הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 55835-10-13

בפני
כב' השופטת מרים ליפשיץ-פריבס

התובעת
גילה נפתלין ת.ז. XXXXXX770
ע"י ב"כ עו"ד רות שפיצר

נגד

הנתבעת

שולמית סיבוני ת.ז. XXXXXX396
ע"י ב"כ עוה"ד שחר אגמון ומיכאל דובין

פסק דין

1. זוהי תביעה להחזר הלוואה בסך של 70,000 ₪ שנטלה הנתבעת מהתובעת.
תמצית טענות הצדדים:
2. התובעת טוענת כי נתנה את ההלוואה לנתבעת בסך של 70,000 ₪ (להלן-"ההלוואה"; "הכספים") על רקע קשרי ידידות ביניהן. זאת על מנת לסייע לנתבעת בסילוק יתרת חובה של האחרונה בחשבון הבנק שלה ובכך, לאפשר לה לקבל משכנתא על דירתה שבבעלותה.

3. מועד פירעון ההלוואה עליו הוסכם היה תוך 3 חודשים מהמועד בו ניתנה. לא הואילו פניותיה של התובעת לנתבעת בדרישה להחזר ההלוואה. שכן, הנתבעת דחתה אותה בלב ושוב לרבות בטענה כי טרם ניתנה לה המשכנתא ו/או נמכרה הדירה שממנה היה עליה להשיב את ההלוואה, דבר המוכחש ע"י התובעת.

4. הנתבעת, מודה בקבלת הכספים מהתובעת וזאת, לא כהלוואה כי אם כסיוע עבורה.
בהתאם לכך, לא נחתם הסכם הלוואה ביניהן ואף לא נקבע מועד להחזרת הכספים ו/או ריבית בגינה. ההסכמות היו כי הכספים, יושבו בעתיד לתובעת ככל שמצבה הכלכלי יאפשר לה זאת בהיותה נתונה בהליך גירושין במועד מתן הכספים.

5. הוסיפה הנתבעת וטענה כי נוצר חוב לתובעת כלפיה בשל שירותיה לתובעת לשיווק, פרסום וייעוץ לניהול של משרד עורכי הדין שלה (להלן – "השירות"). התמורה המגיעה לה בגין השירות היא בסך של 67,933 ₪ ( להלן- "החוב", כמובא בחשבונית מיום 18.11.13 נספח לכתב ההגנה). התקיימו 12 פגישות ייעוץ לגיבוש אסטרטגיה שיווקית ופרסומית כולל יחסי ציבור, חשיפה תקשורתית, מבלי שהתובעת שילמה לה תמורה בגינן. לפיכך טענה הנתבעת לזכותה לקיזוז אותו הסכום מכל סכום שייקבע כי היא חייבת לתובעת.

6. עוד טענה הנתבעת כי התובעת הונתה אותה בכך שיצרה קשר במישרין או בעקיפין עם בעלה של הנתבעת בנוגע להלי ך הגירושין שנידון בבית הדין הרבני בפני אביה הדיין שפסל עצמו מאוחר יותר מלדון בעניינה.
דיון והכרעה:
7. אף שלא נערך הסכם הלוואה בכתב, השתכנעתי מהעדויות כי נכרת הסכם בעל פה בין בעלות הדין ל השבת ההלוואה לתובעת. הלוואה, ולא כספי סיוע, שניתנו אמנם על רקע יחסי חברות ביניהן ומבלי שהתובעת ויתרה בשלב כלשהו על פירעונה.
הת ובעת, העידה על חברות קרובה ואמיצה עם הנתבעת כפי שניתן גם ללמוד מהסכמתה לתת את ההלוואה וללא ריבית כלשהי בגינה. לדבריה, לא היה כל צורך בהסכם הלוואה הואיל ו"סמכתי את ידי על המילה שלה". אמנם, בהיותה עורכת דין, היא הייתה מייעצת ללקוחותיה לערוך הסכם הלוואה בכתב אך בנסבות דנן, הדבר לא נידרש בהתחשב במערכת היחסים החברית ( עמ' 11 שורות 26-30).

8. עם זאת, לא שוכנעתי מעדות התובעת כי הוסכם על פירעון ההלוואה תוך 3 חודשים.
יפים הדברים מקום בו ההלוואה ניתנה בידיעתה כי הנתבעת מצויה בהליך גירושין וכי מצבה הכלכלי אינו טוב. לדבריה, הנתבעת ביקשה לפרוע יתרת חובה בחשבון העו"ש שלה על מנת שיהא בידה לקבל משכנתא על דירה שבבעלותה ברמת גן וממנה, להשיב לה את ההלוואה (עמ' 12 שורות 15-16).
התובעת לא הוכיחה מה היתה יתרת החובה של הנתבעת בחשבונה אם הוא בגובה ההלוואה על מנת שתתאפשר נטילת המשכנתא וכן, מה היה הבסיס להערכתה כי בתוך 3-4 חודשים תינתן המשכנתא. יתירה מכך, היטב היה ידוע לתובעת בשל קשריה עם הנתבעת, כי היא בעיצומו של סכסוך והליך גירושין שצפוי שהתובעת כעו"ד, תעמוד על קשיים לכאוריים שעשוי שייווצרו בגינו להשגת אמצעי מימון ולהשבת ההלוואה ( עמ' 12 שורות 14-18).

9. לא הוצגו מכתבי דרישה או מסרונים של התובעת לנתבעת מהם ניתן ללמוד על המועד עליו הוסכם להשבת ההלוואה. בדומה לכך, לא הוצגו ראיות על שיחות יוצאות ונכנסות ביניהן במועד עליו הוסכם לכאורה לפירעון ההלוואה או בסמוך לו. התובעת, טענה לראשונה בעדותה כי מכשיר הפלאפון שלה ניזוק מבלי שהביאה ראיות מחברת הסלולר בנוגע לטיב הקלקול ובדבר מניעה משחזור המסורנים ו/או הצגת ראיות על מועדי השיחות לנתבעת (עמ' 12 שורות 20-30).

10. בנסיבות אלו אני קובעת כי לא הוכחה גרסתה של התובעת על הסכמה להחזר ההלוואה תוך 3-4 חודשים .

11. מנגד, הנתבעת גם היא לא הוכיחה את גרסתה לפיה הוסכם כי ההלוואה היא ללא הגבלת זמן וכי היא תוחזר רק ככל שמצבה הכלכלי יאפשר לה זאת. מהעדויות השתכנעתי כי ההלוואה ניתנה לנתבעת כ"הלוואת גישור" על מנת לאפשר לה לבצע פעולות שונות בחשבון הבנק שלה ולצורך כיסוי יתרת חובה בבנק ואפשרות לקבלת משכנתא על הדירה שבבעלותה, ככל שיכוסה החוב בבנק. הידיעה של התובעת על יתרת חובה בבנק וכוונת מכירה או נטילת משכנתא על הדירה , מתיישבת עם גרסתה לפיה ההלוואה ניתנה כדי לאפשר לנתבעת להגשים את תכניותיה בנוגע לאותה דירה , באחת מאותן דרכים. כך גם עולה מכתב ההגנה על בחינת אפשרות למכירת הדירה ומהתמורה, להשיב את ההלוואה (סעיף 15).

12. אוסיף, כי לא התרשמתי כי היה ביחסי החברות בין הצדדים כדי לבסס נכונות של התובעת לאפשר לנתבעת, להשיב את ההלוואה רק בהתאם לצרכיה היא ובהתעלם מהאינטרס של התובעת כי יושב לה כספה בפרק זמן סביר ממועד ההלוואה. יפים הדברים בפרט משלא הוסכם על ריבית כלשהי כי אם על השבת הקרן בלבד (עמ' 19 שורות 2-4 ו-14-17) ובעוד הנתבעת לא דואגת להעברת תשלומים כלשהם לתובעת, ולו גם לשיעורין, במהלך התקופה ממועד מתן ההלוואה בחודש דצמבר 2012 ועד מועד הגשת התביעה ביום 27/10/13.

13. ככל שהייתי מקבלת את גרסת הנתבעת בדבר השבת ההלוואה רק אם ומתי שמצבה הכלכלי יאפשר לה זא ת, לא הורם הנטל להוכיח כי טרם הבשילו התנאים להשבה. שכן, לא הובאו ראיות בנוגע למצבה הכלכלי הדחוק, בין אם בהצגת יתרות בחשבון ובין אם בהצגת דו"חות כספיים על הכנסותיה מעבודתה בתחום המיתוג והתקשורת או בכל ראייה אחרת. בדומה לכך, לא הוכח דבר קיומה של מניעה או סירוב של הבנק בנוגע למשכנתא על הדירה שיכול שתהיה אחד ממקורות המימון להחזר ההלוואה.

14. משלא הוסכם על מועד פירעון ההלוואה , המועד ייקבע בהתאם לסעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 הקובע: "חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה, במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש". ( ע"א 776/80 ‏ ‏london israel british bank‏ נ' עיזבון ולטר נתן ויליאמס ז"ל, 24.09.84; ד"נ 32/84 עיזבון ולטר נתן וויליאמס ז"ל נ' ‏london israel british bank 21.03.90 פסקה 18 לפסק הדין של השופט ברק, כתוארו אז ; ע"א 10474/03 עודד הכהן נ' מלונות הים התיכון בע"מ, 24.11.05)

15. הוכח כי היחסים בין בעלות הדין לא היו כתמול שלשום לאחר מעצרה של התובעת שלדידה של הנתבעת יצר אצלה חשש בדבר פעולות בניגוד אינטרסים מצד התובעת ביחסיה אתה. כפועל יוצא סבירה גרסתה של התובעת אותה אני מקבלת, לפיה היא דרשה אז מהנתבעת שתשיב את ההלוואה לאחר הפסקת החברות ביניהן. מה עוד, שבהגשת התביעה היה כדי ללמד על הדרישה להשבה ובחלוף התקופה כאמור, היה על הנתבעת להשיב את הלוואה.
בנסבות אלו אני קובעת כי קמה לתובעת הזכות להחזר ההלוואה שהגיע כבר מועד פרעונה.
קיזוז:
16. ייאמר תחילה, כי בכתב ההגנה נטען טענת קיזוז ביחס לשכרה של הנתבעת ממתן שירותיה לתובעת, מהחוב בגין ההלוואה. ואילו במסגרת תצהירה של הנתבעת נטען לראשונה בהרחבת חזית אסורה, כי הוסכם כי ההלוואה תיפרע מהתמורה המגיעה לנתבעת בגין שירותיה לתובעת. למעלה מן הנדרש אוסיף כי הגרסה המאוחרת, גם אינה מתיישבת עם הגרסה הראשונה לפיה הכספים יושבו ככל שמצבה הכלכלי של הנתבעת יאפשר לה זאת כמו גם נוכח היעדר הסכמות מראש על היקף השירות, תקופתו והתמורה בגינו, שלא הוסכם עליהם מראש.

17. בחנתי את שאלת ההתקשרות למתן שירותים ע"י הנתבעת לתובעת לקדום משרדה, משרד עו"ד בייעוץ לפיתוח המשרד וניהול אפקטיבי שלו וכן גיבוש אסטרטגיה שיווקית ופרסומית במסגרת 12 פגישות עסקיות ( להלן-"השירות", סעיפים 5 ו-6 לכתב ההגנה).

18. בין הצדדים לא נכרת הסכם להזמנה שירות והתובעת, הכחישה כי הזמינה או קבלה שירות מהנתבעת. לפיכך, נדרשתי תחילה למסכת העובדתית בשאלת מתן השירות.

19. התובעת, התנגדה בדין להרחבת חזית מכתב ההגנה בנוגע לשירותים ופרויקטים שלא הוזכרו בכתב ההגנה. בכתב ההגנה נטען לעניין קיום 12 פגישות עסקיות עם התובעת לצורך מתן השירות ואילו בתצהירה של הנתבעת נטען לעריכת ראיונות ואבחון לעובדי המשרד מה שלא בא זכרו בכתב ההגנה ואף לא בחשבונית.

20. לעניין הקאוצ'ינג לא הוצגה תעודת מטפל ומתכנית לימודי תואר שני של הנתבעת במנהל עסקים שהוצגה על ידה אין ללמוד על הכשרתה כמטפל (עמ' 22 שורה 16) , מה שמשליך על גובה שכרה של הנתבעת עבור כל פגישה. יתירה מכך, לא נטען לעניין מספר הפגישות שהתקיימו ואף לא הוכח מועדן. אין כל תיעוד בכתב של הפגישות או דו"ח מסכם של הנתבעת, ולו גם לעצמה, על הפגישות ותוצאותיהן ואף לא הוצגה תכנית עבודה ומשימות ויעדים מתוכננים של הנתבעת בנדון.
בעדותה אמרה הנתבעת לראשונה כי היא ערכה תרשומות בכתב יד, רק של התשובות לשאלון אותו היא שלחה לתובעת וכי התרשומות לעניין הפגישות, אבדו לה (עמ' 23 שורות 1-5) . הטופס, שנחזה להיות סיכום פגישה עם התובעת מיום 03/07/11 ריק. בדומה לכך, שיחת אימון מס' 2 ו'מכוון להצלחה' (נספחים לתצהיר הנתבעת) גם הם ריקים ואין בהם כדי להעיד על הטיפול שניתן. לא השתכנעתי מעדותה של הנתבעת כי אכן כגרסתה שהועלתה לראשונה בחקירתה, היו "התוצרים בפריפים" שנרשמו על ידה ותיעדו את שלבי הטיפול וכי הללו אבדו לה (עמ' 23 שורות 12-13). ניחא אילו תוצר כלשהו אבד אך שעה שגם המסמכים אותם מילאה התובעת לבקשתה לא הוצגו, עולה תהייה על קיומו של תיעוד כלל ועל טיב הטיפול שניתן. אוסיף, כי מעדות הנתבעת עולה כי אחותה לכאורה מטפלת בקאוצ'ינג וכי "החומרים" כדבריה שהובאו לטיפול היו של אחותה, ללא עדות או ראיה מהאחרונה על הסתייעות בה לצורך מתן טיפול מקצועי לתובעת.

21. התובעת מצידה, הכחישה כי התקיימו פגישות קאוצ'ינג כמו גם את קבלת תכנית לאימון עסקי מהנתבעת (נספח ג' לתצהיר הנתבעת, עמ' 21-24). עם זאת, היא הודתה כי קבלה הודעות בדוא"ל מבלי שצורף להן שאלון לקאוצ'ינג (עמ' 15 שורות 7-8) והיא אף לא מלאה שאלון כאמור (עמ' 14 שורה 33, עמ' 15 שורה 8).

22. לאור כל האמור, הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי ניתן טיפול קאוצ'ינג לתובעת, ולא בכדי לא נטען לגביו בכתב ההגנה כי אם רק בחשבונית שהוצאה על ידה בגין השירות, רק לאחר שהוגשה התביעה. עם זאת, מהעדויות והודעות דוא"ל שהועברו בין בעלות הדין עולה כי הנתבעת בצעה פעולות שונות לצורך קידום השיווק של משרדה של התובעת. כך עולה בין היתר מהודעת דוא"ל לתובעת בנוגע לניהול משרדה המשותף לה ולבעלה (נספח ג' לתצהיר הנתבעת) עליו השיבה התובעת כי ביחד עם בעלה שוקי עם שובו מחו"ל כאמור בהודעה (עמ' 14 שורות 26-29) . בנוסף הוכח כי הועברה לנתבעת הצעת מחיר של העד שי עגיב למתן שירותיו לתובעת (נספח ה' לתצהיר הנתבעת) על מנת שתועבר אליה (עמ' 15 שורות 12-20).

23. מעיון בנספחים לתצהירה של הנתבעת ומעדותה, התרשמתי כי מהות עיקר פעולותיה לא היתה להקניית תכנים לניהול עסקי טוב יותר כי אם פעולות תיווך ותיאום למתן שירותים ע"י אחרים לצורך שיווק המשרד. כדוגמת, התיאום עם שי עגיב (עמ' 15) , נוכחות של הנתבעת בפגישה בין התובעת למר אלון גל; תיאום פגישה בין התובעת למר אבגי. כל זאת, מבלי שהוכח מתן ייעוץ עסקי בתכנים ותוצרים של הנתבעת עצמה או דבר בניית תכנית שיווקית על ידה להבדיל, מנותני שירות אחרים שאכן פעלו לשיווק המשרד. שירות, שהוכח כי ניתן על ידם ולפי שיקול דעת מקצועי שלהם ולא במשותף עם הנתבעת ו/או על פי הנחיותיה (ראו תצהירו של העד עגיב וכן עמ' 16 שורות 28-34, עמ' 17 שורות 1-4 לפרוטוקול ).

24. עם זאת, הנתבעת המשיכה להיות אשת קשר עם התובעת ובעלי המקצוע, נותני השירותים, אותן היא איתרה כאמור ואף קיימה מעקב עבורה , בנוגע לקבלת תוצרים מהם. בה בעת, התובעת היא מי ששכרה את שירותיהם ואף שילמה להם מבלי שהוצאו תוצרים כלשהם ע"י הנתבעת בעצמה לצורף פרסום המשרד , בין אם בתקשורת הכתובה ובין אם בפרסומים אחרים. שכן, לא הוכח כי איזה מהטקסטים לצורך פיתוח יחסי ציבור נעשה על ידה כי אם ע"י אחרים שהתובעת שכרה לטובת זאת (עמ' 17 שורות 11-16).

25. בנסבות אלו, משנמצא כי הנתבעת בצעה פעולות שונות עבור התובעת ואף שלא נחתם הסכם ביניהן עובר לביצוען, מה שמתיישב עם הידידות ביניהן, בחנתי מה גובה התמורה המגיעה לה מהתובעת שעה שלא סוכם בנדון מראש ביניהן.

26. תחילה יוער כי אף שהנתבעת טענה כי נתנה את שירותיה לתובעת הרבה לפני מתן ההלוואה , לדידה כבר בתחילת שנת 2011 ( סעיף 1 לתצהירה) לא הייתה דרישה כלשהי מצדה לקבל את שכרה, זאת עד לאחר הגשת התביעה , בחשבונית מיום 18.10.13. כך גם, עולה תהייה מדוע זה לא הודיעה הנתבעת במועד קבלת ההלוואה על קיומו של חוב בגין שירותיה לתובעת למשך כשנה שיקוזז מההלוואה. אוסיף ואומר, כי גרסתה של הנתבעת על מניעה מהוצאת חשבונית במרוצת השנים בשל הליך הגירושין שלה, לא נטענה בכתב ההגנה ומהווה הרחבת חזית אסורה. שכן, כל שנאמר כי קיים חוב שהתובעת, נמנעה מלפרוע אותו (סעיף 7). מה גם, שלא הוכח בראיותיה דבר המניעה בפרט שעה שהנתבעת טוענת להיותה נותנת שירותים לא רק לתובעת במרוצת השנים כי אם גם לאחרים. כך גם, לא נרשמה על גבי החשבונית תקופת מתן השירות ואף לא הוכח משלוח דרישה קודמת במועד כלשהו לתובעת לתשלום שכרה של הנתבעת כי אם במשלוח החשבונית רק ביום 19.12.13 (כמובא בכתב יד בתחתית החשבונית).

27. לאור כל האמור ובהיעדר ראיות מטעם הנתבעת לעניין השכר הראוי בגין פעולותיה ועל מנת למנוע התעשרות של התובעת על חשבונה, לאחר ששקלתי את הדברים בנוגע לתקופה, היקף וטיב השירות ב ליווי ותיאומים של הנתבעת עבור התובעת, אני מעמידה את שכרה לשירותיה בסך של 18,000 ₪ שיקוזז מהחוב שלה לתובעת בגין ההלוואה.

28. בטרם חתימה אוסיף כי אין בפסק הדין משום הכרעה בעניין טענות הנתבעת לניגוד אינטרסים משלא נטען לקשר סיבתי בינו ובין ההלוואה נשוא התביעה וכל שנטען היה לקיזוז בגין שירותי הנתבעת לתובעת כאמור.

29. סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעת בתשלום לתובעת בסך של 52,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק, ממועד הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

30. הנתבעת תשלם לתובעת את הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 7,000 ₪.
עותק יישלח לצדדים.
ניתן היום, י' ניסן תשע"ז, 06 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.