הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 58867-01-17

לפני
כבוד ה שופטת מרים קסלסי

התובע
פלוני
ע"י ב"כ עוה"ד עמית פוגל ואח'

נגד

הנתבעת
הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד זהבה פלושניק ואח'

פסק דין

מבוא
התובע יליד 1986 נפגע בתאונת דרכים ביום 13.5.15. אין מחלוקת בין הצדדים בדבר חבות הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו ל ו בעקבות התאונה, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. המחלוקת היא בשאלת גובה הפיצוי.

לתובע מונו שלושה מומחים רפואיים, בהתאם לבקשתו.
בתחום הפסיכיאטרי מונה ד"ר גיא אור שקבע נכויות זמניות (10% לחודש הראשון ו-5% למשך שלושה חודשים נוספים), אולם שלל נכות צמיתה וקבע כי תסמיני חרדה חלפו באופן כמעט מלא ומה שנותר אינו מקנה אחוזי נכות. יש לציין בהקשר זה כי קיימת תחלואה נפשית במשפחת התובע ו גם התובע קיבל בעבר טיפול פסיכולוגי בגיל 11-12, בזמן שירותו הצבאי, מ-2004 ועד 2007, טיפול אחרון היה סמוך לפני התאונה.

בתחום אף אוזן גרון מונה ד"ר יורם גורביץ שאף הוא שלל נכות ואף רמז לכך שתלונותיו של התובע אינן הולמות את הרישומים הרפואיים, את מבנה מע' האוזן הפנימית ואת העובדה שה תובע מתאמן בחדר כושר ללא ההפרעות שציין (בעיית שמיעה, טנטון וסחרחורת).

בתחום האורתופדי מונתה ד"ר מיכל עמית כהן. בתחום זה נמצאה נכות צמיתה שעל שיעורה חלוקים הצדדים.

התובע ויתר על טענותיו לנכות צמיתה בתחום הפסיכיאטרי ואא"ג.

הנכות הרפואית
בתחום האורתופדי קבעה ד"ר מיכל עמית-כהן 3% נכות צמיתה בעמוד שדרה צווארי בשל הגבלת התנועה בצוואר ביישור ובסיבוב הצוואר (בהתאם לסעיף 37(5) א' לתוספת ל תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956).
עוד קבעה 5% נכות צמיתה בשל הגבלת התנועה המותנית (בהתאם לסעיף 37(7)א' לתקנות), כאשר 2% מתוכם ייחסה למצב רפואי קודם.

התובע זימן את מומחית ביהמ"ש להיחקר על חוות דעתה. החקירה התמקדה בניסיון לגרום לכך שהמומחית תשנה דעתה ותייחס את מלוא הנכות האור תופדית שמצאה בעמ"ש מתני (5%) לתאונה נשוא התביעה ולא רק 3% . עוד ביקש ב"כ התובע להביא לכך שישתמע מדברי המומחית כי בהיות התובע מנהל משמרת במסעדה מגבלותיו בתנועות הן משמעותיות לתפקודו.
ב"כ הנתבעת שלא חלקה על חוות דעת המומחית ניצלה ההזדמנות לחקור את המומחית בנוגע לעמ"ש צווארי, בניסיון לשייך חלק מן הנכות למצבו הרפואי הקודם של התובע.

כידוע, "לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנות הכלולות בחוות דעתו של המומחה הרפואי אותו מינה" (ע"א 9598/05 ממן נ' המגן (28.3.07). לחוות-דעת המומחה "משקל רב" ולפיכך "על דרך השגרה לא יטה בית המשפט להתערב בקביעות שבחוות הדעת הרפואית של מומחה שמינה" (ע"א 7617/07 יומה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (12.10.2008)).

לאחר חקירה נגדית ממושכת, לא מצאתי כי נסדקה חוות דעתה של המומחית, אשר תואמת את התיעוד הרפואי שעמד בפניה ומושתתת על נ יסיונה המקצועי רב השנים. המומחית חזרה והשיבה כי תלונות התובע בעבר בענין הצוואר או הכתף היו אירועים ספורדיים שחלפו, בניגוד לתלונותיו בנוגע לכאבי הגב (פרו' עמ' 7) ולכן סברה כי יש לייחס את כל הנכות בעמ"ש צווארי לתאונה ורק חלק מהנכות בעמ"ש מותני. החלטה זו סבירה בנסיבות הענין, ולכן אני מאמצת את חוות הדעת ככתבה וכלשונה. קרי; הנכות האורתופדית הכללית המשוקללת של התובע בגין עמ"ש צווארי ועמ"ש מותני היא 6% וליתר דיוק 5.91%

אעבור כעת לדון בראשי הנזק לפיצוי.

הפיצוי
כאב וסבל
לתובע מגיע פיצוי בגין כאב וסבל, בהתאם לנכות הרפואית וכאמור בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ( חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו- 1976. חישוב הסכום מגיע ל- 11,000 ₪. בקשת ב"כ התובע לפסוק את תקרת סמכותו לראש נזק זה, לפי 10% נדחית, בהעדר כל סיבה מוצדקת לכך.

הפסד שכר לעבר
על אף שנקבעו לתובע נכויות זמניות, לא הוכח כי הפסיד שכר או כי נעדר מעבודתו ולא שולמו לו דמי מחלה. במצב דברים זה אין לפסוק כל סכום בגין ראש נזק זה. ב"כ התובע בסיכומיו זנח ראש נזק זה, אולם בתחשיב הנזק שהגיש קודם לכן נטען לפיצוי על דרך האומדנא בסך 10,000 ₪, דרישה זו, אם התכוון לעמוד עליה גם בסיכומיו, אני דוחה. כידוע נזקי עבר יש להתכבד ולהוכיח באופן פרטני ומדויק (ראו ע"א 355/80 אניסימוב נ' מלון טירת בת שבע (1981), בוודאי כאשר מדובר בשכיר שקיבל תלושי שכר, ואף אם לא נשמרו בידיו יכול היה לשחזרם. על פניו מדוח רציפות בעבודה של המל"ל, לפני התאונה ולאחריה בשנים 2015-2016 השתכר בתחום המסעדנות בסך של כ-7,000 ₪ לחודש ואילו כיום הוא משתכר כ-11,000 ₪ נטו (לאחר שעות נוספות ועבודה בשבת).

גריעת כושר השתכרות
לאחר שקבעתי כי הנכות האורתופדית של התובע עומדת על כ-6% בגין מגבלות בתנועות הצוואר ובגב התחתון, נשאלת השאלה האם הנכות הרפואית גורמת לנכות תפקודית והאם זו גורמת לגריעה מכושר השתכרותו של התובע.
שיעור הנכות הרפואית אינו מבטא בהכרח את הנכות התפקודית, זאת מבלי לגרוע ממרכזיותו של נתון זה בקביעת הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות (לגבי ההבחנה בין נכות תפקודית לאובדן כושר השתכרות ראו: ע"א 50/62 קליין נ' רוזנברג (1962); ע"א 3049/93 ג'רוג'יסיאן נ' רמזי (1995)).
"בבוא בית המשפט לקבוע את הפסד השתכרותו של הניזוק לגבי העתיד, עליו להביא בחשבון את ההפרש בין מה שהניזוק היה משתכר אחר התאונה אלמלא המום לבין כמה שהוא משתכר או עשוי להשתכר במומו" ( ע"א 448/87 המרמן נ' חסן (1989) ).

כאמור, התובע לא הציג תלושי שכר ערב התאונה, ולא הוכיח כי שכרו הנוכחי יכול היה להיות גבוה יותר אלמלא נכותו הרפואית. את אמרת התובע בתצהירו כי דחה הצעה להיות מנהל מסעדה בשל מגבלותיו הפיסיות יש לראות כעדות יחידה של בעל דין, שלא לומר עדות כבושה. ב"כ התובע מבקש להמיר את הנכות הרפואית לתפקודית, כאשר את הנכות הרפואית הוא מעמיד על 8% (ולא 6%). לטענתו השילוב של שני מוקדי נכות עמ"ש צווארי ועמ"ש מותני תומכים בקביעה כי מדובר בנכות תפקודית משמעותית. בת.א (ים) 9730/09 חמאד נ' איילון חב' לביטוח בע"מ (8.2.2015) . אליו הפנה ב"כ התובע, נקבעו לתובע שם 5% נכות בשל הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי ו-5% נוספים בשל הגבלה בעמוד שדרה מותני. גם שם אגב חילק המומחה את האחוזים בין תאונה אחת לתאונה השניה ו צוטט מפיו כי אין דרך מדעית לבצע חלוקה זו, והיא מבוססת על רצף ביקורים, רושם קליני ותחושת בטן של המומחה. באותו מקרה דובר בנהג אוטובוס שהוכיח הפסד שכר בפועל בשל צמצום ימי הנהיגה וביצוע עבודה של סדרן. ביהמ"ש פסק לו הפסד השתכרות לפי 80% מהחישוב האקטוארי המלא.

ב"כ הנתבעת טענה להעדר נכות תפקודית, וזאת נוכח הנכות הנמוכה והעובדות הבאות: התובע נסע לחו"ל חודש וחצי לאחר התאונה, לא הוכיח שקיבל טיפול רפואי כלשהו, הוא נמנע מ לזמן עד ממקום עבודתו שיתמוך בטענותיו בדבר קשיים בתפקוד בעבודה, מאז התאונה הוא לא הפסיד שכר, וכשעבר להתגורר בת"א החל לעבוד כאחראי במסעדה שכרו עלה והוא מתמיד בעבודה זו ממאי 2016 ועד היום.
ב"כ הנתבעת מפנה לע"א 286/89 קז נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב ( 1989), שם נאמר בין היתר כי " קורותיו של התובע מיום התאונה ועד מועד פסק הדין יש בהם להשליך וללמד בדבר קיומה או אפשרות קיומה של הגבלה" וכאשר "אין לדעת מה הפרעה תיגרם לתובע בעתיד בגין נכות זו אפילו נראה הדבר רחוק בשלב זה של חייו הדרך הנאותה לפצותו היא בקביעת סכום גלובאלי", ולכן טענה ב"כ הנתבעת בסיכומיה כי לכל היותר יש לפסוק לתובע בגין ראש נזק זה סכום גלובאלי של 10,000 ₪.

בנוגע לקטינים היתה נטייה לקבוע גריעת כושר השתכרות לעתיד, באותו שיעור של הנכות הרפואית, אולם נדמה שלאחר דברי כב' השופט עמית ברע"א 7798/18 פלונית נ' שושנה ואח' (22.11.18) יש להמעיט בכך. "כאשר הנכות הרפואית היא נמוכה ועומדת על 5%, ההנחה היא שמידת ההגבלה וההשפעה על התפקוד היום-יומי אינה בהכרח זהה לנכות הרפואית, והפרקטיקה הנוהגת היא לפסוק סכום גלובלי".

התובע בן 33.5 אמנם בתצהירו הצהיר כי המסעדנות (אחראי משמרת, מנהל מסעדה) הוא המקצוע שלו, מצד שני, הוא מודע לכך שמדובר בענף לא יציב, כך שספק רב אם יתמיד בו עד ליציאתו לפנסיה, מה עוד שהוא אוחז בידיו בתעודת מנהל ומפיק אירועים ואף עבד בתחום מספר שנים. לכן, איני מתרשמת שהעבודה הנוכחית היא היחידה שהתובע מסוגל לה, וגם בה אין הוא נדרש להרים משאות או להתכופף. בהיותו אחראי משמרת, איש אינו מפקח על מספר המנוחות שהוא נוטל לעצמו ו עבודתו הפיזית קלה לאין ערוך מזו של העובדים תחתיו.

בחלוף כמעט חמש שנים מאז התאונה, בהעדר כל ראיה עד היום לגריעת כושר השתכרותו, ומאידך לא ניתן לדעת איזו הפרעה תיגרם לתובע בעתיד הרחוק, הדרך הנאותה היא לפצותו בסכום גלובאלי.
נוכח כל האמור לעיל, אני מוצאת לנכון לפסוק ל תובע בגין ראש נזק זה סך גלובאלי של 60,000 ₪. (פחות משליש מהחישוב האקטוארי המלא).

הוצאות המומחים
הנתבעת נשאה בשכר טרחתם של שלושת המומחים הרפואיים שמונו ואילו התובע נשא בסכום של 2,925 ₪ בגין זימונה של ד"ר מיכל עמית-כהן לחקירה על חוות דעתה. לטענת ב"כ התובע על הנתבעת להשיב לו סכום זה באשר חקירתה היתה נחוצה "ולו על מעת לאמוד על משקלה התפקודי של הנכות הרפואית בצוואר ובגב" (סיכומים בע"פ, פרו' עמ' 16 ש' 2). טענה זו יש לדחות מכל וכל. קביעת הנכות התפקודית נעשית על ידי בית המשפט ולא על ידי המומחה הרפואי, ומשנותרה חוות דעתה של ד"ר עמית-כהן על כנה, על התובע לספוג הוצאות אלו.

מנגד טענה ב"כ הנתבעת כי על התובע להשיב לנתבעת את הסכומים ששילמה לשווא בגין שני המומחים הרפואיים שקבעו 0% נכות צמיתה (בתחום אא"ג ובתחום הנפשי) ובסה"כ סך של 10,500 ₪ בתוספת מע"מ. ב"כ התובע השיב על כך כי קיומו של תיעוד רפואי שהצדיק מינוי המומחים מלכתחילה שולל את הטלת הסכום על התובע וכי לכל הפחות משקבע המומחה הפסיכיאטרי נכויות זמניות, די בכך כדי להצדיק את מינויו גם בדיעבד.
על כך אשיב כי "ראשית ראיה" המצדיקה מינוי מומחה רפואי נשענת על ההלכה הפסוקה לפיה אין לסגור הדלת בפני התובע, במיוחד כאשר מדובר בתביעה לפי חוק הפלת"ד, שהרי אינו יכול להציג חוות דעת מטעמו , אולם, בתום שמיעת הראיות, כאשר ראשית הראיה לא הניבה נכות צמיתה או נכות זמנית שגרמה להפסד כספי כלשהו, מחויב התובע להשיב הוצאות אלו לידי הנתבעת, זה הצד השני של המטבע בליבראליות הנהוגה במינוי מומחים על חשבון חברת הביטוח (ראו רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (30.5.12)).

אשר על כן אני מחייבת את התובע להשיב לנתבעת את הוצאות שני המומחים (א.א.ג ופסיכיאטרי) בהן נשאה.

הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר ולעתיד
התובע ביקש לפסוק לו סך של 5,000 ₪ על דרך של אומדן. לא הוצגה ולו קבלה אחת לרפואה שיש בה כדי לתמוך בהוצאה כלשהי. כל ההוצאות הרפואיות אמורות להיות משולמות על ידי קופת החולים כאמור בחוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד-1994. התובע מחזיק ברכב פרטי כך שלכל היותר שילם פה ושם עבור חניה, כשהגיע למספר בודד של טיפולים פיזיותרפים. אכן, בנוגע להוצאות בסכומים קטנים וזניחים בתי המשפט לא תמיד מקפידים עם התובעים שלא שמרו תיעוד מלא, אף שלכאורה לא צריך להיות קושי בכך, ולכן אני אומדת הוצאות אלו לעבר ולעתיד בסך כולל של 2,000 ₪.

עזרת הזולת
התובע לא נזקק לעזרת הזולת מיד לאחר התאונה. הוא שוחרר באותו היום ושיעור הנכות הרפואית שנקבעה לו לא מלמדת באופן חד משמעי על כך שיזקק בעתיד לעזרה כלשהי. אף על פי כן, בשל עשרות השנים הבאות שעוד צפויות לתובע לחיות , גם כאן אני ניאותה לקבוע סכום סמלי בגובה של 5,000 ₪ בלבד.

סוף דבר
אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א. כאב וסבל 11,000
ב. הפסד השתכרות לעתיד 60,000
ג. הוצאות לעבר ולעתיד 2,000
ד. עזרת הזולת 5,000
ד. בניכוי הוצאות המומחים ( 12,285)
סה"כ 65,715 ₪

על הסכום הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל, וכן החזר בגין הוצאות אגרה ששילם התובע ושכר טרחת עורך דינו בשיעור של 13% ומע"מ. ביתרת האגרה שיש עדין לשלם מחויבת הנ תבעת.

ניתן היום, י"ז שבט תש"פ, 12 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.