הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 4698-12-17

מספר בקשה:20
לפני
כבוד ה שופטת מרים קסלסי

המבקש

דוד מלול
(התובע)
נגד

המשיבים
(הנתבעים)

  1. בנק לאומי לישראל בע"מ
  2. מקסים מלול

החלטה

בבקשה להתיר את שמיעת עדותו של התובע באמצעות מערכת היוועדות חזותית

מבוא
התובע, בן 82 מתגורר בגרמניה מזה עשרות שנים, לתובע היו נכסי נדל"ן ועסקים בישראל. בתביעה שלפניי תבע התובע את הבנק ואת אחיינו להשיב לו סך של כ-1.3 מיליון ש"ח . לטענתו המקרקעין הידועים כאולמי מוניטין בבת ים שבו היה שותף יחד עם אחרים נמכר ב-2009 ללא ידיעתו וללא הסכמתו, ו אף מבלי שכספי התמורה המשקפים את חלקו יגיעו לידיו. פעולת המכירה באמצעות כונס הנכסים בוצעה לצורך מימוש השעבוד ותשלום החוב של השותף דוד ששון . נתבע 2 היה נציגו של התובע בעסקים נוספים ואחז ביפוי כח שניתן לו ממנו. באמצעותו השתכללה פעולת המכירה והתקבלו כספים. לטענת נתבע 2 הכל היה בידיעה ובהסכמת התובע ורק סכסוך כספי בינו לבין דודו, שנולד ב2015-2016 גרם להגשת תביעה זו. הבנק טען כי כל פעולותיו נעשו כדין, את חלקו של התובע הוא העביר למי שנתבע 2 הורה, אולם אם יחויב הבנק מסיבה כלשהי כי אז על נתבע 2 לשפותו, כאמור בהודעה לצד שלישי שהגיש נגדו. הדברים נאמרו בקצירת האומר לצורך המבוא לדיון בבקשה הנוכחית.
התקיימו שתי ישיבות מקדמיות, האחת ב-14.2.19 והשניה לאחר הגשת תצהירים ב-11.6.19 והתיק נקבע לשמיעת ראיות. מטעם התובע אמור היה להעיד התובע בלבד. 6 ימים לפני מועד שמיעת הראיות הוגשה הבקשה שלפניי.

הבקשה
ביום 3.2.20 הוגשה בקשה דחופה להתיר שמיעת עדותו של התובע באמצעות מערכת היוודעות חיצונית (וידאו קונפרנס), משום שהתובע סובל ממחלות לב וריאות והנסיעה האחרונה לארץ ביום 13.1.20 לא היטיבה עמו בלשון המעטה. מסתבר כי התובע הגיע לארץ כדי להעיד בתביעה אחרת שהגיש (ת.א. (ת"א) 10005-11-16), לאחר שבית המשפט סירב לבקשתו להעיד באמצעות וידאו קונפרנס מגרמניה. על התביעה הנוספת התוודע בית המשפט רק במסגרת בקשה זו. לו היה התובע מבקש להקדים את עדותו למועד שבו הוא נמצא בישראל, אין לי ספק שבקשתו הייתה נענית. ב"כ התובע טען כי התובע לא חש בטוב וחזר מיד לאחר עדותו ב-13.1.20 לגרמניה.

תגובת הנתבעים
הנתבעים הגישו תגובה במאוחד בה התנגדו לבקשה. לטענתם מי שטוען זיוף ומרמה כלפי אחרים צריך להיחקר באופן בלתי אמצעי כדי לבחון את אותות האמת העולים מעדותו. עוד הפנו לנימוקי המותב בת.א 10005-11-16 הנ"ל. הנתבעים נתלו גם בפגמים פורמאליים כמו אי צירוף תצהיר התובע לבקשה הנוכחית, אי תשלום מחצית שניה של אגרה ואי אימות כדין של תצהיר עדות ראשית של התובע (התובע לא חתם בפני בא כוחו, אלא שוחח עמו בטלפון ואף את ההחלטה להשלים האימות כדין עד ליום 10.9.19 לא ביצע).
הנתבעים היו מוכנים לדחות את מועד הדיון עד שבריאות התובע תשתפר, אולם עמדו על התייצבותו בישראל ואף הפנו לאמרת ב"כ הנתבע 2 בענין זה כבר במועד הק"מ.

תשובת ב"כ התובע
לענין ההגשה המאוחרת של הבקשה ב"כ התובע משיב כי התובע המתין לראות כיצד יגיש וכי טיוטת הבקשה הוגשה לבאי כוח הצדדים עוד ב-29.1.20 אולם אלו התמהמהו מספר ימים עד שהודיעו לו כי הם מתנגדים לבקשה, חוב מחצית שניה של אגרה שולם, ולגבי אימות התצהיר אמר שבטעות לא החתים את התובע על התצהיר בשנית, בפניו, בעת שפגש אותו בישראל ב-13.1.20 .
עוד נטען כי הנתבעים מקווים שעל ידי התנגדותם יוכלו לסכל את עדותו של התובע, שכן לא סביר שבריאותו תשתפר, בהתחשב בגילו המבוגר, בקשיי הטיסה למבוגרים בכלל ובאפשרות להידבק מוירוס כלשהו. לבקשה צורפו שני מסמכים רפואיים מתורגמים לעברית בהם נכתב כי אינו מסוגל לטוס, וכי הוא נמצא בטיפול קרדיולוגי וטיפול פולמונולוגי המצריכים לעתים אשפוז.
לעדיפות של עדות בלתי אמצעית על פני עדות באמצעות וידאו קונפרנס אין ב"כ התובע חולק, אולם בהפנותו להלכה הפסוקה כמו רע"א 4718/13 מ"י נ' בולפון יון (29.6.14), לפיה האמצעים הטכנולוגיים הקיימים מקטינים החשש מפני העדרה של התרשמות ישירה של ביהמ"ש מן המעיד ומן העדות, הוא טוען כי בחלוף השנים מאז פסק הדין, הדברים נכונים על אחת כמה וכמה.

החלטה
דיון ההוכחות ביום 9.2.20 בוטל על ידי טרם מתן נימוקים להחלטה, וזאת בשל הזמן הקצר שנותר וכדי לחסוך מהצדדים היערכות מיותרת לדיון.
סעיף 13(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971 מאפשר לבית המשפט, "לפי בקשת בעל דין במשפט אזרחי, אם נראה צורך למען הצדק ולפי התנאים שהורה עליהם, לצוות שעד או כל אד אחר ייחקר...במקום פלוני מחוץ לתחום שיפוטו של בית המשפט". הפסיקה פירשה את האפשרות לעשות כן באופן מצמצם.
על פי ההלכה הפסוקה, "השיקולים שינחו את בית המשפט הם כי פניית המבקש נעשתה בתום לב; כי יש בידי העדים למסור עדות רלבנטית לשאלות השנויות במחלוקת וכי קיימת סיבה טובה המונעת את בואם של העדים מחוץ לארץ" (ע"א 3810/06 י. דורי את צ'קובסקי בניה והשקעות בע"מ נ' גולדשטיין (24.9.07)). סיבות בריאותיות הוכרו כ"סיבה טובה" ( ראו רע"א 4649/92 פקיד שומה למפעלים גדולים נ' גהל (1993))

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובהלכה הפסוקה, אני מוצאת לנכון לקבל את הבקשה. בזמנים אלו שבהם משתוללת מגפת הקורונה ומומלץ שלא לשהות במקומות סגורים ולא לטוס, נוכח גילו של התובע עם מחלותיו ואף בהעדרן, יש מקום להיענות לבקשה. עם כל הכעס שיש לנתבעים על התובע שיזם בשלב כה מאוחר תביעה נגדם, שסיכויי הצלחתה אינם גבוהים, אני בטוחה שאיש מהם לא רוצה לקחת על מצפונו שיארע דבר מה לתובע, בעקבות התעקשותם שיגיע לישראל.

עם כל הכבוד למותב שנתן החלטה אחרת בעניינו של אותו תובע, איני מוצאת שיש בעצם הגשת הבקשה משום חוסר תום לב, והרי מדובר בתובע שיזם את התביעה ולא בנתבע שמבקש לדחות המשפט עד אין קץ. התובע רוצה בהצלחת תביעתו ולא מעונין לחבל בה ולכן, אני מתקשה לראות בעצם הגשת הבקשה הזו חוסר תום לב .

מותב זה שומע כמעט מדי יום ביומו עדויות של עדים דוברי ערבית והוא נזקק לתיווך של מתורגמן, גם דרך זו אינה אידיאלית להתרשמות בלתי אמצעית , אולם היא הכרח המציאות. זאת ועוד, במהלך השנים, הולכת ויורדת משקלה של ההתרשמות הבלתי אמצעית כנימוק יחידי או מכריע בפסק הדין. מצופה מבתי המשפט שיבססו הכרעתם לא רק על הרושם הסוביקטיבי שקיבלו מהעד, אלא על כל מארג הראיות, השכל הישר והדין הרלוונטי.
מכל מקום, ככל שבית המשפט יתקשה להתרשם ממהימנות התובע, באמצעות הווידאו קו נפרנס, קושי זה עלול לפעול לרעת התובע ולא לטובתו, שכן יתכן שבכך יפחת עוד יותר הסיכוי להרים את נטל הראיה המוטל עליו, במיוחד שעה שמדובר בעדות יחידה של בעל דין ובמסמכים בכתב שלכאורה אינם עולים בקנה אחד עם טענותיו. כשם ששיהוי בהגשת התביעה, והנזק הראייתי שהוא עלול לגרום יופנה כלפי התובע, כך גם לגבי תוצאות בקשתו זו.

לסיכום
אני נעתרת לבקשה לשמיעת עדותו של התובע באמצעות וידאו קונפרנס. התובע יישא בהוצאות הנחוצות לצורך כך. ככל שב"כ הנתבעים מעוניינים לשלוח נציג מטעמם לגרמניה, הרי שהוצאותיו יחולו אף הם על התובע.
חקירתו של התובע תיעשה ביום 13.7.20 שעה 8:50, ואילו יתר העדים יישמעו במועד שיתואם עם הצדדים לאחר שמיעת התובע.
על אף קבלת הבקשה, איני מחייבת את המשיבים בהוצאותיה.

ניתנה היום, י"ט שבט תש"פ, 14 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.