הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 45125-02-18

לפני
כבוד ה שופטת מרים קסלסי

התובעת

ק.ד. המרות מט"ח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד תומר פרסלר

נגד

הנתבע

יעקב יוסף בקרמן
ע"י ב"כ עוה"ד אברהם שוורץ

פסק דין

לפניי תביעה שטרית בגין שני שיקים על סך 50,000 ₪ כל אחד , אשר הוגשו לפירעון וחוללו, האחד ביום 24.10.17 והשני ביום 2.11.17 (מהסיבה אכ"מ). התובעת שאוחזת בשיקים עוסקת בהמרת מט"ח וניכיון שיקים. הנתבע ניהל מוסד חינוכי חרדי בשם "טשכנוב", הוא גייס תרומות והשיג מימון לפעילות המוסד. הנתבע היה נוהג לפרוט שיקים אצל התובעת ולקבל סכומים גבוהים במזומן. לא היתה הפרדה בין שיקים של המוסד או שניתנו לו לבין שיקים אישיים של הנתבע. הנתבע נקלע לקשיים כספיים ובעקבות חילול שני השיקים הנ"ל ושיקים נוספים חשבונו הוגבל.

תיק ההוצאה לפועל נפתח ביום 9.1.18. במועד הפתיחה הוקטן הסכום ל-88,000 ₪ משום שהתובעת דיווחה שקיבלה מהנתבע קודם לפתיחת התיק סך של 12,000 ₪ (הנתבע מאשר זאת ומוסיף כי סילק את שאר הסכום בארבעה שיקים בני 22,000 ₪ כל אחד, משוכים על ידי צד שלישי).
בבקשה לעיכוב יציאתו מהארץ של הנתבע (בטרם מסירת האזהרה), הצהיר מנהלה מר קלפהולץ כי השיקים האישיים שמסר הנתבע היו לביטחון חובות של המוסד "טשכנוב" לתובעת .
הנתבע טען "פרעתי" והתנגדותו הועברה לדיון בפניי.

בהליך שבפניי טענה התובעת וטענה כי החוב הנטען מורכב מ-8,000 ₪ חוב לתובעת ו-80,000 ₪ חוב שהומחה ממר קלפהולץ לתובעת. קלפהולץ בעלי התובעת טען כי הלווה באופן אישי סך של 80,000 ₪ לנתבע, ומשזה לא השיב הכסף, הורה לעובד שלו לוי פריינד להציג לפרעון את השיקים "שמסר הנתבע כפיקדון", ו המחה החוב לחברה שבבעלותו (המחאת חוב מיום 25.12.17 נספח ב' לתצהירו. לטענתו בסעיף 22 לתצהירו המחאת החוב בוצעה ב-4.1.18).
עוד טען קלפהולץ כי הנתבע הסכים לפני מתן ההלוואה שהשיקים שהתובעת החזיקה ישמשו גם לביטחון החוב האישי של ו כלפיו .
בפניי העידו מר קלפהולץ בעליה של החברה, מר לוי פריינד העובד כשכיר ואשר בקי בהתנהלות הכספית. ומטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו.

דיון בטענות הצדדים
נציג התובעת מר פריינד בחקירתו אישר כי לחברה הנתבע חייב רק 8,000 ₪ (פרו' עמ' 16 ש' 23 ועמ' 21 ש' 11-12).
בעל החברה מר קלפהולץ הצהיר כי הלווה לנתבע באופן אישי סך של 80,000 ₪ , לאחר שהנתבע התחנן בפניו ואמר לו שאם לא ילווה לו חשבונו של הנתבע יוגבל בבנק. מועד ההלוואה המדויק אינו ידוע. לטענת קלפהולץ בחודש מרץ 2017 פנה הנתבע בבקשה להלוואה. להלוואה אין כל תיעוד וגם לא למסירת הכספים בפועל לידי הנתבע. לטענת קלפהולץ הוא הלווה לו הסכום "לאחר שהוא (הנתבע-מ.ק.) הסכים כי הבטחונות שמופקדים בצ'יינג' ישמשו כביטחון להלוואה" (ס' 16 לתצהירו). הוא לא החתים אותו על שום מסמך, משום שמדובר בבן דוד שלו שומר מצוות , ולא האמין כי הלה יתכחש לחוב. "סברתי כי עצם הביטחונות הקיימים לצ'יינג' יספיקו" (ס' 17). אולם מחקירתו של מר פריינד שמנהל הצ'יינג' באופן שוטף, השיקים נשוא הדיון לא היו שיקים לביטחון, אלא שיקים בסכומים נקובים ובתאריך נקוב שניתנו בתמורה להעברות ספציפיות של כספים שהעביר לנתבע. גם הנתבע העיד כי שיקים לבטחון ריקים ללא סכומים נמצאים גם היום בידי התובעת (עמ' 22 ש' 29).

מר קלפהולץ ביקש להוכיח קיומה של הלוואה אישית באמצעות הצגת "ווטסאפ" קולי שתומלל (נספח ג' לתצהירו). לטענתו מדובר בשיחה מיום 25.7.18 אולם בראש העמוד נרשם 25.7.17. בנוסף לא ניתן להבין מהודעה קולית זו של הנתבע דבר לגבי סכום ההלוואה ונותן ההלוואה. האמרה של הנתבע : "אז בוא תנסה שניה להיזכר כמה אני חייב לך חוץ ממה שאני חייב מה-48, כמה אני חייב לך מהעבר" לא יכולה להוות תמיכה ראייתית לדבר, לבד מהודאה עקרונית בקיומו של חוב כלשהו. קלפהולץ טוען בתצהירו כי ה-48 הכוונה לחוב לחברה שהיה ידוע באותו זמן. לו היה מוצג בפניי מצב חובו של הנתבע לחברה בנקודת הזמן הנטענת (25.7.17) כי אז ניתן היה להשוות האם אכן מדובר בחוב שעומד על 48,000 ₪ ואז ניתן היה לפרש את בקשת הנתבע כמי שמבקש לברר מה יתרת החוב האישית.

עוד מפנה מר קלפהולץ לאי-מיילים בין הנתבע למר פריינד, שם טוען מר פריינד שקלפהולץ סיפר לו "שהחוב שלך כאן יותר גדול מהסכום בצ'ק" מה זה "כאן", מה הסכום, ואיזו ערך יש לעדות שמועה, במיוחד שהיא מפיו של קלפהולץ עצמו. לשאלת ב"כ הנתבע היכן מוזכר סכום החוב במיילים, טוען מר קלפהולץ כי התכתבויות בנושא נעשו באמצעות טלפון שנגנב לו בחו"ל (פרו', עמ' 15, ש' 26-28). גם את הסיכום בין הצדדים לו טוען מר קלפלהולץ שהשיקים שנמסרו במקור לחברה ישמשו גם לביטחון ההלוואה האישית, לא הצליחה התובעת להוכיח. לשאלת ב"כ הנתבע היכן האסמכתא לסיכום כי השיקים ישמשו כביטחון להלוואה, מודה מר קלפלהולץ כי אין לו ושוב, מאחר שהטלפון נגנב (פרו', עמ' 16, ש' 9-12). הוסף על כך את עדותו של מר פריינד לפיה, כרטסות נפתחות במערכת החברה גם על שמם של השליחים המגיעים לפריטת השיקים (פרו' עמ' 18-19), ואת חוסר זכרונו של העד האם הנתבע לקח ממנו סכום של 40,000 ₪ או 80,000 ₪ (פרו' עמ' 19-20), וכן את תשובתו כי לא ראה את מר קלפלהולץ נותן לנתבע 80,000 ₪ מכיסו (פרו' עמ' 21, ש' 17-18), ותגיע למסקנה לפיה לא הורם הנטל להוכיח את קיומה של ההלוואה האישית, סכומה, ואי פרעונה. במצב דברים זה יש לדחות התביעה, גם מבלי שאתייחס לעצם המחאת החוב, כשרות העסקה בין קלפהולץ לחברה מטעמו והיעדרו של תום לב מצד התובעת, שבינה ובין בעליה מפריד מסך דק.

עדותו היחידה של מר קלפהולץ אינה מספיקה להוכחת מתן הלוואה אישית בסך 80,000 ₪, ובוודאי שלא לכך שהשיקים נשוא התביעה היו שיקים שיועדו להבטיח הלוואה זו. יש לציין לחובתו של מר קלפהולץ את הסתרת סיפור החוב האישי והמחאת הזכות לחברה בבעלותו, מבקשתו לעיכוב יציאה של הנתבע מהארץ. שם כזכור טען שמדובר בחוב לחברה שנובע מכספים שהועברו למוסד החינוכי, ואילו בפניי התבררה גרסה עובדתית אחרת, שלא לומר סותרת .

מר קלפהולץ היה מודע לחוסר היכולת שלו להוכיח את חובו של הנתבע כלפיו, ולכן ביקש להשיג באמצעות השיקים שהחברה מחזיקה את היתרון הראייתי שפקודת השטרות מעניקה, כך שנטל הראיה יעבור לנתבע להוכיח שאינו חייב. ייצוג משפטי של מר קלפהולץ והחברה לפני פתיחת תיק ההוצאה לפועל "תרם" לביצוע עסקת המחאת זכות באופן רטרואקטיבי ומלאכותי , סמוך מאוד לפתיחת תיק ההוצאה לפועל ואחרי שהשיקים כבר חוללו. העובדה שעורך הדין אימת את חתימת קלפהולץ לא מבטלת את החשד שמדובר בעסקה מלאכותית מבחינת מהותה ותוכנה.

למעשה התובעת סיחרה לעצמה חזרה את שני השיקים המחוללים, לאחר שנפרעו כמעט במלואם, ובעקבות המחאת החוב האישי הנטען אליה. סיחור זה נעשה ללא מתן תמורה, לפיכך חזקת התמורה הקבועה בסעיף 29א' לפקודת השטרות אינה עומדת לתובעת.

האמנתי למר פריינד לוי כי הנתבע נותר חייב סך של 8,000 ₪. אמנם לצורך מימוש חוב זה יכול היה להשתמש גם בשיקים אחרים שברשות התובעת, האחד על סך 10,000 ₪ ואחרים פתוחים, אך איני רואה מניעה לממש אחד השיקים נשוא התביעה באופן חלקי. הנתבע סבר שהוא חייב 10,000 ₪ בשל עמלה נוספת או ריבית נשך כפי שכינה אותה, עקב אי פרעון החוב במועד, ויש בכך תמיכה ראייתית לחוב לתובעת בסכום זה לפחות (ראו פרו' עמ' 15 ש' 32-33 לעדותו של מר קלפלוהלץ, פרו' עמ' 16 ש' 33 לעדותו של מר פריינד, ופרו' עמ' 29, ש' 20-34 לעדותו של הנתבע).

סוף דבר
משהודה נציג התובעת כי יתרת החוב של הנתבע לתובעת הוא 8,000 ₪ בלבד, משנפל פגם בהחזקת השטרות מאוחר לפרעונם הכמעט מלא של הנתבע, משלא הוכח כי החברה שילמה תמורה עבור המחאת חוב פרטי מבעליה של החברה לחברה, משלא הצליח בעל החברה להוכיח שהנתבע חייב לו באופן אישי וכי נתן לו הלוואה בסך 80,000 ₪, אני דוחה את התביעה ברובה המוחלט ומורה על העמדת יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל מס' 51-0 4580118 על סך של 8,000 ₪ קרן, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 2.11.17 (מועד השיק השני) ושכ"ט א' יחסי לסכום זה. את סכום האגרה העודף ששולם בהוצל"פ יש לקזז מסכום הקרן, באופן שהנתבע לא יחויב בתשלומו.

נוכח הנסיבות המתוארות לעיל, שקלתי לחייב את התובעת בהוצאות, אולם משלא השכיל הנתבע לסלק את החוב שאינו שנוי במחלוקת, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו בהליך שלפניי.

ניתן היום, ז' אב תשע"ט, 08 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.