הדפסה

בית משפט השלום בירושלים תא"מ 36478-05-19

בפני
כבוד ה שופטת חוי טוקר

התובעים:

  1. משה אשלג
  2. אברהם משה וינברג

על-ידי עו"ד צבי שילה

נגד

הנתבעים:

  1. שומרה חב' לביטוח בע"מ
  2. ראובן רון

על-ידי עו"ד מאיר דואל

פסק דין

תביעת התובעים לחיוב הנתבעים בסך 41,950 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעים בתאונת דרכים מיום 29.06.2017.
עיקרי טענות הצדדים וגדר המחלוקת:
התובע 1 הינו הבעלים של רכב בעל מספר רישוי 64-691-73 (להלן:" הרכב"). התובע 2 קיבל היתר שימוש ברכב מתובע 1, והוא ביטח את הרכב שקיבל לידיו אצל הנתבעת 1 בפוליסת ביטוח מספר 33060350179.
ביום 29.6.17 נסע התובע 2 ברכב בכביש מספר 1 באזור מנהרות הראל לכיוון ירושלים. בשל היווצרות פקק בכביש, תובע 2 האט את נסיעתו ברכב. נתבע 2 אשר נסע מאחורי רכבם של התובעים פגע ברכב מאחור (להלן: "הנתבע"). רכב התובעים נהדף קדימה בעקבות התאונה ופגע ברכב שלפניו. לדברי התובע, שלא נסתרו, הוא נתבע על-ידי הרכב שנסע לפניו והעניין הסתיים.
הנתבע 2 מתאר כי הוא נפגע על ידי צד שלישי אשר נסע במהירות גבוהה ופגע ברכבו מאחור. לטענת הנתבע 2, רכבו נהדף בחוזקה ופגע ברכבם של התובעים.
אין מחלוקת עובדתית כי רכב הנתבע 2 נפגע מאחור על-ידי צד שלישי. הנתבעים גם אינם חולקים על כך כי רכב הנתבע 2 פגע ברכב התובעים. לא נטענה על-ידי הנתבעים טענה לרשלנות תורמת מצד התובע 2.
השמאי מטעם התובעים העריך את הנזקים לרכב בסך של 30,750 ₪. התובעים תבעו את נזקי הרכב, את שכר טרחת שמאי בסך 1,200 ₪ ועוגמת נפש בסך 10,000 ₪. סך כל הנזקים הוערכו על-ידי התובעים ב – 41,950 ₪.
הנתבעים טענו להעדר יריבות, מאחר ולטענתם, פרטי עסקת המכר בין התובעים לא הוכחה. בטענה זו אין ממש. שכן, אין מחלוקת בין התובעים לבין עצמם. הרכב רשום על שם התובע 1, אין מחלוקת שהוא ניזוק, אין מחלוקת שלא היתה כל מגבלה על התובע 2 לנהוג ברכב, לפיכך, די בכך שהרכב רשום על שם התובע 1, ובטענתו כי התובע 2 נהג ברכב בהרשאתו, כדי להקים יריבות בין הנתבעים לתובעים.
עיקר המחלוקת בין הצדדים הוא ביחס לאחריות הנתבעים לאור מעורבותו של גורם צד שלישי בתאונה.
הנתבעים הפנו להודעת התובע 2 בסמוך לאחר התאונה (נספח ד' לתצהיר התובע 2) ששם נטען על-ידי התובע 2 כי רכב צד ג' לא הצליח לבלום ופגע ברכב הנתבעים בעוצמה והדף אותו אל עבר רכב התובעים. לטענת הנתבעים, מגרסתו זו של התובע 2 עולה כי הוא מודה שהאחריות המלאה לתאונה מוטלת על צד ג' ולפיכך, היריב של התובעים הוא אותו צד ג' ולא הנתבעים. כן הפנו הנתבעים בהקשר זה לעובדה כי תביעת התובעים הופנתה על-ידי סוכנות הביטוח של התובעים לחב' מנורה, שהיא המבטחת של הצד השלישי, ולא לנתבעים. בכך אין כדי ללמד דבר, שכן, ההודעה על התאונה שצורפה לאותה הפנייה הופנית דווקא לנתבעת 1.
בנסיבות, נטען על-ידי הנתבעים כי לפי תקנה 22 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") ומאחר ואין המחאת זכות בנזיקין, היה על התובעים לצרף לתביעתם את הצד השלישי ומשלא עשו כן, דין התובענה להידחות.
לטענת התובעים עצם העובדה שצד שלישי היה מעורב בתאונה אינה פוטרת את הנתבעים מאחריות, באשר רכב הנתבעים לא שמר על מרחק מספיק, ובכך הפר את הוראת תקנה 49 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961. לפיכך, הנתבעים אחראים לקרות התאונה הן מכוח הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") והן מכוח עוולת הרשלנות לפי סעיף 35-36 לפקודת הנזיקין. התובעים טענו כי נטל ההוכחה להוכיח שלא היתה רשלנות מוטלת על כתפי הנתבעים לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין.
התובעים טענו עוד כי אין יריבות בינם לבין הצד השלישי, מאחר ואין מחלוקת כי הרכב שפגע ברכבם הוא רכב הנתבעים וככל שלנתבעים טענות כי מי שאחראי לקרות התאונה הוא הצד השלישי, היה על הנתבעים לצרפו להליך. בעניין זה הפנו התובעים לסעיפים 83-84 לפקודת הנזיקין שלפיהם רשאים הנתבעים לתבוע את הצד השלישי.
ככלל, ניתן לדון בתובענה בין מזיק לניזוק ללא צירוף המזיקים הנוספים, הגם שמשיקולים של יעילות דיונית מוטב כי כל הצדדים יצורפו לאותה התובענה. שיקולים של יעילות דיונית, אין בהם כדי לעקר תובענה שהוגשה כנגד מי מהמזיקים, בעייננו – הנתבעים, וגם תקנה 22 לתקנות סדר הדין האזרחי עליה נסמכו הנתבעים נוקטת בלשון של "רשאי" ולא חייב.
מקובלת עלי טענת הנתבעים כי לא ניתן לקבוע את חלקו של הצד השלישי ללא שמיעתו. יחד עם זאת, העובדה כי היה רכב צד שלישי שהיה מעורב בתאונה אינה בהכרח שוללת את אחריותם של הנתבעים לקרות התאונה. לעניין זה נקבע בתאמ (ת"א) 69374-03-17 הכשרה היישוב חברה לביטוח נ' פלוני, (6.3.18), פיסקה 26, כי:
"...קיומו של "גורם זר מתערב" אינו מוביל בהכרח למסקנה שנהג רכב שנהיגתו הושפעה לשלילה מהגורם הזר המתערב לא התרשל, וייתכן שיראה כמי שהתרשל על אף קיומו של הגורם הזר (ראו; ע"א 446/82 בלגשווילי נ' אלגבארין, פ"ד מב(2) 737 (1988); ע"א 315/70 אטיאס נ' פורת, פ"ד כה(1) 365, 370-371 (26.1.1971) (להלן: "עניין אטיאס"); תא"מ (רמ') 26656-03-16 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' אהוני טאזהאו [פורסם בנבו] (20.7.2017); תא"מ (ת"א) 47289-05-16 בלו סקאי 2000 השכרת רכב בע"מ נ' מגדל [פורסם בנבו] (11.12.2017)))".

להשלמת התמונה אפנה לפסיקה אשר ערכה הבחנה בין אשם תורם לאשם יוצר אחריות (ר' רעא 2809/18 רונית קסברי נ' אברהם רוזן, (26.11.18)). במקרה האחרון נקבע כי כל מקרה נבחן על-פי נסיבותיו. רוצה לומר שגם אם יש במעורבותו של הצד השלישי כדי להפחית מאחריותם של הנתבעים, ואין בידי לקבוע ממצאים בעניין זה, אין הדבר בהכרח אומר כי הצד השלישי אחראי באופן מלא לתאונה.
סופו של יום, מדובר בעניין של נטל ההוכחה. לעניין החזקה שקמה על הפוגע מאחור נקבע בעא (י-ם) 21127-10-10 רושדי אבו סביח נ' הראל חב' לבטוח, (6.2.11), פיסקה 4 כי:
"עיון בפסיקה מלמד, כי בתי המשפט נוהגים, ככלל, לראות בפוגע מאחור כמי שקמה לחובתו חזקת התרשלות ( ר' למשל תק 2520/07 ישראל אריה נ' סלמן שרון רות, (ניתן ביום 16.3.08, פורסם במאגרים), פיסקה 1 לפרק הדיון). החזקה מבוססת על חובת הנהג לשמור מרחק. נהוג לראות חובה זו ככלולה בתקנה 21( ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 הקובעת כדלהלן: "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך". בהתאם לכך, מיוחסת למי שפגע ברכב מאחור נהיגה בחוסר זהירות, שכן, ההנחה היא כי מי ששומר מרחק וצופה תרחישים בלתי צפויים בכביש, יבלום בזמן ולא יפגע ברכב שלפניו.

אם כן, הנטל להוכיח כי האחריות אינה מוטלת על כתפי הנתבעים אלא על כתפי הצד השלישי מוטל על הנתבעים, והם לא עמדו בנטל זה. לכל הפחות, היה על הנתבעים לזמן את הצד השלישי לעדות.
הנתבע 2 ציין במעמד עדותו שהוא העביר את פרטי המקרה לחב' הביטוח והוא חושב שהצד השלישי נתבע (פרו' עמ' 10, ש' 31-32). לא הובאו פרטים ו/או ראיות הנוגעים למערכת היחסים שבין הנתבעים לצד השלישי, והדבר עומד לחובת הנתבעים.
לכך אוסיף, כי בהחלטה מיום 9.2.20 ניתנה הוראה לנתבעים להגיש תצהירים עד ליום 22.3.20. תצהירי הנתבעים לא הוגשו ועדותו של הנתבע 2 נשמעה בעל-פה במעמד הדיון. ערב הדיון שנקבע להוכחות, עתרו הנתבעים לאפשר להם פרק זמן לשם הגשת תיק המשטרה, אך לנוכח מועד הגשת הבקשה, לא מצאתי להיעתר לה .
אין בידי לקבל את טענת הנתבעים כי די בהודעה שהוגשה על-ידי התובע 2 לחב' הביטוח בסמוך לאחר התאונה, ששם ציין התובע 2 כי הצד השלישי הדף את רכב הנתבעים אל עבר רכבו. מטבע הדברים, ידיעתו של התובע ביחס לנסיבות התאונה של רכב צד שלישי שפגע מאחור ברכב שעמד מאחורי רכב התובעים הינה מוגבלת (לעניין זה ר' תאמ (הרצ') 3958-03-16 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ, (14.12.18), פיסקה 12).
סוף דבר, גם הנתבעים סברו כי עליהם להגיש הודעת צד ג' כנגד הצד השלישי, אך לאור מועד הגשת הבקשה כפי שיפורט להלן, הבקשה נדחתה. כאמור, הנטל להוכיח כי האחריות מוטלת על כתפי צד שלישי ולא על הנתבעים מוטל על כתפי הנתבעים, והם לא עמדו בו.
בהקשר זה יצוין כי מדובר בתובענה שהוגשה בחודש מאי 2019. בהחלטה שניתנה ביום 22.8.19 נקבע דיון ליום 24.2.20 תוך שנקבע כי לדיון יתייצבו בעלי הדין והעדים. בהחלטה מיום 12.12.19 נדחה הדיון מטעמי בית המשפט ליום 21.4.20 וכן נקבע כי בזיקה להחלטה מיום 22.8.19 לדיון יתייצבו בעלי הדין והעדים.
ביום 12.3.20 הגישו הנתבעים בקשה בה עתרו לזמן את השמאי ואת המצהיר מטעם התובעים לדיון. בהחלטה מאותו היום נקבע כי בדיון שנקבע ליום 21.4.20 יישמעו כל העדים וכן יישמעו סיכומי הצדדים בעל-פה, ולפיכך, נתקבלה בקשת הנתבעים לזימון השמאי והמצהיר מטעם התובעים. בבקשה נוספת שהוגשה באותו היום ביקשו הנתבעים לזמן את הנתבע 2 לדיון, ובהחלטה מאותו היום נתקבלה הבקשה בכפוף להעדר התנגדות.
הנתבעים לא עתרו באותן בקשות לזמן את הצד השלישי לעדות ו/או לאפשר הגשת הודעת צד ג' נגדו ו/או ליתן בידיהם פרק זמן שיאפשר להם הגשת תיק המשטרה. בקשה כאמור לא הוגשה על-ידי הנתבעים אף לא לאחר שנקבע במספר החלטות כי במועד הדיון יישמעו כל העדים וכן יישמעו סיכומי הצדדים בעל-פה.
הדיון שנקבע ליום 21.4.20 לא התקיים בשל מצב החירום. בהחלטה מיום 11.6.20 נקבע דיון ליום 6.9.20. באותה החלטה נקבע, שוב, כי במועד הדיון יישמעו כל העדים וכן יישמעו סיכומי הצדדים בעל-פה.
הדיון שנקבע ליום 6.9.20 חל ביום א' של השבוע. ביום 3.9.20, יום ה' של השבוע שקדם לו, הגישו הנתבעים בקשה לדחיית מועד הדיון על-מנת לאפשר להם להגיש הודעת צד ג' כנגד הצד השלישי וליתן בידיהם את האפשרות לפעול לצירוף תיק המשטרה. בהחלטה מיום 5.9.20 נדחתה הבקשה מהנימוק שכבר בהחלטה מיום 12.3.20 נקבע התיק להוכחות ולסיכומים בעל-פה. ב"כ הנתבעים חזר על בקשתו לדחיית הדיון במעמד הדיון שהתקיים ביום 6.9.20 ובהחלטה מאותו היום נדחתה הבקשה.
כפי שצוין לעיל, הנתבעים חבים כלפי התובעים והם לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי מעורבותו של הצד השלישי פוטרת אותם מאחריות או מפחיתה מאחריותם כלפי התובעים. זאת, מבלי לגרוע מאפשרות הנתבעים לחזור לצד השלישי ככל שהם סבורים כי קמה להם עילה שבדין לכך, ואין בידי לקבוע ממצאים ביחס לכך.
סוף דבר, דין התובענה להתקבל.
הנתבעים ישלמו לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 31,950 ₪ בגין הנזקים לרכב ושכר טרחת השמאי, ועוד סך של 5,000 ₪ בגין עגמת נפש. בסך הכל ישלמו הנתבעים לתובעים סך של 36,950 ₪. הסכום יישא ריבית והצמדה כדין מיום התאונה (29.6.17).
כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובעים סך של 1,253 ₪ בגין אגרות בית משפט וסך של 8,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.

זכות ערעור כדין.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשפ"א, 11 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.