הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 52262-09-17

לפני
כבוד ה שופטת מרים קסלסי

התובע

יעקב תמייב

נגד

הנתבעת
עירית ירושלים

החלטה
בענין הוצאות משפט

התובע הגיש תביעה על סך 140,000 ₪ בגין לשון הרע. נטען כי מהנדס העיר הוציא דיבתו רעה ופגע בעיסוקו כהנדסאי בנין, אשר תכנן מרפסות תלויות בירושלים. העיריה טענה להגנות המנויות בחוק. ה תקיימו שלוש ישיבות מקדמיות, הצדדים הגישו ראיותיהם בדרך של תצהירים ונקבע מועד להוכחות. התובע ביקש הזדמנות להציג ראיות המפריכות טענת העיריה לפיה התחזה לבעל רישיון הנדסאי, וכי בניגוד לטענתו מעולם לא החזיק ברישיון אמריקאי מס' 30212, אלא ברישיון ישראלי שהוצא רק ב-26.12.11 מספר שנים לאחר פעילותו בישראל וחתימתו על בקשות להיתר בניה ותכניות שלד .
בישיבה האחרונה ביקש בא כוחו אורכה בת חודש וחצי לשקול מהלכי התובע ולהתחקות אחר מסמכים שנמצאים בארה"ב. בשל כך נדחה מועד ההוכחות . לתובע ניתנה ארכה כפולה מזו שביקש, ואף על פי כן לא הגיעה כל הודעה או בקשת אורכה מצידו, בנוסף לא שולמה מחצית שניה של אגרה. לאחר התראה, נמחקה תביעתו ביום 2.4.20 .

העיריה מבקשת שאפסוק שכרה והוצאותיה, באשר היה עליהם לטרוח רבות כדי להשיג אסמכתאות , אשר מהן ניתן לכאורה להסיק כי שמו הטוב של התובע, בהקשר שבו התביעה עוסקת, תלוי על בלימה .

התובע מבקש שלא לפסוק נגדו כל סכום, בשל מצבו הכלכלי הקשה. לטענתו משבר הקורונה מנע ממנו להביא ראיות מפריכות כפי שביקש לעשות. עוד טען כי הסכום המבוקש ע"י הנתבעים חריג ובלתי סביר בעליל (113,045 ₪), סכום שכלל לא הוכח ששולם, באשר צורפו חשבונות שכר טרחה של משרד עורכי הדין ולא חשבוניות מס, וכי חשבונות שלימדו לכאורה על בקשה להחזר הוצאות שהוצאו , אינן מפרטות את סוג ההוצאה.
היות שהתביעה נמחקה בשל אי תשלום אגרה ולא נדחתה, התובע הצהיר כי הוא שומר לעצמו הזכות להגיש בשנית תביעתו, וכי תביעתו למעשה טרם הוכרעה. הנתבעת טוענת כי ראיותיה אינן משתמעות לשתי פנים ולא נסתרו.

כידוע, גובה הוצאות משפט שיש לחייב בעל דין שהפסיד, נתון לשיקול דעת בית המשפט. ככלל יש לפסוק לזכות בעל הדין את הוצאותיו הריאליות, אולם זאת בתנאי שהן סבירות (ראו, ע"א 2617/00 מחצבות כנרת נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עילית (2005) ). צריך שיתקיים יחס פרופורציונלי בין הסעד שנתבקש – והסעד שנתקבל – ובין שכר הטרחה וההוצאות (ראו ע"א 77/85 חב' החשמל, מחוז ירושלים בע"מ נ' חב' החשמל לישראל בע"מ ( 1985)). כמו כן יש להתחשב גם באופן בו הסתיים ההליך, והשלב הדיוני אליו הגיע התיק ( בג"צ 891/05 תנובה נ' משרד התמ"ת (30.6.2005)).

בענייננו, התביעה נמחקה לאחר הגשת ראיות בתצהירים וטרם שמיעתן. אכן הסכום שנדרש ע"י הנתבעת חסר כל פרופורציה ביחס לסכום הנתבע, אני מניחה שלו היתה התוצאה הפוכה, הנתבעת לא היתה מסכימה לפסיקות הוצאות בשיעור כזה נגדה. הליך לא נוהל עד תומו, ואף כי נדרשו הנתבעים לחקור ולאתר מסמכים בחו"ל, הוצאותיהם בענין זה ככל הנראה לא עלו על 10,000 ₪ (פרטת ההוצאות שהגישו בענין זה עמומה) .

מן העבר השני, לא מצאתי לנכון לחייב בשכר הטרחה המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין, כבקשת התובע, באשר כשמו כן הוא – שכר מינימום מומלץ, כל עורך דין רשאי לסכם על שכר טרחה שנראה לו מתאים עם לקוחותיו, לעתים מדובר באחוז מסוים מתוך הסכום שנפסק, לעתים סכום קבוע שאינו תלוי בשלב אליו הגיע ההליך המשפטי, ולעתים שילוב של הפרמטרים. אני משערת שגם בא כוח התובע לא היה מסתפק בשכר הטרחה המינימאלי שציין (12,700 ₪). מדובר בשוק חופשי ובמנעד רחב של איכויות השירות המשפטי הניתן. על בית המשפט לחתור לכיסוי הוצאות בעל הדין, אך תוך בחינת סבירותן, בין שהוא פוסק לזכות התובע ובין שהוא פוסק לחובתו. בהקשר זה יש לציין כי הסכם שכר טרחה לא צורף על ידי איש מבעלי הדין.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים, אני מוצאת לנכון לפסוק לחובת התובע סך של 35,000 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

היות שהתובע הצהיר על כוונתו לחדש התביעה בעתיד, ככל שיעשה כן, כי אז יותנה החידוש בהפקדת סך של 40,000 ₪ נוספים, להבטחת הוצאות הנתבעת אם תידחה התביעה נגדה, או נגד כל נתבע אחר, בגין אותה פרשה, לרבות מהנדס העיר שנמחק מהתביעה בשל חסינות עובדי ציבור.
החלטה זו מקדימה את המאוחר, נוכח הצהרת התובע בדבר מצבו הכלכלי הקשה ובקשתו החליפית להתנות ההוצאות במועד הגשת התביעה החדשה.

יובהר עוד כי התביעה החדשה, אם תוגש, תמשיך במקום שבו הופסקה התביעה הנוכחית ותתברר בפני אותו מותב, ככל שהדבר יהיה אפשרי, כך שחלק מהטרחה וההוצאות שהוצאו על ידי הנתבעת, לא הוצאו לריק, ובכל מקרה, הנתבעת תוכל לעמוד על יתרת הוצאותיה.

ניתנה היום, כ"ג סיוון תש"פ, 15 יוני 2020, בהעדר הצדדים.