הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 5404-05-20

לפני
כבוד ה שופט מוחמד חאג' יחיא

התובעת

הילה אחזקות ו.ב. בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד משה כהן

נגד

הנתבעים

  1. יואל כהן
  2. אשר שרביט
  3. עמי לקס
  4. רן שטרן
  5. אורטל סלמן

ע"י ב"כ עו"ד אבישי פלדמן

החלטה

בפני בית המשפט מונחות שלוש בקשות לדיון והכרעה: בקשת הנתבעים לסילוק התביעה מפאת חוסר סמכות עניינית; בקשת הנתבעים לסילוק התביעה נגדם בשל חוסר יריבות; בקשה של התובעת לפי פקודת בזיון בית משפט ( להלן: "הפקודה").

ההליך שלפנַי עניינו תביעה כספית על סך כ-450,000 ₪ שהגישה חברת תחזוקה ( שמוגדרת בסעיף 1 בכתב התביעה: "חברה הנותנת שירותי אחזקה וניהול בתי מגורים"), כנגד חברי נציגות הבית המשותף ( להלן: "הנציגות"). זה המקום לציין כי הבית המשותף מורכב ממספר מבנים ( להלן ביחד : "הנכס"). מהות התביעה לא הוגדרה כדבעי בראש כתב התביעה, אך ממכלול הנטען בו, וכך גם כפי שעולה באופן ברור מהמחלוקות שבליבת ההליך, מדובר בתביעה אשר במהותה סכסוך כספי קלאסי בין חברת ניהול ותחזוקה של בתים משותפים לבין נציגי הדיירים ( במקרה לפנינו לא הוגשה תביעה נגד " הנציגות" אלא רק נגד חברים בה) ביחס לתשלום חובותיהם לכאורה. בעמוד הסעדים בכתב התביעה ( עמוד 11), עותרת התובעת, בין היתר לאכוף את חוזה ההתקשרות, להורות לנתבעים לשלם סכומים בגין הוצאות שהוציאה לניהול הנכס, לרבות הוצאות עבור תקשורת וחשמל.

אין מחלוקת, כי החוזה עליו מבוססת התביעה הוא מחודש ינואר 2018 ( להלן: "החוזה"). אין מחלוקת גם, כי המערכת החוזית כבר הסתיימה בחודשים האחרונים לאחר שמערכת היחסים בין הצדדים עלתה על שרטון. בדיון מיום 5.4.2021 הודיע בא-כוח התובעת: "אנחנו יצאנו ביום 15.1 החוזה הסתיים ולא חודש" (שורה 14, עמוד 7). יוצא אם כן, כי סעד האכיפה להמשך התקשרות, כבר אינו רלבנטי ונותר הסעד הכספי.

ככלל ובתמצית, בעוד טוענת התובעת, כי הנתבעים חבים כלפיה בגין הוצאות שהוציאה עבור תחזוקה שביצעה תוך מילוי התחייבויותיה לפי החוזה ( לרבות הוצאות עבור חשמל ותקשורת כאמור) ובכך הם הפרו את החוזה, טוענים הנתבעים, כי הסכומים הנתבעים מוכחשים, אינם מפורטים, אינם משקפים תמורה או הוצאה שניתנה עבור הנציגות והם מופרזים, וכי התובעת נהגה ונוהגת בחוסר שקיפות.

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ( שהועלו בכתובים לפני ולאחר הדיון שהתקיים ביום 5.4.2021) לרבות טענותיהם בדיון, הגעתי למסקנות שתפורטנה להלן.

הסמכות העניינית

בנדון דנן, בניגוד לדעתה המשפטית החולקת של התובעת, גורסים הנתבעים כי הסמכות לדון בהליך זה נתונה למפקח על רישום המקרקעין ( להלן: "המפקח") זאת לפי סעיף 72 בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין" או " החוק").

כידוע, המבחן המקובל לקביעת סמכותו העניינית של בית המשפט, הוא ככלל, מבחן הסעד [ רע"א 6500/19 ד"ר שרון גבריאל נ' ורד אשד, פסקאות 20-17 (7.5.2020); רע"א 3749/12 ששון בר-עוז נ' דניאל סטר, פ"ד סו(1) 678 (2013); ע"א 2846/03 ריצ'ארד אלדרמן נ' דן ארליך, פ"ד נ(3) 529, 535 (2004)].

ואולם, לעתים קיים בחוק הסדר שונה שיכול להיות מבוסס על זהות הצדדים, מהות הסכסוך או מהות העילה [ אלדרמן לעיל, עמוד 534]. ברע"א 4298/98 חיה כץ נ' דוד פישמן (26.11.1998), נקבע בין השאר:

"זהותו של בית-המשפט בעל הסמכות העניינית לדון בתובענה נקבעת על-פי הנטען בכתב התביעה. ככלל, נקבעת הסמכות העניינית על-פי הסעד המבוקש בכתב התביעה, וזאת להוציא מקרים שבהם נקבע בחוק ספציפי כלשהו כי הסמכות העניינית תוכרע על-פי מבחן מהותי יותר המתייחס לתוכן התובענה, קרי למהות הסכסוך ולעילות הנטענות במסגרתו"

כך גם ברע"א 7257/20 משה עמר נ' שי אריאלי, פסקאות 10-9 (7.3.2021) נקבע, כי " בתחומים מסוימים ראה המחוקק לסטות ממבחן הסעד, ולקבוע מבחנים אחרים לסיווג סמכותן העניינית של ערכאות השיפוט".

טול דוגמא: בסכסוך אזרחי רגיל שעילתו סכסוך ביחסי עבודה והוא בין עובד למעסיקו ( מבחני זהות הצדדים ומהות העילה), בירור הסכסוך מצוי בסמכותו של בית הדין לעבודה [ רע"א 2407/14 מורן רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ (14.10.2015); דוגמה נוספת - סכסוך אזרחי בין בני משפחה ועילתו סכסוך בתוך המשפחה ( מבחני זהות הצדדים ומהות הסכסוך), בירור הסכסוך מצוי בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה [ רע"א 6750/15 שלמה דדון נ' בני אוליאל (4.1.2016)].

בענייננו כאמור, מדובר בתביעה כספית שהגיש " מתחזק" כנגד חברי נציגות הבית המשותף, למילוי התחייבויות הנציגות לתשלום דמי ניהול למתחזק והחזר הוצאות שהוצאו במסגרת ניהול הבית המשותף.

סעיף 58( א) בחוק המקרקעין, שעניינו " נשיאת הוצאות" מורה כלהלן:

"בעל דירה חייב להשתתף בהוצאות הדרושות להחזקתו התקינה ולניהולו של הרכוש המשותף ולהבטחת השירותים המחוייבים על פי דין או המקובלים על פי הנוהג, לפי יחס שטח רצפת דירתו אל שטח הרצפה של כל הדירות שבבית המשותף, זולת אם נקבע בתקנון שיעור השתתפות אחר; לענין זה, "החזקה תקינה" - שמירה על מצבו של הרכוש המשותף כפי שהיה בעת גמר הבניה, לרבות שיפורים שבוצעו בו לאחר מכן בהסכמת בעלי הדירות"

סעיף 71 בחוק מורה כלהלן:

"(א) החלטה של בעלי הדירות שנתקבלה בהתאם לתקנון ונרשמה בספר ההחלטות תחייב כל בעל דירה, בין שהיה בעל דירה בשעת קבלת ההחלטה ובין שהיה לבעל דירה אחרי קבלתה; ספר ההחלטות יהיה פתוח לעיון בכל עת סבירה לכל בעל דירה.
(ב) (1) בעלי הדירות רשאים לקבוע, בתקנון או בהחלטה שהתקבלה ברוב של בעלי הדירות ששני שלישים של הרכוש המשותף צמודים לדירותיהם, כי הניהול וההחזקה התקינה של הרכוש המשותף, כולם או רובם, יתבצעו על ידי מי שבעלי הדירות יתקשרו עמו למטרה כאמור ( בחוק זה – מתחזק);
(2) החלטה לענין התקשרות עם מתחזק מסוים או לענין החלפתו תתקבל בידי בעלי הדירות שיותר ממחצית הרכוש המשותף צמוד לדירותיהם.
(ג) דינו של שכר המתחזק כדין הוצאה שבעלי דירות חייבים להשתתף בה, כאמור בסעיף 58( א).
(ד) על המתחזק יחולו, לענין ניהול החשבונות ואישורם והמצאת מידע לבעלי הדירות, החובות המוטלות על גזבר בסעיף 16 לתקנון המצוי שבתוספת"
(ההדגשה אינה במקור)

סעיף 72 בחוק שעניינו " יישוב סכסוכים בין בעלי הדירות", מורה כלהלן:

"(א) סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף בדבר זכויותיהם או חובותיהם לפי התקנון או לפי סעיפים 58, 59 או 59 א עד 59 ג ו-59ה עד 59 י,... יכריע בו המפקח.
(ב) ...
(ג) האמור בסעיפים קטנים ( א) ו-(ב) יחול גם במקרה שמחזיק הדירה מטעם בעל הדירה או המתחזק הוא צד לסכסוך, ואם היתה דירה מוחכרת בחכירה לדורות או בחכירת משנה לדורות - גם אם צד לסכסוך הוא המחכיר לדורות או מחכיר המשנה לדורות.
(ד) ..."
(ההדגשה אינה במקור)

כפי שניתן להבין מטיעוני הצדדים, הן בכתובים הן בעל-פה, למעשה, אין מחלוקת שהתובעת היא " מתחזק" כהגדרתו בחוק המקרקעין. אין מחלוקת גם כי הנכס שבאחריות הנציגות הוא " בית משותף" וכי הנתבעים הם חברי הנציגות.

בחנתי את ההיבט המשפטי לעומק והאזכורים שהפנו אליהם הצדדים. בפועל, עסקינן בסכסוך כספי בין " מתחזק" לבין בעלי דירות, חברי נציגות או הנציגות עצמה, זאת בדומה לסכסוך בין בעלי הדירות עצמם, בדבר זכויותיהם או חובותיהם.

ברע"א 6394/15 נציגות הבית המשותף קניון לב כרמיאל נ' חנית ניהול קניון כרמיאל בע"מ, פסקה 23 (17.3.2016), נקבע כהאי לישנא:

"אם כן, בכל מקרה ומקרה שבו נטען שהסכסוך הוא עם מתחזק, על המפקח לבחון האם מדובר במתחזק ובהמשך לכך האם הסכסוך הוא לפי התקנון או לפי סעיפי החוק הספציפיים שהוזכרו בסעיף 72 לחוק המקרקעין. אחד מסעיפים אלה הוא סעיף 58 לחוק, שמעגן את חובתו של בעל דירה להשתתף בהוצאות הדרושות להחזקתו התקינה ולניהולו של הרכוש המשותף. לשיטתי, נובע מכאן כי המפקח מוסמך לדון בסכסוכים שעניינם חובת השתתפות בהוצאות הנובעות מהתקשרות עם מתחזק גם כאשר הכלל בדבר התקשרות עם מתחזק נקבע מכוח הסכמי ניהול. מאחר שהתקשרות עם מתחזק כרוכה מניה וביה בתשלום עבור החזקתו וניהולו של הרכוש המשותף, מוסמך המפקח לדון גם בסכסוכים בדבר התקשרות עם מתחזק ככל שהם נובעים מסעיף 58 לחוק. אם כן, בית המשפט המחוזי לא צדק בקביעתו כי המפקח לא היה מוסמך לדון בסכסוך שעניינו התקשרות עם מתחזק רק בשל העדרה של הוראה בתקנון שעוסקת בכך"
(ההדגשה אינה במקור)

המבחן שנקבע הוא דו-שלבי: זהות הצדדים ומהות הסכסוך; במילים אחרות: האם מדובר ב -"בעל דירה" ו -"מתחזק", וככל שכן - האם הסכסוך הוא לפי התקנון או לפי סעי פי החוק המוזכרים בסעיף 72 בחוק המקרקעין. שעה שהסכסוך הוא בין מתחזק לבין בעל דירה או נציגות, ושעה שהסכסוך עניינו תשלום שכרו של המתחזק [ראו שילוב של סעיפים 71(ג), 58(א) ו-72(א)] - הסמ כות לדון בהליך נתונה למפקח.

על השאלה האם מדובר בסמכות מקבילה לסמכות בית משפט או שמא בסמכות ייחודית למפקח, התשובה היא - סמכות ייחודית למפקח.

בע"א 3700/15 אורי רוט נ' מיכל עגנון, פסקה 23 (27.6.2016), נקבע בזו הלשון:

"23. ואולם, יש מקום לבחון לצורך הדיון שלפנינו הוראת חוק רלבנטית נוספת, היא הוראת סעיף 72 לחוק המקרקעין. סעיף 72( א) לחוק המקרקעין מקנה למפקח, כאמור, סמכות ייחודית לדון בסכסוכים לפי חוק החיזוק. אני סבור, כי לשון סעיף זה היא רחבה וחד-משמעית, כפי שמיד אבהיר. לטעמי, נכונה טענת המשיבים, לפיה סעיף 72( ב) לאותו חוק מחדד את ייחודיותה של אותה סמכות. זאת משום שס"ק ( ב) מלמד, שכאשר היה המחוקק מעוניין להקנות למפקח סמכות מקבילה לזו של בית המשפט המוסמך, הרי שהוא עשה כן בצורה מפורשת, כמו שעשה לגבי " סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף בדבר הסגת גבול מצד בעל דירה לגבי דירה אחרת או לגבי הרכוש המשותף"....
24. הנה, בעיניי, לשון סעיף 72( א) לחוק המקרקעין מלמדת - בצורה חד-משמעית - על הענקת סמכות ייחודית למפקח לדון בכל סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף, בדבר זכויותיהם או חובותיהם, הנובע מחוק החיזוק. אין בלשונו של סעיף 5 לחוק החיזוק כדי לסתור מסקנה זו. למען הסדר הטוב יובהר, כי סעיף 5( ד) אינו עוסק בענייני סמכות ולכן אין בו כדי לתמוך בטענות המערערים בערעור זה ( להבדיל - אולי, ובלי לקבוע מסמרות - בשאלה המהותית העולה מתביעתם, דהיינו, למי שייכות זכויות הבעלות בדירות החדשות שתיבנינה, אם תיבנינה, בבניין)"
(ההדגשות אינן במקור)

מבדיקת הפסיקה של הערכאות הדיוניות, עולה כי הנטייה הברורה של בתי המשפט לראות בסמכות המפקח בכגון-דא, כסמכות ייחודית ולא סמכות מקבילה.

ראו: תא"מ ( שלום - ת"א-יפו) 44453-03-18 תוהמי אחזקות בע"מ נ' נציגות הבית המשותף (24.12.2018); ת.א. (שלום - י-ם) 51735-06-18 ארדן נכסים בע"מ נ' שירותי מגדל העיר בירושלים (1980) בע"מ (28.6.2018); ת.א. (שלום - חיפה) 11021-01-18 אופק בניה וייזום (1998) בע"מ נ' נציגות בעלי הדירות בבית המשותף (21.5.2018); ת.א. (שלום - רחובות) 19908-11-14 לוד-סנטר ( אחזקה וניהול) 1992 בע"מ נ' מופיד אל טורי (20.9.2016); ת.א. (שלום - רחובות) 19863-11-14 לוד-סנטר ( אחזקה וניהול) 1992 בע"מ נ' א.ט.א.מ.א.ר ניהול ושיווק מקרקעין (2004) בע"מ (23.8.2016); תא"מ ( שלום - אשקלון) 30191-04-13 נציגות הבית המשותף נ' חיים דיין - דיין ניהול ואחזקת מבנים ע"ר, פסקה 9 (15.3.2016); תא"מ ( שלום - ב"ש) 24713-01-14‏ ליאת שירותי אחזקת מבנים בע"מ נ' זאב שטיינר (6.4.2015); ע"ר (שלום - אש') 5874-07-13 אלי ארפי נ' וואן אוורסט אחזקות בע"מ, פסקה 16 (18.7.2013); ת.א. (שלום - ת"א-יפו) 21543/07 שרון מיטרני נ' אירית ליכטנשטיין (12.6.2007)].

כיוצא מכל אלה, הסמכות לדון בהליך דנן נתונה למפקח והיא סמכות ייחודית ולכן יש להורות על העברת ההליך למפקח.

הבקשה לסילוק התביעה נגד הנתבעים 5-1

בעוד טוענים הנתבעים, כי דין התביעה נגדם להידחות בשל חוסר יריבות בין התובעת לבינם וכי התביעה הוגשה נגדם מטעמים לא ענייניים, טוענת התובעת כי הנתבעים 5-1 פעלו למורת רוחם של יתר הדיירים וכי הם פעלו בשם הנציגות תוך חריגה מסמכות.

משמצאתי כי מקום ההליך להתברר לפני המפקח, לוֹ נתונה הסמכות הבלעדית, גם פלוגתה זו תדון לפניו ולא אכריע בה. עם זאת, משכבר הועלו טענות הצדדים בנדון, אסתפק בלהעיר, כי כמתחייב בדין, עת תובע פלוני את אלמוני, מוטל עליו הנטל לבסס ולהוכיח קיומה של עילת תביעה אישית נגדו. ומשם לכאן, חברוֹתו של אדם בוועד בית ( בנציגות), כשלעצמה, אינה מקימה עילה אישית נגדו בגין מעשי או מחדלי הנציגות, שהיא ישות עצמאית מכוח חוק המקרקעין ומורשית מטעם ובשם בעלי הדירות בבית המשותף [ראו סעיפים 69-65 בחוק המקרקעין; ע"א 98/80 קידמת לוד בע"מ נ' נציגות הבית המשותף, לו(2) 21 (1981); ע"א ( המחוזי - ב"ש) 32586-01-13 מגדלי הריביירה אשקלון בע"מ נ' נציגות הבית המשותף " בת גלים" אשקלון, פסקה 9 (11.9.2013)]. דומה הדבר לחבר בוועד שמנהל אגד בני אדם, הרי ככלל, קיימת הפרדה משפטית בין פועלו של החבר לבין פועלו של האגד.

הבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט

התובעת טוענת, כי הנתבעים אינם ממלאים, וגם לא מילאו בעבר, אחר החלטת בית המשפט שניתנה במסגרת בקשתם למתן סעד זמני, ביום 2.11.2020 ( להלן: "ההחלטה"), במובן זה, הם טרם שילמו את חובות הנציגות חרף הקבלות והחשבוניות (להלן ביחד: "הקבלות") שהוצגו להם על-ידה ( על-ידי התובעת). הנתבעים טוענים מנגד, כי קיימות אי-בהירות ביחס להחלטה האמורה, כי סכומי הקבלות לא ברורה זיקתם לנכס, כי הם מופרזים ובכל אופן, אם לא בּיזו את בית המשפט.

ובכן, מעיון בתיק עולה, כי לאחר דיון שהתקיים בבקשה למתן סעד זמני שהגישה התובעת, בית המשפט ( כב' השופטת ב' יהלום) הורה בהחלטתו האמורה בין השאר לתובעת להעביר לנתבעים פירוט ואסמכתאות עבור כל התשלומים ששילמה, ממועד הגשת הבקשה למתן סעד זמני ועד יום ההחלטה ( תשלומים לחברת החשמל, בזק, חברת המעליות ועוד). כמו כן, הורה כי כל חשבון שיתקבל אצל התובעת מיום ההחלטה ועד ההכרעה בתיק העיקרי, ישולם על-ידה והעתק הקבלה או החשבונית, יועבר לבא-כוח הנתבעים שיעבירו בתורם את התשלום ששולם, לתובעת. ביום 18.11.2020 הבהיר בית המשפט את החלטתו האמורה, בציינו בין השאר, כי על הנתבעים לשלם את החשבונות האמורים מיום הגשת הבקשה וטענות לגבי חשבונות אחרים יידונו במסגרת בירור ההליך. זה המקום לציין, כי הנתבעים טוענים שההחלטה ניתנה על-יסוד הסכמה קודמת שלהם. טענה זו לא ברורה דיה , שכן ההחלטה, אמנם היא מזכירה הסכמה קודמת בעבר (סעיף 2), אך לא מצוין בה שהיא למעשה נותנת תוקף להסכמות כלשהן בין הצדדים.

הבקשה של התובעת לפי הפקודה מציינת, כי הועברו חשבוניות וקבלות וגם מצרפת את ההתכתבות הענפה בנדון בין באי-כוח הצדדים. ברם, הבקשה עצמה אינה מפרטת את סכומי החשבוניות ולא מצרפת את הקבלות עצמן. לעומת זאת, מטיעוני הנתבעים, עולה, כי החשבוניות שהועברו להם לאחר ההחלטה האמורה הן: בסך כ-26,400 ₪ עבור חשמל, בסך כ-49,300 עבור מעליות ובסך כ-4,600 ₪ עבור בזק.

לאחר שבחנתי בעיון רב את תוכן ההתכתבויות באמצעות הדואר האלקטרוני בין הצדדים שהעתקה צורף, וכן נתתי את דעתי לטענותיהם שהועלו ביחס לבקשה לפי הפקודה, סבורני כי קיימת מחלוקת עמוקה, עד כדי חוסר אמון מוחלט, ביחס למהימנות הסכומים שהתובעת הציגה לנתבעים לצורך שיפוי ותשלום. אינני קובע כל ממצא בנדון. עם זאת אציין כי בנסיבות העניין, הטענות, לרבות שאלת קיום או אי-קיום החלטת בית המשפט, מקומן להתברר בהליך גופו. שכן, לנוכח טענת הנתבעים בדבר קשיי הפירוט והשקיפות לכאורה של הסכומים מושא הקבלות שהועברו בעקבות ההחלטה, סבורני כי קיים קושי בבחינת ביצוע או אי-ביצוע ההחלטה על רקע האמור. אבהיר.

ההחלטה קובעת מנגנון שבו יומצאו קבלות לנתבעים ואלה ישלמו לתובעת מה שכבר שילמה לפי קבלות אלו. ברם, ההחלטה אינה מתייחסת למקרה שבו קיימת מחלוקת לגבי חשבונית כזו או אחרת, מהימנותה, מידת הפירוט שלה ובכלל - האם היא קשורה לנכס שמיוצג על-ידי הנציגות אם לאו. ברי למעיין בהחלטה, כי המנגנון שנקבע בה יוצא מתוך ציפייה שהקבלות אשר יוצגו תהינה ברורות ואינן במחלוקת, ובכך נקבע מנגנון יעיל ופשוט לצמצום המחלוקות, למצער מיום הגשת הבקשה ב-4.5.2020 ואילך.

ברם, משנוצר מצב אפשרי וסביר בנסיבות העניין, לפיו עולה השאלה מה עושים במקרה שבו חשבונית או קבלה כשלעצמה היא שנויה במחלוקת, לדידי, קיים קושי של ממש לבחון את שאלת יישום החלטת בית המשפט בפריזמה של הליך לפי הפקודה. מדובר בסוגיה עובדתית שטעונה בירור ופירוט.

במה הדברים אמורים: בפי הנתבעים טענה לפיה חוב המעליות מושא הקבלה שהוצגה אמנם הוא על סך מסוים, אך אינו מפרט באילו נכסים ואילו מעליות משולם החשבון. כך גם ביחס לחשבון החשמל, הוא כולל קבלות חלקיות ולא ניתן לדעת מאיזה תקופה כל חשבון, כך לטענת הנתבעים. ובכל מקרה, הנתבעים אישרו לתשלום רק חשבונות מחודש מאי ואילך. לדברי הנתבעים הם כבר שילמו סכום שאינו שנוי במחלוקת, לאחר שאושר על-ידי הנציגות, בסך כ-7,000 ₪. התובעת טוענת, כי הסכום האמור לא היה משולם אילולא הבקשה לפי הפקודה.

כך או כך, כאמור, ההחלטה אינה מתייחסת למקרה שיש בו קבלה שנויה במחלוקת וכיצד מיושם מנגנון ההתחשבנות במקרה זה.

בל-נשכח, הליך לפי הפקודה נועד לביצוע החלטות ברורות. ברע"פ 7148/98 ארנון עזרא נ' יעל זלזניאק, פ"ד נג(3) 337, 348 (1999), נקבע בין השאר, כי " אין אוכפים מכוח פקודת הבזיון, אלא צווים והחלטות שמובנם חד-משמעי ושאינם ניתנים ליותר מפירוש אחד".

מכאן, נראה כי גם אם בסופו של יום תימצא התובעת צודקת בטענתה לפיה הנתבעים נאחזים בטענות לא מבוססות, נוהגים בחוסר תום לב והם רק מערימים קשיים על ביצוע ההחלטה - ואיני קובע כך בשלב זה של המשפט - אך נראה כי די בצורך הנוצר לבירור עובדתי ביחס לכל קבלה ( לרבות בירור מועד יצירת החוב, זיקתו לנכס או הנכסים שהנציגות מנהלת), כדי לקבוע כי ההליך לפי הפקודה אינו מתאים לבירור המקרה דה-כאן.

לפני סוף, נטושה מחלוקת בין הצדדים בשאלה האם עת מתייחסת ההחלטה לתשלומים לאחר הגשת הבקשה ( ביום 4.5.2020), האם היא כוללת גם חובות מלפני הגשת הבקשה אך דרישות התשלום באו לאחר מועד זה, או שמא היא מצומצמת לחובות שנוצרו לאחר הבקשה ( ובהתאם לכך גם דרישת התשלום). מדובר בסוגיה פרשנית של ההחלטה אשר גם היא מחלישה את הרלבנטיות של הליך לפי הפקודה לבירור דה-כאן. על אף זאת, עם כל הזהירות אעיר, כי בפולמוס בין הצדדים בנדון, אני נוטה לעמדה לפיה ההחלטה מתייחסת לתשלומים שבוצעו לאחר 4.5.2020, משמע תשלומים שבוצעו גם לשם פירעון חובות שמקורם התקופה אשר קדמה למועד המוזכר. סביר וטבעי, וכך גם ניסיון החיים מלמד, שתשלומים עבור חשמל, שירותי טלפוניה וכו', ככלל, מבוצעים לאחר הצריכה של השירות ולא מראש. לפיכך, סביר שדרישת תשלום אשר נוצרה בחודש מאי, מקורה צריכה של שירות מתקופה שקדמה לחודש זה.

מובהר למען הסר ספק, כי אין בתוצאת הבקשה והאמור בה משום קביעת ממצאים ומסקנות בשאלה אם היה על הנתבעים לשאת בכל הסכומים מושא הקבלות או החשבוניות שכבר הועברו להם לפי ההחלטה, וכן מה דין טענת הקיזוז שציינו בדיון. שאלה זו תתברר, על היבטיה והיקפה הראייתי, במסגרת ההליך כולו ולא מן הנמנע כי יימצא שהנתבעים אכן הערימו קשיים ופעלו בניגוד להחלטה, או להיפך, יימצא כי הימנעותם מתשלום הייתה מוצדקת וכדין.

סיכום

הבקשה לפי הפקודה - נדחית.

מורה על העברת ההליך למפקח על רישום המקרקעין. באחריות באי-כוח הצדדים להעביר למפקח את כל כתבי הטיעון וההחלטות שניתנו בהליך זה.

שאלת ההוצאות תתברר בסוף ההליך.

המזכירות - להודיע לצדדים בהתאם.

ניתנה היום, כ"א סיוון תשפ"א, 01 יוני 2021, בהעדר הצדדים.