הדפסה

בית משפט השלום בירושלים תא"מ 30779-08-20

בפני
כבוד הרשמת בכירה טלי להב

התובעת

רואידה צליבא

נגד

הנתבעת
רשת מלונות דן

פסק דין

התביעה שבפניי הינה תביעה כספית. התביעה שנוסחה בתמצית, הינה תביעה לחיוב רשת המלונות, הנתבעת, בסך של 21,000 ₪, בשל טענת התובעת לפיה בזמן שהותה במלון, כמדריכת תיירים, נכנס מאן דהוא לחדרה וגנב מעטפה ובה סך של 5700 $ שניתנו לה כטיפים מהתיירים שהדריכה.

טענות הצדדים בתמצית-

לטענת התובעת הנתבעת אחראית לגניבה, שארעה בעת שהתובעת יצאה מחדרה, ואחריותה הינה גם בשל מי מעובדיה. בתמיכה לתביעה צורף אך מכתב התראה שנשלח להנהלת רשת המלון ובו צוינה דרישת התובעת לשלם לידה סך כולל של 5,700 $ שנגנבו לטענתה, "וזאת, כשאלמוני עובד של בית המלון נכנס לחדר וגנב את הסכום". לטענתה, ביום 25.11.2018 שהתה בבית המלון שבבעלות הנתבעת והחזיקה בתוך חדרה סך של 5,700 דולר ארה''ב. הסכום הנטען ניתן לה כטיפים מהתיירים שאותם הדריכה. לטענתה ירדה מחדר המלון לארוחת הבוקר וכאשר חזרה לחדרה, לא הבחינה ''כי מישהו נכנס אל החדר ונגע בתיק שלה וגנב את המעטפה והכסף אשר בתוכה''. לדבריה בצהרי אותו יום יצאה פעם נוספת מהחדר וחזרה בשעות אחר הצהריים בשעה 22:00 ורק אז גילתה שמישהו נכנס לחדר שלה ושהמעטפה נגנבה. התובעת הזמינה את הקב''ט של המלון לחדר. הקב''ט ביצע תחקיר ומסר לה שהעניין יטופל. לטענתה, בעבור שנים לא טופל העניין ולפיכך הגישה תביעה זו.

לטענת הנתבעת היא מכחישה מכל וכל את טענות התובעת. לדעתה מועד האירוע הנטען שגוי וביום 22.11.2018 בשעה 22:00 פנתה התובעת למחלקת הביטחון במלון בטענה כי שכחה על השולחן בחדר מעטפה עם 5,000 דולר. הוסבר לתובעת כי המלון אינו אחראי על כסף שנמצא מחוץ לכספת והומלץ לה להגיש תלונה במשטרה על גניבה. הוצע לתובעת לבצע חיפוש בחדר יחד עם אנשי הביטחון אך התובעת סירבה. לטענת הנתבעת שעה שנמסר מפתח החדר לתובעת, צורפה לו הודעה ברורה ''לרשותכם כספת בחדר. המלון לא ישא באחריות לחפצי ערך וכסף שהושארו בחדר''. ההודעה סומנה כנספח ב' וצורפה לכתב ההגנה. בנסיבות אלה, טענה הנתבעת אין לה אחריות לקרות האירוע וזאת שעה שהתובעת הניחה את הכסף, לטענתה, מחוץ לכספת ואף בחדר נטען שהו אנשים נוספים בניגוד לתנאי השכרת החדר. לדבריה, בעלה של התובעת התקשר למנהל הבטחון וטען שכבר במהלך ארוחת הבוקר הבחינה התובעת שהמעטפה לא ברשותה, דבר המעיד לדעתה על חוסר אמינות, שכן התובעת טענה שרק אחרי צהריים הבחינה שהמעטפה אינה בחדר. לדעת הנתבעת התובעת רואה בנתבעת כיס עמוק. לכן, יש לדחות את התביעה הן לפי שהנזקים הנטענים הוגשו ללא בסיס, בהעדר קשר סיבתי בין הנזקים ובין פועלם ו/או תחום האחריות של הנתבעת ולפי שהתובעת לא עשתה דבר כדי להקטין את הנזקים.

לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית, נשמעו עדויות הצדדים והצדדים אף סיכמו טענותיהם בעל-פה.

דיון והכרעה-

מהו הסכום הנתבע?- ראשית יש להיזקק לכימות הסכום הנתבע, שכן מדובר בתביעה כספית הטעונה הוכחה בהקשר זה.

בכתב התביעה שנתמך אך במכתב דרישה לפיצוי כספי שנשלח להנהלת מלונות דן, לא צורפה כל ראיה המעידה על הסכום הנתבע, קרי סך של 5,700 דולר ארה''ב.

עם מתן ההחלטה המורה על הגשת תצהירי עדות ראשית, התובעת תמכה את מסכת התביעה בתצהיר עדות ראשית מטעמה בלבד. בתצהיר זה טענה אשר לגובה התביעה, כי עבדה כמדריכה של קבוצות תיירים ''בתמורה לאמור אני אמורה לקבל מכל אחד מן התיירים תשלום של 5 דולר עבור כל יום ליווי בנוסף הנני מצהירה הכי אני מקבלת דמי תיווך עבור כל רכישה אשר מבצעת אותה קבוצה מאת חנות מזכרות זהב ועבודות עצי זית... מצ''ב אישור הדבר האמור ומסומן באות א''. המצורף הנטען כולל מסמך ערוך בשפה הערבית וכולל רישום ידני של סכומים שונים, כאשר לצד הסכומים מצוין 14434 וכן 5050. לא הובאה איפוא כל ראיה ברורה לגובה הסכום הנתבע.

גם בעדותה של התובעת, לא הצליחה התובעת לבסס ראייתית את הסכום הנטען במעטפה (ראה פרו' הדיון מיום 29.6.21 בעמ' 5 שו' 22-36 ועמ' 6 שו' 1-13). יוצא איפוא כבר בשלב זה נראה כי הסכום הנתבע ככתבו וכלשונו לא הוכח, כמתחייב.

נסיבות קרות הנזק הנטען, קרי הגניבה

כתב התביעה נוסח כאמור בתמצית, כאשר אירוע הגניבה הנטען ארע לטענת התובעת על פי כתב התביעה ביום 25.11.18 כאשר ירדה התובעת לחדר האוכל, לסעוד ארוחת בוקר ו"בצהרי היום", לטענתה בשעה 22:00, גילתה כי המעטפה נגנבה מן החדר.

בחקירתה הנגדית העידה התובעת-
"ש. איך את יודעת כמה כסף יש שם?
ת. יש חישובים כמה יצא לי קמסיון מהמקום הזה וכמה מהמקום האחר.
ש. תוכלי להסביר לי את המצורף לתצהיר? הטבלה.
ת. זה הערך של הקניה שהם עשו וזו העמלה שיצאה לי." (ראה פרו' הדיון מיום 29.6.21 עמ' 6 שו' 10-13)

אין המדובר איפוא בהצהרה על מניית הכסף ורישום הסכום האמור אלא בחישוב הידני שצורף כמתואר, המעיד לכאורה על שיעור העמלות שצריך היה לשלם לתובעת.

גם נסיבות העלמות המעטפה אינן נהירות עד תום, זאת הגם שבפני התובעת עומדת משוכה נוספת היא המשוכה המחייבת הפקדת המזומן הנטען בכספת, ודיווח בקבלה של בית המלון אודות החזקת הסכום הנטען, כפי שיפורט להלן.

התובעת העידה כי לא מסרה לאיש מאנשי המלון על אודות המעטפה עם המזומנים המוחזקת בחדרה.
בעדותה השיבה, כי-
"ש. כשאת הגעת למלון, את אמרת לעובדי המלון שיש לך מעטפה עם הרבה כסף – איך אני יכולה לשמור עליה?
ת. לא אמרתי איך לשמור עליה, זה לא בית מלון ראשון שאני נכנסת, אני 10 שנים עובדת, אני נכנסתי לכל בתי מלון בישראל וזו פעם ראשונה שמתרחשת גניבה, וזה היה היום האחרון שלי שם.
ש.ת. שמרתי את הכסף בתוך ארנק שהיה איתי.
ש. ארנק או מעטפה?
ת. בתוך מעטפה בתוך הארנק שלי ואני גם שומרת על הארנק שלי בצורה שהיא צמודה לחזה.
ש. כשהכסף אבד חיפשת מעטפה? לא חיפשת ארנק.
ת. בתוך הארנק כשאני חיפשתי לא מצאתי את המעטפה, לכן התקשרתי לבעלי כי הוא מבין עברית. זה היה ביום חמישי בלילה, לא היה מנהל, ביקשנו להזמין משטרה ואמרו נחכה ליום ראשון ואנו נתקשר למשטרה. ביום ראשון בשעה 13:00 התקשרנו למנהל.. חיפשתי מעטפה בתוך הארנק." ((ראה פרו' הדיון מיום 29.6.21 עמ' 6 שו' 14-24)

עדותה של התובעת לגבי מועד העלמות המעטפה אף היא לא הובהרה עד תום. בעדותה טענה-
"ש. אז ב-22 את הולכת לארוחת בוקר, נכון?
ת. כן.
ש. וכשאת יורדת לארוחת בוקר את לוקחת איתך את הכסף?
ת. הכסף היה איתי.
ש. ואת חוזרת לחדר אחרי ארוחת בוקר, נכון?
ת. אח"כ עלינו לקורס שלנו.
ש. אחרי ארוחת הבוקר?
ת. כן.
ש. ולטיול יצאת עם הכסף.
ת. כן. במשך היום הושלם הסכום.
---
ש. בכל הקניות האלה איפה היה הכסף?
ת. איתי.
ש. יכול להיות שהשארת את הכסף באחד מהמקומות האלה?
ת. לא. בגלל שכשהגעתי לבית המלון הייתי בטוחה שהכספים היו איתי.
---
ש. כשאת יורדת לארוחת ערב – איפה הכסף?
ת. הם היו בחדר בתוך הארנק על השולחן.
ש. את יורדת לארוחת ערב בסביבות?
ת. בערך בשעה 19:30.
ש. וב-20:30 את חוזרת לחדר?
ת. חזרתי כדי לחלק לקבוצה את הספרים.
ש. ואז איפה הכסף?
ת. עברו שנתיים, קשה לי להתרכז... אני נכנסתי.. אני לא זוכרת שעה ודקה כמו שאת מבקשת, כשבעלי הגיע והמשטרה של בית המלון..
ש. את חוזרת לחדר. איפה הכסף?
ת. בחדר. השארתי הכל בחדר. גם הארנק. רק אני מחזיקה את הכרטיס.
ש. כשחזרת הכסף היה?
ת. אני חזרתי לקחת את הספרים נכנסתי לתוך השירותים, לקחתי את התיק של הספרים וירדתי.
ש. אז את לא יודעת איפה הכסף היה כשחזרת מהאוכל לקחת את הספרים?
ת. אח"כ חזרתי כדי להחזיר להם את הכספים ולא מצאתי את הכסף.
ש. באיזה שעה זה היה?
ת. בערך 21:00 ומשהו".

עדותה של התובעת היא העדות היחידה שהוגשה על ידה בתמיכה לטענותיה, וגם בכך לא היה כדי לסייע להוכחת אירוע הגניבה הנטען. בהקשר זה עדותה הובאה באריכות ויש בה כדי לבסס בסופו של יום את המסקנה בדבר העדר הוכחת הסכום שנגנב, שכן במלוא עדותה לא הצליחה התובעת להצהיר על מניית הסכום לאשורו ועל נסיבות העלמותו. כמו כן, לא הבהירה התובעת התנהלותה המתוארת כהותרת מעטפה עמוסה במזומנים על שולחן החדר, תוך יציאה מן החדר למטרות שונות.

ב"כ התובעת ב סיכום טענותיו ביקש לבסס התביעה על הוראות חוק השומרים ובפסיקה שהוזכרה על ידו בעמ' 15 לפרו' הדיון מיום 30.9.21. אף שבכתב התביעה לא אוזכרו הוראות החוק האמור, נראה כי התובעת גם בהקשר זה לא הוכיחה זכאותה להיפרע מהנתבעת בגין סכום הכסף הנטען בנסיבות עליהן הצהירה.

בסעיף 12 לחוק השומרים, תשכ''ז-1967 נקבע, לאמור-
"מלון" – לרבות פנסיון ובית אירוח אחר;
"בעל מלון" – לרבות מי שבידו ניהול של מלון;
"אורח" – מי שניתן לו מקום לינה במלון.
(ב)לענין נכסים של אורח הנמצאים במלון, דין בעל המלון כדין שומר שכר.
(ג)היו הנכסים כספים, ניירות ערך או חפצי ערך אחרים, לא יחול סעיף קטן (ב) אלא אם הודיע עליהם האורח לבעל המלון ומסרם, לפי דרישתו, להחזקתו.
(ד)בעל מלון פטור מאחריותו לפי סעיף זה, אם לא ניתנה לו הודעה על אבדן הנכס או על נזקו תוך זמן סביר לאחר שנודע על כך לאורח או שהיה עליו לדעת על כך.

במעמד הדיון הופנה ב''כ התובעת לסעיף 12(ג) לחוק השומרים, תשכ''ז-1967 הקובע ברורות את חובה החלה על האורח להודיע על הכספים המחוזקים על ידו לבעל המלון ולמוסרם, לפי דרישתו, להחזקתו. שכן על פי עדות התובעת, התובעת לא הודיעה לבעל המלון או לנציג הקבלה על החזקתה בסכום האמור.

לא זו אף זו, על אף שלא נסתר נספח ב' לכתב ההגנה - קרי הודעת המלון במצורף למפתח שנמסרה לתובעת לפיה נכתב ברורות לשוהים במלון כי ''המלון לא יישא באחריות בחפצי ערך וכסף שהושארו בחדר''- לא נלמד מעדותה של התובעת כל טעם מדוע על אף שבחדר קיימת כספת לרשותה לא עשתה בה שימוש והניחה בה את המעטפה, תחת זאת הניחה את המעטפה, לטענתה, על השולחן, תוך שהיא יוצאת ושבה מן החדר. (ר' תשובת התובעת בפרו' הדיון מיום 29.6.21 עמ' 9 שו' 14-18)

ב"כ התובעת סבור גם, כי יש לראות בבית המלון שומר שכר במובנו של סעיף 2 לחוק השומרים. ואולם סעיף 2(ב) לחוק השומרים קובע, כי -
" שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו."
לטענתו התרשלות הנתבעת ואחריותה לתוצאה נעוצה בכך שנציגי הבטחון והנהלת המלון לא המציאו את סרטי האבטחה המתעדים את הכניסות והיציאות אל חדרה של התובעת.

ואולם, בדומה לפסיקת בית המשפט בת"א (שלום תל אביב-יפו) 17829/05 בוקריס מירב בלנק נ' מלון ישרוטל המלך שלמה (נבו 14.12.2008)‏‏, שם נותחו הוראות החוק ואובחנו, גם בהקשר זה נראה, כי סעיף 12(ג) לחוק השומרים קובע ברורות, כי מקום שמדובר בכספים ונכסים יקרי ערך, מוטלת החובה על אורח המלון ליידע את המלון בדבר קיומם, ואף למסור אותם לחזקתו של המלון לפי דרישתו. שעה שהאורח לא עשה כן, אין ממילא לראות במלון כאחראי להיעלמם בהיותו שומר שכר. אין ספק כי הוראות החוק הפרטיקולריות שנקבעו בחוק השומרים ביקשו להחיל על שמירת חפצי ערך וכספים בבתי המלון הסדר מיוחד. בפסק הדין בעניין בוקריס הוטעם-
"בשל האופי המיוחד של השמירה של בית המלון על נכסי האורח, כאשר השליטה והחזקה בנכס נותרת בידי האורח, והמלון יכול להפעיל לרוב רק 'שמירה היקפית' בלבד, מצא המחוקק לנכון, להעניק לבית המלון הגנה מעט רחבה יותר משל שומר שכר רגיל, שבידו גם השליטה והחזקה בנכס הנתון לשמירה, ועל כן נוספו הפטורים שבסעיפים 12(ג) ו-12(ד) לחוק, והגיונם עמם. כאשר מדובר בנכסים רגילים שאורחי מלון נוהגים להביא עמם, תהיה אחריותו של המלון ככל שומר שכר אחר – שכן מידת התמריץ לגניבת חפצים 'סתם' הינה קטנה יותר מהתמריץ לגניבת חפצים יקרי ערך, והמלון צריך להפעיל מידה סבירה של שמירה היקפית כדי למנוע גניבתם. אותה מידת שמירה סבירה, עשויה שלא להספיק, כאשר מדובר בחפצים יקרי ערך, ועל כן, מצא המחוקק להטיל אחריות גם על האורח המתאכסן במלון, ליידע את המלון בדבר קיומם של אותם חפצי ערך, כדי שהמלון יוכל, לפי שיקול דעתו, להפעיל מידה מוגברת של שמירה עליהם."
פסיקה זו תומכת בפסקי הדין שאוזכרו ע"י ב"כ הנתבעת בסיכום טענותיה, אגב הפניה לדיון בבקשת ערעור בעניין האחריות לחפציה של המשיבה, שכללו דברי הערך שלא נשמרו בכספת בית המלון ראה רת"ק (מחוזי ב"ש) 535-07-14 אסטרל ויליג' בע"מ נ' עינב אלמליח (נבו 13.08.2014)‏‏ וכן פסיקת בית המשפט בתא"מ (שלום טב') 1951-06 פאדי גאנם נ' לקסן ישראל בע"מ (מלון הנסיכה אילת) (נבו 26.05.2008)‏‏ שם נקבע כי –
"פטור המלון מחובתו כשומר שכר באשר לאובדנם של כספים, ניירות ערך או חפצי ערך שונים, אלא אם כן, מתקיימים שני תנאים מצטברים והם מתן הודעת האורח לבעל המלון על קיומם של אותם חפצים ברשותו, ואי דרישת בעל המלון למסירתם להחזקתו."

הטענה נוספת עליה נסמך ב"כ התובעת כדי לזכות את התובעת בסכום הנתבע (שכאמור לא הוכח עד תום) והמתייחסת לבקשתו לתלות בנתבעת את האחריות לגניבה בשל התרשלותה בשמירת תוצרי המצלמות, נזקקת ל הוכחת עילת תביעה בנזיקין, המחייבת ממילא הוכחת יסודות העוולה קרי חובת זהירות, התרשלות, קשר סיבתי ונזק – על-פי מאזן ההסתברויות. וכבר נפסק בדנ"א 4693/05 בי"ח כרמל-חיפה נ' עדן מלול, סד(1) 533 (2010)‏‏ "במובן זה פועלים דיני הנזיקין על-פי סטנדרט ההוכחה המקובל במשפט האזרחי ככלל. יישומה של אמת-מידה זו בתביעה נזיקית משמעותו היא שכאשר עולה בידי התובע לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו, זוכה הוא בפיצוי מלא בגין הנזק שנגרם לו. לעומת זאת כאשר לא עולה בידו להוכיח את תביעתו במאזן ההסתברות, אין הוא זוכה בפיצוי כלשהו. כלל זה, שזכה לכינוי "הכול או לא-כלום", ניצב בלב תפיסתו של המשפט המקובל, ומשפטנו-שלנו בכלל זה, בכל הנוגע לסטנדרט ההוכחה ולאופייה הבינארי של ההכרעה השיפוטית." ובהמשך- " על רקע התפיסה הבינארית של ההכרעה השיפוטית, כלל מאזן ההסתברויות מביא להתערבותו של המשפט במערכת היחסים שבין הצדדים המתדיינים רק כאשר מרבית הסיכויים מצביעים על הצדקה לכך. באופן זה מוביל הכלל להשאת ההכרעות הנכונות ולהקצאה שוויונית של סיכון ההכרעה המשפטית השגויה בין הצדדים. באלה יש כדי לקדם הן שיקולים של צדק הן שיקולים של הרתעה נאותה. יתרה מזאת, כלל מאזן ההסתברויות מוביל לתוצאה יעילה מבחינה חברתית שכן הוא ממזער את עלויות הטעות הכרוכות בהכרעה שגויה, וזאת על יסוד הנחה שבדיני הנזיקין הכרעה שגויה עלולה לפגוע בכל אחד מבעלי הדין במידה שווה (ראו: David Kaye, The Limits of the Preponderance of the Evidence Standard: Justifiably Naked Statistical Evidence and Multiple Causation, 7 Am. B. Found. Res. J. 487 (1982); Ariel Porat & Alex Stein, Tort Liability under Uncertainty 18-22 (2001))."

במקרה דנן, על אף תחושתו של ב"כ התובעת כפי שנטענה בסיכום טענותיו לפיה הפסיקה מקילה על בתי המלון, התובעת לא הצליחה להוכיח את סכום התביעה (אותם כספים נטענים במזומן שהיו מצויים במעטפה סגורה ואשר הוערכו על ידי התובעת בהתאם לנס פח שצורף בעמ' 8-9 לתצהיר עדותה); התובעת לא פעלה כמתחייב ממנה עפ"י הוראות החוק, קרי הפקדה בכספת ומתן הודעה ולמעלה מכך התובעת לא הצליחה להוכיח כי התרשלותה של הנתבעת (בהעדר שמירת תוצרי המצלמות)היא שגרמה לנזק המכומת כמתואר. ב ע"א 542/87 קופת אשראי וחסכון אגודה הדדית בע"מ נ' מוסטפא בן אחמד עוואד, מד(1) 422 (1990)‏‏ נפסק "ידוע, אין זה מספיק, שמזיק, החב בחובת זהירות, התרשל כלפי הניזוק. תנאי הוא לאחריותו של המזיק, כי התרשלותו היא שגרמה לנזקו של הניזוק. דהיינו, שקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק. קשר סיבתי זה אינו רק 'עובדתי' אלא אף 'משפטי', אשר 'נקבע על ידי תהליך' של בחירה מתוך ה-' 'causa sine qua non(השופט זוסמן בע"א 704/71). מבחניו של קשר סיבתי זה קבועים בסעיף 64(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], לפיהם לא תוטל אחריות על אדם, אם 'אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק'. 'הסיבה המכרעת' נקבעת על-פי אמות מידה משפטיות, אשר במרכזן עומדים שלושה מבחנים חלופיים: מבחן הצפיות, מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר (ע"א 23/61 (".
במקרה דנן שוכנעתי כי העדר הנחת המזומנים הנטענים, יהא סכומם אשר יהא בכספת הינה הסיבה המכרעת לנזק הנטען ככל שאירע כמתואר.

מכל האמור, התביעה לא הוכחה כמתחייב ואין לי אלא לדחותה.

שעה שנדחתה התביעה יש להיזקק לסוגיית הוצאות ההליך, במקרה דנן אני סבורה כי יש לחייב התובעת בסך של 1500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. לסכום זה יווסף סך של 300 ₪ בגין שכר העד בנימין, שישולם לידי הנתבעת שנשאה בו.

ניתן היום, ט"ו חשוון תשפ"ב, 21 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.