הדפסה

בית משפט השלום בירושלים תא"מ 28348-10-16

בפני
כב' הרשמת הבכיר ה עדי בר-טל

תובעת

שומרה חב' לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד קיהל – חריט רות ואח'

נגד

נתבעים

1.יהודה גולדשמט
2.ועד הבית לוי אשכול 48 ירושלים
ע"י ב"כ עוה"ד א. גדות ו/או שחר נוביק ואח'

פסק דין

בפניי תביעה כספית לפיצוי בגין נזקי רכוש כתוצאה מנפילת עץ על רכב. האירוע קרה בעת סופת שלג שאירעה בחודש דצמבר 2013 בירושלים.
התובעת טוענת, כי ביום 12.12.2013, חנה הרכב הנפגע (רכב המבוטח) בחניה מסודרת ועץ שנמצא בשטח הבניין ברח' לוי אשכול 48 בירושלים (להלן: " הבניין"), נפל על הרכב וגרם לו לנזקים כמפורט בחוות דעת השמאי. התובעת טוענת בנסיבות אלה להחלת הכלל של " הדבר מדבר בעד עצמו" באופן שיהא על הנתבעים להוכיח כי לא התרשלו, ולחילופין טוענת התובעת, כי הנזק נגרם על ידי "דבר מסוכן" אשר הנתבעים אחראים עליו. לחילופי חילופין, התאונה ארעה בשל רשלנות הנתבעים.
הנתבעים מנגד מכחישים את אחריותם לנזק וטוענים להיעדר יריבות. זאת ועוד, טוענים כי לא היה כל פגם או ליקוי בעץ, שהנתבעים יכלו לדעת עליו מראש.

דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, לרבות ראיותיהם ועדיהם, מצאתי כי דין התביעה להידחות במלואה .
כבר בראשית הדברים אציין, כי התובעת לא הוכיחה איזה עץ נפל על רכב המבוטח, קרי, את מיקומו המדויק של העץ אשר נפל ובחזקת מי היה העץ נשוא התביעה. די בעובדות מהותיות אלו בכדי לדחות את התביעה וזאת עוד בטרם דיון בשאלת הטיפול בעץ אשר קרס וקיומה של רשלנות נטענת .
המבוטח, מר הלל זנקין, טען בתצהירו כי החנה את רכבו בצמוד לבית מספר 46 בירושלים וכי "מקור העץ הפוגע" שייך לבית מספר 46.
לעד הוצגו על ידי הנתבעת תמונות של המקום ושל העץ. העד לא ידע לומר האם אכן זה המקום בו נפל העץ (עמ' 3 שורות 15-18 וכן מוצג ת/1). לשאלת בית המשפט, באשר למיקום העץ שנפל או הענפים שנפלו, העיד מר זינקין, כי כיום אינו זוכר מאיזה עץ נפלו ענפים או איזה עץ נפל (עמ' 3 שורות 28-30): "ש.כ.ה בעצם, אתה לא יודע איזה עץ או ענפים נפלו על הרכב שלך ומהיכן. ת: בזמנו ידעתי, אבל אח"כ לא זוכר מאיפה זה היה, מאיזה עץ נפל ואיזה עץ בדיוק, בזמנו אם היינו מצלמים אז..".
המבוטח לא יכול היה לומר היום, איזה עץ נפל ומהיכן.
לצורך תמיכה בטענותיה, צירפה התובעת דו"ח החוקר, מר ישראל שריקי, אשר אף העיד בפניי. החוקר העיד כי הגיע למקום האירוע ביום 18.12.13 (6 ימים לאחר האירוע). החוקר העיד כי במקום האירוע קיימים עצים רבים שקרסו וחלקם טרם פונה (עמ' 2 לחוות הדעת).
מחקירת העדים וכן מעדות החוקר עולה, כי מדובר בשטח אספלט הכולל חניה גדולה שמשרתת 5-6 בניינים (עמ' 4 שורות 10-13). במקום עצים רבים. החוקר, ברוב הגינותו העיד: " אני לא יודע איזה עץ במדויק, אני מסתמך על מה שאומרים לי." (עמ' 9 שורות 21-22). ובהמשך בשורות 29-32: "ש. אני מציג לך את נ/1 אתה יודע לומר אם זה המקום שבו היה העץ או הענפים שלו. ת. היו כל כך הרבה ענפים ועצים שקרסו שם, שאני לא יודע, שקשה לי לקבוע, מצד אחד נהג הרכב טוען שהעץ נפל מהחצר, וועד הבית שדיברתי אתו טוען שהעץ שייך לשטח עירוני, אני לא יכול לקבוע איזה מהעצים נפל על הרכב."
בהמשך החוקר שינה עמדתו, עיין בתמונות אשר הוא עצמו צילם בעת ביקור במקום, ולטענתו, המקום אותו צילם, הינו המקום בו עמד הרכב בעת האירוע, אולם סייג זאת והבהיר, כי דבריו הינם על סמך דברי בעל הרכב, שכן לא נכח במקום בעת האירוע (עמ' 10 שורות 15-16). זאת ועוד, מהתמונות אותן צירף החוקר ניתן להבחין במספר עצים שנפלו במתחם. החוקר לא ידע לומר מהו העץ הספציפי אשר נפל על רכב המבוטח ואף לא ידע לומר האם על רכב המבוטח נפלו ענפים או עץ שלם (עמ' 10 שורות 21-22). בסיום חקירתו הבהיר החוקר באופן חד משמעי: " אם הייתי יודע בוודאות איזה גזע נפל האם בתוך השטח של הבניין בחצר או במקום אחר, הייתי רושם בוודאות. אבל אני לא יודע, ולכן רשום בדו"ח שבעל הרכב טוען משהו אחד וועד הבית טוען משהו אחר." (עמ' 11 שורות 22-25).
אם כן, התובעת לא הצליחה להוכיח איזה עץ נפל על רכב המבוטח ואף לא הצליחה להוכיח כי אכן נפל עץ ולא נפלו ענפים. בהינתן כי במקום קרסו עצים רבים והחוקר צילם עצים רבים שנפלו בשטח החנייה (מדובר בשטח של כ – 200 מ"ר), הרי שכבר מטעם זה לא ניתן לקבל את התביעה.
מבלי לגרוע מן האמור, אציין, כי מלבד המשוכה שעמדה בדמות הוכחת מיקום העץ שנפל, התובעת לא הוכיחה אף כי העץ אכן נמצא בשטחו של הבניין הנתבע.
מהתמונות שהוצגו עולה, כי חלק מהעצים נמצאים בשטח החניה. שטח החניה אינו בתוך שטח הבניינים ונמצא מחוץ לגדרות האבן שתוחמים את חצרות הבניינים. משלא הוצג העץ הרלוונטי אשר נפל, ולו הגזע הכרות, לא ניתן לדעת היכן היה העץ והאם נמצא בשטח הבניין הנתבע.
בעניין זה העיד עד התובעת, כי אינו יודע לומר האם העץ שפגע ברכבו, הינו אכן עץ השייך לבניין כזה או אחר במתחם (עמ' 4 שורות 25-26 וכן עמ' 6 שורות 3-4). הנתבע העיד אף הוא בעניין זה וטען כי העצים הינם באזור החניה ולא ידוע איזה עץ משויך לאיזה בית, שכן העצים לא נמצאים בתוך החצרות המגודרות: " ת. מה שיש לי להגיד, אני חושב שאף אחד בעולם, כמו שאמר לפני כמה דקות, העצים באזור של החניה, לא ידוע לאף אחד של מי כל עץ באיזור הזה, זה אפילו לא קרוב, זה לא בתוך גדר של הבניין שלנו, בכל מקרה, וגם מה שאני מבין מכל הסיפור, מאז ועד עכשיו, לא ידוע של מי העץ בכלל." (עמ' 6 שורות 26-29).
התובעת טענה כי לחוקר, נאמר על ידי הנתבע 1, שהעץ הוא בחזקת הבניין הנתבע וכי ניתנה הודאה בעניין שאף הוקלטה. בפועל, התובעת בחרה שלא להשמיע את ההקלטות, כך שאין בידי כל הוכחה כי אכן הדברים נאמרו על ידי הנתבע 1, אשר הכחישם בעדותו. במצב דברים זה, הרי שלא הוכח בשטחו של מי היה העץ הספציפי אשר נפל על רכב המבוטח.
לא נעלמה מעיני העובדה שהמבוטח והנתבע 1 הינם גיסים וכי הועלה חשש על ידי התובעת, כי קיים לשניהם אינטרס בד מות דחיית התביעה. אולם , הגם שלקחתי בחשבון טענה זו, בעת הכרעתי עמדה בפני עדות החוקר. כאמור, החוקר הודה כי לא ניתן לדעת איזה עץ אכן נפל על רכב המבוטח. זאת ועוד, ובהינתן עדות החוקר ולפיה במתחם קרסו עצים רבים, וכן לנוכח העובדה שהתובעת בחרה שלא להגיש את ההקלטות שלטענתה קיימות, הרי שדי לי בעדות החוקר עצמה, בכדי לקבוע כי לא הוכח מיקום העץ שנפל ובחזקת מי נמצא. בעניין זה אציין, כי אף לא הוצגו בפניי מסמכים המעידים על שטחו של הבניין ותשריט חצר הבניין.
מבלי לגרוע מן האמור, אציין, כי התביעה היתה נדחית אף לגופה במקרה הנדון. הפסיקה בעניין נפילת עץ קבעה, כי יש לדחות את הטענה בדבר היות עץ "דבר מסוכן" כהגדרתו בסעיף 38 לפקודת הנזיקין. כמו כן לא מתקיימים במקרה הנדון התנאים להחלת הכלל בדבר "הדבר מעיד על עצמו" לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין. ראה ע"א (חי) 15084-02-11 המועצה המקומית פרדס חנה נגד שומרה חברה לביטוח (נבו 30.10.11) (להלן: " עניין פרדס חנה") וכן תא"מ 10595-02-14 בסט קאר חברה לשירותי רכב בע"מ נ' עירית ירושלים (נבו 13.12.15). בענייננו לא ניתן לטעון, כי האירוע שגרם לנזק מתיישב יותר עם הטענה שהנתבעים לא נקטו זהירות סבירה, בהינתן מזג האוויר הקיצוני והבלתי צפוי.
השאלה שהיתה נבחנת הינה האם הנתבעים היו אמורים לצפות את אירוע קריסת העץ (ככל ואכן עץ קרס ולא ענפים), והאם היתה רשלנות בטיפול בעץ זה עובר לאירוע נשוא התביעה.
בנוגע לשאלה הראשונה שהועלתה באשר לצפיות האירוע לנוכח הסערה, יש להבהיר, כי יש לבחון מצד אחד את מידת נדירותה של תופעת הטבע, ומצד שני את מהות האמצעים שהנתבע נקט כדי למנוע מראש נזק מהסוג שנגרם (ע"א 750/70 אמזלג נ' סולל בונה פד"י כו (1) עמ' 7).
במקרה הנדון מדובר באירוע שאירע בחורף 2013. בנוגע לחורף זה כבר נקבע בפסיקה כי מדובר היה במזג אוויר קיצוני שלא ניתן היה לצפות את חוזקת הסופה והרוחות, כמו גם את כמויות השלג שירדו. ראה בעניין זה תא"מ 12367-04-16 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' המשותף ואח' (16.6.2017) וכן ת"ק (י-ם) 9153-10-14 בצלאל נ' עיריית ירושלים (נבו 18.7.15).

בנוגע לטענת הרשלנות, ובהינתן כי נטל הראיה וההוכחה מוטל על כתפי התובעת, הרי שהיה עליה להוכיח קיומה של רשלנות מצד הנתבעים. לצורך כך היה עליה להביא חוות דעת מומחה או ראיה לכך שהעץ עמד לקרוס ומצבו היה רעוע עוד טרם סופת השלגים או למצוא ראיה לכך שהנתבעים לא טיפלו בעצים אשר בשטח הבניין. התובעת לא הביאה כל ראיה לכך.
הנתבע 1 ה עיד כי לבניין גנן המטפל דרך קבע בצמחייה (עמ' 7 שורות 12-17). במקרה הנדון העיד אף הגנן, מר אבי ינאי. מר ינאי הסביר, כי הוא מטפל בעצים אשר בתחום הבניינים 44 ו – 46 (עמ' 13 שורה 2). מר ינאי אף העיד כי הוא פועל לבדיקת העצים לפני החורף ומבצע סקירה חיצונית של העצים ובודק ענפים חלשים (עמ' 13 שורות 6-13). הנתבעים אף צירפו קבלות תשלום למר ינאי בגין ביצוע עבודות גינן בתקופה הרלוונטית (נספח א' לתצהיר הנתבע 1).
אם כן, בהינתן החורף הקשה והעובדה כי הנתבעים אכן פעלו לבדיקה והכנה של הצמחיה לחורף, לא ניתן אף לגופו של עניין לטעון, כי האחריות לנפילת העץ ולתשלום פיצוי לתובעת, חלה על הנתבעים.
אשר על כן, ולאור המפורט לעיל, דין התביעה להידחות. התובעת תשלם לנתבעים הוצאות ההליך בסך 400 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לבאי כח הצדדים.
ניתן היום, י"ח חשוון תשע"ט, 27 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.