הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"פ 42360-11-17

בפני
כבוד ה שופטת ג'ויה סקפה שפירא

בעניין:
מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד עומרית אבני
המאשימה

נגד

מתן דנון

ע"י ב"כ עו"ד שאול עזרא
הנאשם

גזר דין

כללי
הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות , בעבירת תקיפת בת זוג שבוצעה ביום 13.10.17 בשעת לילה מאוחרת. באותו מועד הנאשם ובת זוגו הלכו ברחוב, סמוך לביתה של בת הזוג, והחלו להתווכח. במהלך הוויכוח הנאשם שהיה תחת השפעת אלכוהול ניסה למנוע מבת הזוג ללכת לכיוון ביתה, כפי שביקשה לעשות. הנאשם משך אותה, היכה אותה בגופה באמצעות ידיו, משך בשיערה, בעט בה וקילל אותה. שוטרים שהגיעו למקום עצרו את הנאשם והוא אמר להם כי בת הזוג היא שלו וכי ידקור את מי שיתקרב אליו.

לאחר הכרעת הדין, הופנה הנאשם לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר. זאת, חרף התנגדות המאשימה ו בשל העובדה כי הנאשם וקורבן העבירה מוסיפים לחיות כבני זוג ומאחר וסברתי כי ראוי לקבל תמונה מעמיקה משירות המבחן , בין היתר על אודות מערכת היחסים בין בני הזוג ובחינת הצורך בטיפול למניעת אלימות. בנוסף התבקש הממונה על עבודות השירות להכין חוות דעת על אודות כשירות של הנאשם לרצות עונש בדרך זו. הנאשם לא התייצב לפני שירות המבחן ואף לא לפני הממונה על עבודות השירות, הגם שניתנו לו הזדמנויות חוזרות לעשות כן.

המאשימה ביקשה לקבוע בעניינו של הנאשם הנאשם מתחם עונש הולם שבין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות לשמונה- עשר חודשי מאסר בפועל וביקשה לגזור על הנאשם שמונה חודשי מאסר בפועל , מאסר מותנה וקנס. ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה את הערכים המוגנים באמצעות העבירה, את חוסר שיתוף הפעולה של הנאשם עם גורמי הטיפול ואת עברו הפלילי, ותמכה עמדתה בפסיקה.

ב"כ הנאשם ביקש לגזור על הנאשם מאסר מותנה והתחייבות ולהימנע מכליאתו, מתוך התחשבות בשיקולי שיק ום ותוך שהדגיש את גילו הצעיר של הנאשם, את העובדה כי הנאשם וקורבן העבירה עדיין מקיימים זוגיות ובכוונתם להתחתן , כי בת הזוג לא ביקשה להתלונן נגדו, וטען כי ברצונו של הנאשם לפתוח דף חדש בחייו. ב"כ הנאשם הדגיש את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה וביקש שלא לשקול לחובת הנאשם את העובדה שכפר במיוחס לו וביקש שתובאנה ראיות להוכחת אשמתו. עוד נטען כי הנאשם אינו סובל מבעיית התמכרות לאלכוהול או לסמים, כי הוא עובד ומתפקד וכי מעשיו הם בגדר מעידה חד פעמית שהיתה לו ביחסיו עם בת זוגו. ב"כ הנאשם תמך אף הוא עמדתו בפסיקה.

בת זוגו של הנאשם העידה כעדת אופי, אמרה כי היא והנאשם אוהבים זה את זו, כי הם צפויים להתחתן בקרוב וכי היא נמצאת בתחילתו של היריון. בת הזוג טענה כי השניים עובדים ומנהלים אורח חיים נורמטיבי, כי והתרחקו מירושלים על מנת לפתוח דף חדש בחייו של הנאשם וביקשה לאפשר להם להמשיך יחד בחיים נורמליים.

הנאשם, אשר התייצב בבית המשפט רק לאחר סיום שמיעת הטיעונים לעונש, ביקש לחזור על דבריה של בת זוגו ואמר שהם רוצים להקים משפחה ולהתקדם בחיים וכי הימשכות ההליכים מכבידה עליו וגורמת לו לתחושה רעה וכל שהוא מבקש הוא לסיים עם הפרק הפלילי בחייו.

מתחם העונש ההולם
הערך המוגן באמצעות עבירות א לימות במשפחה הוא שמירה על שלמות הגוף, שלוות הנפש ותחושת הביטחון האישי של אדם, בפרט בתוך התא המשפחתי שלו. משמדובר באלימות כלפי נשים מצד בן זוגן, נועד החוק להגן גם על כבודן, חירותן וזכותן לחשיבה עצמאית וניהול אורח חיים על פי בחירתן.

עבירות אלימות המבוצעות בתוך התא המשפחתי, על ידי מי שאמור לשמש לקורבנות, הן פעמים רבות קשות לחשיפה. בשל כך, ובשל פגיעתן הרעה, ישנה חשיבות להטלת עונשים שיהיה בהם כדי להרתיע מפני ביצוען.

אמנם, מעשיו של הנאשם לא תוכננו מראש ואירעו בלהט היצרים במהלך ויכוח בינו לבין המתלוננת ואולם הוויכוח נסוב על רצונה של המתלוננת לפעול בענייניה שלה על פי הבנתה, על רקע גילויי קנאה מצדו של הנאשם. מדובר במעשי אלימות שנמשכו מספר דקות וכללו הכאת בת הזוג בצורה קשה ומשפילה באמצע הרחוב ולעי ני עדת ראיה אחת לפחות. למרבה המזל לא נגרמו לה חבלות שהם תוצאה אפשרית ומסתברת של מעשי אלימות מסוג זה.

הנאשם הוסיף לנהוג בצורה בריונית ותוקפנית גם כשהגיעו שוטרים למקום, עובדה שיש בה כדי לחזק את הרושם בדבר התעוזה הרבה שאפפה את מעשיו ואת מידת הסכנה שנשקפה ממנו לבת זוגו.

היותו של הנאשם נתון תחת השפעת אלכוהול בעת ביצוע העבירה אינו מהווה נסיבה לקולא, אלא יש בו דווקא להוות נסיבה לחומרא, שכן הנאשם עשה ביודעין שימוש בחומר שידוע כי הוא מפחית עכבות ועל כן מגביר מסוכנות.

עיון בפסיקה מלמד כי במקרים דומים נגזרו עונשים מגוונים, החל ממאסר מותנה ועד למספר חודשי מאסר בפועל, שעה שעונשים שאינם כוללים רכיב של מאסר נגזרו, ככלל, כאשר נסיבות של שיקום הצדיקו זאת. מצאתי את פסקי הדין הבאים רלבנטיים לענייננו: רע"פ 303/16 טלקר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 13.1.16); רע"פ 3077/16 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 2.5.16) ; רע"פ 6341/05 שלם נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 4.9.05); ת"פ (תל- אביב) 8769-04-10 מדינת ישראל נ' דניליוק (פורסם בנבו 28.6.10); עפ"ג (ירושלים) 18120-05-14 פלוני נ' מדינת ישראל (15.9.14).

לנוכח האמור לעיל, מתחם העונש ההולם את מעשיו של הנאשם נע בין מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות לבין חמישה- עשר חודשי מאסר בפועל לצד מאסר מותנה ו במקרים המתאימים גם פיצוי לקורבן העבירה.

העונש המתאים לנאשם
הנאשם בן 25. לחובתו שתי הרשעות קודמות בעבירות החזקת סמים, איומים, מספר עבירות הפרת הוראה חוקית ועבירות רכוש. הגם שאין לו הרשעות קודמות בעבירות אלימות, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי הוא הוא ביצע את העבירה חודשים ספורים לאחר שנגזר דינו בתיק קודם, וכי שני עונשי מאסר שריצה בעבר לא הרתיעו אותו מלשוב ולבצע עבירה. בנסיבות אלה יש מקום לתת משקל ממשי לשיקולי הרתעה אישית שיבואו לביטוי בתוך מתחם העונש ההולם.

מובן כי לא ניתן לזקוף לחובת הנאשם את עמידתו על כך שתובאנה ראיות להוכחת אשמתו. עם זאת, הוא אינו זכאי להקלות שלהן זוכים מי אשר מקבלים אחריות על מעשיהם. הימנעות מקבלת אחריות על המעשים מקימה חשש להישנותם ומחזקת את נחיצותם של שיקולי ההרתעה האישית.

בעניינו של הנאשם לא ניתן לשוח במושגי שיקום, שעה שהוא לא ניצל את ההזדמנויות החוזרות ונשנות שניתנו לו ל שתף פעולה עם גורמי השיקום. על רקע זה אני גם מתקשה לקבל את הטענה כי לנאשם אין בעיה של שימוש בסמים שכן בעברו הפלילי הרשעות קודמות הנוגעות לשימוש בסמים. גם הטענה כי הנאשם מקיים אורח חיים מתפקד היא טענה שלא הובאה כל ראיה להוכחתה, ומכל מקום, הנאשם לא אפשר בחינה של נושאים אלה באמצעות גורמי הטיפול האמונים על בחינתם.

מאז ביצוע העבירה ועד היום חלפו כשנתיים ימים. במהלך תקופה זו הנאשם ובת זוגו הוסיפו לקיים קשר זוגי שנמשך עד היום. לא מצאתי להתחשב בבקשתה של בת הזוג, נפגעת העבירה, להקל עם הנאשם. כפי שעולה מתוך פסקה 12 להכרעת הדין, גם במהלך עדותה של בת הזוג במשפט נראה היה כי אהבתה הרבה לנאשם מונעת ממנה מלראות ולהבין באופן מלא את חומרת הפגיעה שפגע בה.

חלוף הזמן אינו מהווה במקרה דנן נסיבה לקולא, שכן כתב האישום הוגש כחודש ימים לאחר ביצוע העבירה והדחיות הרבות נבעו מהימנעותו של הנאשם מלהתייצב בבית משפט פעם אחר פעם, עד כי היה צורך לכפות נוכחותו באמצעות צווי הבאה. פרק זמן ארוך חלף גם מאז שניתנה הכרעת הדין ועד שמיעת הטיעונים לעונש, על מנת לאפשר לנאשם להתייצב אצל שירות המבחן ואצל הממונה על עבודות השירות - הזדמנויות שהנאשם לא ניצל אותן.

מכלול הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה מוביל למסקנה כי יש לגזור על הנאשם עונש המצוי בחלקו האמצעי של מתחם העונש ההולם.

אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
א. שבעה חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו בתיק זה על פי רישומי שב"ס.
הנאשם יתאם כניסתו למאסר עם ענף אבחון ומיון של שב"ס בטלפון: 08-XXXX377 או 08-XXXX336. ככל שלא יקבל הנחיה אחרת, על הנאשם להתייצב ביום 9.2.20 בשעה 9:00 בבית המעצר ניצן ברמלה עם תעודת זהות והעתק גזר הדין.

ב. שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, שלא יעבור עבירת אלימות נגד הגוף מסוג פשע.

ג. ארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, שלא יעבור עבירת אלימות נגד הגוף מסוג עוון או עבירת איומים .

המזכירות תשלח העתק הפרוטוקול לשירות המבחן ולממונה על עבודות השירות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, כ"ו כסלו תש"פ, 24 דצמבר 2019, בנוכחות הצדדים.