הדפסה

בית משפט השלום בירושלים תא"מ 10958-01-17

בפני
כבוד ה רשם הבכיר בנימין בן סימון

תובע ונתבע שכנגד

מרדכי מזרחי

נגד

נתבעים ותובעים שכנגד

  1. ארז נסים רוסו
  2. ניר גיל

פסק דין

א. כללי

1. לפני תביעת התובע לפיצוי בסך של 46,322 ₪, עקב אי תשלום בגין עבודות שיפוץ שנעשו על ידו עבור הנתבעים.

2. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד, וכן הגישו הודעות צד ג' כנגד גורמים בחברת בנדורה.

3. ביום 31.3.19 הסכימו הנתבעים, כי הודעות צד ג' שהגישו כנגד גורמים בחברת בנדורה יימחקו ללא צו להוצאות.

ב. העובדות הרלוונטיות למקרה

1. התובע הוא קבלן שיפוצים. במשך שנתיים עבד כקבלן מורשה מטעמה של הנהלת רשת סניפים לממכר שווארמה בשם "בנדורה" (לעיל ולהלן: "בנדורה"), שיפץ והקים כ – 8 סניפים עבור ה.

2. הנתבעים היו זכיינים של חברת בנדורה וניהלו במשך תקופה קצרה חנות לממכר שווארמה ברחוב הלל 26, ירושלים (להלן: "החנות" או "הנכס").

3. בחודש מרץ 2015 נחשפו הנתבעים למודעה באתר אינטרנט, לפיה רשת השווארמה בנדורה מציעה רכישת זיכיון תמורת תשלום בסך 75,000 ₪.

4. בחודש יוני 2015 נפגשו הנתבעים עם נציג בנדורה. הנתבעים הדגישו, כי אין להם ניסיון בניהול עסקי מזון, והובטח להם ליווי צמוד בתהליך הכולל הכנת תכנית עסקית, השגת מימון מהבנק, מציאת נכס מתאים, תכנון המושכר על ידי אדריכל, שיפוץ המושכר והדרכה בניהול העסק. כמו כן, הובטח להם כי לאחר התשלום הראשון במהלך חצי שנה מיום חתימתם על ההסכם יוכלו להתחרט ולקבל את כספם חזרה.

5. ביום 2.07.15 חתמו הנתבעים על הסכם זכיינות עם "בנדורה" שכבר אז הייתה בשלבי קריסה, לפי הטענה. באותו חודש הוכנה לנתבעים תכנית עסקית שנועדה להגשה לקרן ההלוואות של המדינה לצורך קבלת מימון.

6. ביום 18.10.15 הוכן "כתב כמויות" לסניף אותו ביקשו הנתבעים לשכור על ידי האדריכל מטעם בנדורה (להלן: "התכנית האדריכלית") . התוכנית הוכנה עוד לפני שהנתבעים חתמו על הסכם שכירות.

7. ביום 15.11.15 חתמו הנתבעים על הסכם להשכרת בחנות ובחודש ינואר 2016 אושרה לנתבעים הלוואה על ידי הבנק וזאת לצורך מימון הסכם הזכיינות. לאחר שהתקבל מימון , מסרו הנתבעים לתובע המחאות על חשבון עבודתו. התובע והנתבעים סיכמו, כי בסוף השיפוץ תערך התחשבנות לעניין תוספות ושינויים שיבצע התובע במהלך עבודתו. ואולם, התחשבנות לא נעשתה.

8. האדריכל הכין את כתב הכמויות, פירט ריהוט ותחולה, וכן ערך תכנית לשיפוץ והכשרת הנכס.

9. ביום 27.01.16 הגיע התובע לסיור בנכס לשם התרשמות ונטילת מידות. סיור שהווה את הבסיס להצעת העבודה הראשונה. מאחר שהנתבעים טענו בפני התובע כי מחיר ההצעה גבוה, הוכנה על ידו הצעה משופרת ומוזלת בעלות של 89,000 ₪ בתוספת מע"מ (להלן: "ההסכם").

10. ביום 06.03.16 נחתם ההסכם בין התובע לנתבעים. יום למחרת החל התובע בעבודת השיפוצים ונמסרו לו המחאות על ידי הנתבעים. במסגרת התכנית האדריכלית נאמר כי זמן ביצוע העבודות יעמוד על 30 יום.

11. התובע ביצע את עבודת השיפוצים. הסניף נפתח ופעל מספר חודשים ואז נסגר.

12. כל ההמחאות נפרעו במועדן, זולת המחאה על סך 18,000 ₪, שזמן פירעונה 15.07.17, אשר נמשכה מבנק הפועלים. בגין המחאה זו פתח התובע תיק הוצאה לפועל שמספרו 517978-11-16 (נספח ז' לכתב ההגנה).

13. משכך הוגשה התנגדות לביצוע שטר מטעמו של הנתבע 1. לאחר קבלת ההתנגדות, התובע הגיש בקשה לתיקון כתב תביעה, צירף את הנתבע 2 לתביעה והגדיל את תביעתו לסך 46,322 ₪.

14. לאחר תגובות שהוגשו, ביום 19.05.17 ביהמ"ש הורה להגיש כתב תביעה מתוקן.

15. יצוין, כי הנתבעים ביקשו וקיבלו לצרף לתביעה צדדי ג' הקשורים לחברת בנדורה. אלא שבמהלך ההתדיינות בתיק הגיעו הנתבעים וצדדי ג' להסכמה, כי ההודעה כנגד צדדי ג' תימחק. מכאן, הדיון בפני הינו בין התובע לנתבעים בלבד.

ג. טענות התובע

1. לטענת התובע, השיפוץ בוצע במלואו, והסניף נפתח לקהל הרחב. די בעניין זה כדי להראות שהתובע ביצע את מלאכתו, שה ייתה הכנת הסניף לעבודה.

2. התובע המשיך וטען, כי עם פתיחתו של הסניף, נדרש לבצע מספר תיקונים בהתאם לדרישת הנתבעים. אלא שהתגלע קושי רב מצד הנתבעים לאפשר לתובע לבצע את התיקונים בזמן סביר. מסיבות שאינן תלויות בתובע ואי שיתוף פעולה, לא הצליח התובע להשלים את ביצוע התיקונים.

3. לטענת התובע, בנוסף להסכם השיפוץ הוסכם בינו לבין הנתבעים, כי יבצע עבודות נוספות מעבר לאמור בתכנית האדריכלית. בין השאר, לטענתו, הוסכם, כי יוכשר מרחב עבודה ואחסנה בשטח האחורי של הסניף (להלן: "הסכם תוספת שיפוץ").

4. לטענתו של התובע , סוכם כי עבודה זו הינה בנוסף להסכם שנחתם ועלותה תעמוד על סך של 21,000 ש"ח בצירוף מע"מ. על חשבון עבודה זו שילמו הנתבעים לידי התובע סך של 5,500 ₪ (להלן: "הסכם תוספת השיפוץ").

5. לפי טענת התובע, הסכם תוספת השיפוץ כלל:

א. התקנה של כבל חשמל מותאם ללוח חשמל. לפי ההסבר, כבל החשמל שמגיע מהארון הראשי של חברת החשמל עד לארון החשמל של החנות, לא התאים לדרישות החשמל של החנות. לכן, סוכם שהתובע יחליף את כבל החשמל שאורכו כ - 40 מטר, כך שהוא יושחל בתוך תעלה ויקובע לקיר. יצוין, שחיבור בפועל של החשמל בוצע ע"י חברת החשמל. חלק זה של העבודה כאמור נכלל בהסכם תוספת שיפוץ;

ב. מאחר שהשטח האחורי הצמוד לחנות היה פתוח, נדרש התובע לבצע גג מפנל מבודד שגודלו כ - 30 מ"ר.

ג. בנוסף, נדרש התובע לבצע איטום והשלמת חלק מקיר תומך מפנל מבודד שגודלו לערך 5 מ"ר;

ד. בנוסף, נדרש התובע לבצע ריצוף החלק האחורי של הסניף שכלל אספקת אריחים, חומר ההדבקה לאריחים, רובה - חומר מילוי בין האריחים;

ה. לטענת התובע, הסכם תוספת השיפוץ כלל בניית חדרון גבס לבור שמנקז שומנים בחלק האחורי של החנות, כולל אספקה והרכבת דלת לחדרון. יצוין, כי במסגרת הסכם השיפוץ סעיף זה תוקן וסוכם שעלותו של מיכל שומנים הינה 4,000 ש"ח (סעיף 03.01.5 בהסכם השיפוץ).

ו. רכישת ברז ברבור למטבח, רכישת 5 ברזים לכל הכיורים.

ז. רכישת אזעקה לסניף והתקנתה.

6. בנוסף, טען התובע, כי ביצע עבודות נוספות שאינם כלולות במסגרת הסכם השיפוץ שנחתם או במסגרת הסכם תוספת השיפוץ. מדובר בעבודות כגון, פירוק וריצוף מחדש בחלקו הקדמי חיצוני של הסניף, בשל החלפת דלת פתיחה לדלת הזזה מזכוכית. כמו כן, בנה התובע חדרון מבואה לפני הכניסה לשירותים שבסניף, חדרון מבואה עם דלת כניסה. עלות התוספות הללו הסתכמה סך של כ-5,000 ש"ח, בצירוף מע"מ, שטרם שולמו.

7. לטענת התובע, לא נותר לו, אלא לתבוע את הנתבעים בגין עבודות שיפוץ שבוצעו על ידו וכן בגין רכישת אביזרים שרכש לצורך השיפוץ, והכל בהתאם למפורט להלן:
א. יתרה בלתי משולמת בהתאם להסכם השיפוץ מיום 6.3.16 בתוספת מע"מ - 18,000 ש"ח;
ב. הוצאות משפטיות בגין פתיחת תיק הוצאה לפועל שמספרו 517978-11-16 לביצוע שטר ע"ס של 18,000 ש"ח שחולל, סך של 227 ש"ח;
ג. שכ"ט עו"ד פסוק (שכ"ט עו"ד א') בגין פתיחת תיק הוצל"פ שמספרו 517978-11-16.
ד. יתרה בלתי משולמת בהתאם להסכם תוספת שיפוץ בתוספת מע"מ, סך של 19,070 ₪;
ה. יתרה בגין עבודות נוספות שבוצעו וטרם שולם בגינם דבר בתוספת מע"מ סך של 5,850 ש"ח.

ד. טענות הנתבעים

1. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התובענה, שכן לא ראוי לשלם ל תובע דבר;

2. כך לדוגמה, עבודת החשמל בוצעה ברשלנות. כל השקעים הותקנו באופן רשלני, כך שלוח החשמל לא היה מותאם לעומס החשמל בחנות וגרם לניתוקים בחשמל, תוך כדי פעולת הסניף. עניין שגרם לחוסר נעימות מול הלקוחות. לטענתם של הנתבעים, כאשר פנו אל התובע בדרישה כי יתקן, הטיל את האשמה על המתקן לצליית השווארמה.

3. כן טענו הנתבעים, כי הרכבת הגג שנעשתה על ידי התובע פגע בנכס השכן והנתבעים נקנסו בגין עבודה זו בסך 10,000 ₪. עקב זאת, ביקשו מהתובע לתקן את הגג וכן לחזק מספר מקומות. לטענתם, התובע התעלם מפניותיהם ובשל כך נקנסו על ידי עיריית ירושלים.

4. לטענתם של הנתבעים, לא בוצע איטום ולא הושלם חלק מקיר תומך.

5. כן טענו הנתבעים, כי האריחים שסופקו היו באיכות ירודה, או שהונחו בצורה פזיזה ורשלנית. לא מעט אריחים נשברו ונסדקו בסמוך לפתיחת החנות.

6. התובע התחייב, כי בור לניקוז שומנים יותקן במרחק 8 מטר הנכס, בהתאם לדרישת משרד הבריאות, בפועל נבנה הבור בתוך המחסן. התובע הסתיר זאת על ידי חדרון גבס קטן, באופן שצומצם המרחב של המחסן.

7. התובע שלח מתקין להתקנת אזעקה, אך הלה טען כי אין אפשרות להתקנת אזעקה, כיוון שלא בוצעה הכנה לחשמל. כעבור שבועיים שלח התובע מתקין אחר אשר ביצע קידוחים וגרם לנזק בקיר. או אז טען, כי קיימת בעיה של העברת החוטים , כיוון שאין הכנה לחשמל. על אף פניות נשנות מצד הנתבעים לתובע, לא נעשה הדבר בפועל ואף אחת המצלמות נגנבה.

8. במסגרת התביעה שכנגד ציינו הנתבעים, כי מספר גורמים ובניהם התובע חברו יחדיו כדי ל"סייע" לנתבעים בהקמת עסק למכירת שווארמה, כשבפועל היה ברור להם בכל רגע נתון כי מדובר בכרוניקה ידועה מראש של כישלון וכי בהתבסס על הנכס שנמסר להם, התכניות ששורטטו להם והשיפוצים שבוצעו בפועל, התובעים שכנגד לא יוכלו לעמוד בתנאים לקבלת רישיון עסק.

9. לפי הטענה, הנכס לא היה ערוך לעסק מסוג בית אוכל, התכניות לא שורטטו בהתאם לנכס בפועל ומבלי שהאדריכל או אחרים ביקרו בחנות. כל מטרת המהלך ה ייתה להשיג לנתבעים מימון בנקאי שממנו יוכלו, כל אחד בתורו, להוציא מהנתבעים כספים.

10. לטענתם של הנתבעים, התובע ידע כבר בשלב מקדמי כי אין לנכס מחסן וללא מחסן לא יוכלו לקבל רישיון לקבלת מחסן ועל כן מחובתו הייתה להתריע בפניהם אודות עניין זה. התובע חייב בזהירות מושגית לפיה עליו לבצע את השיפוצים באופן מקצועי. וכן חלה עליו חובת זהירות קונקרטית ליידע את הנתבעים כי הוא אינו מורשה לפי חוק לבצע את העבודות הנדרשות, כי לא ניתן לבצע את העבודות הנדרשות וכי לא ניתן לערוך את השיפוצים בהתאם לתכניות האדריכליות, וכן כי המושכר בפועל אינו תואם את התכניות האדריכליות, וכי העבודות הנעשות במושכר אינם בהתאם לנדרש בחוק והתקנות החלות על בתי אוכל.

11. התובע השיב, כי הוא ביצע את העבודה שלשמה הוא נשכר. התובע הנו קבלן שיפוצים ששיפץ את הסניף סיים את עבודתו ולראייה הסניף נפתח.

12. כן טען התובע, כי הנתבעים ידעו שאין מחסן לסניף, או שהמחסן הקיים אינו שמיש או אינו רלוונטי. יחד עם זאת, הוחלט בין הצדדים על בניית מחסן חילופי, כלומר הדבר היה בידיעתם של הנתבעים ולכן בניית המחסן החילופי תומחרה בנפרד.

13. התובע אף טען, כי הנתבעים היו צריכים, טרם השכרת הסניף לבדוק האם הסניף מתאים לייעודו. כמו כן, אין ראייה במסגרת כתב התביעה שכנגד מדוע זה לא קיבלו התובעים שכנגד רישיון עסק ולא ברור האם הסניף פעל בכל זאת.

ה. הנושאים שבמחלוקת

1. מכל האמור לעיל דומה שהצדדים חלוקים בשלושה נושאים:

א. עבודות השיפוץ בהתאם לתוכנית האדריכלית; מדובר ב"כתב כמויות" לסניף אותו ביקשו הנתבעים לשכור, אשר הוכן על ידי האדריכל מטעם בנדורה ואשר אמור לכלול בחובו את כל רכיבי השיפוץ בתכנית האדריכלית. הנתבעים טענו מנגד, כי ההסכם לא בוצע באופן מלא וכי חלקים ממנו לא בוצעו לחלוטין. יובהר כי בגין עבודות השיפוץ בהתאם לתכנית האדריכלית שילמו הנתבעים לתובע באמצעות שיקים, כאשר שיק אחד בסך של 18,000 ש"ח לא שולם. שיק זה שחולל הוגש לביצוע להוצאה לפועל על ידי התובע, הוגשה התנגדות על ידי הנתבעים לבית משפט זה, שהתקבלה ;

ב. הסכם תוספת לשיפוץ; מדובר בעבודה שנעשתה על ידי התובע בחלק האחורי של הסניף. התובע טען כי בצע עבודות שונות במסגרת הסכם בלתי כתוב זה. לטענתו, הוסכם בין הצדדים כי עלות התוספת לשיפוץ תעמוד על כ-21,000 ש"ח כשבפועל שולמה מקדמה בסך של כ-5,000 ש"ח.

ג. עבודות שונות; התובע טען כי ביצע עבודות שונות בסך של כ-5,000 ש"ח. הנתבעים הכחישו ביצוע עבודות אלה.

2. להלן אפרט ואנתח את המחלוקות שבין הצדדים בהתאם לראשי הפרקים המצוינים לעיל.

ו. הסכם תוספת לשיפוץ

1. הנושא הראשון שיש לדון בו הוא ההסכם לתוספת השיפוץ. כאמור, נטען על ידי התובע, כי מדובר בעבודה שנעשתה על ידי התובע בחלק האחורי של הסניף. התובע טען, כי ב יצע עבודות שונות במסגרת הסכם בלתי כתוב זה. לטענתו, הוסכם בין הצדדים, כי עלות התוספת לשיפוץ תעמוד על כ-21,000 ש"ח ובפועל שולמה מקדמה בסך של 5,500 ש"ח.

2. הנתבעים טענו, כי בתמחור השיפוץ היה כלול צביעת מחסן אלא ש"מחסן לא היה" ומאחר שהאדריכל טעה והמחסן שסומן לא היה שייך לנכס.

3. למרות הכחשת הנתבעים, כי כלל היה מחסן, מדבריהם עולה בבירור כי , הם ידעו באופן וודאי, כי נבנה מחסן או מעין מחסן, על ידי התובע. כך לדוגמה, טענו, כי הם "סיכמו כי השטח האחורי ייסגר, ניתנה מקדמה על סך של 5,500 ש"ח ". מכאן, יש להסיק כי התובע בנה מעין מחסן בחלק האחורי של החנות ואף סוכם בין הצדדים על כך ש הנתבעים ייתנו לתובע מקדמה בסך של 5,500 ש"ח.

4. מדברי הנתבעים עולה, כי התובע בנה גג בחלק האחורי של החנות. בגין עבודה זו , לטענת הנתבעים , הם נקנסו בסכום של 10,000 ש"ח על ידי עיריית ירושלים. מאחר שהשטח האחורי הצמוד לחנות היה פתוח, נדרש התובע לבנות גג מפנל שגודלו כ - 30 מ"ר. לטענת הנתבעים, אכן התובע הרכיב גג "שפגע בנכס של השכן", התובע נדרש לתקן את הגג אך התובע התעלם מהפניות ועיריית ירושלים קנסה את הנתבעים. כן טענו הנתבעים שגודל הסניף לא עלה על 30 מ"ר ועל כן לא ברור כיצד טען התובע טען כי התקין גג בגודל של 30 מ"ר. לאחר עיון בטענות ובראיות אני סבור שגודל הגג לא עולה על 20 מ"ר וזאת בהתחשב בכך שמדובר בתוספת מאולתרת הצמודה לחנות. המסקנה היא שיש אמת בטענת התובע לפיה בנה גג בחלק האחורי של החנות.

5. התקנה והזנה של כבל חשמל מותאם ללוח חשמל. לטענת התובע, כבל החשמל שמגיע מהארון הראשי של חברת החשמל עד לארון החשמל של החנות לא התאים לדרישות החשמל של חנות. לכן, סוכם שהתובע יחליף את כבל החשמל שאורכו כ - 40 מטר, כך שהוא יושחל בתוך תעלה ויקובע לקיר. לטענת הנתבעים, עבודות החשמל כולם סוכמו בסעיף 4 לכתב הכמויות ולא ניתן לטעון שוב בגינם. בכל מקרה, הנתבעים טענו, כי עבודת החשמל בוצעה באופן רשלני, השקעים היו רופפים והחשמל התנתק מעת לעת, כך שנגרמה חוסר נעימות מול הלקוחות.

6. בנוסף, נדרש התובע לבצע איטום והשלמת חלק מקיר תומך מפנל מבודד שגודלו לערך 5 מ"ר; הנתבעים הכחישו שהתובע ביצע איטום והשלמת חלק מקיר תומך. אני סבור שהתובע ביצע עניין זה.

7. בנוסף, נדרש התובע לבצע ריצוף החלק האחורי של הסניף שכלל אספקת אריחים, חומר ההדבקה לאריחים, רובה - חומר מילוי בין האריחים. הנתבעים טענו כי האריחים שסופקו היו מאיכות ירודה או שהביסוס נעשה באופן מרושל. כן טענו הנתבעים כי הריצוף שבוצע בחלק האחורי אמור להשלים את הפער של 15 מ"ר בין גודל הסניף בפועל לגודל המחסן שהוקם. על כן אין לחייב בגין סעיף זה. אני סבור כי התובע ביצע ריצוף, ואולם הריצוף לא בוצע באופן מיטבי.

8. דרישת התובע לכלול את בור ניקוז השומנים במסגרת תוספת השיפוץ, דינה להידחות. וזאת מהסיבה שסכום בניית הבור כ-4,000 ש"ח נכלל במסגרת הסכם השיפוץ עצמו ולא במסגרת התוספת לשיפוץ. התובע אינו יכול לדרוש פיצוי כפול ודרישתו זו מטילה צל על אמינות תביעתו.

9. באשר לאזעקה, נטען על ידי הנתבעים כי לא הייתה אזעקה בסניף מפתיחתו ועד סגירתו. ועל כן הטענה של התובע לגבי עניין זה דינה להידחות. התובע הודה שלא הותקנה אזעקה. לטענת התובע בוצע רכישת אזעקה על אף שלא הייתה כתובה בכתב הכמויות והתקנת מצלמות אך העבודה לא הושלמה, כיוון שלטענת התובע לא אפשרו לו הנתבעים לעשות כן.

10. כידוע, הנטל להוכיח שיעור נזק שנגרם מוטל על התובע. כלל הוא כי אין די בהוכחת גרם הנזק אלא יש להוכיח בנוסף את שיעור הנזק.
יפים לעניינו דבריו של כב' השופט סלים ג'ובראן:
"הגישה הרווחת היא, כי על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת הנזק אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכיח הנפגע נזק, תידחה תביעתו אם לא הוכיח שיעור הנזק. במה דברים אמורים? במקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדויקים, שומה על הנפגע התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. אכן, מקום שהוכח קיומו של נזק, העובדה שאין אפשרות לחשב שיעור הנזק במדוייק, אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק. אין אנו נדרשים בהכרח לדיוק מתמטי ולוודאות מוחלטת. די כי הנפגע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו בוודאות סבירה, המתבקשת מנסיבות העניין (ראו ע"א 294/92 דרוק נ' אהרון, פ"ד מז (2) 23 (1993). להלן: ע"א 294/92). הווה אומר, כי במקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, די לו לנפגע שיביא אותם נתונים, שניתן להביאם באופן סביר, תוך מתן שיקול דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר (ראו ע"א 355/80 דלעיל)." ראו: ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.07.2008).
11. אני סבור שהתובע חדל משלא טרח להוכיח עלות מדויקת של כל פריט אשר נדרש על ידו במסגרת התוספת לשיפוץ. ההלכה מנחה כי במקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדויקים, שומה על הנפגע התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. במקרה דנן צריך היה התובע לתת אומדנת מחיר של כל פריט ופריט אותו ציין. אין זו בקשה מופרזת. מדובר בתחום עיסוקו של התובע ומקום שלא עשה כן, אני סבור שמרבית תביעתו של התובע בעניין התוספת לשיפוץ דינה להידחות.

12. ואולם, יש לייחס משמעות נכבדה לכך שהנתבע 2 הודה כי "לעניין העבודה בשטח האחורי, סיכמנו כי השטח האחורי ייסגר, ניתנה מקדמה ע"ס 5,500 ש"ח". ההנחה היא שבאם ניתנה מקדמה, ברי הדבר שנותר לנתבעים סכום נוסף לשלם . ומכאן, על דרך אומדנה זהירה אני קובע שהסכום הנותר שעל הנתבעים לשלם לתובע יעמוד על סך של 5,000 ש"ח.

13. למרות האמור לעיל , סכום המקדמה שניתן לתובע על ידי הנתבעים יוותר בעינו, שכן בעניין זה ברי הדבר שהסכום ניתן לאור הסכמה שהייתה בין הצדדים.

14. יצוין כי טענתו של התובע לחוב של הנתבעים בגין עבודות שונות בסך של כ-5,000 ש"ח לא הוכחה על ידו.

ז. עבודות השיפוץ בהתאם לתוכנית האדריכלית

1. הנתבעים טענו טענות לקיזוז מהסכומים הנטענים על ידי התובע. להלן אדון בטענות אלה אחת לאחת וזאת בהתאם לרשימה בסיכומיהם ;

2. עניין המכולה- לפי סעיף 00.1.2 לתכנית האדריכלית, הנתבעים טענו כי לא הייתה מכולת פינוי ולכן יש לקזז סכום זה. לטענה זו השיב התובע, כי מאחר שהחנות ממוקמת במרכז העיר ירושלים, לא הייתה אפשרות מעשית להציב מכולה לפינוי פסולת בניין בסמוך למבנה, לכן הפסולת פונתה באמצעות עגלה נגררת מספר רב של פעמים והטמנת הפסולת. אני סבור שטענת התובע דינה להתקבל. הצבת המכולה אינה מטרה בפני עצמה והרציונל לחיוב במסגרת התכנית האדריכלית הוא פינוי הפסולת שגורר אחריו השיפוץ. כיוון שהפסולת פונתה, ולא הוכח אחרת על ידי הנתבעים, אני מקבל את הסברו של התובע לפיו הפסולת פונתה באמצעות עגלה נגררת מספר רב של פעמים.

3. חגורת בטון- לפי סעיף 02.1.2 לתכנית האדריכלית, לטענת הנתבעים, לא נבנתה חגורת בטון על הקיר. טענת הנתבעים לא הוכחה. אני סבור שאף בעניין זה יש לקבל את טענת התובע, כי טענת הנתבעים לא מבוססת, כיוון שלא ניתן להניח פלטת שולחן שעשוי מברזל, מבלי לבצע חגורת בטון, שהרי אז השולחן לא יהיה יציב (נספח ד' לכתב התביעה).

4. צביעת קירות מחסן בצבע לבן, בהתאם לסעיף 2.1.5 לתכנית האדריכלית . לטענת הנתבעים לא היה מחסן ולכן טענת התובע בעניין צביעת המחסן דינה להידחות . כאמור לעיל, טענת הנתבעים לפיה לא היה מחסן הופרכה. במסגרת הפרוטוקול עמ' 11, שור' 1-4 נאמר במהלך חקירת הנתבע 2 על ידו כך:

"ש. בפועל הקמתם מחזן שהוא צמוד לעסק?
ת. נכון
ש. מי התקין את המחסן הזה
ת. התובע"

5. סעיף 02.2.1 לתכנית האדריכלית. בסעיף זה מדובר בחיפוי קירות בקרמיקה בגודל של 30 מ"ר. לטענתם של הנתבעים, התובע בסעיף 31 לתצהירו מודה כי ריצף רק 18 מ"ר, אך טוען כי ריצף 17 מ"ר נוספים, שלא אוזכרו בתכנית האדריכלית. לטענתו של התובע, הנתבע 2 עמ' 13, שור' 16 אישר כי בוצע חיפוי במטבח.

6. באשר לסעיפים 2.2.4 ו-02.2.5 , נטען על ידי הנתבעים כי בעוד שצריך היה לרצף של 45 מ"ר , בפועל רוצף משטח בסדר גודל 30 מ"ר. מכאן דורשים הנתבעים לקזז מול הסכם תוספת השיפוץ הנטען. אלא שלפי טענת התובע, מעיון בשרטוט האדריכלי גודל השטח שהיה צריך לרצף עמד על 23 מ"ר ואולם יש לקחת בחשבון כי יש לקחת בחשבון כי מדובר בשטח נטו של 23 מ"ר וכ-30 מ"ר ברוטו. הטענות בקשר לכשלים בריצוף מתקבלות באופן חלקי ואני אומד אותן בסכום של 2,500 ש"ח.

7. באשר לסעיף 03.01.03 , התעלות בוצעו ללא שיפוע וכתוצאה מהיעדר שיפוע, המים נותרו עומדים וגרמו לריח רע. טענה זו לא הוכחה על ידי הנתבעים.

8. סעיף 4.2.17 בדיקת חברת חשמל; לטענת הנתבעים, אין מחלוקת כי התובע לא שילם לחברת חשמל. והנתבעים נאלצו לשלם לחברת חשמל סך של 1,500 ש"ח. טענה זו לא הוכחה על ידי הנתבעים.

9. רמקולים – סעיף 8.1.10 התובע טוען כי רכש 2 רמקולים לפי בקשת הנתבעים והם הותקנו בפועל (נספח ו2') מנגד טוענים הנתבעים כי עלות הרמקולים עומדת על סך 60 ₪ ולא יותר וההתקנה לא נעשתה. שוכנעתי בהתאם לראיות שהוצגו בפני על ידי התובע כי הותקנו הרמקולים בפועל. ואולם מחירם של הרמ קולים לא הוכח על ידי התובע שכן חשבונית שהוצגה על ידי התובע אינה תואמת את הרמקול שהותקן בפועל ואינה תואמת לזמן ההתקנה. המסקנה היא בעניין הרמקולים היא כי יש לקזז סכום בסך של 2,400 ש"ח .

10. סעיף 8.1.2 מצלמות התקנה וחיווט. לטענת הנתבעים, העבודה לא בוצעה. התובע מודה שלא הותקנו מצלמות. יש לקזז סך של 2,500 ש"ח בגין מצלמות.

11. מקליט DVR ומגבר – אין מחלוקת כי לא סופקו. התובע טען כי רכש את הציוד אך לטענתו בשל סירוב הנתבעים לא התקין את המקליט. אין לקבל את הסברו של התובע. היה עליו להתקין את המקליט עם מסירת הסניף לנתבעים. יש לקזז סך של 2,600 ש"ח בגין עניין זה.

12. התוצאה היא שסכום הקיזוז הכולל יעמוד על סך של 10,000 ש"ח.

ח. התביעה שכנגד

1. דין התביעה שכנגד להידחות. להלן אנמק קביעה זו;

2. בראש ובראשונה ייאמר, כי טענות התביעה שכנגד , רובן ככול ן, נזנחו בסיכומים. הכלל הוא שכל טענה הנזנחת בסיכומים, בית המשפט לא ישעה לה. בעניין זה ההלכה היא כדלקמן:

"כלל גדול נקוט בידי בית-המשפט, לפיו, אם אין בעל הדין מעלה בסיכומי טענותיו טענה מסוימת, משמעות הדבר הוא שאף אם הועלתה על-ידיו קודם לכן, הרי בכך שלא העלה אותה בשלב סיכומי הטענות, הוא נחשב כמי שזנחה" (ע"א 401/66 מרום נ' מרום, פ"ד כא(1) 673, 678-677 (1967)).

3. ובאופן דומה קבע כב' הנשיא שמגר במקרה אחר, כי:

"דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים - אם בשל שגגה או במכוון - כדין טענה שנזנחה, ובית המשפט לא ישעה לה" (ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מט(2) 102, פסקה 4 (1995); כן ראו והשוו ע"א 3250/02 וינצלברג נ'ש.א. דיזל פרטס בע"מ (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 7/7/2005) ; ע"א 8168/03 יאיר ארנון נ' חשמל זועבי בע"מ, (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 08/11/2009)).

4. אין בידי לקבל את טענות הנתבעים לפיהן התובע צריך היה להתריע בפני הנתבעים על שורה של כשלים תכנוניים כגון היעדר מחסן, חוסר מקום למקרר, או כי אין אפשרות להיצמד לתכנית האדריכלית. בראש ובראשונה, הנתבעים לא הוכיחו כי התובע אחראי כקבלן שיפוצים לכשלים תכנוניים כלשהם. נושא התכנון בדרך כלל ומבלי לקבוע מסמרות מוטל על האדריכל או על מהנדס הקונסטרוקציה, אך לא על קבלן השיפוצים; שנית, בחירת החנות אינה מתפקידו של קבלן השיפוצים ורובה ככולה הינה באחריות היזמים שהם במקרה דנן היזמים עצמם, או באחריות בעל תפקיד שהיזמים מינו אותו לכך. האחריות לרישיון העסק הינה מוטלת על היזמים או על גורם שהם מינו מכוח חוזה לעניין זה. מכאן דין התביעה שכנגד להידחות.

5. מכל המקובץ, התוצאה היא שהנתבעים יישאו בערך השיק שחולל ואשר הסכום הנקוב בו עמד על 18,000 ש"ח בקיזוז סכום מצטבר של 10,000 ש"ח. כלומר הסכום אותו ישלמו הנתבעים לתובע בגין השיק שחולל יעמוד על סך של 8,000 ש"ח. כמו כן , ישלמו הנתבעים לתובע סך של 5,000 ש"ח בגין העבודה שביצע התובע בחלק האחורי של החנות. כן ישלמו הנתבעים לתובע סך של 5,000 ש"ח בגין הוצאות משפט. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"ב סיוון תש"פ, 14 יוני 2020, בהעדר הצדדים.