הדפסה

בית משפט השלום בירושלים תא"מ 25545-04-16

לפני
כב' הרשם הבכיר ניר נחשון

המבקשת/הנתבעת 1:

הבה אבו כאטר

-נגד-

המשיבה/התובעת:

מוחמד זכי נוסיבי וילדיו בע"מ

החלטה

1. לפני בקשה (מיום 7.9.16) לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה כנגד המבקשת ביום 6.7.16 המורה על פינויה מנכס מושכר המצוי בבניין מול אל אר ברחוב סאלח הדין וממוקם על חלקה 24 גוש 30056 ( להלן: "המושכר") וכן הורה על חיובה של המבקשת בחיובים שונים.

2. לטענת המבקשת, כעולה מהבקשה, המשיב הציג בפני בית המשפט מצג מוטעה כאילו בוצעה המצאה כדין של כתב התביעה למבקשת. לדבריה, בבקשה לפסק הדין נטען, כי אישור המסירה של כתב התביעה הומצא לגב' פתחאללה שחאדה אבו חאטר ואילו שמה של המבקשת, כפי שמופיע בכתב התביעה הוא הבה פתחאללה אבו כאטר. זאת ועוד, לטענת המבקשת "הגברת" שהומצא לה לכאורה כתב התביעה אינו אישה אלא גבר, שכן, זהו שמו של אביה של המבקשת, מר פתחאללה. בנוסף, טענה המבקשת, כי כתובת מגוריה הינה: רח' אבו ליל 15 ראס אלעמוד ירושלים ולא כפי העולה מאישור המסירה בכתובת ברחוב סאלח הדין שלנתבעת אין כל זיקה אליה. שכן, המבקשת טוענת, אינה מתגוררת בבית הוריה, כי אם בבית בעלה המצוי בכתובת שציינה. לאור האמור, טוענת המבקשת, כי כתב התביעה לא הומצא לה כדין ויש, איפוא, לבטלו מחובת הצדק. לחילופין טוענת המבקשת, כי בידיה סיכויי הגנה טובים, בגינן, לדבריה, יש לדחות את התביעה על הסף, שכן לדבריה, עסקינן בתביעה לדמי שכירות מוגנים שחוק הגנת הדייר חל עליו ומשכך טוענת היא אף לחוסר סמכות עניינית לדון בתובענה.

3. אליבא דגירסת המשיבה, כפי שהועלתה בתגובה לבקשה לביטול פסק הדין, המבקשת הייתה מודעת להליך המשפטי המתנהל בתיקים דנן ובחרה במודע שלא להתגונן, לאחר שכתבי בי- דין נמסרו לה כדין. לטענתה, בחודש אפריל 2016 התבקשה המשיבה לבצע מסירה אישית של כתבי התביעה למבקשת, המשיבה שלחה שליח מטעמה, מר זבלח עבד אל נאסר (להלן: "נאסר") אל הנתבעת שניסה למסור לה את כתבי התביעה, אולם המבקשת סירבה לקבלם. מר נאסר לא איתר את המבקשת בכתובת שנמסרה לו ולכן הופנה למנהל חברת הניהול בנכס נשוא כתב התביעה, מר קאסם זעטרי ( להלן: " מר זעטרי") שביקש ממנו להראות לו היכן מתגוררת המבקשת. לטענת המשיבה, המבקשת שבה להתגורר בבית הוריה לאחר שבעלה נכנס לבית האסורים. לאחר שלא הצליח לאתר את המבקשת, הניח את כתב התביעה בפתח הבית, לפיכך טוענת המשיבה, כי השליח פעל כדין בהתאם לתקנה 489 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ופעל בשקידה ראויה וסבירה.

4. בנוסף, בבחינת למעלה מן הצורך, לשם הוכחת ידיעתה של המבקשת על קיומו של ההליך מציינת המשיבה, כי מר זעטרי הצהיר, כי מי מטעמה של המבקשת הגיעו למקום עבודתו ומסרו לו שקיבלו לידיהם את כתב התביעה. בנוסף, מציינת המשיבה, כי ביום 31.7.16 הגיעו למשרד המשיבה מר אחמד טחאן והמבקשת עצמה כאשר באותה פגישה טענה המבקשת לפני מר טחאן, כי היא מודעת לפסקי הדין שניתנו נגדה. המשיבה מדגישה בנסיבות אלה את כלל הידיעה וטוענת, כי יש לבכרו על פני כלל ההמצאה. בנוסף, מציינת המשיבה, כי המבקשת לא הציגה סיכויי הגנה ראויים כנגד עילת התביעה.

5. לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה נחה דעתי, כי דין פסק הדין להתבטל משיקולי בית משפט. להלן נימוקיי. ראשית, לא מצאתי לקבל טענות המבקשת באשר לאי המצאת כתב התביעה כדין. על יסוד החומר המצוי בתיק בית המשפט שוכנעתי, כי כתב התביעה נמסר לידי המבקשת והיא הייתה מודעת להליך בטרם מתן פסק הדין ואף לאחריו. כמו כן, לא מצאתי לקבלת טענתה בדבר חוסר סמכות עניינית לבית המשפט לדון בבקשה לפינוי דייר מוגן סבורני, כי נפלה שגגה תחת ידי המבקשת שכן, לבית המשפט קנויה סמכות זו והיא לא נכללה בנושאים שיוחדו לבית הדין לשכירות בהתאם לסעיף 140 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972.

6. עם זאת, סבורני, כי לא ניתן לדחות על הסף טענות המבקשת בכל הנוגע לסיכויי ההגנה, זאת, לאור העובדה, כי המבקשת פירטה טענות הגנה שעיקרן נסוב סביב דרישות התובעת לתשלום סך של 2,000 ₪ לחודש בגין "דמי שירותים נוספים", זאת, בנוסף לדמי השכירות השנתיים. לטענת המבקשת, המשיבה דרשה סכומים אלה במאוחד עם הדרישה לתשלום דמי השכירות שלא כדין וסירבה לפצל החיובים וכי נוכח כך, נתגלעה מחלוקת בין הצדדים. העובדה, כי טענות זהות לטענות המבקשת נדחו בהליך מקביל קודם אחר בין המשיבה לבין דיירים נוספים, אינה יכולה להוות מעשה בי דין ביחסים בין הצדדים בתיק זה כמו כן, לא ברור בשלב זה אם עסקינן בנסיבות זהות לחלוטין. משכך, לא ניתן בשלב מקדמי זה לדחות טענותיה של המבקשת.

7. כמו כן, לא למותר לציין מגמת ההלכה הפסוקה כפי שעלתה בע"א 42923-11-13 (מחוזי י-ם) כהן קנוניאן נ' שוב ואח' במסגרתה נקבעו אמות מידה מקלות יותר עם דייר מוגן ובין היתר נקבע, כי אף לו עסקינן בסיכויי הגנה נמוכים בית המשפט ייעתר לבקשת דייר מוגן.

8. יחד עם זאת וחרף האמור, לא ניתן להתעלם מהעובדה שאינה שנויה במחלוקת, כי המבקשת לא שילמה את דמי השכירות ודמי הניהול במשך תקופה ארוכה ולא ניתן להסכין עם מצב בו המבקשת מחזיקה בנכס מושכר ללא שתישא באלה, זאת, אף אם נתגלעה מחלוקת בין הצדדים בשאלת דמי הניהול, בחלקם או במלואם.

9. בשים לב לאמור לעיל, הנני קובע, איפוא, כדלקמן:

9.1 פסק הדין יבוטל בכפוף להפקדת כל דמי השכירות ודמי הניהול שלא שולמו למשיבה בקופת בית המשפט בתוך 30 יום מהיום וכן, בכפוף לתשלום דמי השכירות ודמי הניהול החודשיים השוטפים, בשלב זה, בקופת בית המשפט.
9.2 כתב הגנה יוגש לתיק בתוך 30 יום.
9.3 המבקשת תישא בהוצאות הבקשה בסך כולל של 6,500 ₪ ( למען הסר ספק הוצאות אלה כוללות את כל התיקים המקבילים).

המזכירות תדאג לשלוח עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ז, 30 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.