הדפסה

בית משפט השלום בירושלים תא"מ 62764-07-17

בפני
כבוד הרשם הבכיר בנימין בן סימון

התובעים

1.יהודה כהן
2.אודליה כהן

נגד

הנתבעות 1. חברת הגיחון בע"מ

2.קניון רב שפע (1993) בע"מ

פסק דין

א. כללי

1. לפני תביעה שהגישו התובעים כנגד הנתבעות, שעניינה גביית כספים שלא כדין עבור תשלומים בגין שימוש במים, על סך 31,038 ₪. מצד אחר, הגישה הגיחון כתב תביעה על סכום קצוב בתיק הוצאה לפועל מספר 516032-01-17 על סכום 3,591 ₪ עבור חובות מים שלא שולמו .

2. יהודה ואודליה כהן (להלן: "התובעים" או "התובע" בהתאמה ), שכרו חנות מידי קניון רב שפע 1993 בע"מ (להלן: " הנתבעת 2" או "קניון רב שפע"), הנמצא ברחוב שמגר 16 בירושלים.

3. חברת הגיחון בע"מ (לעיל ולהלן: "הנתבעת 1" או "הגיחון"), הינה חברה המשמשת כתאגיד הביוב והמים של ירושלים.

4. התובעים שכרו את החנות מאת הנתבעת 2, ושילמו דמי שכירות במהלך תקופת השכירות מתאריך 1.6.2005 עד לתאריך 30.6.2009 (להלן: "תקופת השכירות"), כאשר בתאריך זה הסתיים חוזה השכירות (ת/1) והתובעים פינו את הנכס.

5. הגיחון הגישה כתב תביעה על סכום קצוב בתיק הוצל"פ מספר 516032-01-17 על סכום 3,591 ₪ עבור חובות מים שלא שולמו. התובעים הגישו התנגדות שהועברה לבית המשפט דנן בתיק מספר 29886-03-17. בית המשפט בהחלטה מיום 21.4.2017 קבע שההתנגדות תידון בסדר דין מהיר.

6. לנוכח הסכמת הצדדים והואיל שמדובר במסכת עובדתית אחת, ביום 16.10.17 הורתה כבוד הרשמת הבכירה אלישבע חן על איחוד הדיון בתובענה זו עם הדיון בהתנגדות בתא"מ 29886-03-17.

ב. טענות התובעים

1. התובעים עותרים, כי בית המשפט יחייב את הנתבעות לפצות אותם בגין גביית כספים שלא כדין על ידי הגיחון וזאת לאור העובדה, כי קניון רב שפע סירבה להמציא לתובעים אישור בדבר סיום החזקתם בנכס, על מנת שיציג והו בפני הגיחון אשר תמחק את שמם כמחזיקים בנכס לצורך תשלום חשבונות המים.

2. התובעים טוענים, כי פנו אל הגיחון בדרישה לרשום לפניהם שהתובעים אינם מחזיקים בנכס מיום 1.7.2009 ואילך, וזאת בכדי שהגיחון תפסיק לחייבם בתשלומי המים שהמשיכו להגיע ואשר שולמו על ידם.

3. התובעים טוענים, כי קניון רב שפע מסרבת להמציא עבורם את האישור המבוקש עד לימים אלה. לטענתם, נסתר מפניהם מדוע קניון רב שפע מסרבת להמציא עבורם את האישור האמור, וזאת בכדי שיציגוהו בפני הנתבעת 1, כדי שזו תמחק את שמם כמחזיקים בנכס.

4. התובעים ממשיכים וטוענים, כי בהעדר האישור מהנתבעת 2, ועל אף קיומו של אישור העירייה, סירבה הגיחון לשנות את פרטי המחזיקים בנכס ולהפסיק לחייבם. לא זו בלבד, זו האחרונה, המשיכה לגבות מאתם כספים רבים ביחס לתקופה שלאחר הפסקת החזקתם בנכס (ת/2). לטענת התובעים, סה"כ חיובי המים אשר נגבו ע"י נתבעת 1 הוא 17,038 ₪ בתוספת ריבית בסך 4,000 ₪, ובסה"כ 21,038 ₪.

5. התובעים ממשיכים וטוענים, כי התנהלות הגיחון עולה כדי חוסר תום לב, שעה שהגישה כנגד התובעים תביעה על סכום קצוב בהוצל"פ. התובעים טוענים, כי נאלצו להגיש התנגדות ולשם כך נדרשו לממן שירותים משפטיים, פעולה אשר גרמה להם לנזק כלכלי ועוגמת נפש.

6. התובעים טוענים, כי עד לימים אלה ממשיכים להגיע חיובי מים בגין צריכה משותפת על תקופה שהסתיימה לפני כ- 9 שנים, דבר אשר גורם להם עוגמת נפש מרובה.

7. לאור האמור, התובעים מבקשים מבית המשפט לחייב את הנתבעות יחד ולחוד בפיצויים בגין עוגמת נפש בסך 10,000 ₪, וזאת בתוספת לנזק הממוני בסך 21,038 ₪, ובסה"כ 31,038 ₪.

ג. טענות הגיחון

1. הגיחון טענה, כי מאחורי טענות התובעים אין ולא כלום, וזאת משום שהאחריות לדווח לגיחון על שינוי המחזיקים בנכס מוטלת באופן בלעדי על כתפי התובעים. לטענתה, אין חולק, כי התובעים לא עשו כן, ומשכך אין להם אלא להלין על עצמם.

2 . עוד טענה הגיחון, כי אין בידה את הידע באשר למועד קבלת החזקה בפועל, או מועד סיום החזקה בפועל . החשבונות השוטפים מוצאים על ידי הנתבעת בהתאם לדיווחים המתקבלים אצל הנתבעת מהצרכנים השונים.

3. הגיחון המשיכה וטענה, כי התובעים לא עדכנו אותה בדבר תום תקופת השכירות כמתחייב בדין עם יציאתם מהנכס. לטענתה, התובעים פנו אליה לראשונה כשנה לאחר המועד בו הם חדלו, לטענתם, מלהחזיק בנכס וביקשו ניתוק יזום של מד המים.

4. הגיחון טענה, כי היא פעלה לניתוק מד המים, אולם מאחר שלא הייתה גישה למד המים (כיוון שמד המים נמצא בארון נעול), פעלה לעדכן את התובעים כי מד המים לא נותק וכי עליהם להסדיר לה גישה למד המים אם הם מעוניינים בניתוקו.

5. הגיחון טענה, כי בעקבות פנייה נוספת של התובעים (פניה שהתקבלה ביום 6.11.12) הוסדרה לנתבעת גישה למד המים וזה נותק ביום 14.11.12.

ד. טענות חברת קניון רב שפע

1. קניון רב שפע טענה, כי חיובי התובעים בתשלומים שונים עבור צריכת מים, ככל וישנם, הינם חיובים פרטיים של התובעים, מכוח הסכם שחתמו מול הגיחון וללא קשר לקניון רב שפע.

2. קניון רב שפע המשיכה וטענה, כי כיוון שהתובעים ערכו הסכם עם הגיחון לצריכת מים, באחריותם להסיר את שמם, או להעביר את החיוב לאחר.

3. קניון רב שפע טענה, כי לא עשתה כל שימוש במונה מים או במים מן המונה הרשום על שם התובעים.

4. קניון רב שפע המשיכה וטענה, כי הבהירה לתובעים מספר פעמים שעליהם להודיע לגיחון כי השכירות הופסקה וכי הם לא משתמשים במים, ולבקש מזו האחרונה לנתק את המונה הרשום על שמם.

5. עוד טענה קניון רב שפע, כי עילת תביעה זו קמה לתובעים בשנת 2009. לאור העובדה שחלפו 7 שנים, הרי שעילת תביעה זו התיישנה.

6. קניון רב שפע טענה, כי סעיף 16 להסכם השכירות שנערך בינה לבין התובעים (נ/1), מורה כך: "מוסכם בין הצדדים כי בתום בתקופת השכירות עפ"י הסכם זה, ישאיר השוכר במושכר את כל הציוד הקבוע, ולא יפרקו לרבות כל התקנים החשמליים והתאורה, אלא אם דרש זאת המשכיר מהשוכר במפורש".

7. קניון רב שפע טענה, כי לאור העובדה שהתובעים פירקו את כל גופי התאורה, המזגן, קו הטלפון – סעיף 17 להסכם קובע פיצויים מוסכמים על סך 10,000 ₪ בגין כל הפרת חוזה, ומכוון שהוצאת גופי התאורה והמזגן היוו הפרות חוזה השכירות, הינה זכאית לקבל מהתובעים 20,000 ₪.

8. לאור המקובץ, נתבעת 2 טענה, כי ככל ותחויב בדבר מה , יש לקזז סכומים אלו מתביעתה.

ה. דיון והכרעה

ו. העובדות הצריכות לעניין

1. חברת קניון רב שפע (1993) היא בעלת החנות שאותה שכרו התובעים.

2. כאשר הושלם בניין הקניון, היזם אשר הקים את הקניון והעביר אחר כך את זכויותיו לקניון רב שפע, הגיש בקשה לחיבור 50 מדי מים משויכים בנכס. על פי הנתונים שנמסרו על ידי הגיחון , הותקנו 50 בקניון מדי מים משויכים .

3. במשך הזמן שונתה החלוקה הפנימית בקניון רב שפע. כך לדוגמה, החנות נשוא התביעה אוחדה עם חנות אחרת. לטענת הגיחון, המספר הרלוונטי היחיד הוא מספר מדי המים שחוברו בעת הקמת הקניון ואשר עומד על 50 מדי מים.

4. חברת קניון רב שפע בהתאם להודאת נציגה מחזיקה בחנות נשוא התביעה ועמה עוד מאות חנויות נוספות. כדברי נציגה בדיון: "לדעתי זה אוחד עם שתי חנויות. אני לא יכול בע"פ להגיד שמות. יש לי מאות נכסים ואני לא יודע". גם אם הפריז בדבריו, עדיין מדובר בעשרות רבות של חנויות נוספות.

5. בשנת 2007 פנו התובעים לגיחון וביקשו להירשם כמחזיקים בנכס במקום השוכרת ששכרה את הנכס לפני כן .

6. התובעים ביקשו מהגיחון שמד מים קיים שהועבר להם מהשוכרים שקדמו להם בנכס, יירשם על שמם.

7. כפי שעולה מצהיר התובע, עם כניסת התובעים לנכס, הם נטלו על עצמם לשלם עבור שני סוגי צריכה: צריכה פרטית וצריכה משותפת. בהתאם לרישומי הגיחון , התובעים פנו לגיחון וביקשו לנתק את מד המים הפרטי וזה נותק. אין כל מחלוקת בעניין מד המים הפרטי.

8. כאשר התובעים ביקשו מהגיחון לשנות את רישום המחזיק, סירבה הגיחון. לטענת הגיחון, התובעים לא פעלו לפי האמור בטופס "הליך שינוי מחזיקים במד מים". לפי גרסת הגיחון: "אין מדובר אלא ביישום סעיף 21 לכללי אמת המידה אשר לגיחון אין אפ שרות לסטות ממנו. טופס זה מבהיר את אשר היה על התובעים לעשות ולא עשו. יתכן והדבר נמנע מהם באשמת רב שפע אך כאמור ידי הגיחון כבולות בכל הנוגע לסכסוך בין הצדדים". יובהר, טוענת הגיחון , כי הצגת הארכה של הסכם שכירות מונעת מהגיחון לוודא שתקופת השכירות אכן הסתיימה.

9. נציגת הגיחון נשאלה על ידי בית המשפט מה התובע היה צריך לעשות בכדי להסיר את שמו מחשבון המים, וכך היא השיבה:
"להביא הסכמה של הקניון או להביא צו בית המשפט המורה לנו להחזיר את מד המים מיהודה לקניון. זה לא נעשה"(עמ' 9 שורה 7).

10. כן טענה נציגת הגיחון במסגרת הדיון שנערך בפני:

"אנחנו מודדים את ההפרש בין סך הצריכות שנרשמו במדדים המשויכים לבין הצריכה שנמדד במד הראשי, ואז מחלקים במספר המונים. מה שקורה בפועל שהחנות של 24 מטר בקושי היא משלמת מחיר כמו חנות גדולה" (עמ' 21 שורות 8-10).

11. בהתאם לחקירה שהתנהלה מול נציגת הגיחון, התברר כי לפי הנחת נציגת הגיחון ההנחה היא שב קניון רב שפע מופעלים 50 מדי מים. אלא שבקניון פועלות כיום קרוב ל-100 חנויות.

12. יחס החיוב של הצריכה המשותפת בין נכס לנכס הוא " שווה בשווה. ". כלומר, חנות קניון קטנה בסדר גודל של 24 מ"ר תשלם עבור צריכת מיום בסדר גודל של 2500 מ"ר. בהתאם לדברי נציגת הגיחון, החיוב מתבצע כך:

"אמרתי גם קודם, הצריכה המשותפת מחולקת, אצלכם זה היה בסופג הפרשים אז לא ראיתם את זה. עד 2009 זה היה נקרא הפרש יחסי לצריכה. אם אושר עד צורך מסה"כ הצריכה המשותפת, אם מישהו שיש לו שימוש מועט משלם אותו דבר. ב-2009 החוק הזה בוטל וקיבלנו אישור מכללי המים שצריכה משותפת מחולקת שווה בשווה. זה לא הגיחון החליט."
ש. את יכולה להפנות אותנו לאותו כלל שאומר את זה?
ת. כן. כללי אמות המידה חלוקה שווה בשווה אפילו בנוסף למד מים מנותק."

13. יתר על כן דומה, כי 50 חנויות נוספות לא מחויבות כלל בגין צריכת מים, למרות שהן צורכות מים:

"ש. אני רוצה לחדד, מאחר ויש לנו בקניון עוד קרוב ל50 חנויות נוספות. תאשרי לי שאתם את הצריכה המשותפת גם להם כמובן, לא מחייבים אותם.
ת. לא הבנתי את השאלה.
ש. את אמרת שבנכס הזה יש כ-50 מוני מים, אני אומר לך וצירפנו רשימה של החנויות בקניון שבקניון הזה יש קרוב או 80 או 100 חנויות אבל וודאי יותר מ-50 חנויות, מפנה לרשימת החנויות.
ת. לנו יש משהו אחר.
ש. מה שאני אומר לך זה שתאשרי לי שאתם את הצריכה המשותפת לא מחלקים ליתר החנויות שלהם אין מונה?
ת. מי שהגיש בקשה למד מים ונמצא בנכס הוא המחויב. אני לא צריכה לסחוב בן אדם מהצוואר שיתחבר לשעון מים. אנחנו פועלים לפי חוק, קיבלת טופס 4, אם הבאת עוד 40 דיירים או עוד 40 חנויות זה לא מעניין. כל מי שנמצא אצלנו רשום כפעיל בנכס כולל יהודה שמד המים שלו מנותק הוא מקבל חיוב בצריכה המשותפת."

14. כאשר התובעים הפסיקו את השכירות בנכס, הם הודיעו כי עשו כן:

" ש. בתקופה שבין בקשת הניתוק שלך לבין הניתוק בפועל היו צריכות מים?
ת. לא. ברגע שיצאתי מהנכס הודעתי להם שאני יוצא מהנכס, עשיתי הכל בצורה מסודרת והדבר היחיד שקרה זה שהם לא הסכימו לחתום לי. הודעתי לגיחון שיצאתי מהנכס.
ש. כל החשבונות היו של צריכה משותפת?
ת. כן. ניתקו את הצריכה הפרטית. הכל זה צריכה משותפת.
ש. בחוזה השכירות שלכם, הוא בין 2005-2007. הייתה תוספת עד 2009.
ת. כן.
ש. לא היו עוד תוספות?
ת. לא.
ש. הסכום ששולם לטענתך, 17 אלף ו-83 שקלים זה רק צריכת מים?
ת. רק צריכת מים."

15. בהתאם לגיחון המצב העובדתי הוא כזה:

" ש. מה דעתך על נושא של ניתוק המים?
ת. אני לא יכולה לדעת מה יש בין בעלים לבין שוכרים וזה גם לא מעניין את חברת הגיחון. לנו יש חוזה עם יהודה שבא לחברת הגיחון בתאריך מסויים ב-2007 ועשה שינוי מחזיקים והדיירת הקודמת והחוזה שצירף. ברגע שבן אדם עוזב נכס הוא צריך למלא טופס, להחתים או את הדייר החדש שנכנס או להעביר את זה על שמו של בעל הנכס.
ש. מתי ידעתם שיהודה עזב את הנכס?
ת. ב-2010, הוא הגיש בקשה לניתוק של מד המים. ידענו ב-2010.
ש. למה לא הוצאתם אותו מהצריכה הקולקטיבית?
ת. אי אפשר. יש חוק שאומר שאפילו שצרכן מנותק הוא ישלם צריכה משותפת. אפשר לראות את זה בכללי המים. הסיבה שצרכן יהיה מחייב, לדוגמא במגורים שצרכן גר, יש לו דירה בבניין מסוים והוא לא גר בנכס, הוא מחליט שלא רוצה לשלם את החיוב אבל הדירה עדיין קיימת והוא הבעלים של הנכס ואז הוא נסע לחו"ל או לא גר מכל הסיבות שבעולם, הוא שותף בחשמל, בניקיון. הבעלים.
ש. מי הבעלים?
ת. לפי החוזה "רב שפע".
ש. מה היה צריך הבעלים לעשות?
ת. הבעלים לא היה צריך לעשות, הדייר שיוצא כמו שהוא נכנס היה צריך להחתים אותם ולהעביר את זה על שמו."

16. מדובר בקניון שבו חנויות רבות כ-100 חנויות או יותר. רק ל-50 חנויות יש מדי מים משויכים. לשאר החנויות אין מדי מים משויכים. גביה עבור השימוש במים משאר החנויות נעשית באופן שווה לכל החנויות בלא להתחשב בגודל החנות, כך , חנות גדולה תשלם כמו חנות קטנה. באשר לתובעים, הרי שאין חולק כי הם הודיעו לגיחון כי השכירות הסתיימה, אלא שהגיחון לא הסכים להפסיק לחייבם. על מנת להפסיק לחייב צרכן בתשלום עבור מים, צריך הצרכן אליבא דהגיחון להביא הסכמה של הקניון או להביא צו בבית המשפט "המורה לנו להחזיר את מד המים מיהודה לקניון". קניון רב שפע סירב לאשר כי התובעים הפסיקו את השכירות ועל כן המשיכו השוכרים לשלם עבור מים במשך שנים רבות למרות שלא צרכו כלל מים ועניין זה היה ידוע לגיחון היטב .

ו. אחריות קניון רב שפע

1. במסגרת כתב הגנתה העלתה קניון רב שפע טענה להתיישנות, וזאת לאור העובדה כי עילת התביעה – ככל וקמה כזו לתובעים, קמה בשנת 2009.

2. לאחר העיון, אני רואה לנכון לדחות טענה זו. זאת שכן, חיובי התובעים התבצעו, לפחות עד לתאריך 6.2.17 כפי שמצוין בנספח ב' לכתב התביעה, ועל זאת אין חולק.

3. סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: " חוק ההתיישנות") קובע כי "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". כמו כן, סעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כך: "לעניין תקופת התיישנות בתובענות על עוולות – "היום שנולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה:
(1) מקום שעילת התובענה היא מעשה או מחדל – היום שבו אירע אותו מעשה או מחדל; היה המעשה או המחדל נמשך והולך – היום שבו חדל..."

4. אם כן, במקרה שלפנינו נמצא כי עילת התביעה נולדה לתובעים בשנת 2009, השנה בה התובעים עזבו את הנכס האמור והמשיכו לקבל חיובים בגינו, וזאת לאור מחדלם, לכאורה, של הנתבעות. כפי שצוין לעיל, מחדל הנתבעות נמשך לכל הפחות עד ליום 9.2.17 ובהתאם להוראות חוק ההתיישנות, טרם חלפו 7 שנים ממועד זה.

5. אשר על כן, דין טענת ההתיישנות להידחות.

6. אף טענת הקיזוז שהעלתה קניון רב שפע כלפי התובעים דינה להידחות. חוזה השכירות הסתיים ביום 30.6.09. ככל שהיו טענות של קניון רב שפע כלפי התובעים, צריכה הייתה קניון רב שפע לפעול בעניין זה ואף להגיש תביעה כנגד התובעים. משחלפו 7 שנים הרי שטענות קניון רב שפע כלפי התובעים – התיישנו.

7. בדיון שנערך ביום 01.01.18 טען בא כוח התובעים כך:" ידוע לי שחובת המחזיק היא לדווח לחברת הגיחון על עזיבה, אולם יש כאן סיטואציה שלדעתי הבעלים של הנכס קניון רב שפע, הם אלה שמנעו את ההעברה של ההחזקה בנכס".

8. התובעים טוענים, כי קניון רב שפע סירבה ומסרבת לתת לתובעים את האישור המבוקש עד לימים אלה. לטענתם, נסתר מפניהם מדוע רב שפע סירבה להמציא את האישור האמור כדי שיציג והו בפני הגיחון, אשר תמחק את שמם כמחזיקים בנכס.

9. מנגד, רב שפע טענה, כי חיוב התובעים בתשלומים שונים עבור צריכת מים, הינם חיובים פרטיים של התובעים, מכוח הסכם שחתמו למול הגיחון וללא כל קשר לקניון רב שפע.

10. כך העיד נציג הנתבעת 2:
" ש. בא אליך יהודה עם טופס להעביר את הצריכה הקולקטיבית...
ת. הוא אמר שרוצה להעביר את מד המים אליי, אמרתי לו שאני לא מחזיק בנכס ולא צורך מים. אמרתי לו שילך למי שמחזיק או צורך ויעמוד מולו שייקח אחריות על הדבר הזה " (עמ' 15 שורות 15-17).
וכך:
" ש. למה לא דאגת שאנשים שנמצאים בנכס יכנסו לנעליים של יהודה?
ת. לא היה לי שיתוף פעולה עם יהודה לצערי, הצדק לא היה נר לרגליו. הוא גילח את הנכס והשחית אותו.
ש. למה לא תבעת אותו?
ת. הכנתי תביעה. הוא אמר לי אם אני לא מתבייש.
ש. האם זה נכון שלא הסכמת לחתום על הטופס בגלל שהייתה לך מערכת יחסים לא טובה עם יהודה?
ת. לא הסכמתי לחתום על הטופס כי לא החזקתי בנכס ולא צרכתי "(עמ' 16 שורות 8-14).

11. כאשר נציג קניון רב שפע נשאל על ידי בית המשפט מדוע לא חתם על הטופס לטובת התובעים ולא סייע בידם, השיב כך:

" ש. למה לא שיתפת פעולה עם יהודה שהוא בא וביקש להעביר את החיוב במים המשותף, מיד שהוא עזב הוא ביקש להעביר את הצריכה המשותפת על שם אדם אחר שבא בנעליו? אם זה אתה או משהו אחר.
ת. מיד אחרי שהוא עזב, יהוה החריב לי את הנכס. הוא גילח את המזגן, את גופי התאורה. אני פניתי אליו והוא עשה לי עם היד, הוא זרק אותי מכל המדרגות. פניתי אליו כמה פעמים אפילו דרך עו"ד והוא אמר שנלך לרב. אחרי שנה הוא חוזר אליי ואומר לי לחתום על הדבר הזה, על טופס של מים משהו. אמרתי לו שאני לא מחזיק בנכס, אין לי מונה מים ואני לא מצהיר שאני משתמש במים " (עמ' 15 שורות 6-9).

12. כאמור בפרק העובדות לעיל, הרי שמצד אחד יש בקניון רב שפע כ-50 מונים משויכים פרטיים, ומצד אחר יש מונה משותף. לפי גישתה המוטעית של הגיחון, הדרך היחידה - לניהול משק המים בקניון הינה באמצעות דיווח של קניון רב שפע לגיחון באשר לחנויות הצורכות מים. במקרה הנוכחי ביקשו התובעים כחלק מהמערכת ההסכמית שלהם עם קניון רב שפע, כי רב שפע ימסור הודעה שהשכירות הופסקה. ואולם רב שפע דחתה את בקשת התובעים מכל וכל ובמשך שנים רבות. חברת רב שפע לא הסכימה לחתום על בקשת התובעים שיאשר כי תקופת השכירות הסתיימה ממניעים צרים של נקמנות וחוסר תום לב קיצוני.

13. סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: " חוק החוזים") קובע כי
"בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי
השימוש בזכות הנובעת מחוזה.

14. במקרה דנן, מצאתי רב שפע סירבה לשתף פעולה עם התובעים וזאת בחוסר תום לב מובהק ובניגוד לכלל כי בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב.

15. לפי התרשמותי, מנהלי קניון רב שפע ראו בעיניים כלות מבחינתם את התנהגות התובעים כלפי הנכס בכך שהותירו נזק רב עם עזיבתם עם הנכס. במקום למצות את הדין עם התובעים ולהגיש כנגדם תביעה כי יפצו את רב שפע, העדיפה הנהלת קניון רב שפע להתנכר לתובעים בכך שסירבו לאשר כי השכירות הסתיימה.

16. כאמור, טענות הקיזוז שהעלתה רב שפע כנגד התובעים לא התבררו מעולם ולא ניתן לדעת אם היה בטענות אלה ממש, כיוון שחלה התיישנות על מקרה זה. ואולם, כך או אחרת, קניון רב שפע נושא באחריות לנזקי התובעים ששיעורה ישוקלל לאחר דיון באחריותה של הגיחון.

ז. אחריות הגיחון

1. במסגרת סיכומיה טענה הגיחון, כי בהתאם להוראות כללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה לשירות), תשע"א-2011 (להלן: " כללי אמות המידה"), לא היה בידה את הידע באשר למועד קבלת החזקה בפועל או באשר למועד סיום החזקה בפועל. החשבונות השוטפים מונפקים על ידי הגיחון, בהתאם לדיווחים המתקבלים אצל הנתבעת מהצרכנים השונים.

2. סעיף 21 לכללי אמות המידה קובע כך:
החלפת צרכן בנכס כללים תשע"ח-2017
" ( א) ביקש צרכן לבטל את רישומו כצרכן בנכס מסוים, תבצע החברה את הפעולה רק אם יוצגו באותו מעמד פרטי צרכן חדש בנכס, הסכמתו של הצרכן החדש להירשם כצרכן בנכס ואם דרשה החברה ביטחונות לפי סעיף 53ב – הביטחונות שנמסרו לפי הדרישה. נרשמו אצל החברה חובות כספיים בשל צריכת שירותי המים והביוב בנכס, יסדיר הצרכן המבקש את תשלום יתרת החוב או ימסור יחד עם הבקשה את פרטי ההתקשרות עמו לצורך הסדרת החוב.
(ב) היה הצרכן המבקש שוכר בנכס ולא הוצגו פרטי צרכן חדש, תרשום החברה את משכיר הנכס כצרכן ותשלח הודעה למשכיר על דבר רישומו כאמור; והכל בתנאי שהצרכן המבקש הוכיח כי הסתיימה תקופת השכירות בנכס; לא הוכיח הצרכן המבקש את סיום תקופת השכירות, תיעשה החלפת הצרכן בהתאם להוראות סעיף קטן (א)".

3. סעיף 117 לכללי אמות המידה קובע כך:
פעולת ניתוק אספקת מים לבקשת צרכן כללים תשע"ה-2015
"(א) על פעולת ניתוק אספקת מים לבקשת צרכן יחולו ההוראות האלה:
(1) צרכן המבקש לנתק נכס ממערכת המים יגיש לחברה בקשה בכתב הכוללת הצהרה ולפיה לא הקנה או העביר את זכויותיו בנכס לצד ג' לפי חוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971, או חוק השומרים, התשכ"ז-1967, וכי אין בבקשה כדי לפגוע בזכויותיו של צד ג'".

4. סעיף 21 לכללי אמות המידה קובע כללים ברורים לסיום חוזה בעת שמדובר בשוכר ומשכיר. כך קובע הסעיף: היה הצרכן המבקש שוכר בנכס ולא הוצגו פרטי צרכן חדש, תרשום החברה את משכיר הנכס כצרכן ותשלח הודעה למשכיר על דבר רישומו כאמור; והכל בתנאי שהצרכן המבקש הוכיח כי הסתיימה תקופת השכירות בנכס.

5. פרשנות חברת הגיחון לעניין זה היא כדלקמן:

"ברגע שבן אדם עוזב נכס הוא צריך למלא טופס, להחתים או את הדייר החדש שנכנס או להעביר את זה על שמו של בעל הנכס."

6. בהתאם לטענת התובעים ולמוצגים שהציג הגיחון בתצהיר עובדת מטעמו, הרי שהתובעים הציגו חוזה שכירות שהסתיים. באשר לטענה זו, טענה הגיחון כי "הצגת הסכם שכירות אין בה די כדי ללמד על סיום תקופת השכירות, שהרי כפי שארע בנידון דידן הסכם השכירות הוארך באמצעות הסכמי תוספת, כך שלגיחון אין דרך לוודא שתקופת השכירות הסתיימה". אין לקבל נימוק זה. במסגרת טופס שבו משתמשת הגיחון נאמר מפורשות: "אם אין שוכר חדש בנכס יש לצרף חוזה שכירות שהסתיים". מקום שהתובעים הציגו הסכם שכירות שהסתיים לרבות תוספות להסכם המעידות כך, צריכה הייתה הגיחון לקבל זאת כהוכחה שהסכם השכירות הסתיים.

7. כללי אמות המידה מורים, כי היה הצרכן המבקש שוכר בנכס ולא הוצגו פרטי צרכן חדש, תרשום החברה את משכיר הנכס כצרכן ותשלח הודעה למשכיר על דבר רישומו כאמור; והכל בתנאי שהצרכן המבקש הוכיח כי הסתיימה תקופת השכירות בנכס. הכללים מורים לצרף חוזה שכירות שהסתיים. במסגרת תצהיר הגיחון מצורף חוזה שהוגש לגיחון ולפיו תקופת השכירות הוארכה עד ליום 31.5.09. בהינתן אלה, אני סבור שהגיחון התרשלה באופן חמור בדחותה את בקשת התובעים להפסיק לחייבם בחשבונות מים שלא צרכו.

8. אין מדובר בידיעה מצירוף חוזה בלבד שצריכה הייתה להספיק לחלוטין. הוכח כי במקרה דנן ידעה הגיחון באמצעות נציגיה, כי תקופת השכירות הסתיימה מיד לאחר תום תקופה השכירות. כך , לדברי נציגת הגיחון, כבר ב-2010 ידעה ה גיחון כי התובעים עזבו את הנכס וכדבריה:

" ש. מתי ידעתם שיהודה עזב את הנכס?
ת. ב-2010, הוא הגיש בקשה לניתוק של מד המים. ידענו ב-2010.
ש. למה לא הוצאתם אותו מהצריכה הקולטיבית?
ת. אי אפשר. יש חוק שאומר שאפילו שצרכן מנותק הוא ישלם צריכה משותפת..."

9. הוכחה נוספת, בעלת ערכיות רבה, כי התובעים הפסיקו את השכירות ביום 30.6.09 הינה על פי מסמך של עיריית ירושלים אשר ניהלה את ענייני המים של ירושלים אז, המצורף כנספח א' לכתב התביעה. כותרת המסמך "פירוט יתרות לחשבון 748130-002 " וזאת עבור כהן יהודה ואודליה, דהיינו התובעים, לנכס ברחוב שמגר 16, ש"תאריך הסיום" הינו ביום 30.6.09.

10. הוכחה נוספת כי הגיחון ידעה בוודאות כי התובעים סיימו את תקופת השכירות הינה ההתנהלות באשר למד המים הפרטי. לפי גרסת הגיחון התובעים פנו לניתוק מד המים המשויך להם. כיוון שלא הייתה גישה לארון הנעול בו נמצא מד המים לא נותק מד המים ביום 9.2.10 וזאת כאשר התובעים פנו ביום 8.2.10. ביום 6.11.12 פנו התובעים שוב ואז נותק מד המים הפרטי.

11. די באמור עד כאן כדי לקבל את התביעה במלואה, ואולם מעל לצורך אדון באשר ההיבטים של העניין שלפ ני.

12. בקניון כיום, יש כמאה עסקים פעילים . למרות שפועלות כ-100 חנויות בקניון רב שפע מותקנים רק כ-50 מדי מים. כיום, הגיחון לפי הודאתו, "מודדים את ההפרש בין סך הצריכות שנרשמו במדדים המשויכים לבין הצריכה שנמדד במד הראשי, ואז מחלקים במספר המונים. מה שקורה בפועל שהחנות של 24 מטר בקושי היא משלמת מחיר כמו חנות גדולה" . מהאמור עולה שבהחלט ייתכן מצב בו 50 חנויות שאין להם מדי מים לא מחויבות עבור צריכה פרטית כלל.

13. טוען הגיחון וחוזר וטוען כי המצב בפועל נובע מהמסגרת החוקית ולא כך הדבר. החוק הקיים מורה כי קיימת חובה להתקין מד מים ספציפי לכל חנות. כך, סעיף 1 ל חוק מדידת מים, תשט"ו-1955 (להלן :"חוק המים ") קובע במסגרת ההגדרה של המושג: כי "הספקה במדידה" היא: " הספקת מים כשתמורתם מחושבת לפי יחידות כמות המים המסופקים או המופקים, לפי העניין..".

14. לא זו אף זאת, במסגרת סעיף 2(א) לחוק נאמר מפורשות " לא יספק אדם מים, אלא במדידה".

15. וכן, סעיף 3(א) לחוק המים קובע כי " הספקה במדידה תהיה לכל צרכן לחוד".

16. סעיף 5א לחוק המים קובע כי " לא יתפוס אדם חזקה ולא יעביר לידי אדם אחר את החזקה או את השליטה בכל מבנה או בחלק ממנו, שהוחל בהקמתו אחרי תחילתו של חוק זה, המחובר או העשוי להיות מחובר לרשת הספקת המים, אלא אם הותקן בו מד-מים..."

17. הוראות חוק המים מחייבות את המסקנה שהייתה חובה על הגיחון להתקין בכל החנויות בקניון מדי מים לאורך השנים. אמנם נכון הדבר, כי בקניון קיימת צריכה משותפת של חנויות והצריכה המשותפת צריכה להתחלק בין החנויות. ואולם כאשר מסתיימת שכירות של חנות, אשר הצריכה הפרטנית בה נמדדת על ידי מד מים, ההיגיון מורה כי עם ניתוק מד המים הפרטני יש להפסיק את החיוב בגין השימוש הקולקטיבי במים. אין זה סביר ששוכר, אשר תקופת שכירותו הסתיימה , ומד המים הפרטני שלו נותק ימשיך לשלם עבור מים שלא צרך ואינו יכול לצרוך במסגרת הצריכה הקולקטיבית של המים

18. יתר על כן, בעל חנות שתקופת השכירות של חנות ששכר הסתיימה, אינו צריך את אישורו של בעל הקניון כדי שהגיחון תפסיק לחייבו בגין צריכת מים. על מנת להוכיח כי תקופת שכירות הסתיימה, די בכך שאדם יציג הסכם שכירות המצביע על תקופת השכירות ובוודאי שניתן היה מבחינת הגיחון להסתפק בכך שהגיחון ידעה פוזיטיבית שתקופת השכירות הסתיימה ולהפסיק מיד את החיוב במים.

19. בעניין דומה, אך לא זהה, כבוד השופט זכריה ימיני בעניין ת"א (רמלה) 3432/01‏ ‏ מגדלי לוד סנטר אחזקה וניהול 1992 בע"מ נ' עירית לוד קבע כדלקמן:

"בהתאם לעדויות עולה כי הנתבעת הייתה מודדת את כמות המים הרשומה במד המים
הראשי, מפחיתה ממנו את כמות המים שנצרכה על ידי היחידות שהיו מחוברות למדי
המים, וביתרה השיורית הייתה מחייבת את התובעת. יש לציין כי בהתאם לעדות עד
התביעה ובהתאם לדו"חות אותם המציא מר אברון, עד לשנת 2001 כמחצית מיחידות
הקניון לא היו מחוברות למדי המים. היוצא לנו מכאן שבעלי היחידות שהיו מחוברות
למדי מים היו מממנים את צריכת המים של היחידות שלא היו מחוברות למוני המים.
שכן פעם אחת הם שילמו על צריכת המים, ופעם שניה הם שילמו את מחיר המים של
היתרה השיוריות, שכלל הן את הצריכה המשותפת והן את הצריכה של היחידות שלא
היו מחוברות למדי המים. שיטה זו היא מעוותת ומטילה על שומרי חוק תשלום נוסף.
דבר זה אין הדעת סובלת, במיוחד כשיש לנתבעת חובה להתקין מד מים לכל יחידת דיור
לפני חיבור הבניין לרשת המים. אילו רצתה הנתבעת לדעת מי הם בעלי העסקים שעושים
שימוש ביחידות בקניון, כל אשר הייתה צריכה לעשות הוא לקבל מידע ממחלקת רישוי
עסקים בעירית לוד, ולגבי העסקים הפטורים מרישיון העסק, לשלוח מפקח לקניון."
(עמ' 9 לפסק הדין).

מכל המקובץ – המסקנה היא שדין התביעה להתקבל במלואה. אני סבור שהאחריות צריכה להתחלק בשיעור של 50% לקניון רב שפע ו-50% לגיחון.

ח. פיצוי

1. התובעים העלו בכתב התביעה טענה לפיצוי בגין עוגמת נפש. לא ראיתי שהנתבעות טרחו להתייחס לטענה זו בצורה רצינית, אם בכלל , וחבל שכך.

2. פרשה זו נמשכת כ-11 שנים ובמרוצתה חויבו התובעים בסכומי כסף ללא כל הצדקה וללא כל בסיס בחוק. במרוצת השנים, פתחה הגיחון תיק הוצאה לפועל כנגד התובעים ולטענת התובעים, שלא הוכחשה, אף הוטלו עליהם עיקולים. כל זאת ללא כל הצדקה.

3. במצב זה סבורני שנגרמה לתובעים עגמת נפש מרובה בגין פרשה זו. כידוע, הבסיס למתן פיצוי בגין עוגמת נפש, סבל ואי נוחות מקורו בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, הקובע: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין".

4. בהתייחס לנזק הלא ממוני קבע בית המשפט העליון בע"א 348/79 - חנג דמן נ' יצחק מיכאלי ו-2 אח', פ"ד לה (4), 31:

"... אופיו הלא ממוני של הנזק מקשה על מתן הערכה ממונית בדבר סכומי הכסף, שיהיה בהם כדי לפצות את הנפגע. לעניין זה נקבעה הוראה מיוחדת בסעיף 13 לחוק התרופות, לפיה "רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין". בכך הוקלה במידת מה מלאכת השומה והכימות. עם זאת, אין להפריז במידת ההקלה, שכן שיקול הדעת, שניתן לבית המשפט, צריך להיות מופעל במסגרת השיקולים, הקבועים בחוק הת רופות."

5. בנסיבות שהוצגו בפני אני סבור כי הוכח שלתובעים נגרמ ה עוגמת נפש מרובה ועל כן על כל נתבעת לפצות את התובעים בסך של 5,000 ש"ח כל אחת.

6. בנוסף , אני מורה כי מורה כי כל אחת מהנתבעות תשלם לתובעים מחצית מסכום החוב דהיינו סך של 4,816 ש"ח. סכום זה יישא בהפרשי ריבית והצמדה מיום 1.1.15 (בערך מחצית התקופה של החוב) ועד ליום התשלום בפועל.

7. בנוסף, תשלמנה כל אחת מהנתבעות לתובעים סך של 7,000 ש"ח בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד .

8. הסכומים ישולמו תוך 10 ימים מהיום.

ניתנה היום, י"ג אלול תש"פ, 02 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.