הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"פ 11064-01-17

בפני
כב' ה שופט אילן סלע

מדינת ישראל
באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)
ע"י עו"ד אלה תורן

המאשימה

נ ג ד
איתמר מרדכי טל
ע"י ב"כ עו"ד שרון טל

הנאשם

פסק דין

אני מזכה את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

כתב האישום ותשובת הנאשם
1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת אגרופן או סכין שלא למטרה כשרה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

2. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 30.01.16 בשעה 00:42 או בסמוך לכך, שהה הנאשם ברכב מסוג יונדאי (להלן: "הרכב") בצומת הפרסה שבכביש 463 (להלן: "הצומת") . באותן הנסיבות, החזיק הנאשם בסכין בכיס הימני של מכנסיו.

3. הנאשם כפר במיוחס לו. בתשובה לאישום טען , כי נכח בצומת , אך לא בשעה הנקובה בכתב האישום. כן טען לאי חוקיות החיפוש.

המסכת הראייתית
4. המאשימה הצטיידה עם עדויות השוטרים אופיר גריף, יעקב מתן שפיים, אלברט שלו ודודו כהן.

5. השוטר אופיר, סיפר כי היה בסיור שגרתי, בצ ומת, שהוא מקום די חשוך. הוא הבחין ברכב החונה בצד הנגדי לכיוון נסיעתו, כשחזית הרכב הקדמית לכיוונו. הוא עצר כדי לבדוק במה מדובר, והבחין בהתנהלות בלתי סבירה בתוך הרכב, כשמי מהנוסעים החביא משהו מתחת למושב שלו והנוכחים ברכב דיברו ביניהם. יושבי הרכב גם ניסו לצאת ממנו.

6. לאחר שרענן את זכרונו מתוך דו"ח הפעולה, ציין , כי החליט לבדוק את הרכב בגלל שהוא עמד במקום מסוכן. ואולם, עוד בטרם הבין מה בדיוק הוא רוצה לבדוק הוא הבחין בהתנהלות בעייתית. בחיפוש שערך על גופו של הנאשם מצא את הסכין - סכין בצורת כרטיס אשראי (ת/3) .

7. בדו"ח הפעולה שהוגש (ת/1) נרשם כי הבחין ברכב בצומת, והוא נעמד מולו כשהוא מאיר לכיוונו באורות גבוהים. הוא הבחין שהנהג אומר דבר מה לנוסע שישב לידו, ואותו נוסע החל לזוז במהירות והתעסק עם ידיו מתחת למושב. הוא יצא מרכבו ובאותה עת יצאו מהרכב, הנהג, והנאשם שישב מאחורי הנהג. הוא צעק להם להיכנס וניגש לנוסע שליד הנהג וביקש ממנו להוציא את הדבר שהחביא. אותו נוסע הכניס ידיו למכנסיו וסרב להוציא את הדבר שהסתיר. הוא הודיע לו כי הוא עצור והוא נאלץ להפעיל כוח כדי לאזוק אותו. בהמשך בחיפוש שערך על גופו, נפלה מתוך תחתוניו קוב ייה קטנה של חומר החשוד כסם מסוג חשיש. בד בבד, הוא הודיע לכל הנוכחים ברכב כי הם מעוכבים לצורך חיפוש בשל חשדו לדבר בלתי חוקי ברכב. לאחר מכן, ערך חיפוש על גופו של הנאשם ומצא בכיס הימני של מכנסיו סכין מתקפל ומת קבע, בצורת כרטיס אשראי. בכיסו של הנאשם גם נמצאה מבחנה של באנג וחומר שנחזה להיות כסם. חומר דומה נמצא גם בתוך הרכב. הוא הודיע לנאשם על עיכובו ועל כך שעליו להתלוות אליו לתחנת המשטרה. הנהג ונוסעת נוספת שהייתה ברכב שוחררו לבתיהם ללא שנערך עליהם חיפוש.

8. בחקירתו הנגדית, ציין השוטר אופיר, כי על אף שבדו"ח לא מצוין כי הרכב עורר את חשדו, הוא עומד על כך שכך היה. הוא שלל היכרות מוקדמת עם מי מנוסעי הרכב, בכללם הנהג מר אלון אלון (להלן: "אלון") . הוא הבהיר כי העובדה שהנוסע שליד הנהג החביא משהו, הדיבורים בין הנוסעים ויציאת חלק מהם מהרכב עוררו את חשדו, כי נוסעי הרכב מבקשים להעלים דבר מה שאינו חוקי. כשנשאל, האם ייתכן שהסכין נמצא בתוך ארנק, השיב כי הדבר ייתכן.

9. העידו גם השוטר מתן, שוטר סיור, שקיבל את הסכין מהשוטר אופיר והעבירו לחוקר, והשוטר אלברט, רשם מוצגים בתחנת בנימין, שקיבל את הסכין לידיו בתוך מעטפה, רשמו כמוצג והכניס ו למחסן מוצגים. ואולם מ שלא הייתה מחלוקת כי הסכין שהוצג בדיון, הוא הסכין שנמצא אצל הנאשם, פטור אני מלהתייחס לעדויות הנוגעות לשרשרת המוצג של הסכין.

10. השוטר דודו, שחקר את הנאשם לאחר שעוכב לתחנת המשטרה , ציין כי עובר לחקירתו של הנאשם הוצגו לו זכויותיו והוא חתם על כך.

11. בנסיבות אלו, הוגשה הודעת הנאשם במשטרה (ת/4). בהודעה נשאל הנאשם מה יש לו לומר לגבי החשדות והוא השיב "אין לי מה להגיד". לשאלה "למה אתה מסתובב עם סכין?" השיב: "פשוט הכנסתי אותה לכיס ללא סיבה". כשנשאל אם הוא מסתובב עמ ו להגנה עצמית השיב בשלילה. בהמשך ציין כי רכש את הסכין ב- eBay, ארבעה חודשים קודם לכן, תמורת עשרה שקלים.

12. לעומת זאת, בעדותו בבית המשפט טען הנאשם כי באותה תקופה הוא עבד מטעם חברת אסם בחנות של רמי לוי בצומת שילת. עבודתו הייתה לפתוח ארגזים ולשם כך הוא השתמש בסכין. העובדים, והוא בכללם, קיבלו סכין יפני למטרה זו, אך הוא איבד את שלו ולאחר שמצא את הסכין מו שא כתב האישום, הוא בחר להשתמש בו, ולכן הוא היה בארנק שלו.

13. באשר לאירוע עצמו, סיפר , כי השוטר אופיר האיר בפנס לכיוון קדמת הרכב, ולכן הם יצאו מהרכב. הוא הורה להם לחזור לרכב, מלבד הנהג אלון, ממנו ביקש השוטר אופיר לצאת מהרכב ושוחח עמו. לאחר מכן, הוא הוציא את כל נוסעי הרכב מתוכו, ערך חיפוש על הנוסע שישב לידי הנהג – דוד, ולאחר מכן עליו.

14. באשר לחקירתו במשטרה, ציין כי לא סיפר על הסיבה בגללה החז יק בסכין מאחר ופחד ולא רצה להרבות בדב רים. הוא לא התייעץ עם עורך דין מאחר והחוקר אמר לו כי אם יעמוד על זכותו זו, הוא ייאלץ להמתין במקום עוד מספר שעות. בד בבד, החוקר רמז לו כי מדובר בעניין פעוט ולאחר החקירה הוא ישתחרר. בהמשך, קיבל מכתב יידוע לפני הגשת כתב אישום, ואז שלח מכתב בו סיפר את הסיבה להחזקת הסכין (נ/2).

15. בחקירתו הנגדית, הופנה ל כך שבחקירתו במשטרה, כשנשאל מדוע הוא מסתובב עם סכין השיב "בלי סיבה" ולא טען שהסכין משמש אותו לעבודה בחנות של רמי לוי . לדבריו, הוא היה מבולבל, לאחר שקפצו עליו שוטרים באמצע הלילה ולא ידע מה לענות. בהמשך, הציג הנאשם את תעודת העובד שלו לאותה תקופה (נ/3) והציג את תלושי השכר שלו (נ/4).

הנאשם הצטייד גם עדותו של חברו, הנהג אלון והגב' עדי אוסטרובסקי שהייתה אף היא ברכב .

16. אלון סיפר, כי הכיר את ה שוטר אופיר מלפני האירוע, שכן הוא היה עוצר אותו קבוע כשהיה חוזר לביתו, ו מבצע עליו חיפוש. הדבר חזר על עצמו לכל הפחות חמש פעמים, ובאף לא אחת מהן, לא ציין בפניו השוטר אופיר את סיבת החיפוש. לדבריו, השוטר אופיר מזהה אותו ומכיר את אביו שגם הוא שוטר. כשנשאל מדוע לא התלונן כנגד השוטר אופיר השיב כי התייעץ בעניין ונאמר לו כי אין בכך תועלת מאחר וממילא לא ייעשה דבר בעניין.

17. גם עדי סיפרה בעדותה, כי בשנ י מקרים נסעה עם אלון ברכב והשוטר אופיר עצר אותם וביצע על אלון חיפוש. לדבריה, היה ניכר שהשוטר אופיר כועס על אלון. בהתייחס לאירוע אליו מתייחס כתב האישום, סיפרה כי שוטר מתנדב ביקש ממנה להוציא את הדברים שבכיסיה אך לא ערך חיפוש על גופה. למרות זאת, כן נערך חיפוש על שלושת נוסעי הרכב האחרים. במקרה השני, השוטר אופיר עצר רק את הרכב של אלון , למרות שהם היו עם חברים שנסעו ברכב אחר. השוטר אופיר דיבר אל אלון בצעקות ובאגרסיביות , ודרש מאלון ומשאר הנוסעים עמו לצאת מהרכב, ו לאחר מכן הוא "הפך" את כל תכולת הרכב.

18. עוד הצטייד הנאשם עם עדות מר מאג'ד איברהים אשר העיד כי עבד יחד הם הנאשם מטעם חברת אוסם בחנות של רמי לוי בצומת שילת ב תקופה בה ארע האירוע. הוא סיפר, כי עבודתם הייתה לפתוח את הקרטונים של המזון, והנאשם היה חותך את הקרטונים בסכין שחור בצורת כרטיס אשראי. הוא סיפר כי הם היו מקבלים סכין יפאני, אך הוא אבד להם. הוא הוסיף כי בזמן העבודה הם היו הולכים בבגדים רגילים ורק לובשים חלוק מעל החולצה , ואת הסכינים בהם עבדו הם הניחו בכיסים. הוא ציין כי הנאשם היה עובד גם בימי שישי.

דיון והכרעה
ראשית לעניין חוקיות החיפוש.

חוקיות החיפוש
19. משעה שהחיפוש שנערך על גופו של הנאשם הביא למציאת הסכין שהיא הראיה היחידה כנגד הנאשם, יש לתת את הדעת על חוקיות החיפוש, שכן במידה והוא לא נעשה כדין, הרי שאפשר שיש לראות בכך פגיעה משמעותית בזכות הפרטיות של הנאשם, ודינה של ראיה זו להיפסל ( ראו: ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי, פ"ד סא(1) 461(2006). ההכרעה אם ראיה תיפסל אם לאו, בשל פגמים שנפלו בהשגתה, תעשה לאחר איזון בין האינטרסים השונים, ביניהם זכות הנאשם להליך הוגן, האינטרס הציבורי במיגור הפשיעה, הצורך להגן על שלום הציבור בכלל זה שלום החשודים, ההגנה על זכויות נפגעי העבירה, והאינטרס הציבורי שגורמי האכיפה ינהגו במקצועיות (ראו: רע"פ 10141/09 בן חיים נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 6.03.12); . לשם כך יש לתת את הדעת, בין היתר, על אופייה וחומרתה של אי החוקיות שהייתה כרוכה בהשגת הראיה, מידת ההשפעה של אמצעי החקירה הפסול על הראיה שהושגה, והשוואת הנזק החברתי אל מול התועלת החברתית הכרוכים בפסילת הראיה (ראו, למשל: רע"פ 3829/15 קסאי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 20.12.18); ע"פ 3239/14 חמאיסה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 8.11.16)).

20. חיפוש ללא הסכמה יכול להתבצע רק בהתאם להוראות סעיף 71(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1966 הקובע כי אם היה לשוטר יסוד סביר לחשד שבוצעה עבירה בת מעצר וסבר כי יש צורך לבצע חיפוש בכלי רכב כדי לאתר את מבצע העבירה או קורבנה או כדי לאתר ראיה הקשורה בעבירה, רשאי הוא להורות לעכב את כלי הרכב ולערוך את החיפוש כאמור. המבחן לחשד סביר הנדרש כבסיס לביצוע חיפוש הוא מבחן אובייקטיבי בעיקרו . בדומה לכך, סעיף 5 לפקודת המשטרה מקנה לשוטר סמכות לעצור אדם שיש חשד סביר שהוא מחזיק דבר מה שהחזקתו אינה חוקית, ואף לערוך חיפוש בכליו ובגופו. וכן, בסעיף 3(ב) לחוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, התשס"ה-2005, המקנה לשוטר, חייל או למאבטח סמכות לחפש על גופו של אדם או ברכבו ככל שיש חשד סביר שהוא נושא עמו נשק שלא כדין (ו ראו מעין זה בסעיף 25(1) לפקודת סדר הדין הפלילי הקובע מבחן של "יסוד להניח" לעריכת חיפוש במקום מסוים). השאלה היא אפוא, האם היה בנסיבות שעמדו בפני השוטר כדי להצביע על חשד סביר שיש בו כדי להצדיק את החיפוש ( רע"פ 10141/09 בעניין בן חיים, פיסקה 16).

21. הנה כי כן, העובדה כי הרכב עמד בצומת, אין בה כשלעצמה לעורר יסוד סביר לחשד המצדיק חיפוש. גם אם מדובר במקום חשוך. ומה גם, שבניגוד לעדותו של השוטר אופיר בבית המשפט כי מדובר היה במקום חשוך, בדו"ח הפעולה הוא עצמו ציין כי הצומת מואר בעמודי תאורה. פשיטא, כי העובדה שהנהג שוחח עם הנוסע שיש לידו (דוד) אין בה כדי לעורר יסוד סביר לחשד המצדיק חיפוש. ספק בעיני עם התעסקות הנוסע בידיו מתחת לכ יסאו מצדיקה את החיפוש וספק בעיני אם שעה שהשוטר ישב בתוך רכבו מול הרכב בו נסע הנאשם, הוא יכול היה לראות את הנוסע שליד הנהג מתעסק בדברים מתחת למושבו .

22. אדם בר דעת רגיל, אשר היה רואה את הנהג משוחח עם הנוסע שלידו, וגם מבחין בנוסע מתעסק עם ידיו מתחת לכיסא, לא היה מגיע לאמונה סבירה (ראו: בג"ץ 365/75 דגני נ' שר המשטרה, פ"ד ל(1) 337 (1975)), כי מדובר באנשים אשר חשודים בביצוע עבירה וכי הם מחביאים חפץ ששימש, או עתיד לשמש לביצוע עבירה.

23. ברם, גם במידה והדבר היה בו כדי לעורר חשד סביר לחיפוש על דוד, וברכב עצמו, לא נמצאה כל הצדקה לחיפוש גופני על הנאשם, שישב מאחור, ומעדות השוטר לא עלה כי הוא הבחין בו שעה שעמד מול הרכב. למעשה, כפי שניתן היה ללמוד מעדות השוטר אופיר, את החיפוש על הנאשם ביצע משום שזה יצא מהרכב. ואולם, השוטר אופיר לא העיד כי זיהה שהנאשם מבקש להימלט , ובנסיבות אלו, לא עלה בידי השוטר אופיר להצביע על יסוד סביר לחשד שהצדיק את החיפוש על גופו של הנאשם.

24. גם לא ניתן לקבל את הטענה, כי החשד שעלה מהתנהגות הנהג והנוסע שלידו (דוד) הצדיק חיפוש על גופם של כלל נוסעי הרכב. שכן, מעדותו של השוטר אופ יר עלה כי הוא לא ביצע חיפוש על כלל הנוסעים. למעשה, אפילו על הנהג אלון הוא לא ביצע חיפוש, כי אם רק על הנוסע שליד הנהג (דוד) והנאשם. ואם לגבי דוד, עוד ניתן לקבל קיומו של יסוד סביר לחשד, לא קיים יסוד כזה בנוגע לנאשם, ועל כן, יש לקבוע , כי החיפוש נעשה שלא כדין ויש לפסול את הראיות שהושגו באמצעותו, במקרה זה הסכין.

25. אכן, לוּ היה מתעורר אצל השוטר יסוד סביר לחשד לביצוע עבירת סמים או לביצוע עבירה אחרת המצדיקה את החיפוש על גופו של הנאשם , הרי שמשקמה עילת חיפוש, אזי די בה, גם אם בסופו של דבר , החיפוש הוביל לתפיסת חפץ המלמד על ביצוע עבירה אחרת מזו שבגינה נערך החיפוש מלכתחילה. ברם, במקרה זה לא קמה עילה לחיפוש על גופו של הנאשם, לא לעבירת הסמים, לא לעבירת החזקת סכין, ולא לכל סי בה אחרת, בכל הנוגע לנאשם. כאמור, לטעמי, גם לא קמה עילת חיפוש כלל, בנוגע לכלל נוסעי הרכב. פשיטא, כי העובדה שבדיעבד נתפס הסכין, ואולי אף נתפסו סמים – דבר שלא הוכח, אין בה כדי להכשיר את החיפוש מלכתחילה.

26. בעניין זה, יש להדגיש , כי בשים לב לזהירות המתבקשת שעה שיש לפרש את המונח "יסוד סביר לחשד", מונח , שבצדו האחד יש בו כדי לפגוע בפרטיותו של האדם, אני סבור כי ביטויי התנהגות רגילים, דיבור הדדי בין נוסעי רכב, התעסקות בידיים כדרך כל אדם, וכיוצ"ב , כשאין לצדם כל ביטוי אובייקטיבי, עלולים לבסס חשד סביר ביחס לאנשים רבים מאוד, והדבר עלול להביא לפגיעה יתירה ואף שרירותית, ומטבעם של דברים, דווקא באלו שייתכן ויש נטייה לראות בהם כחשודים, על יסוד דעה קדומה, עמדה גזענית וכיוצ"ב, ללא כל ביסוס אמיתי. מטעם זה יש צורך בעובדות אובייקטיביות שיש בהן לעורר חשד ואין די בתחושה סובייקטיבית של שוטר.

27. יצוין גם, כי עדויותיהם של הנהג אלון ושל עדי בדבר חיפוש שביצע השוטר אופיר על הנהג אלון בעבר, ללא שהייתה לכך כל הצדקה, לא נסתרה, אף שהמאשימה יכולה הייתה לזמן את השוטר אופיר ולוּ כדי להכחיש ולהזים עדות זו, אך היא בחרה שלא לעשות כן. עובדה זו – גם אם אקבל את גרסת השוטר אופיר , כי הוא אינו זוכר את הנהג אלון , וגם אם לא אקבל את הטענה כי השוטר אופיר ביק ש להתנכל לנהג אלון – יש בה כדי לחזק את המסקנה כי גם במקרה זה, בוצע החיפוש על ידי השוטר אופיר ללא כל הצדקה. הסברו של הנהג אלון לכך שלא הגיש תלונה על התנהגות השוטר אופיר כלפיו מקובלת עלי.

28. המסקנה המתבקשת היא אפוא, כי הראיה החפצית – הסכין , הו שג שלא כדין תוך פגיעה בפרטיותו של הנאשם. כפועל יוצא מכך, מתבקשת גם פסילת הודאת הנאשם. הקשר בין הפרת הזכות לבין הראיה שהפרה זו הניבה (ההודאה) הוא הדוק, שכן ההודאה התבססה כל כולה על תפיסת הסכין. לוּ לא נתפסה הסכין במסגרת החיפוש, הנאשם כל ל לא היה מעוכב, כפי שלא עוכבו שאר נוסעי הרכב, למעט דוד (ראו: ע"פ 4988/08 פרחי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 1.11.08); ע"פ (מחוזי-מרכז) 28090-02-15 מדינת ישראל נ' אדרי (פורסם בנבו, 15.05.16) ). בנסיבות אלו אני סבור כי השגת הראיה פגעה בזכות הנאשם להליך הוגן. זאת , נוכח חומרת אי החוקיות – שבאה לידי ביטוי בהפרת הוראות הדין בנוגע לחיפוש; ההשפעה הממשית של האמצעי הפסול על אמינות הראיה – שבאה לידי ביטוי בכך שלוּ לא היה מתגלה הסכין בחיפוש הפסול לא היה הנאשם מעוכב כלל לחקירה; והעבירה המיוחסת לנאשם אינה מהסוג החמור ביותר, באופן שהנזק הכרוך בפסילת הראייה נמוך מהתועלת החברתית שתצמח מפסילתה (השוו: רע"פ 3829/15 בעניין קסאי, פיסקה 35 לפסק דינו של כב' השופט ח' מלצר).

כבר בשלב זה ניתן לקבוע, אפוא, כי יש לזכות את הנאשם.

29. עם זאת, על מנת שהתמונה תוצג במלואה, אדון גם בשאר הטענות: האם מדובר בסכין שהחזקתו אסורה לפי החוק , והאם אכן הוכח כי הסכין הוחזקה למטרה כשרה.

האם מדובר בסכין שהחזקתו אסורה
30. סעיף 184 לחוק מגדיר סכין לעניין העבירה הקבועה בסעיף 186 כ"כלי בעל להב או כלי אחר שסוגל לדקור או לחתוך". בהמשך הגדיר המחוקק את המונח "אולר" כ" סכין מתקפלת שאורך להבה אינו עולה על עשרה סנטימטרים ושלא ניתן להפכה, בעזרת קפיץ או באמצעי אחר, לסכין שלהבה קבוע".

31. במקרה זה מדובר בסכין, דמוי כרטיס אשראי, שכאשר הוא נפתח, הוא ניתן לקיבוע כשאורך הלהב הוא כ-6 ס"מ. העובדה כי לצורך ההגעה למצב הסופי בו להב הסכין מקובע נדרשים מספר פעולות (עמ' 11 לפרוטוקול, שורה 9), אין בה, לטעמי, כדי לקבוע כי אין מדובר ב"סכין" כי אם ב"אולר" (ראו גם: ת"פ (י-ם) 15255-01-16 מדינת ישראל נ' רם (פורסם בנבו, 20.11.16) ).

מאחר ומדובר ב"סכין" ולא ב"אולר", אזי על הנאשם להוכיח כי החזיקו למטרה כשרה.

מטרת ההחזקה
32. אכן, בחקירתו במשטרה כשנשאל הנאשם למטרת החזקת הסכין הוא השיב "פשוט הכנסתי אותה לכיס ללא סיבה". הוא לא טען כי מדובר בסכין המוחזקת על ידו לצרכי עבודה. גרסה זו, הועלתה על ידי הנאשם לראשונה עם קבלת מכתב היידוע על הכוונה להגיש כנגדו כתב אישום. רק אז טען לראשונה, את שטען מאוחר יותר בבית המשפט, כי מדובר בסכין המשמש אותו בעבודתו בחנות של רמי לוי.

33. ההלכה היא, כי מששתק נאשם במקום שנתבקש הסבר, אין שתיקתו זו עולה בקנה אחד עם ציפיותיו שיאמינו לו, כאשר יעלה את גרסתו לראשונה בשלב של עדויות ההגנה (ע"פ 475/87 מנדלפרוסט נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(1) 818 (1989); ע"פ 597/88 אנג'ל נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5) 221 (1992)). גרסה שכזו היא "גרסה כבושה" וככזו, ערכה ומשקלה מועטים ביותר. מטבע הדברים, הכובש עדותו, חשוד על אמיתותה. זאת, כל אימת שאין בפי הנאשם הסבר משכנע על שום מה נכבשה עדותו ומדוע החליט לחושפה דווקא בעת עדותו בבית המשפט.

34. הסברו של הנאשם, במקרה זה , לאי העלאת הטענה בחקירתו במשטרה הייתה כי הוא היה מפוחד ומבולבל. לדבריו, הוא נמנע מלומר דברים בחקירה מחשש שהדבר יפגע בו. ואכן, חקירתו הייתה קצרה מאוד, חקירה של נער בן 19 שבוצעה באישון לילה, כשהנאשם לא נועץ קודם לכן בעורך דינו – מבחירתו יש לומר, אף שיודע בזכויותיו בעניין זה. לא ניתן לשלול את סברת ב"כ הנאשם, כי מן הראוי היה לברר עם הנאשם פרטים נוספים במסגרת חקירתו. ברם, גם אם ברגיל, אין בטענות אלו כדי להניח את הדעת באשר לכבישת הגרסה, הרי שבמקרה זה, בשים לב לכך ש הנאשם לא העלה את הסברו לראשונה בבית המשפט כי אם בעת קבלת מכתב היידוע; ובעיקר בשים לב, כי גרסתו בדבר השימוש בסכין לעבודתו, נתמכה בעדותו של מאג'ד, אשר העיד , כי הוא עבד יחד ע ם הנאשם בפתיחת קרטונים והנאשם עשה זאת באמצעות הסכין שנתפס עליו, לצד המסמכים המלמדים כי הנאשם אכן עבד בחנות של רמי לוי באותה תקופה, הרי שכל אלו, מצטרפים להסבר שנתן הנאשם לכבישת גרסתו, ואני מקבל את גרסתו בבית המשפט באשר למטרת החזקת הסכין.

34. העובדה שהסכין הוחזקה בארנקו, גם היא מחזקת מסקנה זו. בהקשר זה, איני רואה סתירה בכך שהנאשם אמר שהסכין נמצא בתוך ארנקו לכך שהשוטר ציין שהסכין נמצא בכיסו של הנאשם, ושתי הגרסאות יכולות בנקל לדור בכפיפה אחת. למעשה, גם השוטר אופיר לא הכחיש כי ייתכן והסכין נמצא בארנקו של הנאשם. הנאשם הרים אפוא, את הנטל, להוכיח, ולוּ במאזן הסתברויות (ראו: רע"פ 7484/08 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 22.12.09 )), כי החזקת הסכין נועדה למטרה כשרה, מאחר ובשעות עבודתו הוא היה משתמש בה ככלי עבודה.

35. בצדק הצביעה ב"כ הנאשם על הנחיית היועץ המשפטי לממשלה באשר להעמדה לדין בעבירה של החזקת סכין – הנחייה 4.1109 מחודש יולי 2007 "מדיניות חקירה ותביעה בעבירות של החזקת אגרופן או סכין ואיסור סחר בהם או מכירתם לקטין", בה נאמר כי לצד חומרת העבירה של החזקת סכין, הרי שנוכח העובדה כי סכין הוא כלי שיכול לשמש גם למטרה תמימה ויום-יומית, יש לנקוט צעדים למיצוי החקירה ולבחון , באופן יסודי , האם אין בסיס ראייתי להקמת הסבר כשר למטרת החזקת הסכין. לוּ הייתה נעשית השלמת חקירה עם קבלת תגובת הנאשם למכתב היידוע, אפשר שכבר חקירה זו הייתה מעלה שאכן הנאשם עושה שימוש יומיומי בסכין זו בעבודתו בחנות של רמי לוי.

36. מכאן לשאלה, האם העובדה שהנאשם משתמש בסכין לעבודתו יכולה להצדיק את החזקתו בשעות שלאחר העבודה, שלא בדרך הישירה מהעבודה לבית. בעניין זה דעתי כדעת ב"כ הנאשם. משעה שגרסתו של הנאשם כי הסכין שנמצא עליו שימש אותו לעבודתו היומיומית והוא השתמש ב ו תדיר במשך כל שעות עבודתו, איני סבור כי משעה שחלפו מ ספר שעות מסיום עבודתו באותו יום, מתפוגגת באופן אוטומטי המטרה הכשרה. בעניין זה עדותו של הנאשם, שגובתה בעדותו של מאג'ד, כי החנות של רמי לוי פתוחה גם בימי שישי (דבר שניתן לראות בו גם כידיעה שיפוטית), ושהוא עבד גם בימי שישי, עובדה שגם היא נתמכה בעדות מאג'ד, מהימנה עלי. האם קיימת חובה לבעל מלאכה שהסכין היא כלי מלאכתו לנסוע בכל יום ישירות מעבודתו לביתו, או מביתו לעבודה?! ואם התעכב העובד בדרך, שעה או שעתיים, או אם נסע יום אחד אחרי עבודתו לבקר את חבריו, מוטלת עליו החובה להיפטר מכלי עבודתו? (השוו: ת" פ (ת"א) 19362-03-10 מדינת ישראל נ' שמעון (פורסם בנבו, 1.11.10) ; ת"פ (ב"ש) 47571-02-10 מדינת ישראל נ' אלמכאוי (פורסם בנבו, 10.09.12)). מסקנה זו נכונה, בפרט מקום בו הסכין משמש את הנאשם בכל שעות עבודתו וזהו כלי העבודה העיקרי שלו ובפרט נוכח העובדה כי ה וא היה מצוי כשהו א מקופל בתוך הארנק של הנאשם.

בשים לב לכל האמור – אי חוקיות החיפוש והוכחת מטרת החזקה כשרה , וכאמור בפתיחה, אני מזכה את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום מהיום.

בהסכמת הצדדים, פסק הדין יישלח אליהם.

ניתן היום, י"ט טבת תשע"ט, 27 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.