הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 40890-10-13

בפני
כב' ה שופט אילן סלע

גלעד סיבוני
ע"י ב"כ עו"ד ארז אלקיים

התובע

נ ג ד

1.עדי אברהם
2.ענאן סלאמה
ע"י ב"כ עו"ד רועי אוחיון

הנתבעים

פסק דין

1. התובע, בעלים של דירה ברח' לואי פיקארד 16 בירושלים (להלן: "הדירה"), ביקש לבצע שיפוץ בדירתו, הכולל התאמת הדירה לצרכיו המיוחדים כנכה המרותק לכסא גלגלים ממונע, ולרבות בניית יחידת דיור נוספת בחצר הדירה.

2. לשם כך, הוא פנה לנתבע 1, אדריכל במקצועו, וביום 20.11.11 הוא חתם עמו על הסכם למתן שירותי תכנון אדריכלי ליווי ופיקוח בקשר לשיפוץ, בכלל זה תכנית אינסטלציה. התמורה הועמדה על סך של 18,000 ₪ בתוספת מע"מ.

3. נטען, כי במסגרת ההסכם, התחייב נתבע 1 לסייע לתובע בבחירת ספקים ובעלי מקצוע מתאימים לביצוע השיפוץ, וכן התחייב לפקח על טיב עבודתם של בעלי המקצוע ולוודא כי העבודה מתבצעת בהתאם לתכנית שערך.

4. נתבע 1 המליץ על נתבע 2 כקבלן ובעל מקצוע מתאים וראוי לביצוע השיפוץ, וביום 26.01.12 ערך נתבע 1 הסכם לביצוע השיפוץ בין התובע לבין נתבע 2, לפיו יבצע נתבע 2 את העבודה בהתאם לתכנית העבודה ותחת פיקוחו של נתבע 1.

5. התובע הוסיף וטען, כי כבר בביקור הראשון של נתבע 1 בדירה, הוא הסב את תשומת לבו של נתבע 1, ולאחר מכן גם את של נתבע 2, כי אין בחצר הדירה בור ניקוז, וכי בור ניקוז קיים בחצר דירתו של השכן, מר אייל אזולאי (להלן: "השכן"), אשר נתן הסכמתו לחיבור צנרת התובע לבור הניקוז שבחצרו . נתבע 1 השיב לתובע כי כאשר יגיע שלב השיפוץ להתקנת צנרת הביוב, יפנה התובע לשכן, ויבקש את הסכמתו להתחבר לבור הניקוז בחצר השכן.

6. ואולם, כאשר הגיע שלב הנחת הצנרת והצורך בקבלת הסכמת השכן, עדכן נתבע 1 את התובע, כי הוא ו/או נתבע 2 מציעים שלא להתחבר לבור הניקוז של השכן, וחלף זאת יוטמן בחצרו של התובע, בעומק של כמטר , מיכל שופכין אליו יתרכזו מי הביוב של הג'קוזי ויחידת הדיור, כשמי הביוב יוזרמו באמצעות שתי משאבות לצנרת במטבחו של התובע. לדברי התובע, נתבע 1 הרגיע את חששותיו, כשציין בפניו כי לא תהיה כל בעייה כתוצאה משימוש במשאבות.

7. ברם, כארבעה חודשים לאחר סיום עבודות השיפוץ התגלתה בעיית ביוב חמורה בחצר הדירה של התובע אשר מקורה במשאבות ובבור השופכין. הדבר גרם להצפה ויום למחרת, פנה התובע לנתבעים ועדכן אותם אודות ההצפה ודרש את פתרון הבעייה. לדברי התובע, נתבע 1 השיב לו כי נתבע 2 יבדוק ויטפל בבעייה.

8. נתבע 2 הגיע לדירת התובע בשעות אחר הצהריים, ולאחר מספר בדיקות שעשה, עלה כי מקור הבעייה במשאבה ובבור השופכין וכי כל הצנרת סתומה. ניסיונות נתבע 2 להתגבר על הצפת הביוב כשלו, והוא אמר לתובע כי מדובר בבעייה רצינית, והלך. צחנת הביוב החלה להתפשט לכל עבר ויצרה מטרד לא רק בדירת התובע אלא גם אצל השכנים, ונדרש פתרון מיידי.

9. התובע פנה פעמים רבות לנתבעים בדרישה לפתרון הבעייה, אך הפניות העלו חרס. נתבע 1 כלל לא ענה, ונתבע 2 טען כי עבד לפי תכניות נתבע 1 ולכן הוא נכון לתקן את התקלה רק תמורת תשלום של אלפי שקלים. ואולם, כאשר נאות התובע לשלם, אמר לו נתבע 2 כי בל תי אפשרי להניח צנרת אחרת.

10. בשל הצורך הדחוף בפתרון בעיית ההצפה, ועקב התעלמות הנתבעים, נאלץ התובע לשלם לבעל מקצוע, האינסטלטור ויקטור ברכה , עבור תיקון ההצפה ובעיית הביוב סך של 19,000 ₪.

11. לתביעתו, צרף התובע חוות דעת הנדסית של אינג' עמירם גוטמן, לפיה הסיבה להצפת הביוב מקורה בהתקנת משאבה וצנרת שאינם מתאימים לייעודם, ונוכח תכנון וביצוע לקוי ולא מקצועי של עבודת הביוב ואמצעי הניקוז. בחוות הדעת גם צוין כי לא היה מקום לנקז את ביוב יחידת הדיור למיכל פלסטיק שהוטמן באדמה, כאשר בפועל ניתן היה לחבר את הניקוז לביוב הראשי של השכן, כפי שנעשה לאחר מכן על ידי האינסטלטור ברכה.

12. בנסיבות אלו, הגיש התובע את תביעתו כנגד הנתבעים אותה העמיד על סך של 34,500 ₪, הכולל את עלות התיקון, עלות שתי חוות דעת ועגמת נפש.

הנתבעים כפרו באחריותם לנזק.

13. נתבע 1 טען כי הוא פעל ועשה הרבה מעבר להתחייבויותיו כלפי התובע. לדבריו, תכנית האינסטלציה שהכין הייתה תכנית אדריכלית בלבד ולא עסקה בפן הטכני. לכן, כשעלתה, תוך כדי עבודת השיפוץ, הבעייה עם פתח הניקוז, אנשי המקצוע הרלוונטיים הם אלו שהיו אמונים על פתרונה של הבעייה. עוד לדבריו, התובע הוא זה שדחה את הפתרון של השימוש בבור הניקוז של השכן, הן בשל העלויות הכרוכות בכך והן משום, שבאותה עת, הוא לא רצה לדבר עם השכן בעניין זה. התובע בחר בפתרון אחר שהוצע לו, שימוש במשאבה לצורך הניקוז. זאת, לאחר שהובהרו לו היתרונות והחסרונות שבכל אחת מהפתרונות המוצעים. לדברי נתבע 1, הגורמים לתקלה אינם קשורים כלל לתכנית האדריכלית ועל כן, אין הוא נושא באחריות כלשהי לנזק.

14. נתבע 2 טען בהגנתו כי טרם תחילת העבודות, הסביר לתובע כי לא ניתן לדעת כיצד החפירה תתפתח וייתכן ויתגלו מכשולים שיצריכו עריכת שינוי בתכנית והתאמתה למצב בשטח. ואכן, בתום החפירה עלה כי גובה המחסן בו ממוקמת יחידת הדיור, נמצא נמוך ב-30 ס"מ מנקודת הביוב אליה ביקש התובע להתחבר. התובע ביקש לשנות את התכנית ולהזיז את מקום השירותים מהמקום בו הם תוכננו בתחילה, והוצעו לו מספר פתרונות. הפתרון הראשון שהוצע לו על ידו ועל ידי נתבע 1, היה התחברות לנקודת הביוב של השכן, לכך נדרשה הסכמת השכן ובנוסף כרוכות בדרך זו עלויות לא מבוטלות. התובע סירב בתוקף לפתרון זה, מאחר והעבודות הינן בניגוד לדין והוגשה בגינן תלונה על ידי השכנים, ועל כן קבלת הסכמת השכן אינה רלוונטית. משכך, הוצע לתובע פתרון אחר של התקנת משאבה. לתובע הוסברו יתרונותיו וחסרונותיו של פתרון זה לצד החובה המשמעותית להשתמש במשאבה על פי הוראות היצרן ובייחוד הימנעות מהשלכת פסולת לביוב. נתבע 2 הוסיף כי הבהיר לתובע ש התקנת המשאבה אינה בתחום הידע והאחריות שלו. על אף זאת, התובע בחר באפשרות זו של התקנת המשאבה והבהיר כי הוא לוקח על עצמו את האחריות. בשל כך, הסכים נתבע 2 להתקין את המשאבה , כשמדובר היה בהתקנה בעלת יציאה של 2 צול בלבד. נתבע 2 טען כי השלים את העבודה לשביעות רצונו המלאה של התובע.

15. כשנתגלתה הבעייה, שמקורה, כך נטען, ברשלנות התובע, או דיירי יחידת הדיור שהשליכו פסולת, כולל מגבונים וסמרטוטים לביוב יחידת הדיור שסתמה את המשאבה, התייצב נתבע 2 בדירה בתוך שעות ספורות, על מנת לסייע לתובע בטיפול בבעייה. בשלב זה, סיפר לו התובע כי יחסיו עם השכן תקינים וכי השכן הסכים לחיבור ניקוז הביוב לקו הביוב שלו. הוא הציע לתובע לבצע חיבור זה בתמורה לסך של 4,000 ₪. ואולם, התובע משיקוליו שלו שכר בעל מקצוע אחר בעלות מופרזת של 19,000 ₪.

16. יצוין, כי התביעה הוגשה תחילה רק כנגד נתבע 1 ובאותו שלב הגיש נתבע 1 חוות דעת של המהנדס יעקב פטל לתמיכה בטענותיו. בחוות הדעת נקבע כי לא נפל פגם בתכנון העבודות על ידי נתבע 1 ובליווי הבנייה על ידו. המהנדס פטל הוסיף, כי אם בכלל יש מקום להגיש תביעה, היא צריכה להיות כנגד הקבלן ו/או האינסטלטור שביצע את הנחת קו הביוב על דעת עצמו.

המסכת הראייתית
17. נוכח המחלוקת בין המומחים, מינה בית המשפט (כב' השופטת דורית פיינשטיין) את המהנדס אייל שנהב כמומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו קבע המהנדס שנהב, כי לא היה מתפקידו של נתבע 1 כאדריכל לתכנן את אופן חיבור הביוב, ומכיוון שלא נשכרו שירותיו של מהנדס אינסטלציה, היה הדבר מוטל על האינסטלטור המבצע. עוד ציין המהנדס שנהב, כי מההסכם בין התובע לנתבע 1 ניתן ללמוד כי הוסכם על פיקוח עליון בלבד ולא פיקוח צמוד. על כן בדיקת מערכת הביוב לא הייתה במסגרת תפקידו. עוד קבע המהנדס שנהב, כי חיבור צינור הסניקה של המשאבה בקוטר 2 צול בלבד לצנרת הדלוחין של המטבח הוא פתרון לקוי , שלא ניתן לקבלו. נקבע כי האינסטלטור היה צריך להימנע מביצוע ניקוז באופן זה.

18. בהמשך, לאחר שתוקן כתב התביעה, הוסף נתבע 2 והוגש כתב הגנה על ידו, הוגשה השלמה לחוות הדעת על ידי המהנדס שנהב. במסגרתה ציין, כי אכן בשימוש במשאבה יש להימנע מזריקת סמרטוטים ומגבונים ואם אכן נזרקו כאלו היה בכך כדי לגרום להשבתת המשאבה.

19. התובע, תמך את טיעוניו בעדותו שלו ובעדותו של מר ברכה . בתצהירו הוא חזר על עיקרי העובדות שפורטו בכתב התביעה והוסיף כי מלכתחילה אמר לו נתבע 1 לחפש קבלן לביצוע העבודה בעצמו ורק לאחר שמספר קבלנים שהציע נפסלו על ידי נתבע 1, הציע לו את נתבע 1 את נתבע 2 כקבלן. עוד הוסיף התובע, כי נתבע 1 היה זה שהציע את פתרון המשאבות חלף הפנייה לשכן. כן הוסיף, כי תחילה הציע נתבע 1 התקנת שתי משאבות אך לבסוף הותקנה אחת בלבד, ונתבע 1 ציין בפניו כי די בזה. עוד ציין התובע, כי שילם לנתבע 2 רק לאחר שנתבע 1 אישר את התקדמות העבודה בהתאם לתכניות ולפיקוח שלו, ונתבע 1 היה מחתים את נתבע 2 על קבלת השכר. התובע הוסיף, כי לאחר שקיבל את הצעת המחיר ממר ברכה הוא הציע לנתבע 2 לבצע את העבודה כפי ש מר ברכה מתכוון ל עשותה, תמורת סך של 15,000 ₪, אך נתבע 2 אמר לו כי תכניתו של מר ברכה אינה ניתנת לביצוע.

20. בחקירתו הנגדית, סיפר התובע כי לאחר סיום העבודה, בא אליו השכן ואמר לו שיורדים מים דרך חור בקיר שבין החצרות לתוך חצרו והדבר דורש פתרון. באותה הזדמנות, השכן הציע לו להתחבר לתא הביוב בחצרו. בחקירתו גם נדרש התובע לשתי תלונות שהוגשו כנגדו למחלקת הבנייה בעירייה בגינן הוגשו כנגדו כתבי אישום, ואולם הוא טען כי אינו יודע האם התלונה הוגשה על ידי מי משכניו.

21. מר ברכה סיפר בתצהירו , כי לאחר שהוזמן על ידי התובע לבדוק בעיית ביוב בחצר הדירה הוא הבחין שמסביב ומתחת לג'קוזי הצטברו מי ביוב וצואה. בדיקותיו העלו כי במיכל הפלסטיק אליו נשפכו מי הביוב מיחידת הדיור ומהג'קוזי, מונחת משאבה שיציאת הביוב שלה היא בקוטר של 2 צול, והמים זורמים לאורך 10 מטרים בצינור בקוטר 2 צול למטבח הדירה. מר ברכה הוסיף כי התובע עדכן אותו בכך שהשכן מסכים שיעשה חיבור לביוב שלו וכך אכן נעשה. הוא חפר בחצר, הניח צינור בקוטר של 4 צול בעומק של 50 ס"מ, והתחבר לביוב של השכן. יצוין כי מר ברכה העלה בתצהירו טענות שונות שבמומחיות, ופשיטא כי אין מקום להתייחס אליהן, שעה שהן לא הוגשו במסגרת חוות דעת בהתאם לדין .

22. בחקירתו הנגדית סיפר מר ברכה, כי הוא זה שהציע לתובע את הפתרון של התחברות לביוב של השכן. לדבריו, כשביקר במקום לאחר שהוזמן על ידי התובע, הוא הבחין בתא הביוב אצל השכן ואמר לתובע כי הפתרון היחיד מותנה בהסכמת השכן להתחברות לתא הביוב בחצרו. התובע פנה לשכן והם הסתדרו ביניהם. לאחר מכן, הוא ניתק את קו הביוב שהוביל מהמיכל לכיוון הדירה של התובע, קו בקוטר 2 צול שהוביל לכיוון המטבח. עם זאת, הוא אישר כי לא ראה את החיבור למטבח, ויכול להיות שהצינור בקוטר 2 צול שיצא מהמיכל שניקז את מי הביוב, התחבר לצינור של 4 צול. אך כשנשאל האם הוא אך משער שהצינור הוביל למטבח, הוסיף כי "לא יכול להיות אחרת". מר ברכה הוסיף כי ניתן לחבר צינור בקוטר 2 צול למי כל, אולם כאשר צינור של 2 צול עם משאבה קטנה צריך לדחוף את הביוב הכולל צואה, הדבר לא יעבוד.

23. נתבע 1 הצטייד בעדותו שלו, כשבתצהירו חזר על העבודות שנטענו על ידו בכתב ההגנה. בדיון הוא הוסיף כי השירותים והמטבח שביחידת הדיור כמו גם הג'קוזי חוברו אל המיכל בו הייתה המשאבה, והמיכל חובר בחיבור בקוטר של 4 צול לצינור ביוב שממוקם בדופן המטבח של דירת התובע.

24. בחקירתו הנגדית נדרש נתבע 1 לכך שבהסכם עם התובע הוא רשם "פיקוח כנדרש" ולא "פיקוח אדריכלי". הוא הסביר כי הפיקוח על החיבור לביוב אינו מתפקיד האדריכל, והוא הסביר לתובע בדיוק מה כוללת העבודה שלו. עוד הוא ציין כי הפתרון של הניקוז לחצר השכן יקר יותר מהפתרון של המשאבה, שכן החיבור לחצר השכן דרש פתיחת החצר והחלפת האריחים שהוצאו באריחים זהים.

25. נתבע 2 הצטייד בעדותו שלו ובעדות אחיו, מר גאזי סלאמה , שביצע את עבודות האינסטלציה עבור התובע. גם נתבע 2 חזר בתצהירו על העבודות שנטענו על ידו בכתב ההגנה. הוא הוסיף כי התקנת המשאבה הייתה הפתרון היחיד מבחינת התובע, שכן ההתחברות לקו הביוב של השכן לא הייתה אפשרית מבחינת התובע. הובהר לתובע כי התקנת המשאבה, לא הייתה כלולה בהסכם, אך התובע הבהיר שזו האופציה היחידה המבוקשת על ידו והוא לוקח אחריות על עצמו בעניין זה.

26. נתבע 2 הוסיף בתצהירו, כי לאחר שהתובע דיווח לו על ההצפה, הוא הגיע למקום בהקדם על מנת לסייע לו . הוא חפר כדי להוציא את המשאבה ומצא ב תוכה שרידי סמרטוטים, נייר מבד, מגבונים ואף סחבת רצפה בגודל של 60 על 60 ס"מ. הלכלוך והסחבה הם אלו שגרמו לסתימת המשאבה וכפועל יוצא מכך, עלה מפלס המים שבמיכל על גדותיו עד לנקודת החשמל של המשאבה, וכך נגרם הקצר החשמלי. התובע הביא משאבה חלופית שהייתה מקולקלת ולא פעלה, והוא שלח את התובע להחליפה. או אז, חזר אליו התובע ואמר לו שהוא התיידד ע ם השכן ונמצא עמו ביחסים טובים והוא הסכים לתת לו להתחבר לתא הביוב שבחצרו. הוא הציע לתובע לבצע עבורו את עבודת ההתחברות תמורת סך של 4,000 ₪, והתובע אמר לו "תן לי לחשוב על זה, אני אחזור אליך". למחרת התובע קרא לו לביתו, וכשהגיע ראה שם קבלן שיפוצים, והתובע אמר לו כי הקבלן דרש ממנו 19,000 ₪ בתוספת מע"מ. לטעמו, מדובר בסכום מופרז ולא הוגן. הוא אישר כי היציאה של המשאבה היא בקוטר של 2 צול ולכך היא מיועדת.

27. מר גאזי סלאמה ציין בתצהירו כי יש לו ניסיון רב כאינסטלטור והוא עובד אצל אחיו, נתבע 2. לדבריו, הוא ואחיו הציעו לתובע לפנות לשכן ולבקש את רשותו להתחבר לבור הניקוז שבחצרו במקום להתחבר לניקוז השירותים בדירתו שלו. התובע אמר להם שהוא לא מעוניין לפנות כלל לשכן נוכח התלונות לעירייה כנגד הבנייה. התובע שאל לפתרון אחר לבעיית הניקוז, ובתגובה הם הציעו לו את השימוש במשאבה. התובע בחר באפשרות זו חלף הפנייה לשכן. התובע קנה את המשאבה והוא התקין אותה עבורו. מדובר היה במשאבה בעלת יציאה בקוטר של 2 צול שהתאימה לצרכי התובע ועומדת בתקן אירופי מחמיר. הוא ביצע את החפירה הנדרשת, הניח את המיכל וחיבר את המשאבה. הוא הרכיב צינור גמיש בקוטר של 2 צול מהמשאבה ישירות לצינור בקוטר של 4 צול של השירותים. על צינור זה הוא חיבר מתאם Y כדי שהצינור בק וטר 2 צול של המשאבה יוכל להתחבר ישירות לצינור. לדבריו, עבודתו בוצעה באופן מקצועי ובאיכות מעולה, והסיבה לכשל במשאבה נעוצה בשימוש לא תקין שכלל השלכת פסולת וסחבות לשירותים.

28. בחקירתו הנגדית הוסיף מר גאזי סלאמה וציין כי היה סכסוך של התובע עם השכן, נוכח בניית היחידה. התובע לא רצה שהשכנים ידעו מהבנייה ועל כן גם נאטמה החצר בניילונים שהשכנים לא יראו.

דיון והכרעה
29. ראשית יצוין, כי לא נתבקש לחקור את המומחה שנהב וממילא אין מקום לסטות ממסקנותיו. בחוות דעתו, הוא, כמובן, לא הכריע בשאלה מדוע הוחלט על הפתרון של ניקוז באמצעות משאבות ולא על פתרון גרביטציוני, למשל, בהתחברות לקו הביוב של השכן, שכן מדובר בעניין שבעובדה (ועל כך להלן). ברם, הוא גם לא קבע, כי הבחירה בדרך של המשאבות, הייתה בחירה שאינה מקצועית, וודאי לא רשלנית. על אף שציין, ועל כך אין מחלוקת, כי מדובר בפתרון אותו כינה "מאולץ" והוא הפתרון הפחות מועדף ( כך גם לפי ההוראות למתקני תברואה). אך בכך אין לקבוע כי מדובר ברשלנות, שכן אם אכן, הפתרון של התחברות לתא הביוב של השכן לא היה מעשי, זה הפתרון שנותר.

30. מר שנהב גם לא קבע, מה הייתה הסיבה שגרמה לתקלה במשאבה ולסתימה, מאחר והדבר תוקן זמן רב לפני ביקורו במקום . עם זאת הוא כן קבע כי אם צינור המשאבה חובר לצנרת הדלוחין של המטבח מדובר בליקוי שלא ניתן לקבלו, שכן היה צריך להתחבר לניקוז בקירות הבית. את האחריות לליקוי זה, ככל שהוא אכן היה (וכאמור, הוא לא יכול היה לקבוע דבר בעניין זה), הוא הניח לפתחו של האינסטלטור המבצע.

31. בשאלה זו, האם החיבור הצנרת של המשאבה הייתה לצנרת הדלוחין של המטבח באופן שהדבר מהווה רשלנות, אני סבור כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח זאת. התובע ביקש להסתמך בעניין זה על עדותו של מר ברכה אשר טען כי צינור בקוטר 2 צול שיצא מהמשאבה הזרים את מי הביוב מיחידת הדיור והג'קוזי (שהוזרמו תחילה למיכל ולמשאבה) למי הדלוחין של המטבח בדירת התובע. דא עקא, שבעדותו בבית המשפט הודה מר ברכה , כי כל שהוא יכול להעיד הוא , שהצינור יצא מהמשאבה לכיוון המטבח שבדירת התובע, אך הוא לא עקב אחר הצינור ולא ראה להיכן הוא מתחבר. בנסיבות אלו עדותו אינה יכולה לסתור את עדות נתבע 2 כי הצינור בקוטר של 2 צול שיצא מהמשאבה התחבר לצינור בקוטר של 4 צול בשירותי דירת התובע.

32. יתרה מזאת. למעשה, אין מחלוקת כי הצינור שהזרים את מי הביוב מהמשאבה התחבר לדופן המטבח שבדירת התובע. גם נתבע 2 וגם אחיו שביצע את העבודה בפועל סימנו את מקום ההתחברות באותה נקודה (נתבע 2 סימן זאת על גבי תשריט הדירה שהוכן על ידו לקראת הדיון – נ/2, ואחיו גאזי סימן זאת גם הוא על גבי התשריט - נ/1). התובע ביקש להגיש את תכנית דירתו מעיריית ירושלים וחברת הגיחון, ומבוקשו ניתן לו. והנה, מעיון בתשריט חברת הגיחון עולה כי ישנו צינור בקוטר 4 צול בדופן המטבח הפונה לכיוון ממנו נמשך הצינור מהמשאבה. בתשריט מצוין במפורש "קולטן "4 נכנס לקיר 10 ס"מ מעל הרצפה" , ומכאן תמיכה של ממש לגרסת הנתבעים.

33. אכן, ב"כ התובע הפנה לתצהירים שהגישו הנתבע ואחיו ביום 3.05.17 שם ציינו כי חיבור הצינור בקוטר 2 צול מהמשאבה חובר לצינור בקוטר 4 צול "המצוי בשירותי הדירה של התובע" (סעיף 19 לתצהירו של נתבע 2 וסעיף 16 לתצהירו של אחיו גאזי). זאת, לטענתו, בניגוד לעדויותיהם בבית המשפט, במסגרתן העידו ואף סימנו את מקום חיבור הצינור בדופן המטבח. ואולם, עיון בתשריט הגיחון, מלמד כי דופן המטבח היא גם דופן השירותים. המטבח והשירותים נושקים זה לזה, ואורך כל הקיר מדלת המטבח ועד סוף השירותים (בנקודה בה מתחבר הקולטן 4 צול, לפי התשריט) הוא מעט יותר מ-2 מטרים. בנסיבות אלו איני רואה סתירה בין שני הגרסאות. מה גם, ועיקר - למעשה, משלא נטען כי החיבור פורק, שכן כל שנעשה הוא יצירת חיבור חדש חלופי להזרמת מי הניקוז לתא הביוב שבחצר השכן, לא הייתה כל מניעה לבדוק גם כיום להיכן נעשה החיבור. התובע לא הביא כל ראיה בעניין זה, ועל כן הדבר פועל לחובתו.

34. לכל זאת, מצטרפת גרסת נתבע 2 בדבר שרידי סמרטוטים ונייר מבד, מגבונים וסחבת רצפה שנמצאו בתוך המשאבה, עדות שקיבל אישוש מה, גם מעדותו של התובע שאישר כי מהמשאבה הוצאו טמפונים (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 14). המומחה שנהב ציין בחוות דעתו המשלימה (בסעיף 3.4) כי בשימוש במשאבה יש להימנע מלזרוק סמרטוטים ומגבונים ואם אכן נזרקו כאלו היה בכך כדי לגרום להשבתת המשאבה. יש לזכור גם, כי אירוע ההצפה ארע רק בחלוף מספר חודשים ממועד ההתקנה (כשגם בעניין זה לא עלתה גרסה ברורה מפיו של התובע , כשמחד נטען כי הדבר ארע בחלוף 4 חודשים מגמר ביצוע העבודות, ומאידך נטען כי בזמן האירוע התגוררו דיירים ביחידת הדיור והיה זה לאחר שבמשך חצי שנה מהשלמת העבודות התגוררה במקום בתו של התובע – ראו עמ' 14 לפרוטוקול), כשמשך תקופה ארוכה המשאבה עבדה ללא בעיות.

35. הטענה לפיה הנתבעים הפרו חובה חקוקה בכך שהקימו את בור שאיבת השפכים מבלי שהתקינו אוור בקוטר מינימום 50 מ"מ שחייב להיות מורכב כקולטן נפרד עם סיום אל אוויר החוץ, שהועלתה על ידי המומחה מטעם התובע, לא הוכחה. ביקורו של המומחה מטעם התובע בדירה היה מספר חודשים לאחר אירוע ההצפה, הוא נסמך אודות המצב בזמן האירוע על תצהירו של מר ברכה ותצהירו של התובע (כפי שציין בחוות דעתו), ואלו לא העידו על כך בתצהירם. בדומה, המומחה קבע קיומו של ליקוי בכך שהצינור מהמשאבה חובר לצנרת הדלוחין של מטבח דירת התובע, כשזאת הוא קבע על סמך דברי מר ברכה, עובדה שהתבררה כלא נכונה. מטעם זה, גם המומחה מטעם בית המשפט לא נדרש לעניין זה והתובע גם לא ביקש לקבל את ע מדתו בעניין זה במסגרת שאלת הבהרה.

36. בנסיבות אלו, משלא הוכח כי הצינור מהמשאבה הותקן שלא כראוי ומשלא הוכחה רשלנות מצד הנתבעים שהובילה להצפה , די בכך כדי לדחות את התביעה כנגד הנתבעים.

עם זאת, להשלמת התמונה מצאתי לנכון להעיר שתי הערות.

37. הערה ראשונה. באשר לשאלה מדוע הועדף הפתרון של שימוש במשאבה על פני הפתרון של השימוש בתא הביוב בחצר השכן, הראיות תומכות בגרסת נתבע 1. אציין, כי לטענת התובע כבר בתחילה ההתקשרות ביניהם דובר על ניקוז דרך השכן והוסכם כי כאשר תגיע השעה לביצוע החיבור יפנה התובע לשכן. לטענת התובע, בהמשך, הציע נתבע 1 לשנות את התכנית. דא עקא, שגרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם גרסת מר ברכה. מר ברכה ציין בחקירתו הנגדית, כי הוא זה שהציע לתובע את הפתרון של התחברות לביוב של השכן. לא עלה כי התובע ציין בפניו כי מדובר בהצעה עליה דובר מתחילה. הדבר גם אינו עולה בקנה אחד עם גרסת התובע בבית המשפט, כי הייתה זו יוזמה של השכן אשר הציע לו לעשות כן.

38. ב"כ התובע בסיכומיו, הפנה בעניין זה לדף 4 לכתב הכמויות והמחירים, סעיף 4, משם ביקש ללמד כי העבודה כללה מראש התחברות למערכת הביוב של השכן. דא עקא, שהסעיף מדבר על "הרכבת הכלים (הסניטריים – א.ס.), חיבור כל הכלים למערכת מים קרים, חמים וביוב". לאמור מדובר בחיבור הכלים למערכת הביוב, אך אין בסעיף, ובעמוד כולו (העוסק בעבודות אינסטלציה) התייחסות לחיבור הביוב כולו למערכת ניקוז ראשית. אדרבה, אם המחיר המוסכם כלל התחברות לתא הביוב של השכן, מדוע נעתר התובע להוספת כסף, ברכישת המשאבה מכספו, ואף מבלי לקזז את עלות העבודה של ההתחברות לשכן. בעניין זה יש לזכור כי נתבע 1 העיד כי עלות ההתחברות לשכן יקרה יותר, ועדותו זו לא נסתרה ואף לא הוכחשה. יש גם רגליים לסברת הנתבעים כי בתחילה, התובע סרב לאפשרות של התחברות לתא הביוב בחצר השכן נוכח ההתנגדות לבנייה שנעשתה ללא היתר, לא רק שלא נסתרה, אלא שהיא נתמכת מכך שהוגשו תלונות אודות הבנייה לעירייה.

39. ההערה השנייה נוגעת למחלוקת אודות היקף הפיקוח שנתבע 1 התחייב לתת במסגרת התקשרותו עם התובע. בעניין זה ציין המהנדס שנהב בחוות דעתו כי מתוך האמור בהסכם שבין התובע ונתבע 1 שיבוצע "ליווי ו פיקוח כנדרש – בחינות גמר ומהלך עבודה (בערך 7-12 הגעות) " וכי "באם בשלב מסוים יופסקו העבודות ליחידה נוספת יופחת מהשכר 3,000 ₪ עבור היעדר פיקוח" – הוא למד כי שכר הפיקוח נקבע על 3,000 ₪, ומכאן, לפי דעתו , מדובר על פיקוח עליון ולא על פיקוח צמוד, זאת נוכח הערכת עלות פיקוח צמוד בכ-15,000 ₪. המהנדס שנהב ציין כי בדיקת מערכת הביוב היא חלק מתפקידו של מפקח צמוד , אך אינה חלק מתפקידו של אדריכל המבצע פיקוח עליון בלבד. מכן הסיק המומחה שנהב, כי נתבע 1 לא אמור היה ולא התחייב לבצע שירותי פיקוח צמוד.

40. ברם, מסקנתו של המומחה בשאלה מה הסכימו הצדדים, היא מסקנה שאינה בתחום מומחיותו, שכן מדובר בפרשנות ההסכם. אכן, גובה השכר שנקבע יכול ללמד, כאחת הנסיבות, על הדרך בה יש לפרש את ההסכם. ואולם, בצדק נטען כי סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע כי "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". במקרה זה, לשון ההסכם היא כאמור , כי הפיקוח יהיה "כנדרש" וכן "בחינות גמר ומהלך העבודה" הלשון על פניה מלמד על פיקוח צמוד על אף הקביעה בדבר 12-7 הגעות. מה גם, שהכלל הוא כי יש לפרש מסמך כנגד מנסחו, במקרה זה – נתבע 1. ל מסקנה זו, לפיה הוסכם על פי קוח צמוד, ניתן להגיע גם מתוך ההסכם שנחתם בין התובע לנתבע 2 בו נקבע כי "העבודות ימולאו לפי התכנית ולפי המפרט ולפי ביקורת טיב של האדריכל". מסמך זה אמנם לא חתום על ידי נתבע 1, אך הוא זה שכתב אותו, ומכאן כי הקביעה בדבר "ביקורת טיב של האדריכל" הוא נתבע 1, הייתה ידועה הן לתובע והן לנתבע 1.

41. לכן, לוּ הייתי מגיע למסקנה כי הייתה רשלנות של נתבע 2 בהתקנת המשאבה וכי הוא אחראי על הנזק שנגרם לתובע, הייתי מחייב גם את נתבע 1 בכך, ביחד ולחוד. דא עקא שכאמור, איני סבור כי הייתה התרשלות כלשהי או הפרת חובה חקוקה, המחייבת את מי מהנתבעים בתשלום נזקי התובע.

דין התביעה אפוא, להידחות.

התובע ישלם לנתבעים את עלות חוות הדעת מטעמם, חלקם בחוות הדעת של מומחה בית המשפט ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.

ניתן היום, י"ג אדר ב' תשע"ט, 20 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.