הדפסה

בית משפט השלום בירושלים תא"מ 17085-02-18

בפני
כבוד ה רשמת בכירה אביגיל ון-קרפלד

תובע

מרדכי סדון
ע"י ב"כ עוה"ד שיר עיני

נגד

נתבעים

1.עמיר חן
2.ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ
עו"ד פתחי דחלה

<#16#>
פסק דין

לאחר ששמעתי את הצדדים והעדים ובחנתי את הראיות אני קובעת שהתאונה ארעה מחמתו של הנתבע. הנימוקים לכך ניתנים בתמצית.

אין מחלוקת לגבי העובדות הבאות:
התאונה ארעה בנתיבי איילון באזור היציאה למחלף לה גארדיה.
מימין לנתיב היציאה למחלף יש שול צר ומעקה בטון.
רכב הנתבע מסוג טיוטא היה בנתיב ימין. רכב התובע מסוג אודי Q7 Luxury הגיע מנתיב משאל ונכנס לנתיב ימין בו נסע הנתבע .
אחרי התאונה הנתבע ברח מהמקום ולא החליף פרטים.

התובע טען בכתב התביעה, שבעת שעמד בפקק תנועה, דהיינו, התקדם בנתיבו בנסיעה איטית, רכב הנתבע פגע בו בשל אי שמירת מרחק בחלקו האחורי של רכבו (סעיף 3 בתצהירו). הנתבע לא עצר במקום התאונה, לא מסר פרטים וברח מהמקום (ע' 4 בתצהירו). בתצהירו טען, שרכב הנתבע לא שמר מרחק או לא היה מרוכז בנהיגה והתעסק בדברים אחרים. בעדותו לפני הודה לראשונה שהשתלב ימינה למחלף לה גרדי ה ונכנס (ע' 4 ש' 24-25 וש' 31-32). לדברי התובע, הוא כבר היה בנתיב במאת האחוזים והנתבע התנגש בו מאחור בפינה אחורית של הרכב ופגע בפנס אחורי (ת/1/4). לדברי התובע הנתבע פגע בו עם פנס שמאלי קדמי בפגוש אחורי (ע' 4 ש' 24-29). לדברי התובע, הנתיב מספיק רחב להכיל שני רכבים (ע' 5 ש' 27-31). הנתבע גם תיאר מכה וכניסה / שפשוף, דהיינו, שאחרי שרכב נתבע פגע מאחור הנתבע המשיך לנסוע עוד ולא הספיק לעצור והמשיך לפגוע ברכבו (ע' 5 ש' 18). כך גם הדגים התובע את התאונה.

הנתבע טען בכתב ההגנה, כי ביום האירוע נסע בנתיב ימני בעליה למחלף לה גארדיה בתל אביב. רכב תובע שנסע בנתיב השמאלי סטה לפתע לנתיב הימני בו נסע ללא כל איתות או אזהרה מוקדמים. הנתבע ניסה להימנע מתאונה צפר מספר פעמים אולם התובע המשיך בסטייתו דבר שגרם לדחיקתו של הנתבע לעבר שולי הכביש. מאחר ושולי הכביש לא הספיקו לרכב הנתבע הוא עצר את נסיעתו אולם רכב התובע פגע בו וגרם לתאונה. בעדותו לפני טען שקלט שהתובע נצמד אליו וסטה ימינה כדי למנוע חיכוך ובשלב מסוים ראה שאין לו לאן לברוח ונעצר (ע' 11 ש' 22-23).

לטענת התובע, מוקד הנזק ברכבו בכנף אחורי ימיני ויש גם נזק לפנס תחתון מאחור בצד ימין (ת/1 /2, ת/3/1 ות/4/1). לטענת הנתבע מוקד הנזק אצלו הוא במראה שמאל וכן בכנף קדמית משמאל (נ/1).

גרסת התובע קיבלה חיזוק חד משמעי מנהג אוטובוס, זר לצדדים, שהעיד על התרחשות התאונה (ע' 6 ש' 33 ואילך). לדברי העד התובע הדליק וינקר ו"כבר היה בפנים הנתיב" (ע' 7 ש' 3). במקום אחר העיד "הדליק וינקר ונכנס, והיה כמעט כבר בפנים" (ע' 7 ש' 11) ובסוף חזר והעיד שכבר נכנס לנתיב (ע' 8 ש' 9). בהדגמת העד את התרחשות התאונה באמצעות מכוניות צעצוע הדגים שהתובע היה בסוף תהליך ההשתלבות (ע' 7 ש' 10-14). דברי העד על הנתבע "הוא לא נתן לו" ושהתובע היה "כמעט בפנים" (ע' 7 ש' 11) מחזקת את מסקנתי. גם הנזק בחלק האחורי מימין מלמדת זאת בהנחה שההנתבע ניסה להכנס מהצד מהשוליים ונתן מכה.

לא ראיתי לפקפק בעדות נהג האוטובוס לאור תיאורו את התרחשות התאונה. העד גם תיאר לפחות 2 נגיעות של רכב הנתבע ברכב התובע (ע' 8 ש' 15-16) דבר שמתיישב עם עדות התובע וגם נותן הסבר מניח את הדעת לכך שיש פגיעה אחורית וגם פגיעת צד ימין ברכב התובע.

התרשמות ביהמ"ש היא שהיתה פגיעה בצד ימין אחורי של רכב תובע בעת שהיה במהלכים לסיים את השתלבותו ואז לפגיעה אחורית, אך אין גם לשלול את טענת התובע לפגיעה מאחור באזור הפנס ואז ניסיון לעקוף מימין ופגיעה נוספת בצד ימין מאחור, גרסה שקיבלה חיזוק מעדות נהג האוטובוס.

איני מקבלת את טענת הנתבע שהתובע נכנס לנתיב בלי לאותת כאשר העד הנייטרלי – לו האמנתי - טען אחרת. גם התיאור של סטייה פתאומית אינו מתיישב עם העובדה שהנתבע מאשר שראה את התובע צפצף לו וחרף צפצופיו הנתבע המשיך לנסוע. בעדותו אמר הנתבע "אני מניח שהוא רצה להכנס לפניי (ע' 10 ש' 31). גם יתר גרסתו אינה מתיישבת עם עדות העד אותה אני מעדיפה על עדות הנתבע. איני מקבלת את הטענה של הנתבע שהוא עצר שכן במקום אחר העיד שלא היה פקק והוא היה בנסיעה של 40 קמ"ש שאי אפשר לעצור פתאום כי משיהו יכול להכנס בו מאחורה (ע' 11 ש' 24-25). איני מקבלת טענתו שהציר היה פנוי לחלוטין וקובעת כי רוב רכבו של התובע כבר היה לפני רכב הנתבע בטרם התאונה ואיני מקבלת את הטענה שהציר היה פנוי . קשה עד מאוד לקבל את גרסת הנתבע שרכב התובע פגע בו כאשר לרכב התובע יש נזק מאחור. ההסבר שניתן על ידי הנתבע לנזק בפנס מאחור הוא עניין שבמומחיות והנתבע אינו יכול להעיד לגביו (ע' 12 ש' 19-21).

נתתי משקל גם לעובדה שהנתבע עזב מקום התאונה ללא החלפת פרטים. לא הוכחו טענות הנתבע לגבי נסיבות שיכלו להסביר את התנהלותו.

לסיום סוגיית האחריות אני קובעת שהאחריות לתאונה על התובע.

הנזק
בכתב התביעה נטען לזנק בסכום של 29,858 ₪ כדלקמן: 21,708 ₪ - נזק לפי שמאות; 1,150 ₪ - שכ"ט שמאי; 4,000 ₪ - פיצוי בגין אובדן זמן והפסדי שעות עבודה; 3,000 ₪ - עגמת נפש, טרדה לחצים והוקעת התנהגות הנתבע.

באשר לנזקים הנטענים לרכב התובע בסכום של 21,708 ₪ הוגשה שמאות מטעם התובע. בסיכומים טענו הנתבעים, "בנוסף לא צורפה חשבונית המעידה על תיקון ולא יודעים עד היום אם הרכב תוקן אם תוקן אז לא מגיע מע"מ כפי שנדרש בחוו"ד שצורפה לכתב התביעה. אם לא מתקנים לא מגיע מע"מ". לאחר הסיכומים, ולשאלת ביהמ"ש התובע טען שתיקן את רכבו במוסך (ע' 14 ש' 26-27).

משהתובע הביא שמאות מטעמו והנתבעים לא הביאו שמאות לסתור, והשמאות תואמת את הנזק ברכב התובע אני מאמצת את השמאות. לא ראיתי להפחית את המע"מ כנטען. ברע"א 1772/99 זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ נה (4 ) 203 נקבע, כי תשלום מע"מ מהווה חלק בלתי נפרד מעלות התיקונים ומשנקבע כי התובע זכאי לפיצוי הרי הוא זכאי ממילא גם לתשלום בגין מע"מ.

הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, את סכום הנזק לפי השמאות בסך של 21,708 ₪ וכן שכ"ט שמאי בסך של 1,150 ₪ בשים לב לחשבון שצורף.

באשר לפיצוי הנדרש בגין אובדן זמן והפסדי שעות עבודה. התובע צרף תלוש שכר על הכנסתו. כפי שטענו הנתבעים, התובע לא צרף ראיה לאובדן זמן. כך לא הוגש דוח העדרויות מעבודה עם פירוט של תאריכים ושעות ואף לא הוכח הפסד שכר בפועל. על כן דין רכיב זה להדחות.

באשר לרכיב של "פיצוי מינימאלי בגין כלל הנזקים ו/או ההוצאות ו/או ההפסדים הנוספים שנגרמו לתובע, הישירים והעקיפים, כתוצאה מהתנהלות הנתבע, ממעשיו ו/או ממחדליו נשוא אירוע התאונה ונוכח התנהלותו הבריונית ונעדרת תום הלב, שהינה בבחינת התנהגות שיש להוקיעה מן החברה, לרבות הטרחה המיותרת באיתור פרטי הנתבע, הטרדה, הלחצים הנפשיים ,ואבדן ההנאה עגמת הנפש ועוד". בשים לב לנסיבות התאונה כפי שהתבררו בפני ביהמ"ש בדיון ולכך שהנתבע עזב את מקום התאונה ללא החלפת פרטים ולא הוכחו הסבריו להתנהלות זו, אני קובעת שהנתבעים ישלמו לתובע פיצוי בסכום של 1,500 ₪.

הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובע גם את הסכומי הבאים: אגרת פתיחת תיק ואגרה שניה, הוצאות העד בסך של 350 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור של 4,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ה שבט תשע"ט, 31 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.