הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 6743-10-19

בפני
כבוד ה שופט אוהד גורדון

המבקשת

או מי החזרים 2007 בע"מ

נגד

המשיבים

  1. אביתר זמיר
  2. עו"ד אלעד זמיר
  3. עו"ד שי שפירא

החלטה

לפני בקשה למתן סעד זמני.

רקע
המשיב 1 (להלן "אביתר") פעל בשירות המבקשת, חברה העוסקת בהחזרי מס ומתן שירותים נוספים, משך תקופה מדודה ועד ליום 2.7.19. יש לציין כי השאלה האם דובר בהעסקה או בהתקשרות במתווה של קבלנות משנה מצויה במחלוקת ומתבררת בתביעה שהגיש המשיב 1 ואשר מתנהלת בבית הדין לעבודה (להלן "ההליך בבית הדין לעבודה"). עוד אציין שהוצג הסכם ההתקשרות בין המבקשת לאביתר, הנושא את התאריך 2.5.19 (נספח 2 לבקשה לסעד זמני, להלן "ההסכם").
המבקשת הגישה תביעה כספית כנגד המשיבים, בה נטען כי בשל רשלנות אביתר בוטל ההסכם וכי אביתר "גזל את סודות החברה, מחק מהמחשב של החברה כל החומר והעתיק עותק יחיד של החומר להתקן אחזון נייד וסירב להעביר אותו או עותק ממנו לחברה" (סעיף 42 לכתב התביעה, השגגה במקור). נטען שאביתר הפר את ההסכם, סירב לבצע חפיפה וכי המשיבים התחרו בפעילות החברה, הוציאו דיבתה מול סוכנים או לקוחות, עשו שימוש "בחומר משפטי שכפוף לחיסיון", סירבו להמציא לחברה "חומרים הקשורים אליה או ללקוחותיה או יועציה לרבות אלו המשפטיים" והמשיב 2, שהוא אחיו של אביתר, יעץ לו להגיש "תביעה קקיונית ולתבוע כאילו כעובד את התובעת" (שם, סעיף 45). התובעת עותרת לחייב את אביתר להשיב מקדמות שקיבל בסך 10,000 ₪, לחייב את המשיבים בפיצוי בסך 120,000 ₪ בשל גזילת סודות מסחריים ומחיקת קבצים במחשב נייד ובטלפון של המבקשת, ולהוסיף ולחייבם בסך 100,000 ₪ בגין הוצאת לשון הרע.
בבקשה לסעד זמני, מתבקש צו שיורה למשיבים "להשיב לתובעת כל חומר שנלקח ממנה לרבות עותק כל ההקלטות שנעשו ע"י מי מהנתבעים", ליתן "צו איסור תחרות" כנגד המשיבים וצו המונע מהם לעשות שימוש בקנין הרוחני של התובעת וליתן "כל סעד אחר והכול בהתאם לצורך".

דיון
בחנתי את עמדות הצדדים כפי שהוצגו בכתב ובדיון שנערך ביום 10.10.19. לאחר שקילה, איני יכול לקבל את הבקשה.
כידוע, העותר לסעד זמני צריך לבסס קיומה של עילת תביעה על יסוד "ראיות מהימנות לכאורה" (תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984), ולעמוד במבחן המשקלל את סיכויי התביעה לצד מאזן הנוחות ושיקולי יושר . המבקשת לא עשתה כן. אפרט זאת בהתייחס למשיבים השונים:

המשיבים 2 ו-3
המדובר בשני עורכי דין, שאינם צד להסכם שבין אביתר למבקשת ולא פעלו בשירות המבקשת. להבדיל מטיעונים כלליים הכורכים את המשיבים כולם יחד מבלי לבאר את החלקים הרלבנטיים למשיבים 2 ו-3 (למשל בטענה בכתב התביעה לפיה "המשיבים" התחרו במבקשת), הרי שהמבקשת לא הציגה בכתבי הטענות טיעונים הקושרים את המשיבים 2 ו-3 באופן קונקרטי לביצועה של עוולה כלשהי. לגבי המשיב 3 לא הוצגה אף טענה מפורשת. לגבי המשיב 2, נטען בכתבי הטענות כי ייעץ לאביתר בעת עריכת ההסכם וכן ייעץ לו להגיש את התביעה בבית הדין לעבודה.
בחקירתו הנגדית, כשנדרש לנמק את הקשר של המשיבים 2 ו-3 לפרשה, התקשה נציג המבקשת מר אלקובי לעשות כן. לגבי המשיב 3 לא חידש דבר, ואילו לגבי המשיב 2 טען שהלה שימש כ"קבלן משנה" של אביתר (פ/2 ש' 30). לצד "כבישתה" של טענה זו , המדובר בטענה שלא בוארה ולא הוצגו לה תימוכין. מר אלקובי אישר בעדותו כי אין לו אינדיקציה כי לאחר שאביתר חדל לעבוד בחברה בתחילת יולי 2019, ניסה מי מהמשיבים להתחרות במבקשת או פנה ללקוחותיה בניסיון לעבוד עמם (פ/3 ש' 1). על רקע זה לא ברור כיצד ייחס למשיב 2 פעילות כ"קבלן משנה" של אביתר המתחרה לטענתו במבקשת, וקשה לייחס משקל של ממש לטענה זו.
כמובא לעיל, כתב התביעה פורש טענות הנוגעות לפעולתו של אביתר בשירות המבקשת, משך תקופה מדודה. למעט הקרבה המשפחתית וייעוץ משפטי נקודתי, לא הוצגה מעורבות של ממש של המשיב 2, או מעורבות כלשהי של המשיב 3.
בנסיבות אלה, לא ניתן להשתכנע בקיומה של עילת תביעה על יסוד ראיות מהימנות לכאורה כנגד המשיבים 2 ו-3. עוד לא הוצגה אינדיקציה כלשהי לסבור שמי מהם מחזיק במידע של המבקשת או בסודות מסחריים שלה, או מתכוון להתחרות בה בתחום עיסוקה. יוזכר שמדובר בשני עורכי דין, בעוד שהמבקשת עוסקת בתחום החזרי המס, דבר הממחיש את ריחוק הטענות לגביהם. לכן, אין מקום למתן סעד זמני נגדם.

המשיב 1 - אביתר
דין הבקשה להידחות גם ככל שהיא נוגעת לאביתר. ראשית, היא לוקה בשיהוי רב. לפי הנתונים שהציגו הצדדים ובכלל זה המבקשת, אביתר הפסיק לפעול בשירותה כבר ביום 2.7.19. לטענת המבקשת, בסמוך למועד זה היא הבחינה במחיקת הקבצים והעתקתם על-ידו להתקן נייד (עדות נציגה מר אלקובי, פ/3 ש' 15). למרות זאת, הוגשה הבקשה רק ביום 6.10.19, לאחר למעלה משלושה חודשים.
המבקשת לא הציגה הסבר הולם לשיהוי זה. כשנדרש לכך הציג מר אלקובי הסבר לפיו אדם בשם אלי, שהחליף את אביתר בעבודה אצל המבקשת "ניסה כל הזמן הוא אמר לי סבלנות סבלנות" (שם, ש' 17-20). הדבר נותרו מעורפלים והאופן בו נמסרו לא הותיר רושם משכנע, אלא רושם של העדר הסבר הולם. המבקשת לא הציגה תצהיר מאותו אדם בשם אלי, ומנגד השמיע אביתר באולם הקלטת שיחה עם מי שנטען שהוא אלי בה נטה האחרון להכחיש את טענות המבקשת.
זאת ועוד, טענת המבקשת כי נסמכה על אמירות של עובד מחליף שביקש "סבלנות" מחלישה עד מאוד את טענתה המקבילה, לפיה בראשית יולי גזל אביתר את סודותיה המסחריים נגזלו והעמידה בסיכון של תחרות לא הוגנת ופגיעה בעסקיה. על פני הדברים קשה ליישב בין טענה זו לבין המתנה לאורך שלושה חודשים עד להגשת תביעה ובקשה לסעד זמני, והדבר גם שולל את טענת הדחיפות. לעניין זה תוזכר ההלכה הפסוקה, לפיה:
"כידוע, בית המשפט לא ייעתר לבקשה למתן סעד זמני מקום בו לא שוכנע כי דוחק הנסיבות מחייב התערבות שיפוטית מוקדמת עוד בטרם הוכרעה התובענה. הגשת בקשה למתן סעד זמני בשיהוי, חותרת תחת הטענה בדבר הדחיפות במתן הסעד והיא יכולה לשמש כראיה לסתירת טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית. לעניין זה עשויה להיות השלכה אף על מאזן הנוחות" (רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי פיסקה 25 (20.9.11).
בבחינת בקשה לסעד זמני, נשקל אלמנט השיהוי כחלק מרכיב היושר והצדק, המחייב את בית המשפט לבחון "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש" (שם וכן תקנה 362(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי). לענייננו, עיתוי הגשת הבקשה אינו לוקה "אך" בשיהוי רב . המשיבים טענו כי התביעה והבקשה לסעד זמני הוגשו שלא מתוך צורך ענייני של המשיבה, אלא בתגובה שלה להליך שיזם אביתר בבית הדין לעבודה ועל מנת להרתיעו. טענה זו לא רק שלא הוכחשה בידי המבקשת, אלא שמר אלקובי מסר דברים שעומדים בקנה אחד עמה כאשר נדרש לנמק את עיתוי הגשת הבקשה. בתגובה, כרך את העיתוי בהגשת ההליך בבית הדין לעבודה (פ/3 ש' 19).
מובן שככל שהמבקשת יזמה הליך משפטי כ"תגובת נגד" לתביעת עובד, יש בכך לפעול כנגד ההצדקה למתן סעד זמני. אופי הטענות שבכתב התביעה מוסיף ומתיישב עם אפשרות זו – המדובר בריבוי טענות שהוצגו ב"כותרות", עם מיעוט קונקרטיזציה. לדוגמא, נטען ל"גניבת סודות" מבלי להבהיר מהם הסודות שנגנבו, להפצת לשון הרע מבלי לפרט מהם הפרסומים האסורים שכנטען בוצעו , לשימוש בחומרים "חסויים" שטיבם לא הוצג, או לסירוב למסירת חומרים שגם טיבם לא פורט. כל אלה יוצרים רושם, התומך בטענות המשיבים לפעולה משפטית שמניעיה זרים, דבר הפועל כנגד קבלת הבקשה.
די בשיקולים שהוצוג עד כה להביא לדחיית הבקשה גם בנוגע לאביתר. למעלה מן הצורך אנתח את יתר הרכיבים הנבחנים בשקילת סעד זמני:
אשר להוכחת העילה על יסוד ראיות מהימנות לכאורה , כידוע בשלב זה הדרישה היא דרישה מרוככת:
"בשלב זה, הכלל הוא כי די שהמבקש יראה קיומה של זכות לכאורה וסיכוי של הצלחה בתביעה... די בכך שהוכח כי התביעה אינה טרדנית ושקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה" (ת"א (מח' חי') 57165-02-19 מוסקוביצי נ' נכסים והשקעות (22.5.19)).

למרות זאת, בחינת הראיות שלפניי לא מאפשרת להתרשם מקיומה של עילת תביעה של ממש. אסקור את העילות שבכתב התביעה: לגבי העילה לפי חוק איסור לשון הרע לא הוצגו ראיות כלשהן לפרסומים של אביתר ואף לא הובהר מהם אותם פרסומים נטענים. לגבי הטענה להפרת ההסכם בידי אביתר, לא הוצגו ראיות בנושא (למשל תצהיר מ"אלי" מחליפו של אביתר לביסוס הטענה לסירוב של אביתר לבצע חפיפה), דבר המשליך על סיכויי התביעה הנשענת על הפרת ההסכם והסעד של החזר מקדמות.
עילה שלישית שנטענה עוסקת בטיעון לגזל סודות מסחריים ומחיקת קבצים. לעניין זה נתתי את הדעת לאישורו של אביתר בתגובתו לסעד הזמני , כי במהלך עבודתו עבור הנתבעת העתיק קבצים ממחשב עליו עבד, להתקן נייד. הדבר עשוי לתמוך בטענות התובעת. אלא, שבחינת המכלול מעלה כי אין די באמירה זו של אביתר. בד-בבד הכחיש אביתר שמחק קבצים ממחשבי המבקשת או מטלפון שלה וטען שהמחשב נמחק בידי אנשי המחשוב וכי נדרש להעתיק את הקבצים להתקן נייד בהנחיית מר אלקובי ועל מנת לעבוד בעמדות עבודה אחרות. עוד מסר שלאחר הפסקת העבודה אצל המבקשת מחק את הקבצים מההתקן הנייד.
אמנם, בשלב זה אין בית המשפט מכריע בשאלות שבמהימנות. אך יש לתת משקל של ממש לחוסר יכולתה של המבקשת להציג כל ראיה קבילה שתסתור את טענותיו של אביתר, ותתמוך בטענותיה. מר אלקובי נציג המבקשת מסר כי למד על הטענות בדבר העתקת הקבצים ומחיקתם מהמחשב ומטלפון נייד מפיו של אלי, שכזכור החליף את אביתר בעבודה אצל המבקשת (פ/3 ש' 9-1 5). המדובר אפוא בעדות שמיעה שאינה קבילה , כאשר אלי לא הובא לעדות ולא הוגש תצהיר מטעמו. מר אלקובי מסר גם על קושי לקבל ממנו תצהיר, דבר המציג קשיים שיהיו למבקשת גם בהמשך ההליך. מנגד, השמיע אביתר באולם שיחה מוקלטת עם אלי, בה נטה להכחיש את הטענות.
למעשה, אין בפני כל ראיה לפיה אביתר מחק קבצים, או פירוט מהם הקבצים שנמחקו. אני ער לכך שמר אלקובי הצביע על נספח 8 לתגובתו של אביתר, שכותרתו "החומר שהיה בזיכרון הנייד" ובו תיקיה הנושאת תאריך 10.10.19, וטען שהדבר מראה שאביתר לא מחק את הקבצים מההתקן הנייד עד היום. מנגד יצוין כי מדובר שם בתדפיס הנושא תאריך 3.7.19. בנסיבות העניין, יש להותיר את בירור השאלה העובדתית האם אביתר מחזיק בקבצים של התובעת להליך העיקרי, וזאת הן נוכח השיהוי המעיד כי קבלת הקבצים מאביתר אינה דחופה עבור התובעת, והן משום שלצורך קבלת סעד זמני על יסוד טענה לגזל סודות מסחריים לא די בהעתקת קבצים. לו דובר בניסיון לגזול סודות כאמור ולעשות בהם שימוש, סביר שלאורך התקופה שחלפה מאז החל אביתר להחזיק באותם "סודות" היה נעשה בהם שימוש. אלא, שמר אלקובי אישר כמובא לעיל כי אין לו אינדיקציה שמי מהמשיבים ניסה לעשות שימוש כאמור ולהתחרות במבקשת.
המבקשת אף התקשתה לפרט בצורה משכנעת מהו הנזק שלטענתה נגרם לה, ומצדיק את הפיצוי לו היא עותרת בהקשר הנדון . כאמור, אף לשיטתה לא נעשה שימוש במידע כלשהו שנלקח ממנה על מנת להתחרות בה. אשר לנזק כתוצאה ממחיקת מידע- מר אלקובי טען שנמחקו שמות של 1,000 לקוחות ודרכי יצירת קשר עמם ו"סוגי הטעויות אצל הלקוחות" וכן תביעות שהוכנו על בסיס אותו חומר (פ/2) . אלא, שבד-בבד טען כי ניתן בנקל לשחזר קבצים שנמחקים (פ/5 ש' 31). לא הובהר מדוע התובעת לא עשתה כן (אם לא עשתה) דבר שיש בו לאיין את הנזק ככל שהוא נוגע לאבדן מידע.
בשל כל אלה, איני סבור שהמבקשת עמדה בתנאי של הוכחת עילת תביעה לגבי רוב הטענה הנדונה כאן, ואת עתירתה לקבלה מאביתר של קבצים שהעתיק יש להותיר להליך העיקרי, לאחר בירור עובדתי בשאלה האם הוא מחזיק בקבצים שכאלה .
אשר למאזן הנוחות, איני סבור שיגרם למבקשת נזק של ממש מאי-מתן צו. כך, בשים לב להוראות סעיף 9 להסכם האוסר ממילא על אביתר להתחרות במבקשת משך 5 שנים לאחר תום ההסכם. נוכח השיהוי, הקביעות בדבר שיקולי היושר והצדק שהובאו לעיל והעדר אינדיקציה לניסיון תחרות , אין מקום להעצים איסור זה בדרך של צו שיפוטי.
בסופה של החלטה אציין כי בדיון העלה מר אלקובי בקשה נוספת - לחייב את המשיבים למסור לו "חומרים". טיב ה"חומרים" לא הובהר. ככל שהבקשה נוגעת לקבצים שלטענת המבקשת הועתקו, הרי שהיא נדונה לעיל. ככל שמדובר ברצון להעתיק חומרים רלבנטיים אחרים שברשות המשיבים, הרי שהדבר ייענה בשלב גילוי המסמכים ואינו בסיס לסעד זמני.

הכרעה
הבקשה נדחית. בקביעת הוצאותיה שקלתי את ההיקף המשוער של תשומות לו נדרשו המשיבים, לרבות הגשת תגובה והתייצבות לדיון בלוח זמנים קצר, וכן את הקביעות לעיל בדבר שיקולי היושר והצדק בהגשת הבקשה. במכלול השיקולים, אני מחייב את המבקשת בהוצאות המשיב 1 בסך 5,000 ₪, ובהוצאות המשיבים 2 ו-3 יחד בסך 5,000 ₪. הסכום ישולם עד 1.11.19 אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.
המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ד תשרי תש"פ, 13 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.