הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 45680-04-15

מספר בקשה:54
בפני
כבוד ה שופטת מרים קסלסי

המבקש

שרלי אסרף
ע"י ב"כ עוה"ד חיים מכלוף ואח'

נגד

המשיבה
עיריית בית שמש
ע"י ב"כ עוה"ד עמיחי טרוזמן ואח'

החלטה

בפניי בקשה של התובע לבטל פסק דין שניתן על סמך הסכמתו לפיה התביעה הנזיקית שהגיש תידחה.

ואלו עיקרי הדברים:
התובע הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף נגד העיריה, בעקבות נפילתו בעת שעלה מהכביש למדרכה, במקום שקיים שיפוע שפת המדרכה הקרוי "לאם ולתינוק".

ביום 6.8.18, נשמעו כל ראיות התובע, לרבות מומחה מטעמו וכן נחקר המומחה מטעם המשיבה. נותר לשמוע רק את העד של העיריה, אשר לא התייצב בשל מחלה.

המחלוקת בין הצדדים נגעה לשאלה האם נוצר מפגע על ידי העיריה והאם ההנמכה הנ"ל תקנית אם לאו, אולם מחקירת התובע עלה כי לא ההנמכה גרמה לו לאבד את שיווי משקלו כי אם היתקלותו בשפת המדרכה ובלשונו: "באותו יום זה ערב ראש השנה, אין ירח אין כלום חושך, העצים באים לך ומכסים לך כל הפנים אתה לא רואה ממטר ואתה צריך להיות, לחפש, פתאום אני נתקע בקצה של המדרכה בשפיץ" (פרו' עמ' 5 ש' 14-15), דהיינו לא ההנמכה התקנית או לא תקנית גרמה לנפילתו כי אם רגלו של הנתבע שלא הרים אותה מספיק שעה שעלה מהכביש למדרכה.
משהסתיימה שמיעת ראיות התובע וחלק מראיות הנתבעת, סברתי שהתובע לא הוכיח קיומו של מפגע ורשלנות של העיריה. חסתי על התובע והמלצתי לו לדחות התביעה ללא הוצאות.
לאחר הפסקה והתייעצות של התובע עם בא כוחו נרשם בפרוטוקול כך:
"ב"כ התובע: התייעצתי עם מרשי, שמעתי את בית המשפט ואנו נבקש לדחות את התביעה ללא צו להוצאות."
ב"כ המשיבה טען כי אינו מוסמך לוותר על הוצאות משפט וביקש שיירשם בפרוטוקול כי הוא עומד על פסיקת הוצאות. התנגדותו הרפה, ודברים שאמר מחוץ לפרוטוקול פורשו על ידי כמו גם על ידי ב"כ התובע כהסכמה ובפסק הדין נרשם בקצרה כך:
"מורה על דחיית התביעה, ללא צו להוצאות. הוצאות הן בשיקול דעת בית המשפט וחזרת התובע בשלב זה בטרם הסתיימה שמיעת הראיות, הפחיתה במידה מסויימת את הוצאות הנתבעת".

טענות המבקש
למרבה הפליאה, ביום 28.8.18 הגיש התובע בקשה לביטול פסק הדין והמשך הליך ההוכחות, קרי, חקירת נציג העיריה מהטעם כי "התובע התייעץ עם מספר עורכי דין נוספים אשר בחנו את חומר הראיות ואת פרוטוקול דיון ההוכחות והם אשר הביאו את התובע להחלטה להמשיך בהליך תוך שהוא קונה סיכון מחושב כי ככל שתביעתו תדחה הוא עשוי לשלם הוצאות לנתבעת" מסיבה זו סבור בא כוחו כי "יש ליתן לאדם את יומו בבי המשפט ולאפשר לו למצות את ההליכים המשפטיים עד תום".

טענות המשיבה
המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי לבקשה "אין כל בסיס משפטי או עובדתי", "לא קיים הליך של ביטול פסק דין אשר ניתן בהסכמת הצדדים", אין לבית המשפט סמכות לבטל את פסק הדין, לא הוגש תצהיר המלווה את הבקשה, וכי העובדה שבית המשפט עשה חסד עם התובע שעה שחס עליו ולא חייב אותו בהוצאות משפט, היא ככל הנראה "נתנה לו דרור להגיש בקשה מעין זו".

ב"כ המשיבה מציין כי רשאי היה לוותר על עדותו של נציג העיריה ולטענות התובע כי מדובר בעד מרכזי, אינה ברורה. ולכן הוא מבקש לדחות הבקשה "והפעם לחייב את התובע בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין".

ב"כ התובע בחר שלא להשיב לטענות המשיבה וביקש ביום 18.10.18 שתינתן החלטה. גם בבקשה זו כמו קודמתה נטענו טענות עובדתיות, בלא שצורף כל תצהיר או אסמכתא לביסוסן (טענות בדבר ייעוץ משפטי שקיבל התובע וטענות בדבר אי מחלתו של העד מטעם העיריה).

דיון והכרעה
הדין הנוהג
"מושכלות ראשונים באשר להסכם פשרה שניתן לו תוקף בפסק דין, הם שממוזגות בו שתי תכונות – של הסכם ושל פסק דין. כאשר טענתו של בעל-הדין מבוססת על פגם כלשהו בהסכם עצמו, כגון טעות, או כאשר היא מבוססת על הפרתו – הדרך הדיונית לתקיפת פסק-הדין היא באמצעות תביעה נפרדת, עצמאית, המבוססת על אחת מן העילות שבדיני חוזים לביטולו של חוזה. לעומת-זאת, כאשר טענתו של בעל-הדין מכוונת נגד ההליך השיפוטי שהתקיים ואישורו של ההסכם בפסק-דין, הדרך הדיונית לתקיפתו של פסק-הדין היא באמצעות ערעור." (דברי כב' השופט סולברג בבע"מ 4820/12 פלוני נ' פלונית (19.7.12), כשהוא מפנה לספרה של נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, עמ' 329, (תשנ"א)).

התובע בבקשתו אינו בא בטרוניה כלפי הנתבעת, אלא אולי כלפי בא כוחו שייעץ לו לקבל המלצת בית המשפט. אם כך, הכיצד אותו עורך דין ממשיך לייצג את התובע גם בבקשה הנוכחית?! ואם מדובר בטרוניה כלפי בית המשפט שהציג בפניו מצג שבדיעבד הוא סבור שהוא מוטעה, הרי שלצורך דיון בפגם בהליך השיפוטי, היה על התובע להגיש ערעור על פסק הדין.

מעבר לעובדה שהבקשה אינה נתמכת בתצהיר ולא בשום מסמך או חוות דעת שיש בהם כדי לתמוך במסקנת התובע לפיה יש סיכוי לתביעתו על סמך הראיות שנשמעו, הרי שאין בית המשפט שנתן את פסק הדין מוסמך לדון בבקשה זו, והיה עליו לתקוף את פסק הדין בדרך של הגשת ערעור.

בבש"א (ים) 4468/07 אלישע נ' אחים יעקובי הובלות ובניו (25.3.07) ארע מקרה דומה, אלישע, באמצעות בא כוחו הסכים להמלצת בית המשפט המחוזי, לפיה פסק דינו של בימ"ש שלום (שזיכה אותו בסעד פינוי נגד השוכר המוגן-אחים יעקובי) יבוטל.
לאחר מתן פסק הדין בערעור, ביקש אלישע לבטלו בטענה כי הסכמתו נסמכה על מצג מטעה של בית המשפט, ולאחר שערך בדיקה מעמיקה הגיעה למסקנה אחרת, ולכן ביקש לבטל את פסק הדין ולקיים דיון בערעור.
בית המשפט המחוזי דחה הבקשה על הסף וקבע כי היה על המבקש לתקוף את פסק הדין בדרך של הגשת ערעור לבית המשפט העליון וכי הוא נעדר סמכות לדון בבקשה גופה.

אחזור ואומר כי לבקשה שלפניי לא נלווה תצהיר ואסמכתא כל שהיא לתמיכה בטענות האמורות בה, וזאת בניגוד לתקנה 241 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולכן גם לגופה של הבקשה, לא ניתן היה להתרשם האם התמונה הראייתית או המסקנה המשפטית של ביהמ"ש, בדבר אי הוכחת רשלנות העיריה היו שגויות.

גם הטענה שלא היה לתובע יומו בבית משפט נטענה בעלמא, ואינה נכונה, נוכח השלב שבו ניתנה הסכמתו לדחיית התביעה (סיום הבאת ראיותיו) .
באיזון שבין אכיפת מדיניות משפטית ראויה שמכוונת לסופיות הדיון, לבין מיצוי ההליך המשפטי, ומתן ביטוי לרצון של התובע להסתכן בדחיית התביעה ולשלם הוצאות משפט, מה שלא התקיים במעמד הדיון, גם אם בשל ייעוץ משפטי אחר שיכול היה לקבל ושתוכנו אינו ידוע, יש להעדיף את סופיות הדיון.

סוף דבר
מכל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה ומחייבת את התובע בהוצאות בסך 1,000 ₪. ככל שלא ישולם בתוך 30 ימים מהיום, לסכום יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, י"ב חשוון תשע"ט, 21 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.