותר עבור השכירות כדי להיות מכוסה בביטול השתתפות עצמית בגין תאונה. מבחינתי לא נגרם לי שום נזק. שנית, אם אני זוכר טוב ואני זוכר טוב במקרה הזה, התאונה דווח עליה ובאותו יום או למחרת קיבלנו רכב חילופי.
(עמוד 14, שורות 10-21 לפרוטוקול מיום 10.1.19)
14. איהאב הצביע על טיב יחסיו עם מגדי בחקירתו:
"ש.ת. הקשר שלי עם הנתבע 3, היינו עובדים ביחד.
ש.ת. עבדתי אצלו.
ש. איך הרכב הזה הגיע אליכם.
ת. למה הכוונה? יש לי 2 מפתחות. נסענו ללוד לחב' איוס. הנתבע 3 חתם על המסמכים ושכר את הרכב. אני נהגתי. היה רשום בחוזה שאני הנהג. הביטוח הוא רק שלי. "
(עמוד 12, שורות 9-13 לפרוטוקול מיום 10.1.19)
15. מעיוני בדו"ח התאונה מצאתי כי אכן שמו של איהאב מופיע תחת הרובריקה " שם הנהג", מספר הזהות אף הוא תואם לזה של איהאב.
16. מגדי אף טען בחקירתו כי טיב יחסיו עם איהאב הינו עסקי:
"ש. איך אתה מכיר את הנתבע 2?
ת. אולי רק בפן העסקי"
(עמוד 14, שורות 33-34 לפרוטוקול מיום 10.1.19)
17. לטעמי, מכל המקובץ הוכח כי מגדי שכר את הרכב מדן רכב וכי בינו לבין איהאב אכן התקיימו יחסים עסקיים וכי איהאב הוא שנהג ברכב בפועל . עצם אמירתו של מגדי כי הוא גוף משלם מהווה הודאה כי שכר את הרכב. משכך, אין לי אלא לקבוע כי מגדי הוא שוכר הרכב הפוגע, מאת דן רכב.
השיהוי בהגשת התביעה
18. סעיף 27 לחוק ההתיישנות קובע כך:
"אין חוק זה בא לפגוע בתקופת ההתיישנות הקבועה לענין פלוני בדין אחר, אלא אם נאמר כך במפורש בחוק זה; ואין חוק זה בא לפגוע בכל סמכות, לפי כל דין, לדחות תובענה או לסרב למתן סעד מחמת שיהוי."
19. האיזון המצוי, זה מכבר, בדיני ההתיישנות, בשל חשיבותה של זכות הגישה לערכאות והרצון ליתן למבקש סעד שהות מספקת לפנות לפתרונות חלופיים בטרם הגשת תביעה - נקבע בפסיקה שיש לפרש בצמצום את דיני השיהוי ( ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433, 444 פורסם בנבו ותקדין, 2003 (להלן: "פרשת תלמוד תורה")).
20. בהתאם נקבעו בפסיקה מספר תנאים חלופיים לקבלת טענת שיהוי, כדלקמן:

  1. בנסיבות המקרה זנח התובע את זכות התביעה העומדת לו. כאשר נפסק שטענה בדבר ויתור או מחילה על זכות מחייבת רמת הוכחה נכבדה, ושעצם האיחור בהגשת התביעה, כשלעצמו, אין בו כדי להעיד על ויתור או מחילה של התובע על זכות התביעה.
  2. במשך הזמן שחלף שינה הנתבע את מצבו לרעה עקב התנהגותו הבלתי ראויה של התובע.

3. שיהוי שנגרם עקב חוסר תום ליבו של התובע.
(ראה פרשת תלמוד תורה בעמ' 446)
21. הנטל להוכיח התקיימות אחד התנאים לעיל מוטל על הטוען לשיהוי, קרי הנתבע ( ע"א 206/75 סלון 100 בע"מ נ' פנטריסה בע"מ, פ"ד ל(1) 732 ).
22. בכתב הגנתו של מגדי טען כי השתהות טבק אבו גוש בצירופו לכתב התביעה יש בה פגיעה בציפייה הלגיטימית שלא להיתבע. טענתו זו של מגדי לא נתמכה בבדל ראיה וללא כל פירוט נוסף.
23. בדיון ההוכחות שנערך בפניי לא עלתה כל טענת שיהוי וכן בסיכומיו של מגדי. על כן אני דוחה את טענת השיהוי שהעלה מגדי בכתב הגנתו, וזאת בהתאם לכלל שטענה הנזנחת בסיכומים, בית המשפט לא ישעה לה.
24. בכתב הגנתה של דן רכב טענה, כי השיהוי הרב בהגשת התביעה פוגע ביכולתה לתור אחר פרטי האירוע. בד בבד, צירפה לכתב הגנתה את דו"ח התאונה. אלא שטענה זו התבררה כטענה ללא בסיס עובדתי.
25. זאת שכן, ביום 30.1.11 נשלח מכתב מאת דן רכב אל שחם ביטוח ( להלן: "מכתב הדחייה"), אשר אין חולק כי נשלח. כך נכתב במכתב הדחייה:
"מאשרים קבלת תביעתכם/דרישתכם.
מבלי לפגוע בכל טענת הגנה הקיימת לנו ובכלל זה שאלת אחריותנו כחברת השכרה לנזקים שגרם אם גרם השוכר הכינו להשיבכם כי:
בחברתנו לא התקבל דיווח מנהג רכב אוויס לעניין התאונה, ולפיכך יש להפנות את תביעתכם ישירות אל נהג רכב אוויס איברהים איהב שפרטיו ידועים לכם."
26. מכתב הדחייה נחתם על ידי " חגי בן מאור מחלקת תביעות דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ".
27. בדיון שנערך בפניי התייחסו הצדדים לטענת השיהוי:
"בית המשפט: אבל יש בעיה כאשר מגישים באיחור ויש נזק ראייתי.
ת. סמוך לאירוע התאונה התובעת הזמינה שמאי שערך שומה על חשבונה, היו התכתבויות עם הנתבעת 1 בסמוך לאירוע התאונה 30.1.11 אף היו התכתבויות
ב"כ התובעת: אבל זה אחרי שלא היה רכב.
ב"כ התובעת: כל הזמן היו שיחות טלפון מנציג הנתבעת עם סוכן הביטוח. במשך השנה הראשונה היו התכתבויות.
בית המשפט: נניח שהיו התכתבויות, שתקתם אחרי שנה וחצי, למה?
ב"כ הנתבעות: התביעה הייתה בטיפולו של עו"ד נציג התובעת שנסע לעשות עבודות דוקטורט למשך 3 שנים, התיק הזה וגם תיקים נוספים שהיו אצלו. גם אציין שיש קרבה משפחתית בין הנציג לבין התובעת. אני קיבלתי את התביעה רק בשנה האחרונה ישר הגשתי את התביעה.
(עמוד 2, שורות 2-15 לפרוטוקול הדיון מיום 9.11.17)
28. לא מצאתי ממש בטענת דן רכב לפיה נגרם לה נזק ראייתי. נראה כי בזמנו קיבלה את כל פרטי האירוע מידו של סוכן הביטוח, אלא שזו בחרה להפנות את טבק אבו גוש אל איהאב שכן לא התקבל דיווח מנהג רכב אוויס לעניין התאונה.
29. כמו כן, אין להתעלם מן העובדה כי הייתה דן רכב מודעת לנזק שנגרם לרכב הפוגע אשר בבעלותה לפי דו"ח התאונה שצירפה לכתב הגנתה. כך צוין בדו"ח התאונה:
"תיאור הנזק: מכה חזיתית מקדימה+שתי רדיאטורים עקומים+גשר"
האם דווחה התאונה לדן רכב
30. לטענת דן רכב, איהאב לא דיווח על התאונה. לדידה בכלל דווח לה כי הרכב הפוגע ניזוק מפגיעה בעץ כעולה מכתב הגנתה וכפי שעלה בדיון ההוכחות:
"ב"כ התובעת: אני מצטרף לדברי חברי ב"כ הנתבע 3 וכן היה חייב להיות פה נציג מטעם הנתבעת 1 וכמו שאומרים " שחכמים אחרים עושים מלאכתם" הם צירפו לכתב ההגנה שלהם לפני הגשת כתב התביעה המתוקן, מסמך חשוב מאוד שדוחה את כל מה שנאמר בכתב ההגנה. יש פה דו"ח שחתום עליו מר יוסי גור נציג הנתבעת 1 שהוא מאשר שהייתה תאונה ודווח עליה.
ב"כ הנתבעת 1: במסגרת כתב ההגנה שלנו, טענו שהרכב הוחזר עם הנזקים אך מה שטענו מי מטעם השוכר שהם פגעו בעץ. זה הדיווח שיש לנו. "
31. לא מצאתי כל ראיה לטענת דן רכב לפיה דווח לה כי הנזקים ברכב הפוגע הם כתוצאה מפגיעה בעץ. גם בדו"ח התאונה שצורף לכתב הגנתה של דן רכב לא מצאתי כל אזכור לכך שהנזקים נגרמו כתוצאה מפגיעה בעץ.
32. כך השיב איהאב כאשר הועלו בפניו הטענות כי לא דיווח על התאונה לדן רכב:
"ש. נתבעת 1 בעלי הרכב טוענים שאתה לא דיווחת על התאונה.
ת. זה לא נכון. אני עושה תאונת דרכים, רכב נפגע ואני אחראי על האוטו והייתי צריך לדווח לביטוח על שעשיתי תאונה. לא לביטוח אלא לחברת אויס. אין לי מה לדבר עם חב' ביטוח כי זה רכב מושכר.
ש. כאשר דיווחת להם, זה היה בטל'.
ת. אמרו שהם באים לגרור את האוטו ומאיפה וזהו. אח"כ באו לקחת את האוטו וזהו.
ש. קיבלתם רכב חלופי.
ת. כן.
ש. מתי?
ת. אחריי יומיים אני חושב. לא זוכר בדיוק. זה היה לפני 10 שנים.
(עמוד 11, שורות 24-34 לפרוטוקול מיום 10.1.19)
33. בחקירתו השיב מגדי כי עצם העובדה שקיבלו רכב חלופי מדן רכב משמע שהתאונה דווחה:
"ש העובדה שקיבלתם רכב חלופי, זה אומר שזה דווח.
ת. בדיוק. דיווחנו על התאונה. אין שום סיבה שלא לדווח. למה לא לדווח?"
(עמוד 14, שורות 28-29 לפרוטוקול מיום 10.1.19)
34. בנוסף, אזכיר גם את מכתב הדחייה שפורט לעיל.
35. לא מצאתי כל תמיכה לטענה בכתב הגנתה של דן רכב, לפיה דווח כי הרכב הפוגע ניזוק כתוצאה מפגיעה בעץ. הגם שדן רכב לא הביאה כל נציג מטעמה לדיון ההוכחות וסיבותיה עמה. כאמור, אי הבאת נציג מטעמה לחקירה בדיון ההוכחות עומדת לחובתה שלה.
36. בדו"ח התאונה צוין תחת הרובריקה " הועבר להמשך טיפול על ידי:" "מחלקת תביעות", ציון זה עולה בקנה אחד עם העובדה שמכתב הדחייה אשר הומצא ביום 30.1.11 נחתם על ידי: "חגי בן מאור מחלקת תביעות דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ".
37. על כן ולאור האמור לעיל, מצאתי כי התאונה אכן דווחה לדן רכב.
מי חייב בפיצוי טבק אבו גוש
38. ראשית אציין כי מעיון בחוות דעת שמאי הרכב שצירפה טבק אבו גוש לכתב תביעתה נמצא כי שרידי הרכב נותרו בידי טבק אבו גוש:
"שרידי הרכב לפירוק בלבד נותרו בידי בעל הרכב, שווי השרידים 1,440 ₪, יש לקזז הנ"ל מסה"כ הפיצוי הסופי."
39. על כן, ככל שייקבע סכום פיצוי לטבק אבו גוש הרי שיקוזז ממנו שווי השרידים - קרי 1,440 ₪.
40. מעיוני בדו"ח התאונה, מצאתי כי נקבע סכום השתתפות עצמית בסך של 850 דולר שער יציג. לטעמי, עצם קיומו של סכום ההשתתפות העצמית, הרי שהוא תולדה של הסכם שכירות אשר נמצא ככל הנראה בידיה של דן רכב והיא העדיפה שלא להציגו בפני בית המשפט. עצם אי הצגת ראיה כה חשובה נזקפת לחובתה של דן רכב.
41. כאמור לעיל, דן רכב לא הביאה נציג מטעמה או אפילו את חוזה השכירות. דן רכב אף לא הוכיחה כי לא התקבל דיווח אצלה באשר לקרות התאונה או בכלל כי הדיווח שהתקבל הוא שהרכב הפוגע נפגע מעץ.
42. אזכיר כי דן רכב היא הבעלים הרשומים של הרכב הפוגע.
43. בעניין האמור לעיל, קיימת " חזקה שבעובדה", שהינה יציר הפסיקה, ואשר לפיה כאשר זהותו של נהג של רכב שהיה מעורב בתאונה לא ידועה, חזקה שמי שנהג ברכב הוא הבעלים או אדם מורשה מטעמו ( להלן: "חזקת הבעלים וההרשאה"). חזקת הבעלים וההרשאה היא כלל ראייתי אשר מקורו בדיני הנזיקין בדין האנגלי. חזקה זו אומצה לתוך הפסיקה הישראלית ע"י כבוד השופט לנדוי ב-ע"א 20/64 הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל פ"ד יח (3) 426, 435 מול האות א' (להלן: "ע"א 20/64 הפניקס הישראלי נ' מדינת ישראל") [פורסם בנבו] ( ראו: תא"מ(רמ') 14603-09-11 מדר נ' עטיה ואח', [פורסם בנבו] סע' 10 (2.4.2014)).
44. בע"א 20/64 הפניקס הישראלי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] נאמר כדלקמן:
"בתי-המשפט באנגליה פיתחו כלל ראיות במקרים כגון אלה, שמן הראוי שנאמצו לנו: משהוכיח התובע שהיתה רשלנות בנהיגת מכונית ושהנתבע היה בעל המכונית, מותר להסיק שהנהג הרשלן היה בעל המכונית עצמו או עובדו או מורשו, אלא אם הוכחו עובדות הסותרות הנחה זו "...
45. חזקת הבעלים וההרשאה יושמה בפסיקה מאוחרת יותר, בתחום דיני הנזיקין, במקרים בהם היה מדובר בתביעות שנוגעות לנזקים שנגרמו כתוצאה מתאונות דרכים ( ראו: תא"מ(רמ') 14603-09-11 מדר נ' עטיה ואח', [פורסם בנבו] סע' 10 (2.4.2014) ואסמכתאות שם: ע"א 259/63 חיים נ' קלקשטיין פ"ד יח(3) 662, 666 בדברי כבוד השופט זילברג; ע"א 31/85 בדיר נ' טסה פ"ד מג(2) 81, 86 – 87, בדברי כבוד השופט מלץ).
46. את ההיגיון הנעוץ בקיומה של חזקה זו הסביר כבוד השופט זילברג בע"א 259/63 בעמ' 666, כדלקמן:
"יסוד החזקה הנ"ל הוא, כי בנוהג שבעולם אדם נוסע או ברכבו הוא או ברכבו של מישהו אחר שהירשה אותו לכך. אם טענתו של הנתבע היא, כי הנהג השתמש בכלי רכב שלא ברשות בעליו, הרי הוא טוען למשהו בלתי רגיל, יוצא מן הכלל, ועליו להוכיח את הדבר".
47. בענייננו, אין חולק שאיהאב הוא שנהג ברכב הפוגע ואין חולק שהרכב הושכר למגדי על י די חברת דן רכב. על כן, יש לראות באיהאב ובמגדי כי השתמשו ברכב הפוגע ברשות שניתנה להם על ידי חברת דן רכב. כיוון שזו האחרונה לא הוכיחה כי איהאב נהג שלא ברשות, אלא ברשות ובסמכות, יש להסיק שדן רכב היא הנושאת באחריות בגין התאונה.

48. יתר על כן, דן רכב היא חברת השכרה והמגמה הרווחת בפסיקה היא שיש לראות בחברות ההשכרה כמעין מבטחות ואזי יש להחיל עליהן את הוראות "הפוליסה התקנית" החלה על חברות הביטוח מכח תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו -1986 (להלן: "הפוליסה התקנית").

49. בעניין תא"מ (ת"א) 36332-03-17 שלמה פסגה בע"מ נ' לאה מלצר נאמר כי בפסיקה מנחה של בית המשפט המחוזי, ישנם שני פסקי דין מובילים האוחזים בגישות שונות בעניין זה. בפסק דין בעניין ע"א 22850-06-16, בסט קאר חברה לשרותי רכב בע"מ נגד הראל חברה לביטוח בע"מ (16.3.17, פורסם בנבו) נדונה שאלת יריבות צד ג' ניזוק כלפי משכירת הרכב לנהג המזיק, ונקבע שאין להכיר במעמד של "מעין מבטח" באשר לחברות ההשכרה. יובהר, כי לצד קביעה זו, אף כב' השופט רון ציין שאפשר וקביעתו הינה בכלל בגדר אמרת אגב שכן הוא נדרש בעיקרו של דבר לאספקט הדיוני לשאלת קיומה של עילת תביעה נגד חברת ההשכרה, וזאת להבדיל מהפן המהותי. לצד הלכה זו קיימת הלכה נוספת של כב' השופטת לבהר-שרון בבר"ע (ת"א) 3057/05, בסט קאר חברה להשכרת רכב בע"מ נגד דגן ואח' (6.12.06, פורסם בנבו)], לפיה יש לראות בחברת ההשכרה מעין מבטחת ומקום שלא ערכה ביטוח לכלי הרכב תישא היא בעלות הפיצוי.

50. בעניין תא"מ (ת"א) 36332-03-17 שלמה פסגה בע"מ נ' לאה מלצר נאמר על ידי כב' הרשמת הבכירה חן מאירוביץ כי בערכאות הדיוניות הגישה השלטת הינה גישה שרואה בחברות ההשכרה מבטחות לכל דבר באשר לתביעות נזקי רכב של צד שלישי. ראו למשל: ת"א (שלום ת"א) 120853/03 ניו קופל בע"מ נ' שי יעקב [פורסם בנבו] (ניתן ביום 26.9.04);ת"א (שלום ת"א) 55256/03 אליהו בע"מ – חברה לביטוח נ' מיקוביץ קרלו [פורסם בנבו] (ניתן ביום 11.9.05) ותא"מ (שלום ת"א) 37932-04-16 בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ נ' ש. שלמה רכב בע"מ [פורסם בנבו] (ניתן ביום 17.3.17).

51. כן נאמר בעניין תא"מ (ת"א) 36332-03-17, כי גישה זו שרירה גם במישור היחסים שבין חברות ההשכרה ללקוחותיהן בפרט כאשר קיימים סממנים של ביטויים ביטוחים מובהקים כגון "כיסוי ביטוחי" ו"השתתפות עצמית". ראו למשל בספרו של ירון אליאס דיני ביטוח (מהדורה שלישית) כרך ב' עמ' 1318 וכן ת"א (שלום ב"ש) 1072/04 לוי נ' בלו סקאי השכרת רכב בע"מ [פורסם בנבו] (ניתן ביום 1.3.05).

52. בענייננו, עולה מטופס התאונה מטעם חברת אוויס היא הנתבעת 1 כי מדובר ברכב שהושכר על ידי מגדי כי "סכום [ה]השתתפות העצמית שחוייב בפועל 850 דולר". בדבריו טען מגדי כי "בכל הרכבים שלקחתי היה שם ביטול השתתפות עצמית שזה אומר שאם הייתי משלם יותר עבור השכירות כדי להיות מכוסה בביטול השתתפות עצמית בגין תאונה". מכאן יש להניח, ודן רכב לא הוכיחה אחרת, כי מגדי נשא בתשלום ההשתתפות העצמית.

53. לאור כל המקובץ, הגעתי למסקנה כי על דן רכב לפצות את טבק אבו גוש בגין נזקיה.

ו. סיכום

  1. בחוות דעתו של שמאי הרכב הוערך שווי הרכב בסך של 18,180 ₪. בקיזוז שווי השרידים שהושארו אצל טבק אבו גוש, אני קובע כי טבק אבו גוש זכאית לפיצוי בגינו בסך כולל של 16,740 ₪ (18,180-1440) וזאת על ידי דן רכב . כן תישא דן רכב בהוצאות טבק אבו גוש, כגון שכר טרחת שמאי, אגרות בית משפט וכן בהוצאות ההשתתפות בדיונים שנערכו בהליך זה בסך של 2,500 ₪. כמו כן דן רכב תשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪. הסכומים ישולמו תוך 20 יום.
  2. כיוון שטענתו המרכזית של מגדי, כי לא שכר את הרכב הפוגע נסתרה, אני סבור שאין מקום כי דן רכב תישא בהוצאותיו. ואולם, על חברת דן רכב להשתתף בהוצאות איהאב בסך של 2,500 ₪ אותן תשלם לו תוך 20 יום.

ניתן היום, י"ד ניסן תשע"ט, 19 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.