הדפסה

בית משפט השלום בירושלים תא"מ 13710-01-18

בפני
כבוד ה רשם הבכיר בנימין בן סימון

תובע

יצחק כהן

נגד

נתבע
שמעון רובינשטיין

נגד

צד ג' טל ובטי טסטה

פסק דין

א. כללי

1. לפני תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), בה עותר יצחק כהן (להלן: "התובע") לחייב את שמעון רובינשטיין (להלן:" הנתבע") בתשלום פיצויים בסך 50,000 ₪.

2. התובע הוא הבעלים של חברת "הבית הפיננסי" אשר התאגדה בשנת 2005, במטרה לתת ייעוץ פיננסי .

3. הנתבע הוא רואה החשבון ומנהל הכספים של חברת "מי-טל הנדסה ושירותים בע"מ" ח.פ. 510918642 (להלן:" חברת מי-טל").

4. הנתבע מצדו, הגיש הודעה צד ג' ללקוחותיו של התובע טל טסטה ורעייתו בטי טסטה (להלן:"טסטה" או "בטי טסטה" או "טל טסטה" בהתאמה ).

5. בחודש אוקטובר 2015 פנו הזוג טסטה לתובע בבקשה שיעניק להם ייעוץ פיננסי וכדי שיסייע להם בהליך נטילת משכנתא עבור דירה, שביקשו לרכוש מאת חברת מי- טל.

6. ביום ה-27.12.2015 ר כשו טסטה דירה מאת חבר ת מי-טל בסכום של 1,8 95,000 ₪ וחתמו על הסכם מכר.

7. במועד בו היה אמור להיות משולם סכום לפי לוח התשלומים לרכישת הדירה, טרם התקבל טופס 4. בעקבות זאת פנה התובע לנתבע והודיע לו כי הוא מייצג את טסטה והודיע לו, כי בהמלצתו טסטה לא ימשיכו לשלם את התשלומים שנותרו , עד שיתקבל טופס 4.

8. לאחר שיחה זו התקשר הנתבע לטסטה והודיע להם שאין בכוונתו לשוחח עם התובע וזאת מאחר שהתובע נוקט באיומים כלפי הנתבע וחברת מי טל וכי עליהם לשלם את התשלום הבא במועד הקבוע בהסכם.

9. התובע טוען כי טלפן לנתבע, והסביר ל ו שטסטה שכרו שירותיו לעניין רכישת הדירה ותחום זה הינו באחריותו הבלעדית . לדאבונו של התובע , הנתבע השיב לו שאינו מעוניין לשוחח עמו, וכי מוטב שטסטה ישוחחו עמו ישירות.

ב. טענות התובע

1. לטענתו של התובע , הנתבע לעג לו בדברו אליו, וזלזל בו מבחינה מקצועית.

2. לטענתו של התובע, הנתבע פנה למי מבני הזוג טסטה והשתמש במילים קשות ופוגעות כנגדו:

"אתה טיפש, אתה לא מבין דבר בתחום שלך, אתה לא מקצועי ... אתה עושה עוול
ללקוחות שלך .. איך הם שכרו את שירותיך... אתה על הפנים.."

3. התובע המשיך וטען, כי הנתבע יצר קשר עם טסטה ושוחח עימם ואמר להם כך: "הוא איננו מקצועי והוא ועשה לכם נזק בתהליך קבלת הדירה... מהיכן מצאתם אותו...אני לא מעוניין לשוחח עמו.. הוא טיפש וההתנהלות שלו לקויה.. אתם עושים טעות ששכרתם אותו.. או תקשיבו לו הוא מדבר שטויות.."

4. עוד ציין התובע, כי הנתבע יצר קשר עם טסטה ובשיחתו עימם הטיח עלבונות כלפי התובע, זלזל ופגע במקצועיותו ולא פסק ול ו לרגע ל נסות לשכנעם שהתובע לא עושה את עבודתו נאמנה .

5. לטענת התובע, בני הזוג טסטה נדהמו לנוכח דבריו של הנתבע ונפגשו עם התובע במשרדו . שכן, חשו מאוימים מדברי ההסתה של הנתבע, ונחרדים מביטויו הקשים והמחרידים של הנתבע כלפיי התובע.

6. יתר על כן, לפי הטענה, טל טסטה הינו עובד במשטרת ישראל. בזמן עבודתו, אחד מהעובדים שמע אותו משוחח עם הנתבע כשהוא חוזר על דבריו הפוגעניים והדורסניים נגד התובע . כל שנותר בידי לקוחו של התובע היה לספר את הלך הדברים לחברו בעבודה ששמע את ביטויו הקשים של הנתבע.

7. כמו כן, ציין התובע , כי בטי טסטה הפנתה מכרה שלה לייעוץ כלכלי אצל התובע , אך, כשזו שמעה את התבטאותו של הנתבע כלפי התובע מפיה של בטי טסטה שקלה בכובד ראש האם לשכור את שירותיו של התובע . לבסוף , החליטה שהיא מעדיפה לבטל את הפגישה שקבעה עם התובע .

8. לטענת התובע, הנתבע הלך אימים על טסטה ובשיחותיו הטלפונית עימם, זלזל, גידף את לקוחותיו, סיפר להם סיפורי בדיה, פקפק בשרותיו של התובע, חרט אות קלון על מצחו של בגין חוסר מקצועיותו ו/או התנהלותו, וכל דברי הלעג והבוז שהפגין הנתבע כלפי התובע נבעו מהסיבות הלא מובנות והבלתי הגיוניות בעליל.

9. לאור האמור, עותר התובע לבית המשפט כי יחייב את הנתבע לפצות אותו בסכום המגיע לו על פי סעיף 7א(ב') לחוק, בסך כולל של – 50,000 ₪ בגין פגיעה בשמו בטוב ובמשלח ידו והשפלתו בעיני הבריות, פיצוי ללא הוכחת נזק.

ג. טענות הנתבע

1. הנתבע טוען, כי דין התביעה להידחות שכן היא נעדרת בסיס עובדתי ומשפטי, ומפני שהוגשה כנגדו מטעמי נקמנות, חוסר תום לב ובחוסר הגינות.

2. לגופו של עניין יטען הנתבע, כי טסטה הגישו אף הם תביעה כנגד חברת מי טל, בטענות לפיצוי בגין איחור במסירה, חיוב בריבית ונזקים נוספים.

3. הנתבע מציין, כי שתי התביעות הוגשו במשולב ובמתואם, באותו היום ועל ידי אותו עורך דין, על מנת להוציא כספים מאת חברת מי טל שלא כדין, ועל מנת לחפות על מחדלם של טסטה שנמנעו מלבצע את התשלום האחרון תמורת הדירה שרכשו ממי טל .

4. הנתבע טען, כי כל חטאו התבטא בכך שבשיחה טלפונית עם הצד השלישי, "העז" להביע דעתו באופן ענייני ומקצועי, במסגרת תפקידו כמנהל כספים בחברת מי טל, כי העצה שהציע להם התובע להימנע מתשלום לחברה מי טל, חרף הוראות ההסכם , היא עצה מוטעית. זאת מאחר שהדבר חשף את טסטה להפרה יסודית של ההסכם ולחיובי ריבית והצמדה שעלו מידי יום.

5. למרות שלתובע לא היו יחסים חוזיים עם חברת מי טל או עם הנתבע, הציג עצמו כנציג טסטה והרשה לעצמו לדבר כלפי הנתבע באופן בלתי מכובד ובלתי ראוי, תוך פיזור איומים למכביר, ללא כיסוי . זאת, עד כי בנקודת זמן מסוימת, החברה פנתה לטסטה, והודיעה להם כי הקשר בין הצדדים חייב להיעשות באופן ישיר ביניהם, ללא מעורבותו של התובע.

6. לגופה של התביעה, הנתבע טוען, כי דבריו בשיחותיו עם טסטה ועם התובע אינם דברי לשון הרע כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע . מכל מקום עומדת לו הגנת תום לב כאמור ב ס' 15(2) ו-15(3) לחוק. בין אם כבעל תפקיד בחברת מי טל שחבה כלפי הצדדים השלישיים חובה חוקית- חובת תום לב מכוח סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג -1973, ובין כדי להגן על עניין אישי כשר של הצדדים השלישיים.

7. עוד ציין, כי דבריו נועדו ליידע ולהתריע בפני טסטה, כי הימנעותם מביצוע התשלום אשר נובעת מהמלצתו של התובע גורמת להם נזקים בפן המשפטי- חוזי מול חברת מי טל . ואמנם, עקב מחדלם הם חויבו לשאת בתשלומי הריבית וההצמדה, אותם יכלו למנוע, ולמצער, לצמצם, לו שמעו לדברי הנתבע בזמן אמת.

8. הנתבע המשיך וטען, כי טסטה טענו בפניו כי הסיבה שהם נמנעים מלבצע את התשלום עד לקבלת טופס 4, ה יא חששם כי חברת מי טל תקרוס, בדומה לחברת "חפציבה" . לטענתם, התובע אמר להם כי הם יקרסו כלכלית אם ישלמו בכל חודש משכנתא ושכר דירה. לא עזרו הסבריו של הנתבע כי החוב הכלכלי שלהם יגדל יותר אם יימנעו מלבצע את התשלום לחברת מי טל, וכן כשהפנה אותם להורות ההסכם, לחוק, ולעובדה כי חברת כלל ביטוח הנפיקה להם פוליסת ביטוח כבטוחה על כל תשלום ששולם על חשבון תמורת הדירה, וכי חובתם לשאת בתשלום במועדו, ביום 23.12.16 לא הותנה במתן טופס 4.

9. לטענת הנתבע, נקודה זו מעצימה את רשלנותו של התובע, כמי שהתיימר לשמש כיועץ כלכלי הבקי בענייני משכנתאות, חוזים ודיור. כך שבמקום ל הפיס את דעתם של הצדדים השלישיים ולגרום להם לשלם את התשלום האחרון במועד החוזי, יעץ להם להמתין עד למתן טופס 4, ביודעו את המשמעויות הכלכליות הנלוות לכך מבחינת מימוש סנקציות החוזה.

10. הנתבע מוסיף ומציין, כי לאחר שניתן טופס 4, הצדדים השלישיים התעכבו חודש ימים נוסף בביצוע התשלום, כאשר בתקופה זו, הנתבע עשה מאמצים גדולים לסייע בידם להשיג מסמכים נדרשים עבור הבנק למשכנתאות לצורך ביצוע התשלום, מול חברת כלל ביטוח שהנפיקה בטוחות בפרויקט זה, ושהייתה מצויה בשביתה כלכלית.

11. לאחר שהוברר גובה החיוב של הצדדים השלישיים בריבית והצמדה, הפכו חברת מי טל והנתבע מטרה לטענותיו של התובע ושל טסטה, והופעל לחץ רב על ידם כי חברת מי טל תוותר על החיוב בריבית.

12. כיוון שחברת מי טל עמדה על דרישתה לקיום הוראות ההסכם מצד טסטה לעניין החיוב בריבית, וככל הנראה, על מנת לחמוק מתביעת רשלנות מקצועית, התובע הוא ששילם את פרי מחדלו הוא, תרתי משמע. הראיה לכך, היא פניית התובע לנתבע, בבקשה כי הקבלה אודות תשלום הריבית תירשם לטובת חברת "הבית הפיננסי" אשר בבעלותו של התובע.

13. הנתבע מדגיש כי הודיע לתובע כי חברת מי טל תנפיק קבלה אך ורק לצדדים השלישיים עמם היא התקשרה בהסכם ולא עם "הבית הפיננסי", ובכך לטענת הנתבע, רקחו התובע והצדדים השלישיים 'יד אחת' כאמור, בכדי להגיש את שתי התביעות במשולב נגדו ונגד חברת מי טל ובכדי לגלגל עליהם יחד את מחיר מחדלם- המשותף.

14. הנתבע הכחיש לחלוטין שבמסגרת השיחות שקיים עם טסטה הוא התבטא כלפי התובע באופן בלתי ראוי. עם זאת, הנתבע מציין כי הביע את דעתו באופן מקצועי כרואה חשבון וכמנהל הכספים של חברת מי טל במענה לטענת טסטה כי התובע ייעץ להם להימנע מקיום התחייבותם בהסכם המכר.

15. לאור האמור, הנתבע טוען כי ככל וטסטה העבירו את תוכן שיחתם הפרטית עם הנתבע לצד שלישי, הם עשו זאת על דעתם ועל אחריותם בלבד, ומשכך ומבלי לגרוע מטענותיו כי דבריו אינן בגדר לשון הרע, טענות התובע ראוי שיופנו כלפיהם, ומשום כך הגיש הנתבע את הודעת הצד השלישי.

ג. טענות צד ג'

1. טסטה טוענים כי מעולם לא הוציאו דיבה או אמרו דבר לשון הרע על הנתבע. יחסיהם התנהלו כדין בענייני הדירה אותה רכשו.

2. כמו כן, טסטה מציינים כי ההודעה שהוגשה כנגדם מאת הנתבע הינה חסרת כל בסיס וחסרת כל יסוד, נעדרת עילה וכל מטרתה הייתה ליצור עליהם אמצעי לחץ פסול ולהתנקם בהם לאחר שהגישו כנגד חברת מי טל וכנגד שולח ההודעה תביעה כספית.

3. לגופם של דברים, טסטה מכחישים את הטענה, לפיה הנתבע התבטא באופן ישיר ופוגעני כנגד התובע וכי הוא זה שגרם להוצאת הדיבה כנגד התובע.

4. בדיון שנערך, העידה טסטה כי הנתבע אמר על התובע שהוא איננו מקצועי , אך לא אמר את המילה "טיפש" כלפי התובע, מפני שזו לא השפה בה הנתבע משתמש.

ד. דיון והכרעה

1. הלכת בית המשפט העליון בעניין עא 8345/08 עופר בן נתן נ' מוחמד בכרי , סה(1) 567 מורה אותנו כדלקמן:
"בבואנו לדון בתביעת לשון הרע, עלינו לבחון את הדברים על פי תרשים הזרימה הבא: תחילה, יש לבחון אם הביטוי מהווה לשון הרע על פי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק או חוק איסור לשון הרע). לאחר מכן יש לבחון אם המדובר בפרסום מותר אשר נהנה מחסינות (סעיף 13 לחוק) או אם עומדת למפרסם הגנת אמת דיברתי או הגנת תום הלב (סעיפים 15-14 לחוק). משהגענו למסקנה כי המדובר בלשון הרע שאינה חוסה תחת כנפי סעיפים 15-13 לחוק, או-אז אומר לנו המחוקק בסעיף 4 לחוק, כי אם לשון הרע מופנית כנגד ציבור או חבר בני אדם שאינו תאגיד (להלן: ביטוי שקרי ציבורי) אזי לא ניתן להגיש תביעה אזרחית בגינה. ובקיצור, סעיף 4 קובע מניעה דיונית-סטטוטורית מוחלטת שנקבעה על ידי המחוקק."

2. דא עקא - בענייננו השאלה הראשונית היא האם נאמרו כלל הדברים, או מרבית הדברים, אשר יוחסו לנתבע בכתב התביעה. התשובה לכך היא - לאו רבתי. להלן אפרט ואנמק קביעה זאת;

3. הנתבע בעדותו הכחיש, כי אמר כלפי התובע כי הוא טיפש:

"בוא תסביר לי, יש כאן הודאה והדחה או יש הכחשה או יש הודאה. או שאתה אומר שהסברת לבטי טסטה שהיא פועלת לא נכון ושהיועץ שלה פעל לא כדין אבל היו מותר לי זה הודאה והדחה.
ת. אני רוצה לחלק לשלושה סוגי התייחסויות שאיך שאני רואה שנעשו בכל העסק הזה. יש דברים אישיים, "טיפש" ודברים כאלה זה אישי. בחיים שלי לא כיניתי את הבן אדם הזה "טיפש" לא בפניו ולא בפני בטי טסטה. הציגו לי אותו, או הוא הציג את עצמו כיועץ משכנתאות וכיועץ משכנתאות אם עושה עבודה טובה או לא טובה לא הבעתי את דעתי לא בפניו ולא בפני גב' טסטה. אין לי מושג.
אבל נכנס פה אלמנט שלישי של דברים שהם לא במקצוע של התובע שנאמרו לי, איימו עליי, הוא איים עליי, התובע, בטלפון. בשיחה ביני לבין התובע הוא העלה נושאים שהם לא קשורים למומחיתו כמו טופס 4, אם יש, מתי יהיה. אני אמרתי לו "מי אתה? למה אתה פונה אליי בדברים האלה?", הוא אמר שהם לא ישלמו. יש סעיף מיוחד בחוזה שביום X צריך לשלם תשלום Y, הוא אמר שאם אין טופס 4 הם לא ישלמו, אמרתי לו שאין קשר בין אחד לשני."

4. עדות בטי טסטה
" ש. איציק מזהיר אתכם. אבל מה את מדברת עם הנתבע? מה את שומעת ממנו?
ת. שמעון דיבר איתי הרבה פעמים ואמר שאשלם ריביות, שההתנהלות שלנו לקויה. הסברתי שאנחנו פוחדים שלא נקבל את הדירה. אף אחד לא רצה להתנהל בלקות כזאת אבל פחדנו.
ש. בשיחות שהיו לך עם הנתבע, הוא אומר לך "איציק טיפש". מה אמר?
ת. הוא אמר שהוא לא מקצועי ושהוא נותן לי עצות לא טובות ושזה יעלה לי הרבה כסף.
ש. וזה עלה לכם?
ת. זה עלה. הריביות היו גבוהות מאוד.
ש. נקודות החיכוך של הדברים, מדובר בלשון הרע. מה נאמר לך?
ת. נאמר שהוא לא מקצועי, נותן לי עצות לא טובות, נאמר ש.. אני לא זוכרת את הליכי השיחה, אני יודעת ששני הצדדים לא אנשים רעים. הייתי בקשר מצוין עם שמעון וגם עם איציק. אין לי עניין להגיד רע על אף אחד.
ש. יש עוד משהו שאת רוצה להוסיף שנבין אותו כדי שאוכל להבין האם האדם אמר נגד אדם אחר, הוציא נגדו דיבה?
ת. כל מה שנאמר, השיחות שהתנהלו בניהם היו אחרות. שמעון אמר שהוא לא רוצה לשמוע מאיציק שום דבר כי הוא התעייף ממנו וזהו."

5. בטי טסטה העידה כמו כן את הדברים הבאים:

" לשאלת בית המשפט: אני לא זוכרת. "אני לא מעוניין לשוחח עימו" את זה הוא אמר.
הוא לא הזכיר "טיפש". לשמעון יש שפה נקיה והוא לא מדבר בצורה הזאת. לי הוא לא אמר שהוא טיפש אבל אמר שההתנהלות שלו לקויה. הוא לא אמר "אתם עושים טעות ששכרתם אותו"

6. עיון בעדויות של טל טסטה הנתבע עצמו ואף עדות התובע מעלה, כי כל המיוחס לנתבע לפיו התבטא בביטויים קשים ופוגעניים כלפי התובע אינו אמת וחסר כל יסוד. יש להדגיש שאני נותן אמון בעדותו של הנתבע ואני סבור שבדבריו בבית המשפט דיבר דברים של אמת ללא כל יסוד שקרי. אני סבור שיש להאמין לדבריו ולפיהם "בחיים שלי לא כיניתי את הבן אדם הזה "טיפש" לא בפניו ולא בפני בטי טסטה. הציגו לי אותו, או הוא הציג את עצמו כיועץ משכנתאות וכיועץ משכנתאות אם עושה עבודה טובה או לא טובה לא הבעתי את דעתי לא בפניו ולא בפני גב' טסטה". יודגש, כי לאחר ששמעתי את שתי העדויות – עדות התובע ועדות הנתבע – מצאתי לבכר את עדות הנתבע על עדות התובע.

7. יתר על כן, האמירות לרבות ציטוטים המיוחסים לנתבע , כאילו , כביכול , אמר לטל טסטה התבררו כדברים חסרי כל שחר. כך, לא הוכח כלל וכלל כי הנתבע פנה לתובע ואמר לו: " אתה טיפש, אתה לא מבין דבר בתחום שלך, אתה לא מקצועי ... אתה עושה עוול ללקוחות שלך .. איך הם שכרו את שירותיך... אתה על הפנים.." . כמו כן לא הוכחה האמירה לפיה הנתבע אמר לבני הזוג טסטה: "הוא איננו מקצועי והוא ועשה לכם נזק בתהליך קבלת הדירה... מהיכן מצאתם אותו...אני לא מעוניין לשוחח עמו.. הוא טיפש וההתנהלות שלו לקויה.. אתם עושים טעות ששכרתם אותו.. או תקשיבו לו הוא מדבר שטויות.."

8. כאמור, טל טסטה העידה בבית המשפט דברים אחרים והכחישה את כל המיוחס לה ולא נסתרה.

9. אי העדתו של טל טסטה על ידי התובע יש בה כדי להראות כי כל המיוחס לדברים ששמע טל טסטה כביכול, נרקמו על ידי התובע , או מי מטעמו. זאת על רקע האמירה בכתב הטענות לפיה טל טסטה העובד במשטרת ישראל, בזמן עבודתו, אחד מהעובדים שמע אותו משוחח עם הנתבע כשהוא חוזר על דבריו הפוגעניים והדורסניים נגד התובע . אי הבאתו של טל טסטה לעדות או אי העדת עובד ששמע כביכול, מצביעה על כך כי אין כל אמת בדברים שיוחסו על ידי התובע לנתבע.

10. ההלכה בעניין זה היא שהימנעות מהבאת עד מפתח פועלת כנגד הנמנע מהבאתו לעדותו. בנסיבות אלו חלה החזקה הראייתית בדבר הימנעות התובע מהבאת ראיה, ולפיה, אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היא הייתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו מלהציגה כדי לאשש את גרסת הצד שכנגד (ראו ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, מד(4) 595)).
בעניין זה הכלל הוא כדלקמן:
"אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד... ככלל, אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ראו ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פ"ד מד(1) 239 ,245).

11. בהיעדר כל תשתית עובדתית לטענות לפיהם הנתבע התבטא כביכול כנגד התובע, די בכך כדי לדחות את התביעה. ואולם מעל לצורך אתייחס לעניין מרכזי אחד נוסף;

12. דומה שהסוגיה היחידה שנותרה לבירור היא ההתבטאות של הנתבע כלפי התובע במישור המקצועי , ולפיה אמר לטסטה שהתובע אינו מקצועי;

התובע טען כי הפרסום נשוא התביעה מהווה לשון הרע כמשמעות מונח זה בחוק . שכן במקרה דנן, לטענת התובע, אמירותיו של הנתבע כלפיו מהוות לשון הרע באשר הן שמ ו אותו לבוז וללעג, ופגעו בו בכוונת מכוון, ביודעין ובחוסר תום לב.

13. מנגד , הנתבע טען כי דבריו אינם עולים כדי לשון הרע כהגדרתו בחוק, משום שהוא נתן ייעוץ מקצועי בלבד לצדדים השלישים, וכן כי באותה עת היה לו חלק בעסקה שנרקמה שבין הצדדים. הנתבע ציין כי בשיחות שערך עם טסטה אכן חיווה דעתו ביחס להתנהלות התובע , העוסק בדברים שלא בתחום מומחיותו וטען , כי מדובר בהתנהלות העלולה לגרום לטסטה לנזק כלכלי רב עקב הפרת הסכם, כפי שלבסוף שקרה.

14. בראש ובראשונה, אני סבור שמקום שהנתבע התבטא באשר למקצועיותו של התובע באמצעות הטלפון, הרי שאין לראות בכך כל פרסום. להלן אנמק קביעה זו ;

15. כאמור, תנאי לקיום יסודותיה של עוולת לשון הרע הוא יסוד הפרסום ובלא פרסום- אין בפנינו הוצאת לשון הרע. לשם כך אפנה לסעיף 2 לחוק המורה "פרסום" מהו:

" (א)  פרסום, לעניין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות,
תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
           (ב)  רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:
(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע".

16. בכתב התביעה נטען כי מדובר בפרסום שנעשה בשיחת טלפון בין התובע לבין הנתבע, ובשיחת טלפון שנעשתה בין הנתבע לטסטה. אני סבור ששיח טלפוני המתנהל בין שני אנשים אינו יכול להיקרא פרסום.

17. לעניין שיחת הטלפון בין התובע לנתבע, יפים דבריה של כב' השופטת אביגיל זכריה בת"א ( עכו) 8066-03-17 חודדטוב ואח' נ' בנימני:

"ואולם, כיצד הדברים שנאמרו על התובע יכולים לבסס עילה של לשון הרע כלפי
התובעת? דבר לא נאמר על התובעת 2 ולא נטען כי נאמר על ידי הנתבעת כנגד התובעת
2. אין מחלוקת כי השיחה נגעה למעשיו הנטענים של התובע. יתרה מכך: גם אם היה
נאמר או נרשם דבר העולה כדי לשון הרע כנגד התובעת 2 באותה שיחה פרטית הרי
שמדובר בשיחה פרטית בין השתיים. שיחה כזו בוודאי אינה יכולה להקים עילה של
לשון הרע בהעדר קיומה של דרישת " הפרסום" הקבועה בסעיף2(ב)(1)לחוק.."

כך דע תי, אני סבור שבשיחת הטלפון הפרטית אשר התקיימה בין תובע לנתבע או בין הנתבע לטסטה לא התקיים יסוד הפרסום. שיח בין אנשים באמצעות הטלפון הינה מעשה בתחום ד' אמות של המשוחחים והיא אינה נחלת הכלל. משכך שיחת טלפון, אשר לא הפכה נחלת הכלל, אין בה כדי להוות פרסום.

18. למעלה מן הצורך אדון בהגנות הנתבע להן טען בכתב הגנתו ;

19. הגנת "אמת דיברתי" כאמור בסעיף 14 לחוק ; לטענת התובע הנטל לא הורם על ידי הנתבע שכן לא הציג ראיות ולא הוכיח כי התובע פעל באופן שאינו מקצועי. מנגד , הנתבע טוען כי התובע נתן לצדדים השלישיים עצות אשר אינן בתחומי עיסוקו ואחריותו כגון עצות בטיחותיות ומשפטיות אשר גרמו לצדדים השלישיים לפעול בניגוד להסכם מול הנתבע.

20. הוכח כי העצות שנתן התובע לטסטה היו לא נכונות, החשש שחברת מי טל תקרוס מבחינה כלכלית התברר כחשש שווא. כמו כן , כתוצאה מהעצות שנתן התובע לטסטה הם אכן נדרשו לשלם בגין ריבית סך כולל של כ- 65,000 ₪ . ראיה לכך שמדובר היה בטעות מקצועית של התובע היא העובדה שהחברה בבעלותו של התובע שילמה את הסכום האמור.

21. דעתי מתיישבת עם טענת הנתבע, שכן עינינו הרואות , כי העצות שנתן התובע לצדדים השלישיים אכן מלמדות לכאורה, כי התובע פעל במקרה המסוים הנזכר באופן בלתי מקצועי, שכן הוכח לבסוף שהצדדים השלישיים ניזוקו כתוצאה מהעצה ועל כן עומדת לנתבע ההגנה , כאמור כהגדרתה בחוק. הנה כי כן, הנתבע יכול לומר כי טענתו לפיה פעל התובע בחוסר מקצועיות, באותו ענין , חוסה תחת ההגנה – אמת דיברתי.

22. לנתבע עומדת הגנה נוספת והיא הגנת תום הלב. דומה שהנתבע מסתמך על האמור במסגרת סעיף 15(2) לחוק. סעיף 15(2) לחוק קובע כי "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:... היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום" .

23. בעניין ע"ע (ארצי) 46548-09-12 לירן אבידן - פלאפון תקשורת בע"מ נאמרו הדברים הבאים:
" בספרות הובהר כי טענה זו כוללת ארבעה מרכיבים שהנטל להוכחתם מוטל על הנתבע - עליו להראות שהייתה עליו חובה לבצע פרסום; עליו להראות כי החובה חלה כלפי כל מי שאליו הופנה הפרסום; יש להוכיח שהחובה נגעה לתוכנו של הפרסום המסוים המהווה את עילת ההליך, היינו כי יש "קשר הגיוני" בין החובה לפרסם לבין הפרסום שבמחלוקת; ולבסוף יש לעמוד בדרישת תום הלב שפורטה לעיל (שנהר, בעמ' 282; ת"א (מחוזי ת"א) 1689/08 מולוקונדוב נ. פורוש, [פורסם בנבו] מיום 12.12.11; להלן: עניין מולוקונדוב; יצוין כי קיים ערעור תלוי ועומד). עוד הוצע כי יש להכיר בקיומה של חובה לפרסם "במקרים שבהם האינטרס החברתי בכך שאדם ימסור לזולתו מידע מהסוג שבגינו הוגשה התביעה הינו חשוב כל כך, עד שיהיה זה מוצדק לפרסם את הדברים למרות לשון הרע שבהם, גם אם יתברר בדיעבד שתוכן הפרסום אינו אמת" (שנהר, שם)."

24. ראשית, כאמור, בענייננו לא היה פרסום ועל כן כל הדיון בעניין זה הוא מעל לצורך. שנית, הנתבע אמר את הדברים לטסטה עקב היותם לקוחות של החברה בה הוא עובד; שלישית, הנתבע טוען כי אמר את הדברים בתום לב ומעצם חובה מוסרית שהייתה לו כלפי טסטה שהיו לקוחותיו ומבלי שלו תצמח כל טובה אישית מהאמור. אני מאמין לדבריו, כי פעל מתוקף חובה מוסרית לומר לבני הזוג טסטה כי הם טועים וכי טוב לא יצמח להם מהעצה שקיבלו. אכן הנתבע גם פעל לטובת החברה מי טל שבה הוא עובד. יחד עם זאת, ייאמר כי אין כל איסור מוסרי או חוקי לפעול לטובת החברה שבה עבד הנתבע ובמקביל לתת עצה טובה ללקוחותיו.

25. מכל המקובץ דין התביעה להידחות. גם דין הודעת צד ג' להידחות. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 8,000 ש"ח וכן ישלם התובע הוצאות משפט לצד ג' בסך של 5,000 ש"ח. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"ח סיוון תש"פ, 20 יוני 2020, בהעדר הצדדים.