הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 6335-03-16

לפני
כבוד ה שופט מוחמד חאג' יחיא

התובעת
(בתיק 6335-03-16)

צומת צבעים ועוד בע"מ

נגד

הנתבעים
(בתיק 6335-03-16)

  1. מ.פ. עמית בניה ויזום בע"מ
  2. פנחס מזרחי

ובעניין

התובעת
(בתיק 28913-03-16)

מ.פ. עמית בניה ויזום בע"מ

נגד

הנתבעים
(בתיק 28913-03-16)

  1. צומת תבעים ועוד בע"מ
  2. טמבור בע"מ

באי כוח הצדדים:
עו"ד רועי אהרוני - ב"כ התובעת בתיק 6335-03-16 והנתבעים בתיק 28913-03-16
עו"ד אלעד גז - ב"כ התובעת בתיק 28913-03-16 והנתבעים בתיק 6335-03-16

פסק דין

פסק דין זה עניינו שני הליכים משפטיים שהדיון בהם אוּחד ( החלטה מיום 6.2.2017). שני ההליכים נסובו עקב נזקי ממון שמקורם שינוי גוון של חומר טיח-צבע ( להלן: "החומר" או " הטיח" או " המוצר") אשר יוּשָׂם על החזית של בניין חדש בתל-אביב ( להלן: "הבניין"). השינוי האמור התרחש סמוך לאחר סופָת חול שהייתה ביום 11.2.2015 ( להלן: "הסופה").

ההליך הראשון (6335-03-16) עניינו התנגדות לביצוע תובענה לסכום קצוב על סך 51,422 ₪. ההתנגדות הוגשה על-ידי הקבלן שבנה את הבניין - חברת מ.פ. עמית בניה ויזום בע"מ ובעליה מר פ' מזרחי ( להלן בהתאמה: "עמית" ו-"מזרחי"), כאשר החברה אשר סיפקה את המוצר האמור לקבלן, היא חברת צומת צבעים ועוד בע"מ ( להלן: "צומת").

ההליך השני (28913-03-16) עניינו תביעה כספית שהגישה עמית נגד צומת וגם נגד חברת טמבור בע"מ ( להלן: "טמבור") היצרן של המוצר, זאת בגין נזקי ממון אשר נגרמו לה כאמור, עקב שינוי גוון הצבע של המוצר לאחר הסופה, מצבע לבן לצבע צהוב. עמית העמידה את תביעתה נגד צומת וטמבור על סך 554,500 ₪.

עיקר טענות הצדדים

צומת וטמבור טוענות, בין השאר ובתמצית, כי עמית רכשה מהן מוצר טיח ולא שילמה את מלוא התמורה בעדו. המוצר היה תקין לחלוטין וכל טענות עמית ומזרחי בנדון, אינן מבוססות. לטענת צומת וטמבור, הכתמים בטיח שיושָם, מקורם עבודת יישום לא מקצועית שבוצעה על-ידי מי מטעם עמית, לרבות אי-התקנת " קופינג" ואפּי מים בבניין, ביצוע תיקונים שיצרו טלאים ועוד. כמו כן, טענת עמית לפיה המוצר האמור נבחר על-יסוד המלצת אדם שהוא עובד של טמבור וככּזה הוא אף פיקח על ביצוע עבודות היישום, אינה נכונה ובכל מקרה אין מקום להטיל כל אשם עליהן.

צומת העמידה את תביעתה על סך 51,422 ₪ שהיא יתרת החובה של עמית כלפיה. היא עותרת גם לחייב את מזרחי בסכום האמור בהיותו ערב על התחייבות עמית. במקביל, עותרות צומת וטמבור, לדחיית התובענה של עמית כנגדן, תוך חיובה בהוצאותיהן.

עמית ומזרחי מצִדם, טוענים בין השאר ובתמצית, כי לצורך יישום טיח-צבע בחזית הבניין שבנו, הם רכשו מאת צומת דְלָיי צבע שהוא חומר טיח מינרלי בגוון לבן, זאת בהמלצתו של גורם הידוע ומוכר כעובד של טמבור, מר מ' כהן ( להלן: "כהן"). העבודות בוצעו במשך מספר חודשים בליווי ופיקוח של כהן. ביום 11.2.2015 התחוללה סופת חול שלאחריה המוצר אשר כבר יושָׂם, שִינה גוון ונהיה צהוב מוכתם. נוכח זאת, נאלצה עמית, בלית ברירה, להסיר את הטיח שיושָׂם כאמור ובמקומו יישמה טיח חדש, על כל הנגזר מכך מבחינת עיכוב בזמנים ועלויות.

עמית ומזרחי סבורים כי לא רק שאין הם חייבים בתשלום כלשהו לצומת, אלא שהאחרונה עם טמבור, עליהן לפצות את עמית בגין נזקיה הממוניים עקב ליקויי הצבע שכן סיפקו מוצר פגום ואינו מתאים, כל זאת בהמלצת עובד של טמבור וללא הנחיות מתאימות. עמית העמידה את תביעתה על סך 544,500 ₪ כאשר סכום זה כולל את עלויות הסרת הטיח שיושָׂם ויישום אחר חדש במקומו ( סך 188,800 ₪), עלויות הרכבת הפיגום לשם ביצוע עבודות אלו ( סך 11,700 ₪) וכן בגין עיכוב בלוח הזמנים להשלמת העבודות בבניין ואובדן רווחים בדמות דמי שכירות של הדירות ( סך 374,000 ₪).

ראיות הצדדים

מטעם צומת וטמבור הוגשו תצהיריהם של מר ר' חיימוביץ - מנהלה של צומת ( להלן: "מנהל צומת") ושל גב' ס' לייפציגר - מנהלת השירות של טמבור ( להלן: "מנהלת השירות"). כמו כן, הוגשו שתי חוות דעת מקצועיות, של מר א' לניאדו - מומחה יועץ בתחום צבעי דקורציה וציפויי חוץ וכן עובד בטמבור ( להלן: "המומחה הראשון") וגם של מר מ' זמיר - מומחה לצבע וגם הוא עובד טמבור ( להלן: "המומחה השני").

מטעם עמית ומזרחי הוגש תצהיר עדות ראשית וגם תצהיר משלים של מזרחי, וגם תצהיר של מר א' סויסה אשר במועדים הרלבנטיים לתביעות ( מחודש אוקטובר 2014 ועד חודש יולי 2015) שימש כמפקח על אתר הבנייה ( להלן: "המפקח"). כמו כן, הוגשה מטעמם חוות דעת שמאית של השמאי מר ב' וכולדר, ולבקשתם גם, כהן זומן לדיון ההוכחות והעיד בחקירה ראשית ובחקירה נגדית.

בנוסף, הוגש על-ידי עמית ומזרחי תמליל הקלטת שיחה מיום 1.2.2018 שהתנהלה בין מזרחי לבין מר מ' מויאל מטמבור. בהסכמת הצדדים, המתמלל לא העיד במשפט. אשר למר מויאל, אף הוא לא התייצב בבית המשפט מטעמים רפואיים, אך בכל מקרה, לא נסתר כי הוא היה צד לשיחה אשר תומללה כאמור, ובהליך עצמו - למעשה - לא הוכחש תמליל הדברים שמפיו.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את חומר הראיות הקיים בתיק, שמעתי את עדויות עדי הצדדים והתרשמתי מהן, וכן לאחר שנתתי את דעתי למכלול הטענות בהליך, הגעתי לכלל דעה כי דין התביעה של צומת כנגד עמית ומזרחי להתקבל באופן חלקי וכי דין התביעה של עמית כנגד צומת וטמבור, להידחות, הכל כפי שיפורט להלן.

מעיון בחומר הראיות, עולה כי למעשה, אין מחלוקת על כך שבין עמית לבין צומת נכרת ביום 24.3.2014, חוזה שבמסגרתו סוכם כי צומת תספק לעמית דליי טיח-צבע לבניין. אין מחלוקת כי מזרחי, חתם על כתב ערבות לטובת צומת, כערב על התחייבויות עמית כלפיה. מחומר הראיות עולה כי המוצר האמור שימש לציפוי החיצוני של הבניין.

התביעה של צומת

לעניין התביעה הראשונה ( שמקורה תביעה לסכום קצוב ואשר הוגשה בלשכת ההוצאה לפועל), לאחר עיון בחשבוניות הקיימות בחומר הראיות, למעשה, צומת הוכיחה לפי מאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי - ואולי אף לא צריכה להיות מחלוקת על כך - כי היא סיפקה לעמית דְלָיי טיח בכמות גדולה, הכל כמפורט בחשבוניות ( החומר נקרא בחשבוניות " שליכט מינרלי עדין 30 ROCCA".

ראו חשבוניות או תעודות משלוח: מספר 93643840 מיום 24.3.2014; מספר 93729481 מיום 25.5.2014; 93741592 מיום 2.6.2014; מספר 93783725 מיום 2.7.2014; מספר 93837187 מיום 12.8.2014; מספר 93830676 מיום 7.8.2014; מספר 93855522 מיום 24.8.2014; מספר 93977662 מיום 18.11.2014; מספר 93994474 מיום 1.12.2014; מספר 94002799 מיום 7.12.2014; מספר 94003766 מיום 8.12.2014; מספר 94017964 מיום 17.12.2014; מספר 94055702 מיום 15.1.2015; מספר 94060912 מיום 20.1.2015; מספר 94080911 מיום 3.2.2015 ; מספר 94093648 מיום 11.2.2015 .

חשבוניות אלו מגובות בתעודות משלוח שלצִדן, והן מפרטות בתוכָן, בין היתר, את כמויות הדְלָיים שסופקו, מועדי האספקה והעלות של המוצר. לפי ראיות אלו, ניתן להבחין באספקת דְלָיים לעמית בכמות גדולה, לסירוגין, למשך תקופה הפרוסה על-פני כ- 11 חודשים. עוד עולה מראיות אלו, כי כשבוע לפני הסופה, סופקה לעמית ביום 3.2.2015 כמות של 20 דְלָיי טיח. יותר מזה, מתברר כי גם ביום הסופה עצמו סופקו לה 25 דְלָיִים כאמור.

אין מחלוקת כי לאחר הסופה, השיבה עמית דְלָיִים לצומת והאחרונה זִיכְּתה אותה בגין זאת ( ראו חשבוניות: מספר 94411777 מיום 7.9.2015; מספר 94411778 מיום 7.9.2015). הסכום המצטבר של שתי חשבוניות הזיכוי הוא 8,850 ₪ ( רכיב המע"מ כלול בתוכו).

צומת הניחה לפני בית המשפט תשתית סדורה שמפרטת את חובה המלא, לכאורה, של עמית כלפיה ( וכנגזר מכך, חובו של מזרחי מכוח ערבותו האישית). בכלל זה, היא הציגה כרטסת שמצביעה על כך כי החוב שטרם נפרע עומד על סך 49,755 ₪ ( כולל מע"מ) וכן מפרטת כיצד הוא מורכב. עם זאת, לא מצאתי בכרטסת זוּ התייחסות לזיכוי בגין השבת הדְלָיִים ( ראו שתי חשבוניות הזיכוי כאמור מחודש ספטמבר 2015).

עמית מצִדה אף היא הציגה כרטסת מטעמה ( צורף לכתב תביעתה). ממנה ניתן להבין כי חובה כלפי צומת עומד על סך 40,905 ₪ ( כולל מע"מ). עמית הציגה את טעמיה מדוע אינה מחויבת לשלם סכום זה, טעמים שאדון בהם בהמשך. בכל אופן, לעניין התביעה הראשונה, נראה כי סכום החוב המוכח הוא, לאחר הזיכוי, עומד על סך 40,905 ₪ ( כולל מע"מ) נכון למועד הזיכוי 7.9.2015.

אעיר כי לפי חשבון פשוט, ההפרש בין הסך שציינה צומת בתביעתה 49,755 ₪ ( כולל מע"מ) לבין סך הזיכויים 8,850 ₪ ( כולל מע"מ) המופיעים בחשבוניות של צומת, הוא למעשה אותו סכום שעמית נוקבת בו בכרטסת שלה - 40,905 ₪ ( כולל מע"מ).

על כן, התביעה של צומת מיוסדת ומבוססת היטב על חומר הראיות. מכאן, נקבע בזאת כי חובה של עמית כלפי צומת - וכנובע מכך גם גובה התחייבותו של מזרחי כלפי צומת מכוח ערבותו האישית - עומד על סך 40,905 ₪ ( כולל מע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.9.2015 ועד יום מתן פסק הדין.

התביעה של עמית

מכאן לשאלה המרכזית שביסוד שני ההליכים - ובראשם ההליך השני שיזמה עמית - ולפיה האם עמית ( וכנובע מכך גם מזרחי) אינה מחויבת בתשלום הסכום האמור בשל היותו של המוצר שסופק פגום או שאינו מתאים. זאת ועוד, האם על צומת ( ששיווקה את המוצר לעמית) וטמבור ( שיצרה אותו) לפצות את עמית בגין נזקי הממון שנגרמו לה לדבריה ואשר אומדנם עולה על חצי מיליון ₪.

לאחר שבחנתי את חומר הראיות והתרשמתי מעדויות עדי הצדדים, סבורני כי הדין עם צומת וטמבור בנדון. עמית או מזרחי לא הרימו, כל אחד בתורו וחלקו בהליכים המתנהלים, את הנטל המוטל עליהם לפי מאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי, להוכיח קיומה של כל עילה חוזית או עוולה נזיקית כנגד צומת או טמבור.

אנמק.

טענותיהם המרכזיות של עמית ושל מזרחי בשני ההליכים לא היו עקביות והן אף מייצרות בלבול. כך למשל, בכתב התביעה שהגישה עמית נגד צומת וטמבור, נטען כי הטיח המינרלי שסופק לה היה פגום וקיימת בו אי-התאמה לפי דיני המכר ( ראו סעיפים 11, 12, 16, 17, 18 ו-19 שבכתב התביעה). טענות דומות העלה מזרחי בתצהירו מיום 24.2.2016, שהוגש בתמיכה להתנגדות לביצוע תביעה קצובה ( ראו סעיפים 13 ו-14 בתצהיר). על-יסוד זאת, הוגשה חוות דעת מקצועית מטעם צומת וטמבור ( חוות הדעת הראשונה, מיום 30.4.2016), לפיה המוצר היה תקין וגם סיפקה חוות הדעת הסברים מקצועיים אחרים לשינוי הגוון שהתרחש, ביניהם ובראשם, כשלים ביישום.

חרף זאת, בשלב מאוחר יותר, הועלו טענות חדשות מצד עמית ומזרחי, שאין להן עיגון ברור בכתב התביעה, כך בין השאר: לא סופקו לכאורה עם דְלָיי הטיח הוראות יישום מתאימות; גם אם הטיח אינו פגום, הוא אינו מתאים למיקום של הבניין ולכן צומת וטמבור ( באמצעות כהן) כשלו לכאורה בייעוץ שנתנו לעמית במעמד בחירת מוצר זה ליישום. ברי כי כל טענה שלא בא זכרה בכתבי הטענות הראשיים או שמא אינה נובעת מהמסגרת ההיקפית שבכתבי הטיעון הראשיים, מהווה שינוי או הרחבת חזית בניגוד לדין.

בכל אופן, לגופן של הטענות, עמית לא הוכיחה במשפט כי המוצר היה פגום או תקול. היא לא צירפה כל חוות דעת מקצועית בעניין דנן. אדרבא, בהמשך ההליך, ומעדויות העדים, בכללן עדויות עדי עמית ומזרחי - ובפרט מעדותו של כהן - עולה כי אין כל בסיס משכנע לטענה שבפי עמית ומזרחי לפיה המוצר היה פגום או מקולקל. כהן העיד תחילה כי המליץ עבור הפרויקט על המוצר הספציפי מושא התביעה כי הוא " מוצר טוב" (שורות 10-6, עמוד 25). בהמשך הוא העיד כי הוא " מסתייג ממנו" (שורה 8, עמוד 26), ואולם בהמשך העיד: "המוצר הזה הספציפי לא חושב שהיה בו פגם. אם היה עומד קילומטר מהים לא היה קורה לו מה שקרה לו" (שורות 14-13, עמוד 27). מזרחי העיד בדיון: "אני לא אמרתי שהחומר פגום" (שורות 28-27, עמוד 37).

כאמור, בהמשך ההליך, התברר כי הטענה המרכזית שבפי עמית ומזרחי לפיה המוצר לא התאים לבניין מושא העבודות. לגישתם, צומת וטמבור חבות בין השאר, מכוח דיני הנזיקין וגם דיני המכר, מן הטעם שלפיו כהן, כנציג של טמבור, המליץ לעמית על יישום טיח מינרלי בחזית הבניין האמור באמצעות מוצר שאינו מתאים לבניין או מיקומו שבקרבת הים. לטעמי, טענה זוּ אין בה ממש, זאת משלושה טעמים:

ראשית: כאמור, עמית - אשר עליה מוטל הנטל להוכיח את תביעתה וגם עליה מוטל נטל השכנוע שעבר אליה בתביעה הראשונה - לא הוכיחה כדבעי, כל שכן באמצעות חוות דעת מקצועית, כי המוצר שסופק הוא פגום או תקול. טענות עמית בנדון הועלו באופן כללי ומעורפל. לפי עדות העד כהן שהוזמן על-ידי עמית כאמור, המוצר אינו פגום. כפי שניתן להתרשם מעדות מזרחי, המבחן הוא למעשה מבחן התוצאה בלבד, לדבריו: "כשאני אומר החומר מקולקל או פגום, מבחינתי שורה תחתונה החומר לא עבר את מבחן המציאות" (שורות 34 ו-1, עמודים 38-37; ראו גם: שורות 5-3, עמוד 38). בנדון דנן, ברי כי אם התוצר לא היה מוצלח, והתובעים עותרים להטיל אחריות על הספק או היצרן שלו, יש להוכיח קשר גרימתי בין טיב הטיח לבין התוצאה. קשר כזה לא הוכח. אעיר כי גם מעיון בתמליל שצורף, אין בו תשתית ברורה ומשכנעת שמוכיחה קיומו של פגם של המוצר, זאת להבדיל מנושא היישום בהינתן תנאים סביבתיים מסוימים.

שנית: עמית לא הוכיחה כדבעי, כל שכן באמצעות חוות דעת מקצועית לפיה המוצר שסופק אינו מתאים לבניין מושא העבודות, בין בהינתן מיקומו של הבניין בקרבת הים, בין בהינתן גוֹבְהו או בהינתן כל נתון אחר שיש בו להשפיע על טיב התוצר הסופי.

בהקשר זה, צומת וטמבור הניחו לפני בית המשפט חוות דעת מקצועית וגם הושמעה עדות המומחה הראשון, ובהן ניתנו הסברים מקצועיים והגיוניים מדוע צבע הטיח שיושָׂם על חזית הבניין נהיה צהוב לאחר הסופה ( כך למשל: עצם התרחשות סופת החול שהיא אירוע טבע חריג; העדר " קופינג" ואפּי מים; ביצוע טלאים של הטיח לפני הסופה שלא הספיקו להתייבש, העדר איטום מספיק ועוד). חשוב לציין כי הסברים אלה אף הוצגו כמעט " בזמן אמת" (כחודש לאחר הסופה), במכתב מטעם טמבור שנשלח לעמית ביום 15.3.2015. זאת ועוד, מנהלת השירות מטעם טמבור אף כתבה לנציגת עמית, עוד ביום 13.4.2015, כי טמבור אינה אחראית לנזקי סופת החול שאירעה סמוך ליישום " השליכט".

לעומתן, עמית ומזרחי, זולת מתן הדגש שלהם ביחס לתוצר הסופי ( שינוי הגוון של הצבע), לא הניחו לפני בית המשפט כל הסבר מקצועי ומשכנע למה שאירע, בין באמצעות חוות דעת מקצועית ובין באמצעות עד אחר, ושיש בו כדי להתמודד ולהפריך את ההסברים המקצועיים של יצרנית וספקית המוצר.

למעשה, כאמור, זולת הטענה לפיה התוצר כַּשָל, אין בפי עמית ומזרחי הסברים מקצועיים שיכולים להתמודד עם מסקנות המומחה מטעם צומת וטמבור, ושיש בהסברים אלה לבסס עילה נגד היצרן והספק. זה המקום להזכיר כי עמית ומזרחי אף לא טרחו להעיד את מי מהעובדים שביצעו בידיהם את יישום המוצר בתקופה שקדמה לסופה כך שלא נראה כי היה ניתן להפריך את ההסברים שהוצגו.

מזרחי ביקש בתצהירו להסתמך על " תצהיר" של פלוני ( ג. ח.) שבנה בית באזור אחר, יִישֵׂם אותו טיח מינרלי וגם ביתו ניזוק, כך נטען, לאחר הסופה מחודש פברואר 2015. באותו מקרה, לדידו של מזרחי, טמבור הודתה באחריותה ופיצתה את אותו פלוני ( ראו סעיפים 38-34 בתצהיר עדות ראשית של מזרחי מיום 4.2.2018). ברם, "התצהיר" שצורף לתצהירו של מזרחי, אינו מאושר כדין, ובכל מקרה נותן " התצהיר" לא העיד במשפט, כך שלמסמך זה אין משקל ראייתי מלבד עצם קיומו.

שלישית: טענת עמית לפיה עת המליץ לה כהן על המוצר הספציפי כדי ליישמו על חזית הבניין, הוא היה עובד או נציג מוסמך מטעם טמבור - אין בידי לקבל.

טענה עובדתית זוּ לא הוכחה באמצעות תשתית ראייתית משכנעת. בתצהירו של מזרחי מיום 24.2.2016 נטען, בין השאר, כי כהן " ...מוכר למתנגדת 1 וידוע כעובד עם חברת טמבור..." (סעיף 7). בתצהירו מיום 4.2.2018 טוען מזרחי, כי " בהתאם להמלצת מר מיכאל כהן, אשר מוכר לי שנים ארוכות מימי השירות הצבאי, ויודע כעובד עם חברת טמבור,..." (סעיף 7). ברם, אין די בטענה כללית זו.

אמנם צומת אישרה בכתב הגנתה כי כהן " אינו נחשב עובד אלא נותן שירותים כעצמאי ( במספר שעות שאינו רב) בנושא פיתוח מוצרים חדשים, ותו לא" (סעיף 32), ואולם, על מנת להטיל אחריות משפטית של צומת או טמבור בגין כל מעשה או כל מחדל של כהן, הרי על עמית או מזרחי להניח תחילה לפני בית המשפט תשתית משכנעת לפיה עת המליץ להם כהן לבחור במוצר הספציפי האמור, הוא הציג את עצמו לפניהם כעובד, כשלוח, או כנציג מורשה מטעם טמבור או צומת.

מעדות כהן במשפט התברר כי לעתים הוא סיפק שירותים לטמבור כיועץ חיצוני ( שורות 3-1, עמוד 25). הוא לא היה עובד שכיר של טמבור או צומת. הוא מוכר להם ( שורות 24-23, עמוד 15; שורות 31-30, עמוד 20). מנהל צומת, העיד בין השאר: "מיכאל כהן הכיר לנו את הלקוח, עכשיו בשלב מסוים מעת לעת, אנחנו מדברים על תקופה שהוא היה בצד שלנו או בצד שלו, הוא זה שחיבר אותנו לפרויקט והוא זה גם שנתן את הפתרון לנזק של הפרויקט שקרה בגלל הסופה הזו" (שורות 23-21, עמוד 17).

מעיון בחוזה ההתקשרות בין עמית לצומת, מחודש מרץ 2014, אין בו כל זכר לכהן כמפקח על יישום החומר מטעמן. עמית גם לא הראתה כל התקשרות אחרת בינה לבין כהן באמצעות טמבור או צומת בהיותו עובד או מורשה מטעמן. אדרבא, כפי שעולה מחומר הראיות, עמית שכרה את שירותיו של כהן, באופן עצמאי לחלוטין, לשם ביצוע עבודות התיקון כלשונה, לאחר נזקי הסופה ( ראו הסכם ביצוע עבודה מיום 8.9.2015, וגם החשבוניות והקבלות שהנפיק כהן, כעוסק עצמאי, בגין ביצוע עבודתו).

כפי שהיה ניתן להתרשם מעדותו של כהן במשפט, עיקר שינוי הגוון היה עקב הסופה אשר כלשונו: "הייתה יותר חזקה מסופות רגילות. מעבר לסטנדרט, אני יודע את זה כי בנין לא רחוק מרידינג שקרוב לטמבור נפגע" (שורות 14-13, עמוד 24). כמו כן, העיד כהן במשפט כי ביצע עבור עמית ומזרחי את עבודות התיקון לאחר הסופה, בהנחה של 50,000 ₪ שכן לדבריו הרגיש " שלא בנוח" (שורה 32, עמוד 27).

כעולה מחומר הראיות, עמית ומזרחי סמכו על ביצועו ובחירתו של כהן את המוצר הספציפי , וחרף כישלון התוצר הסופי כטענתם , הם אף בחרו בו לביצוע עבודות התיקון.

על-יסוד זאת, לא הוכח קיומו של מעשה או מחדל של כהן, שיש בהם להצדיק הטלת אחריות על צומת או טמבור. בנוסף, גם לוּ הייתי מגיע למסקנה לפיה הומלץ לעמית ומזרחי על מוצר שאינו מתאים, לא הוכח כי כהן פעל בנסיבות העניין כנציג מוסמך מטעם טמבור או צומת.

הנחיות היישום

אשר לטענות עמית ומזרחי לעניין הנחיות היישום שעל-גבי דְלָיי הטיח, לאחר שנתתי את דעתי לטענותיהם בנדון - לא מצאתי לקבלן, זאת מטעמים אלה.

ראשית: הנחת העבודה היא כאמור, שהמוצר אינו פגום. לאחר שעיינתי בחוות הדעת של המומחה הראשון, שמעתי את עדותו ( עמוד 20) וכן לאחר שעיינתי בצילומי ההנחיות המודבקות על-גבי הדְלָיִים ואשר העתקם צורף לחומר הראיות מטעם עמית ומזרחי, התרשמתי כי ההנחיות והדְלָיים עצמם מיועדים לבעלי מקצוע. אחת התמונות היא תמונה של דלי ומתחתיו מצוין במפורש " לאנשי מקצוע". יוצא אם כן, כי טיב התוצר ( היישום) אינו כרוך בלבד בהיקף ההנחיות הרשומות, אלא הוא כרוך במידה רבה ( ואולי בעיקר) במקצועיות ובמיומנות של אנשי המקצוע שיישמו את הטיח בפועל. במילים אחרות, בשעה שהמוצר תקין, הרי ככל שהתוצר היה לקוי, אין בהכרח תוצאה זו מלמדת כי היה חֶסֶר מהותי בהנחיות.

שנית: בחוות הדעת הראשונה ניתן הסבר מקצועי למוקדים שבהם חל שינוי בגוון הטיח, זאת לעומת מקומות אחרים בחזית הבניין. בין היתר, הוסבר כי הדבר נבע מביצוע עבודות תיקון בטיח כך שיש מקומות אשר טרם התייבשו לפני הסופה. המומחה הראשון מטעם טמבור, אשר ביקר בבניין, העיד בדיון לפניי, בין היתר: "אם החומר לא הספיק להתייבש ולא היה יבוש מלא יש סיכוי סביר שבאמת זה ישנה את הגוון" (שורה 33, עמוד 19). המומחה השני ענה בעדותו לעניין שינוי הגוון, בכך שהייתה " התלכלכות חיצונית" (שורה 22, עמוד 23).

ובכן, ניטשת מחלוקת בין הצדדים בשאלה אם בוצעו עבודות תיקון סמוך לפני הסופה. בנדון דנן, מסתברת יותר עמדת צומת וטמבור לפיה נעשו עבודות סמוך לפני התרחשות הסופה על עמדת עמית ומזרחי ששוללת זאת. מהחשבוניות שהוצגו עולה, כי כשבוע ( ביום 3.2.2015) לפני הסופה סופקו לעמית 20 דְלָיי טיח. לטענת עמית ומזרחי, מדובר באספקה של דְלָיי " רזרבה" בלבד, או כלשון מזרחי בעדותו: "ספירים" (שורה 19, עמוד 39).

ואולם, ייעוד הדְלָיים האמורים כ-"רזרבה" בלבד, אינו עולה בקנה אחד עם העובדה לפיה גם ביום הסופה (11.2.2015) הזמינה עמית וגם סופקו לה עקב זאת, כמות נוספת של 25 דְלָיים. סמיכות הזמנים של שתי ההזמנות והאספקה דלעיל, מובילה למסקנה כי נעשה שימוש באותה כמות שהוזמנה ביום 3.2.2015. אם לא די בכך, המפקח ( העד מטעם עמית ומזרחי) אישר בעדותו כי היה יומן עבודה שמתעד מתי בוצעו עבודות הטיח והוא למעשה בר השגה ( עמוד 31). ברם, יומן זה לא גולה, ואף מדברי העד עולה שהוא לא נשאל על כך עובר לעדותו ( שורות 13-11, עמוד 31). על כן, מסתבר יותר כי גם בימים הסמוכים לפני הסופה, נעשה שימוש בטיח המינרלי.

לפי עדות המפקח בתצהירו, עבודות הטיח הסתיימו לכל המאוחר בחודש ינואר 2015, וזאת הוא לָמֵד מהחשבונית מאותו חודש שעניינה הזמנת הציפוי " סילר". ברם, גם כאן, עדות זוּ של המפקח אין בה לשלול את מסקנת צומת וטמבור לאחר בדיקת חזית הבניין ומוקדי הכתמים, ולפיה כן נעשו עבודות במספר מוקדים לתיקון הטיח. שכן, כאמור, הייתה צריכה של 20 דְלָיי טיח מיום 3.2.2015 ועד יום 11.2.2015, ובכל אופן, כפי שעולה מחוות הדעת, התברר כי לא כל החזית של הבניין שינתה גוון, אלא הדבר התרחש במספר מוקדים שטרם התייבשו. לפי חוות הדעת הראשונה, מי גשמים שירדו המיסו דבקים בטיח שטרם התייבש והדבר ספג את חול הסופה ולכן חל שינוי בגוון הצבע.

בעניין ייבוש הטיח, בהנחיות שעל-גבי הדלי, אמנם נרשם כי זמן הייבוש הוא 24 שעות, אך גם נרשם שם כי " אין ליישם כאשר עומד לרדת גשם ב72 השעות הקרובות ו/או כאשר הקיר לח ו/או כשהטמפרטורה היא מתחת ל- C10והלחות היחסית היא מעל 85% ". כך שברי כי היה צורך לנקוט משנה זהירות אותה תקופה, ולדאוג למרווח זמנים מספיק בהגיע עונת הגשמים שבחודש פברואר.

כאמור, לפי חוות הדעת - שלא נסתרה כדבעי על-ידי עמית ומזרחי - נראה כי בוצעו טלאים של הטיח, משלא הספיקו להתייבש, הם ספגו חול והפכו למעין עיסת בוץ. מנהלת השירות העידה, בין היתר: "כל הבניינים שעשו שליכט ביום יומיים לפני הסופה נהיו צהובים, כי השליכט לא הספיק להתייבש" (שורות 20-19, עמוד 15). המומחה הראשון העיד בדיון בין היתר, כלהלן ( שורות 26-13, עמוד 19):

"ש. אתה טוען לכשלים ביישום הטייח בחוו"ד נכון?
ת. ביישום של התיקונים שנעשו לאחר שהסתיימה העבודה, עשו כל מיני תיקונים שהם כמו טלאים. אחרי שעוזבים בניין בדר"כ עושים תיקונים מקומיים ולא כמו טלאים. כמו שאני לוקח בגד שנקרע לי ותופר לו חצי בד.
לשאלות ביהמ"ש: כשאתה אומר טלאים הכוונה טלאים לפני הסופה או טלאים אחרי הסופה?
ת. טלאים אחרי הסופה. אני ראיתי את התמונות אחרי הסופה.
ש. את התמונות ראית אחרי הסופה, אבל כשאתה מדבר על התיקונים טלאים לגישתך הם טלאים?
ת. התיקונים המקומיים.
ש. האם התיקונים המקומיים האלה היו לפני הסופה או אחרי?
ת. הם היו לפני הסופה. אבל לפי התמונות כשאני רואה תמונות שחלקו נקי וחלקו התלכלך מאבק רק מהמקומות שתוקנו לפי ניסיוני המקצועי אני מבין שהתיקונים נעשו סמוך לסופה, לכן הם עדיין לא הספיקו כנראה לייבוש מלא, אז אבק של הסופה נדבק לחומר שהוא עדיין דביק והופך לסוג של עיסה שיוצא פיגמנט חדש. מה עוד לפי דברי סיגל בתקופה זו רכשו עוד כמה צבע לתיקונים"
(ההדגשה אינה במקור)

גם ביחס למחלוקת שבין הצדדים לפיה האם כל החלקים שיושמו שינו גוון צבע לאחר הסערה ( זאת כטענת עמית ומזרחי) או שמא רק מוקדים שבוצעו בהם תיקונים ( זאת כטענת צומת וטמבור), סבורני כי טענת עמית ומזרחי שנסמכת על מספר מועט של תמונות [ נספח 6 לתצהיר ונספח 3 לכתב התביעה] מבלי שתהיה בהן תמונה פנורמית ברורה או תמונה רחבה יותר אשר מראה את כל חזית הבניין, טענה זו אינה מבוססת דיה.

שלישית: חוות הדעת הראשונה הסבירה כי גם בשל אי-התקנת אפי מים/"קופינג" שהם משטחים שיש בהם למנוע מים מלעמוד, דבר זה גרם לבעיית איטום, והמים שעומדים המיסו את הדבקים בטיח, הצטברו עם אבק הסופה וגרמו " לנזילות של מים הצבועים באבק בשילוב דבקים מומסים ממשטחים אופקיים". המומחה הראשון העיד: "מה שאני רואה פה זה גגון קטנציק. אם עומדים מים הם חודרים פנימה ומחלחלים פנימה" (שורה 2, עמוד 22).

מהתרשמותי ממכלול חומר הראיות, נראה על-פניו כי מדובר בהסברים מקצועיים שהם הגיוניים וסבירים, ובעיקר הם פשוטים ומתיישבים עם השכל הישר, כך שיש בסיס סביר להניח כי כל בעל מקצוע היה אמור לצפות סיכונים כאלה ולהיזהר מראש שמא הם יתממשו חלילה. המומחה הראשון העיד: "בעלי מקצוע בנוסף יודעים שאם הבנאדם יודע שמחר או מחרתיים יורד גשם, או שאומרים לו בטלוויזיה תחזית מזג האוויר שיהיה סופת חול בעלי מרצוע לא עובדים בעת סופה ולא בסמוך לירידת גשמים" (שורות 8-6, עמוד 20).

בנושא זה, עמית ומזרחי לא הניחו תשתית משכנעת לפיה ניתן להבין שלוּ היה נרשם על-גבי ההנחיות שאסור לבצע תיקוני טלאים או קיימת חובה להתקין " קופינג", כהן היה נוהג אחרת. אדרבא, עמית ומזרחי סמכו על מקצועיותו ושיקול דעתו של כהן, וכאמור, אף שהוא עצמו פיקח על יישום הטיח שלא צלח, שכרו אותו בהמשך לביצוע עבודות התיקונים. בהקשר זה יודגש כי כהן העיד שיישום טיח ספציפי זה דורש סבלנות ( שורה 19, עמוד 25), ועת נשאל " האם יש השפעה של היישום בפועל של השליכט על התופעה הסופית", הוא השיב: "בכל חומר זה נכון" (שורות 15-14, עמוד 26).

ביחס לאיכות היישום שבוצע, התייחס כהן בעדותו כלהלן: " הבניין בוצע טוב ולא הכי טוב, לא ביצוע הכי טוב שיש בשוק, והם הדקו את החומר ואפשר לראות את הפינות לאורך כל הבניין לא אוכל לומר לך" (שורות 29-27, עמוד 26). אשר למידת הפיקוח שלו על הנעשה באתר הבנייה, מעדות המפקח ניתן היה להתרשם דווקא כי נוכחותו של כהן באתר הייתה חלקית בלבד ואינה רצופה. הוא לא הגיע לאתר כל יום. לדברי המפקח: "הוא היה באתר סביב 4 פעמים מה שאני זוכר ככה" (שורות 5-1, עמוד 32). ללמדך, שלא מן הנמנע כי נעשו עבודות יישום ותיקון שלא תחת פיקוחו של כהן, ויש בהן להסביר את כְּשָלי הצבע.

מכל אלה יוצא, כי הגיוני וסביר יותר שהתוצר הכושל של עבודות הטיח אינו קשור לטיב המוצר, אלא רק לאופן יישומו על-ידי הפועלים מטעם עמית ומזרחי זאת בשילוב אירוע הטבע החריג, שהוא סופת החול שהתחוללה אז, כך שלא נראה כי קיים בסיס להטלת אחריות על צומת או על טמבור.

בשולי פרק זה אעיר כי לא נעלמה מעיניי העובדה לפיה שני המומחים שהובאו על-ידי צומת וטמבור שניהם עובדים של טמבור כך שאין זה בלתי סביר כי חרף מקצועיותם וניסיונם, יש להם גם אינטרס בתביעה. ברם, כאמור, ההסברים שניתנו למאורע הם סבירים והגיוניים, ובכל מקרה, לא הוגשה חוות דעת נגדית.

סיכום ביניים

ממכלול התמונה המצטיירת ניתן להתרשם, כי השינוי בגוון הצבע של הטיח אשר יושָׂם על חזית הבניין מקורו איכות העבודה, אי-התקנת אף מים או כל משטח אחר שיכול למנוע עמידת מים, סופת הטבע החריגה שקרתה, או צירוף של כל אלה יחד. מנהלת השירות מטעם טמבור העידה: "בסעיף 7 אני מדברת על סופת החול זה לא הבעיה יחידה, אבל זו הבעיה המשמעותית" (שורה 13, עמוד 14). למעשה, עמדת טמבור וצומת שמצביעה על הכשלים האמורים, היא מסתברת והגיונית יותר מאשר עמדת עמית ומזרחי לפיה המוצר היה פגום, מקולקל או שאינו מתאים.

אומדן הנזק

למען הזהירות אציין, כי גם אם אניח כי שגיתי במה מהנקבע לעיל, לדידי גם רכיבי הנזק שבתביעת עמית, מעוררים קשיים.

ראשית: לעניין ראש הנזק שעוסק בעבודות התיקון, כאשר אלה כוללות הסרת הטיח המינרלי שיושָם. צומת וטמבור הגישו חוות דעת ( של המומחה השני) מיום 9.11.2017, ולפיה לא היה צורך להסיר את הטיח המינרלי לשם יישום הטיח החדש שבחרה עמית, שהוא לָכּה פוליאורתינית דו-רכיבית. עוד לדידו של המומחה, לא היה צורך ביישום שליכט אקרילי מתחת ללכּה האמורה, שכן חומר זה ( לָכּה פוליאורתינית דו-רכיבית) הוא מוצר שמיועד לתעשייה או מבנים בסביבה ימית משמעותית או סביבה שגורמת קורוזיה, וניתן ליישמו מעל טיח מינרלי כמו תשתיות נוספות. חוות דעת זוּ, לא נסתרה על-ידי עמית ומזרחי באמצעות חוות דעת מקצועית נגדית, וגם לא נסתרו מסקנותיה בחקירתו הנגדית של המומחה.

כעולה מהסכם העבודה עם כהן ( מיום 8.9.2015) ופירוט העבודות שסוכם כי יבצע, נראה אם כן, כי גם אם יש ממש בטענת עמית לפיה המוצר שסופק לה היה פגום או אינו מתאים, הרי עלות תיקונו אינה כאומדנה (188,800 ₪), אלא היא פחות מכך שכן לא היה צורך בהסרת הטיח הקיים ולא היה צורך ביישום טיח אקרילי מתחת ליישום של הטיח החדש הדו-רכיבי.

שנית: לעניין ראש הנזק אובדן רווחים מדמי שכירות - אינו נטול קושי ( בלשון המעטה). מחומר הראיות שהציגו צומת וטמבור, בפרט, ממסמכים מתיקו של הבניין הרלבנטי במחלקת ההנדסה בעיריית תל-אביב-יפו, עולה כי לאחר שנת 2015 חל עיכוב בהוצאת אישור האכלוס לבניין, זאת בין השאר, נוכח הצורך באישורים ומילוי דרישות שאינן קשורות בהכרח לתוצר היישום. מאחת הצרופות ניתן אף להתרשם כי העיכוב בעבודות הבניה היה מדעת ומרצון של בעלי הזכויות בבניין. בכתב בקשת בעלי הזכויות ( ביניהם מזרחי), מיום 6.10.2016, לעיריית תל-אביב-יפו ( העתק של המכתב צורף לתיק במסגרת צרופות ההודעה מיום 12.9.2018), נרשם שם כהאי לישנא:

"בהמשך לבקשה לחידוש היתר בניה מס' 12-0962.
במהלך הבניה התברר לנו כי ניתן לקבל שוב את הקומה הנוספת אשר לא אושרה לנו בבקשה הראשונה, כתוצאה מטעות בפרסום. וזאת עקב הפקדת תכנית הרובעים באותה העת.
לאחר שהתברר לנו כי שוב ניתן לקבל את הקומה, החלטנו להאט מאוד את קצב הבניה בכדי לשלב את הבניה יחד עם הקומה הנוספת, ומשום כך ומבלי שים לב עברנו את תאריך תוקף ההיתר"
(ההדגשה אינה במקור)

מזרחי נשאל בעדותו לעניין העיכוב האמור, ואולם לא מצאתי בתשובותיו הסבר מניח את הדעת שמנתק את הזיקה הישירה בין העיכוב בהשלמת הבניין לבין המשך הטיפול בבקשה לחידוש היתר ( ראו והשוו: שורות 29-13, עמוד 40).

על כן, גם אם אניח כי חל עיכוב בהשלמת העבודות בבניין נוכח הצורך בתיקוני טיח או צבע, דבר שמטבע הדברים גורר עיכוב בהשכרה או מכירת דירות בו, בנסיבות המקרה לפניי ספק רב אם לא נותק הקשר הסיבתי בין האמור לבין העיכוב, זאת נוכח הודעתם המפורשת של בעלי הזכויות לפיה הם האטו " מאוד" את קצב הבניה כדי לשלב את הקומה הנוספת.

בשולי פסק הדין אך לא בשולי חשיבות הדברים, אולי יש מקום להבין את תחושת עמית ומזרחי בגין פגמי הצבע שיושָם. ברם, לא כל נזק שמתרחש מקים אחריות בנזיקין או מבסס עילה חוזית, ובענייננו - לא הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת כי הנזק נגרם בשל מעשה או מחדל כלשהם של צומת או של טמבור.

סיכום

התביעה של צומת (6335-03-16) - מתקבלת באופן חלקי. עמית ומזרחי , ביחד ולחוד, מחוייבים לשלם לצומת, סך 40,905 ₪ ( כולל מע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.9.2015 ועד יום מתן פסק הדין.

התביעה של עמית (28913-03-16) - נדחית.

הואיל ועיקר היריבות היא מול עמית ולא בעליה, עמית תישא בהוצאות צומת וטמבור ( בשני ההליכים), בסך כולל 10,000 ₪ ובשכר טרחת עורך-דין בצירוף מע"מ כדין ( בשני ההליכים, בהתחשב בתוצאותיהם ובסכום התביעה שהגישה), בסך כולל 35,000 ₪.

מובהר כי הואיל ובהליך הראשון (6335-03-16) גם מזרחי צד לו, הוא יישא ביחד ולחוד עם עמית, בשכר טרחת עורך-דין בצירוף מע"מ כדין עד סך כולל 5,500 ₪ מתוך סך ה- 35,000 ₪ שנפסקו לעיל.

הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד מועד ביצוע התשלום בפועל.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות - להודיע לצדדים בדבר מתן פסק הדין ולהעביר להם באמצעות דואר רשום.

ניתן היום, ד' טבת תש"פ, 01 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.