הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 43950-11-11

בפני
כב' השופטת מרים ליפשיץ-פריבס

תובעים
1.בתיה דוד
2.יעקב דוד
ע"י ב"כ עוה"ד א' ויטנברג ומ' עוזיאל

נגד
נתבעת
מתן ביכורים השקעות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד א' דיסקין

פסק דין
בפני שתי תביעות כספיות ולצווי עשה בגין ליקויים ונזקים שנגרמו לדירת מגורי התובעים, דיירים מוגנים, בבניין בו ביצעה הנתבעת עבודות הריסה ובנייה להוספת קומות בבניין (להלן-"העבודות").

התביעה המאוחרת מבין השתיים (ת.א. 32412/01/15) עניינה ברטיבות שהתגלתה לאחר שהוגשה התביעה הראשונה (ת.א. 43950/11/11, להלן-"התביעה הראשונה") ומשנמנע מהתובעים לבדוק מוקדם יותר את מקורה.

בהחלטתי מיום 9.3.16 הוריתי על איחוד הדיון בתביעות ובהחלטתי מיום 1.8.16 הוריתי בהסכמת הצדדים על מחיקת התביעות כנגד בעל המניות ומנהלה של הנתבעת, מר עמר (להלן – " העד עמר").

כתב התביעה המקורי בתביעה הראשונה עמד על סך של 1,500,000 ₪, ובמסגרת כתב תביעה מתוקן הועמדה התביעה לצרכי אגרה על סך של 500,000 ₪.

טענות התובעים:
התובעים, זוג קשישים ה סובלים מנכויות (בשיעור של 100% לתובעת ובשיעור של 80% לתובע) , דיירים מוגנים בדירה המצויה בקומה שלישית (להלן- "הדירה") בבניין המצוי ברחוב הלל 11 בירושלים (להלן - "הבניין") . הנתבעת, רכשה חלקים מהבניין בשנת 2007 כולל הקומה הרביעית.

עובר לרכישה, ביקשה הנתבעת מהתובעים לחתום על הסכמה לבניית תוספות בבניין ואם לא כן, יאונה להם רע על ידי מי מטעמה. לפיכך, הם נאלצו לחתום על הסכמה לבנייה מבלי שנותר בידם עותק המסמכים.

עבודות הריסה של קומות המצויות מעל הדירה החלו בשנת 2008 , מה שגרם למטרד רעש ולרעידות בבניין. יתר הדירים בבניין, קיבלו דיור חלופי מהנתבע ת ואילו לתובעים לא ניתן דיור חלוף תוך הפרה של סיכום בינם ובין הנתבעת והעד עמר למתן דיור חלוף.

כתוצאה מרעשי הבנייה ועבודות ה"קונגו" בבניין , נפגעה השמיעה של התובע 2 (להלן- "התובע", בהפניה לחוות דעת של מומחה, נספח 4 לכתב התביעה המתוקן). העבודות גם גרמו לו לשלושה אירועים מוחיים. התובעת 1 (להלן-"התובעת") נפגעה נפשית, בדיכאון ממנו סבלה, מחמת ביצוע העבודות. בתם, חנה דוד מימוני (להלן- "העדה מימוני") נאלצה להפסיק את לימודיה לצורך טיפול בהם עקב עזיבת המטפלים שלהם אותם, בשל תנאי המגורים הקשים שנוצרו עם ביצוע העבודות בבניין.

העבודות גרמו גם נזק לדירה. הן בקירות הפנימיים והן בקירות החיצוניים ו לנזקי רטיבות וסדקים, עד כדי חשש להתמוטטות התקרה. נגרם נזק למערכות החשמל והמים והותקנו אמצעים זמניים לצריכת מים במקלחת (בהפניה לחוות דעת השמאי רמון, נספח 6 לכתב התביעה המתוקן).בנוסף, נגרם נזק לרכוש המשותף ובפרט לחדר המדרגות (כמובא בחוות הדעת של המהנדס אדלר, נספח 8 לכתב התביעה המתוקן).

השמאי רמון, העריך את עלות התיקונים והדיור החלוף לתקופת ביצוע התיקונים בסך של 86,097 ₪ והמהנדס אדלר, העריך את עלות התיקון ברכוש המשותף בסך של 239,385 ₪.

התובעים טענו לזכות לפיצוי בגין עוולות מכוח סעיפים 44(א) ו-48 לפקודת הנזיקין בשל מטרד רעש וכן לחסימת אור השמש לדירה מחדר המדרגות. בנוסף טענו לעוולה של כליאה בהתאם לסעיף 26 לפקודת הנזיקין, בהיעדר מעבר מחדר המדרגות ליציאה מדירתם למשך חודש ימים במהלך ביצוע העבודות.

לפיכך ביקשו שיינתן צו עשה לתיקון חדר המדרגות שצריך שייבנה ברוחב מספיק לצרכיהם ו/או להתקנת מעלית עם יציאה אליה מדירתם ולהורות גם על פתיחת חלון בחדר המדרגות כפי שהיה בדירה עובר לביצוע העבודות, מה שיחזיר את אור השמש לחדר הרחצה .

התובע עתר לפיצוי בגין פגיעה בכושר השמיעה שלו בסך של 150,000 ₪; ופיצוי בסך של חצי מיליון ₪ בגין פגיעה בראייתו וכן בגין נזקה הנפשי של התובעת. פיצוי בגין עוגמת נפש עקב מגורי התובעים בדירה, ש לא היתה ראויה למגורים מחמת בשל ביצוע העבודות הועמד על סך של 400,000 ₪ ובשל כליאת שווא למשך 30 יום, בסך של 150,000 ₪ (5,000 ₪ לכל יום כליאה) ובצירוף עלות תיקון הליקויים בדירה וברכוש המשותף כמו גם עבור הוצאותיהם למומחים השונים. עם זאת , הועמדה כאמור התביעה על סך של 500,000 ₪ משיקולי אגרה.

בתביעה השנייה נטען כי לאחר שהוגשה התביעה הראשונה, התגלתה רטיבות בחדר האמבטיה אשר לה אחראית הנתבעת. בקשתם לביצוע בדיקה בדירה מעל דירתם, שבבעלות הנתבעת ס ורבה על ידה אלא אם הם יתחייבו להחזיר את מצבה לקדמותה, לאחר בדיקתם את הדירה עליונה. לכך לא הסכימו התובעים ומכאן בקשתם למתן צו עשה, שיורה לנתבעת לתקן את מקור הרטיבות בדירתה.

טענות הנתבעת:
הנתבעת טענה מנגד כי כל מבוקשם של התובעים להתעשר על חשבונה בגין עבודות שבצעה בבניין, בהסכמתם ועל דעת בנם המתגורר עמם. יתירה מכך, היא נענתה לפניותיהם אליה מעת לעת בענייני הדירה וטיפלה בכל מבוקשם. התובעים, הסכימו בזמנו לפיצוי בסך של 50,000 ₪ (מכתבם מיום 17.08.2008, נספח א' לכתב ההגנה) ואילו בתביעתם, דרשו סכומים מופרזים וללא כל בסיס.

כל טענות התובעים ע ל ליקויים בדירה צריך שיופנו לבעל הדירה, בהיותם בעלי זכויות בדיירות מוגנת מה שמוטל לפתחו של הבעלים. הוכחש, כי ה ושמע איום כלשהו מצידה כלפי התובעים על מנת לקבל את הסכמתם לביצוע העבודות ו אף לא הושמע איום בעניין המשך מגוריהם בדירה בתקופת ביצוע העבודות. ככל שהייתה אליהם פנייה ע"י מר ג'וני פינק (להלן-"ג'וני") כנטען בכתב התביעה, הדבר אינו באחריותה שעה שהלה לא פעל כלל מטעמה. ג'וני, אינו אלא מי מטעם בעל הדירה מר רונלד ואין לנתבעת כל זיקה אליו. ועוד, דיור חלוף הוצע לתובעים אך נידחה על ידם.

העבודות בוצעו לפי היתר כדין, להוספת קומות בבניין מה שהשביח את ערך הדירה. הדירה, היתה במצב של חורבה מחמת אי ביצוע שיפוץ בה במרוצת עשרות שנים. לפיכך, אין הנתבעת אחראית למצבה. כאמור, היא הביאה דווקא להשבחתה בביצוע עבודות בה לפנים משורת הדין ולבקשת בנם של התובעים אשר היה עמה בקשר רצוף. בכלל זה, התקנת ריצוף במרפסת הדירה, תיקוני חשמל ואינסטלציה ו עבודות טיח וצבע ש בצעה פעמיים בדירה. גם כיום, נכונה הנתבעת לבצע תיקונים בדירה ככל שתיקבע אחריותה לליקוי כלשהו והוכחשה סכנה להתמוטטות התקרה.

לעניין הזכויות בבניין טע נה כי רכשה את כל החלקה בה מצוי הבניין ובכלל זה זכויות מוקנות לה. הריסת הקומות העליונות בבניין, שנמצא כי היו רעועות ומסוכנות, נעשתה למשך ימים ספורים בלבד. לאחריה, כמעט ולא נשמע רעש בבניין . מה גם, שאין לתובעים להלין אלא על עצמם בסירובם לדיור חלוף על חשבונה ומשלא הקטינו את נזקם. העדה מימוני הציעה לנתבעת שהוריה יעברו לדירה מרווחת בבית הכרם מה שהוסכם על ידה. אלא מאי, התובעים עצמם דחו זאת מחמת הטלטלה הכרוכה במעבר וביכרו להישאר להתגורר בדירה.

הוכחש כי נוצר מטרד רעש ואף קיומו של קשר סיבתי בין כושר השמיעה של התובע והרעש בבניין בשל ביצוע עבודות ההריסה שנעשו כאמור, למשך ימים ספורים בלבד. כן הוכחשה אחריותה ליתר נזקי גוף של התובעים אשר הוכחש גם קיומם.

הטענות והדרישות לעניין הרכוש המשותף, הינן בסמכות ייחודית של המפקח על הבתים המשותפים וממילא, בהיות התובעים דיירים מוגנים אין להם זכות תביעה בנדון כי אם לבעל הדירה. ככל שהיה מגיע לתובעים פיצוי בגין הרכוש המשותף, הרי שזכותם היא לפי החלק היחסי של הדירה ברכוש המשותף.

חדר המדרגות שודרג, ממצבו המוזנח עובר לתחילת ביצוע העבודות בהיותו בעבר פרוץ, מוזנח ולא לפי דרישות התקן. לאחר ביצוע העבודות , אין כל ליקוי בחדר המדרגות ואף הותקן אינטרקום לדירה , אף שלא שלמו דמי וועד בית למשך שנים. בנוסף, הסכימה הנתבעת להתקין חלון בחדר המדרגות בכפוף להמצאתם אישור כיבוי אש לכך. שכן, היא נמנעה מפתיחת חלון החוצה כדרישת רשות כיבוי אש ממנה. ואילו חוות הדעת של המהנדס אדלר מטעם התובעים, נערכה לפני שהושלם ביצוע העבודות בחדר המדרגות ודינה , להידחות.
הוכחשה הטענה לכליאת שווא ונטען כי התובעים ובנם, הסכימו לצאת מהדירה דרך מעבר שהותקן בקומה מעל דירתם (להלן-"המעבר") המוביל לבניין הסמוך, המצוי ברח' הלל 13 (להלן-"הבניין השכן") שהותקנה בו תאורה ולא היה כרוך בטיפוס על פיגום וכיוצ"ב.

הוכחשה אחריות הנתבעת לרטיבות מושא התביעה השנייה. מקורה, בצנרת ישנה בדיר ת התובעים ולא מחמת ליקוי בדירת הנתבעת המצויה מעליה. התובעים אכן סירבו לחתום על התחייבות להחזרת מצב דירתה לקדמותו לאחר ביצוע בדיקתם בה והם אף סרבו להתחייב לשפות את השוכרת בדירת הנתבעת בשל ביצוע עבודות בדירתה, שכאמור, היא אינה אחראית להן.

ניהול ההליך:
בהחלטתי מיום 08.06.2014 הוריתי בהסכמת הנתבעת על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, מהנדס ושמאי מר אייל שנהב (להלן- "המומחה") שיבדוק את שאלת קיומם של ליקויים בדירה ובחדר המדרגות ומקורם ולהערכת עלות התיקונים ופרק הזמן הנדרש לביצועם.

ביום 05.05.2015 הגיש המומחה את חוות דעתו לאחר שביקר בדירה ובבניין; עיין בחוות הדעת של השמאי רמון ו בחוות הדעת של המהנדס ברגמן מטעם התובעים בנוגע לליקויים בדירה ובחוות דעתו של המהנדס אדלר בנוגע לליקויים ברכוש המשותף (כמובא ברישא של חוות דעת המומחה).

המומחה העריך את עלות התיקונים בדירה בסך של 32,500 ₪ אליו יתווסף סך של 3,250 ₪ לפיקוח הנדסי. בכך, כלל המומחה את הליקוי האמור בסעיף 3 בחוות הדעת של השמאי רמון בעניין "רכיבי עץ" בדירה שנטען שהתנפחו מחמת הרטיבות. עם זאת, הותיר המומחה להכרעתי את שאלת אחריות הנתבעת למצב 'רכיבי העץ' בהיות הדלתות בנות 71 שנה לטענת הנתבעת בפניו (סעיף 3, בעמ' 16 לחוות הדעת). הערכת המומחה, כללה את התיקונים ברכוש המשותף שהועמדו על סך של 3,000 ₪ בזיקה לסעיף 1.8 בחוות הדעת של המהנדס ברגמן מטעם התובעים בדבר רטיבות בחדר המדרגות בה לא הבחין המומחה שנהב והותיר את שאלת האחריות לה להכרעתי. הליקויים ברכוש המשותף הוערכו ע"י המומחה בסך של 8,300 ₪ ובצירוף עלות לפיקוח הנדסי בסך של 830 ₪. משך התיקונים הוערך לשלושה ימים, במהלכם הדירה ראויה למגורים.

במענה לשאלות הבהרה ששלחו התובעים למומחה, השיב המומחה כי שאלת קיומם של ליקויי רטיבות נבדקה על ידו לאחר סיום עונת הגשמים ובאמצעות מד תכולת רטיבות וכן בבדיקה חזותית מבלי שנראו סימני רטיבות. תמחור עבודות התיקון, נעשה לפי מחירון דקל ; תוצאות של מכרזים שהיה מעורב בהם ולפי הצעות מחיר המועברות אליו לצורך מתן חוות הדעת.

דיון והכרעה:
המסגרת הנורמטיבית:
עוולת מטרד יחיד נקבעה בסעיף 44 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]: "(א) מיטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק. (ב)הוראות סעיף זה לא יחולו על הפרעה לאור שמש". בחינת קיומו של מטרד כאמור, צריך שתיעשה "...בסבירותו של הנזק שנגרם לניזוק, ולא בסבירותה של פעולת המזיק" (רע"א 6483/15 נתיבי ישראל בע"מ נ' רות קטן‏ (2.8.2016) , פסקה 41) . מרכיביה הם: התנהגות או פעילות של הנתבע; מהות האינטרס של התובע שלא תיפגע זכותו לשימוש סביר במקרקעין או בהנאתו הסבירה מהם ומהות הפגיעה באינטרס המוגן ככל שהגיע לכדי 'הפרעה של ממש' (ד. קרצמר, "מטרדים", דיני הנזיקין- העוולות השונות, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תש"ם, עמ' 53, להלן-"קרצ'מר"). בבחינת האינטרסים של הצדדים, נדרשת מלאכת האיזון בין אינטרס התובע ל'הנאה סבירה שלו מהמקרקעין' ובין אינטרס הנתבע לאפשר לו לבצע את פעילותו במקרקעין שבבעלותו.

על גדרי "הפרעה של ממש", שהיא תנאי לקיומה של אותה עוולה שצ ריך שתהא ממשית ולא קלת ערך, מצינו בע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' זאב שוורץ, פ"ד ל(3) 785, 794 , להלן-" פרשת אתא"): "בתארו מידתה של הפרעה של פלוני לשכנו, שהיא מיסודותיה של עוולת המטרד ליחיד, "הפרעה", משמע כי קיומה, מידתה ועצמתה אינם נבחנים אלא תוך זיקה לאדם אחר, כי הרי הפרעה היא התוצאה של פעלו של פלוני כלפי אחר, מכאן, כי הדגש על תוצאות המעשה ולא על טיבו של המעשה עצמו ועל-כן יתכן כי פלוני ינקוט אמנם באמצעי זהירות סבירים בביצוע מעשהו, אך בכל זאת לא יוכל להימנע מהפרעה ועקב כך גם יתחייב בביצוע מטרד". לא עסקינן באמת מידה אבסולוטית כי אם "עלינו להציג זה לצד זה את מידת ההפרעה (הממשית) ואת זכות השימוש וההנאה הסבירים של התובע והנפגע ולקבוע מה סביר בנסיבות המקום והזמן" (שם , פסקה 9. עוד ראו: ע"א 7727/01 מאיר קרנש נ' יאיר נחומי (29.12.2002)).

לפיכך נדרשתי למחלוקת אם השימוש של הנתבעת בבניין, ברכוש המשותף או בחלקים בבניין אשר לתובעים זיקת הנאה בהם למעבר לדירתם, ושימוש שעשתה בקומות מעל הדירה אשר היא בעליה, הגיע לכדי 'הפרעה של ממש לשימוש סביר' של התובעים ב דירה וכן בבניין ובפרט בחדר המדרגות (ראו הודאת העד עמר על זכות מעבר לתובעים בחדר המדרגות , בעמ' 44 שורה 26). בחינת הדברים תיעשה על רקע הסכמת הנתבעת כי היא האחראית לביצוע העבודות מה שמביא לאחריותה לתוצאותיה בשל מעשה או מחדל מצידה בביצוען.

נזקי הדירה:
שמעתי את עדות המומחה שהתובעים זימנוהו להיחקר. בעדותו, חזר המומחה על הערכתו לפיה הריסת שתי קומות מעל לדירה, עשויה להותיר את הדירה חשופה לחדירת מים (עמ' 9 שורות 25-26). כך גם עולה מסעיף 1.2 לחוות דעתו כי מקור הרטיבות בתקרה של החדר השני בדירה הוא מאגף זיזי שנבנה בקומה מעל הדירה. בה בעת, לא נסתרה עדותו לפיה במועד ביקורו בדירה ובבניין, אותו אגף זיזי היה סגור כבר. בכך להערכתו היה כדי להביא לתיקון מקור הרטיבות ונותר לדעתו לבצע תיקוני שפכטל וצבע בלבד (עמ' 8; עמ' 13 שורות 13-18). לדברי המומחה, עם בניית הקומות מעל הדירה אין עוד לחשוש לרטיבות בתקרה בדירה. כך גם אמרו לו התובעים בביקורו בבניין, כי לא נראתה רטיבות חדשה בתקרה.

לעניין עמוד תמיכה לקומות הנוספות העריך המומחה (סעיף 1.3 לחוות הדעת) כי יש לבצע "תיקון יסודי בחיפוי האבן החיצונית" למניעת חדירת מים מחדש. לדבריו, "לא צפוי שתהיה עוד רטיבות למעט סעיף 1.3 היכן שנבנה עמוד חדש" (עמ' 10 שורות 21-27). בנוגע לחלון חדר האמבטיה העריך המומחה, כי קונסטרוקציה מפלדה לתוספת קומות בבניין מעל לדירה, גורמת אכן לצמצום אוויר בדירה. לפיכך, יש להתקין מאוור מכאני בחדר האמבטיה שיביא לתחלופת אוויר וכן לצבוע את אותה הקונסטרוקציה (סעיף 3.4 בחוות הדעת ותמונה של הקונסטרוקציה).

בעניין חדר המדרגות העיד המומחה כי מצא אותו יבש בזמן ביקורו בבניין. להערכתו, יש לבצע תיקונים באזור הרטיבות ולצבוע משטחים (סעיף 1.8 לחוות הדעת). "מדובר בגג עליון קטן של חדר מדרגות ומבצעים תיקון" (עמ' 13 שורה 32). לעניין הצנרת השיב המומחה לשאלת ב"כ הנתבעת באומרו כי הצנרת החלודה לא 'מזינה' כיום אף דירה בבניין ו יתכן שהזינה את הדירה מעל לדירת התובעים ועשוי שיש צנרת אחרת (עמ' 15 שורות 1-12).

לעניין הסדקים בדירה, אמר המומחה כי הריסה ובנייה של קומות מעל הדירה, גורמת לסדקים בדירה (עמ' 15 שורות 18-20) . הנתבעת מצידה הציעה שוב כי היא תבצע את התיקונים על פי חוות דעת המומחה מבלי שיהיה בכך משום הודאה בטענות של התובעים. הצעה זו נדחתה ע"י התובעים לאור ניסיון העבר הכושל בנידון עם הנתבעת (עמ' 15 שורות 24-30).

לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחה ושמעתי את עדותו, הגעתי למסקנה כי הרטיבות בדירה מקורה בעבודות הריסה ובנייה שנעשו בקומות מעל הדירה. עם זאת, נדחית הטענה של התובעים לביצוע לקוי של התיקונים אותם בצעה הנתבעת שהוכח לפי תוצאותיהם כי נעשו כראוי כפי שעלה מחקירת המומחה. יתירה מזו, אף שהרטיבות נוצרה בשל ההריסה של הקומות העליונות הוכח כי עם בניית הקומות החדשות ועשוי גם כי בגינה, חדלה הרטיבות בדירה משנחסמו הפתחים לחדירת רטיבות לדירה. כך פני הדברים היכן ש נבנה עמוד ובאגף הזיזי, מקומות בהם בוצע התיקון ואף סגירה אשר מנעה רטיבות חוזרת.
הרטיבות החדשה נשוא התביעה השנייה, לא הוכיחו התובעים כי מקורה בדירה העליונה כי אם ביקשו שיינתן צו לפירוק חלקים בדירה העליונה, על חשבון הנתבעת. זאת מבלי שהתובעים הרימו את הנטל להוכיח כי מקור הרטיבות בדירה העליונה ומבלי שהוכח כי פנו לבעל הבית על מנת שהלה ידאג לתיקון הרטיבות שעשוי שמקורה בדירה ולא ברכושה של הנתבעת. אוסיף כי ב חלוף פרק זמן ארוך ממועד הגשת התביעה השנייה, לא בקשו התובעים להורות למומחה לבקר בבניין להשלמת חוות דעתו בעניין הרטיבות ' החדשה', מה שצפוי שיעשו ככל שזו עדיין 'פעילה'. למעלה מן הצורף אוסיף כי ככל שנותרו סימני הרטיבות החדשה, אזי הללו יוסרו בצביעה וסיוד נשוא התביעה הראשונה, כמובא להלן.

אם כן, נותר ל יקוי בדירה הטעון תיקוני צבע ושפכטל (כמובא בחוות דעת המומחה בתביעה הראשונה) אשר באחריות הנתבעת, כתוצאה מרטיבות שנוצרה עקב ביצוע העבודות אשר מקורה תוקן. כך גם, קונסטרוקציה של צינורות תלויים שהותקנה ע"י הנתבעת, גרמה לצמצום תחלופת האוויר בחדר האמבטיה בדירה. לפיכך יש להתקין מאוורר בחדר הרחצה (סעיף 3.4 לחוות דעת המומחה). אוסיף כי התובעים , לא התנגדו לבקשה של הנתבעת למתן היתר בנייה ולתוכניות שצורפו לה ולא הלינו באוזני הנתבעת על החסימה הנטענת של אוויר מחדר המדרגות, אלא לאחר ביצוע העבודות.

המומחה, העריך את עלויות התיקון בחוות דעתו, בהסתמך על אינדיקציות ראויות לביסוס הערכתו. הן במחירון דקל והן על פי ניסיונו של המומחה שלא ניסתר בחקירתו בכלל זה מידיעותיו ממכרזים בהם היה מעורב, מה שלא ניסתר בחקירתו ובראיות התובעים.

לאחר בחינת חוות הדעת ורכיבי הנזק שנותר בדירת התובעים מחמת ביצוע העבודות שבאחריות הנתבעת ונותרו לאחר ביצוע תיקונים כמובא לעיל, אני מחייבת את הנתבעת בפיצוי לתובעים, ביחד ולחוד, בגין נזקי הדירה בסך של 26,500 ₪ ובצירוף סך של 2,650 ₪ לפיקוח הנדסי בתוספת מע"מ. לחיוביה אלו, יתווספו ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

בכך, דחיתי את התביעה לפיצוי בגין התנפחות דלתות בדירה שלא הוכח כי נגרמה בגין ביצוע העבודות בבניין בהיעדר התייצבות של מי מהתובעים להעיד ומשלא הוכח כי בוצעו עבודות תחזוקה בדירה במשך עשרות שנים. יפה הדבר בפרט משלא הוכח כי היתה רטיבות פעילה לאורך זמן בדירה במיקום של המשקופים והדלתות בדירה שיהא בה כדי לגרום להתנפחות העץ.

נזקי הרכוש המשותף:
מעיון בחות דעת המומחה עולה כי עיקר הליקויים הנטענים בחדר המדרגות תוקנו. ליקויים בודדים שנותר לתקנם, אינם אלא ליקויים קלים אשר לא השתכנעתי כי יש בהם כדי לפגוע בשימוש סביר של התובעים ברכוש המשותף (עמ' 12, 17-19 לחוות דעת המומחה).

נכון הדבר גם לעניין טענות התובעים בדבר התקנת מזגנים על קירות הבית המשותף , שעה שהוכח כי הנתבעת התקינה אותם בקומות העליונות דווקא בנישה שנוצרה בין הבניין לבניין הסמוך לו (עמ' 12 בחוות הדעת ) מה שמשליך על הפגיעה ברכוש המשותף. מנגד, המזגן של דירת התובעים הותקן על קירות הבית המשותף מבלי שהם עצמם ראו בכך משום פגיעה ברכוש המשותף (כנראה בתמונה בעמ' 13 לחוות דעת המומחה) ומבלי שהמומחה נישאל על כך בשאלות ההבהרה ו/או בחקירתו.

במסגרת העבודות, הותקנו אמנם ברכוש המשותף צינורות ביוב גלויים בקירות החיצוניים בקומה העליונה. הבניין, ניראה בתמונות כ 'זרוע' בצינורות חיצוניים וגלויים למכביר שהותקנו על קירות הבניין, ברכוש המשותף, בהיות הבניין ישן שהוקם ללא חציבה של צנרת בתוך הקירות (עמ' 14 לחוות דעת המומחה ותמונות הבניין). בנסיבות אלו, לא נגרם כל נזק לתובעים בגין התקנת הצנרת ברכוש המשותף ואף לא הוכח כי נותרו חללים פתוחים בקירות החיצוניים בשל ביצוע העבודות ע"י הנתבעת (סעיף 3.3 סיפא בחוות דעת המומחה).

יפה הדבר גם לעניין מערכות החשמל, אינסטלציה, מסגרות, ריצוף וחיפוי , נגרות ואיטום, שהמומחה לא מצא כל ליקוי בהם (עמ' 17 לחוות דעתו) ודין טענות התובעים בנדון, להידחות. לא זו בלבד שלא הוכח נזקם של התובעים ברכיבים האמורים ( בפסקאות 42-44) כי אם הוכח מעדות העד עמר ומחוות דעת המומחה, כי חדר המדרגות, שודרג עם ביצוע העבודות, בחידוש הבניין במסגרתן.

אוסיף, כי אין מניעה משינוי מבנה חדר המדרגות משניתן היתר בנייה כדין לביצוע העבודות ללא טענה מצד התובעים בפני הנתבעת או בפני מוסדות התכנון כנגד התכניות מושא היתר הבנייה (העד הלל עמ' 25 שורה 25). כאמור, לא הוכח כי נגרם נזק לתובעים בגין השינוי שנעשה בחדר המדרגות ואף לא דבר קיומו של מפגע בטיחותי בחדר המדרגות. המומחה, לא מצא כי קיים סיכון בטיחותי בבניין. בביקורו בדירה שבבעלות הנתבעת, המצויה מעל דירת התובעים, לא מצא המומחה כי נשקפת ממנה סכנה כלשהי. לפי התרשמותו, עסקינן בהיעדר גימור ראוי של המרפסת (סעיף 3.1 לחוות הדעת) שאין בו כדי להשליך על השימוש וההנאה של התובעים מדירתם. דרישת התובעים בנוגע למרזבים בבניין, נמצאה גם היא על ידי המומחה כחסרת בסיס ודינה להידחות.
לא השתכנעתי כי היעדר גימור מושלם של אדני השיש בחלונות בקומות העליונות ובאי מילוי מדויק של הכוחלה בלבני הזכוכית ברכוש המשותף (סעיף 8.1 לחוות דעת המומחה) יש בה כדי לפגוע בשימוש סביר של התובעים בדירה או בהנאתם מהרכוש המשותף (סעיף 5.5 לחוו ת הדעת).

בשונה מכך, דלת המבואה בקומה 3 בבניין שם מצויה הדירה, יש לסמן ולצבוע אותה. עלות אותה עבודה הוערכה ע"י המומחה בסך של 500 ₪. יש גם לתקן פרופיל בולט מדירת התובעים (סעיף 11.1 לחוות הדעת) שבאחריות הנתבעת ו לתקן את הקונסטרוקציה של הצינורות התלויים ברכוש המשותף - בצביעתם למניעת חלודה. כן, יש לתקן מדרגה אחת שניראה בה שבר (סעיף 5.3 ו-3.1 א. לחוות דעת המומחה) ו נידרש גם תיקון של אריחים פגומים בלובי של הבניין, על מנת למנוע מכשלה במעבר של התובעים ויתר הדיירים שם (סעיף 5.12 לחוות הדעת). יוער, כי לעניין מצבו של המעבר הזמני ושאלת בטיחותו אדרש להלן.

לפיכך ולאור נכונות הנתבעת לבצע בעצמה את התיקונים ברכוש המשותף אני מורה לה לעשות כן בנוגע לליקויים אותם מניתי בפסקה 47, בתוך 45 יום.

בכך נדחית בקשת התובעים לפיצוי כספי בגין הליקויים ברכוש המשותף. פיצוי, שככל שהייתי מורה עליו סכומו היה נקבע לפי החלק היחסי של הדירה בבניין. וככל שהייתי מורה על תשלום מלוא הפיצוי, הדבר היה מותנה בכך שהתובעים ידאגו לתיקון הליקויים לטובת כל הבעלים בבניין (ת"א (מחוזי ירושלים) 990/91 טרבלסי יוסף נ' רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועיריות בע"מ (4.8.1996) ; ת"א 1237/86(מחוזי י-ם) זקס נ' נאני ושות' (3.10.1991), עמ' 7), מה שלא נכון להורות בעניינם ומשלא הובאה עמדת יתר בעלי הזכויות בבניין. כך אני קובעת בשונה ובמובחן מהתיקונים בדירה גופה, לגביהם דחיתי את בקשת הנתבעת לאפשר לה לבצעם בעצמה, משלא עשתה כן בחלוף זמן ארוך ממועד היווצרות הליקויים ועד מועד הגשת התביעה ומחמת אובדן אמון התובעים בה.
דיור חלוף:
בחנתי את טענות התובעים לכליאתם בדירה נוכח ביצוע העבודות והשבתת חדר המדרגות בגינן , ומשלא הוצע ל הם דיור חלוף לתקופת ביצוען, מה שהוכחש ע"י הנתבעת.

בתם של התובעים, העדה מימוני אמרה בתצהירה כי לא הוצע להוריה מראש דיור חלוף ולו גם לתקופה בה בוצעו עבודות הריסה מעל דירתם, לרבות באמצעות 'קונגו' למרות הסיכום המוקדם ביניהם (סעיף 6). בחקירתה, הודתה כי הוצע לה ם דיור חלוף אך כך לדידה רק במועד בו הנתבעת עמדה להרוס את המדרגות ולא עובר לתחילת ביצוע העבודות מה שאינו מתיישב עם גרסה אחרת שלה על "סיכום מוקדם" לדיור חלוף (עמ' 33 שורות 4-8 ו 26-27). לדבריה, בשלב מאוחר זה של העבודות הפנתה אותה הנתבעת לדירה המצויה ברחוב יפו, בת חדר וחצי, שלא נמצאה ראויה ומתאימה להוריה. שכן, ההורים מרותקים לכיסא גלגלים והדירה קטנה מלהכיל אותם ומטפל שלהם. עדותה על אי ההתאמה של הדיור החלוף שהוצע, מתיישבת עם עדויות ילדי התובעים על מגוריהם עם עובדות זרות שבאו לסייע להם ו/או מגורי העדים, בהיעדרן (עמ' 28 שורות 1-3, עמ' 32 שורות 8 ו-12-23, עמ' 33 שורות 4-5 ו-14, עמ' 37 שורות 32-24).

מעדות בנם של התובעים הלל דוד (להלן –"העד הלל") עולה כי הוא עצמו לא פנה לעד עמר על מנת לדון עמו בדיור חלופי להוריו. הוא אף לא נכח בשיח של אחרים, הוריו או אחותו ע ם מר עמר(עמ' 26 שורות 4-7) ולא ידע על סיכום מוקדם ביניהם למתן דיור חלוף (סעיף 6 לתצהירו). לגרסתו, הדבר מצוי בידיעת אחותו שטיפלה בכך ו אילו העדה מימוני אמרה כי ההצעה לדיור חלוף, עלתה כאמור בשלב מאוחר של ביצוע העבודות , עובר להריסת המדרגות (עמ' 26 שורות 9-10; עמ' 30 ש ורות 9-11) ולא הוכח סיכום מוקדם לכך.

סיכומו של דבר, לא הוכחה פנייה מוקדמת של הנתבעת לתובעים ערב תחילת העבודות, מה שצפוי היה שייעשה בידיעתה על ההרס בבניין שעתיד להתבצע שימנע אפשרות לשימוש סביר של התובעים בדירה בתקופת ביצוע העבודות ולכל הפחות בחלק ממנה. מנגד, יש לתהות על מנהגם של התובעים 'בשב ואל תעשה' בחיפוש אחר דיור חלוף נוכח צרכיהם המיוחדים ושעה שהוכח כי הוצע לשלם ע"י הנתבעת כי ישולם להם שכר דירה לדיור חלוף והודע להם כי תבוצע הריסה של חלקים בבניין (נספח א' לכתב ההגנה, עמ' 24 שורה 33; עמ' 26 שורות 4-14 , עמ' 34 שורות 13-14).
פנייה בנדון באה רק לאחר תחילת ביצוע העבודות ובסמוך ביותר ל הריסת המדרגות. הריסה, שתוצאותיה צפויות וידועות מראש במניעת שימוש בחדר המדרגות ויציאה מהבניין דרכו, כמו גם ברעש הכרוך בכך בפרט נוכח הריסת הקומות העליונות מעל הדירה וחדר המדרגות, שלפי טיבה יוצרת רעש ומונעת הנאה של התובעים מהדירה והכבדה על ניהול חיי היומיום במגוריהם בבניין.

העד עמר, מנהל הנתבעת ובעליה, העיד כי הציע לכלל הדיירים שכר דירה עבור דיור חלוף. הללו, נענו להצעתו ופינו את דירותיהם לתקופת ביצוע העבודות למעט, משרד עו"ד בן צבי והתובעים, שביכרו להישאר בבניין בתקופת ביצוע העבודות. בחקירתו, הודה העד כי הוא לא הודיע לתובעים שלא ניתן לבצע את העבודות ללא פינוי ים מהדירה או כי תיווצר סכנה לשימוש בבניין בגין העבודות (עמ' 50 שורות 1-8). הנתבעת, לא תמכה את גרסת העד עמר על הצעה מוקדמת לדיור חלוף, במסמך או בהקלטה ולא הובא לעדות מי מדיירי הבניין להוכיח כי הצעתה הועברה להם טרם ביצוע העבודות ובהיעדר מחלוקת כי היא לא כינסה אסיפת דיירים בעניין העבודות הצפויות ותוצאותיהן על מגוריהם בבניין.

לדברי העד עמר, הוא שוחח פעמיים עם העדה מימוני והציע כי הוריה יעברו לדירה שיבחרו, במימון הנתבעת. הוא הודיע לעדה כי ככל שהתובעים יישארו לגור בדירה יובטח כי יוכלו לעשות כן למרות ביצוע העבודות (עמ' 50 שורות 12-14). הצעתו למימון שכר הדירה לדיור חלוף, באה מחמת הבנייה והשלכותיה על החיים בדירה ובבניין, בכלל זה רעש, לכלוך והפרעה שצפוי שיהיו (עמ' 50 שורות 16-20).

הוכח, כי ביצוע העבודות בכלל ובפרט באמצעות 'קונגו' גרמו לרעש מחריש אוזניים בדירה. עבודות, שלא השתכנעתי מראיות התובעים כי נעשו בלילה, למעט פינוי פסולת והבאת ציוד לבניין (עמ' 25, עמ' 32; עמ' 58). טיב ואופי העבודות גורמות רעש שהוכח כי היה אינטנסיבי למשך כחודש ימים, גם אם לסירוגין. לאחריו בוצעו עבודות שלד ובנייה הכרוכות גם הן ברעש בבניין, גם אם לא ברמה גבוהה כרעש כתוצאה מעבודות ההריסה וחפירה. אותן עבודות, גרמו לכלוך ואבק בבניין ונמנעה גם יציאה מהדירה היישר לחדר המדרגות מחמת הריסת חדר המדרגות.

בכל אלו, היה משום מטרד לתובעים בגרימת אי נוחות והכבדה בניהול אורח חיים סביר במגוריהם בדירה. אותה הכבדה ואי נוחות, היו מנת חלקם למשך כחודש ימים בפגיעה קשה בשימוש הסביר ולאחריה , למשך כתשעה חודשים נוספים בפגיעה פחות חמורה בתקופת ביצוע "עבודות שלד ובנייה" (עמ' 46 שורה 26). לאחר הפסקה בביצוען, חודשו העבודות לצורך בניית הקומה הנוספת (עמ' 46 שורה 30) שמטבע הדברים , הפרה את שלוות החיים של התובעים ברעשי בנייה, אבק ופסולת.

כליאה בדירה:
אין חולק כי עם תחילת ביצוע העבודות בחדר המדרגות בבניין ובמהלכן, נמנע מהתובעים לעשות שימוש בחדר המדרגות. לפיכך, נדרשתי לבחינת טיבו של מעבר חילופי שהותקן ע"י הנתבעת. אם היה בו משום מענה ראוי לצרכי התובעים או שמא לא.

העד עמר העיד כי אכן המדרגות נהרסו אך "הוקם נתיב מעבר מוסכם" (עמ' 47 שורות 1-5 ו-14) לצורך הגעה לדירת התובעים. אותו נתיב "מואר 24 שעות בחדר המדרגות בבניין 13. לאחר מכן הרסנו שלוש קומות תחתונות ופינינו אותם והסדרנו מעבר תקני לדירת התובעים... לא היה יום אחד שלא היה מעבר מסודר שנבנה במיוחד לצרכיהם האישיים של התובעים בעליות גדולות ולא הגיוניות" (עמ' 47 שורות 19-22). המעבר, עשוי מבטון ואורכו כ-20 מטר בין שני הבניינים (עמ' 48 שורות 15-19). העדה מימוני העידה מנגד כי צריך היה לעבור דרך פיגומים על מנת להגיע לדירה. "רק מי שהיה גמיש יכול היה להגיע להוריי, שהיו צריכים לעבור פיגומים" (עמ' 33 שורות 8-9). הוסיפה העדה: "מה שהביא את עמר להציע להם דיור חלופי שכן הבניין לא היה ראוי עוד למגורים וכי לא הייתה אפשרות לחיות באתר בנייה" (עמ' 34 שורות 4-6).

העדה מימוני העידה גם על הפסקות חשמל במהלך ביצוע העבודות בפרט בזמן הריסת חדר המדרגות. כך ארע לסירוגין ולא ברצף, במהלך מספר חודשים ואף הונחו כבלים על הרצפה (עמ' 35 שורה 34 עד עמ' 36 ש ורה 15) מה שגרם אי נוחות והכבדה.

האחריות מוטלת על הנתבעת להעמיד תנאים ראויים ליציאה מהדירה בתקופת ביצוע העבודות. יצירת מעבר באורך של כעשרים מטר לצורך הגעה לבניין השכן על מנת לצאת דרכו מהבניין ודרך מדרגות חיצוניות בקונסטרוקציית ברזל (עמ' 55 שורה 25) יש בו משום פגיעה בשימוש סביר של התובעים בדירה וברכוש המשותף. התובעים, הוטרחו לעלות קומה במדרגות ישנות על מנת להגיע למעבר. לאחר חצייתו נאלצו לצאת דרך הבניין השכן (עמ' 52 שורות 22-23, עמ' 56 שורות 13 ו- 20-22, עמ' 57 שורות 20-23). בכך, יש בו מטבע הדברים כדי לערער את תחושת הביטחון של מי שניזקק לעבור את אותה דרך פתלתלה.

יועץ הבטיחות של הנתבעת לא הובא להעיד על אישור בטיחות שניתן למעבר הזמני ועדי הנתבעת, לא הציגו אישור כאמור (עמ' 56). מה גם ובהתאם להלכה פסוקה בפרשת אתא (פסקה 26 בפסק הדין) אין בהתקנת המעבר , ככל שהיה מוכח כי היה זה הפתרון בלתו אין, כדי לאיין את קיומו של מטרד בשל אי התאמתו.

לא השתכנעתי מהעד עמר בדבריו על הסכמה שנתן לו העד הלל , בנם של התובעים, לעניין המעבר הזמני מה שהוכחש ע"י האחרון. לא סביר שהעד הלל, היה מאשר זאת בפרט נוכח המצב הבריאותי וקשיי הניידות של הוריו, גם אם הם ממעטים לצאת מהבית (עמ' 57 שורות 1-2).

לדברי העד עמר, הוא הציע לשלם שכר דירה עבור התובעים ואף התקיימה פגישה במשרדו של עו"ד קרמר . הגב' מימוני לא הציעה כל דירה חלופית עבור הוריה אף שלדברי העד עמר, הוא הסכים לשלם להם סך של 50,000 ₪ ביצוע העבודות (עמ' 55 שורות 7-8). הצעתו לא הגיעה לכלל מימוש בהעדר הצעה מטעם התובעים לדירה חלופית, בשונה מיתר הדיירים שקבלו מימון לדיור חלוף ואכן פינו את דירותיהם (מה שמתיישב עם מכתבה של העדה מימוני לעד עמר, נספח א' לכתב ההגנה). התובעים , באמצעות העדה מימוני דחו את הצעת הנתבעת לדיור חלוף בדירה ברחוב יפו. דירה, שקבעתי כי לא התאימה לצורכיהם. בה בשעה, לא נסתרה גרסת הנתבעת לפיה התובעים הוזמנו למצוא לעצמם דיור חלוף וכי הנתבעת תדאג לשלם להם עבור שכר דירה , מבלי שהתובע התייצב להעיד וכן ילדיו, לא הוכיחו את מאמציהם בנדון להקטנת נזקם.

מנגד, העד עמר הודה כי הרשות בידי התובעים להישאר בדירה ולא לטרוח לעבור לדיור חלוף . לפיכך, היה על הנתבעת לדאוג להבטחת תנאים ראויים למגוריהם בבניין, מה שלא השתכנעתי שנעשה על ידה.
לאחר בחינת הדברים והעדויות, לא השתכנעתי כי התובעים נכלאו בדירתם בתקופת ביצוע העבודות. הן בהתחשב בהתקנת המעבר שניתן היה לצאת דרכו מהבניין, למרות חסרונותיו כמובא לעיל. הן, משהוכח כי הנתבעת הציע לממן להם דיור חלוף מבלי שהתובעים הקטינו את נזקם באיתור דירה אחרת, שצפוי שהיו עושים כן אילו אכן נכלאו בדירה. לפיכך, נדחית התביעה לפיצוי בעילה של כליאת שווא.

פיצוי:
התובעים הוכיחו קיומו של מטרד ליחיד שבאחריות הנתבעת. כך מחמת רעשי הבנייה עם ביצוע עבודות ההריסה באינטנסיביות וביצוע עבודות בנייה אחרות, למשך תקופה ארוכה ולסירוגין. הוכח גם כי הם סבלו מלכלוך כתוצאה ממגוריהם ב'אתר בנייה' ומניתוקי חשמל ומים, אף שרק לפרקי זמן קצרים ובהעמדת חלופות מעת לעת ע"י הנתבעת. השתכנעתי כי ההפרעה היתה משמעותית ולא קלת ערך, שהגיע לכדי פגיעה ממשית בשימוש הסביר בדירת מגוריהם בתקופת המטרד. הדברים מכוונים גם לתוצאות הריסה של חדר המדרגות שיצרה 'חלל' פתוח מול הדירה (עמ' 57 שורות 23-26) ו משלא הוסדרה עבורם יציאה היישר ממנה לחדר מדרגות. כך נוצר מצב כי בכל יציאה מהדירה, הוטרחו התובעים 'בעלייה לצורך ירידה' בבניין ה שכן ודרך מעבר שלא התאים לצורכיהם, מחמת גילם המבוגר והמגבלות הפיזיות מהן סבלו, ובדרך פתלתלה.
לאחר שקלול הדברים, אני פוסקת על דרך האומדנה (ראו: ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף בע"מ (27.7.2008); ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ‎ ‎נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ''ד לה(2) 800) פיצוי לתובעים, ביחד לחוד, בסך ש ל 65,000 ₪ בגין אי הנוחות ועגמת הנפש שנגרמו להם מחמת ביצוע העבודות.
נידחות טענות התובעים לנזק רפואי שנגרם להם מחמת ביצוע העבודות. עיון בחוות דעת מומחה אף אוזן גרון מטעם התובע, ד"ר פרידמן מלמד כי היתה ירידה קודמת בשמיעה של התובע (עמ' 1 לחוות הדעת). המומחה, לא קיבל לידיו תוצאות בדיקת רעש בבניין ברמת הדציבלים, תכיפות ורצף ולאיזו תקופה סבל התובע מרעש. את חוות דעתו תמך בדברי התובע באוזניו על היותו חשוף "לרעש מזיק לתקופה ממושכת" (ברישא של עמ' 2 לחוות הדעת) שאין בו כדי לבסס את חוות הדעת להוכחת קשר סיבתי בין העבודות לכושר השמיעה של התובע. ואילו התובע, לא התייצב כלל להעיד אף שניתנה לו הזדמנות חוזרת ונשנית לכך, ותצהירו הוצא על כן מהתיק מה שמערער את ראיותיו בדבר נזקי גוף שנגרמו לו. בדומה לכך, לא הוכחה פגיעה בכושר הראייה של התובע מחמת אבק שנוצר כתוצאה מהבנייה ולא הוצגה חוות דעת בעניין זיהום אוויר בבניין שהביא לפגיעה בכושר הראייה. התובעת, לא הגישה תצהיר ואין ללמוד מהמסמכים הרפואיים בעניינה, כי נגרם לה נזק נפשי מחמת ביצוע העבודות. לפיכך, דין רכיבי נזק אלו להידחות.

לאור התוצאה בשתי התביעות, אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות משפט לאגרת בית משפט ולשכרם של המומחים מטעם התובעים ועבור החלק בו נשאו בשכרו של המומחה מר שנהב ו למעט שכרו של ד"ר פרידמן, שאני מחייבת אותה בגינו. הנתבעת תישא בהוצאות התובעים, ביחד ולחוד, לשכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪.
עותק ישלח לצדדים.
ניתן היום, י"ח כסלו תש"פ, 16 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.