הדפסה

בית משפט השלום בירושלים תא"מ 3990-07-20

בפני
כבוד ה שופט אלעזר נחלון

תובע
ארסן סעידוב

נגד

נתבעת
מדינת ישראל

פסק דין

א. כללי
לפניי תובענה שהוגשה במקורה על סך של 75,000 ₪. בבסיס התובענה עומדת טענת התובע בדבר נזקים שנגרמו לו בשל העדר אפשרות להוציא רישיון נהיגה במשך קרוב לעשור, מיום 22.7.09 ועד יום 31.1.19.
ב. רקע תמציתי וטענות הצדדים בכתבי הטענות
התובע הועמד לדין פלילי, ודינו נגזר ביום 21.1.09. במסגרת גזר הדין נפסל התובע מלהחזיק רישיון נהיגה למשך שישה חודשים. באותה עת לא היה התובע בעל רישיון כאמור.
לטענת התובע, הנתבעת טעתה באופן רישום העונש שהוטל עליו, כך שנרשם כי הוא נפסל מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 99 שנים. התובע טוען כי לאורך השנים הוא פנה לנתבעת בבקשה לאפשר לו להוציא רישיון, אך נמסר לו שהוא מנוע מלעשות כן, והוא סבר שהמניעה נובעת מהוראה שניתנה מכוח סעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967. רק בדיעבד, כך טוען התובע, התברר לו שהמניעה נעוצה בטעות הנתבעת בנוגע לרישום העונש . באותו שלב פנה התובע לבית המשפט שגזר את דינו, ורק לאחר שניתנה החלטה מתאימה עודכן הרישום והמניעה הוסרה.
הנתבעת טוענת כי ברישום בעניינו של התובע לא נפלה כל טעות. לטענת הנתבעת, נהלי הרישום הם שכאשר החלטה שיפוטית פוסלת מי שאינו בעל רישיון נהיגה מלהחזיק רישיון כזה, נרשמת תקופת מניעה בת 99 שנים. למרות זאת, במועד המתאים על פי ההחלטה הפוסלת יכול אותו אדם לפנות אל הנתבעת ולהציג את ההחלטה, וככל שיתברר שתוקף הפסלות פג, הרי שהדבר יעודכן ברישום. הנתבעת טוענת כי כך היה גם בעניינו של התובע, אולם הוא נמנע מלפנות אליה תוך הצגת גזר הדין שמכוחו הוא נפסל להחזיק רישיון במקור. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי ממילא במהלך חלקים ניכרים של התקופה מושא התובענה היה התובע מנוע מלהוציא רישיון נהיגה, בשל מגבלות שהוטלו עליו מכוח חוק ההוצאה לפועל הנזכר .
ג. ההליך
בישיבה המקדמית מיום 3.1.21 השיב התובע לשאלות בית המשפט, וגם באת כוח הנתבעת השיבה לשאלות כאמור. בעקבות הישיבה התגבשה בין הצדדים הסכמה שלפיה פסק הדין בתובענה יינתן בדרך של פשרה, על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, במתחם הסכומים שבין 0 ₪ ובין 7,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, ולאחר טיעונים קצרים בכתב.
הטיעונים הוגשו, והגיעה אפוא עת ההכרעה.
ד. הכרעה
לאחר עיון במכלול החומר המצוי בתיק – ובכלל זה כתבי הטענות על נספחיהם, פרוטוקול הישיבה המקדמית מיום 3.1.21 וטיעוני הצדדים – אני מורה כי למיצוי הטענות ההדדיות תשלם הנתבעת לתובע סך של 6,000 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך של 700 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך של 1,000 ₪.
בקביעת גובה סכום הפיצוי נתתי דעתי לטענות ההדדיות בשאלת האחריות; האשם התורם ; הקשר הסיבתי ; והנזק. בעניין האחריות ניתנה הדעת באופן ספציפי גם לשאלה האם אין מקום לרשום את מהותה של המניעה ואת האופן שבו ניתן להסירה באופן שיהיה ברור יותר הן לכלל נציגי הנתבעת והן למי שמבקש להוציא רישיון לאחר שנפסל מלהחזיקו , והכל מבלי לפגוע בתכליות הראויות שנועדה דרך הרישום הנוהגת להגשים (כפי שפורטו בטיעוני הנתבעת בעל פה ובכתב).
בקביעת גובה שכר הטרחה והוצאות המשפט נתתי דעתי לאופן ולשלב המוקדם שבו הסתיים ההליך, כמו גם לפער בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק.
אגרה תושב לתובע בהתאם להוראות הדין.
ניתן היום, כ"ט שבט תשפ"א, 11 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.