הדפסה

בית משפט השלום בירושלים תא"מ 27463-11-15

בפני
כבוד ה רשמת בכירה אלישבע חן

תובע

שילה בן שי

נגד

נתבעת

מדינת ישראל

פסק דין

רקע ועובדות
בחודש מרס 2015, הוציא אלוף פיקוד המרכז צו פיקוח מינהלי לפיו נאסר על התובע לשהות באזור יהודה ושומרון , למעט בתחום היישוב מבוא חורון ( להלן: ""צו איסור שהיה באיו"ש").

ביום 1/9/15 הוציא אלוף פיקוד העורף צו מינהלי, לפיו על התובע להימצא במעצר לילי במושב אשתאול 216 (להלן: "צו האלוף"/ "צו מעצר לילי").

ביום 11/9/15 נמסר צו המעצר הלילי וכן צו האוסר על התובע ליצור קשר עם האנשים ששמותיהם פורטו בו ( להלן: "צו איסור יצירת קשר ") לתובע, על ידי שוטרי ימ"ר ירושלים ובאותו מעמד הודיע התובע למוסר הצו כי אינו מתגורר עוד בכתובת במושב אשתאול - המופיעה בצו המעצר הלילי ונמסר לו כי עליו למסור כתובת חלופית בתחנת המשטרה, בתוך 48 שעות.

ביום 17/9/15 שלח עוה"ד מנשה יאדו (להלן: "עוה"ד יאדו") , אשר ייצג התובע במועדים הרלוונטיים, שני מכתבים לאלוף פיקוד העורף באמצעות היועצת המשפטית של הפיקוד. במכתבו הראשון הבהיר כי אין לתובע כתובת מגורים לאחר שעזב הדירה שבה התגורר במושב אשתאול עוד קודם שניתן צו המעצר הלילי. במכתבו השני מאותו יום הודיע, כי צו המעצר הלילי בטל מעיקרו משהתובע אינו יכול לקיימו וביקש אישור בחוזר לדברים שאחרת יאלץ התובע לפנות לערכאות לקבלת סעד הצהרתי כי הצו בטל. בהודעת דוא"ל מיום 18/9/15 שנשלחה לעוה"ד יאדו על ידי היועצת המשפטית של פיקוד העורף, עוה"ד אפרת שטרית פריאנטה (להלן: "עוה"ד שטרית פריאנטה"), אושר כי המכתב התקבל ומטופל. בשיחה טלפונית שהתקיימה בין השניים הבהירה עוה"ד שטרית פריאנטה, כי עד שימצא פתרון לסוגית הכתובת , אסור לתובע להסתובב ברחובות בשעות הנקובות בצו האלוף ועליו לשהות בלילות במקום אחד.
כן שלח עוה"ד יאדו מכתבים לימ"ר ירושלים בעניינו של התובע ובמכתב מיום 18/9/15, שנשלח לאחר קיומה של שיחה טלפונית הבהיר, כי אין למשטרת ישראל סמכות לדרוש מהתובע למסור מדי לילה את מקום הימצאו.

ביום 27/10/15, נעצר התובע ( להלן: "המעצר הראשון") בהתאם לצו בית משפט שהוצא ביום 14/10/15 בגין הפרת צו מינהלי והובא לדיון בהארכת מעצר בפני כבוד השופט מיכלס, בבית משפט השלום בראשון לציון. לאחר הדיון שהתקיים, ובהתאם להחלטת בית המשפט, מסר התובע לאחר הדיון כתובת שבה ישהה, בדרך האבות ביד בנימין וחתם על כתב ערבות ולפיכך שוחרר.

בלילה שבין ה- 29/10/15 ל- 30/10/15, נעצר התובע לאחר שבלילה הקודם לא שהה בכתובת בדרך האבות ביד בנימין, והובא לדיון בפני כבוד השופט זכריה ימיני בבית משפט השלום בפתח תקווה ( להלן: "המעצר השני") . בהתאם להחלטת בית המשפט, שוחרר התובע מהמעצר תוך שנקבע כי יהא עליו להודיע למשטרה מדי יום על מקום הימצאו בשעות הלילה.

לאחר שביום 3/12/15 הגיש עוה"ד יאדו השגה על צו המעצר הלילי, ניתן ביום 4/2/16 מענה להשגה והוצא צו מתקן, לפיו בידי התובע להודיע מדי ערב למשטרה היכן ישהה בשעות מעצר הבית הלילי (להלן: "הצו המתקן").

כנגד התובע הוגש כתב אישום וביום 19/6/18, לאחר שנשמעו סיכומים בתיק דנן, הורה בית המשפט שדן בהליך הפלילי, על ביטול כתב האישום ועל זיכוי התובע מהמיוחס לו לאחר שהמדינה חזרה בה מכתב האישום. ב"כ התובע הגיש בקשה לצרף מסמכים מהתיק הפלילי כראיות בתיק דנן. הבקשה הועברה לתגובת הנתבעת ולאחר מכן הוגשה תשובה. לאחר שעיינתי בבקשה בתגובה ובתשובה לא מצאתי להיעתר לבקשה לצירוף ראיות לאחר שכבר נשמעו סיכומים, מה גם שפסק דין מזכה בהליך פלילי אינו מהווה ראיה בהליך אזרחי. יובהר, כי הקביעות בפסק הדין שלהלן נסמכות על הראיות שהובאו בפני בית משפט זה .

טענות התובע
לטענת התובע , צו המעצר הלילי חסר תוקף הואיל ומצוינת בו כתובת במושב אשתאול שבה לא התגורר במועד הוצאת הצו ומסירתו לידיו, ולפיכך ממילא לא יכול היה לקיימו. בהיות הצו חסר תוקף - שכן לא הטיל על התובע חובה, ממילא התובע לא הפר אותו.

העיכוב בטיפול בעניינו של התובע בקשר עם צו המעצר הלילי במשך תקופה ארוכה חרף פניות התובע באמצעות בא כוחו, מהווה מחדל.

למשטרה לא ניתנה כל סמכות להורות לתובע להודיע על המקום שבו ישהה מדי לילה.

המשטרה לא השיבה לפניית התובע באמצעות בא כוחו, קודם שהפעילה סמכויות אכיפה מבלי לברר את תוקפן.

בעת שהתובע הסתמך על מצגי השווא שיצרו בפניו היועצת המשפטית של פיקוד העורף והמשטרה , לפיהם, תוסדר סוגית צו המעצר הלילי , הוא לא פנה לערכאות כדי לקבל הכרה בבטלות הצו ונעצר.

בלילה שבין 28/10/15 ל- 29/10/15, לאחר שמסר הכתובת בדרך האבות ביד בנימין, הודיע התובע לתחנת המשטרה ברחובות כי לא יוכל לשהות בכתובת האמורה באותו לילה וביקש למסור כתובת אחרת. לאחר שמוקד התחנה סרב לקבל את הודעתו השיחה נותקה והתובע שב והתקשר פעמים רבות עד שלבסוף מסר למוקד 100 את פרטיו וביקש לדווח ההודעה אך למרות הודעתו, נעצר בלילה שלאחר מכן.

התובע עותר לחייב הנתבעת לפצותו בגין הפגיעה בחירותו בשל שני המעצרים ובגין עוולות של תקיפה, כליאה ורשלנות שבוצעו כלפיו.

טענות הנתבעת

לטענת הנתבעת, לאחר שנמסר לתובע צו המעצר הלילי וניתנה לו שהות למסור כתובת שבה ישהה, התובע התחכם וסרב למסור כתובת קבועה. קצין המשטרה הודיע לתובע טלפונית באמצעות עורכי הדין שטיפלו בעניינו, כי עליו למסור כתובת ולשהות במעצר לילי שאחרת הוא מפר הוראה חוקית וצפוי להיעצר, אך התובע נמנע מלהעביר כתובת.

ביום 14/10/15, הוצא כנגד התובע צו מעצר על ידי בית המשפט בגין הפרות הצו המינהלי.

בדיון שהתקיים בפני כבוד השופט מיכלס נקבע, כי בסירובו של התובע למסור כתובת הוא מפר את צו המעצר הלילי ולפיכך מפר הוראה חוקית. לאחר שהתובע מסר את הכתובת בדרך האבות ביד בנימין ולא נמצא בה בליל ה- 28/10/15 הוא נעצר בלילה שלמחרת בעקבות הפרת תנאי השחרור.

התובע בחר להתחמק מהוראות הדין ולהפר באופן סדרתי צווים שהוצאו כנגדו. כך כאשר שהה בשטח איו"ש בראש השנה וכך בתקופה שמחודש נובמבר 2015 ואילך כאשר עבר ממקום למקום בשעות הלילה.

לנוכח התנהלות התובע , לא נפל כל פגם בשיקול הדעת שהוביל למעצרים וההחלטות לעצור התובע בוצעו בגדר סמכותה של הנתבעת ובהתאם להרשאה חוקית.

הנתבעת לא התרשלה ולא ביצעה פעולה שלא כדין כנגד התובע והייתה לה סמכות לעצרו בגין הפרת צו האלוף.

דיון והכרעה

העידו בפני, התובע, עוה"ד יאדו, עוה"ד אפרת שטרית פריאנטה, מר יניב פיאמנטה (להלן: "השוטר פיאמנטה"), מר אוסקר יעקובוב (להלן: "השוטר יעקובוב") מר אלדד פרץ (להלן: השוטר פרץ").

המעצר הראשון האירועים שקדמו לו

התובע העיד, כי כשקיבל לידיו את צו האלוף ביום 11/9/15 זמן קצר לפני כניסת השבת, הודיע כי אינו מתגורר עוד באשתאול. לדבריו, התגורר באשתאול חודש אחד בלבד בדירה ששכר עם חבר, ממשפחת חנה שרוי ועזב הדירה לאחר שחברו עזב ולא היה לו די כסף לשלם בעבור המשך השכירות. בעדותו הבהיר התובע, כי במועדים הרלוונטיים לא הייתה לו כתובת קבועה והוא נהג לעבור ממקום למקום ועבד לפרקים בעבודות מזדמנות.

עוה"ד יאדו הבהיר בעדותו, כי מכתבו לפיקוד העורף מיום 17/9/15 לא בא במקום השגה. בעדותו שלל אפשרות כי קודם למעצר התובע ביום 27/10/15 היה עליו לשהות במעצר בית לילי גם אם מדובר בכתובת השונה מהכתובת המופיעה בצו האלוף.

עוה"ד שטרית פריאנטה הסבירה בעדותה, כי גורמי הביטחון הם אשר תרים אחר המידע הרלוונטי קודם להוצאת צווים וכי בהתאם לבדיקתם שנערכה כמה ימים לפני הוצאת צו המעצר הלילי, התגורר התובע באשתאול ולפיכך נקב הצו בכתובת זו. לדבריה, לא נפל פגם מהותי בצו האלוף הגם שהתברר בדיעבד כי במועד הוצאתו לא התגורר התובע באשתאול.

בעדותה הבהירה עוה"ד שטרית פריאנטה, כי כשהבינה שיש בעיה עם צו האלוף היא פנתה ביום 20/9/15 לגורמי הביטחון וביקשה לבחון אפשרויות העומדות בדרישות הביטחוניות בהתאם למצבו של התובע והתקיים מעקב ושיח בעניין זה. לדבריה, בשיחתה עם עוה"ד יאדו סוכם כי היא תבחן הסוגיה מול הגורמים הרלוונטיים ובמקביל היא הבהירה כי אין משמעות הדבר שהתובע יוכל להסתובב בלילות ועוה"ד יאדו השיב כי הדבר ברור וכי כך יבהיר לתובע. מכיוון שציפתה שתוכל לתת תשובה מלאה ולא תשובת ביניים, היא לא העלתה הדברים על הכתב ורק לאחר המעצר הראשון נודע לה כי התובע נעצר.

השוטר יעקובוב העיד באשר לחומר החקירה שהוצג בקשר עם הוצאת צו המעצר ביום 14/10/15 , כי צו האלוף וכל הפרטים באשר להפרות התובע הובאו בפני בית המשפט ובחקירתו לא זכר האם ידע בעת הגשת הבקשה כי התקיימה התכתבות בין עוה"ד יאדו לעוה"ד שטרית פריאנטה. לדבריו, בבסיס הבקשה עמדה מסוכנות התובע אשר הפר צו אלוף והמלטות מהדין בכך שלא נתן כתובת ולא ניתן היה לפקח עליו.

השוטר פיאמנטה העיד, כי הוא מסר את צו המעצר הלילי לידי התובע ולאחר שהובן כי התובע אינו מתגורר באשתאול, התקיימה התייעצות עם הגורמים המוסמכים, בזמן אמת, והוחלט שהתובע ימציא כתובת בתוך 48 שעות וכך מסר לתובע. לדבריו, הואיל והצו נמסר בסמוך לכניסת השבת אישרו הגורמים המוסמכים את שהיית התובע בביתו של אדם שעל פי צו איסור יצירת קשר נאסר על התובע לשהות במחיצתו.

השוטר פיאמנטה הבהיר, כי מעת ששהה התובע בראש השנה בתחומי איו"ש הוא הפר את צו איסור שהייה באיו"ש וקמה הסמכות למשטרה לעצרו, מה גם, שבמשך תקופה ארוכה הוא פנה אל התובע ודרש כי ימציא כתובת חלופית והתובע התחכם וטען כי הוא ישן על ספסלים, ברחובות ובבתי כנסת. כן הסביר, כי הוא מהווה גורם מקשר בין הגורמים האחראיים להוצאת הצווים לבין התובע וכי עדכן את עוה"ד יאדו שההתנהלות בעניינו של התובע תהיה מול הגורמים המשפטיים.

לאחר ששמעתי העדויות ובחנתי הראיות שהוצגו לפני, הגעתי למסקנה כי נפלו פגמים בהתנהלות הנתבעת קודם למעצרו הראשון של התובע.

אף מבלי להידרש לשאלת היותו של צו המעצר הלילי בר תוקף, מהעדויות שנשמעו עלה כי הבעייתיות הטמונה בעובדה שצו המעצר הלילי נקב בכתובת שהתובע לא התגורר בה , הייתה ברורה הן לגורמים הרלוונטיים בפיקוד העורף והן לגורמים הביטחוניים השונים הפועלים בקשר עם הוצאת הצווים.

כפי שאישרה עוה"ד שטרית פריאנטה בעדותה, למעשה לא ניתן מענה בכתב לפניותיו של עוה"ד יאדו, אשר אפשר שהיה בו כדי להסדיר הטעון תיקון בצו האלוף. בנסיבות שבהן אין חולק כי קיימת בעייתיות בקשר עם קיום צו מעצר לילי אשר תוצאת הפרתו עשויה להיות פגיעה קשה בחירותו של התובע בדמות מעצר, דעתי היא , כי היה על הנתבעת לפעול ביתר שקידה למציאת פתרון למצב שבו נמצא התובע ובכלל זה להנפיק אישורים רלוונטיים בכתב אותם יכול היה להציג בהתאם לצורך. עוד יוער בהקשר זה, כי ההתמהמהות במציאת פתרון תוך הבטחה כי העניין מטופל גרמו לכך שעוה"ד יאדו איחר להגיש ההשגה ולא מן הנמנע כי לו הייתה מוגשת ההשגה מוקדם יותר, היה נמצא פתרון מסוג זה שנמצא בד מות הצו המתקן, עוד קודם שנעצר התובע.

כן עלה מהעדויות, כי היה חוסר תיאום בין פיקוד העורף לבין המשטרה אשר לא עודכנה בזמן אמת בבירורים שהתקיימו באשר לטיפול בעניינו של התובע בקשר עם צו המעצר הלילי וגם על רקע זה הוגשה גם בקשת המעצר ביום 14/10/15.

עוד אני מוצאת כי יש בהערתו של כבוד השופט מיכלס, בהחלטתו מיום 27/10/15 באשר לעיכוב במענה לפניית עוה"ד יאדו במשך יותר מחודש ימים, ובהוראתו למשטרה לפנות לפיקוד העורף בעניין, כדי לחזק הרושם כי לא התקיים תיאום בין הגופים כפי שניתן היה לצפות.

בנסיבות בירורה של התביעה, אני מוצאת כי העיכוב במענה, הותרת התובע עם צו אלוף שאינו יכול לקיים וללא כל מסמך רשמי אחר בכתב והעדר תיאום, כאשר הם מצטברים יחדיו , כבעניינה של תביעה זו , עולים כדי מחדל בפעילות הנתבעת , אשר הוביל למעצרו הראשון של התובע.

המעצר השני
באשר למעצר השני העיד התובע, כי לאחר המעצר הראשון הוא מסר כתובת בדרך האבות ביד בנימין וחתם על כתב ערובה. בחקירתו אישר התובע כי תוקפו של כתב הערובה הוא עד ליום 17/3/16 וכן כי לא נתונה בצו האלוף הוראה המאפשרת להחליף מקום מגורים במהלך הלילה.

באשר לטענת התובע כי הודיע לתחנת המשטרה על שהותו בליל ה- 28/10/15, בכתובת אחרת, הסביר השוטר פרץ בעדותו, כי יומנאי הנמצא בתחנה ואינו מצפה לקבל טלפון בהתאם להחלטת בית המשפט, אינו יכול לזהות את מי שמתקשר ומודיע הודעות , ובמקרה כזה על המבקש לדווח על מקום מ עצרו, להתייצב בתחנת המשטרה ולהזדהות.
בנסיבות המעצר השני כפי שהתבררו, הגם שלא הובהרה לחלוטין סוגית קבלת הודעת התובע במשטרה, אני סבורה כי לא נפל פגם בהתנהלות הנתבעת.

כאמור, התובע אישר כי ידוע לו שלא ניתנה כל הוראה המאפשרת לו להחליף מקום מגורים במהלך הלילה. כאשר התובע מסר כתובתו בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 27/10/15 וחתם על כתב ערובה, אני סבורה כי היה עליו לברר האם עומדת לו אפשרות להודיע על החלפת כתובת באמצע הלילה, קודם שנעדר מהכתובת שמסר בהתאם להחלטת בית המשפט רק יום קודם לכן . אין בהחלטתו המאוחרת של כבוד השופט ימיני בדבר פרקטיקה של מסירת הודעות לתחנת המשטרה כדי להצדיק מסירת ההודעה למשטרה על ידי התובע קודם שהסוגיה הוסדרה. לנוכח האמור ובשונה ממסקנתי באשר למעצר הראשון, איני מוצאת כי הנתבעת פעלה שלא כשורה בקשר עם המעצר השני .

האם נמצאה רשלנות בפעילות הנתבעת
בפסיקה נקבע, כי יש לבחון האם הייתה פעולת המדינה גם רשלנית ובלתי סבירה קודם שתוטל עליה אחריות בנזיקין . לעניין זה נקבע מפי כבוד השופטת יהודית צור, בע"א (י-ם) 3006/09 נעם פדרמן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו], כי :

"בבחינת השאלה אם הייתה רשלנות בפעילות המשטרה, אין להסתפק רק בבחינת עצם החוקיות של המעשים, אלא יש צורך לבחון את מכלול הנסיבות והרקע שהובילו למעשה ואת חומרת הפגיעה בזכויות היסוד של האדם לעומת סבירות הפעילות של המשטרה באכיפת החוק.

יחד עם זאת, בבחינת השאלה אם הייתה התרשלות יש לשמור ולהיזהר כי לא תיפגע פעילותה החשובה של המשטרה וכי לא יוטלו עליה מגבלות המקשות על פעילותה הסדירה והתקינה לשמירה על הסדר הציבורי ועל שלום הציבור".
לנוכח הפגמים שנפלו בהתנהלות הנתבעת בקשר עם המעצר הראשון והאירועים שקדמו לו כפי שפורטו לעיל, אני מוצאת כי הנתבעת נהגה ברשלנות ולפיכך יש להטיל עליה אחריות בנזיקין ולחייבה לפצות התובע בגין נזקיו בקשר עם המעצר הראשון הואיל והתנהלותה הובילה לשלילת חירותו של התובע ולפגיעה בזכויותיו.

בעניינה של תביעה זו ובהתחשב בנסיבותיה אני מעריכה את הפיצוי המגיע לתובע בגין רשלנות הנתבעת בקשר עם המעצר הראשון בסכום של 3,000 ₪.

התוצאה היא, שאני מקבלת את התביעה בחלקה. הנתבעת תשלם לתובע סך של 3,000 ₪ וכן תישא בהוצאות התובע בסך 755 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 3,500 ש"ח . הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן היום, י"ח אב תשע"ח, 30 יולי 2018, בהעדר הצדדים.