הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 60969-03-16

בפני
כבוד סגנית הנשיא דורית פיינשטיין

התובע

דוד נחמן שנק

נגד

הנתבעים

1.יועצי משכנתא ונדל"ן א.י. בע"מ
2.אמיר ברדוגו

פסק דין

בפני תביעה ותביעה שכנגד שהן תולדה של סכסוך עסקי. בפשטות ניתן לומר כל צד מטיל את האחריות על הצד שכנגד לכך שהעסק המשותף שהקימו למתן שירותי ייעוץ ללקיחת משכנתאות, לא צלח.
הצדדים
התובע והנתבע שכנגד: דוד נחמן שנק ( להלן: "דוד"), תושב מודיעין עילית, המעיד על עצמו כי הינו " צעיר תמים, חרדי, אשר עולם התורה הינו כל עולמו".
הנתבעת 1 והתובעת שכנגד: חברת יועצי משכנתא ונדל"ן א.י, בע"מ, מירושלים הינה חברה המתמחה בייעוץ משכנתאות ( להלן: "החברה").
הנתבע 2: אמיר ברדוגו, בעל מניות הרוב, ומנכ"ל הנתבעת 1 ( להלן: "אמיר").
ברקע התובענה
דוד השתתף בקורס לייעוץ משכנתאות, בו הרצה אמיר. במסגרת קורס זה אף קיבל דוד שעורי השלמה אישיים מאת אמיר בגין שעורים אשר החסיר.
לאחר תום הקורס, החליטו הצדדים על מיזם כלכלי משותף של יעוץ למשכנתאות בעיר ירושלים.
מיזם זה עוגן בהסכם בין החברה לבין דוד אשר נכרת ביום 2.3.2015 ( להלן: "ההסכם") ואשר הצדדים חלוקים בדבר פרשנותו ומשמעותיו המשפטיות, יישומו, הפרתו על ידי מי מהם, וכמובן הסעדים להם זכאי כל צד, לשיטתו מכח ההסכם.
הוראות ההסכם
מאחר וטענות הצדדים מתבססות בעיקרן על ההסכם ומשמעויותיו, אקדים כבר עתה ואתאר את הוראות ההסכם המהותיות לעניין הסכסוך שבפני.
עיקרי ההסכם קובעים כי כוונת הצדדים הייתה להכניס את דוד " כשותף" לפעילות החברה באזור ירושלים והסביבה.
"הואיל וצד א' (החברה – ד.פ) מעוניינת להכניס שותף בפעילות שלה בתחום ייעוץ המשכנתאות בלבד באזור ירושלים והסביבה...
והואיל וצד ב' (דוד – ד.פ) מעוניין לשתף פעולה עם צד א' לצורך כניסת שותף כאמור.
והואיל ובהתאם לפרוטוקול ישיבת בעלי המניות של צד א' הוחלט להתקשר עם צד ב' לצורך הכנסת שותף כאמור...
והואיל וברצון הצדדים לקבוע את התנאים, וההוראות בנוגע לשיתוף הפעולה ביניהם בהפעלת העסק המשותף, בנוגע להשקעותיהם בעסק המשותף, בנוגע ליחסים ההדדיים בינם לבין עצמם ביחס לניהול העסק המשותף ובנוגע לזכויותיהם וחובותיהם כלפיו
...
בהמשך ההסכם עוד נקבע:
2.1 עם החתימה על הסכם זה ותשלום מלא התמורה וההשקעה יחל צד ב' לעבוד כיועץ משכנתאות במסגרת הפעילות של צד א' ותחת חסותה.
2.2 צד ב' יהיה רשאי לעשות שימוש בפעילות המשרד אותו מנהלת צ' א' לרבות בחומר הפרסומי, טלפונית ( כך במקור – ד.פ), שימוש בשם משכנתא אישית וכיוצ"ב.
ובאשר להסדרים הכלכליים, ממשיך ההסכם וקובע:
4.1 בתמורה לשותפות, ישלם צד ב' לצד א' את הסכום של 50,000 ₪.
4.2 בכפוף לתשלום סכום זה צד א' מתחייב לשתף פעולה בכל הנוגע לפרסום העסק המשותף בירושלים לרבות באמצעות העברת חומר פרסומי ראשוני, הכוונה מקצועית וידע.
4.3 מוסכם על הצדדים כי בכל מקרה, סכום זה לא יוחזר לידי צד ב'.
....
5.1 בנוסף לתמורה המפורטת בסעיף 4.1 מתחייב צד ב' להשקיע בשותפות סכום נוסף של 50,000 ₪
5.3 (הספרור במקור – ד.פ) סכום זה יושב לידי צד א' (כך במקור – ד.פ) מידי חודש לאורך תקופת הפעילות של העסק המשותף כהחזר הלוואה של 1,000 ₪ בחודש.
5.4 הסתיימה פעילות העסק המשותף לפני השבת מלוא הסכום לידי צד ב', לא תוחזר היתרה לידי צד ב'
5.5 הצדדים מסכימים כי במהלך תקופת הסכם זה, יחולקו הרווחים לאחר ניכוי הוצאות השותפות ביחס של 50:50 בין הצדדים.
עוד מוסיף ההסכם וקובע הוראות בדבר הפעלת העסק המשותף:
6.1 הניהול המקצועי של השותפות יהיה באמצעות צד א'
6.2 קבלת ההחלטות בנוגע לשותפות תיעשה במשותף על ידי הצדדים. אולם ההחלטה הסופית תהיה בידי צד א'
6.3 מוסכם בין הצדדים כי הניהול הכספי והנהלת החשבונות של השותפות בתקופה האמורה בהסכם זה תעשה על ידי צד א'.
עוד חשוב לענייננו:
7.2 צד א' מחוייב ליתן ייעוץ מקצועי כל אימת שיתבקש לעשות כן על ידי צד ב'.
ההסכם עוד מוסיף ומפרט את מערכת היחסים בין הצדדים לאחר תום 18 חודשים, אז יוכלו הצדדים בהבנה להמשיך את מתכונת ההתקשרות או לשנותה באופן שדוד יעבור לנהל את השותפות, כולל בצוע הנה"ח, והחברה תמשיך בייעוץ מקצועי. אז גם חלוקת הרווחים הצפויה תשתנה.
לסיום קובע ההסכם סעיף סודיות החל על הצדדים, וכן:
10.2 כמו כן, צד ב' מתחייב שלא לעשות שימוש בחומרים ובאינפורמציה הניתנת לו וכן בידע שירכוש במשך תקופת ההתקשרות על ידי צד ב' שלא במסגרת הפעילות המשותפת ובתקופה של 24 חודשים לאחר סיומה.
10.3 סעיף זה הינו יסודי אשר יזכה את צד א' במקרה של הפרה בסכום של 50,000 ₪...
ניסוח הסכם זה, אשר אין חולק כי נעשה בידי החברה, אינו ברור דיו, ולא ניתן להבין מניסוחו המפורש אם התכוונו הצדדים להקמת מיזם כלכלי משותף ( joint venture); או שמא הכוונה הייתה להקים מעין שותפות בלתי רשומה; או שמדובר בהסכם זכיינות.
גם ההיגיון הכלכלי כפי שעולה מניסוח ההסכם אינו לגמרי מובן. די אם אתייחס להלוואה בסך 50,000 ₪ אשר דוד אמור להלוות לחברה ואשר צריכה להיות מוחזרת בתשלומים של 1,000 ₪ בחודש על פני 18 חודשים בלבד, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם חישובים מתמטיים פשוטים.
טענות הצדדים
לטענת דוד בשיחותיו עם אמיר, שידל אותו הנ"ל להיכנס " כשותף" בחברה.
דוד, המתאר עצמו כאמור " כצעיר תמים, חרדי אשר עולם התורה הינו כל עולמו", טוען כי הסתמך על מצגי אמיר, וחתם על ההסכם.
דוד שילם את הנדרש לפי ההסכם, בסך כולל של 100,000 ₪ בשני תשלומים (31.3.2015 ו19.5.2015), והחל לעבוד במסגרת ההסכם ב 12.4.2015.
לטענת דוד הוא השתכר בחודשים הראשונים לפעילות המשותפת סכום של 2,000 ₪ לחודש, וכן קיבל את החזר ההלוואה בסך 1,000 ₪ כאמור בהסכם.
דוד טוען כי במשך 7 חודשים לא קיבל הכנסות נוספות מהפעילות, וכי מקור הבעיה לשיטתו, במצגי שווא שהציג לו אמיר במו"מ לקראת כריתת ההסכם, מהם הבין שמדובר בפעילות קיימת בעלת הכנסות של כ 25,000 ₪ בחודש, אשר הוא יוכל להשתלב בה ולפתחה.
עוד טוען דוד כי לאחר שפנה לאמיר בתלונה כי מצבו הכלכלי מתדרדר, הציע לו זה לחפש עבודה נוספת, ולקחת הלוואה נוספת לשם גישור על החודשים הקרובים.
ביום 28.10.15 דוד שלח, באמצעות בא כוחו , לאמיר ולחברה מכתב ביטול ההסכם ודרישה להשבת סכום ההשקעה בסך 100,000 ₪, שיפוי בגין ההלוואה שדוד נטל בעצת אמיר בסך 43,600 ₪ וכן פיצויים בגין עוגמת נפש בסך 50,000 ₪, ובסה"כ 193,600 ₪.
בכתב התביעה מוסיף דוד ומבקש השבה בסך של 92,000 ₪ ( לאחר קיזוז 8,000 ₪ שקיבל בגין ההלוואה); פיצויים בגין הפסד השתכרות לפי שכר מינימום, בסך של 18,900 ₪ ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך 10,000 ₪. סה"כ דורש דוד 120,000 ₪.
דוד מבסס תביעתו כנגד החברה על שורת טענות במישור החוזי, ובהן:
הטעיה והצגת מצגי שווא במו"מ לכריתת ההסכם, תוך הפרת סעיף 15 לחוק החוזים ( חלק כללי) תשל"ג – 1973 ( להלן: "חוק החוזים");
חוסר תום לב במו"מ לכריתת ההסכם בניגוד לסעיף 12 לחוק החוזים;
וכן במישור הנזיקי עקב טענותיו למצג שווא רשלני, ופעילות ברשלנות בניגוד לסעיפים 35, 36 ו 56 לפקודת הנזיקין ( נוסח חדש) וכן בגין תרמית.
בנוסף, דורש דוד פיצוי בגין נזקים שנגרמו לו בתקופת פעילותו וזאת בשיעור שכר המינימום אשר יכל להשתכר, אילו עבד בעבודה אחרת.
עוד טוען דוד כי קיימת עילת תביעה ישירה כנגד אמיר, מנכ"לה כאמור של החברה, מהנימוקים כדלקמן: זהות בין הבעלים לחברה; התחייבות אישית של אמיר כלפי דוד ושימוש לא הוגן באישיות המשפטית הנפרדת של החברה וכן מכוח טענה להרמת מסך ההתאגדות מעל החברה כנגד אמיר " כאורגן החברה".
הנתבעים בחרו למקד הגנתם במישור התאגידי. לשיטתם הנתבעים, אכן פעילות החברה, עובר לכריתת ההסכם עם דוד, הייתה דלה, וכי החברה חיפשה דרכים להגדיל פעילותה ובחרה בדרך של שותפות אשר הינה " מעין זכיינות".
"באותו הזמן, פעילות החברה בירושלים הייתה מועטת מאוד והחברה חיפשה דרכים להגביר את פעילותה באזור זה, ועל כן כשהתובע רצה לפתוח עסק עצמאי משלו, הוצע לו הכניסה לשותפות ( מעין זיכיון) בסניף החברה בירושלים..."
ובהמשך:
" השותפות המדוברת הינה מעין זיכיון על הסניף של החברה, כאשר נדרשת השקעה מצד בעל הזיכיון וזאת בתמורה לקבלת המותג, השטח, ציוד משרדי, וייעוץ צמוד..."
הנתבעים מבהירים כי ההסכם הינו סטנדרטי וכי חתמו על הסכמים דומים עם זכיינים בביתר עילית ובבית שמש.
את אי הצלחת הפעילות הכלכלית תולים הנתבעים בהתנהלותו של דוד, אשר לטענתם לא הגיע לעסק באופן סדיר, ולא עשה את מירב המאמצים לשם הצלחתו. לטענת הנתבעים, דוד " הרים ידיים" מהעסק, לא עשה את הפעולות הנדרשות לשם גיוס לקוחות ועל כן לא היו הכנסות ומכאן רווחים לחלק.
עוד טוענים הנתבעים כי בשלב מסוים הבינו שדוד עבר לעבוד בחברה אחרת ועל כן הם שלחו לו ביום 4.5.2016 הודעה על סיום ההתקשרות.
מכתב זה אשר נשלח כ 7 חודשים לאחר מכתבו של דוד לנתבעים, כאמור לעיל, אינו כולל כל אזכור של מכתב זה.
עוד מציין מכתב הנתבעים לדוד: "כידוע ביום 2.3.2015 חתמת על הסכם עימנו ( להלן " ההסכם").
במסגרת הסכם זה, נכנסת כשותף בפעילותה של חברתנו באזור ירושלים והסביבה".
מכאן שאף בחודש מאי 2016 ראו הנתבעים בדוד כשותף בפעילות החברה, אשר אינו ממלא אחר הציפיות ממנו.
הנתבעים מבהירים כי יש לראות בטענות של דוד בכל הנוגע להתקשרות עם החברה כטעות בכדאיות העסקה אשר אינה מזכה בזכות לביטולו, וכי התנהלותם מולו במהלך המו"מ לקראת כריתת החוזה, ובהמשכו, הייתה ללא הטעיה או חוסר תום לב.
הנתבעים הגישו כנגד דוד תביעה שכנגד בעילה של הפרת ההסכם ודרישת פיצויים: 50,000 ₪ בגין הוראת סעיף 10.3 להסכם וכן סך נוסף של 10,000 ₪ מכח הוראת סעיף 11 להסכם.
דיון והכרעה
באשר לתביעה העיקרית של דוד כנגד החברה, דוד מעלה שלל טענות כנגד החברה החל משלב המו"מ לקראת כריתת ההסכם, וכלה בהתנהלותה במהלך בצוע ההסכם.
אקדים ואבהיר כבר עתה כי לא השתכנעתי מטענות אלו, וכי נראה כי דוד טעה בהערכתו את כדאיות העסקה, ובעיקר את הקשיים הצפויים בתחילת הדרך והיקף העבודה הרב שיהיה צורך להשקיע כדי להתבסס בשוק.
המו"מ לקראת כריתת ההסכם
מעדויות הצדדים עולה בבירור שדוד למד את נושא ייעוץ המשכנתאות, בין היתר מאמיר, התלבט, בחן את הנושא, והחליט בסופו של יום לחתום על ההסכם המוצע, כפי שנוסח על ידי החברה, וזאת ללא היוועצות עם עו"ד מטעמו.
מתצהירי הצדדים וחקירותיהם בפני, התרשמתי שבין הצדדים התקיים מו"מ אמיתי וכנה.
אני מקבלת את גרסת אמיר לפיה הסביר לדוד שמצב העסק בירושלים אינו טוב, אך יש למקום פוטנציאל כלכלי.
התרשמתי גם שדוד ערך בדיקות לא מועטות לגבי המקצוע בכלל ולגבי הנתבעת בפרט. בין היתר, דוד התייעץ עם זכיין אחר של הנתבעת, שאל בבנק אודות הנתבעת, וכאמור למד את תחום ייעוץ המשכנתאות, בו המשיך לעסוק גם לאחר פירוק המיזם המשותף.
עיקר התלבטותו של דוד היתה אם לפתוח עסק עצמאי בתחום, או להצטרף לעסק קיים ולפתח אותו. לאחר שקלא וטריא מרובים, ולאחר מו"מ כלכלי עם אמיר, החליט דוד לקבל את ההסכם המוצע.
מחקירתו הנגדית של דוד עולה כי התלבטות זו נמשכה כ 3 חודשים.
ש.ת זה היה בערך בחודש שבט כי הקורס הסתיים ביום כ"ב טבת.
ש. כלומר שלושה חודשים לפני שחתמת על החוזה בערך, את התנאים המסחריים של החוזה כבר ידעת?
ת. כן, ידעתי שהוא רוצה מאה אלף ₪.
מעדויות הצדדים ותצהיריהם עולה שדוד בדק את מחיר הזיכיון הנדרש, אף עם זכיין אחר של החברה בעיר ביתר, אשר שילם 80,000 ולא 100,000 כפי שדוד נדרש לשלם, ועל כן דוד ניהל מו"מ כספי עם אמיר בנושא המחיר.
מכל המוצג בפני בתיק זה עולה כי המו"מ הכלכלי בין הצדדים נוהל בתום לב, ומתוך שקיפות ראויה. אמיר ענה לשאלות דוד, הפנה אותו לזכיינים אחרים, הסביר לדוד את מבנה ההוצאות הנדרשות, ואת שיטת הזכיינות המוצעת, וכי נוהל מו"מ בנושא.
לא מצאתי כל תימוכין לטענת דוד להטעיה או לתרמית או לניהול מו"מ בחוסר תום לב לשם שידולו לכאורה של דוד לחתימה על הסכם.
דוד גם לא הרים את נטל הראיה לגבי התנהלות קלוקלת אחרת מצד החברה בשלב המו"מ לקראת כריתת ההסכם.
יחד עם זאת, מובן כי על אף היסודיות שאפיינה את בדיקת העסקה המוצעת על ידי דוד מהבחינה הכלכלית, הרי שבנושא המשפטי, בחר דוד שלא להיוועץ בעו"ד, וזאת על אף שידע כי ההסכם מנוסח על ידי עו"ד.
תשובת דוד לכך, כפי שעולה מחקירתו הנגדית, אינה משכנעת:
"ש.ת קראתי את ההסכם, באותו מועד, אני לא הבנתי אז כלום.
ש. האם ביקשת ממנו לקחת את החוזה?
ת. לא, הייתי במצב של אי נעימות איתו, לא חשבתי שהוא יוציא את החוזה, הראה לי שהוא מורשה חתימה של יועצי משכנתא ואפשר לחתום.
ש. אתה טוען כי בכסף שנתת זה כל עולמך, אתה לא מבין, לא יכולת לתת למישהו לבדוק את החוזה?
ת. יש סעיף שכתוב שזה חוזה סודי ולא יכול לצאת החוזה.
ש. האם ביקשת ממנו להתייעץ עם אדם נוסף לגבי הכתוב בחוזה?
ת. שאלתי אותו מי הכין את החוזה, אמר לי שאחיו שהוא עו"ד וסמכתי עליו."
כלומר דוד ידע שאינו מיוצג בהסכם, טען שאינו מבין את ההסכם, אך לא ביקש להראותו לעורך דין מטעמו, ואף לא טען כי ביקש להראות אותו וסורב בשל סעיף הסודיות. הטענה בדבר הסודיות אינה משכנעת, ויש בה כדי להעיד על מהימנותו של דוד. הן מהטעם שהנתבעים איפשרו לו להתייעץ עם זכיינים אחרים, עם בנקים למשכנתאות ועוד, דבר המעיד שלא ניסו להסתיר דבר או להסתיר את ההסכם עצמו, והן מהטעם שמניסוח ההסכם עולה שהכוונה הינה לסודיות ככל שהיא נוגעת לסודות מסחריים ומקצועיים ולא לקיום ההסכם עצמו. מכאן שגירסתו של דוד אין בה כדי להסביר מדוע לא פנה לעורך דין ומדוע לא התייעץ, חרף העובדה שלא היה לו ניסיון עסקי קודם.
אוסיף ואציין כי בדקתי את טענת דוד לפיה אמיר הציג בפניו מצג שהחברה הרוויחה 25,000 ₪ לחודש עובר לתחילת המיזם. "הראיה" היחידה שדוד הציג להוכחת טענתו הנ"ל הינה בתמליל הקלטת שיחתו עם אמיר מ 25.10 (לא מצויינת שנה) ובה מופיעים הדברים כדלקמן:
עמ' 19 שורות 12 – 16:
"דוד: תראה אני לא מחזיק את הבית כלכלית. אתה מבין? היא אומרת "איפה ה 25 אלף שקל לחודש, אמיר אמר ככה המשרד עושה, זה נורא, תבין לא קניתי לי עדיין ארון בבית מאז שעברתי אחרי פסח, לא ספה
אמיר: כן"
ובהמשך: בעמק 32 לתמלול שורה 6:
"דוד: לא. 3 צ'קים, זה לא... אויי... אישתי אומרת לי שומת מס 25 אלף לחודש
אמיר: מה אני אגיד, אני לא שיקרתי לך מלכתחילה ואני לא אשקר אותך"
בחקירתו הנגדית מכחיש אמיר כי הצהיר על הכנסות של 25,000 ₪.
כשנשאל מדוע ענה "כן" הסביר: "אני לא יודע למה הכן התייחס. וודאי שלא עניתי על ה 25,000 ₪ כי מעולם לא דובר על 25,000 ₪...
ממסמכי הנהלת החשבונות אשר החברה הציגה, ואשר לא נסתרו, עולה כי סך התקבולים של החברה בין התאריכים 1.9.2013 – 02.03.2015 (מועד תחילת ההסכם) היה 162,865, כלומר כ 9,000 ₪ לחודש בלבד.
אשר על כן אני מקבלת את גרסת החברה לפיה לא הוצג לדוד מצג לפיו לחברה מחזור הכנסות חודשי של 25,000 ₪. מהשיחה עצמה אני מתרשמת כי התגובה של אמיר ב"כן" העיד על כך שהוא מקשיב לדברים ולתלונות של דוד, אך תוכן הדברים עצמם מעיד על כך שדוד עצמו לא ייחס לאמיר את ההתחייבות למחזור הכנסות חודשי של 25,000 ₪. דוד מייחס את הסכום הזה לסכום שאשתו טוענת שהוא אמר לה, אך אינו אומר לאמיר, "היכן הכסף שהבטחת לי". כל זאת מעיד על כך שדוד ידע שלא הייתה הבטחה כאמור, ואם היה מעז ושואל את אמיר על הבטחה כזו, היה מקבל תשובה שהיא בגדר הכחשה גורפת.
על כן אני דוחה לאור זאת את טענות דוד בכל הקשור להתנהלות החברה לפני כריתת ההסכם ובכלל זאת טענותיו להטעיה, תרמית, מצג שווא, חוסר תום לב במו"מ.
למעלה מהצורך, ועל אף שדוד מיקד טענותיו כנגד הנתבעים בתקופה שלפני כריתת ההסכם, בחנתי גם את הנעשה בחודשים הספורים בהם המיזם המשותף פעל.
הצדדים חלוקים ביניהם בדבר מידת המעורבות של כל אחד במשרד ובפעילות העסקית. לטענת אמיר, דוד התרשל בעבודתו, לא השקיע מאמץ וזמן מספיק במקום, ועל כן המיזם לא צלח.
דוד מתאר בתצהירו את התנהלות המיזם באותם הזמנים. אמיר הוסיף לתצהירו אף פירוט מיילים בינו לבין דוד המצביעים על עבודה סדירה של שני הצדדים. נראה כי על אף מאמצי אמיר והחברה מחד ודוד מאידך, המיזם המשותף פשוט לא צלח.
אני לא מוצאת פגם בהתנהלות החברה במהלך קיומו של ההסכם.
הרמת מסך?
בכל הנוגע לטענות האישיות כנגד הנתבע 2 הרי שאתייחס אליהן למעלה מן הצורך, נוכח מסקנתי כי החברה נהגה כראוי.
סעיף 6 לחוק החברות תשנ"ו – 1999 ( להלן: "חוק החברות") קובע את המסגרת הנורמטיבית מכוחה ניתן להרים את מסך ההתאגדות מעל בעל מניות בחברה.
"6. (א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,
ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)( א) או ( ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.
אין חולק כי בכל המו"מ של דוד עם אמיר, לפני כריתת ההסכם, ולאחריו, היה ברור לשני הצדדים כי אמיר הינו מנהלה של החברה, וכי הפעילות המתבצעת עובר לחתימה על ההסכם, ואף לאחריו תהיה של החברה ולא של אמיר.
התובע הרחיב בתצהירו ועדותו בהבהרת הקשר שהיה לו עם אמיר, אך לא מצאתי בכל זה ראיה כלשהי לשימוש פסול שאמיר עשה בחברה.
"אישיותה המשפטית העצמאית של החברה מבוסס על קיומו של " חיץ" בינה לבין בעלי מניותיה. ה " מסך" המפריד בין זכויותיה וחובותיה של החברה לבין זכויותיהם וחובותיהם של בעלי מניותיה, בין תכונותיה של החברה לבין התכונות של בעלי מניותיה" פרופ' יוסף גרוס, חוק החברות, מהדורה חמישית, כרך א' עמ' 241.
חרף קיומו של " מסך" התאגדות זו, התפתחה בבתי המשפט ובעקבות זאת בחוק החברות, גישה, לפיה ניתן להרים את " מסך" ההתאגדות מעל בעלי מניותיה של חברה.
הגישה הרווחת בימינו היא כי יש לעשות זאת בזהירות רבה, ובנסיבות חריגות המפורטות בחוק, ובעיקר כאשר נעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה. "כל אימת שהפרגוד המשפטי שימש אמצעי לעקיפת הדין או להונאת נושים" שם, עמ' 242.
בתי המשפט בישראל נדרשו לסוגיה זו לא אחת, ודי אם אצטט את כב' השופט דנציגר אשר היטיב לסכם הסוגיה כדלקמן: "ידוע, לחברה אישיות משפטית נפרדת, כך שקיים " חיץ" בינה לבין בעלי מניותיה וקיים " מסך" המפריד בין תכונותיה של החברה לבין התכונות של בעלי מניותיה. יחד עם זאת, נקבע כי בהתקיים תנאים מסוימים, בית המשפט יהיה רשאי " להרים את המסך" ולייחס לבעלי המניות בחברה זכויות וחובות של החברה. הסעד של הרמת מסך הינו סעד קיצוני ומרחיק לכת שכן הוא יוצר שינוי בדיעבד של מערך היריבויות המשפטיות בידי בית המשפט ובכך הוא עלול ליצור מצב שיש בו כדי לסכל את הציפיות הלגיטימיות של הצדדים הישירים לסכסוך ואף לערער את יציבות המוסד המשפטי של התאגיד באופן כללי. חוק החברות, תשנ"ט-1999 עיגן, בסעיף 6, באופן מפורש את הדוקטרינה של הרמת מסך, תוך הענקת סמכות רחבה לבית המשפט. תיקון מס' 3 לחוק החברות צמצם את המקרים שבהם ניתן יהיה לעשות שימוש בדוקטרינה זו לרשימה סגורה של מקרים. לאחר תיקון מס' 3, העילה להרמת מסך, מקום שבו מצא בית המשפט כי בנסיבות העניין הדבר " צודק ונכון", שוב לא עומדת כעילה עצמאית לבדה, אלא נדרש בנוסף, כי יתקיים אחד המצבים המתוארים בסעיף 6, קרי, שהשימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נעשה כדי להונות אדם, או לקפח נושה של החברה; או באופן הפוגע בתכלית החברה, ותוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה. בנוסף, קובע סעיף 6 לאחר התיקון כי השימוש בהרמת מסך יעשה במקרים חריגים בלבד. כמו כן, נוספה בסעיף 6 לחוק החברות דרישה ליסוד נפשי, ולפיו נדרשת מודעות של בעל המניות, כאשר גם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, אך הימנעות מלבררם, ייחשבו למודעות, למעט אם מדובר ברשלנות בלבד." ( ע"א 313/08 עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינראוי , סד (1) 398. ראה גם עא 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון);
נטל הראיה לקיומם של נתונים חריגים המאפשרים את הרמת מסך ההתאגדות, מוטל על התובע, וזה לא הרימו כפי שפירטתי דעליל. מכאן שדין התביעה כנגד אמיר ברדוגו, הנתבע 2, להידחות.
התביעה שכנגד:
הנתבעים טוענים כי התובע הפר את ההסכם בכך שלא שקד כראוי על גיוס לקוחות וסגירת עסקאות. טענה זו עומדת בניגוד לכך שהתובע מילא את חלקו הכספי בהסכם ואף פעל במשרד של הנתבעת, ובהמלצתו של אמיר חיפש עבודה נוספת כדי שיוכל להתפרנס במהלך התקופה שבה המשרד מתאזן כלכלית.
מאחר ושני הצדדים החליטו על דעת עצמם לסיים את ההתקשרות ביניהם, כל אחד במכתב מטעמו, הרי שאינני מוצאת כי מי מהצדדים הפר את ההסכם באופן המזכה את הצד שכנגד בפיצוי.
לאור כל האמור לעיל אני דוחה את תביעת דוד על כל רכיביה: השבה בסך 92,000 ₪, הפסד השתכרות ( אלטרנטיבי) בסך 18,900 ₪ ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך 10,000 ₪, ובסה"כ 120,090 ₪.
ומאחר ואף החברה לא הרימה את נטל הראיה להוכחת נזק כלשהו שנגרם לה עקב התנהלות דוד, אני דוחה אף את התביעה שכנגד אשר הגישה כנגד דוד בסך של 60,000 ₪.
לצערנו, במציאות הכלכלית, יתכנו מצבים בהם מיזמים אינם מצליחים, ואין בהכרח אשם בכך במישור המשפטי.
בנסיבות העניין, ישא כל צד בהוצאותיו, וזאת על אף החלטתי מיום 3 אפריל 2017, לפיה ככל שהתובע לא ירים את הנטל כנגד הנתבע 2 באופן אישי הוא יחוייב בהוצאות. החלטתי בעניין ההוצאות נוגעת גם לכך שהתובע השקיע סכומים ניכרים במיזם שבסופו של יום לא צלח.
ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ט, 28 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.