בית משפט השלום בירושלים ת"צ 5635-08-20

מבקשת

שושנה סולטנה ברוך
ע"י ב"כ עו"ד ארגוב ועו"ד שושן

נגד

משיבים
1. חיה אורדמן בע"מ (ניתן פסק דין)
ע"י ב"כ עו"ד גרוסמן
2. חלי ממן בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אורן
3. י. בלס חברה לבנין ונכסים בע"מ
4. יוסי נאמן שרותי אפיה בע"מ (נמחקה)
5. מאפיית טלר בע"מ (ניתן פסק דין)
ע"י ב"כ עו"ד אברמזון-בניטה
6. קפה הלל (ישראל) בע"מ (נמחקה)
7. תופיני ס.א.ל. בע"מ (ניתן פסק דין)
ע"י ב"כ עו"ד מנחם

פסק דין

לפניי בקשה מוסכמת להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית בהתאם לסעיף 16 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן - חוק תובענות ייצוגיות), ביחס למשיבה 2.
התשתית העובדתית הרלוונטית
על-פי כתב התביעה והבקשה לאישור התובענה הייצוגית (להלן – הבקשה), המבקשת סובלת מניוון שרירים מתקדם, מתניידת באמצעות כיסא גלגלים, מונשמת בטרכאוסטומי 24/7 ומסתייעת בשלוש מטפלות. המבקשת עבדה בעבר בעמותת שק"ל – שילוב קהילתי לאנשים עם מוגבלות, ופעילה גם כיום בהובלת מהלכים הקשורים לרווחתם ומיצוי זכויותיהם של אנשים מוגבלות.
המשיבות הן שבע חברות פרטיות המפעילות רשתות בתחומי האופנה (המשיבה 1); קבוצות תמיכה לאורח חיים בריא (המשיבה 2); מאפיות (המשיבה 3); ומאפיות ובתי קפה (המשיבות 3-7). המשיבות מפרסמות את שירותיהן, לרבות פרטים אודות סניפיהן, באתרי האינטרנט השונים אותם מפעילה כל אחת מהן.
על-פי הנטען בכתב התביעה ובבקשה, באתרי האינטרנט של המשיבות, לא פורסם מידע אודות התאמות הנגישות אשר בוצעו בחנויות המשיבות, לרבות אמצעי העזר ושירותי העזר המסופקים בהן, ואופן קבלתם, וזאת חרף העובדה שהמועד החוקי לפרסום התאמות הנגישות כאמור, חל לפני למעלה משש שנים, קרי ביום 1.7.14. לטענת המבקשת, בכך מפרות המשיבות את הוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 (להלן – חוק שוויון ההזדמנויות) ותקנות הנגישות, ובכלל זאת תקנה 34 לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמת נגישות לשירות), התשע"ג-2013 (להלן – תקנות הנגישות).
לטענת המבקשת, בשל מחדלן של המשיבות, נמנעה היא מראש מלגשת לחנויותיהן. לעניין זה טוענת המבקשת כי סיפורה ממחיש את הפגיעה בזכויות חברי הקבוצה.
המבקשת מציינת כי בעניינה של המשיבה 4 (שנמחקה מהבקשה בינתים) , הוגשה ביום 22.11.19 בקשה לאישור תובענה ייצוגית במסגרת ת"צ 52501-11-19 ברכאת נ' יוסי נאמן שרותי אפיה בע"מ ואח', העוסקת בשאלות דומות הנוגעות להיעדר פרסום התאמות נגישות באתר אינטרנט לפי תקנה 34 לתקנות הנגישות, וביום 17.6.20 ניתן על-ידי בית המשפט השלום בחיפה (כב' השופט אינאס סלאמה) פס"ד אשר במסגרתו הורה בית המשפט על מחיקתה של בקשת האישור, לאחר שקבע כי למבקש שם לא היתה עילת תביעה אישית. לטענת המבקשת, הן עובר להגשת האישור והן לאחריה, לא טרחה הנתבעת 4 לפרסם באתר האינטרנט שלה את התאמות הנגישות שבוצעו בסניפיה.
במסגרת הבקשה הנוכחית, התבקש בית המשפט לאשר את התובענה כייצוגית; להגדיר את הקבוצה המיוצגת לצורכי התובענה הייצוגית – אנשים עם מוגבלות, לרבות אנשים המתניידים בכיסא גלגלים, נמוכי קומה, חרשים וכבדי שמיעה; ליתן הוראות בדבר אופן פרסום ההחלטה בבקשה לכשתתקבל; לקבוע ולהצהיר כי המשיבות הפרו את הוראות חוק שוויון הזכויות ותקנות הנגישות; להורות על מתן פיצוי הולם לחברי הקבוצה על דרך האומדנה, בסכום שאינו עולה על-סך של 2,500,000 ₪; לחייב המשיבות לקיים לאלתר חובת פרסום התאמות הנגישות בוצעו בחנויותיהן ובסניפיהן; לחייב המשיבות בהוצאות התובענה, בגמול למבקשת ובשכ"ט עו"ד; וליתן כל סעד נכון וצודק לטובת הקבוצה או לטובת הציבור, בהתאם לסעיף 20(ג) לחוק תובענות ייצוגיות.
המשיבה 3 לא הגישה עד כה תשובה לבקשה. התובענה והבקשה נגד המשיבות 4 ו-6 נמחקו . ביום 21.12.20, ביום 24.12.20 וביום 22.2.21 הוגשו לבית המשפט בקשות מוסכמות להסתלקות מהבקשה לאישור התובענה הייצוגית ביחס למשיבות 5, 7 ו-1. פסקי דין בעניינן, המאשרים את בקשות ההסתלקות, ניתנו ביום 28.12.20 (בעניין המשיבות 5 ו-7) וביום 24.2.21 (בעניין המשיבה 1).
ביום 1.3.21 הוגשה לבית המשפט בקשת מוסכמת להסתלקות מהבקשה לאישור התובענה הייצוגית ביחס למשיבה 2 (להלן - הבקשה המסוכמת להסתלקות ביחס למשיבה 2), החתומה בידי ב"כ המבקשת, עו"ד ארגוב ועו"ד שושן, וב"כ המשיבה 2, עו"ד אורן, היא הבקשה המונחת לפניי כעת.

במסגרת הבקשה המוסכמת להסתלקות ביחס למשיבה 2 נטען, כי טרם שהוגשה תשובת המשיבה 2 לבקשת האישור, הסכימו הצדדים, מבלי להודות בטענות, לאחר ששקלו את הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול ההליך ומשיקולי יעילות, לסיים את הליכי אישור התובענה כייצוגית, בעניינה של המשיבה 2, בדרך של הגשת בקשה משותפת ומוסכמת והסתלקות.

הובהר, כי בעקבות הגשת בקשת האישור על-ידי המבקשת, המשיבה 2 ביצעה שינויים והוסיפה הבהרות באתר האינטרנט שלה, כך שיהא תואם את דרישות חוק שוויון הזכויות ותקנות הנגישות ביתר דיוק. ודוק, המשיבה 2 עדכנה את הצהרת הנגישות שלה; מינתה רכז נגישות ופרסמה את דרכי הפנייה אליו; הוסיפה הודעת הבהרה לפיה מאחר ולא ניתן להגיע לקבוצות התמיכה של המשיבה 2 באופן עצמאי מבלי לעמוד במספר קריטריונים בריאותיים ולעבור תחילה תהליך הרשמה המתבצע באמצעות השארת פרטים באתר וחזרה של נציג - כל שאלה הנוגעת לענייני נגישות במפגשים הפרונטליים בקבוצות יש להפנות לנציגי המשיבה 2. לשם כך המשיבה 2 אף רעננה וחידדה את נהליה בקרב נציגיה בכל הקשור לנושא הנגישות. לפיכך הוסכם בין הצדדים, כדלקמן:
בכפוף לאישור בקשת ההסתלקות, המבקשת מוותרת ויתור סופי ומוחלט על כל טענותיה בתביעה ובבקשת האישור כנגד המשיבה 2 או מי מטעמה ותסתלק מתביעתה ומבקשת האישור בתיק זה נגד המשיבה 2, באופן שבקשת האישור כנגדה תימחק, ללא צו להוצאות;
המשיבה 2 מתחייבת למלא אחר הוראות חוק שוויון הזכויות ותקנות הנגישות;
הצדדים ממליצים, כי המשיבה 2 תשלם למבקשת גמול בסך של 1,125 ₪ ושכר טרחה לב"כ בסך של 9,000 ₪ בתוספת מע"מ (בהתחשב בעובדה שלמשיבה 2 כ-140 קבוצות תמיכה ברחבי הארץ), שישולם כנגד חשבונית מס כדין, בשני תשלומים שווים (תשלום ראשון בתוך 15 יום ממועד מתן פסק הדין המאשר את בקשת ההסתלקות, ותשלום שני בתוך 30 יום מהתשלום הראשון).
לאור ההסכמות כאמור, התבקש בית המשפט לאשר את הסתלקות המבקשת מבקשת האישור ומכתב התביעה תוך מתן תוקף של פס"ד להסכמות שלעיל ביחס למשיבה 2; למחוק את בקשת האישור בעניינה של המשיבה 2 ולדחות את התביעה שבכותרת נגד המשיבה 2, ללא צו להוצאות; לקבוע את תשלום הגמול למבקשת ואת שכר הטרחה לב"כ, בהתחשב בהמלצת הצדדים וכמפורט לעיל.
כן צוין כי הצדדים סבורים כי בנסיבות המקרה אין טעם במינוי מייצג או ב"כ חליפי לפי סעיף 16(ד)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, וכן אין מקום להורות על פרסום מודעה בדבר ההסתלקות לפי סעיף 16(ד)(2) ותקנה 11(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010.
לבקשת ההסתלקות צורפו תצהירים מטעם המבקשת וב"כ, עו"ד ארגוב, בהם הצהירו כי בקשת ההסתלקות מגלמת את מלוא ההבנות שהושגו בין הצדדים וכי לא קיבלו, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה כלשהי מהמשיבה 2 בקשר עם ההסתלקות מהתובענה ומבקשת האישור, וכי אין בין הצדדים הסכמות או הסכמים כלשהם למעט כאמור בבקשת ההסתלקות.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות שהובאו בבקשות ההסתלקות, כמו גם ביתר כתבי הטענות, ואף כי בהתאם לפסיקה, ספק אם ניתן היה לכרוך את התביעות כנגד כל אחת מן המשיבות, בתובענה ייצוגית אחת (ראו למשל: ת"צ (מחוזי ת"א) 44672-11-19 דוד צפתי נ' רשת משחקיות פעלטון בע"מ ו- 19 אח' (פורסם בנבו, 18.05.2020)‏ ‏ (להלן – עניין צפתי), מצאתי לאשר את בקשות ההסתלקות ביחס למשיבה 2, ותביעתה האישית של המבקשת כנגד המשיבה 2 נדחית ללא צו להוצאות, זאת בדומה לפסקי הדין בעניינן של המשיבות 1, 5 ו-7 , מן הטעמים שלהלן.
בהקשר זה אציין, כי איני מקבלת את האבחנה שמבוקש לערוך בין עניין זה לעניין צפתי, שכן מאחר וכל אחת מן המשיבות מנהלת אתר אינטרנט נפרד, פשיטא שניהולן היה מחייב בירור עובדתי ביחס לכל אחת ואחת מן המשיבות.
בקשת ההסתלקות
מנגנון ההסתלקות נועד לאפשר לבית המשפט למחוק תובענות שמתברר כבר על פני הדברים שהסיכוי שיוכרעו לטובת הקבוצה הם נמוכים, או שמטעם אחר אין עוד תועלת בהמשך ניהול ההליך.
סוגיית ההסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית מוסדרת בסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, אשר קובע בין היתר -
"(א)  מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג, לא יסתלק מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, אלא באישור בית המשפט, וכן לא יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו כאמור, אלא באישור בית המשפט; בהחלטתו אם לאשר טובת הנאה כאמור, ישקול בית המשפט את אלה: (1) אם הבקשה לאישור ההסתלקות הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – האם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה; (2) התועלת שהביאה הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה."
על-פי האמור, הסתלקות מהליך ייצוגי וקבלת טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקות, טעונים אישור של בית המשפט.
על-פי הכלל, אין לפסוק גמול ושכר טרחה לתובע המייצג ולבא כוחו בגדרה של הסתלקות מבקשת אישור תובענה ייצוגית, אלא במקרים המתאימים לכך.
שני השיקולים העיקריים על פיהם יכריע בית המשפט בבקשת תובע מייצג או בא כוח מייצג, אם לאשר הסתלקות, ובכלל זאת גמול ושכר טרחת עורך דין אגב ההסתלקות, הנם - האחד, האם בקשת האישור הראתה עילת תביעה לכאורה, והשני, האם הבקשה הביאה לחברי הקבוצה תועלת.
השיקולים הנמנים בסעיף 16(א) לחוק תובענות ייצוגיות הוספו במסגרת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 10), התשע"ו-2016, במטרה למנוע תופעות של תביעות סרק "מתוגמלות", שהן למעשה תביעות סרק שהגוף הנתבע מעדיף לסלקן תמורת תשלום שכר טרחה וגמול בהיקפים נמוכים למדי, חלף ניהול הליך שלם, גם כאשר אין ממש בתובענה הייצוגית.
בנסיבות דנן, בהיעדר מחלוקת בין הצדדים כי ההפרה לכאורה כבר תוקנה על-ידי המשיבה 2, ומשהוסכם במסגרת הסדרי ההסתלקות כי המשיבה 2 עדכנה את הסדרי הנגישות באתר האינטרנט שלה וכי היא מתחייבת למלא אחר הוראות חוק שוויון הזכויות ותקנות הנגישות גם בעתיד, נראה כי הבקשה השיגה את מטרתה מצד אחד והביאה לתועלת לחברי הקבוצה מצד שני.
על כן, אני נעתרת לבקשה ומאשרת את בקשת ההסתלקות ביחס למשיבה 2, כמפורט בבקשת ההסתלקות, למעט הסתייגות לעניין הגמול ושכר הטרחה לבאי כוח המבקשת, כפי שיפורט להלן.
גמול ושכר טרחה
בע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 05.08.2018)‏ , נקבע כי הסתלקות "מתוגמלת" היא אפשרות, אולם מדובר בחריג לכלל לפיו לא ייפסק שכר טרחה טרם לאישור התובענה כייצוגית, ומשכך יש להיעתר לבקשה לתגמול רק במקרים מתאימים.
נקודת המוצא לבחינת לבחינת בקשת הסתלקות "מתוגמלת" על-פי כב' השופטת ע' ברון, תיעשה על-פי השיקולים המנויים בסעיף 16(א)(1)-(2) לחוק, שעניינם כאמור האם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה; והתועלת הגלומה בבקשת ההסתלקות לחברי הקבוצה.
אשר לגובה התגמול, ולשיקולים שעל בית המשפט לקחת בחשבון בבואו לקבוע גמול ושכר טרחה, או לאשר הסכמה בעניין זה, ראו בסעיף 29 לפסק הדין:
"משהגיעה הערכאה הדיונית לכלל מסקנה כי יש מקום בנסיבות המקרה הקונקרטי לפסוק גמול ושכר טרחה במסגרת של הסתלקות, יש לעשות כן לאורם של העקרונות המנחים הקבועים בסעיפים 22 ו- 23 ל חוק תובענות ייצוגיות. למען הסר ספק אין הכוונה ל"רשימת מכולת" מחייבת, ולערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בנדון בהתאם לנסיבות המקרה. פרט לתועלת שהסב ההליך הייצוגי לחברי הקבוצה, על פי סעיפים 22 ו-23 לחוק ניתן וראוי להביא בחשבון את הטרחה שטרחו התובע המייצג ובא כוחו, הסיכון שנטלו על עצמם בהגשת ההליך וניהולו, ומידת החשיבות הציבורית הגלומה בהליך. כאשר מדובר בפסיקת שכר טרחה, ניתן להביא בחשבון אף את ההוצאות שהוציא בא הכוח המייצג, האופן שבו ניהל את ההליך, והפער שבין הסעדים שהתבקשו בבקשת האישור לבין הסעדים שנפסקו בסופו של יום לטובת הקבוצה. ההלכה מקדמת דנא היא שאין עסקינן ברשימה ממצה של שיקולים, ופסיקת הגמול ושכר הטרחה נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהתאם למכלול נסיבות המקרה הקונקרטיות (ראו ע"א 471/15 נחמיה נ' סלקום ישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 3 (11.4.2016); עע"ם 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול, [פורסם בנבו] פסקאות 28-25 (‏25.12.2012); ע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט [פורסם בנבו] (23.5.2012); ע"א 9134/05 לויט נ' קו אופ צפון, אגודה שיתופית לשירותים בע"מ, [פורסם בנבו] פסקאות 13-12 (7.2.2008)).
כאן המקום להבהיר כי הסכומים שעליהם מסכימים הצדדים בבקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה הם לעולם בגדר המלצה (ראו למשל לשון סעיף 19(1) לחוק תובענות ייצוגיות); ובניגוד להליך אזרחי "רגיל", אין לייחס לעצם ההסכמה בעניין זה משקל מיוחד – וזאת בהינתן חוסר אחידות האינטרסים המובנה בין התובע המייצג ובא כוחו לבין חברי הקבוצה בעת ההסתלקות ("בעיית הנציג").
בעת פסיקת גמול ושכר טרחה יש משמעות אף ליצירת מדרג מבחינת שיעור הסכומים – וזאת בהתאם לשלב שבו הסתיים ההליך, וכן בהתאם למידת החשיבות הציבורית הגלומה בהליך. הכוונה היא שבמקרה של הסתלקות יש לפסוק שכר טרחה וגמול בשיעור נמוך מאשר במקרה של הסדר פשרה, לא כל שכן במקרה של הכרעת התובענה הייצוגית לטובת הקבוצה; ונוסף לזאת, ראוי כי שיעורם של הגמול ושכר הטרחה יגדל בהתאם למידת החשיבות הציבורית הגלומה בהליך הייצוגי. המטרה היא אפוא להשיא את התועלת לקבוצה מן ההליך הייצוגי, ולעודד הגשתן של תובענות ייצוגיות בעלות ערך ציבורי".
בענייננו, במסגרת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, התבקש סעד של פיצוי כספי בסכום שאינו עולה על-סך של 2,500,000 ₪ (על דרך האומדנה). סעד זה לא ניתן בסופו של דבר. מנגד, ההפרות הנטענות תוקנו על-ידי המשיבה 2 , שעדכנה את הסדרי הנגישות באתר האינטרנט שלה ומתחייבת למלא אחר הוראות חוק שוויון הזכויות ותקנות הנגישות גם בעתיד . יוער כי בתי המשפט הכירו בפסיקת גמול ושכר טרחה גם במקרים בהם מדובר בהסתלקות מבקשת אישור שעניינה בהפרת הוראות הדין, ובעקבות ההליך תוקנה ההפרה ואולם הסעדים הכספיים נזנחו (ראו : ת"צ (מחוזי י-ם) 19549-02-14 חוסאם אבו שרך נ' דנשר (1963) בע"מ (פורסם בנבו, 23.12.2014)‏ ‏).
בקביעת שיעור הגמול ושכר הטרחה נתתי דעתי לקיומה של עילת תביעה; לתועלת שהניב ההליך כאמור לעיל; לעבודת ההכנה של המבקשת ובאי כוחה; לתרומתו לאכיפת הוראות הדין; למידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית; ולחיסכון במשאבי המערכת השיפוטית שדורש ניהול ההליך, ומנגד, לכך שההסתלקות נעשית בשלב מוקדם, וכי בהתאם לפסיקה, על-פני הדברים לא היה מקום להגשת תובענה ובקשת אישור כנגד כלל הנתבעים יחד, אלא לנקוט הליך עצמאי ביחס לכל אחד מהנתבעים. ראו עניין צפתי:
"תובעים, בתובענות ייצוגיות, קנו להם נוהג פסול להגיש תובענה ולצידה בקשה לאישור ניהול התובענה כייצוגית כנגד שורה של נתבעים שאין ליחס להם תשתית עובדתית זהה אחת למעט אפשרות של דמיון וקיומה של עילת תביעה זהה... במקרה דנן, לכאורה המדובר במסכת עובדתית פשוטה, כפי שהציגו המבקשים בבקשתם ולפיה המשיבות לא הנגישו את אתרי האינטרנט שלהם, כאשר על פניו המדובר בבירור עובדתי פשוט והוא בחינת אתר האינטרנט. ואולם, אין הדבר כך, כעולה מכתבי הטענות, יש הטוענות כי אין כל בסיס עובדתי לנטען כלפיהן, באופן המחייב בירור עובדתי, אשר יחייב שמיעה נפרדת של ראיות לגבי כל אחת ואחת מן המשיבות, בפרט בהעדר כל משותף ביניהן מבחינת ניהול, ארגון ופיקוח. לפיכך, אני סבורה, כי הכללה גורפת של כלל המשיבות כ"יחידה אחת" בתובענה אחת על בסיס טענה ל"עילה או הפרה משותפת" חוטאת למטרה ואין להתיר הגשתה באופן שכזה."
ראו גם: ת"צ (מחוזי ת"א) 38306-02-20 נאוית הגר מלאכי נ' ארטא אומנות ודפוס בע"מ ו-11 אח' (פורסם בנבו, 28.04.2020)‏ ‏; ת"צ (מחוזי ת"א) 62967-02-20 רפאל ביתס נ' אמבט ליין בע"מ (פורסם בנבו, 27.04.2020)‏ ‏; ת"צ (מחוזי ת"א) 28757-02-20 יהודית מנצור נ' מאפית שיבולת השרון בע"מ (פורסם בנבו, 27.04.2020)‏ ‏.
יישום מכלול שיקולים אלה לענייננו, והעובדה שכריכת התובענות חסכה לבאי כוחה הכנת והגשת תובענות נפרדות (אף ללא קשר לשאלת האגרה), ולכך שהגמול ושכר הטרחה נפסקים למבקשת ולבאי כוחה במצטבר ביחס למספר משיבים, מוביל למסקנה כי יש לפסוק גמול בשיעור בסך של 1,000 ₪ למבקשת, בדומה לגמול שנפסק למבקשת בפסקי הדין ביחס למשיבות 1,5 ו-7, ושכר טרחה בסך של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ לבאי כוחה, כפי שנפסק לגבי המשיבות 1, 5 ו-7.
לא מצאתי כי יש לערוך אבחנה בפסיקת הגמול ושכר הטרחה, בין עניינה של משיבה 2 לעניינן של המשיבות 1, 5 ו-7 בשל העובדה כי למשיבה 2 מספר רב של קבוצות תמיכה, שהרי בסופו של יום מדובר באתר אינטרנט אחד, לגביו הוגשה הבקשה.
מינוי מייצג חליפי ופרסום
בהתאם לסעיף 16(ד)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, כאשר עסקינן בבקשת הסתלקות המוגשת בשלב הבקשה לאישור תובענה כייצוגית (להבדיל מבקשת הסתלקות מתובענה שאושרה כבר כייצוגית), ההחלטה האם להחליף את המבקש המסתלק נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, תוך שבית המשפט יהא רשאי לאפשר הגשת בקשות למינוי תובע מייצג או בא כוח מייצג חליפיים אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות העניין ובהתחשב בשלב שבו מצוי הדיון בבקשת האישור.
בנסיבות העניין, לא מצאתי הצדקה להשתמש בסמכותי כדי לפעול לאיתור תובע חלופי, תוך פרסום הודעת הסתלקות, או משלוח הודעה ליועץ המשפטי לממשלה (ראו: ע"א 1362/12 היועץ המשפטי לממשלה נ' סלקום ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 13.05.2013): ‏‏
"ראינו להעיר ולהבהיר לגבי המצב המשפטי, לטובת תיקים נוספים לעתיד לבוא, כי תקנה 11(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010, תקפה אך אין בה על פי פירושה הנכון כדי לשלול מבית המשפט את שיקול הדעת הנתון לו אם להורות במקרה נתון אם לאו על פרסום הודעה בדבר הגשת בקשה להסתלקות מבקשה לאישור וכן אם להורות על משלוח הודעה ליועץ המשפטי וליתר הגורמים המנויים באותה תקנה.")
מדובר בבקשות שהוגשו בשלב מקדמי; פסק הדין אינו יוצר מעשה בית דין; רישום ההסתלקות ממילא יירשם בפנקס התובענות הייצוגיות ובמאגרים המשפטיים כמקובל.
בנסיבות העניין, נוכח התחייבות המשיבה 2 במסגרת בקשת ההסתלקות, נראה כי אין טעם ותוחלת בהמשך ניהול ההליך כנגדה.
סוף דבר
 
אני מאשרת את הסדרי ההסתלקות שהוסכמו בין המבקשת והמשיבה 2 למעט לעניין קבלת ההמלצה הנוגעת לגמול ולשכר הטרחה. הבקשה לאישור התובענה הייצוגית כנגד המשיבה 2 נמחקת, ותביעתה האישית של המבקשת כנגד המשיבה 2, נדחית.
המשיבה 2 תשלם סך של 1,000 ₪ למבקשת וכן שכר טרחה לבאי כוחה בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ כנגד חשבונית מס כדין.
נוכח הסכמת הצדדים לעניין חלוקת סכום שכר הטרחה לתשלומים, כשגובה כל תשלום גבוה מהסכום הכולל שנפסק, אין מקום להורות על פריסת תשלומים.

ניתן היום, כ"ו אדר תשפ"א, 10 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.