הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 49396-02-18

בפני
כבוד ה רשמת הבכירה אביגיל ון-קרפלד

המבקשים / התובעים

  1. מוסא גואריש
  2. אחמד חסן מהאני

נגד

המשיבים / הנתבעים

  1. מסעדה חסן סעאדה
  2. עבדאללה חסן עלי מחמד סעאדה
  3. נגאח חסן עלי מחמד סאעדה

4 .גמאל חסן עלי מחמד סאעדה
5 .אנשארח חסן עלי מחמד סאעדה
6. אמל חסן עלי מחמד סאעדה
7. עמאל חסין סאעדה

החלטה

לפני בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

מחמת הנוחות יכונו המבקשים – התובעים, והמשיבים – הנתבעים.

הליך זה נפתח ביום 21/2/18 בבקשה לצו מניעה זמני בנוגע למקרקעין הידועים כחלקה מס' 8 מגרש 29503 והבניין שעליו. התיק נקבע לדיון ביום 25.2.18 בפני כב' השופטת קרן אזולאי. במועד הדיון הוגש כתב תביעה לתיק . בסיומו של הדיון ניתן צו לאיסור דיספוזיציה בנכס ובכלל זאת איסור העברתו לצד ג', בכפוף להפקדה של 5,000 ₪ וערבות צד ג' וכן בכפוף להגשת כתב תביע המתוקן עם זיהוי ברור של המשיבים / הנתבעים כולל מספרי ת.ז. התובעים נדרשו להמציא את מהפרוטוקול ומההחלטה לנתבעים ולהגיש אישור על ביצוע המסירה.

ביום 26.2.18 הוגשו מסמכים מתורגמים לשפה הערבית: 2 יפויי כח וכן צו ירושה מבית הדין השרעי ברמאללה. ביום 27.2.18 הוגשו אישורי מסירה של פרוטוקול הדיון וההחלטה . צורפו תצהירי מוסר. נטען כי בוצע המסירה לתובעים המופיעים בכתב התביעה, לרבות ליורשי חסן עלי סאעדה. ביום 28.2.18 הופקד סכום של 5,0 00 ₪. הוגש כתב ערבות מטעם צד ג'. ב-1.3.18 ניתנה החלטה משלימה לפיה , משהופקדו הערבויות המשלימות , צו המניעה ה זמני יעמוד בתוקף. בהחלטה נאמר עוד, שיש להגיש כתב תביעה מתוקן שבו ימסרו מספרי ת.ז. של הנתבעים וכתובתם וכן לפרט את שמות היורשים.

ביום 12.3.18, ומשלא הוגש כתב תביעה מתוקן, ניתנה התראה בדבר מחיקת התביעה מחמת חוסר מעש. בעקבות ההתראה, הוגש ביום 28.3.18 כתב תביעה מתוקן, בגינו מבוקש כעת ליתן פסק דין בהעדר הגנה.

שמות הנתבעים בכתב התביעה המתוקן תוקנו. בעוד שבכתב התביעה המקורי היו 2 נתבעים ויורשים של נתבע נוסף, בכתב התביעה המתוקן צוינו 7 יורשים. רק לגבי אחד מהם, הנתבע מס' 7 צוין מספר ת.ז. לא צורפו כתובות מי מהנתבעים.

בכתב התביעה המתוקן נתבקש סעד של סילוק יד ממקרקעין בקלנדיה הידועים חלקה מס' 8 בגוש 29503 והבניין הקיים עליו בהתאם לנסח רישום מפנקס הזכויות וכן את מסירת החזקה בבניין. כן נתבקש סעד של צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים להסיג את גבול לחלקה, לאסור כל שימוש בחלקה ואיסור כל פעולה או עסקה במקרקעין או דיספוזיציה או עבודה במקרקעין מכל סוג שיש בה כדי לגרוע את זכויות התובעים כבעלים החוקיים בחלקה מכח ייפויי הכח הבלתי חוזרים. כן נתבקש סעד של רישום המקרקעין אצל רשם המקרקעין או כל משרד ממשלתי אחר על שמות התובעים.

בכתב התביעה נטען , שהתובע 1 רכש מהמנוח חסן עלי מחמד סעאדה, אחד מיורשי עלי מוחמד חסן סעאדה (להלן – המנוח) ולפי צו ירושה 48/171/21 את מלוא חלקו וזכויותיו במקרקעין ו הבניין הקיים עליו בהתאם ליפוי כח מיום 1.9.08 מס' 868/פ.א/2008 וכי המנוח התחייב למסור את החזקה בחלקות [כך במקור – א.ו.ק], לאחר חתימתו על ההסכמים וה ייפוי כח (סעיף 2 בכתב התביעה המתוקן).

עוד נטען, כי התובע 1 מכר לתובע 2 את החלקה והבניין שעליה בהתאם לייפוי כח בלתי חוזר שמספרו 2018/07 מיום 7.1.18, וכי הנתבעת 1 היא אשתו של המנוח חסן עלי ס עאדה ויורשת ביחד עם הנתבעים 2-6 ואילו הנתבע 3 הוא בן דודו של המנוח (סעיף 8 בכתב התביעה).

עוד נטען כי הנתבעים מנסים להעביר במרמה ובדרך לא חוקית את הזכויות בחלקה ובבניין של התובע 2 וכן מונעים מהתובעים להיכנס או לעשות שימוש בחלקה. נטען כי הנתבעים פלשו באופן לא חוקי ופוגעים בזכויות הקנייניות ובבעלות במקרקעין של התובעים. נטען, שהתובעים הם בעלי הזכויות בחלקה ובבניין וזכאים לנהוג בהם מנהג בעלים על פי שרשרת המסמכים בכתב וייפויי הכח.

לציין שטענת הבעלות שזורה לאורך סעיפיו השונים של כתב התביעה המתוקן (ראה למשל בהקדמה, וסעיפים 12, 13, 14, 15, 16, 18(1), 18(2), 18(3).

ביום 3.5.18 הוגשה בקשה ראשונה למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעים. צורפה פסיקתא שכללה התייחסות לשני התובעים כאל בעלים, למרות שהתובע 1 טען שמכר את החלקה לתובע 2 וכן וסעד של רישום זכויות הבעלות. בו ביום ניתנה החלטה לפיה יש להשלים ת.ז. של הנתבעים וכן כתובות. כן ציין מותב זה כי אין בסמכותו לתת סעד של בעלות או רישום.

בהבהרה שהוגשה ביום 8.5.18 הבהירו התובעים, כי הנתבעים מוכרים להם באופן אישי. נטען, כי הנתבע 7 דווקא הוא בן דודו של המנוח, ולא הנתבע 3 כפי שנטען בסעיף 8 בכתב התביעה המתוקן. כן הובהר שהסעד העיקרי המבוקש הוא סעד של חזקה ושימוש ופינוי וסילוק יד בהתאם לסמכותו של בימ"ש זה. לבקשה צורפה פסיקתא מתוקנת. מעיון בכתב התביעה עולה כי גם בו נרשם סעד של צו מניעה בשל בעלות בחלקה ובבניין.

ביום 9.5.18 ניתנה החלטה נוספת לפיה, בקשת התובע היא "קיצור דרך" שאינו אפשרי ושבשלב הראשון עליו לזהות את הנתבעים. עוד צוין, שצו הירושה שצורף הוא מרמאללה ואינו מוכר בישראל. ביהמ"ש סבר כי לא ניתן ליתן פסק דין כמבוקש בנסיבות אלה כי קיצור הדרך עלול בסופו של דבר להאריך את הדרך ולסבך אותה עד מאוד וכי לא ניתן להשתחרר מהחובה הראשונית לזהות את הנתבעים נגדם מוגשת התביעה. על כן הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה נדחתה. התיק נקבע לעיון בתום 60 יום והתובע נדרש להגיש עדכון לגבי ההתקדמות בזיהוי הנתבעים.

הוגשה הבהרה נוספת מטעם התובעים ביום 15.5.18 ובה נטען, בין היתר, כי אשת המנוח וילדיו חיים ומתגוררים ביחד בביתו של המנוח בחלקה מס' 8 גוש 25903, שנמכר ה לתובעים. עוד נטען כי אחרי בדיקה במשרד הפנים הישראלי וכן ברשות עולה כי אין לנתבעים ת.ז. ישראלית או פלסטינית ולכן אין אפשרות לציין את מספרי הזיהוי שלהם. לכן יש לעשות שימוש בתקנה 7א(ו) לתקנות סדר הדין האזרחי, וכי ככל שימולאו תנאי התקנה הדיון בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה צריך להתחדש. עוד נטען, כי נפלה טעות בתרגום של צו הירושה שצורף, ואין מדובר בצו מבית הדין השרעי ברמאללה כי אם מבית הדין השרעי בארם, שהוא חלק מירושלים ומדובר בצו מוכר. ביום 20.5.18 הוריתי על הגשת תצהיר התמוך בטענות. הוגש תצהיר תמיכה מטעם התובע 1 ללא פירוט הפעלות שנעשו לאתר את מספרי הזיהוי של הנתבעים.

ביום 30.5.18 הוגשה בקשה נוספת למתן פסק דין בהעדר הגנה. ביום 31.5.18 ניתנה החלטה לפיה, צו הירושה אינו צו ירושה תקף ורק מטעם זה לא ניתן להעתר לבקשה. ביהמ"ש הורה לפרקליטות מחוז ירושלים להגיש את עמדתה לבקשה בתוך 30 יום.

ביום 3.6.18 הוגשה הבהרה נוספת על ידי התובעים . בין היתר נטען, כי המנוח לא נשא ת.ז. פלסטינית ולכן בית הדין השרעי המוסמך הוא בית הדין השרעי בארם. כמו כן נתבקש ביהמ"ש להכיר בצו הירושה כפ סק חוץ לפי חוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח -1958. הפרקליטות התבקשה להתייחס גם לבקשה זו.

ביום 14.9.18, במהלך פגרת הקיץ, הוגשה תגובת הפרקליטות בה נטען בין היתר, כי החלקה מצויה כולה מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל וזאת בהתבסס על הכרעה שיפוטית של ביה"ד הארצי לעבודה מיום 12.5.08, וכי מדובר במקרקעין מוסדרים. עוד צוין, כי על החלקה רשום צו מניעה מביהמ"ש לערכאה ראשונה ברמאללה, האוסר על ביצוע דיספוזיציה בחלקים מהמקרקעין. באשר לאי זיהוי הנתבעים, עמדת המדינה היא כי על פי תקנה 7א(ו) לתקנות סדר הדין יש להוכיח, באמצעותך תצהיר, כי נעשו כל המאמצים, כולל צירוף אסמכתאות, לבירור מספר תעודת הזהות של הנתבעים ואת כתובתם המדויקת. עוד סבורה המדינה כי תרגום צו הירושה שהוגש לא מדויק.

בתגובת התובעים מיום 3.10.18 נטען, כי החלקה בתחום השיפוטי של עיריית ירושלים ועברה לאחרונה למשרד המקרקעין באיו"ש, והיום נמצאת בשטח סי והשיפוטי של מדינת ישראל חל עליו ולכן יש מסוכת מקומית ועניינית לדון בעניין המקרקעין. התובעים חזרו על עמדתם שיש להכיר בצו הירושה כפסק חוץ באופן אינצידנטלי על פי סעיף 11(ב) לחוק אכיפת פסקי חוץ ולחילופין להכיר בצו כתעודה ציבורית לפי סעיף 8 לצו שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית) (שטחי המועצה הפלסטינית – עזרה משפטית בעניינים אזרחיים), התשנ"ט – 1999. לעניין זיהוי הנתבעים, נטען כי הנתבעים בחיים ומוכרים לתובעים באופן אישי וכתובתם ידועה בצורה מדויקת. צורף תצהיר נוסף של ב"כ התובעים לפיו הוא פנה אישית למשרד הפנים בירושלים, למשרדי המקרקעין באיו"ש ובירושלים כדי לברר את מספרי ת.ז. של הנתבעים ואין אפשרות לדעת או לקבל את מספרי הזהות שלהם.

ביום 10.10.18 הוגשה בקשה נוספת למתן פסק דין בהעדר הגנה. נטען כי נגרם לתובעים נזק גדול מאוד מהאיחור ליתן פסק דין בהעדר הגנה.

ביהמ"ש קבע דיון דחוף למחרת היום ביום 11.10.18 בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.
הדיון לא התקיים מחמת שלא ניתן היה ליצור קשר עם ב"כ התובעים וליידע אותו מבעוד מועד על הדיון. ביהמ"ש קבע מועד דיון נוסף בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה ליום 17.10.18 ובמועד זה התקיים דיון.

בהתאם לתקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי, היתה התביעה שלא על סכום כסף קצוב, יהא בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדרוש מן התובע הוכחה מלאה או חלקית של תביעתו או מקצתה לפני שיינתן פסק הדין.

ביהמ"ש סבר כי בנסיבות המקרה הוא נדרש להבהרות על מנת שניתן יהיה ליתן החלטה בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה ועל מנת לסיים את ההתכתבות החוזרת עם ב"כ התובעים בעניין.

דיון
לאחר שעיינתי בתיק ושמעתי הבהרות מב"כ התובעים אני סבורה כי במקרה דנן על התובעים להוכיח את התביעה וזאת מהנימוקים שלהלן:

התובעים טענו לזכויות בהתאם ליפוי כח בלתי חוזר מיום 1.9.08, שאושר באישור נוטריוני מס' 868/פ.א/2008, חסן עלי מוחמד סעאדה ת.ז. XXXXXX006 (רשות פלסטינית) הסמיך את איאד עלי מוסא ג'וואריש ת.ז. XXXXXX863 להיות במקומו במכירת חלקה מס' 8 גוש 29503 למוסא עלי מוסא ג'וואריש ת.ז. XXXXXX661, הוא התובע 1.

כן טענו לזכות בהתאם ליפוי כח בלתי חוזר מיום 7.1.18, שאושר באישור נוטריוני מס' 07/2018, מוסא עלי מוסה ג'וואריש, בהיותו הזוכה בהתאם ליפוי כח בלתי חוזר קודם מיום 1.9.08 ממנה צד ג' להיות במקומו במכירה של זכויותיו שקנה, לאחמד חסן עבד אללה ת.ז. XXXXXX734.

ראשית, מוגשת תביעה על ידי שני תובעים, למרות שנטען בפה מלא שהתובע 1 מכר את זכויותיו לתובע 2. בנסיבות אלה לא ברורה עילת התביעה של התובע 1. התובעים סבורים כי לתובע 1 קמה עילת פינוי וסילוק יד וצו מניע מכח התחייבותו למסור את החזקה לתובע 2 (ע' 5 פרו' מיום 17.10.18). ככל שהתובע 1 מצוי בהפרת חוזה מול התובע 2 עילת התביעה שלו שונה מזו של התובע 2. מעבר לכך בידי התובע 1 להעביר את זכויות הבעלות שהוא טוען להן לידי הנתבע 1 באמצעות רישום הזכויות כמקובל, מסלול שהוא עדיף על פני העברת חזקה שכן מסלול זה יוצר זכות כלפי כולי עלמא.

באשר לזיהוי הנתבעים, עמדת המדינה, היא כי לצורך סעיף 7א(ו) יש צורך להוכיח בתצהיר ובאסמכתאות כי נעשו כל המאמצים לברר את ת.ז. של הנתבעים. במקרה דנן, לא שוכנעתי כי נעשו כל המאמצים על מנת לברר את פרטי הזיהוי. אסמכתאות לא צורפו אך תצהיר ב"כ התובעים הוגש בעניין זה. מאידך, לא נשכר חוקר ואין לומר כי נעשו כל המאמצים לברר את מספרי הזיהוי של הנתבעים. מעבר לכך, בדיון מיום 17.10.18 טען ב"כ התובעים כי הנתבעים 1-6 "הלכו למשרד המקרקעין עשוי שינוי של שם האבא שהוא זה שמכר לתובע 1, הם רשומים כבעלים" (ע' 5 ש' 17-18). דהיינו, מתברר, שכנגד התביעה שהוגשה לפינוי וסילוק יד עומד רישום אצל רשם המקרקעין של הקרקע על שם הנתבעים. במצב עניינים זה אין עילת תביעה. לפיכך, מהות התביעה היא תביעת בעלות בכסות של תביעת פינוי וסילוק יד ואין בימ"ש זה מוסמך לדון בכך. גם המדינה עמדה על כך בתגובתה בסעיף 9 בו התייחסה לכך שהתביעה היא לשינוי הרישום.

גם ללא כל הקשיים המפורטים לעיל, הרי שלצורך יישום פסק הדין היה על התובע 2 לזהות את החלקה והבניין באופן ברור שעה שהתובעים מבקשים סעד של פינוי וצו מניעה קבוע. לא צורפה כל ראיה, כמו למשל, מפה לגבי השטח הספציפי הנכלל תחת זיהוי הנכס ועניין זה הוא מהותי בנסיבות בהן מנסח הטאבו שצורף עולה, כי מדובר בחלקה בגודל של 9,390 מ"ר וכי זכויות המנוח היו 1/3 מהקרקע ויתרת הזכויות רשומות על שם אחרים וגם דבר זה מעורר קושי ממשי.

אוסיף שצורף צו ירושה מבית הדין השרעי. לפי הנטען מדובר בבית הדין השרעי בארם. לפי התרגום צו הירושה מיום 25.2.18 מבית הדין השרעי ברמאללה, הרשות הפלסטינית, לפיו איאד מוחמד חמיס אלג'עברי הוכיח את פטירתו של מוחמד חסן סעאדה מקלנדיה בשנת 1969, ויורשיו הם, בין היתר, חסן, לגביו נטען שמכר את הזכויות לתובע 1.

לא ניתן לדעת מותב זה להכיר בתיק דנן בצו הירושה כפסק חוץ באופן אינצידנטלי. ראשית, עמדת המדינה היא שכלל לא ברור שהתרגום מדויק. שנית, ניתן לאבחן את פסק דינו של ביה"ד האזורי לעבודה. שם דובר על תביעה שהוגשה בגין אי תשלום זכויות קוגנטיות, פיצויי פיטורים, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה ותנאים סוציאליים, דמי חופשה, דמי חגים, דמי נסיעות וזכיות פנסיוניות. שם היה מדובר בזכויות שחלקן זכויות שאירים המצוינות בחוק. בנסיבות אותה תביעה ביה"ד הכיר בצו ירושה ולא הורה על המצאת צו ירושה ישראלי.

אין המקרה שם דומה למקרה דנן שבו התובעים מבקשים להכיר בזכויותיהם מכח צו הירושה כאשר מנגד עומדת הודאה מטעם ב"כ התובעים שהמקרקעין רשומים על שם הנתבעים כבעלים. אין זה מקרה מתאים להכרה אינצידנטלית מה גם שלא הוכח כי קמו בנסיבות העניין התנאים להכרה בפסק שהובא בפני כפסק חוץ.

בשים לב לכלל הקשיים לעיל, איני מוצאת צורך להכריע בשאלה האם ניתן להכיר בצו הירושה במסגרת סעיף 8 לצו שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית) (שטחי המועצה הפלסטינית – עזרה משפטית בעניינים אזרחיים), התשנ"ט – 1999.

כל שאומר הוא שגם אם היה מתקבל אישורו של הממונה לפי סעיף 8(א) לצו שעת החירום - אישור שלא נתבקש ולא התקבל במקרה דנן - וגם אם ניתן להכיר בצו הירושה במסגרת סעיף 8 לצו שעת חירום – ואיני קובעת כן - ספק אם היה בכך כדי להועיל במקרה דנן בנסיבותיו לאור הקביעה כי אין התיק מתאים להכרה אינצידנטלית.

אוסיף עוד, שעולה מסעיף 10 בעמדת המדינה שעל החלקה יש צו מניעה מבית משפט ברמאללה האוסר על דיספוזיציה. לא ידוע מי הוציא את הצו, מתי, ועולה חשש לכפל הליכים וסעדים . רב הנסתר על הנגלה.

סוף דבר, הבקשה למתן פסק דין בהעדר נדחית.

בתום 30 יום מהיום יורה ביהמ"ש כדלקמן:
א. ביטול הצו לאיסור דיספוזיציה מיום 25.2.18.
ב. השבת כספי הערבון סך 5,000 ₪ לתובעים.
ג. מחיקת התביעה אשר אינה יכולה בנסיבותיה להתקדם בערכאה זו.

ניתנה היום, יי"א חשוון תשע"ט, 20 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.