הדפסה

בית משפט השלום בירושלים תא"מ 37703-06-16

בפני
כב' הרשמת הבכיר ה עדי בר-טל

תובעת

הילה דהן
ע"י ב"כ עוה"ד הדר רז

נגד

נתבע

צבי יעקב
ע"י ב"כ עוה"ד אריה יעקב

פסק דין
רקע
בפניי תביעה על סך 13,229 ₪, בגין הפרה נטענת של הסכם שכר טרחה. הנתבע הגיש התנגדות לתביעה, ולפיכך התביעה הועברה לבית משפט השלום בהתאם לתקנה 109 ט לתקנות ההוצאה לפועל התש"ם – 1979.
התובעת הינה עורכת דין, אשר פתחה משרד עצמאי בחודש ספטמבר 2015. הנתבע היה בין לקוחותיה הראשונים של התובעת כעורכת דין עצמאית.
הנתבע שימש כקצין בטיחות תעבורה בחברת א. גיא הסעים בע"מ ( להלן: "המעסיקה").
לטענת התובעת, היא סיפקה לנתבע שירותים משפטיים במסגרת סכסוך עבודה בינו ובין המעסיקה. הייצוג כלל אף הגשת תביעה בבית הדין לעבודה (סע"ש 62716-11-15 ).
ביום 22.11.15 חתמו הצדדים על הסכם שכר טרחה. על פי הוראות הסכם שכר הטרחה עליו חתמו הצדדים, הנתבע ישלם לתובעת סך של 2000 ₪ בתוספת מע"מ עבור פתיחת תיק, ובנוסף ישלם הנתבע סך של 15% "מכל סכום שיתקבל בפועל מתחילת הטיפול בין בפשרה או בפסק דין סופי בתביעה ואו בערעור שיוגש.. ." (ההדגשה אינה במקור – ע.ב) (להלן: "הסכם שכר הטרחה" או "ההסכם").
התובעת טוענת, כי כתוצאה מהטיפול שהעניקה לנתבע, קיבל הנתבע את הסכומים הבאים מהמעסיקה :
א. סך של 3,143 ₪ ביום 11.10.15 עבור הודעה מוקדמת.
ב. סך של 49,217 ₪ ביום 2.11.15 עבור פיצויי פיטורין.
ג. סך של 2,283 ₪ ביום 4.11.15 עבור הפרשי פיצויים.
ד. סך של 11,639.02 עבור שחרור רכיב הפיצויים מקרן הפנסיה.
ה. סך של 13,000 ₪ ביום 2.3.16 במסגרת הסכם פשרה שהושג בין הנתבע למעסיקה.
סה"כ הנתבע קיבל לידיו סך של 79,282.02 ₪.
התובעת בתביעתה הוסיפה פיצוי מוסכם בשיעור של 20% (בהתאם להוראות הסכם שכר הטרחה) וזאת בשל טענה להפרת ההסכם.
אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לסכומים אותם קיבל הנתבע מהמעסיקה. אולם, הנתבע טוען , כי , הלכה למעשה , אין התובעת זכאית לשכר טרחה בגין כל הסכומים שהתקבלו, אלא אך בגין הפרשי פיצויי הפיטורין והסכום שהתקבל במסגרת הסכם הפשרה (רכיבים ג ו – ה לעיל). בהתאם בחודש אפריל 2016, העביר הנתבע לתובעת המחאה על סך 2,620 ₪ שהינה 15% בצירוף מע"מ מהסכומים הנקובים בסעיפים 6ג ו - 6ה. עוד שילם הנתבע לתובעת סך של 2,000 ₪ כעולה מהוראות הסכם שכר הטרחה.
לטענת הנתבע, בחודש אוגוסט 2015 פוטר מעבודתו אצל המעסיקה, אך הוסיף לעבוד עד לחודש ספטמבר 2015 בשל הצורך במתן הודעה מוקדמת. בספטמבר 2015 קיבל תלוש משכורת על סך 52,344 ₪. הסכום בתלוש נחלק לפיצויי פיטורין בסך 49,216 ₪ ופדיון הודעה מוקדמת בסך 3,241 ש"ח ( התלוש צורף כנספח א' להתנגדות לבקשת הביצוע). לטענתו, תלוש השכר הועבר אליו ביחד עם שתי ההמחאות (אחת בעבור פיצוי פיטורין והשניה בגין דמי הודעה מוקדמת), באמצעות שליח. באותו מעמד ביקש השליח מהנתבע לחתום על כתב ויתור על תביעות וטענות, הנתבע סירב והשליח הודיע שההמחאה מונחת במגרה במשרד והנתבע מוזמן להגיע, לחתום ולקחתו. לטענת הנתבע השליח הוסיף " מבחינתנו הכסף שלך שולם והוא נמצא במגירה".
לטענת הנתבע, רק בשלב זה יצר קשר עם התובעת ושאל אותה אם מגיעים לו הפרשים. התובעת אמרה לו, כי יש להגיש תביעה על הפרשים. לטענת הנתבע, לא דובר על הפיצויים עצמם, אשר כבר שולמו ולא היו במחלוקת בינו לבין המעסיקה.
בפועל, התובעת כתבה מכתב התראה למעסיקה בחודש אוקטובר 2015 ובתחילת חודש נובמבר התקיימה ישיבת גישור במשרדה. לאחר ישיבת הגישור העבירה המעסיקה לנתבע בהעברה בנקאית סך של 49,217 ₪. כמו כן, ב תחילת חודש אוקטובר 2015 שולמו לנתבע דמי הודעה מוקדמת. לאחר תשלומים אלו, התובעת הגישה בשם הנתבע, במהלך חודש נובמבר 2015, תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בגין תשלום פיצויי הלנת פיטורין, פדיון חופשה, דמי הבראה ואי מתן זכות שימוע. במסגרת תביעה זו הגיעו הצדדים להסדר, ולפיו שילמה המעסיקה לנתבע סך נוסף של 13,000 ₪.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בראיות שהוגשו ובעדויות ו לאחר שהתרשמתי ממכלול נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה . שוכנעתי כי הסכם שכר הטרחה אינו חל על כלל הטיפול והשירות שניתן על ידי התובעת, אולם מצאתי כי על חלק מן הרכיבים ששולמו לנתבע עובר למועד החתימה על הסכם שכר הטרחה, על הנתבע לשלם לתובעת שכר ראוי. להלן אפרט את הנימוקים אשר ביסוד מסקנתי.
המחלוקת העיקרית שבין הצדדים הינה בשאלה - האם התובעת זכאית לשכר טרחה בגין כלל הסכומים אותם קיבל הנתבע בעת סיום העסקתו, לרבות פיצויי הפיטורין, הודעה מוקדמת ושחרור כספי הקופות או ששכר הטרחה נגזר אך מהכספים שהתקבלו לאחר החתימה על הסכם שכר הטרחה. שאלה נוספת היא - האם כספי הפיצויים הועברו לנתבע עובר תחילת ההתקשרות עם התובעת, באמצעות שליח מטעם המעסיקה.
מתי שולמו פיצויי הפיטורין לראשונה ?
אין מחלוקת בין הצדדים שפיצוי הפיטורין שולמו בפועל לנתבע ביום 2.11.15 ודמי ההודעה המוקדמת שולמו ביום 11.10.15.
הנתבע טוען, שפיצויי הפיטורין וכן דמי ההודעה המוקדמת הועברו אליו בחודש ספטמבר 2015, באמצעות שליח. לטענתו, כפי שהובהר לעיל, שליח המעסיקה הגיע לביתו ועמו שתי המחאות אחת על סך פיצויי הפיטורין והשניה על סך דמי ההודעה המוקדמת. הנתבע טוען, כי סירב לקבל את ההמחאות, שכן המעסיקה דרשה כי ההמחאות תינתנה אך בכפוף לחתימה על כתב ויתור. משהודיע הנתבע כי הוא מסרב לחתום על כתב הויתור, נלקחו ההמחאות.
התובעת טוענת מנגד, כי פיצויי הפיטורין הועברו לתובע בתאריך 2.11.15 ו לא לפני כן, וכי תשלום זה הועבר לנתבע אך לנוכח התערבותה של התובעת.
טענת הנתבע בדבר הגעתו של שליח לבית ו, ניתנת להוכחה וזאת באמצעות זימונו של השליח לעדות. הנתבע העיד, כי הוא מכיר את השליח ואף יודע את שמו - מר שמעון לחמני או נחמני (פרוטוקול עמ' 11 שורה 1-4) . למרות האמור, הנתבע לא זימן את השליח לעדות בעניין זה. הלכה היא, כי הימנעות מהבאת ראיות פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה שאילו הוצג המסמך או אילו הושמע העד, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב ( ראו למשל: ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית נ' טלקאר, מ"ד(4) 595 (1990); ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פד"י (1) 239, 245 (1990)).
כדי להתגבר על חזקה זו, הנתבע טען כי "אף אחד ממשרד א. גיא הסעים לא יכול להעיד במשרד הזה משהו לטובתי. נפגעו שעזבתי והלכתי" (פרוטוקול עמ' 15 שורה 23-24) . אולם, טענה זו לא הוכחה, והנתבע אף העיד כי אינו בטוח שהשליח הינו אכן עובד של המעסיקה ומקבל ממנה משכורת (עמ' 11 שורות 13-14).
יתרה מזאת, סביר, כי לו עובדה זו בדבר נכונות המעסיקה לשלם לנתבע פיצוי פיטורים, היתה נכונה, היא היתה מועלית בכתבי הטענות שהגישו הצדדים לבית הדין לעבודה עוד בחודש נובמבר 2015 . הנתבע, אשר הגיש תביעה באמצעות התובעת לבית הדין לעבודה , לא אזכר את סוגיית השליח וכתב הויתור בכתב תביעתו, ואף הנתבעת אשר נדרשה להתגונן מפני טענת הלנת פיצויי פיטורין, לא טענה דבר בעניין רצונה לשלם פיצויים אלו וסירובו של הנתבע לקבלם (ראה כתב ההגנה מטעם המעסיקה אשר צורף כנספח יג לתצהיר התובעת. בשים לב כי המעסיקה מפרטת בפירוט רב את השתלשלות העניינים, למן המועד בו לטענתה הוסכם על הפסקת העבודה ועד למועד בו הסתיימה העסקת הנתבע בפועל – סעיפים 15-37 ). הנתבע מנסה להיתלות בעניין זה באמור בסעיף 104 לכתב ההגנה , שם מצוין, כי המעסיקה העבירה לנתבע תשלום בגין פיצויי פיטורים לפי "התחשיב הישן" . אלא שלא הוברר מהו התחשיב הישן ולמה מכוונת המעסיקה. ללא עדות ברורה בעניין זה, לא ניתן ללמוד מסעיף זה את שמבקש הנתבע להוכיח, כי הגיע שליח לביתו עם המחאת פיצויי הפיטורים.
האם יש בתלוש המשכורת מתאריך 20.8.15 בכדי לתמוך בגרסת הנתבע?
לא נעלם מעיני תלוש המשכורת מתאריך 20.8.15 הכולל רכיב של פיצויי פיטורין ( נספח א להתנגדות).
לטענת התובעת, במסגרת התביעה כנגד המעסיקה, ניסתה המעסיקה בתחבולה להפיק תלוש שכר נכון ליום 20.8.15, אך לאחר התנגדות התובעת לקבלת תלוש זה ( בשל כך כי הינו מונע טענה בדבר הלנת פיצויי הפיטורין), הוציאה המעסיקה תלוש חדש בתאריך 3.11.15 ( פרוטוקול עמ' 8 שורות 10-17, 32-33).
לעומת זאת, לטענת הנתבע, תלוש זה משקף את העובדה שהפיצויים הוצעו לו עוד בטרם יצר קשר עם התובעת.
בעניין זה אני מקבלת את טענות התובעת בדבר היות התלוש, תלוש פיקטיבי, וזאת בשל כך שהתלוש מעורר מספר קשיים:
ראשית, כפי שהעירה התובעת ( פרוטוקול עמ' 9 שורה 7-8, ועמ' 16 שורה 4-5), תלוש המשכורת הינו מתאריך 20.8.15 . התלוש מתוארך לזמן הקודם לפיטורין, שאירעו ביום 26.8.15 (ראה מכתב הפיטורים נספח א' לתצהיר התובעת) . כיצד יתכן שהנתבע קיבל תלוש עם פיצויי פיטורין ופדיון הודעה מוקדמת בטרם הודיעו לו על פיטוריו? [ראיה נוספת לכך שפיטורי הנתבע היו ביום 26.8.15, ניתן למצוא בין היתר במכתב שהגישה התובעת ( ת/1), אשר הנתבע אישר כי נכתב על ידו ( פרוטוקול עמ' 13 שורה 32 עד עמ' 14 שורה 2), ובו נרשם " בתאריך 26.8.15 ניתן למרשי מכתב פיטורין באופן שרירותי בה הודעת לא [כך במקור – ע.ב ] על פיטוריו לאלתר"].
שנית, תלוש המשכורת מתאריך 20.8.15 עומד בסתירה לספח ההמחאה מתאריך 11.10.15 ( צורף בנספח ב לכתב התביעה. תלוש השכר והספח סותרים זה את זה הן מבחינת הסכום שהתקבל עבור הודעה מוקדמת והן מבחינת תאריך קבלת דמי הודעה מוקדמת ( שכן לטענת הנתבע את השיק עבור הודעה מוקדמת לקח מידי השליח ורק את השיק עבור פיצויי פיטורים השיב לשליח (ראה פרוטוקול עמ' 10 שורה 30) ). בתלוש המשכורת נרשם שהנתבע קיבל 3241 ₪ פדיון הודעה מוקדמת בתאריך 20.8.15, ולעומת זאת בספח ההמחאה מיום 11.10.15 נרשם שהנתבע קיבל 3143 ₪ " משכורת על הודעה מוקדמת". לשיטת התובעת מיושבת הסתירה בין הספח לתלוש מתאריך 20.8.15 בכך שהתלוש הינו פיקטיבי. לעומת זאת לשיטת הנתבע, ניתן ליישב את הסתירה בין המסמכים מבחינת תאריך קבלת דמי הודעה מוקדמת בכך שהתלוש הופק ביום 20.8.15 אך הובא לנתבע על ידי שליח רק ביום 11.10.15, אך הסתירה בין המסמכים מבחינת סכום דמי ההודעה מוקדמת נותרת ללא מענה. עוד אציין, כי הנתבע העיד שהשליח הגיע אליו ביום 7.9 (עמ' 12 שורות 8-15). אם הנתבע אכן נטל את ההמחאה באותו מועד, מד וע על ההמחאה של דמי ההודעה המוקדמת מופיע תאריך של חודש לאחר מכן?
שלישית, בדיון הובהר כי התלוש יינתן לבדיקה ברשויות המס על מנת לאמת את התלוש ( פרוטוקול עמ' 16 שורה 11) . תוצאות הבדיקה לא הוגשו לבית המשפט עד לכתיבת פסק הדין.
אם כן, גם בעניין זה מצאתי כי הראיות תומכות בגרסת התובעת.
משמעות העובדה שהנתבע סבר שאיננו זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורין
התובעת הודתה בעדותה, כי הנתבע טען בפניה בטרם הגשת התביעה לבית הדין (בחודש נובמבר 2015), כי אינו זכאי לפיצוי הלנת פיטורים. בסעיף 33 לתצהיר העדות הראשית מטעמה טענה התובעת שהנתבע אמר לה בטרם חתם על הסכם שכר הטרחה " טוב נו, ממילא יוצא שסכום הלנת הפיצויים הוא סכום שכר הטרחה המגיע לך". וכפי שאמר הנתבע בדיון " אמרתי לה אם נקבל הלנה קחי את זה לעצמך. כל הזמן חזרתי ואמרתי את זה שלא מגיע לי הלנה" (פרוטוקול עמ' 12 שורה 31-32), " אמרתי לה למה את מגישה הלנת שכר, אין פה הלנת שכר, היא אמרה אני אוציא את זה , אמרתי לה תוציא זה בשבילך" (פרוטוקול עמ' 20 שורה 20-21).
לעמדתי, אין בדברים אלו כדי להעיד על כך שהנתבע סבר שאיננו זכאי לפיצויי הלנה משום שפיצויי הפיטורין כבר התקבלו אצלו בחודש ספטמבר. הנתבע טוען " אמרתי לה לא נקבל פיצויי הלנה, אין הלנה פה, נדמה לי שהלכתי לעוד עו"ד שאמרו לי אין לך כלום זה גרושים אתה קיבלת, אין לך הלנה, היא אמרה לי אל תגיד לי אני מקצועית אני יודעת מה לעשות" ( עמ' 12 שורות 29 ואילך). הנתבע לא אמר כי אינו זכאי לפיצויי הלנה בשל העובדה שהוא קיבל את הפיצויים במועדם, אלא נתן הסבר בדבר סכומים נמוכים שניתנו.
לסיכום סוגיה זו – כעולה מהראיות שהוצגו בפניי, פיצויי הפיטורין הועברו לנתבע ביום 2.11.15 ולא הוצעו לו קודם לכן על ידי שליח המעסיקה. תאריך זה מוקדם לתאריך בו נחתם הסכם שכ"ט ועל כן נותר לבחון את הסכם שכר הטרחה והאם הוא כולל תשלום שכר בגין תשלומים שהתקבלו עובר חתימתו.
האם נכרת הסכם שכר טרחה אשר חל על פיצויי הפיטורין?
התובעת טוענת, כי הנתבע התקשר עמה בחודש ספטמבר 2015 . במועד זה הסכימו על שכר טרחה בעל פה, ולאחר מכן, ביום 22.11.15 הועלה ההסכם על הכתב. לעומתה טוען הנתבע, כי הסכם שכר הטרחה חל אך על סכומים שהגיעו לאחר חתימתו, וכי לא נערך כל הסכם בעל פה בין הצדדים, עובר חתימת הסכם שכר הטרחה. הנתבע אף טוען לקיומן של טענות עובדתיות סותרות המועלות על ידי התובעת – מחד , טוענת כי ההסכם בכתב חל רטרואקטיבית מתחילת טיפולה בנתבע , ומאידך , טוענת שאם לא כך הוא, הרי שהיה הסכם בעל פה בין הצדדים עוד בטרם החתימה הפיזית על הסכם שכר הטרחה.
לעמדתי, אין מדובר בטענות עובדתיות סותרות. העובדה כי שכר הטרחה סוכם בעל פה ולאחר מכן הועלה על הכתב אינה סותרת. יכול והיה סיכום בעל פה (ואין מחלוקת כי תחילת הטיפול היתה במהלך חודש ספטמבר 2015) ולאחר מכן הדברים עוגנו בהסכם. השאלה היא האם כך אכן אירע.
פרשנות ההסכם בכתב
לשון הסכם שכר הטרחה: "אני/אנו, ביחד ולחוד, מסכימים לשלם לך שכר טרחה בסך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ, (להלן " שכר הטרחה") ובנוסף סך של 15% + מע"מ מכל סכום שיתקבל בפועל מתחילת הטיפול בין בפשרה או בפסק דין סופי בתביעה ואו בערעור שיוגש, בין אם הושג לפני הגשת התביעה או לאחריה בכל שלב של ההליך". (ההדגשה אינה במקור – ע.ב)
לטענת התובעת הביטוי " מתחילת הטיפול" נוסף בחוזה זה במיוחד, ושלא כדרכה בהסכמי טרחה אחרים מאותה תקופה ( לדוגמא נספחים כג לתצהירה), על מנת לחול על עבודה שבוצעה על ידה בטרם החתימה על ההסכם עצמו, ומכוחה קיבל התובע סכומי פיצוי כגון פיצוי הפיטורין.
לעומת זאת, הנתבע טוען, כי הביטוי " מתחילת הטיפול" משמעו ממועד החתימה על הסכם שכר הטרחה, כלומר מיום 22.11.15 והדבר נלמד כטענתו למקרא הסעיף כולו.
סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים") קובע, כי: "חוזה יפורש לפי אומד דעת הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו."
משמעות הדבר היא כי לשון ההסכם היא "כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים" והיא התוחמת את גבולות הפרשנות. קרי, מקום בו לשון החוזה ברורה, קיימת חזקה כי היא זו המשקפת את אומד דעת הצדדים. (ראו ע"א 8080/16 עמודי שחף בע"מ נ' אנטונינה לברינצ'וק ואח' (מיום 8.8.18) (להלן: " פסק הדין בעניין עמודי שחף").
קריאת לשון הסעיף מעלה, כי אין לקבל את פרשנות הנתבע לחוזה לפיה הביטוי " מתחילת הטיפול" משמעו ממועד החתימה על ההסכם, שכן פרשנות זו מייתרת את המילים " מתחילת הטיפול", כיון שגם בלעדיהן משמעות החוזה הינה שיחול ממועד החתימה ואילך. לפיכך לעמדתי, הביטוי " מתחילת הטיפול" מכוון לכלל השירות שניתן עובר למועד החתימה.
אולם, את ההסכם יש לקרא בכללותו. לא נעלמה מעיני העובדה כי בהסכם נכתב בצד ימין למעלה:
"אני/ אנו הח"מ ביחד ולחוד
צביקה יעקב ת.ז. XXXXXX939
בית הדין האזורי לעבודה – נ' גיא הסעים
פנינו אליך לקבל שירותים משפטיים וטיפול בעניין:
1. בגין השירותים האמורים והטיפול בעניין שלעיל..." (ההדגשה אינה במקור – ע.ב)
מכאן למד הנתבע , כי הסכם שכר הטרחה חל אך ורק על ההליך אשר התנהל בבית הדין לעבודה , שכן אלו השירותים היחידים המפורטים בהסכם. אכן, ציון העובדה כי שכר הטרחה משולם בגין בתביעה המתנהלת בבית הדין לעבודה, מעלה קושי, שכן עולה כביכול סתירה בין השירות שניתן לבין האמירה כי שכר הטרחה ייגבה "מתחילת הטיפול".
למקרא מכלול ההסכם, עולה, כי לשונו אכן אינה ברורה ולנוכח הגדרת השירות, הרי שההסכם כמכלול ניתן להיות מפורש אף באופן בו ניתן להבין, כי הוא חל אך על ההליך המשפטי אשר אמור להתנהל בבית הדין האזורי לעבודה.
הנתבע ממשיך וטוען, כי מעבר לאי הבהירות של ההסכם לנוכח הסתירות בו, הרי שהסכם יש לפרש לרעת מנסחו, ובפרט כאשר עסקינן ביחסי עורך דין לקוח, כאשר עורך הדין מנסחו של ההסכם, נמצא בעמדת כח ברורה על פני הלקוח (ע"א 9609/01 מול הים (1978) בע"מ נ' עו"ד שגב).
אכן צודק הנתבע בעניין זה (ראה סעיף 25 (ב1) לחוק החוזים וכן פסק הדין בעניין עמודי שחף). על התובעת היה לנסח את ההסכם באופן שיהיה ברור לנתבע מה משמעותו ו להבהיר באופן מפורש, כי ההסכם יחול אף על הכספים אשר התקבלו זה מכבר ולא אך על הכספים שיתקבלו כתוצאה מההליך המשפטי שיינקט. ראה ע"א 7933/15 פישר נ' תמיר (13.12.15).
אני סבורה כי במקרה הנדון, לתובעת היה ברור ששכר טרחתה נגזר אף מהכספים שהתקבלו בעבר ולטענתה היא אף הבהירה זאת לנתבע - התובעת העידה, כי במעמד החתימה על ההסכם הפנתה את תשומת לבו של הנתבע למילים " מתחילת הטיפול" והנתבע אף התווכח עמה בשל כך, ולבסוף הסכים ואמר " טוב בעצם השכר טרחה שלך חופף את פיצויי ההלנה שאת דורשת בכתב התביעה" (עמ' 5 שורות 6-9). אולם, מתשובת הנתבע עולה כי הנתבע לא הבין את דבריה, וסבר כי מדובר על שכר הטרחה מכח התביעה בלבד . ודוק. שכר הטרחה שמגיע לתובעת לנוכח הסכום הנקוב בתביעה שהוכנה, אכן תואם את סכום פיצויי ההלנה (התביעה הועמדה על סך 78,607 ₪ כאשר 15% מסכום זה פלוס מע"מ עומד על סך של כ – 13,900 ₪, בעוד שסכום ההלנה שנתבע עומד על סך 12,000 ₪). הנתבע אם כן התייחס לתביעה עצמה בעוד שהתובעת התייחסה לכלל השירות שניתן על ידה.
עולה, כי התובעת לא עמדה עד תום על משמעות הסכם שכר הטרחה והשלכותיו , דבר שהיה מחויב בנסיבות המקרה הנדון. לכך מתווספת העובדה, שהתובעת לא החתימה את הנתבע כבר מראשית הטיפול על הסכם שכר טרחה, אלא כחודשיים לאחר מכן, בעת הכנת התביעה שהוגשה לבית הדין. גם עובדה זו מתווספת לחוסר ההבנה מצד הנתבע.
אולם, וכאן יש להבהיר, כי גם אם, מלשון ההסכם בכללותו, עולה כי אינו חל על העבודה שבוצעה עובר לחתימתו, עדיין אין משמעות הדבר שהנתבע פטור מכל תשלום בגין העבודה שבוצעה.
מהתנהלות הנתבע עולה, כי בהתאם לאומד דעתו, ברור היה לו כי עליו לשלם לתובעת שכר מסויים בגין עבודתה. הנתבע הודה בעדותו כי "תחילת טיפול היה משהו בסביבות אוקטובר או לקראת סוף ספטמבר. שאני באתי אליה ואמרתי לה אם את רוצה לקחת את התיק הזה הנה הוא." ((ההדגשה אינה במקור – ע.ב) עמ' 13 שורות 2-3).
הנתבע מאשר שמסר את התיק לידי התובעת בסוף חודש ספטמבר או תחילת אוקטובר . מסירת התיק לתובעת, משמעה טיפול בדרישותיו לקבלת זכויותיו. משמיעת עדויות הצדדים, אין ספק בעיני כי הנתבע הבין שהטיפול אינו מתבצע בחינם וכי יהיה עליו לשלם את שכרה . הבעיה היתה ששכר הטרחה לא סוכם, ולכן התובעת ביקשה להסדיר זאת במסגרת ההסכם, בעוד שהנתבע לא הבין ש גם כספי העבר נכנסים לתוך הסכם שכר הטרחה הנוכחי .
חיזוק למסקנה כי היה ברור לנתבע שיחויב בשכר טרחה בגין העבודה שבוצעה עובר לחתימה על ההסכם, ניתן לקבל מהסתירות ש עלו מעדות הנתבע: מחד, כאשר נשאל הנתבע מה סוכם שישולם בגין התקופה שעובר לחתימה על הסכם שכר הטרחה? טען הנתבע כי הסך של 2,000 ₪ הינו בגין הטיפול בתקופה זו (עמ' 13 שורות 4-8). כלומר, הנתבע הבין כי אין הגיון בטענה ולפיה התובעת עבדה ללא שכר משך כחודשיים, ולכן טען כי היה ברור שסכום זה מכסה את העבודה בתקופה זו. מאידך, לאחר מכן טען, שהלכה למעשה , ה תובעת אינה זכאית לשכר עובר לחתימה על הסכם שכר הטרחה, שכן היא ביקשה להרשימו ודרכו להשיג לקוחות אחרים, ולכן היה ברור כי לא ישולם שכר טרחה בגין פעולות אלו (סעיף ו' 4 לסיכומי הנתבע). כן ראו עדותו "ש. שנינו מסכימים שעורכת הדין שישבה פה עשתה עבודה? ת. לא. היא עשתה כדי להראות לי ובאה אליי למשרד אמרה לי תבקש את זה." (עמ' 21 שורות 27-28). הנתבע ניסה לטעון, כי כל עבודתה עובר לחתימה על ההסכם, נבעה מרצונה להרשימו. הסתירות הנ"ל מחזקות, כאמור , את טענות התובעת, בדבר העובדה כי היה ברור שישולם שכר טרחה בגין העבודה שבוצעה.
התובעת הרבתה בראיות אודות העבודה שבוצעה: התובעת חישבה חישובים עבור הנתבע, עשתה עבורו מחקר משפטי, כתבה עבורו מכתבים למעסיקה, וקיימה פגישת גישור במשרדה לבקשת הנתבע (עמ' 21 שורות 28-33), אשר כתוצאה ממנה שולמו פיצויי הפיטורין לנתבע (נספחים ב,ג,ה,ו,ז,ח,ט,יא לתצהיר התובעת) .
אם כן, לא הוכח כי הנתבע נתן הסכמה לשלם עבור העבודה שבוצעה עובר החתימה על ההסכם, את השכר העולה מן ההסכם, אולם כפי שהבהרתי לעיל, התובעת זכאית לשכר ראוי בגין פעולותיה.
הנתבע בסיכומיו (פרק ז) טען, כי אין לפסוק לתובעת שכר ראוי, בשל העובדה כי קיים הסכם שכר טרחה, ומשההסכם אינו ברור, אין לתובעת אלא להלין על עצמה, ולכן יש למנוע ממנה אף שכר ראוי בגין פועלה. איני מקבלת עמדה זו. מקום בו אין מחלוקת כי ניתן שירות מקצועי, הרי שגם אם הסכם שכר הטרחה לא נוסח באופן מיטבי, לא ניתן לשלול מבעל המקצוע את שכרו, בפרט כאשר פסקתי, כי לנוכח התנהלות הנתבע עולה שאף לנתבע היה ברור, כי לתובעת מגיע שכר מסוים בגין פועלה.
הדרך הנאותה לקבוע את השכר הראוי לתובעת, הינו באמצעות הגשת חוות דעת מומחים לעניין. במקרה הנדון, הצדדים לא הגישו חוות דעת והתובעת אף לא פרטה את מספר השעות בהן עבדה. במקרים מתאימים, ניתן להיעזר כ"ברירת מחדל" בכללי התעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין (ראה ע"א 33150-02-12 משה יהודה קמר עו"ד נ' עזבון המנוח יהודה שמחה רוהלד ז"ל (10.4.13) וכן תאמ 50867-06-14 מאיר טויזר נ' מיכאל שוקור (מיום 20.12.16)). במקרה הנדון, ובהינתן כי התובעת פירטה את כלל פעולותיה, אך לא ציינה שעות עבודה, מצאתי לעשות שימוש בברירת המחדל ולקבוע את השכר הראוי, בהתאם לכללי התעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין.
מה הם הרכיבים בגינם על הנתבע לשלם לתובעת שכר ראוי
דמי הודעה מוקדמת
ההמחאה בגין דמי ההודעה המוקדמת ניתנה לנתבע ביום 11.10.15. הנתבע הודה בעדותו כי "תחילת הטיפול היה משהו בסביבות אוקטובר או לקראת סוף סוף ספטמבר. שאני באתי אליה ואמרתי לה אם את רוצה לקחת את התיק הזה הנה הוא" ( פרוטוקול עמ' 13 שורה 2-3). מאידך, הודעה מוקדמת ניתנה לנתבע בסוף חודש אוגוסט, בטרם פניית הנתבע לתובעת. דמי ההודעה המוקדמת היו משתלמים לנתבע בכל מקרה, זאת כעולה מנספח א' לתצהיר התובעת. אשר על כן, איני סבורה כי דמי ההודעה המוקדמת נכנסים לגדר השירות שנתנה התובעת עובר לחתימה על הסכם שכר הטרחה. זאת ועוד, תחילת תכתובת התובעת עם המעסיקה היתה ביום 14.10.15, מספר ימים לאחר קב לת דמי ההודעה המוקדמת.
פיצויי פיטורים
כעולה מהמפורט לעיל, פיצויי הפיטורים התקבלו כתוצאה מעבודתה והשירות שנתנה התובעת לנתבע וזאת לאחר מכתביה וישיבת הגישור שהתקיימה במשרדה . פיצויי הפיטורים עומדים על סך 49,217 ₪. מסכום זה יש לגזור את שכר הטרחה הראוי לתובעת.
רכיב הפיצויים מקרן הפנסיה
התובעת טוענת שהנתבע קיבל סך של 11,639.02 ותומכת דבריה במסמך של חברת מנורה מבטחים ( המסמך צורף בנספח ב' לכתב התביעה). הנתבע טוען, כי סכום זה היה סכום הצבור לזכותו ועל המעסיק היה לשחררו. כעולה מן המסמכים שצורפו, המעסיקה חתמה על המסמכים לשחרור הכספים, אך לאחר פגישת הגישור ולא לפני כן. נוכח האמור, גם בגין רכיב זה על הנתבע לשלם לתובעת שכר ראוי.
אם כן, יש לקחת בחשבון במקרה הנדון לצורך חישוב השכר הראוי את פיצויי הפיטורים וכן את רכיב הפיצויים מקרן הפנסיה, ובסך הכל 60,856 ₪.
פיצוי מוסכם
במסגרת הסכם שכר הטרחה נקבע, כי התובעת זכאית לפיצוי מוסכם בסך של 20% מסכום שכר הטרחה, מקום זה לא ישולם במועדו. משקבעתי במקרה הנדון, כי הסכם שכר הטרחה אינו חל על הרכיבים הנתבעים, הרי שאף סעיף הפיצוי המוסכם אינו חל במקרה הנדון. לנוכח תוצאה זו איני דנה בשאלת סבירות הפיצוי המוסכם וכן האם ראוי היה לתבוע פיצוי זה מקום בו לשון ההסכם אינה ברורה.
סוף דבר
השכר הראוי לתביעה כספית בסך הנ"ל, בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין, עומד על סך של 7,120 ש"ח כולל מע"מ.
לאור כל האמור התביעה מתקבלת בחלקה. בימ"ש מורה לנתבע לשלם לתובעת 7,120 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ש"ח . הסכומים ישולמו בתוך שלושים יום מהיום .
המזכירות תשלח עותק של פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ב' אלול תשע"ח, 13 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.