הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"פ 47915-10-14

בפני
כבוד ה שופט, סגן הנשיא שמואל הרבסט

בעניין:

מדינת ישראל
באמצעות ענף תביעות י-ם – משטרת ישראל

המאשימה

נגד

גבריאל חכם

באמצעות בא כוחו עוה"ד א. עטרי
הנאשם

הכרעת דין

כתב האישום ותשובת הנאשם
מר גבריאל חכם, והגב' הדסה חכם הינם בני זוג נשואים ולהם תשעה ילדים משותפים.
ככל הנראה, נישאו השניים לפני כ- 35 שנים.
כתב האישום שלפניי מחזיק בתוכו שלוש עבירות של איומים אשר נעברו, לכאורה, נגד הגב' הדסה חכם, נגד בנם הבכור של השניים, מר אהרון קליגר, ונגד אחד מחתניו של הנאשם, מר נחמן שיינר.
כמו כן, מלמד כתב אישום זה שלפניי כי הנאשם תקף, לכאורה, את בת זוגו, גב' הדסה, כמפורט באישום הראשון.
אקדים ואומר כי על פניו, מדובר בארבעה אירועים נקודתיים ומצומצמים, אך משמיעת עדותם של עדי התביעה ועדי ההגנה, עולה כי ארבעה אירועים ממוקדים אלו מלמדים על שבר גדול בין הנאשם לבין אשתו וילדיו.
אך בטרם נקדים את המאוחר, נמנה את האירועים המתוארים בכתב האישום, על פי סדרם הכרונולוגי.
על פי האישום הרביעי (אשר הינו האחרון בכתב האישום, אך ראשון מבחינה כרונולוגית), במהלך חודש ספטמבר שנת 2013, עת שהתקיימה "שבת החתן" המיוחסת לבנו של הנאשם, נפתלי קליגר, התגלע וויכוח בין הנאשם לחתנו, מר נחמן שיינר, ובמהלכו איים הנאשם על נחמן כי ירצח אותו.
האישום השלישי אשר אירע מספר חודשים עובר ליום 19.10.14, מלמד כי הנאשם התקשר לבנו הבכור, אהרון קליגר, ואיים עליו באומרו: " אם אתה מתקרב הביתה אני רוצח אותך".
האישומים 1 ו-2, ארעו שניהם "כשלושה חודשים עובר ליום 23.10.14". כבר בשלב זה יצוין, כי אין לדעת מכתב האישום דנן, האם אירועים אלו קרו באותו היום, או האחד בסמוך למשנהו.
על פי האישום הראשון, במועד זה, על רקע וויכוח אשר התגלע בין הנאשם למתלוננת, דחף אותה הנאשם, תפס בידה וצעק עליה "תלכי מפה". האישום השני מפרט כי המתלוננת נפגשה עם בתה בניגוד לדעתו של הנאשם, והוא איים עליה באומרו כי ירצח אותה.
הנאשם בתשובתו לאישום מציין כי האירועים המתוארים בו אינם נכונים ולא ארעו מעולם. לשיטתו, אשתו, גב' הדסה, הינה אישה חולת נפש ומשכך כושר השיפוט שלה פגום ואין לסמוך על דבר מדבריה, מה גם שהיא מונעת להעליל כנגדו עלילות על ידי הבן הבכור, מר אהרון קליגר, אשר הוא מסוכסך עם הנאשם וזהו המניע למעשיו ולדבריה שלה.
תשובתו זו רלבנטית אף לשאר האישומים, היינו, הכחשתו של הנאשם הינה מוחלטת ולשיטתו מדובר בעלילת שווא אשר נרקמה על ידי ילדיו, והכל כפי שיפורט להלן.

עדי המאשימה
ראשית, נשמעה בפני עדותה של המתלוננת, גב' הדסה חכם, הקשורה לאישום הראשון ולאישום השני.
גב' חכם העידה ארוכות, אך דבריה התאפיינו בבלבול ובסערת רגשות. בעדותה היא מגוללת סיפור קשה הכולל אלימות פיזית ונפשית שהופעלה כלפיה בידי בעלה, הנאשם.
לשיטתה: "הבית היה כל הזמן עם צעקות והוא דחף אותי, דחף לי את הראש והפיל לי את המטפחת... הוא לא נתן לי להתקרב לילדים, הוא לא נתן לי לדבר עם הילדים וללכת אליהם לבית, ואם הייתי הולכת הוא היה מתעצבן ואומר שהוא יתגרש ממני ולא יחיה איתי. הילדים היו בבית כל הזמן בפחד, לא ידעו מה לעשות... אחרי שהם התחתנו הכל כבר היה בחוץ כי לא יכולתי... כשהילדים התחתנו הכל הוצאתי" (פרוטוקול הדיון מיום 10.12.17 שורות 11-26).
בא כוח המאשימה ניסה בחקירתו הראשית למקד את גב' חכם ולהפנותה להודעתה במשטרה, אך היא הוסיפה וסיפרה כי הנאשם נהג בה בגסות בעת שקיימו יחסי אישות (עמוד 17 שורות 23-26), וכן נהג לאיים עליה כי ירצח אותה וכי יטוש אותה ואת ילדיהם (עמוד 18 שורות 20-22).
עוד ציינה המתלוננת בעדותה כי הנאשם אמר לאחת מבנותיהם, פייגי, כי "תלך מהבית ולא תחיה איתם עוד" (עמוד 18 שורות 26-30). המתלוננת הוסיפה וסיפרה כי הנאשם תקף אותה בידה עד כדי שנגרם לה מכך "סימן כחול ביד שמאל" (עמוד 19 שורות 26-30). כאשר נשאלה בדבר מועדן של תקיפות אלו, ציינה כי הדבר אירע לפני " הרבה שנים" (עמוד 20 שורה 18). לאחר שהוצגה בפניה הודעתה במשטרה אשר מהווה את הבסיס הראייתי לאישום הראשון, היא חזרה על האמור בה אך ציינה כי "אני נמצאת במוסד סגור, לא יודעת איזה כדורים אני לוקחת, אני לוקחת בבוקר, בצהריים אחד, ובערב גם. כדורים של דיכאון משהו כזה" (עמוד 21 שורות 7-12). עם זאת, דקות ספורות לאחר מכן הצהירה כי היא גרה כיום בביתו של בנה אהרון (עמוד 22 שורות 15-16).
בסוף עדותה בפני סיפרה המתלוננת כי הנאשם נהג להכות את בנו אהרון באמצעות חגורה, עד שזה האחרון עזב את הבית "כי לא היה לו טוב" (עמוד 23 שורות 12-28).
בחקירתה הנגדית, ביקשה המתלוננת שלא לפרט אודות מצבה הרפואי וענתה בקצרה על שאלותיו הממוקדות של בא כוח הנאשם, אך בחקירתה החוזרת הוסיפה כי לטעמה איומי הרצח אשר ציינה בעדותה, נאמרו על ידי הנאשם לפני "הרבה זמן... אני לא יודעת, לפני 15-20 שנה" (עמוד 32 שורות 11-15).

בשלב זה, נשמעה בפני עדותה של גב' פייגי רודה, בתו של הנאשם.
עדותה של גב' רודה נוגעת לאישום הרביעי בכתב האישום דנן, היינו, האישום העוסק באיומים שהשמיע הנאשם כפני חתנו בזמן "שבת החתן" של בנו.
עדה זו מתארת כי נישאה לפני כארבעה חודשים, וכיום היא בת 22 שנים. לדבריה, אשר חלק מהם נאמרו בבכי, בבוקר יום השבת ביקש מר נחמן שיינר להורות לנוכחים ליטול את ידיהם לפני הסעודה, והדבר לא מצא חן בעיני הנאשם אשר החל לצעוק. בשלב זה, כך לדבריה, "הגיס שלי נחמן אמר שהוא צריך לקחת כדורים אז אבא התעצבן יותר וגיסי הלך לחדר, ואז אבא שלי בא וחנק אותו, ואז אח שלי נתן בא להפריד" (פרוטוקול הדיון מיום 24.12.17 עמוד 28 שורות 16-25).
בהמשך אמר הנאשם כי "לא יירגע עד שיראה אותו בקבר" (שם, עמוד 29 שורות 3-4).
בהמשך עדותה, הדגימה עדה זו את פעולת החניקה והוסיפה כי "בחניקה כולם היו נוכחים, איני יודעת מי ראה ומי לא" (עמוד 29 שורות 20-27).
עדה זו מוסיפה ומציינת את חייה הקשים בבית משפחתה, את התנהגותו המתעמרת של הנאשם כלפיה, כלפי אחיה האחרים וכלפי אימה (עמוד 30 לפרוטוקול). עוד סיפרה פייגי כי אביה הכה אותה בעבר וסטר על פניה, אך היא עזבה את הבית והתחתנה וכיום היא אינה מקבלת הוראות מאדם כזה או אחר ו" יש עכשיו חופשיות... מה שהיה זה מה שאני אומרת ואף אחד לא אומר לי מה להגיד. הדיקטטורה הייתה בבית עם אבא שלי, אף אחד לא ממש אומר לי מה להגיד, לכל אחד יש זכות דיבור" (עמוד 31 שורות 21-26).
בחקירתה הנגדית ציינה עדה זו, כי בעבר היו וויכוחים חריפים בין הנאשם לבנו הבכור אהרון וכן בין הנאשם לילדיו האחרים, וכך היה אף הפעם, תוך שהיא משרטטת שלושה שרטוטים שיש בהם כדי לתאר את זירת האירוע המתוארת באישום מספר 4, כאשר היא עצמה לא שהתה באותו החדר בו אירע המתואר באישום זה, אלא בחדר מבואה הסמוך אליו, אך עם זאת היא שינתה את תמונת החדר פעמיים כפי שבא לידי ביטוי בשרטוטים נ/1-נ/3 אשר הוגשו לעיוני. כך או כך, מציינת עדה זו כי " נחמן נכנס והוא אחריו, והוא חונק אותו" (עמוד 38 שורה 13 וכן עמוד 39 שורה 11). באשר לצורת החניקה, מציינת עדה זו כי היא סבורה שהנאשם חנק את חתנו נחמן "מאחור" (עמוד 39 שורות 26-27). לאחר תקרית אלימה זו, הגיע למקום אחיה נתן אשר הפריד בין הניצים, אך היא מציינת כי את פעולת ההפרדה עצמה לא ראתה (עמוד 40 שורה 7). בסופו של האירוע, זוכרת העדה פייגי כי אביה, הנאשם, היה שרוע על הרצפה ועל פניו סימני חבלה קלים (עמוד 40 שורה 14 ועד עמוד 41 שורה 7).

לאחר שנסתיימה עדות זו, העיד בפני בנו הבכור של הנאשם, מר אהרון קליגר.
מדובר בעד תביעה רהוט, בן 34 שנים, נשוי ואב לילדים אשר עוסק בעיתונאות. אף עד זה החל את עדותו בתיאורים קשים הכוללים אלימות מילולית ונפשית אשר הופעלה על ידי הנאשם שלדבריו הינו אדם אשר "לוקח מציאות שהיו בה חלקיקים ובונה מציאות שונה לחלוטין ומשוכנע בשיא האמת שזה מה שהיה, וכל השנים הללו נאלצנו להתמודד עם שקרים, היו צעקות, בלגן ואיומים... אנו חיינו עם שקרן שאי אפשר להאמין למילה שלו..." (עמוד 43 שורות 13-30).
עוד תאר עד זה כי חווה אלימות פיזית קשה מצד אביו אשר היה נוהג להכותו באמצעות חגורה או מקל וכן נהג לנתק את קשריה של אימו עם משפחת מוצאה ומאבק זה, כך לדבריו, מתקיים אף בימים אלו בבית המשפט לענייני משפחה בכל הכרוך בבנם הקטין של הנאשם והמתלוננת, שמואל אייזיק, המצוי בחזקתו של הנאשם.
עדותו של עד זה קשורה לאישום השלישי בכתב האישום דנן. לשיטתו, אביו מנע באותה העת מאחותו פייגי אשר הייתה בת 17 שנים לבקר את אחותה הגדולה מיכל אשר התגוררה אותו הזמן בביתר עילית. לטעמו, איסור זה נבע מראייתו המעוותת של נאשם לפיה ילדיו מחולקים לשני "מחנות" – האחד בעדו והשני נגדו.
משבגר, באותה התקופה, ניסה לדבריו להגיע לפשרה עם אביו, ולאור העובדה כי שניהם נמנים על חסידיו של הרב אליעזר ברלנד, נסעו השניים אליו למרוקו שם שהה באותה העת ובחסותו הגיעו להסדר, אך הסדר זה קרס ובני המשפחה נאלצו לבקר בחתונתו של אחיהם נפתלי למשך זמן קצר מאוד, על מנת לא להכעיס את אביהם. כך הוסיף אהרון וסיפר בעדותו מאורעות רבים אשר, לדבריו, חלקם אף נמסרו למשטרה, אך מסיבה בלתי ברורה - לא בא זכרם בכתב האישום דנן (ועניין זה עוד יורחב בהמשך) .
באשר לכתב האישום המונח לפנינו, מציין העד הנ"ל כי המפורט באישום השלישי אירע כאשר פייגי ברחה מהבית ואז איים עליו אביו (עמוד 47 שורות 1-13 וכן עמוד 55 שורה 30 עד עמוד 56 שורה 1).
בחקירתו הנגדית, מציין אהרון באשר להחלטת בני המשפחה להגיש תלונה במשטרה, כי "אני עודדתי ונתתי רוח לכולם שזה מה שצריך לעשות. לא אמרתי לאף אחד מה להגיד" (עמוד 49 שורות 16-19).
באשר למצבה של אימו, ציין עד זה כי במשך שנים סיפר לו אביו כי בשל דיכאונות שלאחר לידה התדרדר מצבה הנפשי של האם, אך כיום ברור לו שהסיבה לכל אלו הייתה התנהגותו הקשה של אביו ותיאוריו הסלקטיביים אשר נמסרו לפסיכיאטר אשר טיפל בה.
כמו כן, נשאל עד זה אודות צו הרחקה אשר הוצא נגדו על ידי אביו, ואשר לדבריו נשלח לביתו באמצעות ניידת משטרה ביוזמתו של אביו, ונתן את התייחסותו לעניין זה (מוצגים נ/4 ו- נ/5 וכן דברי העד בעמוד 56 שורות 11-13).
בסיום עדותו הכחיש העד כי פנה לעדי הגנה פוטנציאלים והשפיע עליהם שלא למסור את עדותם וכינה טענות אלו כ"שקר" (עמוד 59 שורות 8-31).

כמו כן, העידו בפני שני חוקרי משטרה, רס"מ יחזקאל אלבו ורס"מ אסד סראחן.
מדובר בשני חוקרים אשר גבו את הודעותיו של הנאשם. הודעות אלו הוגשו בהסכמה ותוכנן יפורט בהמשך. עם זאת, יצוין כי עדים אלו גרסו כי ככל שנחשדו בני משפחה אחרים בתקיפתו של הנאשם, הרי שנכון וראוי היה לחוקרם באזהרה בגין חשדות אלו.
החוקר, אסד סרחאן, הוסיף וציין, כי גבה את הודעתו של הנאשם, ולא ידע לענות לשאלות נוספות הקשורות לפעולות חקירה כאלו ואחרות אשר נכון היה לבצע, כך לדעת בא כוח הנאשם, באותה העת.

בהמשך, העיד בפניי מר נחמן שיינר .
עד זה ציין כי הוא חתנו של הנאשם, והחל מרגע חתונתו הוא ספג איומים מצידו של הנאשם אשר היה מאיים עליו כי יהרגהו, יהפוך אותו לנכה ועוד ועוד (עמוד 68 שורות 13-17 וכן עמוד 73 שורות 1-4).
עם זאת, עדותו לפני עסקה באירועי שבת החתן. לדבריו, ביקש להציע לנוכחים אז כי יטלו את ידיהם וישבו לשולחן האוכל ואז  הנאשם זינק לעברו מן המטבח תוך שהוא צועק לעברו "אני רוצח אותך, זהו היום אני רוצח אותך" (עמוד 70 שורה 23).
עד זה הוסיף וציין בעדותו כי אמנם לא פירט זאת במשטרה, מאחר שלא רצה "לדפוק" את הנאשם, אך הנאשם באותה ההזדמנות בעט בו, הפיל אותו לרצפה, נשך אותו בידיו וכן הכה אותו באמצעות מזוודות על הראש שלו.
לשיטתו, הוא ניצל מתקיפה חמורה באמצעות גיסו נתן (עמוד 79 שורות 1-21).
עוד ציין העד בחקירתו הנגדית כי בעבר הוא טופל טיפולים פסיכיאטריים, אך הוא אינו זוכר מתי אושפז בעניין זה (עמוד 76 שורה 4).

כמו כן, העידה בפני גב' מיכל שיינר .
עדה זו ציינה כי בעת שבת החתן הורגש בבית "מתח נוראי" ואשר בעקבותיו פנה הנאשם אל אחד האחים ואמר לו "מה אתה נכנס כמו איזה אבו עלי" (עמוד 91 שורות 24-29), ואז הציע בעלה, נחמן שיינר, כי הנוכחים יטלו ידיים ואז רץ הנאשם לעברו תוך שהוא צורח " אני ארצח אותך, אני אהרוג אותך", תוך ששיינר ניסה להצליח להשתחרר מאחיזתו (עמוד 93 שורות 14-21).
לשיטתה, בעלה הצליח במנוסתו והנאשם אשר רדף אחריו, כשל על מזוודה אשר הייתה במקום ואז "נתן אח שלי הגיע... נתן עמד ככה בשתי הידיים שלו וניסה להחזיק כדי שהוא לא יצליח לברוח" (עמוד 93 שורות 1-29).
לדבריה, בכל העת שהתה בסלון, כל שראתה היה התנפלותו הראשונית של הנאשם על בעלה, ומשום כך היא אמרה לילדיה לרדת מהדירה ולעזוב את המקום והיא יכולה להעיד רק על נפילתו של הנאשם בעת שרדף אחרי בעלה. עם זאת, ציינה גב' שיינר כי בעלה אמר לנאשם "אנחנו נאשפז אותך...", אך הדברים נאמרו מתוך "עצבים" ולא הייתה בהם כל כוונה של ממש (עמוד 111 שורות 8-19).
גם עדה זו ציינה בדבריה האשמות רבות ומעשים רבים ונוספים אשר, לשיטתה, ננקטו על ידי הנאשם כלפיה וכלפי אחיה, אך משלא בא זכרם בכתב האישום, הרי שלא ראיתי מקום לפרטם.
עדה זו אף הכחישה כי נגררה למתן עדותה על ידי אחיה הגדול אהרון תוך שהיא מציינת כי היא עומדת בפני עצמה ואינה נסמכת על אחיה אך הוסיפה כי בכל הכרוך בטיפול בילידה, הרי שהנאשם היה "סבא טוב" לנכדיו (עמוד 112 שורות 26-28).

לאחריו, העידה גב' יונה מליח, עוסי"ת לענייני אלימות בשכונת רמות.
מטבע הדברים, עובדת ציבור זו לא הייתה נוכחת באירועים המתוארים בכתב האישום, ומשום כך לא ראיתי צורך לפרט את עדותה, כמו גם את הערכותיה אשר נאמרו באולם בית המשפט, מאחר וכתב האישום דנן ממוקד בארבעה אירועים נקודתיים, ומשום כך אין רלוונטיות לעמדתה המקצועית באשר למתלוננת, אשת הנאשם, אשר אותה היא ליוותה ובה היא טיפלה במשך תקופת זמן ארוכה.
עם זאת, ציינה העוסי"ת כי הבחינה במצבה של אשת הנאשם אשר היה בכי רע והיא סייעה לה ככל שניתן לעניין זה.
בדבריה, ציינה כי "אני לא פסיכיאטרית... אבל מהמקום לי יכולתי לראות את התהליך שהיא עוברת, מאישה מאוד כבויה וחסרת אפקט... לאישה שקצת יותר מתעוררת, יותר מספרת, יכולה אפילו לבכות..." (עמוד 121 שורות 15-18).

אח נוסף אשר העיד בפני הוא מר נתן קליגר.
עד זה טען כי מעשים אלימים רבים מיוחסים לנאשם, אך באשר לשבת החתן נשואת כתב האישום הוא מדגיש כי "נחמן יפת הוא היה בין השירותים לחדר השינה בזמן שהוא אמר לו את זה, הוא צעק אני ארצח אותו, הוא זינק וחנק אותו, הוא פשוט חנק אותו" (עמוד 128 שורות 1-6).
העד אף תיאר כי החניקה בוצעה באמצעות תנועת אגרוף ביד ימין, כאשר ידו מכופפת, ותוך שהוא מציין כי בעקבות תנועה זו שניהם, הנאשם ונחמן יפת, נגררו לחדר הילדים והנאשם חנק אותו ואף נשך אותו.
הוא דייק, כי אינו יודע לציין היכן נשיכה זו בוצעה, אך כשזיהה את ההתכתשות בניהם קפץ הוא לחדר, הניח את ידו על המשקוף והפריד בין השניים (עמוד 128 שורות 5-24).
בחקירתו הנגדית, ציין כי ראה את הנאשם "על נחמן יפת", ודייק בהמשך כי צפה בהם מסתובבים ואז "הם נפלו אחד על השני, הייתה נפילה שמה אז אני הגעתי והפרדתי". לאחר שנחקר בנקודה זו, ציין עד זה כי נפילתם של השניים הייתה על מיטה אשר הייתה בפתחו של החדר, ומדובר בנפילה אשר ניתן להגדירה כ"נפילה הדדית" ( עמוד 131 שורות 1-5, 17-32 וכן עמוד 132 שורות 5-15).
בהמשך חקירתו הנגדית, ציין העד כי ראה את אביו, הנאשם, נושך את נחמן יפת ברגל, אך בהמשך לא חזר על גרסה זו (עמוד 140 שורות 1-10, עמוד 141 שורות 4-6 וכן עמוד 142 שורות 1-10).
עד זה אף ציין במהלך עדותו כי רק הוא יכול היה לראות את ההתכתשות ופרטיה, אך ציין כי ייתכן ואחר ראה זאת בעת שנעמד מאחוריו, אך הוא אינו יכול לציין מי הוא אותו האחר.
עוד ציין עד זה כי לא היתה לו כל מטרה לנקום באביו, הנאשם, וכל רצונו היה לסייע לאימו ולהוציאה מהבית ומשכך הוא חוזר ומדגיש כי לא קיבל הוראה מאדם בעניין זה (עמוד 130 שורות 2-9 וכן עמוד 131 שורות 6-10).
עד זה ציין כי הגיע למשטרה להגיש תלונה לאחר שאביו לא עמד במילתו, כך לדבריו, ולא מילא את חלקו בהסכמים אשר נחתמו קודם למקרה דנן ולאחריו, אך טרם הגשת התלונה אשר באה לעולם עקב האירועים אשר פורטו לעיל (עמוד 135 שורות 14-22).

אחות נוספת אשר מסרה עדותה הינה גב' אודל גרשנוביץ.
עדה זו, אף היא בתו של הנאשם, ציינה כי הייתה נוכחת בעת אירוע שבת החתן אך לא ראתה את ההתכתשות הנטענת בין הנאשם לחתנו מאחר שהדגישה כי " בשלב הצעקות אני יצאתי, אין לי מושג" (עמוד 147 שורות 9-14).

כן העיד במשפט זה מר נחמן קליגר .
עד זה אף הוא היה נוכח בעת שבת החתן, וציין כי הנאשם החל לצעוק לעבר חתנו, נחמן יפת, ואמר לו כי ירצח אותו, אך הוא עצמו לא ראה את ההתכתשות בין הצדדים, תוך שהוא מציין כי שמע רק את הצעקות, אך לא ראה כל מגע פיזי בין השניים (עמוד 162 שורות 12-24).

נפתלי הרץ קליגר, בנו של הנאשם הציג אף הוא את גרסתו וטען כי אחיו אהרון היה מסוכסך עם אביו, וכאשר הגיע לביתו בשבת החתן ראה כי יש במקום "בלגן". לשיטתו, "בלגן" זה בא לידי ביטוי בצעקות רמות, אך הוא לא ראה דבר מעבר לכך (פרוטוקול הדיון מיום 30.4.18, עמודים 64-68).

גב' אודל קליגר, אשתו של אהרון קליגר מסרה אף היא את עדותה בפני וציינה כי לאחר חתונתה עם אהרון, היא הבינה היא ישנה "תיבת פנדורה ענקית" הכוללת התנהגות קשה ואלימה של הנאשם כלפי אשתו וילדיו.
לדבריה, אשתו של הנאשם הוצאה מ"הגיהינום", תוך שהיא תיארה באוזניה מעשי אינוס קשים אשר אותם ביצע הנאשם תוך שימוש באלימות הכוללת את הטחת ראשה בקיר (עמוד 70 שורות 1-17).
עוד ציינה עדה זו כי הנאשם, למעשה, כלא את אשתו והגביל את תנועותיה, וגרם לה להיות, למעשה, שפחה של ממש עד כדי שהיא תיארה אותה כ"צל אדם" (עמוד 71 שורות 18-29).
עדה זו אף הוסיפה ותיארה את מאמציה בכל הנוגע לחילוצה של אשת הנאשם וחלק מילדיהם מתוך בית המשפחה למקומות אחרים, תוך שהנאשם, בעקבות מאמצים אלו, מסכסך בין ילדיו ואף נוקט באמצעים חוקיים נגדם הכוללים הוצאת צווי הרחקה כפי שעשה בעניין בנו, בעלה, אהרון.
בא כוח המאשימה ציין כי עדותה של עדה זו, אינה רלוונטית  לאישום כזה או אחר אלא נועדה ליתן רקע כללי (עמוד 73 שורה 29 ועד עמוד 74 שורה 7).
עדה זו מציינת כי חלק מן הדברים אשר צוינו על ידה נצפו או נשמעו באמצעות חושיה, אך חלק אחר מהם הובא לאוזניה על ידי בני המשפחה, והיא לא הייתה עדה להם באורח ישיר. כך למשל תיאורים של מעשים אלימים אשר נעשו, לכאורה, כלפי חלק מילדי הנאשם לפני שנים רבות.
לשיטתה, מאחר ונקטה במעשים שונים אשר היה בהם כדי לערער את מעמדו של הנאשם, הרי שמעמדה שלה בעיניו נפגע ולדבריה "מבחינתו הרסתי לו את החיים קליל (כך במקור –ש.ה.) אבל הצלתי אחד עשרה נפשות אחרות" (עמוד 78 שורות 1-4).
עדה זו הכחישה כי עשתה מעשים אלו של סיוע והתערבות בענייני המשפחה על מנת לזכות בדירתו של הנאשם, תוך שהיא מציינת כי אשתו של הנאשם חיה בדירתה כבר ארבע שנים ומכאן הראיה, לשיטתה, כי אין לה כל עניין בכך.
עוד הכחישה עדה זו מכל וכל את התרחיש לפיו בעלה, אהרון, הסית את האחים האחרים כדי לפגוע באביו עימו הוא מסוכסך (עמוד 79 שורות 4-9).
בחקירתה הנגדית נשאלה עדה זו שאלות שונות באשר לצווי הרחקה אשר הוצאו על ידי הנאשם ועל ידי ילדיו, והכחישה שוב ושוב כי היא או בעלה היו הרוח החיה מאחורי פעולות אלו (עמודים 90-91).

רס"ב מירב בוזנח העידה בפני ותיארה את הדרך בה גבתה את עדותה של גב' דבורה חנון תוך שהיא מציינת כי איננה זוכרת את גביית העדות הזו, אך לדבריה, דרך עבודתה היא כי היא " שומעת שאלה ורושמת, שומעת תשובה ורושמת".
באשר לטענותיה של גב' חנון כי נבהלה מצעקותיה שלה, היא מציינת כי יתכן וצעקה עליה, אך איננה זוכרת זאת (פרוטוקול מיום 1.4.19 עמ' 70 שורות 17 עד עמ' 71 שורה 24).

ראיות המאשימה
ת/1 – הודעתו של הנאשם מיום 19.10.14 בשעה 23:06.
בהודעה זו מתייחס הנאשם לחשדות אשר הוטחו כנגדו, ומציין כי מעולם לא התעלל באשתו וחייו הם " על מי מנוחות" (שורה 10). עם זאת, מציין הנאשם כי חלק מילדיו ניתקו את הקשר עימו מיוזמתם ונגד אחד הבנים, אהרון, אף הוציא צו הרחקה. באשר לאירועי "שבת החתן" מציין הנאשם בהודעתו כי במהלך השבת, חזרו בני המשפחה מבית הכנסת, ואז החל וויכוח בין הנוכחים לגבי הרחקתו של האח אהרון. במהלך וויכוח זה, לדבריו, הכה אותו חתנו ובנו נתן תוך שהם מאיימים עליו כי ידאגו לאשפז אותו. לדבריו, עקב התנהגות זו עזבו חלק מילדיו את הבית באותה השבת ולא חזרו עוד (שורות 19-27).
בהמשך חקירתו, ציין שוב הנאשם כי מעולם לא התעלל באשתו, לא באופן מילולי, לא באופן פיזי ואף לא באופן מיני, והוא חזר על כך שוב ושוב במהלך הודעתו (שורות 99-100,106,154-158).
בסופה של הודעה זו, ביקש הנאשם להגיש תלונה בעניין בנו אהרון אשר הפר צו הרחקה אשר הוצא נגדו, כפי שפורט לעיל (שורות 173-177).

ת/2- הודעתו של הנאשם מיום 26.10.14 בשעה 19:55.
אף בהודעה זו מכחיש הנאשם כי הכה את בנו או את חתנו במהלך שבת החתן, וטוען כי הותקף על ידם, ומשכך, לשיטתו, מדובר בעלילה אשר נרקמה נגדו על ידי ילדיו (שורות 13-19).
בהמשך הודעתו מפרט הנאשם מקרים נוספים אשר בהם, לדבריו, הוא התייחס באורח עדין ומתחשב באשתו, וילדיו האחרים רקמו נגדו תוכנית ועלילה אשר כל מטרתה היא להפלילו ולפגוע בו (שורות 25-75).

ת/3 – הודעתה של דבורה חנון, בתו של הנאשם, אשר נגבתה ביום 21.10.14 ע"י חוקרת המשטרה רס"ב מירב בוזנח.
הודעה זו הוגשה במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות.
בהודעה זו מציינת גב' חנון כי אחיה אהרון הפעיל עליה לחץ להעיד נגד אביה ואף כינה אותה "נמושה" בשל כך (ש' 6-7). עוד קבלה עדה זו נגד גיסתה אודל, רעייתו של אהרון, אשר לשיטתה התנהגה כלפי אביה בגסות מאחר ש"הם רוצים את הדירה של ההורים שלי ירושה" (ש' 14-17, ש' 33-34 וכן ש' 36,40).
בכל הנוגע לאירועי שבת החתן, גרסה עדה זו כי "אחי נפתלי וגיסי נחמן שהוא הבעל של אחותי מיכל, דחף את אבא שלי לקיר והפיל אותו על הרצפה, ונתן לו מכות רצח...וגיסי נחמן צעק על אבא שלי ואמר לי אנחנו נאשפז אותך ואנחנו התחלנו לצעוק בבית מתוך פחד..." (ש' 21-24).
כך או כך, הדגישה עדת הגנה זו כי מעולם לא נחשפה לאלימות של הנאשם כלפי המתלוננת וכל טענה שכזו הרי היא "פשוט שקר" (ש' 52-54 וכן ש' 76-82), וכל טענה של אימה, המתלוננת, בעניין זה נובע ממחלת נפש ממנה היא סובלת ומהסתה שמקורה באהרון, אחיה הבכור (ש' 67), אשר הביאה אף לנתק בין האחים כולם תוך פילוגם לסיעות שונות (ש' 84-90).
בסיום דבריה קבעה גב' חנון כי "יש דין ויש דיין וכל אחד יקבל את העונש שלו...והשם בשמיים לא שותק לאף אחד והאמת תצא לאור" (ש' 110-112).

ראיות ההגנה
נ/6 – הודעתו של הנאשם במשטרה מיום 14.10.13.
בהודעה זו מתלונן הנאשם נגד בנו וחתנו על כך ששניהם תקפו אותו יחד בזמן שבת החתן. הנאשם מציין כי מדובר בבנו נתן קליגר ובחתנו נחמן יפת שיינר הנשוי לבתו מיכל.
לדבריו, הוא עיכב את מתן התלונה במשטרה, מאחר סבר כי יהיה "שלום בית" בין בני המשפחה, ומשראה כי לא כך הוא המצב, החליט להגיש תלונה במשטרה (שורות 1-9).
הוויכוח אשר מתואר בהודעתו אירע באותה השבת סביב השעה 11:00, כאשר עניינו היה האיסור אשר הטיל הנאשם על בנו אהרון להתארח בשבת החתן. בעקבות וויכוח זה, נדחף הנאשם על ידי בנו נתן אשר "זרק אותו" על הרצפה ובעט בו וכן הוסיף והכה אותו בשני אגרופים בבטנו (שורות 9-13).
עוד מציין הנאשם כי נוכח מכות אלו, נגרמו לו סימני חבלה אשר ילדיו ראו אותם והיו מודעים לכך באותה העת (שורה 14).
הנאשם מוסיף ומציין בסוף הודעתו כי בנו אהרון מצוי בסכסוך עימו, ועקב סכסוך זה נרתמו ילדיו כולם להגיש תלונה נגדו.

נ/7 – הודעתו של הנאשם במשטרה מיום 15.8.14.
בהודעה זו מבקש הנאשם להתלונן אודות בנו אהרון אשר, לדבריו, הזמין את כוחות ההצלה לביתם ללא שהיה כל הצדק לכך, וזאת לאחר שהוא עצמו התלונן מספר פעמים על בנו ואף לאחר שהשניים סכמו על  "הפסקת אש" בניהם (שורות 1-7).
עוד מציין הנאשם כי בנו איים עליו כי ידקור אותו וישחט אותו, ולא יעזבהו עד שהוא "ירקוד על הקבר שלו"  (שורות 7-9).

נ/8 – מכתב עדכון מטעמו של דר' מ. בונסל, מומחה לפסיכיאטריה אשר טיפל במתלוננת עד לשלהי שנת 2014.
ממכתב זה עולה כי הנאשמת סבלה מסכיזופרניה וטופלה בתרופות מתאימות כריספרדל, מירו וליתיום, אך תופעות מדאיגות שונות נצפו בעניינה כגון חוסר תיפקוד בעבודות הבית וכן אכילה מינימאלית וירידה במשקל. בסיכום נכתב כי "מצבה התעסוקתי, קוגניטיבי וחברתי ירוד...זקוקה לנכות מלאה לצמיתות" (מתוך הפסקה האחרונה במסמך זה).

נ/9 – חוות דעת מטעמו של דר' בונסל, המתארת את פגישותיה הטיפוליות החל מחודש יוני שנת 2006 ועד לשלהי שנת 2014.
בחוות דעת זו מפורטת אף עמדתה המקצועית של דר' טטניה שכטמן אשר אף היא א ובחנה את המתלוננת כחולת סכיזופרניה.
לדבריו, הוא תמך בחוות דעת זו, והמשיך ליתן לה תרופות אשר התאימו, כך לדעתו, לבעיות ממנה סבלה תוך שהוא התרשם מהנאשם כ"בעל ואב מסור, עדין ותומך, ולא היה שום חשש או רמז של בעיות/תוקפנות בין בני הזוג". עוד הוא ציין כי אירע עימות בינו ובין מר אהרון קליגר, בנו של הנאשם, לאחר שזה האחרון הקליטו במהלך הפגישה ואף ציין בפניו כי ישתמש בהקלטה זו בעתיד נגדו (סעיפים 6-8 לחוות דעת זו).

עדי ההגנה
עדות הנאשם
הנאשם, אשר בחר להעיד בפניי, הכחיש את כל המיוחס לו וטען באורח נחרץ כי מדובר בעלילה אשר נרקחה על ידי בנו אהרון, אשר היה והינו ילד מרדן ונוקשה, עוד מגיל צעיר ועד היום (פרוטוקול מיום 5.6.18, עמ' 73 ש' 18 ועד עמ' 74 ש' 16).
הנאשם אף ציין כי אשתו, מאז ומעולם, הייתה מוגבלת ביכולותיה והוא נשא בעול גידול הילדים, ומשום כך הוא אינו כועס עליה ואין בליבו טינה כנגדה (עמ' 67 ש' 16-32).
עוד טען הנאשם כי המתלוננת, אשתו לשעבר, נהגה לשבת שעות ארוכות ללא אוכל ושתיה ולומר פרקי תהילים, עד כדי שהוא חשש לבריאותה הנפשית והחל לטפל בנושא זה לפני "אולי 12-13 שנים, משהו כזה" (עמוד 70 שורות 4-24).
לאחר שהחלה המתלוננת לקבל את הטיפול הראוי לבעיותיה "נהיה שקט ושלווה בבית עד השבת חתן הזה... היא בסך הכל אישה טובה, אין לי שום טענה כלפיה... היא אישה טובה שבאמת ניסתה לעשות הכל, זה מה שהשם נתן לנו, זה מה שנהיה איתה, ועם זה היינו צריכים להשלים" (עמוד 71 שורות 4-30).
הנאשם הכחיש באורח מוחלט וברור כל טענה לפיה תקף או איים על אשתו, ואף הדגיש כי אותה העת ביתם התנהל על מי מנוחות והם תוך "ארבע וחצי שנים, חיתנו שבע ילדים" (כך במקור, עמוד 72 שורות 22-32 וכן בעמוד 120 שורות 19-28).
הנאשם החריג את הצהרתו זו וציין כי צעק על אשתו פעם אחת , בעת שעברה על הלכות שבת והכינה סלט זמן רב לפני סעודת השבת, וזאת בניגוד להלכה הדתית, ואז התלבט הנאשם "מה עושים במצב כזה... אתה מעיר פעם לאישה, פעמיים לאישה, שלוש פעמים לאישה, לא הולך... כעסתי וודאי... פנים כועסות... ומיד הפרשה הזו נגמרה" (עמוד 121 שורות 4-19).
עם זאת, ילדיו של הנאשם החלו, כך לדבריו, להתנכל לו, באופן שהתערבו בשידוכי הילדים האחרים (עמוד 76 שורות 23-30), ואילו אהרון בנו הבכור הגדיל לעשות ותקף אותו באורח פיזי בהזדמנויות שונות (עמוד 81 שורות 11-24).
באשר לאירוע המתואר באישום הרביעי, שטח הנאשם את עמדתו ואת גרסתו באורח מלא ומפורט (עמודים 85-89).
לדבריו, החל וויכוח בינו ובין ילדיו בטרם החלו בסעודת השבת, ואז פנה אליו בנו נתן ואמר לו " אנחנו נראה לך, אתה לא נתת לאהרון לבוא, נעשה לזה בזה סוף אנחנו לא נוותר לך.." (עמוד 86 שורות 11-14).
בהמשך, החל חתנו, נתן שיינר, להטיח כלפיו כי "אנחנו נאשפז אותך, אנחנו נראה לך מה זה, ניתן לך זריקה, נלמד אותך לקח" (עמוד 86 שורות 13-15).
לאחר מכן, נדחף הנאשם, כך לדבריו, על ידי נחמן יפת ואז לפתע "נתן הבן שלי הצטרף אליו, זרקו אותי על המיטה... ניסיתי לקום והמשקפיים שלי עפו..." (עמוד 86 שורות 29-32).
הנאשם אף טוען כי הוכה באמצעות שני אגרופים בפניו על ידי בנו נתן, והדבר גרם לחבלות בפניו ואף על גופו. הנאשם אף מציין בעניין זה כי בתו דבורה זעקה באותה העת נגד בניו וחתנו אשר הכוהו והיא אף ראתה את כל האירוע מתחילתו עד סופו (עמוד 112 שורה 20 עד עמוד 113 שורה 18 וכן עמוד 114 שורות 4-26).
לדבריו, אחרי אירוע זה, ניסו ילדיו להוציא את אימם מביתו של הנאשם, ואז אמר לו בנו אהרון בשיחת טלפון "אני אכניס אותך 12 שנים בית סוהר" (עמוד 89 שורות 28-32), ובעקבות אמירה זו, החליט הנאשם להגיש תלונה במשטרה ביום 14.10.13.
באחד מן האירועים, כאשר התעמת עם בתו פייגי, הזמין, אהרון בנו, כך לשיטתו, את כוחות ההצלה והפנה אותם אל עבר ביתו תוך שהוא מדווח להם כי ישנו פצוע בבית הדורש את עזרתם (עמוד 95 שורות 10-32).
בעקבות מעשים אלו, החל הנאשם בהליכים להוצאת צו הרחקה מבנו אהרון.
הנאשם חזר והכחיש כל איום אשר נטען כי איים על בנו אהרון, כמפורט באישומים השני והשלישי (עמוד 98 שורה 24 עד עמוד 99 שורה 7 וכן עמוד 118 שורות 9-17).
באשר לבתו מיכל, טען הנאשם כי יחסיו עימה תקינים וכי היא נהגה להשאיר את ילדיה תחת השגחתו ללא שראתה בכך כל בעיה, ומכאן ראיה לכך שלא ראתה בו ובאישיותו סכנה, בעיה או איום (עמוד 106 שורות 2-27 וכן עמוד 107 שורות 6-18).

עוד העיד מטעמו של הנאשם דר' מיכאל בונצל, פסיכיאטר מומחה אשר טיפל בנאשמת.
על פי עדותו המבוססת על חוות דעתו הכתובה, חזר הרופא על הערכתו לפיה המתלוננת סובלת מסכיזופרניה המלווה באנורקסיה, והיא טופלה בתרופות שונות אשר הביאו לשיפור משמעותי במצבה (עמ' 71 ש' 19-26 לפרוטוקול הדיון מיום 13.2.19 וכן עמ' 82 ש' 8). מעבר לכך, סיפר דר' בונצל על התרשמותו מאהרון בנה של המתלוננת, ומבעלה, הנאשם.
לשיטתו, הנאשם הינו בעל מסור אשר "מסר את עצמו בשביל אשתו ובשביל משפחתו" (שם, עמ' 78 ש' 1-3), ואף סיפר כי שמע מחבריו בארצות הברית אודות הנאשם אשר נסע לאיסוף כספים עבור משפחתו ומכך התרשם כי מדובר ב"אדם מסור, אדם מדהים, אדם אכפתי" (עמ' 78 ש' 5-11).
מאידך, התרשמותו מאהרון הייתה כי מדובר במניפולטור אשר "מנסה להוציא ממני דברים ולהודות על דברים" (עמ' 73 ש' 11-21).

ידידו של הנאשם, יוסף איפרגן, אף הוא העיד בפני.
עד זה הכביר ביקורת על בנו של הנאשם, אהרון קליגר, תוך שהוא מציין כי התנהגותו הפרועה הביאה להרחקתו בעבר מישיבת "שובו בנים" ומקהילתו של הרב א. ברלנד אליה היה משוייך (עמ' 84 ש' 21-27).

העדה הבאה אשר נשמעה הינה, גב' ורדה בן יאיר, אחותו של הנאשם.
עדה זו סיפרה על יחסיה הקרובים עם הנאשם ומשפחתו, לרבות עם המתלוננת עצמה (עמ' 87 ש' 19 ועד עמ' 88 ש' 3). לשיטתה, המתלוננת הייתה אישה "שמחה ותוססת", אולם מאז נולד בנה שמואל אייזיק- החלה דעיכתה האיטית ומצבה הורע (שם, ש' 16-26).
עם זאת, היא מציינת כי הנאשם הינו "בעל קשר מעולה עם כולם...היה לו קשר ודאג לכולם" (שם, עמ' 89 ש' 14-28).
בכל הכרוך באירועי "שבת החתן", ציינה עדה זו, כי במוצאי אותה השבת התקשר עימה אהרון, קבל על התנהגותו של אביו וכינה אותו, למורת רוחה, "זבל זקן". שיחת הטלפון הבאה אותה קיבלה הייתה מדבורה, בתו של הנאשם, וממנה היא שמעה כי "נתן ונחמן הרביצו לאבא, אבא פצוע" (שם, עמ' 91 ש' 5-18).
בחקירתה הנגדית התייחסה לטענותיהם של חלק מילדי הנאשם וביטלה את דבריהם תוך שהיא חוזרת ומדגישה את מסירותו לילדיו, את איסוף הכספים לחתונותיהם ואת דאגתו לצרכיהם (עמ' 94-95 וכן עמ' 97 ש' 11-15).

בעלה של גב' בן יאיר, מר שמואל בן יאיר העיד אף הוא בפני וציין כי קשריו עם הנאשם היו מאז ומעולם טובים וחמים, כמו גם קשריו עם משפחתו וילדיו, ומכאן שהוא מתקשה להאמין כי הנאשם נקט באלימות, מילולית כלפי אשתו וילדיו, עד כדי ש" תמיד תמיד...היה מהלל אותה, משבח אותה...מה שהוא עשה למשפחה הזו לא היו דברים כאלו" (שם, עמ' 102 ש' 4-29 וכן עמ' 109 ש' 20-29).
באשר לשבת החתן, נשואת אישום מס' 4, ציין העד כי לא היה באותה האפיזודה בבית הנאשם אך הוזעק למקום במוצאי השבת ושמע מהנאשם כי הוכה על ידי בנו חתנו ואף ראה כי "צד שמאל של פניו היו נפוחות" וסירב להגיש תלונה נגד ילדיו כי לא רצה "לסבך להם את החיים" (שם, עמ' 103 ש' 9-28).
הוא עצמו, כך מציין, שמע כי אהרון הבן אמר לנחמן כי "אם נצטרך נשפד את הזקן הזה" תוך שהוא מתכוון לנאשם (שם, עמ' 104 ש' 27-29), וכן שמע את מיכל, בתו של הנאשם טוענת כי הנאשם התעלל בבניו ובבנותיו, אך הוא ביטל דברים אלו וכרך אותם בעובדה כי מיכל נגררה בכל אחרי אחיה הבכור (עמ' 105 ש' 11 ועד עמ' 106 ש' 3).

מיד לאחריו, העידה בפני אחייניתו של הנאשם, גב' אפרת רחל יום טוב.
עדה זו אף היא ציינה את האווירה הטובה אשר שררה בביתו של הנאשם החל משחר ילדותם ועד היותה בת 33 שנים, כיום (עמ' 113 ש' 17-24 , עמ' 115 ש' , עמ' 121 ש' 24-25 וכן עמ' 122 ש' 7-13). לשיטתה, אביה, דוד, נתבקש לגשר ולפשר בין הניצים לאחר אירועי "שבת החתן" כאשר היא סייעה בידו בשל בעיותיו הרפואיות. בעדותה היא מתארת את טענותיהם של מיכל, אהרון נחמן ובני זוגם כלפי הנאשם תוך שהיא תמהה על מיכל בת דודתה אשר מחד רואה את אביה, אשר בעבר הייתה יד ימינו (עמ' 120 ש' 10-16) כאלים ותוקפני, אך מאידך משאירה בידיו את ילדיה למשמרת לאחר שילדה לאחרונה (עמ' 114 ש' 9-30 וכן עמ' 115 ש' 20-24).
משהעלתה תמיהה זו כלפי מיכל, כך לדבריה, "אז הגיסה אודל קפצה והתחילה..." (עמ' 116 ש' 5-9) והחל רב שיח משפחתי במהלכו ציינה עוד אודל כי "אני לא אירגע עד שאני לא ארקוד על הקבר של האדם הזה..." בהתכוונה לחמיה- הנאשם, כאשר בסופו של אותו השיח הגיע למקום שמואל, דודה. בסופו של יום זה, הדגישה כי שמעה את אהרון אומר לנחמן "אני לא ארגע עד שאני לא אשפד את הזקן..." (עמ' 116, ש' 15-30).

שכנתם של הנאשם והמתלוננת, גב' אסתר מיארה, מסרה אף היא את עדותה בפני.
עדה זו הציגה עצמה כאם ל-11 ילדים, מדריכה פדגוגית ומנהלת סמינר, אך לעניינו – מדובר בשכנתם של הנאשם והמתלוננים. עדה זו הפליגה בשבחי הנאשם והמתלוננת, ציינה את האווירה הטובה שבביתם ואף הדגישה כי הנאשם ביקש ממני ליתן תעסוקה למתלוננת במשק בית וזאת על מנת ש"יהיה לה יותר חברה, שיהיה לה יותר תעסוקה, שהיא תרגיש סיפוק...שהיא תרגיש נוח שהיא מקבלת כאילו...". התשלום כך לדבריה, היה מועבר באמצעות המחאה פיקטיבית אותה היה הנאשם קורע, כדי ליצור מצג שווא לפיו היא עובדת ומקבלת שכר מגורם חיצוני (עמ' 125 ש' 22-29). עדה זו אף המשיכה וציינה כי ילדיהם את הזוג היו תלמידות ותלמידים מצטיינים, נעימי הליכות וחרוצים תוך שהנאשם דואג לכל צרכיהם (עמ' 126-127) והם מלאים בכל עת בשמחת חיים, ובמיוחד ניתן היה לומר זאת, לשיטתה , על מיכל (עמ' 132 ש' 23-25 וכן עמ' 133 ש' 18-21).
עם זאת, ציינה עדה זו כי "מיכל תמיד פחדה מאהרון...הוא יש לו כוח..." (עמ' 128 ש' 10-13), אך הדבר לא השפיעה על העובדה כי ילדיה שהו רבות בבית הנאשם ו"אם היה גיהנום במשך שנים...הייתי שולחת את הילדים שלי לבית של גיהנום?" (עמ' 130 ש' 12-13).
בסוף חקירתה הנגדית ציינה עדה זו, כי אינה שוללת את ההנחה לפיה ייתכן שהנאשם צעק לעיתים נדירות על ילדיו ואולי אף הכה בהם, אך היא מציינת כי אין מדובר דרך חיים או בהתנהגות קבועה ורציפה, אלא במכשיר חינוכי תוך שהיא מציינת כי "מה אבא שלי לא קיבלתי ממנו מכות? נו באמת...מרוקאים של פעם...לא הרגשנו כלום כלום כלום כלום, אפס אפס..." (שם, עמ' 135 ש' 4-20). אותה התרשמות קיבלה עדה זו אף מצד ניסיונה כאשת חינוך אשר למדה וחינכה את בנותיו של הנאשם. שתיים מבנות אלו תינו בפניה את גרסתם באשר לאירועי שבת החתן, אך היא, בחושיה החינוכיים המחודדים, העדיפה ומעדיפה את גרסתה של דבורה (המזכה את הנאשם) על גרסתה של מיכל (המבקשת להרשיעו) תוך שהיא מציינת כי "ניכרים דברי אמת" (עמ' 137 ש' 17-27). כך גם למדה ממיכל כי אהרון הבכור יזם עלילה זו תוך שהוא "עושה לאבא שלו את המוות" (שם, עמ' 138, ש' 19), תוך שהדגישה כי אינה מכירה אישית את אהרון ו"רק ה' יודע את האמת" (עמ' 140 ש' 6).

הרב מיכאל גול, אשר העיד אף הוא מטעמו של הנאשם סיפר על בקשתם של בני המשפחה להתגשר בפניו, תוך שהוא מפרט כי שמע את גרסאותיהם של הצדדים אשר, מטבע הדברים, היו הפוכות האחת לחברתה (עמ' 145), וניסה לסייע להם, אך אהרון אשר "למעשה ניהל את העניין" (עמ' 146 ש' 5) פנה למשטרה והתלונות הוגשו. עד זה ציין כי היכרותו עם משפחת הנאשם הינה כללית והוא התרשם לטובה בעבר מבנו האחר של הנאשם, נתן, אך אינו יודע להכריע בין גרסאותיהם (עמ' 148).
עד זה העוסק רבות באיחוי הקרעים בשדה המשפחתי, אינו שולל אפשרות ליה שררה אלימות בביתו של הנאשם, אך מסביר כי ייתכן וכל עניין זה מקורו בעלילה שהרי "אתה יכול להתסיס בקלות ילד מתוך הבית...הילדים הם גם סובייקטיביים, הם לא אובייקטיביים" (עמ' 152 ש' 25 ועד עמ' 153 ש' 28).
להרגשתו של עד זה- "יש מישהו שמוביל את כל המערכה. זה נראה הבן הגדול. נראה לי שהוא מוביל מערכה...זה מהלך שמוביל הגדול...שהוא דומיננטי ושהוא מוביל והם חוזרים על דברים שלו שאמר...זה היה בולט..." (עמ' 154 ש' 2-27).
עם זאת, הוא חוזר ומדגיש שמדובר בהערכתו בלבד ואין בידיו כל ראיה לכאן או לכאן (עמ' 155 ש' 21-22).

עדת ההגנה האחרונה הייתה גב' דבורה חנון, בתו של הנאשם.
עדה זו גוללה באריכות את מערכת היחסים המשפחתית והדגישה כי "אהרון היה עושה לאבא שלי הרבה צרות. הוא לא ביחסים טובים עם אבא. הוא ואשתו היו כל הזמן רודפים אחריו ומציקים לו...אשתו היתה אומרת כל הזמן נרקוד על הקבר שלך, שתמות, אנחנו נרקוד על הקבר שלך וזהו..." (עמ' 156 ש' 20-24).
מעבר לכך, ציינה עדה זו כי אשתו של אהרון, אודל, הייתה מסוכסכת עם כל אחיותיה במשך מס' שנים, אך בינם לבין עצמן נשמרו יחסים סבירים, תוך שהיא ומיכל היו לדבריה כמו "זוג יונים", אם כי בעלה היה לשיטתה – "קצת קוקוריקו", לא דאג לפרנסתה ולא סיפק את צרכיה וצרכי ילדיה (עמ' 157 ש' 23 ועד עמ' 158 ש' 2).
ובאשר לשבת החתן – בעניין זה גרסתה של עדה זו סדורה היא. לדבריה, בטרם השבת התגלעה מתיחות רבה באשר לנוכחותו של אהרון אחיה בשבת זו, אך בסופו של דבר נכחה כל המשפחה מלבד אהרון, והשבת יצאה לדרכה, עד לחזרתם של הגברים מהתפילה בבוקרו של יום.
העניין החל, כך לדבריה, בעת שנתן קליגר, אחיה, פנה לנאשם וצעק עליו כי הוא אשם בהיעדרותו של אהרון, ואז נכנס לתמונה נחמן יפת, בעלה של מיכל, אשר איים על הנאשם כי "נזריק לך זריקות, נאשפז אותך..." (עמ' 158 ש' 25-28).
הנאשם, כך לדבריה, הודיע לאחרים כי היעדרותו של אהרון אינה מעניינם, וביקש כי יטלו את ידיהם לסעודה ואז:
"... אני רואה את נחמן יפת דוחף ככה את אבא, דוחף את אבא. ואז לא ראיתי בדיוק רציתי כאילו ללכת ככה, להיכנס לראות מה קורה. אז אני רואה את נתן אח שלי עומד על אבא ונותן לו אגרופים בפרצוף וזה. התחלתי לצעוק מה אתה עושה? מה אתה עושה? אז הוא קם, הוא אמר לי לא עושה כלום, לא קרה כלום, לא קרה כלום. ואז בעלי מאיר הגיע מהר מהר, הוא הרים את אבא, שם לו משקפיים, הביא לו את הכיפה ואבא יצא. אז התחלנו לצרוח כי הוא היה פשוט חבול בפנים וביד שמאל, עין שמאל, כולו ממש חבול..." (עמ' 159 ש' 1-10).

במוצאי אותה השבת, בעת שהתפזרו הנוכחים, התרחש עימות בין העדה ובין אחיה נחמן יפת, כאשר היא עצמה ביקש שהנוכחים יכבדו את אביה, אך לעומתה נחמן יפת ונתן התבטאו נגד הנאשם.
כך או כך, משעברה השבת, נתבקשה דבורה למסור את גרסתה במשטרה בהקשר לאירועי השבת אולם היא הבינה כי הניצים השלימו ואין צורך עוד בעדותה בעניין זה (וכך אף הבינה מדבריו של אחיה אהרון איתו שוחחה בעניין זה באמצעות הטלפון), אך משהוברר שאין זהו המצב – התייצבה ומסרה את גרסתה במשטרה יחד עם אחותה תהילה (עמ' 161 ש' 1-19 וכן עמ' 182 ש' 4-25 ובהמשך עמ' 183 כולו).

העדה דנן מציינת כי בעת חקירתה במשטרה בקשה להעיד אודות אירועי השבת, אולם חוקרת המשטרה החלה לשאול אותה שאלות רקע העוסקות במשפחת המוצא וביחסים הבין אישיים אשר בתוכה, והיא " צורחת צורחת צורחת" עליה (עמ' 161 ש' 20-29) וכפועל יוצא מכך לא נרשמו כל דבריה אשר נאמרו (עמ' 162 ש' 23-30) וכן עמ' 163 ש' 1-23).

בחקירתה נגדית, ציינה העדה כי בשבת החתן, בעת קרות האירוע נשוא כתב האישום, נחמן יפת הפיל את הנאשם על הרצפה בפתחו של חדר הבנים, ואז ראיתי את "נתן על אבא...והוא קם ואמר לא, אין כלום, אין כלום , אין כלום", אך היא ראתה נחמן דוחף את הנאשם לתוך חדר הבנים אשר בדירה (עמ' 167 ש' 3-27 , עמ' 168 ש' 3-24, עמ' 175 ש' 13, עמ' 176 כולו וכן עמ' 179 ש' 18-25).

כמו כן, מדגישה דבורה כי כתוצאה מעימות זה, נקרעה חולצתו של אביה, עד כדי שבעלה חבש לראשו את הכיפה שנפלה, את המשקפיים שהתעופפו להם "ואבא יצא כולו חבול וצרחנו" (עמ' 168 ש' 25-28).
כשנשאלה מדוע לא הזכירה את מעורבותו של נתן בקטטה בעת שמסרה את עדותה במשטרה, אמרה כי "יכול להיות שהתבלבלתי..." (עמ' 169 ש' 1-12 וכן ש' 21-24) וכי הייתה "לחוצה" מהתנהגותה של החוקרת (עמ' 170 ש' 11-27).
בהתייחס לגרסאותיהם של אחיה נתן וגיסה , היא מציינת כי מדובר ב"שקר גמור" (עמ' 172 ש' 13 וכן עמ' 175 ש' 1-3), ובסיום חקירתה הנגדית ציינה עדה זו כי אביה, הנאשם, טיפל באימה טיפול "מצוין".

דיון והכרעה
תמונה קשה ולא טבעית התגלתה לעיני בעת שמיעת הראיות בתיק דנן. מצב משפחתי רגיל בו ילדים והורים אמורים להוות יחידה אחת ומאושרת, אינו קיים במקרה דנן, וחבל עד מאד שכך.
מצידו האחד של המתרס ניצבים הנאשם וילדתו דבורה, ומצידו השני ניצבים אשתו ושבעה מתוך יתר תשעת ילדיו.
תיאורים קשים נשמעו באולם בית המשפט מצד עדי התביעה, תיאורים אלו כוללים בתוכם אלימות פיזית, מילולית ונפשית קשה ותדירה אשר הופעלה, לכאורה, על ידי הנאשם כלפי אשתו וילדיו והתמשכה לה במשך שנים רבות.
התנהגותו זו של הנאשם, כך לדברי ילדיו, הביאו למצבה הקשה של אשתו ולמצבם הסבוך של הילדים.
עם זאת, למרבה הפלא, וללא שניתן הסבר סביר אך חלק קטן וזניח מעדויות אלו הבשילו לידי אישומים פליליים של ממש.
מתוך מקרים קשים ורבים, בחרה המאשימה ארבעה מקרים נקודתיים בעבירות שאינן מן החמורות, והסבר מתאים וסביר - אין.
ככל שסברה המאשימה, כי עדי התביעה אמינים הם ועדותם מכוונת וישרה, צריכה הייתה להרחיב את חזיתו של כתב האישום ולכלול בו עבירות נוספות ואישומים מרובים הכוללים בתוכם עבירות מין אלימות.
משלא עשתה כן, נותרתי אני עם תמיהות אשר אין להן מענה.
מדוע נבחרו רק מקרים אלו ולא אחרים אשר פורטו בהודעותיהם ובעדויותיהם של בני המשפחה המורחבת?
מדוע לא הואשם הנאשם בעבירות מין שונות כעולה מדברי אשתו, המתלוננת אשר העידה בפני?
הכיצד הפכה המאשימה בכתב האישום אשר הוגש, את אירועי שבת החתן ממעשים של תקיפה חמורה לעבירת איומים אשר כל כולה מילולית במהותה, בעוד שעדי התביעה, ברובם, היו ברורים ובהירים באשר לאלימות אשר ננקטה על ידי הנאשם פעם אחר פעם?
עמדתי זו, נאמרה לבאי כוח הצדדים פעמים אחדות במהלך הדיונים, והפצרתי במאשימה שוב ושוב להגדיר את עמדתה, ולהצהיר בבירור האם בפנינו ארבעה מקרים נקודתיים וחד פעמיים (על כל המשתמע מכך), או שמא מדובר בתיק בהתעללות רחב היקף (וראו לעניין זה דברי בעמוד 118 שורות 1-11, עמוד 119 שורות 19-32, עמוד 120 שורות 4-29, עמוד 123 שורות 19-27, עמוד 149 שורות 1-11, עמוד 150 שורות 16-25 וכן פרוטוקול הדיון מיום 30.4.18 עמ' 80 שורה 22 ועד עמ' 82 שורה 30).
המאשימה, באמצעות בא כוחה עוה"ד ח. קולבקר, הציגה לעיוני מכתב מטעמה של עוה"ד גאולה כהן, ממונה בפרקליטות מחוז ירושלים (פלילי), אשר ממנו עולה כי התיק דנן נבחן על ידה ונמצא כי אינו מתאים להגשת כתב אישום בעבירות מין בשל דלות הראיות, ואף לא בגין עבירות אלימות כלפי ילדי המשפחה, וזאת עקב התיישנות ם של האירועים המתוארים בו.
מדובר בעמדה לגיטימית וראויה, אך היא מלמדת, למעשה, כי אף לשיטת המאשימה לא קיימת תשתית ראייתית לעבירות חמורות מתחומי עבירות המין וההתעללות. משכך, תמהתי פעם אחר פעם מדוע הובאו ראיות כלליות ועדויות שמועה אשר נועדו ללמדני, כך אליבא דהמאשימה, אודות מעשים דומים המיוחסים לנאשם, אך מענה, כאמור- אין.
יש להוסיף ולתמוה - הכיצד מעשי אינוס אכזריים באשת הנאשם והתעללות קשה ותדירה בילדים רכים עשוייה ללמד על מעשים דומים בעוד כתב האישום דנן בחר לעסוק בעבירות איומים ובעבירת תקיפה מינורית? הכיצד יכול ההר הגדול והחמור להוליד עכבר קטן ומינורי יחסית?
והשאלה החשובה מכל – הכיצד נוכל לחלק את דברי עדי התביעה ולומר, אליבא דשיטת המאשימה, כי אמינים הם באשר לעבירת האיומים, אך אינם אמינים ואין לראות בדבריהם תשתית ראייתית באשר לעבירות המין והאלימות החמורות? מה היא ההצדקה הראייתית (או האחרת) ל"פלגינן דיבורא" זה?
על אף הקושי הטמון בהן- יונחו שאלות אלו כעת בצידו של השולחן, וניגש לבחון, אם כן, את הראיות והעדויות גופן אשר נשמעו בפני.
בכל הנוגע לעדותה של גב' הדסה חכם, המתלוננת- נדמה כי אין מחלוקת באשר לעובדת היותה אישה למודת סבל, מסכנה ומיוסרת בשל מחלתה הנפשית. עדותה הייתה מקוטעת ולא ברורה, זמני עבר ועתיד התערבבו להם זה בזה, ולאחר שסיננתי את דבריה שוב ושוב, לא מצאתי תימוכין בעדותה לאישומים הראשון והשני העוסקים בה.
דבריה נסובו אודות מעשים אלימים אשר נעשו בה לפני שנים רבות, לדבריה אף לפני "15-20 שנה" ואין בעדותה אירוע עובדתי אחד אשר ניתן לחברו למעשים אשר נעשו על ידי הנאשם "כשלושה חודשים עובר ליום 23.10.14", כלשונו של כתב האישום.
הלב אכן יוצא אל המתלוננת, אולם במשפט פלילי אנו עוסקים, ולא נוכל להסתפק בנטיית הלב, אלא נזקקים אנו לבסס כל אישום ואישום ולתומכו בראיות מספיקות אשר ניתן לומר עליהן כי הן מוכיחות מעבר לכל ספק סביר את אשמתו של הנאשם, ולא כך היה.
במקרה כגון דא, לא ראיתי צורך למצוא עדויות תומכות, באשר עדויות אלו נצרכות רק כאשר המתלוננת מוסרת גרסת בסיס ברורה. גרסת הבסיס אשר נמסרה על ידי המתלוננת אינה מבססת דבר, אינה בהירה ואינה נהירה, ועדויותיהם של יתר בני המשפחה בעניין זה לא היו ברורות דיין בפני עצמן, כך שקומת המסד אשר אין בה ממש ולאחריה יתר הקומות, רעועות הן עד מאד ולא יעמדו אף ברוח מצויה, ומכאן שהבניין הראייתי הנדרש ייהרס בקלות, ונכון יותר לומר כי – לא היה נבנה הוא מלכתחילה.
המאשימה השכילה אף היא לקרוא את תמונת המצב הראייתית אשר תוארה לעיל, וביקשה אף היא בסיכומיה לזכות את הנאשם מהאישומים הראשון והשני הנוגעים לאשת הנאשם, על אף היא שהיא חוזרת ומדגישה כי אינה מסתייגת מהאימון שיש לרכוש לגרסתה, אולם נוכח מצבה הנפשי – הרי שהיא אינה מסוגלת להביא גרסה זו לכדי מיצוי ראייתי.
משום כך, ועל אף הסימפטיה המובנת כלפי המתלוננת, הרי שאני מזכה את הנאשם מחמת הספק ומחמת בקשתה של המאשימה מאישומים אלו.

בעניינו של האישום השלישי, נדמה כי הדברים ברורים הם יותר.
בנו של הנאשם, מר אהרון קליגר, העיד באורח ישיר נגד אביו.
העד הנ"ל מציין כי המפורט באישום השלישי אירע כאשר פייגי ברחה מהבית ואז איים עליו אביו (עמוד 47 שורות 1-13 וכן עמוד 55 שורה 30 עד עמוד 56 שורה 1). לא מצאתי בדבריו מוטיבציה להפללת יתר, באשר העבירה הנדונה הינה עבירת איומים אשר אינה מן החמורות בספר החוקים, ואם רצה להעליל עליו עלילה כוזבת, יכול היה לבחור באפשרויות אשר יפגעו באביו הנאשם באורח אנוש וקשה יותר ו"להדביק" לו עבירת אלימות קשה כפי שטען כי אירע בכל הכרוך באימו, באחיו ובאחיותיו האחרים. עוד יצוין, כי עדויותיהם של יתר בני המשפחה (למעט דבורה חנון), לרבות אשתו של הנאשם מלמדת על התנהגות קצרת רוח ולא נוחה של הנאשם כלפי כל העומד בדרכו, ובמיוחד בכל הכרוך בבן זה, אהרון, אשר אותו ראה הנאשם, כמי שמוביל את "מרד הילדים" נגדו, כך שאיום כלפי הבן אהרון אינו נראה כנטע זר וכעלילה והוא משתלב יפה בעלילת כתב האישום דנן.
אם נוסיף לכך את עדותו הסדורה של קליגר, בעניין זה ובו בלבד, הרי שנדמה כי הרף הורם והוכח מעבר לכל ספק סביר שהנאשם אכן איים על בנו. יש לציין כי על אף תחושותיו הקשות של קליגר כלפי הנאשם, הרי שהוא לא העיד באופן ישיר כנגד אביו אלא במקרה דנן, ובו בלבד. לבד מהכחשה כללית, לא מסר הנאשם דנן גרסה אשר יש בה כדי לעורר תרחיש עובדתי חלופי אשר הינו אף סביר בנסיבות העניין.
בסופו של יום, אמנם מדובר בגרסה אשר מולה ניצבת גרסה אחרת, אך גרסתו של קליגר מעוגנת בזמן ומקום והיא תלוית אירוע משפחתי זכור ונקוב (בריחתה של פייגי אחותו מבית המשפחה), ועל כן היא משתבצת באופן ראוי ותואם בקורותיה של משפחת חכם באותה העת ובמתיחות אשר שררה בין אהרון אשר עזב עם אשתו את בית המשפחה, לבין הנאשם אשר חפץ, באורח טבעי, לשמר את השפעתו בקרב תשעת ילדיו. גרסתו של הנאשם הייתה כללית וכופרת, והתרשמותי הייתה כי הוא "הבליע" אישום זה בקרבו. מסקנה זו התחזקה נוכח ההנחה כי לא זיהיתי, בעניינו של מקרה זה, רצון להפללת יתר, כאמור.
למותר לציין כי אם רצה להפליל את הנאשם בעניין זה- הרי שיכול היה לעשות זאת ולהעיד כי הנאשם תקפו, היכה בו ועוד כהנה וכהנה, אך הוא לא עשה כן, ומשכך, קנויה לו טענת "מיגו" המצויה בתלמוד הבבלי ופירושה המילולי הוא "מתוך". רוצה לומר, מתוך שבחר להעיד עדות מצומצמת במידת הפללתה, ולא בחר עדות מפלילה יותר בהיקפה אשר עשויה הייתה להרע את מצבו של הנאשם (ולכלול בתוכה עבירת אלימות, דרך משל), הרי שיש ליתן אמון בגרסתו, כפי שצויין לעיל.

מכאן, אני מסיק כי לטעמי, הוכחה אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר בעניינה של עבירת האיומים כלפי בנו אהרון, ועל כן אני מרשיעו במיוחס לו באישום השלישי.

ובאשר לאישום הרביעי-
הבדלי הגרסאות ברורים לחלוטין.
הנאשם טוען כי הותקף על ידי בנו וחתנו ואוים על ידם, ואילו הבן והחתן גורסים כי הנאשם איים על חתנו, הסתער עליו ובא להתקיפו, הפילו לרצפה ואף ניסה לנשוך את רגלו, אך בנו נתן הפריד בין השניים.
גרסתו של הנאשם באה לידי ביטוי עוד בשלב מוקדם, בטרם "נולד" כתב האישום דנן, ומשום כך יש לייחס לה מהימנות אשר לכל הפחות תשווה למהימנותם של המתלוננים.
מדובר, למעשה, בגרסה מול גרסה, או מדויק יותר – גרסאות מול גרסאות.
המאשימה, כאמור, באורח תמוה ומבלי שקיבלתי הסבר מספק לכך, העדיפה את גרסתם של החתן והבן, אולם מדובר בהעדפה סלקטיבית. היינו, מסתבר כי המאשימה ביכרה ליתן נופך של אמינות אך לחלק מדבריהם של הבן והחתן כך שכתב האישום מציין איומים אשר נשמעו ו לא אלימות אשר ננקטה כלפיהם.
אם כך בחרה המאשימה להעריך את גרסתם של השניים, הרי שלא ראיתי אני מקום לתת לגרסה זו משקל יותר מזה אשר העניקה לו המאשימה.
אין מנוס, אם כן, מלבחון את הודעותיהם של המשתתפים האחרים באירוע זה על מנת לנסות ולדלות מתוכם מכנה משותף שכזה, אשר יהיה בו כדי לבסס או כדי להפריך גישה כזו או אחרת.
נמפה, אם כן, את עדי הראייה הפוטנציאליים ונבדוק מי מהם יוכל לסייע בגילוי האמת.
אהרון הבן הבכור לא התייצב לאותה "שבת החתן" ומכאן שאין להתלות בדבריו בעניין זה, ולא ניתן ליתן משמעות לעמדתו או לדעתו באשר לאירוע דנן. שמואל אייזיק הצעיר לא מסר גרסה בעניין זה, ושמו לא עלה בקרב הגרסאות אשר הובא לעיוני, ועל כן אף הוא יוותר מחוץ לתמונת הראיות.
אודל, בתו של הנאשם, נכחה אמנם באירוע אך היא מציינת כי יצאה ב"שלב הצעקות" ולא צפתה באירועי האלימות המתוארים באישום הרביעי וכך גם מסרו נחמן קליגר ונפתלי הרץ קליגר, ועל כן נתור אחרי דבריהם של יתר האחים והאחיות אשר נכחו בשבת החתן וראו את אירועיה בעיניהם.
נתחיל, אם כן באלו הניצבים נגד הנאשם – פייגי רודה, נחמן שיינר, מיכל שיינר, ונתן קליגר. ארבעה במספר. כל אלו מציינים כי הנאשם הכה או ניסה להכות את נחמן שיינר חתנו, אך ניצל מכך בשל פועלו של נתן קליגר, בנו, אשר הפריד ביניהם.
עוד נקודה המוסכמת על רביעייה זו – האירוע האלים, לכאורה, התרחש בכניסה לחדר הבנים וארבעת הצופים הנ"ל הבחינו בו, למעשה, מאחורי גבם של הניצים. עד כאן – זהו הצד השווה שבהם, אולם מכאן ואילך עולות נקודות בהם קיים שוני, לעיתים זניח, אך לעיתים משמעותי.
העדה פייגי מתארת כי נחמן נכנס לחדר והנאשם בא בעקבותיו וחנקו " מאחור" עד שהופרדו השניים על ידי נתן. אלא שנחמן עצמו מצייר בעדותו תמונה שונה במקצת, לפיה המפגש בינו ובין חותנו לא הסתיים בחניקה בלבד, אלא כלל אף בעיטה, הפלה לרצפה נשיכה בידיים והכאה באמצעות מזוודות בראשו. כל אלו, לא נצפו על ידי פייגי רודה ולא הוזכרו על ידה, וזאת על אף שהיא מציינת כי הייתה עדה לכל ההתרחשות האלימה.
עם זאת, מיכל שיינר, אשתו של נחמן, טענה כי הנאשם כשל במרדפו אחרי בעלה מאחר ומעד על מזוודה אשר הייתה במקום ורק אז הגיע נתן אשר מנע ממנו להתקדם עוד ולפגוע בנחמן, בעלה.
נתן קליגר, "המפריד", סיפר בעדותו הראשית כי ראה את הנאשם חונק את נחמן ואף נושך אותו, או אז, אחז הוא במשקוף הדלת והפריד בין השניים. בחקירתו הנגדית השתנתה גרסתו והוא ביקש להצהיר כי מדובר היה בנפילה הדדית (של הנאשם ונחמן) ו"אז אני הגעתי והפרדתי".
מניתוח עדויות אלו, עולה כי קיימות מספר נקודות אשר נותרו בערפל –
כיצד תקף הנאשם את נחמן – חניקה, מכות (בידיים או באמצעות מזוודות), בעיטות או שמא נשיכות (ואם כן – ביד, ברגל או בחלקי גוף אחרים? תשובות שונות עולות מעדויותיהם של עדי ראייה אלו, כפי שפורט לעיל, וחלקן לא יכול לדור בכפיפה אחת עם חלקו האחר.
אם חנק הנאשם את חתנו באמצעות ידיו בדרך של הידוק אגרופו סביב צווארו, הכיצד הכה בו, בעט בו וחבט בו באמצעות מזוודה? איני מוצא אפשרות מעשית של ממש לביצוע מעשים אלו בו זמנית, כך שהפועל היוצא הוא כי חלק מגרסאות אלו אשר הובאו לפני אינן מתארות נכונה את אשר התרחש .
בהמשך, סיים הנאשם אירוע זה המתואר באישום הרביעי בכתב האישום דנן, כאשר הוא שרוע על הרצפה. כיצד הגיע לשם?
האם כשל הנאשם על מזוודה תוך כדי ריצתו אחר חתנו? האם נפלו שניהם תוך כדי מאבקם? האם כשלו הניצים על מיטה אשר הייתה בחדר הבנים או שמא הפריד ביניהם נתן בעודם עומדים?
גם בעניין זה, אין מדובר בפרט שולי אלא בחלק מהותי מהאירוע האלים המתואר בכתב האישום, כאשר כל צופה סביר בו צריך היה לזכור באיזה מנח היו הניצים בסופו- על הרצפה, בעמידה או על המיטה אשר בחדר.
ויובן, איני מחלק ציונים לכת עדים זו. מדובר היה באירוע אלים ומתוח אשר "השתבץ" לו בתוך שבת של שמחה. אירוע אשר, גם לשיטת הנאשם, אינו טבעי במקומו הכרונולוגי. סביר להניח כי מעשה מפתיע שכזה יניב גרסאות שונות, אולם כאשר מדובר בגרסה מול גרסה, הרי שלנוכח הניתוח הראייתי אשר הובא לעיל הרי שאף גרסת הבנים והבנות המנוגדת לגרסתו של הנאשם אינה אחידה, אינה קוהורנטית והיא מכילה תמיהות לא מועטות.
גרסת הנגד, גרסתו של הנאשם עצמו, הינה כי הוא אוים, הותקף והוכה. אין מחלוקת כי נפצע במהלך קטטה זו, כעולה מעדותו שלו , עדותן של דבורה ופייגי בנותיו, ועדותו של גיסו, שמואל בן יאיר.
לטענתו, לאחר שהותקף, נזרק על המיטה אשר בחדר, ובנו נתן הטילו על רצפת החדר.
דבורה חנון, בתו של הנאשם, מציינת כי אביה הותקף על ידי חתנו ובנו נתן, נדחף על ידם אל קיר החדר והופל לרצפה. בעדותה לפני היא הוסיפה וציינה כי נתן אחיה חבט באביה באגרופיו, והוא נחבל כתוצאה מכך ומשקפיו התעופפו.
אכן התגלו סתירות מסוימות בין עדותה של גב' חנון לפני ובין הודעתה במשטרה, אשר הן תורצו על ידה בהתנהגותה התקיפה והבוטה של החוקרת בוזנח , על פי דבריה.

לאחר ששמעתי את החוקרת בוזנח ואת הודעתו באשר לדרך גביית העדות, הרי שלא אוכל לקבוע כי אכן הופעל לחץ במהלך העדות, אך אכן ניתן יהיה לקבוע כי העדה שינתה בעניינים מסוימים את גירסתה, ואף הוסיפה והעצימה את התנהגותו האלימה של נתן אחיה כלפי אביה. אין בידי לקבוע אילו מן הגירסאות עדיפה על חברתה נוכח העובדה כי עדה זו הוכיחה בפעולותיה כי היא נגררת אחר רצונם של האחרים. כך למשל ציינה כי הגיעה להעיד במשטרה מאחר והבינה  כי אחיה הבכור תמך בדרך זו אך בלמה את עדותה משהבינה כי אולי יכול וקיים הסדר בין האחים לבין האב, ושוב החליטה להעיד לאחר שהסדר זה התברר כלא קיים.
משכך, לא אקבע אילו מן הגירסאות עדיפה, אך גם לא אשען על עדותה של עדה זו על מנת להכריע את הדין במקרה דנן.
סופו של יום, נמצא הנאשם חבול, ועל כך נראה כי אין חולק (וראו לעניין זה את גרסתה של פייגי רודה, בתו של הנאשם, המציינת את קיומן של חבלות אלו, וזאת על אף שהיא משתייכת לקבוצה הניצבת אל מול הנאשם). אף חבלות אלו מתאימות הן למי שהותקף והן למי אשר הותקף וספג מכות נאמנות בשל מעשיו.
שתי קבוצות של גרסאות, אם כן, מונחות על שולחני, ואף לא אחת מהן חפה מבעיות, מאי התאמות ומתמיהות. עיינתי בגרסאות אלו, ולא מצאתי כי יש בידיי כלים ראייתיים אשר יש בידם לאתר "שובר שוויון" או יתרון לטובת גרסה זו אחרת. בנסיבות אלו, אין לי אלא לקבוע כי הרף הראייתי הנדרש בפלילים לא הורם – ומשכך אני מזכה את הנאשם מהמיוחס לו באישום זה.
בשולי הדברים, יצוין שוב כי על אף שעסקנו לא מעט באירועי שבת החתן, וניסינו לנתח את המפגש האלים בין הנאשם לבין בנו וחתנו מזוויות שונות, הרי שכאן המקום להזכיר את העובדה המתמיהה לפיה כתב האישום ייחס למפגש זה עבירת איומים בלבד (!).
כבר ציינתי את הדרך המשפטית הבלתי נהירה בה בחרה המאשימה, את ה"פלגינן דיבורא" אשר לא הוצג כל הסבר ראייתי או הגיוני בעניינו, ואת הנחתן של עבירות המין והאלימות הקשות בקרן זווית, אך תמיהה זו רק מתעצמת באשר אירועי "שבת החתן" מצאו את דרכם לכתב האישום אך הגיעו לשם כשהם נכים ומסורסים, ללא עבירות אלימות, אך עם עבירת איומים נקודתית, כאמור.
המאשימה, אם כן, בחרה ללכת עם (ראיות ועדויות לעבירות מין ואלימות קשות), אך להרגיש בלי (ולהיוותר עם כתב אישום מסורס העוסק בעבירות איומים ותקיפה אחת מינורית).
משום כך, לא הלכתי אף אני בדרכו של סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב -1982 הקובע כי " בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניו, אף אם עובדות אלה לא נטענו בכתב האישום, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן...", וכדרישתה של המאשימה בסיכומיה, מאחר ועבירות האלימות אשר עלו מגרסאותיהם של חלק מעדי התביעה לא היה בהם, כאמור, כדי להוכיח מעבר לכל ספק סביר את קיומן בשל גרסה נגדית סבירה אשר קיימת וניצבת בעניין זה, ואף לא את קיומה של עבירת האיומים, בכל הכרוך באישום הרביעי.

סוף דבר
נוכח הנימוקים אשר צוינו לעיל, ולאור טיבן של הראיות אשר הוצגו בפני בעניינו של הנאשם, הרי שאני מרשיעו בעבירת האיומים המיוחסת לו באישום השלישי, אך מזכהו מחמת הספק מיתר העבירות והאישומים.

ניתנה היום, כ"ג אלול תשע"ט, 23 ספטמבר 2019, במעמד הצדדים ובאי כוחם.