הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 4224-11-15

בפני
כבוד ה שופטת אפרת אייכנשטיין שמלה

התובעים 1. פלוני
2. פלוני
3. פלונית
ע"י ב"כ עו"ד ש. כהן

נגד

הנתבעת 1.אוריאל מנו (אסיר)
2.שומרה חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ז. מנדלוביץ'

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

רקע כללי
1. ביום 16.8.2015 נהרג מר תומר יצחק ז"ל (להלן: " המנוח"), בתאונת דרכים קטלנית. המנוח , ילי ד 5.3.1991 וביום התאונה היה בן כ-24 וחצי שנים.
תביעה זו הוגשה על ידי עזבונו של המנוח באמצעות הוריו, לפיצויים על פי הדין, בגין פטירתו של המנוח.
הנתבעת הינה חברת ביטוח, אשר ביטחה את הרכב שמספרו 91-238-51 בביטוח חובה בזמנים הרלבנטיים לתאונה.
ביום 3.2.2018, בין ישיבת ההוכחות שנערכה ביום 21.1.2018 לבין הגשת הסיכומים, הלך לעולמו למרבה הצער , התובע מס'2, אביו של המנוח, מר יצחק שבתאי ז"ל. ביום 3.6.2018 הציג ב"כ התובעים צו ירושה , לפיו יורש יו של האב המנוח הם התובעת מס' 3 במחצית, ושני בניו, מנחם יצחק ושלמה חי יצחק ברבע כל אחד. אני מורה על צירוף ה יורשים מנחם יצחק ת.ז. XXXXXX283 ושלמה חי יצחק ת.ז. XXXXXX327 לתובענה במקום התובע מס' 2.
בשלב ראשון התקיימה מחלוקת בעניין הכיסוי הביטוחי. התובענה הוגשה גם נגד קרנית, ובגדרה הוגשו הודעות לצדדים שלישיים.
ביום 21.1.2018 , ניתן בהסכמת הצדדי ם פסק דין חלקי בשאלת האחריות. התביעה כנגד קרנית נדחתה והודעות צד ג' שהוגשו מטעמה נמחקו.
בתוך כך, בוטל פסק דין מותנה , שניתן קודם לכן בהודעת צד ג'.
בפסק הדין החלקי נקבע, כי בכל הנוגע לשאלת האחריות, התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-3 מתקבלת, באופן שהנתבעת 3 תישא בנזקי התובעים כפי שיקבעו, מכוח היותה מבטחת השימוש ברכב.
פסק דין זה עוסק בשאלת הנזק ו הפיצוי לו זכאים התובעים.

שיעור הפיצויים
2. בפתח דיון ההוכחות, שנערך ביום 21.1.2018, הצהיר ב"כ התובעים שאין לו כל טענה לאובדן שירותי בן, לתלות או לחלות הלכת אלסוחה וכי מדובר בתביעת עזבון בלבד (עמ' 9 ש' 11-14 לפרוטוקול).
לאור הצהרה זו, אין מקום לבחינת הטענה לנזק נפשי שהעלה התובע בסיכומיו, מה גם שלא הובאו ראיות בעניין זה, וב"כ הנתבעת הודיע כי לאור הצהרה זו, הוא אינו חוקר את אבי המנוח ז"ל.
בהתאם יבחנו ראשי הנזק הרלבנטיים , שהם הנזק הלא ממוני, הפסד ההשתכרות בשנים האבודות וההוצאות.
המחלוקות העיקריות נוגעות לבסיס השכר לפיו י ש לחשב את גובה הפיצוי ברכיב של הפסד כושר ההשתכרות ולשיעור ההיוו לפיו יש להוון את הפסד ההשתכרות העתידי.

א. הפסד השתכרות בשנים האבודות
כאמור, המנוח נפטר בהיותו בין 24.5 שנים.
שיטת חישוב הפיצויים בגין השנים האבודות של מנוח שאין לו תלויים, עומדת על שיעור גלובאלי של 30% מחישוב אקטוארי מלא של הפסד השכר , ורא ו לעניין זה ע"א 10990/05 דוד פינץ נ. הראל חברה לביטוח בע"מ פ"ד ס"א (1)325 (להלן: הלכת פינץ או עניין פינץ).
בהמשך, נקבע ברע"א 1698/17 פלוני נ. פלוני (מיום 23.3.17 ) ע"י כב' השופט עמית, כי מנגנון הפיצוי שנקבע בהלכת פינץ כולל גם התחשבות בזכויות סוציאליות, ובמצב הדברים הרגיל, אין מקום ל הוסיף פיצויים בגין קצבת זקנה או הפסדי פנסיה בתקופה שלאחר גיל הפרישה.
בסעיף 3 לפסק הדין חזר כב' השופט עמית והביא את החזקות שנקבעו בעניין פינץ כדלקמן:

" בהלכת פינץ נקבעו חזקות לעניין אופן הפיצוי בגין אבדן השתכרות עתידי של נפגע צעיר חסר תלויים. בין היתר נקבע כי בהיעדרן של " ראיות מיוחדות, ממשיות, הנוגעות למקרה הספציפי תקומנה שלוש חזקות עובדתיות שתקבענה את שומת הפיצוי בעניינו של קטין: השכר הממוצע במשק, שיעור הפסד של 30% ותקופת השתכרות של 46 שנים. חישוב זה, המתמשך לאורך שנים רבות, משקלל את מכלול הנתונים המשתנים לאורך תוחלת חייו של אדם, כמו-גם את הנתונים המשתנים בין אדם לאדם: תקופת הכשרה לעבודה, תקופת עבודה עם הפסקות מסוימות, התקדמות בעבודה, צבירת חסכון לקראת יצירת קרן פנסיה, ועוד כיוצא באלה. התוצאה המתקבלת מציעה פיצוי הולם לכלל הפסדי ההשתכרות של קטין לרבות הפסדי הפנסיה. שומה זו יאה היא גם לגבי מי שאינו קטין אך בשל גילו או בשל סיבות אחרות, טרם נוצרה לו ' היסטוריה' אישית ותעסוקתית המאפשרת שומה אינדיבידואלית" (שם, בעמ' 338-337; ההדגשה הראשונה במקור וההדגשה השניה נוספה)."

לאור האמור, יתבצע חישוב הפסדי השכר על פי 30% מהפסד השכר בשנים האבודות, על פי חישוב אקטוארי וחישוב זה כולל כאמור, גם פיצוי בגין פנסיה וזכויות סוציאליות.

בסיס השכר
הצדדים חלוקים באשר לבסיס השכר אותו יש לקבוע כבסיס שכרו של ה מנוח; לטענת התובעים יש להעמיד את בסיס השכר על פי השכר הממוצע במשק , העומד , לטענתם, על סכום של 9,855 ₪ ( לאחר ניכוי מס הכנסה), מאחר וכושר השתכרותו של המנוח טרם התגבש, המנוח טרם כתב את "סיפור חייו" התעסוקתי, ובכל מקרה, המנוח התעתד לעבוד ככבאי או בשב"ס ואף החל בשלב המיונים לצורך כך, ואין לקבוע את שכרו על פי עבודות זמניות שביצע.
לעומתם, טוענת הנתבעת כי אין מדובר במתבגר או בקטין, אלא באדם בוגר שערך בחירות בתחום התעסוקתי, אותן ניתן ללמוד מתלושי השכר שהוגשו, ולפיהם שכרו לא עלה בשום שלב על 5,571 ₪, ובשמונת החודשים הראשונים של שנת 2015 הסתכם השכר ב-2,031 ₪ בלבד. לטענתה, לא עשה המנוח דבר בשלוש השנים שמיום סיום שירותו הצבאי, שיש בו לקדם את עתידו המקצועי; לא נרשם ללימודים, לא עבד בצורה סדי רה ורצופה ולא השלים את בחינות הבגרות. ממילא, לשיטתה, יש להסתמך על שכר ממוצע במשק של מי שיש מאחוריו 11-12 שנות לימוד ושכרו הממוצע עומד על 6,706 ₪, המהווים 75% מהשכר הממוצע במשק העומד לטענתה, על 9,022 ₪
הנתבעת טוענת, כי אין לקבוע את בסיס השכר של המנוח על פי החזקות שנקבעו לעניין קטינים, או מי שאינם קטינים, אך בשל גילם יש מקום לקבוע כי לא ניתן לערוך ל הם שומה אינדיבידוא לית, אלא על פי הבחירות שערך, המלמדות על המשך התעסוקה העתידי שהיה צפוי לו, אלמלא היו נגדעים, למרבה הצער, חייו באיבם.
טענות אלו ייבחנו להלן.
הראיות
מטעם התובעים הוגשו תצהירי אביו, שבתאי יצחק ז"ל , ותצהיר של חבר ילדות שלו, מר בן אל שאול.
האב הצהיר בסעיפים 15 ו-16 לתצהירו:

" תומר ז"ל נפטר עת עבד בעבודות מזדמנות והיה בגיל 23 שנים. הוא סיים שרות מלא בחיל האויר ללא דופי. סיים לימודים תיכוניים בתיכון "הראל" עם בגרות מלאה/חלקית. אין בידי תעודת בגרות או שירות מצה"ל אך אני אבקש צו מבית המשפט לגילוי מסמכים אלו.
בנוסף, אני מתכבד לצרף תלושי שכר חלקיים ומסומנים נספח ד'.
אכן, שכרו של תומר היה נמוך, אך אין בכך לשלול את טענתנו לפיה יש לערוך את החישוב לפי הפיצויים לעבר ולעתיד, לפי השכר הממוצע במשק. הוא היה צעיר בתחילת דרכו וככזה לא מיצה את פוטנציאל ההש תכרות באותה עת."

ב"כ הנתבעת הודיע כי בכפוף להתנגדותו לקבלת עדויות שמיעה וסברה ולהצהרת ב"כ התובעים כי אין הוא טוען לאובדן שירותי בן או לתלות או חלות "הלכת אלסוחה", הוא מוותר על חקירת התובע והסתפק באישורו של האב ז"ל כי "לא קיבל פיצוי מהמזיק, מביטוח לאומי, ואף אחד מבני המשפחה לא קיבל פיצוי כזה". ( עמ' 9 ש'19-21 לפרוטוקול).
התלושים שצורפו מתייחסים לחודשים אוגוסט עד דצמבר בשנת 2014 ולחודש אוגוסט 2015, תחילת העבודה המצוינת בהם היא אוגוסט 2014, והסכומים ששולמו למנוח לפיהם נעים בין 2,031 ₪ ל-5,571 ₪, כמפורט בטבלה המופיעה בסעיף 7 לסיכומי הנתבעת.
מדובר בתלושים ממעביד בשם ע. אבוטבול אחזקות, ונראה כי זהו עסק ה"פיצוצייה" בקסטל, אליו התייחס מר בן אל שאול, וממעביד נוסף, גולד סולר, שהוא, מן הסתם, העסק בו עבד המנוח כמחלק סולר בהתאם לעדות הנ"ל.

וכן ראו לעניין זה בתצהירו של מר בן אל שאול בסעיפים 1-5 לתצהירו:

"אני הכרתי את תומר ז"ל מילדות כאשר גדלנו יחד במבשרת ציון, למדנו באותם בתי ספר ושיחקנו יחד בהפועל מבשרת. תומר ז"ל למד איתי בתיכון הראל והיה אהוד על חבריו ואהב לטייל. שירת שירות מלא בחיל האוויר ככבאי והשתחרר בדרגת סמ"ר ללא בעיות משמעת על הצד הטוב ביותר. בתקופה שלפני התאונה, עבד בעבודות מזדמנות ובחלוקת סולר, בחנות ותכנן בעתיד לעבוד בעבודות כבאות או בשירות בתי הסוהר. הוא גם עבר מבדקים לקבלה לעבודה זו. עוד אוסיף ואציין כי חבר שלנו ממבשרת, נאור ניסים, התקבל לשירותי הכבאות ותומר ז"ל המתין לקורס שייפתח".

ובח.נ בעמ' 10 ש' 2 -8 לפרוטוקול:

"אתה לא יודע איפה הוא עבד?
ת:יודע. עבד בעיקר בפיצוציה בקסטל.
ש: ואתה טוען שהוא עבר מבדקים לאיזשהו תפקיד?
ת: הוא היה צריך להיכנס למבחנים של הכיבוי. עדין לא עשה אותם.
ש: מה הקשר לשב"ס?
ת: גם לשב"ס. הוא היה במבחנים לרמלה, אני לא יודע מה היו התוצאות כבר לא היה זמן לשמוע. היו עוד מבדקים שהוא לא הספיק לעשות, את הראשונים הוא סיים ועבר לשלב הבא".

בנוסף, בדיון, צורף ת/1 אשר נסרק לתיק כנספח א' לסיכומי התובעים. מסמך זה הוא תעודת שחרור של המנוח משירות סדיר , מיום 24.10.2012 , לפיו שירת המנוח שירות סדיר מלא בן 3 שנים, סיבת השחרור היא "תום שרות חובה", המקצועות הצבאיים שנרכשו הם "נהג משאית ומש"ק כיבוי אש", וההערכה שצוינה לגבי שירותו היא "ביצע תפקידו לשביעות רצון מפקדיו".
דיון והכרעה בעניין בסיס השכר
הנה כי כן עסקינן בבחור צעיר, בוגר 12 שנות לימוד, אשר שירת שירות צבאי מלא, זכה להכשרה מסוימת במסגרת שירותו כנהג משאית וכמש"ק כיבוי אש, ביצע תפקידו לשביעות רצון מפקדיו, לא נשר ממסגרת כלשהי ובהתאם לעדות חברו הטוב שלא נסתרה, התעתד לעבוד במסגרת השב"ס או ככבאי, ואף התחיל את שלב המיונים הראשון להכשרתו ככבאי, ועבר לשלב הבא.
פסק הדין המפורסם בע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד רים אבו חנא ( להלן: פס"ד אבו חנא), הוא פסק הדין המנחה בקביעת בסיס השכר לחישוב הפסדי שכר עתידיים לניזוקים שנפגעו בהיותם קטינים, ובגדרו נקבעה חזקה לפיה בסיס השכר של ניזוק קטין, יהיה על פי השכר הממוצע במשק.
חשיבותו של פסק הדין הוא בקביעת הכלל לפיו, על אף שניתן להביא ראיות לסתור את חזקת השכר הממוצע במשק, הראיות צריכות להיות לגבי הנפגע הספציפי, ולא מבוססות על מגזר, מגדר דת או עדה לה הוא משתייך.
פס"ד אבו חנא הדגיש שהפיצוי בגין הגריעה מכושר השתכרותו של הקטין הוא פיצוי בגין הפגיעה בזכות החוקתית לחופש העיסוק והזכות לאוטונומיה:

"אכן, לא אחת עושה האדם וחדל שלא מרצון חופשי. תהפוכות הגורל מטלטלות חדשות לבקרים את ספינת החיים. אולם במקום שנשללת מן האדם היכולת לבחור במתווה חייו בגלל מעשה של עוולה, באים דיני הנזיקין ומבקשים להחזיר את המצב על כנו ולהשיב לו, כמיטב היכולת, את הזכות שאבדה, לאמור את הזכות להתוות את סיפור חייו, סיפור של תקווה, סיפור של שאיפה להגשמתה של התקווה. כך הוא גם מקום שבו נגרעת מן האדם יכולת ההשתכרות בשל מעשה עוולתי. גריעה זו מפחיתה ממבחר דרכי החיים העומד בפני כל אדם לבחירתו שלו. היא מצמצמת את אופק האפשרויות הפתוח בפניו. היא כובלת אותו במוסרות של נכות. היא מגבילה את יכולתו לכוון את נתיבות חייו כרצונו בתחום המרכזי כל כך בחייו של אדם – ההשתלבות בשוק העבודה – ולממש את הזכות לחופש עיסוק, שהוכרה כזכות יסוד גם במשפטנו. השבת המצב לקדמותו באה לתקן את מצב העניינים שנוצר עקב הפגיעה העוולתית בניזוק".

ובסעיף 36 לפסק הדין:

"ודוק: מצבו של הבגיר שונה תכופות מזה של הקטין. דרך החיים שבה הספיק לצעוד זימנה לו אפשרויות שונות, והבחירות שעשה לאורכה מאפשרות לא אחת להשקיף גם אל שצפן לו העתיד. משרתו של הבגיר עובר לתאונה והשכר הנלווה לה, הישגיו ואופק התקדמותו, הם כולם תוצר של אותן בחירות, ועל כן הם נתונים רלוונטיים באשר לפיצוי שישיב את מצבו לקדמותו. כדי ליתן תוקף לבחירותיו אלה של הבגיר, יבואו אותם נתונים תחת השכר הממוצע במשק. לא כך כאמור אצל הקטין אשר טרם היה סיפק בידו, במרבית המקרים, לבחור לעצמו מסלול מקצועי. העתיד הוא לגביו אך תקווה, אך לא פחות מתקווה העשויה להתממש. השכר הממוצע במשק מבטא את קשת האפשרויות שהייתה פתוחה בפניו".

בדומה, גם כאשר דובר בבגירים צעירים, בראשית דרכם המקצועית, פעמים רבות נפסק שכושר השתכרותם ובסיס השכר שיקבע להם, הוא השכר הממוצע במשק.
בתא ( מרכז) 7124-10-08 אריאל הוד ברכה נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב " הפול" (20.5.13), עוסק בנפגע שהיה במועד התאונה בן 24, בן למשפחה חרדית שלא שירת שירות צבאי , לא למד לימודים מקצועיים, ולא הייתה בידו תעודת בגרות. באותו עניין, מצא בית המשפט שאלמלא התאונה הוא היה עובד ומשתכר כשכר הממוצע במשק, שכן במועד התאונה ובמשך חדשים ספורים קודם לכן, התובע עבד בעבודה זמנית כשליח והשתכר שכר מינימום, על אף שהתובע לא עבד ולא למד מאז גיל 22 " כי לא ידע מה לעשות עם עצמו".
כך נפסק גם לגבי נפגע שהיה כבן 22 במועד התאונה, תלמיד ישיבה ללא בגרות, אך החל לעשות צעדים ראשונים לקראת עבודה במד"א. ראה גם תא ( חי') 3197-07-10 תומר קרנץ נ' איתן לוי (27.5.13), תא ( י-ם) 6101/04 משה אזולאי נ' עומרי אבקסיס (6.2.06 ), עא 8799/08 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני (מיום 21.3.2011 ), וכן תא ( חי') 15400-12-08 שגיב ארמה נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב " הפול" ( מיום 30.3.15) ותא ( ת"א) 49056-11-10 פ.א נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב (" הפול") (מיום 27.3.2016).
לעומת זאת, במקרים בהם הוכח שהנפגע עצמו בחר עוד טרם התאונה בחירות שהיו מצמצמות את מנעד האפשרויות הפתוחות בפניו, וכאשר נקבע כך כממצא עובדתי, לא היססו בתי המשפט להעדיף כיבוד בחירותיו של הנפגע על פני מחיקתם למען אחידות הפיצוי, שנקבע על פי החזקה שנקבעה בעניין רים אבו חנא.
ברע"א 7490/11 חטיב פכרי נ' מוחמד חאג' (28.12.11) , נידון עניינו של ניזוק שנפגע בתאונה בהיותו כמעט בן 19 שנים, לאחר שסיים 12 שנות לימוד בבית ספר ועבד כמנקה דגים במשך תשעה חודשים. בית משפט השלום קבע שעיסוקו של התובע קודם לתאונה כמנקה דגים, בחירתו שלא לגשת לבחינות הבגרות, עדותו לפיה אינו אוהב את הלימודים ואינו מעוניין לחזור וללמוד בעתיד, וממצאים עובדתיים נוספים מורים כי יש לסטות מחישוב על-פי השכר הממוצע במשק. לפיכך, קבע בית משפט השלום את הבסיס לחישוב הפסד השתכרות בעבר על-פי השכר הממוצע של המבקש עובר לתאונה – 3,394 ש"ח לחודש, ואת הבסיס לחישוב הפסד ההשתכרות בעתיד על סך של 5,000 ש"ח לחודש. סך הפיצוי הוגדל על ידי בית המשפט המחוזי, שאישר את הסטיה מהשכר הממוצע במשק, אך לא פירט מהו בסיס השכר שיש להביא בחשבון. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה, ובתוך כך נקבע בגדרה:

"דין הבקשה להידחות. על-פי ההלכה הפסוקה, הפסד השתכרות בעתיד של קטינים יחושב ככלל על-פי השכר הממוצע במשק, אלא אם כן הוכחו נתונים עובדתיים חריגים – שאינם סטטיסטיים גרידא – המוציאים את הקטין הספציפי מגדר הנחת העבודה הרגילה... אכן, כטענת המבקש, אין להגביל את החזקה בדבר השתכרות בגובה השכר הממוצע במשק לקטינים בלבד, והגיונה עשוי להיות יפה גם ביחס לאדם צעיר שטרם ביצע בחירות עצמאיות של ממש. יחד עם זאת, הפסיקה לא שללה הישענות על אינדיקציות ממשיות הנוגעות לנפגע הספציפי, במיוחד מקום בו מדובר בבחירות תעסוקתיות שביצע באופן עצמאי.
במקרה זה, קבע בית משפט השלום כי המבקש בחר באפיק תעסוקתי מסוים וכי הוא התכוון להמשיך במסלול תעסוקתי זה. בחירות אלה הן בחירותיו העצמאיות של המבקש, ואינן מבוססות על הנחות עובדתיות כלליות בדבר מינו, מגזרו או גילו. מדובר, להשקפת הערכאה המבררת, במי שיש לו היסטוריה תעסוקתית ומי שגילה כוונה ברורה להמשיך באפיק התעסוקתי המסוים. בניגוד לקטין שלא ביצע בחירות משמעותיות בחייו, ועל כן יש להניח לגביו כי הסיכוי להתממשות כל אחד ואחד מסיפורי החיים השונים הוא שווה, הרי שבחירותיו ומעשיו של המבקש כאן – וזאת לפי קביעת הערכאה המבררת – מורים כי אין דינו כן. הפסד השתכרות של נפגע שקיימים לגביו ממצאים עובדתיים ממשיים בדבר אופק תעסוקתו, והשכר שהשתכר, יחושב בהתאם לנתונים הקיימים לגביו."

גם בפסקי הדין אליהם הפנתה הנתבעת, כאסמכתא למקרים בהם בית המשפט ביצע הפחתות מן השכר הממוצע במשק, הפחתות אלו ב בסיס השכר נעשו לאחר בחינת נסיבותיו האישיות של הנפגע, כשבין היתר נבחנה התנהלותו התעסוקתית לאחר התאונה וחוסר התאמתו למסגרות בעבר.
אני סבורה, שאין באותם מקרים כדי להשליך על ענייננו.
אכן, בהתאם לעברו התעסוקתי של המנוח, עד לתאונה הוא עבד בעבודות מזדמנות, וכי אף שחלפו כ-3 שנים משחרורו, נראה כי טרם התחיל להשתלם באופן מסודר, וטרם עבד בעבודה רציפה ומסודרת שאינה עבודה מזדמנת, אלא עבד כמוכר ב"פיצוציה" וב חלוקת סולר.
יחד עם זאת, יש לזכור כי המנוח היה רווק צעיר שהתגורר בבית הוריו, ואין מדובר לטעמי, באדם בוגר שבחירותיו התעסוקתיות מאחוריו. בנבדל מהאסמכתאות עליהן ביקשה הנתבעת להסתמך, מדובר במנוח שהתמיד במסגרות, סיים 12 שנות לימוד, ושירות צבאי מלא, ו בשל העובדה המצערת של גדיעת חייו באופן טרגי, לא ניתן ללמוד דבר מהתנהלות לאחר התאונה, אשר עשויה להוות אינדיקציה, שכן באיבחה הסתיימו חייו ועמם הבחירות שעוד היו נכונות לו.
אפילו ההכשרה אותה קיבל המנוח המסגרת שירותו הצבאי תומכת באי סתירת החזקה הקיימת, לפיה יחושב שכרו לפי השכר הממוצע במשק, שכן אפילו לא היה לומד או משתלם כלל, יכול היה לשמש נהג משאית או כבאי, ולא ברור כי שכרו לא היה נופל משכר ממוצע במשק.
הדבר נכון במיוחד לאור עדות חברו כי החל במבדקים לשירותי הכבאות וצלח את המבחן הראשון.
לפיכך אני קובעת כי גריעת כושר ההשתכרות תחושב לפי בסיס שכר של השכר הממוצע במשק, וסכום זה בערכי היום עומד על סך של 10,574 ₪ ובניכוי מס הכנסה בסך של 842 ₪, עומד על סך של 9,732 ₪.

שיעור ההיוון
לטענת התובעים יש לחשב את שיעור הפיצוי בגין הפסדי ההשתכרות העתידיים ,לפי שיעור היוון של 2%, ולא לפי השיעור המקובל של 3%.
אני דוחה טענה זו.
ראשית אציין, כי עניין זה טרם הוכרע בפסיקת בית המשפט העליון וקיימים פסקי דין סותרים של בתי המשפט המחוזיים בסוגיה זו.
מחד, פסקי הדין של כב' השופט דראל בת"א (מחוזי ירושלים) 29349-12-12 ר. ר. נ' שירותי בריאות כללית ( מיום 17.8.16 ) וכן בת"א 53143-07-11 ש.ב. נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב – הפול (מיום 28.7.17 ), וכן ת"א (מחוזי תל אביב) 43473-07-11 י' פ' ו' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ שניתן על ידי כב' השופטת ח. ויינבאום-וולצקי ביום 11.1.18 , בגדרם נקבע ששינוי שיעור ההיוון המקובל, מצריך הנחת תשתית ראייתית הולמת, ואין די בשינוי שנקבע בתקנות הביטוח הלאומי (היוון, התשל"ח 1978).
מן העבר השני, בת"א (מחוזי תל אביב) 53580-05-12 פלוני נ' שירותי בריאות כללית מיום 15.3.18, סברה כב' השופטת ב. טולקובסקי, כי יש לשנות את ריבית ההיוון ל-2% , אלא ש גם קביעה זו נעשתה לאחר שמיעת ראיות וליבון עובדתי של הסוגיה.
בנסיבות אלו, של הכרעות סותרות, דעתי היא כדעת כב' השופט חבקין בת"א 56388-10-15 פלונית נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב הפול (שלום תל אביב), כי בהינתן העובדה שבתי המשפט המחוזיים באו למסקנות עובדתיות סותרות בסוגיה זו, ומאחר שמדובר בשאלה עובדתית, הרי שכל עוד לא יצאה הלכה פסוקה ומחייבת מעם בית המשפט העליון אשר משנה מן הדין הנוהג, אין מקום לשנות את שיעור ההיוון, על אחת כמה וכמה, כאשר לא הונחה תשתית עובדתית מתאימה בראיות שהגישו הצדדים.
אין חולק כי התובעים לא הניחו שום תשתית עובדתית מתאימה בסוגיית ההיוון, וממילא, בנסיבות אלו אין מקום לסטות משיעור היוון של 3% הנוהג כיום , וכך יבוצע החישוב בפסק הדין.
אוסיף, כי בתיק זה לא התקבלו תגמולי מל"ל , וממילא לא יבוצעו ניכויים כלשהם מסכום הפיצוי שייקבע, ולפיכך, גם לא נוצר חוסר סימטריה, אשר עלול להיווצר, מקום ששיעור ההיוון לפיצוי שונה מסכום ההיוון לפיו מחושב סכום הניכוי בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי .

ב. נזק לא ממוני
יש לפסוק לעיזבון בגין נזק לא ממוני סך של 45,000 ₪ (במעוגל), בהתאם לתקנה 4 ל תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ב-1971.

ג. הוצאות
בעניין זה נטען על ידי התובעים כי יש לפסוק להם החזר הוצאות בעבור הוצאת צו ירושה , לרבות שכר טרחה ואגרות משפט ו הוצאות אלה מוערכות על ידם בסך של -10,0000 ₪. אכן, כפי שטוענת הנתבעת, לא הוצגו אסמכתאות לכך. יחד עם זאת, לא נדרשו בסיכומי התובעים הוצאות נוספות מקובלות, כהוצאות מצבה קבורה ושבעה, והסכום הגלובלי המקובל בפסיקה, להוצאות במקרה של תביעת עיזבון אינו נופל מסך של 10,000 ₪, גם בהיעדר קבלות.
בנסיבות העניין, נראה כי דרישת התובעים סבירה, ועל כן אני פוסק ת פיצוי גלובלי בראש נזק זה על סך של 10,000 ₪.

סוף דבר
3. לנוכח כל האמור, הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים כדלקמן:

א. הפסד השתכרות בשנים האבודות:
עבר - 100,726 ₪
(34.5 חודשים כפול 9,732₪ כפול 30%).
על סכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית
מאמצע התקופה שמיום התאונה ועד היום.
עתיד- 818,195 ₪
( 280.2422 מקדם היוון כפול 9,732 ₪ כפול 30%).

ב. נזק לא ממוני - 45,000 ₪.

ג. הוצאות - 10,000 ₪.

5129371
54678313
ד. שכר טרחה והוצאות משפט- לסכומים שלעיל יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% מן הסכום הכולל בצירוף מע"מ והחזר אגרה.

הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, י"א תמוז תשע"ח, 24 יוני 2018, בהעדר הצדדים.