הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 4973-12-18

בפני
כבוד ה שופטת ליאת בנמלך

התובעת
פלונית

נגד

הנתבעת
איילון חברה לביטוח בע"מ

החלטה

1. לפניי בקשת הנתבעת לפי סעיף 6 ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, בקשר לתאונת דרכים מיום 6.9.201 6, אשר הוכרה כתאונת עבודה, בה היתה מעורבת התובעת.

החלטת הוועדה הרפואית אשר כלפיה מופנית הבקשה ניתנה ביום 18.12.2017. בממצאי בדיקת הוועדה נכתב כי לתובעת "...הגבלה מזערית עד קלה בתנועות הצוואר. רגישות מקומית מעל אמצע ע"ש צווארי. רגישות מקומית קלה בגב תחתון. הגבלה קלה בתנועות גב תחתון...", ונקבעה לה נכות בשיעור של 10% בגין פגיעה בגב התחתון ונכות בשיעור של 5% בגין פגיעה בצוואר ( נכות משוקללת של 14.5% ).

2. טענתה של הנתבעת היא כי בפני הוועדה הרפואית לא עמד התיעוד הרפואי מעברה של התובעת, אשר סבלה, כך נטען, מבעיות משמעותיות בגב ובצוואר כבר משנת 2008. לטענת הנתבעת התובעת הסתירה מן הוועדה הרפואית את המידע הרפואי הרלבנטי, ומדובר לטענתה במקרה מובהק בו יש לקבוע כי קביעת הוועדה נסתרה.
 
3. התובעת טוענת כי יש לדחות את הבקשה. לטענתה בגליון חדר המיון נכתב כי סבלה בעבר מכאבי גב על רקע פריצת דיסק, ועוד טוענת היא כי משחתמה על טופס וס"ר הוועדה הרפואית היתה יכולה לאסוף את תיקה הרפואי בקופת החולים, אם היתה מוצאת לנכון. כן נטען כי אין לקשור את מגבלת התנועה שהופיעה בעקבות התאונה - אשר בגינה נקבעה הנכות - לכאבים או לפריצת הדיסק מהם סבלה התובעת בעברה, וכי לא התקיימו נסיבות המצדיקות "ניכוי מצב קודם" . לפיכך, ונוכח אמות המידה שנקבעו בפסיקה, טוענת התובעת כי יש להותיר את קביעת הוועדה על כנה.

4. בהתאם להלכה המבוססת, היתר להביא ראיות לסתור לפי סעיף 6 ב סיפה לחוק הפיצויים יינתן רק במקרים חריגים, בהתקיים נסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת. בהקשר זה קבעה הפסיקה כי:

"הנסיבות החריגות המצדיקות היתר שכזה כוללות פגם משפטי חמור בעבודת הוועדה הרפואית; שינוי עובדתי מהותי במצבו של הנפגע; או מידע רלוונטי שלא עמד לנגד עיני הוועדה (ע"א 563/88‏ אשל‎ ‎נ' "‎צור" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(5) 520, 524-523 (1991); רע"א 796/19 פלוני נ' "הפול"- המאגר הישראלי לביטוחי רכב‏, בפסקה 5 והאסמכתאות שם (‏28.2.2019); שמואל מורד "התנאים להפעלת סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975" הפרקליט לז(ג) 362, 379, 382-381 (תשמ"ז) (להלן: מורד); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים 778-774 (מהדורה רביעית, 2011))" (רע"א 683/19 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, פסקה 4 (27.3.2019)).

בהתייחס לחריג שעניינו היעדר מידע רלבנטי נקבע בפסיקה כי אותם המקרים בהם לא עמדו לפני הוועדה הרפואית עובדות חשובות ומהותיות בדבר מצבו של הניזוק עובר לתאונה או לאחריה, אשר עשויות היו להביא את הוועדה הרפואית לשנות ממסקנתה, באים בגדר המקרים החריגים בהם תותר הבאתן של ראיות לסתור (ראו רע"א 8908/17 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית, פסקה 11 (10.1.2018)).

5. לאחר שעיינתי בכל החומר שלפניי ובטענות הצדדים, סבורה אני המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים.

כאמור, הנתבעת טוענת בבקשתה כי לתובעת עבר רפואי ביחס לצוואר ולגב התחתון, ומהתיעוד שצורף עולה כי בטענה זו יש ממש. כך למשל, בסיכום ביקור מיום 20.12.2009 הלינה התובעת על כאבים בצוואר ובגב התחתון; בסיכום ביקור מיום 3.10.2010 נכתב כי התובעת מלינה על "כאבי גב חזקים. סובלת מפריצות דיסק בצוואר וגב ... כאבי גב תחתון ידועים מזה שנים על רקע דיסקופטיות. כאבים חזרו מזה שבועיים ללא חבלה. יש לציין שיפור ...." . ובבדיקה הגופנית נכתב "גב תחתון כאבים במישוש ותנועות, תווך [כך במקור] תנועה מוגבל עקב כאבים ... CT ע"ש מותני מ- 9.12.2009 מראה בלטים דיסקאליים L3-4 + L5-S1. בקע אחורי מרכזי לוחץ על השק ב- L4-5. CT ע"ש צוואי מ- 9.12.2009 מראה בלטים דיסקאליים שונים. בבדיקה: כאבי גב תחתון. כאבים מקרינים ..."; ובסיכום נוסף צוין ביחס לבדיקה מיום 30.4.2011 כי התובעת הלינה על " כאבים בגב תחתון עם הקרנה ל-2 הברכיים" ובבדיקה נכתב "הגבלה בתנועות גב תחתון". עוד יצוין כי בסיכום ביקור מיום 6.6.2016, כשלושה חודשים לפני התאונה , הלינה התובעת על "כאבים עזים" בגב ( וניתן להפנות גם ליתר התיעוד הרפואי שצירפה הנתבעת).

מן החומר שלפניי עולה כי ספק רב האם הוועדה הרפואית היתה מודעת לעבר רפואי זה של התובעת, ומכל מקום לא ניתן לקבוע כי מלוא החומר הרלבנטי עמד לפניה. יצוין בהקשר זה כי בדו"ח הוועדה הרפואית צוין כי בפני הוועדה עמדו תעודה רפואית |, דו"ח מד"א מיום 6.9.2016, מסמך מיום 11.9.2016 ( ד"ר לבשין), ו-CT ע"ש מיום 15.1.2017. דהיינו, לא מצוין כי עמד לפני הוועדה החומר הרפואי הרלבנטי בשנים שקדמו תאונה (ובכלל זאת תוצאות בדיקת CT שנערכה לתובעת שנים לפני התאונה, ביום 9.12.2009), ובדיקת ה-CT שתוצאותיה עמדו בפני הוועדה נערכה לאחר קרות התאונה . יצוין כי התובעת הפנתה בהקשר זה לכך שבגליון חדר המיון נכתב כי ברקע של התובעת כאב גב על רקע פריצת דיסק, אולם אין בהערה לקונית זו כדי להוות תחליף למלוא החומר הרפואי הרלבנטי, המפרט את התלונות והבדיקות של התובעת במהלך השנים.

החשש שהוועדה לא נתנה דעתה למצבה הרפואי הקודם של התובעת מתחדד על רקע העובדה שאין כל התייחסות לעברה הרפואי של התובעת, ולשאלה האם יש לייחס את הממצאים לתאונה דנן או לעברה של התובעת, בפרוטוקול הוועדה הרפואית - לא מפי התובעת, לא מפי בא-כוחה, ולא מפי הוועדה עצמה במסגרת ההחלטה שקיבלה. עוד אעיר כי לא נעלמה מעיני טענת התובעת כי המגבלה בתנועה, אשר בגינה נקבעה הנכות, נוצרה רק לאחר התאונה ( בהפנותה לבדיקות בהן צוין כי טווח התנועות תקין, כולל בגליון חדר המיון ביום התאונה). אולם טענה זו ראוי היה להעלות בפני הוועדה הרפואית על מנת שיהיה באפשרותה לשקול אותה במסגרת כלל השיקולים הצריכים לעניין ובהתחשב במכלול החומר הרפואי, ואין בה כדי להפיג את החשש כי לוּ היו מוצג בפני הוועדה מלוא החומר הרפואי לעניין מצבה של התובעת עובר לתאונה, עשויות היו מסקנותיה להיות שונות (מה גם שבבדיקה מיום 12.9.2010 צוין לגבי הגב התחתון "תווך [ כך במקור] תנועה מוגבל עקב כאבים", ובבדיקה מיום 30.4.2011 צוין כי קיימת "הגבלה בתנועות גב תחתון").

לעניין הצגתו של מצב רפואי קודם בפני הוועדה הרפואית אפנה לרע"א ( מחוזי ירושלים) 28452-12-12 אבוחצירה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (27.1.2013), שם נקבע:

"כפי שנימק בית משפט קמא, בפרוטוקולים של הוועדות לא נרשם שהיו לפניהם מסמכים בנוגע לשתי התאונות שקדמו. כמו כן, אף שנרשם שעמד לפניהן תיקו הרפואי של המבקש, לא ברור איזה תיק רפואי - האם תיק רפואי מקופת חולים, או מבית החולים "סורוקה", וביחס לאילו מועדים מתייחס התיק. בנסיבות אלו, קיים חשש שהועדה לא נתנה את דעתה על עברו הרפואי הרלוונטי של המבקש במסגרת הקביעה ... ייתכן, כי אילו הייתה הוועדה נותנת את הדעת על אירועים אלו, הרלוונטיים למצב המבקש, הייתה מגיעה למסקנות שונות. מכל מקום, לדעתי, גם אם סברו הוועדות כי למצבו הקודם של המבקש, שכאמור נפגע בשתי תאונות נוספות בעמוד השדרה הצווארי, אין השפעה על מצבו הנוכחי בקביעת אחוזי הנכות, היה מקום לציין זאת במפורש. די היה, לו היתה הועדה מציינת בקצרה, כי עיינה בכל החומר הרפואי שהיה לפניה מקופת חולים ומבית החולים "סורוקה" (אם אמנם עמדו לפניה כל המסמכים הללו שהרי לא טרחה לציין זאת), נתנה דעתה למצבו הרפואי הקודם שכלל שתי תאונות תוך ציון מועדם, ולא מצאה כי יש בהם כדי להשפיע על קביעת הנכות בגין התאונה הנדונה, על מנת למלא אחר המצופה מהוועדה" (פסקה 8).
 
6. כפי שפורט לעיל, בענייננו עולה מן התיעוד הרפואי באופן ברור כי לתובעת עבר רפואי בתחום האורתופדי בגב התחתון ובצוואר, ונותר ספק ממשי האם החומר הרלבנטי עמד בפני הוועדה עת קבעה כי לתובעת נכות צמיתה בגין התאונה באותם אברים, ומכל מקום הוועדה לא ציינה בהחלטתה כי נתנה דעתה למצבה הרפואי הקודם של התובעת. האמור מצדיק לטעמי להיעתר לבקשה, ובשים לב לראיות שהוצגו כאמור על-ידי הנתבעת אני קובעת כי קביעת המוסד לביטוח לאומי נסתרה, ויש על כן להורות על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה.

לבסוף אציין כי איני מוצאת להגביל את בדיקת המומחה לגב התחתון בלבד ולהותיר את קביעת הוועדה ביחס לצוואר, כעמדתה החלופית של התובעת, וזאת בהתחשב בכך שגם לגבי הצוואר קיים תיעוד רפואי על מצב קודם (ראו - בדיקת CT מיום 9.12.2009, וסיכום ביקור 20.12.2009 בו צוין כי התובעת הלינה על כאב בצוואר).

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. החלטה על מינוי מומחה ניתנת במקביל להחלטה זו.

הוצאות הבקשה תובאנה בחשבון, ככל שיתבקש, בתום ההליך.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ט, 05 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.