הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 8900-06-18

לפני
כבוד ה שופטת מרים קסלסי

התובעים
פלונית ואח'
באמצעות עו"ד שמעון דיסקין

נגד

הנתבעים

  1. מימון אביטן
  2. לאה שרה אביטן
  3. סלומון אביטן
  4. בית הכנסת ובית המדרש על שם הצדיק

רבנו יחיא לכדר (עמותה רשומה)
5. עירית ירושלים
6. רמי לוי
7. מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשת נתבעת 5 (להלן: "העיריה") לסלק התביעה על הסף נגדה מהטעמים של העדר סמכות עניינית וחוסר יריבות.

התובעים תבעו את נזקיהם, בעיקר הנפשיים, בעקבות פעולות בניה לא חוקיות של השכנים והתעללותם בהם. בכל הנוגע לעיריה נטען כי זו הפרה חובה חקוקה לפי ס' 236 לפקודת העיריות והתרשלה במילוי תפקידה.

העיריה טוענת לחוסר יריבות בטענה כי הועדה המקומית היא היישות המתאימה לתביעה, באשר היא זו שאחראית על מתן היתרי בניה, ואילו לגבי הסמכות העניינית , הרי שמדובר בתקיפה עקיפה במקום תקיפה ישירה שאמורה להתנהל בבית המשפט לעניינים מנהליים.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, אני קובעת כי יש לדחות הבקשה מהטעמים הבאים, אשר רובם ככולם פורטו בתגובות התובעים:
תביעת נזיקין בגין הפרת חובה חקוקה או רשלנות כנגד רשות, נדונה בבית משפט השלום או המחוזי, בהתאם לסכום התביעה, ולא בבית המשפט לעניינים מנהליים, כיוון שלא מדובר בהחלטה מנהלית אותה תוקפים התובעים, כי אם באופן שבו השתמשה הרשות בסמכות המוקנית לה על פי דין.
לרשות אין פטור מאחריות נזיקית, אם יוכח כי התרשלה במעשה או במחדל שנעשו או לא נעשו בתחום הרשאתה. מטרת הטלת האחריות לדאוג לביצוע נאות של הסמכויות ומהווה אמצעי להבטיח הקפדה הולמת.
לענין העדר יריבות, טיעוני העיריה אינם ברורים וסותרים זה את זה, ולכן אלו יתבררו במסגרת ניהול ההוכחות. מצד אחד נטען בבקשה כי העיריה פועלת בנחישות כלפי מבצעי עבירות בניה ומצד שני טוענת כי אין זה תפקידה, כי אם תפקידה של הועדה המקומית לתכנון ובניה. להבנתי מפקחי העיריה במחלקה לפיקוח על הבניה מועסקים על ידי העיריה ולא על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה, ואלו אמורים לבצע את חיובה של העיריה כאמור בסעיף 236 א (1) לפקודת העיריות (נוסח חדש) , קרי; "תפקח על הקמתם, הריסתם, שינוים ותיקונם של בנינים". מכל מקום, באופן עקרוני, וכאמור סעיף 13 לפקודת הנזיקין, העיריה כמו כל מעביד, חבה אחריות שילוחית על מעשים רשלניים של עובדיה שנעשו תוך כדי עבודתם, ולכן טענת העדר יריבות נדחית בשלב זה.
נכון הדבר כי הועדה המקומית לתכנון ובניה נחשבת אישיות משפטית נפרדת, אף שלעתים אין הקפדה בענין זה או שהן נתבעות ביחד ולחוד. בדרך כלל הועדה המקומית נתבעת שעה שנטען כנגדה כי הפעילה סמכויותיה להתיר בניה או לא להתיר לפי חוק התכנון והבניה, ברשלנות, או תוך הפרת החוק, אולם לכאורה, זה אינו המקרה, כאן מדובר בבניה בלתי חוקית של מי מהנתבעים 1-4, שבסופו של דבר, לאחר מספר שנים נהרסה. הסמכות לחקור התלונות באופן מקצועי וסביר, להוציא צוי הפסקת בניה ולהעביר חומר החקירה לתובע העירוני, היא של מפקחי העיריה ובעלי תפקידים נוספים מטעם העיריה, לרבות ראש העיריה החתום על צו הפסקת הבניה.
בכל הנוגע לפעילות התובע העירוני, טענות התובעים לגבי התנהלות ההליך הפלילי בבית המשפט לעניינים מקומיים, אלו מכוונת בעיקר למדינת ישראל, ו אילו לעיריה מיוחסת מעורבות להשהיית ההליכים או עיכוב ביצוע צו ההריסה מנימוקים פוליטיים לא ענייניים.
לו סברה העיריה כי קיים גורם נוסף אשר יתכן ותרם לביצוע עוולות כלפי התובעים, הי יתה מבקשת צירופו, או מגישה נגדו הודעת צד שלישי (בהתאם לסעיף 84 לפקודת הנזיקין) , אולם הדבר לא נעשה במהלך השנתיים שחלפו מאז הגשת התביעה, ואף אם יעלה בדעתה לבקש זאת כעת , ספק אם הבקשה תאושר, נוכח השלב המתקדם שבו מצויה התביעה.

לסיכום
5. נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה הבקשה ומחייבת את העיריה לשלם לתובעים סך של 3,000 ₪. מועד החיוב יהיה זהה למועד מתן פסק הדין, כאשר הסכום יקוזז או יתווסף להוצאות המשפט, בהתאם לתוצאת ההליך. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין הסופי ועד התשלום בפועל.

6. יובהר כי אין בהחלטה זו כדי להביע עמדה בדבר סיכויי התביעה של התובעים כנגד העיריה, בענין הקשר הסיבתי בין הנזק הנפשי שנגרם לתובעות לבין מחדלי העיריה, או בנוגע לטענה כי פעילות פלילית מכוונת של "גורם זר מתערב", קרי, מי מטעם הנתבעים 1-4, ניתקה הקשר הסיבתי, טענות אלו ילובנו בעת או לאחר שמיעת הראיות.

ניתנה היום, ו' תמוז תש"פ, 28 יוני 2020, בהעדר הצדדים.