הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"פ 8793-03-18

בפני
כבוד סגן הנשיא ירון מינטקביץ

בעניין:
מדינת ישראל
ע"י עו"ד גל נשרים

המאשימה

נגד

יובל כהן
ע"י עו"ד עופר אשכנזי

הנאשם

גזר דין
רקע
הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירות גניבה בידי עובד, רישום כוזב במסמכי תאגיד והזנת מידע כוזב במחשב.
על פי עובדות האישום, הנאשם עבד בין חודש יוני 2014 לאפריל 2015 בעסק של חלפנות כספים ומתן שירותי מטבע ("צ'יינג" – להלן: העסק"). במסגרת עבודתו, רכש הנאשם את אמונם של בעלי העסק, ואלו הפקידו אותו על ניהול העסק, ובכלל זה על מתן שירותי המרת כספים ללקוחות וניהול הקופה, גם בעת שנעדרו ממנו .
לאורך תקופת עבודתו גנב הנאשם בצורה שיטתית סכומי כסף שונים מקופת העסק: הנאשם ערך בקופת העסק רישומים כוזבים , כאילו ביצע עסקאות המרת מטבע ללקוחות שונים, בהן התקבלו סכומים במטבעות זרים וניתנה תמורתם בשקלים. בפועל, העסקאות לא התבצעו, סכומי הכסף במט"ח לא נכנסו לקופת העסק והנאשם שלשל לכיסו את סכומי הכסף אותם כביכול נתן ללקוחות (הפיקטיביים). על מנת להסתיר את החסר שנוצר בקופת העסק כתוצאה מהגניבות, ה נאשם ביצע רישומים כוזבים נוספים ונהג לדווח לבעלי העסק כי הקופה מאוזנת.
סך הכל גנב הנאשם לאורך התקופה האמורה סכומים המצטברים למאות אלפי שקלים חדשים.
טיעוני הצדדים
ב"כ המאשימה התייחס בטיעונו לחומרת מעשיו של הנאשם, המתבטאת במעילה באמון שנתנו בו בעלי העסק, בתחכום שבמעשים והתכנון שנלווה להם וכן לנזק הכבד שנגרם לעסק, בשל סכום הגניבה הכולל, ובהקשר זה הפנה להצהרת נפגע העבירה. לאור אלה טען, כי מתחם העונש ההולם את המעשים הוא מאסר, לתקופה של 20 עד 42 חודשי מאסר ועונשים נלווים.
לעניין נסיבותיו האישיות של הנאשם הפנה לכך שמדובר באדם בוגר, אשר הבין את משמעות מעשיו וקיבל עליהם אחריות רק בשלב מתקדם. עוד הפנה לכך שעל פי התסקיר, הנאשם אמנם השתתף בהליך שיקומי, אך מדובר בהליך קצר אשר אינו מצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם.
לסיכום ביקש להשית על הנאשם עונש בצידו התחתון של המתחם וכן עונשים נלווים ובהם פיצוי למתלונן. בהקשר זה הפנה לכך שאמנם ניתן פסק דין אזרחי בהליך שבין הצדדים, אך הסכום שנפסק לזכות העסק לא נגבה.
ב"כ הנאשם טען, כי לאור העובדה שבעובדות האישום נכתב כי סכום הגניבה המצטבר הוא מאות אלפי שקלים, יש להניח לזכות הנאשם כי לכל היותר גנב סכום של 200,000 ש"ח. בהקשר זה ביקש להסתייג מהאמור בהצהרת נפגע העבירה, אשר נטענו בה עובדות החורגות מהמוסכם בין הצדדים ומעובדות האישום. עוד טען, כי מתחם העונש ההולם נמוך בהרבה מאשר נטען על ידי המאשימה, וכי המתחם ההולם נע בין מאסר שניתן לשאת בו בעבודות שירות ועד 15 חודשי מאסר.
לעניין נסיבותיו האישיות של הנאשם, הפנה לכך שהנאשם פעל בשל התמכרות להימורים, קיבל אחריות למעשיו וחסך זמן שיפוטי. את הדגש בטיעונו שם על כך שהנאשם השתתף בהליך שיקומי ועל המלצת שירות המבחן להשית עליו מאסר בעבודות שירות. בהקשר זה טען, כי השתת מאסר ממש, ולוּ לתקופה קצרה, תפגע בהליך השיקומי אותו עבר הנאשם, תכניס אותו לעולם הפשע וסופה שתפגע באינטרס הציבורי. עוד טען, כי שיקול ההרתעה אינו רלוונטי בעניינו של הנאשם, שכן הוא עצמו למד את הלקח ואין זה מוצדק להרתיע אחרים ב אמצעותו.
לעניין הבקשה לפיצויים טען ב"כ הנאשם, כי משחוייב הנאשם במסגרת הליך אזרחי, אין מקום לחייבו גם במסגרת ההליך הפלילי.
ב"כ שני הצדדים תמכו את טיעוניהם בפסיקה שונה.
הנאשם אמר, כי הוא מצטער על הטעות שעשה ומבין שפגע בבעלי העסק ובאחרים. עוד אמר, כי הוא מנסה לתקן את הטעות שעשה וכן לשקם את עצמו, וביקש כי בית המשפט ינהג בו בהתחשבות ויטיל עליו מאסר בעבודות שירות.
מתחם העונש ההולם
הנאשם עבד בעסק תקופה של כעשרה חודשים, ובמהלך תקופה זו גנב ממקום עבודתו סכומי כסף, המצטברים למאות אלפי שקלים. הנאשם פעם בתחכום ושיטתיות , תוך ניצול האמון שנתנו בו בעלי העסק אשר הפקידו אותו על הקופה, אפשרו לו לבצע רישומים בספרי העסק וסמכו על דיווחיו.
בקביעת מתחם העונש, אביא בחשבון את חומרת המעשים, נזקיהם ופגיעתם בערכים מוגנים:
לעניין חומרת המעשים, אפנה במיוחד לכך שהנאשם נכשל ברצף גניבות, אשר אמנם לצורך קביעת המתחם מהוות אירוע עברייני אחד, אך מדובר במעילה מתמשכת באמון ובשורה של מעשים, אשר כל אחד מהם עומד בפני עצמו ומהווה עבירה נפרדת וחמורה . כמו כן אביא בחשבון שהנאשם עבר עבירות נלוות, של רישומים כוזבים בספרי העסק, במטרה להסתיר את מעשי הגניבה. אדגיש, כי המתחם שיקבע נוגע למכלול מעשיו של הנאשם, ולא אטיל עונש נפרד בשל העבירות הנלוות, אלא אראה בהן כחלק מנסיבות המקרה.
פסיקה עקבית של בית המשפט העליון ושל הערכאות הדיוניות התייחסה לחומרה הכרוכה בגניבה ממעביד ולצורך להשית בצידה עונשים מכבידים ומרתיעים, הן בשל הפרת האמון, הן בשל הנזק למעסיק והן מטעמי הרתעה, בשל הקלות שבביצועה. ראה למשל דברי כב' השופט גולדברג בע"פ 6350/93 מדינת ישראל נ' XXXXX:
"לצד "עבירת היסוד" של גניבה, הקבועה בסעיף 384, קובעים סעיפים 390- 393 לחוק העונשין מצבים מיוחדים של גניבה, שייחודם נובע מזהות הגנב ומן המעמד המיוחד שהוא זוכה לו מבעל הנכס. בעבירות אלה נוספת לפגיעה בזכות החזקה של בעל הנכס גם הפרה של חובת נאמנות שחב הגנב, מכוח מעמדו, לבעליו (ובעניין זה ראה מאמרו של ד"ר ד' ביין, "עבירות של הפרת אימון הקשורות בגניבה" הפרקליט לב (תשל"ח-ל"ט) 346)."
ר' גם ע"פ 4430/13 נתנאל שרון נ' מדינת ישראל:
"בשים לב למגמת הענישה המחמירה שעולה מפסיקתו של בית משפט זה בעשור האחרון בכל הנוגע לעבריינות כלכלית [ראו עניין טופז בעמ' 251-250; ע"פ 4666/12 גורבץ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (8.11.2012); עניין עדן בפסקאות 23-22]. לא אחזור כאן על הדברים שנאמרו בפסקי הדין האמורים לעיל בנוגע לחומרתן של העבירות הכלכליות ולהשלכותיהן הקשות על המשק והחברה. בל נטעה באופיין "הלבן והנקי" של העבירות הכלכליות; מדובר בעבירות מתוחכמות וקשות לגילוי, אשר מבוצעות לרוב על ידי עבריינים בעלי מעמד והשכלה שעושים שימוש בכספיהם של אחרים, תוך ניצול כוחם ומעמדם ותוך הפרת חובות הנאמנות. לעיתים קרובות נותרות עבירות אלה סמויות מהעין במשך שנים רבות, וכשהן מתגלות, מתבררים גם הנזקים החמורים הנובעים מהן, אשר הינם בדרך כלל חמורים פי כמה וכמה מהנזקים שנגרמים כתוצאה מעבירות רכוש "רגילות".
וכן עפ"ג (חי') 40674-04-13 מדינת ישראל נ' גבריאל אלכסנדר קטש:
"אין חולק על החומרה היתירה אשר בגניבה ממעביד. מעבר לנזק הכלכלי שגורמת גניבה "רגילה", לגניבה ממעביד מאפיינים המשווים לה משנה חומרה. זאת - בשל ההפרה הבוטה שיש בכך, של האמון שנותן המעביד בעובדו. לכך מצטרפים גורמים מחמירים נוספים - קלות הביצוע של גניבה כזו, שהרי לעובד גישה קלה לרכושו של המעביד והעובדה שפעמים רבות לא ניתן לגלות את הגניבה, או את היקפה, המחייבים להחמיר עם מבצעי עבירה כזו. בנוסף, מעשים כגון אלה משפיעים לרעה, לא רק על יחסו של המעביד לעובד שגנב, אלא על יחסו של המעביד גם לעובדיו האחרים, שלא חטאו, בשל חששו שמא גם אחרים ביצעו, או יבצעו בעתיד, מעשים דומים לכך, ומכאן קצרה הדרך להשפעת מעשים כגון אלה על יחסי עבודה בכלל, בין היתר בפגיעה בתחושת הביטחון של עובדים ומעבידים וביחסי האמון ביניהם...מכל מקום, נראה שבתוצאות הקשות, הצפויות לעובד הנתפס בגניבה ממעבידו, אין די כדי להרתיע והמקרה דנן מוכיח. נראה איפוא, שלא בכדי נקבע, כי מדיניות הענישה בעבירות אלה ראוי שתכלול רכיב של מאסר בפועל ודומה שגם עיקרון ההלימה מחייב כך וזאת - לאור החומרה היתרה שבעבירה, קלות וזמינות הביצוע וההפרה החמורה של האמון הגלומה בה."
וכן ע"פ (ת"א) 20466-10-14 אילטוב (25.02.2015)
"דעתנו היא כי לא ניתן בעבירה מסוג זה להסתפק בענישה שאיננה כוללת רכיב של מאסר. הטלת מאסר – היא האמירה הנורמטיבית ואמירה זו מן הראוי שתאמר... העבירה של גניבה ממעביד היא עבירה קשה הן בשל ההיבט הרכושי הגלום בה והן בשל המעילה באמון. קל יותר להתגונן כנגד גנבים מבחוץ, קשה להתגונן כאשר הגנב מצוי בביתך שלך. מעביד רשאי לסמוך על עובדיו ולצפות כי לא ישלחו ידם ברכוש שהופקד בידיהם מכוח תפקידם."
ר' גם רע"פ 1096/09 דוד מילשטיין נ' מדינת ישראל ות"פ 6255-11-12 מדינת ישראל נ' משה צבאג.
נזקי המעשים
מהצהרת נפגע עבירה שהוגשה (במ/1) עולה, כי מעשיו של הנאשם גרמו לבעלי העסק לנזק קשה ועד לסף פשיטת רגל, וכן למצוקה נפשית. עוד עלה, כי הנאשם בחר לנהל מול בעל העסק הליך משפטי אזרחי ארוך, וחרף העובדה שניתן פסק דין לזכות בעל העסק, הוא סבור שסיכויי הגבייה קלושים.
על פי עובדות האישום, סכום הגניבה הכולל היה מאות אלפי שקלים. על פי הצהרת בעל העסק, נגרם לו נזק של כ- 350,000 דולר. ב"כ הנאשם הסתייג מטענה זו, וביקש לקבוע כי לכל היותר ניתן לייחס לנאשם גניבה של 200,000 ש"ח ולא מעבר לכך.
צודק ב"כ הנאשם, כי על דרך הכלל "מיעוט רבים – שניים" ויש לפרש את התיבה "מאות אלפים" בצמצום , על הצד הנמוך (שהרי אי הבהירות פועלת לזכות הנאשם). עם זאת, לצורך גזירת הדין אין צורך לקבוע סכום מדויק, שהרי מתחם עונש אינו מחושב באופן אריתמטי ואינו מכפלה של גובה הנזק. משכך, אצא מהנחה כי אכן סכום הגניבה קרוב ל- 200,000 ש"ח, ולא אתן משקל לאמור בהצהרת בעל העסק, כי מדובר בנזק של 350,000 דולר. מנגד, ניתן לקבל את דברי נפגע העבירה, כי הגניבה כמעט והביאה לקריסת העסק. הנאשם גנב סכום נכבד, וכאשר מדובר בעסק הנותן שירותי מטבע, ברור כי קטיעת תזרים המזומנים יכולה להשביתו. מטעם זה ניתן לקבל את דברי נפגע העבירה בדבר המצוקה הנפשית שנגרמה לו עקב הגניבה והסכנה להמשך קיום העסק.
המתחם
לאור האמור מעלה, ובכלל זה חומרת המעשים, הנזק שנגרם כתוצאה מהם והפגיעה בערכים מוגנים, מתחם העונש ההולם את מעשיו של הנאשם הוא מאסר בפועל, לתקופה שבין חמישה עשר חודשים ועד שלוש שנים וכן עונשים נלווים.
נסיבות שאינן קשורות למעשים
הנאשם יליד 1984, רווק, אין לחובתו הרשעות רלוונטיות, בחודשים האחרונים אינו עובד.
מתסקיר שירות המבחן שהתקבל ביום 31.5.20 עולה, כי הנאשם גדל במשפחה נורמטיבית ומתפקדת, והתנהל באופן תקין במישור האי שי והתעסוקתי, תוך שמירה על רצף תעסוקתי, עד לאחרונה עם פרוץ מגפת הקורונה. עלה , כי הנאשם עבד כפקיד בבנק וכן ברשות האכיפה והגביה.
הנאשם תיאר לשירות המבחן, כי בנערותו החל להמר, ברכישת כרטיסי הגרלה, ועם הזמן עבר להימורים בבתי קזינו ובאתרי אינטרנט וצבר חובות כבדים, בגינם עוקלו חשבונותיו. הנאשם תיאר כי נעזר בהוריו ובאנשים אחרים, לרבות מעסיקיו בעסק מושא האישום, על מנת להסדיר את חובותיו. בחודש דצמבר 2019 הנאשם החל טיפול ביחידה להתמכרויות בישוב מגוריו, ונמנע מהימורים מאז.
הנאשם מסר לשירות המבחן, כי בעת שעבד בעסק בתחילה נהג לקחת סכומי כסף מהקופה ואז להחזירם, ולדבריו היה זה נוהג בקרב יתר העובדים, בידיעת הבעלים. בהמשך נקלע לחובות הימורים ולא היה בידו להחזיר את הסכומים, ועל כן ביצע פעולות בקופה על מנת להסתיר את מעשיו.
הנאשם ביטא בפני השירות חרטה ובושה על מעשיו ואמר , כי הביע את צערו גם בפני מעסיקו.
בהערכת הסיכון לביצוע עבירות בעתיד, שירות המבחן התייחס מחד לכך שמדובר באדם שאין לחובתו הרשעות קודמות רלוונטיות, אשר גילה יציבות לאורך חייו, קיבל אחריות למעשיו והשתלב בהליך טיפולי על מנת להתמודד עם התמכרותו להימורים. מנגד, השירות התייחס לכך שהנאשם התמכר להימורים בסכומים עולים, כדרך להגיע לריגושים, מבלי ששיתף את סביבתו. כמו כן השירות התרשם כי הנאשם התקשה להתמודד עם הרקע להתמכרותו להימורים.
מתסקיר משלים שהתקבל ביום 15.9.20 עולה, כי הנאשם המשיך בהליך הטיפולי ביחידה להתמכרויות, ולדבריו הטיפול נושא פירות ומאפשר לבחון לעומק את התמכרותו להימורים ואת נסיבות ביצוע העבירות. דברים דומים עלו גם מהמטפלת הפרטנית מהיחידה, אשר שוחחה עם קצינת המבחן, ומסרה כי הנאשם מחוייב לטיפול ועבר בו כברת דרך.
שירות המבחן העריך, כי ההליך הטיפולי אותו עובר הנאשם מהווה גורם מפחית סיכון וכי ההליך המשפטי מציג לו גבול ברור. כמו כן השירות שב וחזר על כך שהנאשם הביע חרטה ובושה על מעשיו, קיבל עליהם אחריות ומבטא רצון לקיים אורח חיים נורמטיבי ותקין.
לאור אלה, שירות המבחן המליץ להשית על הנאשם ענישה שיקומית, שעיקרה מאסר בעבודות שירות וצו מבחן לשנה. לאור העובדה שהנאשם חוייב לפצות את המתלונן, השירות המליץ להמנע מהשתת פיצויים.
דיון והכרעה
מרבית שיקולי הענישה פועלים לזכות הנאשם: העבירות מושא האישום נעברו לפני למעלה מחמש וחצי שנים וכתב האישום הוגש בשיהוי , הנאשם קיבל אחריות למעשיו, הביע עליהם צער וחרטה, הן לפני שירות המבחן והן לפני.
מהתסקיר עולה, כי הנאשם משתתף באופן פעיל בהליך טיפולי המתנהל מזה קרוב לשנה, וכי ההליך אף נושא פירות ולהערכת שירות המבחן הפחית את הסיכון כי הנאשם ישוב ויבצע עבירות דומות.
מנגד, הנאשם עבר את העבירות בהיותו אדם בוגר, המודע למשמעות מעשיו והשלכותיהם ו תפקד באופן תקין לאורך חייו, במישור האישי והתעסוקתי. בעת ביצוע העבירות הנאשם עבד בעסק ויכול היה להתפרנס ביושר ובכבוד, אך בחר לגנוב את כספי מעסיקיו לצורך מימון הימורים.
נתון נוסף אותו הבאתי בחשבון הוא, כי בעלי העסק סייעו לנאשם כאשר היה במצוקה כלכלית, והוא גמל להם על הטובה בכך שגנב את כספם וכמעט מוטט את העסק. מעבר לכך, הנאשם טרם פיצה את בעלי העסק, ומדובר בנתון בעל משמעות בעבירה כלכלית – והדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לכך שבעלי העסק נדרשו לנהל נגד הנאשם הליך אזרחי, ולמרות שזכו בהליך טרם פוצו.
לאור מכלול השיקולים, ראיתי בסופו של דבר להשית על הנאשם עונש הנמצא בצידו התחתון של המתחם, אך לא ראיתי הצדקה לחרוג מהמתחם בשל שיקולי שיקום, ומקל וחומר לא ראיתי מקום להמנע מהשתת עונש מאסר ממש. השתת מאסר בעבודות שירות , כפי שהמליץ שירות המבחן מהווה חריגה קיצונית מהמתחם, אינה מבטאת את חומרת מעשיו של הנאשם ואינה מרתיעה מביצוע מעשים דומים.
עוד אומר לעניין החריגה מהמתחם, כי אל מול הודאת הנאשם וההליך השיקומי אותו עבר, עומדים השיקולים הנגדיים אותם סקרתי למעלה , ובהם העובדה כי בעת ביצוע המעשים היה אדם בוגר, תפקד באופן תקין, עבד לפרנסתו ואף קיבל עזרה מסביבתו – ובכלל זה קרבנותיו בעלי העסק - על מנת להסדיר את החובות אליהם נקלע בשל הימורים . במצב דברים זה, אכן יש לעודד את הנאשם להמשיך בהליך, אך לא ראיתי כי ההליך בו השתתף הנאשם מצדיק חריגה מהמתחם , אלא רק קביעת עונש בצידו הנמוך. אין חולק על החשיבות שבשיקום עבריינים, אך שיקום אינו חזות הכל, ולא כל הליך שיקומי מצדיק חריגה מהמתחם ואין יתר שיקולי הענישה נדחים מפניו . ר' למשל בהקשר זה את ע"פ 1229/19, סלומינסקי:
המערער טוען, בעיקרו של דבר, כי בנסיבות המקרה, היה על בית המשפט המחוזי לסטות לקולה ממתחם הענישה שקבע בית המשפט המחוזי, וזאת משיקולי שיקום. אמנם כן, סעיף 40ד(א) ל חוק העונשין מורנו כי בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם הענישה ההולם אם מצא כי "הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם". ואולם, נקבע לא אחת כי יש לנקוט בזהירות בכל הנוגע לסטייה ממתחם הענישה בשל שיקולי שיקום, ולבחון כל מקרה על נסיבותיו. בתוך כך, נקבע כי יש לבחון, בין היתר, האם השינוי שעבר הנאשם נותן אותותיו במישורים השונים של חייו, ובפרט בדרך החשיבה המעוותת אשר הובילה אותו לביצוע העבירות (ראו והשוו: 6637/17 קרנדל נ' מדינת ישראל, פסקאות 25-22 (18.4.2018) [פורסם בנבו] ). כן נקבע, כי יש לבחון באיזה שלב של ההליך השיקומי מצוי הנאשם, ולסטות ממתחם הענישה ההולם רק במקרים נדירים שבהם קיימים סיכויי שיקום מובהקים המצדיקים, בבחינת יוצא מן הכלל, לסטות ממתחם הענישה ההולם (ראו: ע"פ 5936/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (14.1.2015) [פורסם בנבו] ; ע"פ 3927/16 מדינת ישראל נ' בר-זיו, פסקה 21 (23.2.2017) [פורסם בנבו] ).
לעניין הפיצויים, נתתי דעתי לכך שהנאשם חויב לפצות את נפגעי העבירה במסגרת הליך אזרחי. מנגד, על פי הנתונים שלפני הסכום טרם שולם. לאור זאת אחייב את הנאשם בפיצויים, אך רכיב זה יבוטל ככל שיוצג אישור כי הנאשם פיצה את הנפגעים.
לפיכך גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
חמישה עשר חודשי מאסר בפועל. תחילת ריצוי העונש ביום 3.1.21. מתקופה זו ינוכו ימי מעצרו של הנאשם , ככל שהיו, והצדדים יגישו הודעה מתואמת בענין זה.
שבעה חודשי מאסר, בו לא יישא אלא אם יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר כל עבירת רכוש שהיא פשע.
שלושה חודשי מאסר, בו לא יישא אלא אם יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר כל עבירת רכוש שהיא פשע.
קנס בסך 10,000 ש"ח או חודשיים מאסר תמורתו. הקנס יחולק ל עשרה תשלומים. תשלום ראשון עד ליום 1.5.21 והיתר ה עד הראשון בחודשים שלאחר מכן.
פיצוי לנפגעי העבירה בסך 250,000 ש"ח. הסכום ישולם עד ליום 1.3.21. ככל שיוצג אישור כי הנאשם פיצה את נפגעי העבירה במסגרת ההליך האזרחי, רכיב זה יבוטל. המאשימה תודיע עד יו ם 1.12.20 האם יש להעביר את הפיצוי לזכות העסק או בעליו.

הנאשם יתאם כניסתו למאסר עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר בטלפונים 08-XXXX377 או 08-XXXX336. ככל שלא יקבל הנאשם הנחיה אחרת, עליו להתייצב עד השעה 9:00 במתקן המעצר בבית סוהר ניצן ברמלה, עם תעודה מזהה והעתק גזר הדין.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ח חשוון תשפ"א, 15 נובמבר 2020, במעמד הצדדים.