הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"פ 5876-12-16

בפני
כבוד ה שופט איתן כהן

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נגד

1.איירוס דסלין – עניינה הסתיים
2.אמבט גזהאין

הנאשמת

פסק דין - בעניין הנאשמת 2

כללי
הנאשמת 2 (להלן גם : "הנאשמת") הורשעה לאחר ניהול הליך הוכחות בתקיפת שוטר, עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") וכן בהתנגדות למעצר, עבירה לפי סעיף 47(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] התשכ"ט-1969 (להלן: "פסד"פ").

שותפתה של הנאשמת לכתב האישום - הנאשמת-1 הורשעה על פי הודאתה ובמסגרת הסדר טיעון כבר ביום 13,09.2018 ונדונה למאסר על תנאי וקנס.

העובדות שבהן הורשעה הנאשמת בהכרעת הדין
על פי העובדות שנקבעו בהכרעת הדין, ביום 25.12.2015 יצאו הנאשמות לבלות בבר במרכז העיר ירושלים ושם שתו לשוכרה. בשעה 03:30 לערך עצרו מונית , עלו עליה, ונסעו לשכונת קריית מנחם. כשהגיעו לקריית מנחם אמרו הנאשמות לנהג המונית שאיבדו את הארנק ואין בידן כסף לשלם לו. הנהג פנה לניידת משטרה שעמדה בסמוך ברחוב מקסיקו והלין בפני השוטרים על הנאשמות. השוטר איימן אבו עביד ניגש לנאשמות והן מסרו לו שאין ברשותן כסף. השוטר איימן ביקש מהנאשמות להזדהות ובתגובה קיללה אותו הנאשמת-1 ואמרה שהיא מסרבת לדבר עם שוטר. בהמשך, ניגשה השוטרת ליאור ללוש אל הנאשמות וביקשה מהן לעלות לביתן ולשלם לנהג, אך אלה טענו שאין בביתן כסף. השוטרת רותם דהן הצטרפה אליה וביקשה מהנאשמות להזדהות אך השתיים קיללו אותה במילים : "את בת זונה, שרמוטה, למה מי את בכלל?" ודחפו אותה. בשלב זה ניסו השוטרים לעצור את הנאשמות אך הן התנגדו למעצר. נאשמת- 2 התפרעה והכתה את השוטרת רותם בכך שסטרה לה בראשה ובפניה. לאחר שהשוטרים ניסו להשתלט על נאשמת-2, היא תפסה את ידה של השוטרת רותם ולחצה אותה חזק בציפורניה. בתום הנסיעה הבחינה השוטרת רותם ש הנאשמת-2 אינה אזוקה וביקשה לאוזקה אולם הנאשמת-2 הרימה את ידיה למעלה וצעקה על השוטרת. לאחר שנאזקה תפסה את ידה של השוטרת רותם והחדירה את ציפורניה אל גב ידה. השוטרת ליאור ביקשה מנאשמת-1 למסור את הטלפון הנייד שלה, אולם נאשמת-1 התנגדה, דחפה את השוטרת ליאור, נשכה את השוטר איימן ושרטה אותו. גם לאחר הגעתן לתחנה, המשיכו הנאשמות לקלל את השוטרים ולהתנגד למעצר.

תסקיר שירות המבחן
תסקיר שירות המבחן הוגש ביום 26.09.2019. מטבע הדברים וכדי לשמור על צנעת הפרט של הנאשמת אפרט את עיקרי הדברים בלבד. התסקיר סוקר את הרקע הא ישי, המשפחתי, והתעסוקתי של הנאשמת.

על פי התסקיר, הנאשמת בת 26, רווקה, עלתה עם משפחתה ארצה מאתיופיה בהיותה בת עשר. בעלת 12 שנות לימוד ותעודת בגרות חלקית, עובדת כסייעת בגן לחינוך מיוחד ולומדת אימון כושר ובריאות במכללת "וינגייט". בילדותה חוותה אירוע טראומתי עת אביה שם קץ לחייו לנגד עיניה.

הנאשמת נעדרת עבר פלילי. בהתייחס לעבירות, ביטאה אחריות מסוימת לביצוען, אולם צמצמה את חלקה בהשתלשלות האירועים. תיארה כי הסיטואציה החריפה במהירות, תוך שמצאה את עצמה נוהגת באלימות מילולית כלפי השוטרים שתקפו אותה ואת חברתה. הנאשמת שללה אלימות פיזית מצידה ושללה שהתנגדה למעצר. הנאשמת טענה שהשוטרים הם שנהגו כלפיה בכוחניות לא מידתית על רקע מוצאה. להתרשמות שירות המבחן, הנאשמת מבטאת עמדה קורבנית וחווה תחושות עמוקות של חוסר נראות וקיפוח. לצד זאת, הביעה הנאשמת חרטה על חלקה המסוים בעבירות והכירה בצורך לשאת בעונש. שירות המבחן שיער שברקע לעבירות – קווים ילדותיים וחוסר בשלות של הנאשמת, היעדר שיקול דעת, אימפולסיביות וקושי להכיל תסכול, שתייה מופרזת של אלכוהול ודחיסה רגשית שלא מצאה ביטוי אדפטיבי במהלך השנים. הנאשמת מסרה שהיא משתדלת להימנע לחלוטין משתיית אלכוהול ועושה מאמצים לשמור על עצמה, נוכח הבנתה את כובד ההשלכות של חומר משנה תודעה.

כגורמי סיכון לעבריינות, צוינו: מסכת חיים מורכבת וחסכים רגשיים מגיל צעיר; קווי אישיות ילדותיים; היגררות אחר השפעות חברתיות; וצריכת אלכוהול מופרזת.

כגורמי סיכוי להימנעות מהתנהגות עבריינית עתידית, צוינו: יכולות תפקודיות טובות ושאיפות נורמטיביות; השקעה בתחום הלימודים והתעסוקה תוך עשיית מאמץ לסייע בפרנסת משפחתה; תקשורת טובה ויכולת הסתגלות, היעדר קווים עברייניים מושרשים; האפקט ההרתעתי של ההליך המשפטי ; והיעדר רקע פלילי.

בהמלצתו ראה שירות המבחן חשיבות בסיום ההליך המשפטי וחזרת הנאשמת לשגרת חיים יציבה והמליץ לנקוט בגישה שיקומית כלפי הנאשמת בנימוק שענישה מחמירה עלולה לשבש את תפקודה התקין ולהביא לתחושות תסכול ומצוקה. עוד הומלץ לבטל את הרשעת הנאשמת מחשש לפגיעה משמעותית בתחושת הערך העצמי ומחשש לפגיעה בהשתלבותה בעתיד בלימודים ובתעסוקה. כענישה מוחשית וחינוכית, המליץ שירות המבחן ל גזור על הנא שמת צו של"צ בהיקף של 200 שעות, שלצדו התחייבות כספית ופיצוי לנפגעי העבירות.

טיעוני הצדדים לעונש
ב"כ המאשימה עתרה לגזור על הנאשמת צו של"צ בהיקף נרחב, מאסר מותנה וקנס. אשר למתחם העונש ההולם, טענה שזה נע בין צו של"צ ועד למספר חודשי מאסר בפועל לצד מאסר מותנה וקנס. בטיעוניה הדגישה שנסיבות העבירה חמורות , ושהנאשמת לא קיבלה אחריות אלא אך בתום שלב ההוכחות. לקולה, ציינה שהנאשמת נעדרת עבר פלילי. אשר להמלצת שירות המבחן לבטל את ההרשעה, טענה שהנאשמת אינה עומדת בתנאי הלכת כתב, ועל כן יש להותיר את ההרשעה על כנה.

ב"כ הנאשמת עתרה לביטול הרשעתה של הנאשמת ולהטלת צו מבחן. בטיעוניה הדגישה שהנאשמת היא סטודנטית לתואר ראשון, קיבלה אחריות על העבירות לאחר ניהול התיק, וחלקה בעבירות היה מינורי . לדבריה, הנאשמת עצמה הייתה קורבן לאלימות שוטרים ו בעקבות האירועים נותרה מצולקת פיזית ונפשית ונזקקה לטיפול נפשי.

דברי הנאשמת
הנאשמת ניצלה את זכותה למילה אחרונה. בדבריה לפניי סיפרה שהיא סטודנטית לאימון גופני ונמצאת כיום בעיצומם של מבחנים. עוד סיפרה שהיא עובדת כמדריכה בחינוך מיוחד ו עוזרת לאמה בפרנסת ששת אחיה. בהמשך ביקשה תוך שהיא בוכה ל גזור עליה צו מבחן בנימוק שאין לה די זמן לשאת בעונש אחר והוסיפה בדמעות שהיא מתחרטת "על הכול" ולמדה את הלקח.

דיון והכרעה

ביטול הרשעה
הסמכות לבטל הרשעה קבועה סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי[נוסח משולב], התשמ"ב-1982 שזו לשונו:
"הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה או לצוות כי הנאשם ייתן התחייבות להימנע מעבירה, כאמור בסעיף 72(ב) לחוק העונשין, בלא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור"

בהלכה הפסוקה נקבע שהימנעות מהרשעה היא חריג לכלל שלפיו אדם שהוכחה אשמתו בפלילים יורשע בדין והיא שמורה לנסיבות יוצאות דופן שבהן אין יחס סביר בין הנזק שצפוי מן ההרשעה בדין ובין חומרתה של העבירה (בר"ע 432/85 רומנו נגד מדינת ישראל (21.08.1985)).

התנאים להימנעות מהרשעה מפורסמים וידועים ונקבעו בפסק הדין המנחה ע"פ 2083/96 כתב נגד מדינת ישראל (21.08.1997) (להלן: " הלכת כתב") שם נפסק שהימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני תנאים – ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.

בפסק הדין פירט בית המשפט (כב' השופט ש' לוין) תשעה מבחני עזר שצוטטו מתוך דבריה של מנהלת שירות המבחן בבית המשפט. בדבריה התוותה המנהלת את שיקולי שירות המבחן מקום שבו מתבקשת המלצה בשאלת ההרשעה בדין, ואלו הם:
האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם;
חומרת העבירה והנסיבות שבהן נעברה;
מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר שבין העבירה למעמד ולתפקיד;
מידת הפגיעה של העבירה באחרים;
הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות;
האם ביצוע העבירה על ידי הנאשם משקף דפוס התנהגות כרונית או שמדובר בהתנהגות מקרית;
יחסו של הנאשם לעבירה, האם הוא נוטל אחריות לביצועה ומביע חרטה עליה ;
משמעות ההרשעה מבחינת הדימוי העצמי של הנאשם;
השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם.

אשר לתנאי בדבר הפגיעה החמורה בשיקומו או בעתידו של הנאשם, פגיעה שעלולה להיגרם מעצם הרשעתו בדין, נפסק שעל בית-המשפט להשתכנע, כי: "הפגיעה בנאשם הכרוכה בהרשעה אינה שקולה כנגד מידת הפגיעה באינטרס הציבורי בשל ביטול ההרשעה" (ע"פ 3554/16 יעקובוביץ נגד מדינת ישראל (11.06.2017).

עוד נקבע בפסיקה כי על הטוען לאי הרשעה להצביע על נזק מוחשי וקונקרטי שעלול להיגרם לנאשם כתוצאה מהרשעתו ולעניין זה אין די באפשרויות תיאורטיות עתידיות (רע"פ 9118/2012 פריגין נגד מדינת ישראל (01.01.2013).

עם זאת, פסיקת בתי המשפט הגמישה מעט את הדרישה דלעיל והכירה במעין מקבילית כוחות המתקיימת בין שני המבחנים שנמנו בהלכת כתב, כך שככל שמעשי העבירה חמורים יותר, אין להסתפק בפגיעה כללית ועתידית אלא נדרשת פגיעה קונקרטית ברורה ומוחשית. וככל שמעשי העבירה קלים יותר, כך ניתן להסתפק בפגיעה כללית יותר (עיין בת"פ 36771-11-15 מדינת ישראל נגד פנש ואח' (14.06.2016); ע"פ 24457-03-15 גוטרמן נגד מדינת ישראל (30.08.2015); רע"פ 3515/12 מדינת ישראל נגד שבתאי (10.09.2013) (דעת כב' השופט ע' פוגלמן), עפ"ג 44406-12-11 שואהנה נגד מדינת ישראל (16.02.2012) (דעת כב' השופט ע' גרוסקופף)).

מן הכלל אל הפרט
יישום מבחנים אלה על המקרה שלפניי מעלה שעל פי הקריטריונים שהותוו בפסיקה, ראוי יהיה לבטל את הרשעתה של הנאשמת בדין מהטעמים שלהלן:

בהתייחס לתנאי הראשון שנמנה בהלכת כתב שעניינו הפגיעה הפוטנציאלית של ההרשעה בסיכויי השיקום של הנאשמת, מצאתי שהרשעתה של הנאשמת בדין תיפגע פגיעה חמורה בשיקומה. נסיבות חייה של הנאשמת הן קשות ומורכבות ובפרט נוכח הטרגדיה שפקדה את אותה ואת משפחתה לאחר שראתה את אביה מאבד עצמו לדעת לנגד עיניה. אימה וששת אחיה נותרו לבדם וכיום הנאשמת מסייעת בפרנסתם. חרף נסיבות חייה הקשות, הצליחה הנאשמת לקומם את עצמה מתוך הדלות והמצוקה - לעבוד וללמוד - וכיום היא עומדת על סף סיום לימודיה מתוך ציפייה להשתלב במערכת החינוך כמורה . ברי שהצמחת חטוטרת מכוערת על גבה בדמות הרשעתה בדין בעבירות אלימות, תפגע ביכולתה להגשים את שאיפותיה. אף שאין לפנינו כיום מקום עבודה קונקרטי, הרי שהקשיים שבפניהם תעמוד הנאשמת אם תורשע , ידועים וברורים . כפועל יוצא מכך ייגרם נזק כבד, הן לנאשמת והן לבני משפחתה התלויים בה ובה צלחתה. דומני שתוצאה זו אינה רצויה, אינה צודקת ואף עומדת בדיספרופורציה לחומרת העבירות ולתועלת שתצמח לאינטרס הציבורי אם תורשע הנאשמת.
הדברים אמורים בפרט בהתחשב באלה:
לפנינו נאשמת צעירה בתחילת דרכה בחיים;
ללא עבר פלילי ושזו לה מעידה ראשונה ;
הייתה שרויה בגילופין בעת האירוע;
אין לה דפוסים עברייניים מושרשים;
אין סבירות שתעבור עבירות נוספות בעתיד ;
לא נפתחו נגדה תיקים חדשים במהלך הזמן הניכר שחלף מאז שנעברו העבירות שעומד על ארבע שנים;
התגובה האכיפתית הממשית שבעצם העמדתה לדין הותירה אפקט מרתיע ומציב גבולות; הרשעתה בדין תיפגע קשות בדימויה העצמי ובסיכויי הצלחתה בעתיד.

הדברים באו לידי ביטוי מפורש גם בהמלצת שירות המבחן אשר קבע בהמלצתו כך: "הרשעתה בדין מביאה לפגיעה משמעותית בתחושת ערך עצמי וכן עלולה לחבל בהשתלבותה בעתיד בתחומי הלימודים והתעסוקה בפרט לנוכח גילה הצעיר כאשר היא בעיצומם של לימודי מקצוע" .

אשר לתנאי השני ש על פיו על בית המשפט להשתכנע שסוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים. סבורני שגם תנאי זה מתקיים בנאשמת.

נכון, עבירות נגד שוטרים בכלל, ועבירות אלימות נגד ש וטרים בפרט, הן חמורות ו למרבה הצער הפכו בשנים האחרונות לחזון נפרץ.

תקיפת שוטרים שעה שאלה ממלאים את תפקידם על פי דין, מגלה חומרה כפולה. מחד גיסא מדובר ב התנהגות פלילית אלימה ושלוחת רסן אשר פוגעת בגופם, בשלוות נפשם , בחירות פעולתם , ובכבודם של השוטרים עצמם. מאידך גיסא, ובמישור רחב יותר, פוגעת התנהגות זו גם בשלטון החוק, בחובת הציות לחוק וביכולתם של השוטרים למלא את תפקידם ב אכיפת החוק, בשמירת הסדר הציבורי ובהגנה על בטחון הנפש והרכוש.

לא בכדי גילה המחוקק את דעתו להחמיר בעבירות מסוג זהר בקובעו בסעיף 73 לחוק העונשין עונש מזערי שלא יפחת ממאסר בן חודש אחד, ואידך זיל גמו ר.

מדובר אפוא בעבירת אלימות שיש לגנותה ולהוקיעה בשער בת רבים.

בעת האירוע הייתה הנאשמת שרויה בגילופין לאחר שבמהלך הבילוי שבילתה עם הנאשמת-1 שתו השתיים לשוכרה. לנתון זה היבטים לחומרה ולקולה.
לחומרה יאמר ש הנאשמת הכניסה את עצמה מרצון בהתנהגותה הנשלטת והפסולה למצב שבו היא נתונה תחת השפעת אלכוהול ועל כן אין לה להלין אלא על עצמה .
לקולה יאמר שמאחר ו ידוע ש אלכוהול הוא בעל אפקט של "הסרת עכבות ", הרי ש ניתן להניח לטובתה שמעשיה של הנאשמת ב עת האירו ע היו חריגים בנוף חייה ואינם מא פיינים את התנהגותה השגרתית.

נימוקים אלה ביחד ולחוד, ולא כל שכן בהצטרפותם יחדיו, תומכים מניה וביה בהחמרת ענישתה של הנאשמת מטעמים של גמול , הוקעה , והרתעה.

מנגד, ענישת הנאשם היא לעולם אינדיבידואלית ומעבר לנסיבות המעשה יש להתחשב גם בנסיבות העושה. לצד "מידת הדין", "מידה כנגד מידה", "ייקוב הדין את ההר", והמבחנים המשפטיים הבלתי מתפשרים, ניצבת – לעיתים זנוחה מעט ונכלמת – מידת הרחמים שהיא אחת ממידותיו של הקדוש-ברוך-הוא. ו ראוי לו לשופט בשר ודם שילמד מקונו ויעשה בה שימוש מאזן במקרים הראויים לכך .
הדברים אמורים אף שהנאשמת לא קיבלה אחריות מלאה על חלקה בעבירות אלא אך אחריות חלקית ובשלב מאוחר של המשפט, ניהלה את התיק, ו למעשה עדיין עומדת על גרסת חפ ות. כידוע, בהתאם לסעיף 40יא(6)לחוק העונשין, כפירה באשמה וניהול משפט לא ייזקפו לחובת הנאשם כנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה במסגרת גזירת הדין.

נסיבות הנאשמת שלפנינו והשפעת ההרשעה עליה ועל עתידה כבר פורטו בהרחבה לעיל.
מנגד, אין כל ספק שביטול הרשעתה של הנאשמת תגרום לפגיעה מסוימת באינטרס הציבורי, ברם בהינתן שהמעשים שעשתה הנאשמת ממוקמים ברף חומרה בינוני, הרי שמדובר בפגיעה מתונה ו נסבלת.

משהנחתי אפוא על כפות המאזניים את הנזק שייגרם לנאשמת אם תורשע בדין, אל מול הפגיעה שתיגרם לאינטרס הציבורי כתוצאה מביטול הרשעתה, מצאתי שהראשונה גוברת על השנייה ומטה את הכף לקולה.
סוף דבר

בהתאם לכלל הנימוקים דלעיל, אני מורה על ביטול הרשעתה של הנאשמת.

תחת הרשעה תיוותר על מכו נה הקביעה שהנאשמת עברה את העבירות שבה ן נמצאה אשמה בהכרעת הדין.

לצד קביעה זו יגזרו על הנאשמת העונשים כדלקמן:

שירות לתועלת הציבור בן 200 שעות , בהתאם לתכנית שיגיש שירות המבחן בתוך חמישה שבועות מהיום.
שירות המבחן יהא רשאי לשנות את מקום ההשמה ללא צורך בפנייה לבית המשפט.
בהתאם לאמור בסעיף 71א(ה) לחוק העונשין, הנאשמת מוזהר ת בזאת שעלי ה למלא אחר הוראות צו השל"צ שאם לא כן, תהיה צפויה לתוצאות האמורות בסעיף 71ד לחוק העונשין, קרי, בית המשפ ט יהיה רשאי לבטל את צו השל"צ, להרשיעה, ולהטיל עליה עונש אחר תחתיו.

התחייבות בסך 5,000 ₪ למשך שנה שלא תעבור כל עבירה נגד שוטרים. לא תחתום על ההתחייבות תיאסר למשך 10 ימים.

פיצוי בסך 700 ₪ לשוטרת רותם דהן. הפיצוי ישולם לקופת בית המשפט תוך 60 יום.

מזכירות בית המשפט תמציא את העתק גזר דין לשירות המבחן למבוגרים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 ימים.

ניתן היום, ט"ז חשוון תש"פ, 14 נובמבר 2019, במעמד הצדדים.