הדפסה

בית משפט השלום בירושלים תא"מ 45057-11-19

בפני כבוד השופט דניאל מרדכי דמביץ

תובעים

  1. נעמה פרידמן
  2. איתמר זינגר

באמצעות ב"כ עוה"ד אברהם גרוניך

נ ג ד

נתבעת - שולחת הודעות לצדדי ג'
עירית ירושלים
באמצעות ב"כ עוה"ד שחר נוביק

נ ג ד

צדדי ג'
1. מוריה חברה לפיתוח ירושלים בע"מ
באמצעות ב"כ עוה"ד דביר פרנקפורטר

2. חברת הגיחון בע"מ
באמצעות ב"כ עוה"ד אליעד כהן

פסק דין

לפניי תביעה בסדר דין מהיר ע"ס 20,695 ₪ וכן הודעה לצדדי ג' באותו סכום.

כתב התביעה
התובעת 1 היא בעלת רכב וולבו V50 שנת יצור 2012 (להלן - הרכב).
ביום 6.6.2019 התובע 2 נהג ברכב ברחוב יעקב מאיר בירושלים. בעת שירד עם הרכב מפס האטה שבנתה הנתבעת, בעקבות הפרש גובה במקום נגרם שבר לאגן השמן שבתחתית מרכב הרכב. השמן דלף והתרוקן ומנוע הרכב יצא מכלל שימוש. עלות תיקון הנזק הסתכמה ב-19,355 ₪ ולהוצאה הצטרף שכר שמאי בסך 1,340 ₪.
האחריות לנזק לרכב מוטלת על הנתבעת - עיריית ירושלים, בפרט כאשר ארעו במקום נזקים דומים לצדדי ג' אחרים.
כתב ההגנה
לנתבעת אין אחריות או חבות כלפי התובעים בגין תאונה הנטענת.
התובע הוא האשם היחידי בתאונה שקרתה לו הואיל והוא נהג במהירות או בחוסר זהירות או שלא בהתאם לתנאי הדרך.
מקום האירוע הוא סואן וצפוף ויש שם הולכי רגל רבים ותנועת כלי רכב ערה, ולכן נבנו פסי ההאטה על מנת לווסת את התנועה ולהוריד את מהירות הנסיעה במקום.
פסי ההאטה תקניים לחלוטין ואין בהם משום ליקוי או מפגע.
בנוסף לכך הועלתה הכחשה כללית של כל טענות התובע.
ההודעה לצדדי ג'
הנתבעת הגישה הודעה נגד צדדי ג' על מלוא סכום התביעה העיקרית.
כלפי צד ג' 1 (להלן - מוריה) נטען כי היא קיבלה על עצמה לנהל את הפרוייקט ו/או לפקח עליו והיתה אחראית לכל היבטיו - תכנון, ביצוע ופיקוח - הן של מערכות הניקוז והביוב והן של פסי ההאטה, הכביש, המיסעה, השיפועים והמתלולים בין האלמנטים השונים ברחוב יעקב מאיר. מוריה ביצעה את מטלותיה באופן רשלני אשר הוביל לאירוע מושא כתב התביעה.
כלפי צד ג' 2 (להלן - הגיחון) נטען כי היא קיבלה על עצמה, הן מכח הסכם והן מכח הדין, אחריות על כל האלמנטים של מערכת המים בירושלים - ביוב, ניקוז ומים - ובהיות פתחי הניקוז במקום שקועים ומסוכנים ויוצרים מתלול תלול מדי ומפגע, הרי שהאחריות לנזק הנטען בתביעה היא על הגיחון.
להודעה לצדדי ג' צורפה חוות דעת של אינג' גדי וייסמן מיום 16.8.2020, תוך שזו מחזיקה 11 עמודים וכוללת צילומים איכותיים מהשטח. וייסמן הוא בוגר הטכניון בפקולטה להנדסה אזרחית במגמה להנדסת תנועה ובעל תואר מוסמך למדעים בהנדסה אזרחית במגמה להנדסת תנועה ודרכים, גם זאת מהטכניון. וייסמן מציג עצמו כיועץ לבטיחות תנועה, יועץ לבטיחות בעבודה, עושה חוות דעת מומחה בבתי משפט ומייעץ וחוקר תאונות דרכים. מסקנותיו הן כי הנזק נגרם בגלל מספר סיבות: (א) מהירות נסיעה לא סבירה של התובע שאינה תואמת את תנאי הדרך; (ב) סלילת פס ההאטה בצורה ששיפוע הירידה ממנו היה חריג; (ג) חיבור פס ההאטה לתאי הניקוז בצורה לא בטיחותית; (ד) המשך נסיעה ברכב הפגוע עד ליציאת המנוע מכלל שימוש.
הגנת צד ג' 1 (מוריה)
מוריה אכן היתה אחראית לתכנון וביצוע פרוייקט שכונת זכרון משה (שם התרחשה התאונה הנטענת). פס ההאטה בוצע לפי תכנית שאושרה על ידי עיריית ירושלים. תכנון מערכת הניקוז בוצע לאחר אישור של הגיחון.
ביצוע הכביש הושלם בשנת 2010. המסירה הפורמאלית של כל הפרוייקט במלואו לעיריית ירושלים בוצע בשנת 2012: סיור מסירה בוצע ביום 23.1.2012; אישור מסירה חתום על ידי מר מוחמד אבו ליל, מנהל תחום תשתיות באגף שפ"ע בעיריית ירושלים, נעשה ביום 23.2.2012 (המסמכים צורפו).
לפיכך עילת התביעה התיישנה. לא צויינה על ידי הנתבעת מתי פעלה מוריה באופן שגרם לליקוי כלשהו. מאז המסירה ועד משלוח ההודעה לצד ג' לא התקבלה אצל מוריה טענה של עיריית ירושלים או הגיחון לגבי גובהו או שיפועו של פס ההאטה. אם היה פגם בתכנון אזי היו עיריית ירושלים והגיחון יכולות לדעת זאת עוד טרם ביצוע הפרוייקט.
בשלושה הליכים מקבילים של תביעות שהוגשו נגד עיריית ירושלים בשל פסי ההאטה הלקויים באזור, לא הוגשה הודעה לצד ג' נגד מוריה:
ת"ק (י-ם) 36440-11-18: הושגה פשרה בין עיריית ירושלים לבין התובע.
ת"ק (י-ם) 7578-07-19: נשלחה הודעה לצד ג' רק נגד הגיחון. הושג הסכם פשרה בו עיריית ירושלים והגיחון נשאו בחלקים שווים בסכום הפשרה.
ת"ק (י-ם) 39658-10-19: עיריית ירושלים התמודדה לבדה כנגד התביעה והפסידה.
מנספח א' לכתב הגנתה של הגיחון (כך ציינה מוריה) עולה כי ביום 13.1.2019 נערך סיור תקופתי על ידי נציגי עיריית ירושלים והגיחון ובמסגרתו הוסכם על הנמכת פס ההאטה על ידי קבלן של עיריית ירושלים. משמע, הנושא אינו שייך למוריה אלא לעיריית ירושלים ולגיחון.
עיריית ירושלים ידעה על המפגע לכל המאוחר מעת שהומצא לה כתב התביעה הראשון מבין 3 התביעות שצויינו לעיל, אבל היא לא פנתה אל מוריה בעניין.
לכתב הגנתה של מוריה צורפה (בין היתר) חוות דעת של מהנדס בשיר לואי. לדבריו, קולטני מי הגשמים מוקמו במקומות הנכונים. עוד לדבריו, מאחר וחל שינוי במצב הקיים לא ניתן לבחון את פס ההאטה כפי שהיה במועד האירוע הנטען ולא ניתן לקבוע אם מדובר בפס האטה לא תקני או שיפועי ירידה חזקים.
הגנת צד ג' 2 (הגיחון)
הגיחון לא אחראית לסלילת פס ההאטה ו/או לגובהו ו/או למיקומו ו/או למיקומם של פתחי הניקוז.
ביום 13.1.2019 (כחמשה חודשים טרם המקרה מושא ההליך דנן) התקיים סיור תקופתי בנושא תחזוקה שוטפת של תשתיות. באותו סיור השתתפו נציגי הגיחון וכן נציגי מחלקות שפ"ע (שיפור פני העיר) ודרכים בעיריית ירושלים. באותו סיור סוכם כי קבלן מטעם עיריית ירושלים ידאג להנמכת פס ההאטה מושא התובענה דנן. הוצג תדפיס מערכת מחשוב של הגיחון שבו תועד הסיור והסיכום.
במסגרת הרישיון שניתן לחברת הגיחון, היא הוסמכה לבצע את על הפעולות הדרושות בתחום המים והביוב, בעוד שהאחריות למערכת הניקוז נותרה בידי עיריית ירושלים (סעיף 31 לרשיון). בהתאם להסכם בין עיריית ירושלים לחברת הגיחון משנת 2015, הגיחון מתחזקת עבור עיריית ירושלים את מערכת הניקוז העירונית, בעוד שהמוסמכת לאשר ביצועי עבודות הנחת ו/או תיקון תשתיות ניקוז היא עיריית ירושלים בלבד. הגיחון איננה אחראית על סלילת כבישים ו/או במברים ו/או מיקום פתחי הניקוז ו/או הקמתם.
במוקד חברת הגיחון לא התקבלה כל הודעה על מפגע או תקלה בתשתית ניקוז כפי כמתואר בכתב התביעה וכן לא אותרה כל תקלה בפתחי הניקוז בסיורים השוטפים שהתקיימו במקום.
דיון ההוכחות
לאחר ישיבה מקדמית נקבע התיק להוכחות. עדויות ראשיות הוגשו מראש בתצהירים.
מטעם התובעים הוגשו תצהירי התובע 2 וכן תצהיר מי שנסע עם התובע בעת האירוע מושא התובענה.
מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי מר קובי ממליה, מנהל אגף תחבורה ופיתוח תשתיות בעיריית ירושלים, וגב' ליאת אליהו, אחראית מידע במוקד העירוני בעיריית ירושלים (מוקד 106). התייצב לחקירה גם המומחה מטעם הנתבעת, אינג' גדי וייסמן.
מוריה הודיעה כי די לה בכתב ההגנה שהגישה כשהוא מאומת בתצהירו של מר מיכאל חסידי, שהיה מנהל הפרוייקט הרלבנטי. התייצב לחקירה גם המומחה מטעם מוריה, אינג' לואי בשיר.
מטעם הגיחון הוגש תצהיר המהנדס לואי נבולסי, סמנכ"ל מחלקת ביוב בחברת הגיחון.
עיקרי עדות התובע 2
התובע, תושב מודיעין עילית, הגיע לרחוב עקב מאיר מרחוב שדי חמד ונסע במהירות שאינה עולה על 30 קמ"ש. זה היה בשעת לילה מאוחרת.
בעת הירידה עם הרכב מפס האטה נשמעה חבטה, אולם היא לא נשמעה חזקה ולא נדלקה נורית ביקורת כלשהי ברכב. לכן התובע המשיך בנהיגה כפי תכניתו מראש עד אשר הרכב נעצר בפתאומיות בקרבת בית המשפט העליון.
מבירור שערך התובע עם תושבי האזור עלה כי מקרהו אינו יחיד. היו הרבה מקרים דומים.
כשנה לאחר המקרה המקום כבר היה מתוקן.
הרכב שייך לתובעת 1 שהיא אחותו של התובע 2.
הרכב מבוטח בביטוח חובה וצד ג' בלבד.
התובע הבהיר את ציר הזמן מאז הפגיעה: בתחילה נגרר הרכב למוסך ראשון במושב מתתיהו. בחלוף מספר ימים הבהיר המוסך שאין מדובר בתקלה פשוטה אלא במצב שבו המנוע אבוד לגמרי. מהמוסך הראשון נגרר הרכב למוסך מורשה של וולבו בראשון לציון, והצעת המחיר התעכבה כי מדובר ברכב נדיר יחסית. הצעת המחיר היתה גבוהה ולכן היה צורך להעביר את הרכב למוסך שלישי - אשר בו בוצע הטיפול ברכב.
עיקרי עדותו של מר משה יעקב ברלין (מטעם התובעים)
העד נסע עם התובע 2 בעת שהרכב נחבט בפס ההאטה.
העד בירר עם בן דודו המתגורר בקרבת מקום ומצא כי רכבים רבים נחבטו מאותו פס האטה.
העד הוא תושב קרית ספר. לעד אין רשיון נהיגה.
עיקרי עדותו של מר קובי ממליה (מטעם עיריית ירושלים)
בתצהירו הבהיר העד כי אינו מכיר את התביעה מעבר לסקירה שקיבל מב"כ הנתבעת.
אמת היא שהשיפועים בפסי ההאטה היו תלולים, אולם האחריות לכך היא של מוריה ולא של עיריית ירושלים.
עובדה שמוריה ביצעה תיקון לשיפועים ברחוב יעקב מאיר הרבה אחרי סיום הפרוייקט. בתצהיר לא ניתן שום פירוט לגבי טיב העבודות ומועד ביצוען הנטען.
על הגיחון לוודא את תקינות האלמנטים השונים של מערכת הניקוז בירושלים.
בחקירתו לא ידע העד אם בוצע תיקון במקום, מי מימן ומי ביצע.
עיקרי עדותה של גב' ליאת אליהו (מטעם עירית ירושלים)
לתצהירה של העדה צורפו תדפיסים לגבי תלונות שהתקבלו במוקד העירוני לגבי פסי האטה ברחוב יעקב מאיר בתקופה 1.11.2013-1.11.2020.
תאריכי התלונות שתדפיסיהן הוגשו באמצעות העדה: 14.11.2017, 24.6.2018, 14.2.2019, 24.5.2019, 3.7.2019, 21.7.2019, 28.7.2019.
בחקירתה בפני בית המשפט עמדה העדה בדקדקנות על עמדתה לפיה כל שבידה לעשות הוא רק להציג את המסמכים שאיתרה במערכת הממוחשבת. על אף שלעדה יש ותק של כ-25 שנים העדה סירבה לסייע בפענוח והבנה של המסמכים שהפיקה כי "המומחיות שלי כרגע במוקד זה לא לענות על השאלה הזאת. כרגע התפקיד שלי זה לאתר פניות בין היתר ולא להגיד מה קורה בתיאור של הפנייה עצמה" (עמ' 17, שור' 30-29). עמדתה האמורה של העדה הושמעה גם נוכח פניה מפורשת של בית המשפט להבהיר תיעוד שהופיע במסמכים שהוגשו באמצעותה.
עיקרי עדותו של אינג' גדי וייסמן (מטעם עיריית ירושלים)
המומחה מאשר שהיה במקום מפגע ושהוא סולק (עמ' 18, שור' 17-16). בעת ביקור המומחה במקום ביום 30.7.2020 המקום תוקן. "אין ספק שבזמן האירוע היה שם מפגע" (עמ' 19, שור' 20-21).
התיקון בוצע על ידי הריסת פס ההאטה והקמתו מההתחלה.
ניתן להבחין בפס האטה מרחוק. יש לעלות עליו במהירות סבירה ואז גם הירידה ממנו היא במהירות סבירה.
לשאלת בית המשפט אם בהתקרב נהג לפס האטה הוא צריך להביא בחשבון לא רק את עצם קיומו של פ ס ההאטה אלא גם את האפשרות שבקצה הרחוק של הירידה מפס ההאטה יש בעיה בבניה שלו באופן שבירידה ייגרם נזק עודף, השיב העד כי כך הוא מבין את תקנה 51 לתקנות התעבורה המורה על נהיגה במהירות סבירה.
בחוות הדעת יש צילום של המקום טרם תיקונו. המומחה סבר כי הצילום הוא חלק מכתב התביעה וכשהתברר לו בחקירה שלא כך הדבר אז הוא אמר שקיבל את הצילום מב"כ עיריית ירושלים.
בצילום המקום טרם תיקונו רואים חריצים בכביש. זה מעיד על פס האטה לא תקין. על פסי האטה שעשויים כראוי לא אמורים ל ראות חריצים.
פס ההאטה המקורי כלל אבן שפה בסופו לכל אורך הפס, קרי לרוחב הכביש. אין מקום לבצע תכנון כזה של פס האטה. גם אין מקום לתכנן פס האטה בסמוך לפתחי ניקוז.
עיקרי עדותו של מיכאל חסידי (מטעם מוריה)
העד פעל בפרוייקט מטעם משרד מהנדסים שתפקידו היה לפקח על הקבלן המבצע.
כל האזור מתוכנן כמיתון תנועה ומהירות הנסיעה בו מוגבלת ל-30 קמ"ש. הותקנו תמרורים מתאימים.
לא זכורה לעד פניה של עיריית ירושלים לשם תיקון פס ההאטה (היו עבודות ברחוב שדי חמד, אבל ללא קשר לפסי האטה) .
הפרוייקט תוכנן על ידי מוריה ואושר מראש על ידי עיריית ירושלים. לאחר הביצוע מוריה הגישה תכניות לאחר ביצוע לאישור היועצים ומבצעים סיורי מסירה לגורמי עיריית ירושלים.
עיקרי עדותו של אינג' לואי נבולסי (מטעם הגיחון)
לחברת הגיחון אין אחריות לסלילת/הקמת פס ההאטה ו/או לבחירת מיקומו ו/או גובהו.
העד מאשר שחברת מוריה ביצעה עבודות ברחוב יעקב מאיר, לרבות לעניין מיתון פסי האטה, לאחר שנת 2012.
פסי ההאטה גרמו להצפות ולכן התקיים סיור של נציגי הגיחון ועיריית ירושלים. גם מוריה היתה מעורבת בסיור זה. העד לא יודע מי מטעם מוריה השתתף בסיור בשנת 2019.
עוד בזמן התכניות העד התנגד להן משום שפסי ההאטה היו גבוהים והם חסמו את זרימת המים בשל גובהם.
סיכומי הצדדים
נוכח בקשת ב"כ הנתבעת לעזוב את הדיון עם סיום שמיעת העדויות, סיכומי הצדדים נשמעו בעל פה, חוץ מסיכומי הנתבעת שהוגשו מאוחר יותר בכתב, תוך שלאחר מכן היתה לכל הצדדים זכות להגיש תגובה קצרה (צדדי ג' מימשו זכותם זו) .
להלן יובאו עיקרי סיכומי הצדדים.
סיכומי התובעים
אין מחלוקת שהיה מפגע במקום. הדבר עולה גם מחוות דעת הנתבעת, גם מחוות דעת מומחה הגיחון, גם מהתלונות שהוצגו על ידי עיריית ירושלים וגם מהעובדה שבסופו של דבר המפגע הוסר.
חלוקת האחריות בין הנתבעת לבין צדדי ג' איננה מעניינם של התובעים.
נהג הרכב נסע באופן איטי סביר ואין אשם תורם ממהירות נסיעת הרכב.
לא ניתן לדרוש מהנהג לצפות שיש מפגע בירידה מפס ההאטה. יש לדחות את עמדת מומחה הנתבעת, המהנדס וייסמן, בנושא זה.
הנתבעת היתה מודעת למפגע וחודשים קודם למקרה דנן כבר הוחלט על הנמכת פס ההאטה. למרות זאת לא הוצב שם תמרור התראה לגבי המפגע המיוחד. הנתבעת גם לא מיהרה לפעול לתיקון בפועל של הפס.
הוצגו שומה וכן חשבוניות מס וקבלה לגבי השומה ולגבי התיקון עצמו. די בהן.
סיכומי הנתבעת עיריית ירושלים
לא ייתכן שאגן השמן של רכב התובעים נפגע משום שבעת הירידה מפס ההאטה הנקודה הנמוכה ביותר ברכב היתה הפגוש הקדמי והוא לא נפגע.
היה ליקוי בפס ההאטה אולם לא הוכח שהוא גרם לנזק הנטען. לא הוצגה תמונה של המפגע, לא הוצג תמונה מהמקום המציגה בעיה. לא תועד הרכב בזירה עם הבעיה.
העד ברלין לא הועיל.
פגיעה באגן השמן של רכב מובילה מיד לחיווי על לוח המכוונים.
המומחה וייסמן קבע שאלמלא הנהג נהג בחוסר זהירות אזי הירידה מפס ההאטה היתה מסתיימת ללא תקלה.
מוריה תכננה את פסי ההאטה בשכונה והיא גם ביצעה תיקון של פס ההאטה מושא דיוננו וכן ביטול של פס ההאטה ברחוב שדי חמד. המומחה וייסמן קבע שפס ההאטה תוכנן ונבנה באופן שגוי.
העירייה לא התעלמה מהליקוי בפס ההאטה. פניה 6304 מתעדת שהיה סיכום עם הגיחון "להיכנס לעבודה, ולאחר מכן מחלקת האחזקה". ההודעה לא מתייחסת לנזק לרכבים אלא שהם מתקשים לעבור. פניות 0221, 7922, 7673, 4640 מתייחסות לנזילות שמן במקום עצמו. באותן תלונות מצויין טיפול על ידי מחלקת תושי"ה - וזה הביא לכך שהליקוי תוקן בסופו של דבר על ידי מוריה.
בית המשפט מופנה לפסיקה: תא"מ (ת"א) 48248-09-13 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עירית תל אביב יפו ואח' (26.7.2015); ת"ק (הרצליה) 7746-05-13 שירייב נ' עיריית הרצליה (12.12.2013) ; ת"א (מחוזי ירושלים) 7501/05 פרישטה בע"מ נ' חברת האחים ישראל בע"מ ואח' (15.1.2013) (ע"א 1344/13 ו-ע"א 1599/13 - נדחו הדדית לבקשת הצדדים).
סיכומי מוריה
בעניין התביעה העיקרית, מוריה מצטרפת לטענות הנתבעת.
פס ההאטה בוצע בהתאם לתכנית שאושרה על ידי עיריית ירושלים מראש והתקבל במסירה מסודרת לשביעות רצונה. מאז לא היתה תלונה בעניין.
תיקון שבוצע ברחוב שדי חמד אינו קשור למקרה דנן.
בתיקים אחרים עירי ית ירושלים כלל לא עירבה את מוריה.
תיקון פס ההאטה נעשה ללא מעורבות של מוריה. בניגוד לטענת הנתבעת, לא הוכח שמוריה ביצעה את התיקונים בפס ההאטה מושא התביעה כאן (מוריה תיקנה פס האטה ברחוב שדי חמד). לא היתה עדות כאמור ובפרט לא הוצג מסמך כלשהו לאישוש הטענה.
חקירת מומחה הנתבעת העלתה שיש לו השגות לגבי מיקום פתחי הניקוז, אבל עמדתו לא התמודדה עם מבנה הרחוב הספציפי (עמ' 21, שור' 23-15). לעומתו, מומחה מוריה קבע בחוות דעתו שהקולטנים הוצבו במקום המתאים (סעיף 5 לחוות דעתו) ולא נחקר על כך.
סיכומי הגיחון
אם התובע היה נוהג באופן סביר אזי רכבו לא היה נפגע.
הגיחון היא בעלים של קווי המים והביוב בירושלים - שאינם רלבנטיים למקרה זה.
הגיחון אמנם מתחזקת את רשת הניקוז, אולם גם היא לא קשורה למקרה זה - הואיל וידוע שמה שבוצע כדי לפתור את הבעיה היה רק להסיר את פס ההאטה ולבנותו מחדש, ללא ייחוס אחריות כלשהי לגיחון.
לחברת הגיחון אפילו אין סמכות חוקית להסיר את פס ההאטה.
אין טענה כלשהי של התובע לגבי אי תקינות של מערכת הניקוז. התובע טען לגבי פס ההאטה שקשור לחברה מוריה ולא לחברת הגיחון.
גם העדים מטעם יתר הצדדים לא טענו לגבי ביצוע עבודות בעניין מערכת הניקוז לצורך הסרת המפגע. אין טענה שהיה צורך לתקן את מערכת הניקוז.

דיון והכרעה
קרות הפגיעה ברכב התובעים
התובע 2 העיד בפני בית המשפט כמשיח לפי תומו באופן כן ומלא ומסר כל הבהרה שנדרש - לגבי כלל ההתרחשויות שהיו כרוכות בעצם הפגיעה ברכב וכל פרשת נסיונות תיקון הרכב.
מצאתי את עדותו של התובע 2 מהימנה במלואה.
התובע 2 העיד בהגינות לגבי המקרה, הבהיר כי נסע הן בהתאם למגבלת המהירות במקום והן בהתאם לתנאי הדרך - אלא שלא יכול היה לצפות שאזור הירידה מפס ההאטה יהיה פגום וששם תיגרם פגיעה לרכבו.
מטעם התובעים העיד גם מי שנסע עם התובע בעת הפגיעה. נכונה היא טענת הנתבעת לגבי התועלת הנמוכה מאותה עדות, אולם דומה לא ניתן לצפות למידע מדוייק ממי שהיה "טרמפיסט", לא נהג ברכב ואף איננו בעל רשיון נהיגה כלל (כך שכלל מודעותו למכלול הנתונים שנהג רכב אמור לשקלל כל העת היא נמוכה ביותר מלכתחילה). למותר לציין כי גם הואיל וכלל הטרחה וחסרון הכיס היו על כתפי התובע ולא על כתפי הטרמפיסט הרי שאין תימה שהטרמפיסט שלט פחות בכלל המאורעות בזמן המקרה. לשיטה אחרונה יוער לגבי עד לא מועיל זה כי אם לא היה מובא הנוסע לעדות אזי בוודאי היתה הנתבעת מלינה על אי הבאת עד רלבנטי (על המשמעויות הכרוכות בכך על פי דיני הראיות) .
לא מצאתי לקבל את טענות הנתבעת בעניין אשם תורם של התובע (נהג הרכב בעת הארוע). פס ההאטה היה לקוי באזור הירידה ממנו - וזאת לא ניתן היה לראות בהגעה אליו (מדובר ברחוב חד סיטרי). גם נסיעה זהירה המספיקה למעבר בטוח וללא תקלות על פני פס האטה תקין איננה ספיקה למעבר פס האטה לקוי. ברי כי כל נהג חפץ בשלום רכבו, אולם במקרה דנן לא היה בידי התובע 2 לדעת כי הוא מתקדם עם רכבו למפגע שהוא איננו בגדר פס האטה תקין ורגיל הדורש הקפדה על האטה רגילה.
לא למותר להזכיר כי הממצא העובדתי המוסכם (אפילו על המומחה מטעם הנתבעת) הוא שבמקום היו חריצים המעידים על שפשופים של רכבים רבים - חריצים שאינם נוצרים במקום שבו פס ההאטה מוקם באופן תקין ותקני (עמ' 22, שור' 8-7) .
לא מצאתי בהתנהלותו של התובע, גם לאחר שמיעת החבטה העמומה, בבחינת התנהגות בלתי סבירה המטילה עליו אחריות לנזק.
נוכח הרצף בין פגיעת קרקעית הרכב (אשר נטען שהוא רכב נמוך יחסית) בירידה מפס ההאטה לבין השבתתו והפגיעה במנוע (הכל בשל העדר מוחלט של שמן), המסקנה היא כי פס ההאטה הוא זה אשר גרם לפגיעה ברכב.
הנזק
הנזק הישיר נשום על ידי השמאי ב-16,543 ₪ ובמקביל הוצגה חשבונית מס שהוצגה על ידי המוסך שלבסוף ביצע את התיקון. מדובר בסכום שאינו כולל מע"מ ומכאן ההפרש אל מול הסכום של 19,355 ₪ שצויין בכתב התביעה ובחשבונית המס.
בנוסף שולם לשמאי שכרו בסך 1,340 ₪ כולל מע"מ (1,145 ₪ לפני מע"מ).
התובע 2 ציין בחקירתו כי הוא נוסע גם ברכבים אחרים של "החברה" (עמ' 12, שור' 32). בנושא זה לא הרחיב התובע, אולם משמתברר שהתובע כרוך בגוף עסקי שיש לו מספר רכבים, נראה כי היה בידו להזדכות על מרכיב המע"מ , באופן שזכותו במסגרת התביעה דנן היא לסכומים, לא כולל מע"מ.
לא למותר לציין כי מכלול הגרירות של הרכב והטרחה הכרוכים בטיפול ברכב והשבתו לתפקוד שווים ממון משמעותי, אשר אמנם איננו נפסק (משלא נתבע), אולם ברי כי התביעה דנן היא על הצד המצמצם.
כללו של דבר, נזקם של התובעים הוא 17,688 ₪, משוערך מיום הגשת התביעה.

אחריות הנתבעת
הנתבעת היא האחראית לתקינות הכבישים בתחומה - וגם לתקינות הכביש ברחוב יעקב מאיר, בו נפגע רכב התובעים.
אלא שבמקרה דנן לא מדובר באחריות בעלמא אלא באחריות מובהקת ויתירה נוכח ידיעתה הקונקרטית והמתועדת של הנתבעת בפועל לגבי המפגע המצוי במקום מזה זמן - כמפורט להלן.
כמפורט בהגנת הגיחון, ביום 13.1.2019 (כחמשה חודשים טרם המקרה מושא ההליך דנן) התקיים סיור תקופתי בנושא תחזוקה שוטפת של תשתיות בהשתתפות נציגי הגיחון ועיריית ירושלים. באותו סיור השתתפו נציגי הגיחון וכן נציגי עיריית ירושלים. באותו סיור סוכם כי קבלן מטעם עיריית ירושלים ידאג להנמכת פס ההאטה מושא התובענה דנן. הוצג תדפיס מערכת מחשוב של הגיחון שבו תועד הסיור והסיכום.
תלונות הועברו לנתבעת והצטברו לפניה בנושא: 14.11.2017 (תלונה 20796) - תלונה לגבי פסי האטה גבוהים ולא תקינים הפוגעים ברכבים ברחוב יעקב מאיר; התלונה נסגרה בציון שפסי ההאטה נבנו לפי התקן. 24.5.2019 (תלונה 1905-540221) - תלונה לגבי פסי האטה גבוהים מדי ברחוב יעקב מאיר.
שלוש תלונות התקבלו גם בחודש יולי 2019, לאחר המקרה מושא דיוננו.
לעיל נמנו שלושה הליכים משפטיים אחרים שננקטו נגד הנתבעת באותו עניין עצמו.
על כל אלה ניצבת העובדה שהנתבעת פעלה, לבסוף (ולאחר המקרה מושא דיוננו), לתיקון פס ההאטה. המומחה מטעם הנתבעת עצמה קבע כי הפס בתצורתו הקודמת היה לא תקין וכי רק לאחר ההקמה מחדש הוא היה תקין.
לחוות דעת המומחה מטעם הנתבעת אף צורפו צילומי המקום הן במצב הלקוי (צילומים מס' 3-1; המומחה קיבל אותם מהנתבעת עצמה, שכן צילומים אלה לא הוגשו על ידי התובעים ולא נעשו על ידם) והן במצב המתוקן (צילומים 7-4). הליקוי בפס ההאטה בוסס היטב בחוות הדעת מטעם הנתבעת.
הנתבעת בחרה לבצע את תיקון המצב בשטח באיחור של חודשים רבים תוך עצימת עין מהסיכון המובהק שהיה בידיעתה הפוזיטיבית והמלאה - סיכון שהתממש לא אחת (לא במקרה דנן, כמפורט לעיל) .
הנתבעת בחרה גם שלא ליצור כל התראה מיוחדת לציבור הנהגים בדבר הסיכון החריג שהיה כרוך בפס ההאטה ממנו נפגע רכב התובעים.
מכל המתואר ברי כי אחריותה של הנתבעת לפס ההאטה, לליקויים שבו ולנזק שנגרם לתובעים בעקבות הליקוי בפס ההאטה היא מובהקת וברורה.
נוכח האחריות המובהקת של הנתבעת לתקינות הרחוב, ובפרט במקרה קיצוני זה בו המפגע היה ידוע היטב לנתבעת ואף היו תכניות לתקנו (אלא שאלה לא מומשו עובר למקרה מושא דיוננו), ועל יסוד התנהלותו הסבירה של התובע-הנהג, מצאתי להטיל אחריות מלאה על הנתבעת, ללא אשם תורם של התובעים.
לעניין הפסיקה שהציג ב"כ הנתבעת
ב-תא"מ (ת"א) 48248-09-13 בית המשפט לא קיבל את עדות התובע נוכח קשיים מרובים בעדותו ובגרסתו. לא מצאתי קשיים כאלה במקרה שלפניי.
ב-ת"ק (הרצליה) 7746-05-13 בית המשפט דחה את התביעה תוך שציין שהתיקון במקום בוצע שנתיים לאחר האירוע מושא כתב התביעה, ואף הצעות המחיר שהציג התובע נעשו בחלוף חודשיים ואף שמונה חודשים לאחר האירוע הנטען. מכאן אבד הקשר הסיבתי. במקרה דנן הנסיבות מהודקות יותר וגרסת התובע מהימנה יותר.
ב-ת"א (מחוזי ירושלים) 7501/05 עיריית ירושלים היתה בעלת דין בתוקף היותה הגורם המופקד על אכיפת דיני התכנון והבניה וככזו התירה שלא כדין את הקמת המבנה הלקוי מושא אותו הליך. התביעה נגד עיריית ירושלים נדחתה, אולם הוטל חיוב על הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (נתבעת נוספת באותה תביעה). במקרה דנן עיריית ירושלים היא נתבעת ישירה כמי שהזמינה את הקמת פס ההאטה ואחראית באופן שוטף על תקינות רחובות העיר.
לעניין ההודעה לצד ג' 1 (מוריה)
לא נסתרה טענת מוריה לפיה התכנון של הפרוייקט אושר על ידי עיריית ירושלים טרם ביצועו.
לא נסתרה טענת מוריה לפיה הפרוייקט בוצע להנחת דעת עיריית ירושלים עוד בשנת 2012 ונמסר לה פורמאלית ביום 23.2.2012 - זאת לאחר שהמצב הפיסי נבחן בפועל על ידי עיריית ירושלים.
האסמכתאות לכך הוצגו כבר בנספחים 2-1 לכתב הגנתה של מוריה.
משמע, פס ההאטה מושא דיוננו, כחלק מפרוייקט שכונת זכרון משה, תוכנן והוקם על דעת עיריית ירושלים ונמסר לה פורמאלית לשביעות רצונה יותר משבע שנים טרם האירוע מושא דיוננו.
לא הוצגה על ידי עיריית ירושלים בפני בית המשפט ראיה מוצקה לכך שפס ההאטה מושא דיוננו (באחרים - לא סגי) הוקם מחדש על ידי מוריה. בפרט לא הוכח שהקמתו מחדש של פס ההאטה נעשתה כחלק מאחריות בלתי מוגבלת בזמן אשר מנסה עיריית ירושלים להטיל על מוריה במסגרת ההודעה לצד ג' בהליך דנן.
הנטל להוכיח כל זאת מוטל על הנתבעת (שולחת ההודעה לצדדי ג') והיא היתה רחוקה מלעמוד בו. למען הסר ספק מובהר כי לא אין בפני בית המשפט ראשית ראיה לאחריות בלתי מוגבלת בזמן של מוריה לפרוייקט שמסרה פורמאלית לתובעת עוד ביום 23.2.2012.
לא למותר להזכיר כי פס ההאטה הלקוי מושא דיוננו איננו פרט נסתר ולא מדובר במציאות נעלמת מן העין. ניתן לדוגמה לטעון שעבודות תשתית שבוצעה בתת הקרקע היתה נעלמת מעיני המזמינה - עיריית ירושלים (זאת אם זונחים את נושא הימצאותם של מפקחים מטעם המזמינה בשטח).
במקרה דנן מדובר בביצוע של החלק העליון והגלוי של התשתית.
אין טענה של הנתבעת לקיומו של הבדל בין התכנון לבין הביצוע, אלא שזה וגם זה הביאו לקיומו של פס האטה לא מתאים, חריג ופוגעני.
ראיה נסיבתית היא שגם עד היום לא הגישה עיריית ירושלים תביעות ו/או הודעות לצד שלישי נגד מוריה בקשר לתביעות אחרות שהוגשו לגבי היפגעות רכבים מפס ההאטה.
מורם מן האמור כי לא היתה עילה להגשת ההודעה נגד צד ג' - מוריה - ודינה דחייה.
לעניין ההודעה לצד ג' 2 (הגיחון)
לא הוכח כי פתחי הניקוז שבסמוך לאחר פס האטה היו לקויים. בפרט לא הוכח כי הגיחון לא תחזקה את אותם תאי ניקוז באופן שתרם לקיומו של מפגע.
אין טענה ובפרט אין הוכחה לכך שבמסגרת תיקון המפגע בוצע תיקון של פתחי הניקוז.
העובדות שבפני בית המשפט הן שפס ההאטה הוסר והוקם מחדש במידות חתך סבירות והגיוניות יותר ממה שבוצע בתחילה. זו היתה מלאכת התיקון בשטח, ללא כל זיקה לחברת הגיחון ולתחזוקת מערכת הניקוז שבאחריותה.
מורם מן האמור כי לא היתה עילה להגשת ההודעה נגד צד ג' - הגיחון - ודינה דחייה.

התוצאה
א. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים 17,688 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה (19.11.2019) עד לתשלום המלא בפועל, בתוספת הוצאות משפט בסך 758 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪.
ב. ההודעה נגד צד ג' 1 (מוריה) - נדחית. הנתבעת תישא בהוצאות צד ג' 1 ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪.
ג. ההודעה נגד צד ג' 2 (הגיחון) - נדחית. הנתבעת תישא בהוצאות צד ג' 2 ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪.

ניתן היום, י"ב כסלו תשפ"ב, 16 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.