הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 40486-08-17

בפני
כבוד ה שופטת בלהה יהלום

מבקשת

קרן סיוע באהבה לישראל
באמצעות ב"כ עו"ד אשר בן שמחון

נגד

משיבה
לירסה ויסקופף
באמצעות ב"כ עו"ד אשר שריקי

החלטה

בפניי בקשת המשיבה להורות למבקשת להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: תקנות סד"א) .

עיקרי העובדות וטענות הצדדים

1. בקשת המשיבה הועלתה בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 22.5.19 (ר' עמ' 3 ש. 10), ביום 4.6.19 הגיבה המבקשת, עמותה העוסקת בגיוס תרומות בארה"ב לילדים נזקקים ומוחלשים בישראל. לטענתה המשיבה נטלה ממנה הלוואה, בעת שהיתה עובדת שלה, לא השיבה אותה, לא התגוננה במשפט שהתנהל במדינת אילינוי בארה"ב ניתן נגדה פסק דין וכעת התובעת מבקשת לאכוף את פסק הדין בארץ.
המבקשת טוענת כי היא עמותה הרשומה במדינת פנסילבניה שבארה"ב. ארה"ב חתומה על אמנת האג בדבר סדר הדין האזרחי, משנת 1954 ועל פי תקנה 28(א) לתקנות ביצוע אמנת האג (סדר הדין האזרחי (תשכ"ט) - 1968 (להלן: תקנות אמנת האג), אין לחייב אותה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשיבה . עוד טענה המבקשת כי אין למשיבה הוצאות, מקום שהיא מיוצגת על ידי הלשכה לסיוע משפטי .

2. המשיבה טענה כי התביעה, כולה, היא נ יסיון להוציא ממנה כספים שלא כדין. לטענתה, מעולם לא הועסקה על ידי המבקשת, לא נטלה ממנה הלוואה כלשהי. העמותה מנוהלת על ידי בעלה לשעבר וכל תפקידה של תביעה זו היא לנסות להרתיע אותה בתביעת מזונות בעניין ילדיהם המשותפים המתנהלת בבית המשפט לענייני משפחה. משכך, יש להורות על הפקדת ערובה שכן בסופו של יום תידחה התביעה והתובעת תחויב בהוצאות לטובת המשיבה.

דיון והכרעה

3. מסיבה לא ברורה, נימקה המשיבה את בקשתה להפקדת ערובה בתקנה 519 לתקנות סד"א ולא על בסיס סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט – 1999.לא ברור מדוע, שעה שלכאורה, חוק החברות ספציפי יותר ומבסס בצורה משמעותית יותר את טענות המשיבה. ברם, שעה שמדובר ב מבקשת שהיא חברה ושתקנה 519 לתקנות סד"א מקנות לבית המשפט שיקול דעת רחב, הרי שלשם קבלת ההחלטה בבקשה, אין מנוס אלא להתייחס להיות המבקשת חברת-חוץ ולכל העניינים הנובעים מכך.

4. סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט – 1999, קובע:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

לכתחילה, הכלל הוא כי חברה המגישה תביעה, אמורה להפקיד ערובה. ראה למשל, דבר י השופט י. דנציגר ברע"א 4128/17 LauderbaieYachts LTD נ' טאוב (29.6.17):
"הלכה היא כי בניגוד לכלל במקרה של תובע אישי, כאשר מדובר בחברה-תובעת חיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הוא החריג. הנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור את החברה התובעת מהפקדת ערובה מוטל על כתפיה".

בענייננו, טוענת המבקשת כי היא עמותה הרשומה במדינת פנסילבניה שבארה"ב. ארה"ב חתומה על אמנת האג בדבר סדר הדין האזרחי, משנת 1954 ועל פי תקנה 28(א) לתקנות ביצוע אמנת האג (סדר הדין האזרחי (תשכ"ט) - 1968, אין לחייב אותה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות.

5. אין בידי לקבל טענה זו .

ראשית, המבקשת לא הראתה כי ארה"ב הינה אחת מן המדינות בעלות האמנה, כמשמעותן בתקנה 1 בתקנות אמנ ת האג. כפי שציינתי בהחלטתי מיום 26.6.19 בתוספת לתקנות הנ"ל ישנו פירוט של כל המדינות, וארה"ב אינה חלק מהן. בעבר כבר נקבע כי ארה"ב אינה בעלת האמנה: ת.א. (נצ) 45505-05-16 עו"ד נייג'ל מקלנן נ' מרילין הארט (22.8.17, ר' סע' 9); ת.א. (חי) 21524-02-17 חנדלקו נ' אבו עסבה ואח' (6.9.17) ואם נרחיק להמ' (חי') 2912/75 אנקרלוקן קונטרקטינג אנד פיננס א.ס. אוסלו, נורווגיה נ' חברה לבניין ולעבודות ציבוריות (31.12.75) הרי שבסעיף 9 להחלטה גם מובא, לכאורה, הטעם לכך.

ברם, גם לו היתה ארה"ב בעלת אמנת האג הנ"ל, אין בכך כדי לפטור אותה מניה וביה מהפקדת ערובה:

" אין בתחולת אמנת האג על התובעות כדי לפטור אותן א-פריורית מהחובה להפקיד ערובה. כל שבאה אמנת האג לעשות הוא לקבוע מנגנון לגביית הוצאות מתושבי מדינות האמנה ואזרחיה. אין האמנה באה לקבוע פטור גורף מחיוב בהוצאות לכל מי שבא בשעריה, אלא מטרתה היא לנטרל את השיקול בדבר היות בעל-הדין תושב של מדינה זרה. מצבה של חברה זרה המאוגדת באחת ממדינות האמנה אינו יכול להיות טוב יותר משל חברה המאוגדת בישראל (ע"א 6466/94 Kiudi Armaturen Paul Scheffer נ' יורשי המנוח ד"ר חביב לוי). לפיכך אין באמנת האג כדי לסייע לתובעות ככל שקיימים שיקולים אחרים, פרט לעצם היותן חברות-חוץ, לחייבן במתן ערובה" (בש"א (מחוזי חיפה) 6191/04 ‏ Polska Zegluga Morska נ' החברה לנאמנות של בנק אגוד בע"מ (החלטה מיום 17.1.06).

6. סיכום הדברים עד כאן: לכתחילה, כאשר מגישה חברת-חוץ תביעה במדינת ישראל יש לחייבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות נתבע במקרה שהתביעה תדחה. הנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור את החברה התובעת מהפקדת ערובה- מוטל עליה, המבקשת. היות חברת החוץ, "אזרחית" מדינה החתומה על אמנת האג, אינה מעניקה לה פטור כולל מהפקדת ערובה, אלא אך נטרול השיקול בדבר היותה בעל דין שהוא תושב מדינה ז רה, ומכל מקום לא הוכח כי התובעת היא תושבת מדינה החברה באמנה.

יצוין כבר בשלב זה כי מסיבה לא ברורה, המשיבה לא טענה כי ארה"ב אינה בעלת אמנה (למעשה המשיבה לא הגיבה בכלל לטענות המבקשת, שכן לא טרחה להשיב לתגובה) . סוגיה זו הועלתה על ידי בית המשפט שכן מדובר בעניין מהותי הנוגע לסמכותו העניינית של בית המשפט. על אף שהמשיבה לא העלתה טענה זו, לא ניתן לראות במדינה כבעלת אמנה, שעה שגילתה דעתה שאין רצונה בכך. קביעה שכזו מרחיקת לכת בצורה בלתי סבירה וכאמור, עומדת בסתירה לפסק דין קודמים.

7. מכאן, כי יש לבחון האם יש מקום לפטור את התובעת באופן קונקרטי.
ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09) פרט כב' השופט מלצר (כתוארו דאז) כיצד יש לבחון בקשה להפקדת ערובה מ כוח סעיף 353א לחוק החברות, ומונה את השיקולים הבאים: מצבה הכלכלי של החברה, ואם ימצא כי לא תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, אזי על בית המשפט להמשיך, כשלב שני, ולבחון האם חיוב החברה בערובה מוצדק, בנסיבות העניין, ושלישית לשום את גובה הערובה הנדרשת שתהיה מידתית ושקולה.

8. התובענה שבפניי הגיעה בגלגול שני. בעבר הגישה המבקשת תובענה זהה אשר נדונה ב בית משפט זה (ת.א. 18740-02-16) ונמחקה לבקשת המבקשת (פרוטוקול הדיון ופסק הדין מיום6.3.17 צורפו לכתב התשובה). לא מצאתי בהסברי המבקשת נימוקים משכנעים מה השתנה מאז להיום באופן המצדיק שימוש נוסף במשאבי בית המשפט.

המבקשת לא הביאה ראייה כלשהי לביסוס איתנותה הכלכלית, טענותיה נוגעות לכך שאין מקום לחייבה בהוצאות, אם לא בשל היותה צד לאמנת האג, אזי בשל העדר הוצאות למשיבה, המיוצגת על ידי הלשכה לסיוע משפטי . איני מקבלת את הטענה כי אין מקום לחייב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבה או הלשכה לסיוע משפטי בהבטחת הוצאות. סעיף 6 לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב -1972, קובע כי הוצאות לשכ"ט עו"ד שנפסקו יהיו לטובת אוצר המדינה ושעה שמדובר בכספי המדינה, כספי ציבור שומה על בית המשפט להבטיחם . אין מקום לגרוע מזכותו של בעל דין אך בשל כך שהוא המדינה או שהוא מיוצג על ידי המדינה במסגרת של סיוע משפטי (השווה: ע"ע 35727-11-12 בטחון לאומי 1992 ע.נ. בע"מ נ' פודולסקי אלכסנדר (25.1.15) פסקה 67).
יצוין כי המבקשת צירפה פסק דין אחד, משנת 1984, שבו, כך טוענת היא, יש כדי להראות שבפועל, ארה"ב נוהגת על פי האמנה. אין בפסק דין בודד משנת 1984 שעיקרו סיקור היסטורי של השתלשלות אמנת האג, כדי לבסס טענה מרחיקת לכת זו.

9. בשקלול כל האמור לעיל, כמו גם סכום פסק הדין המבוקש להכיר ולאכוף (כ – 100,000$ ארה"ב) אני מורה למבקשת להפקיד בקופת בית המשפט, בתוך 30 יום, ערובה סך של 10,000 ₪.
לאור העובדה כי המשיבה לא השיבה לתגובה, איני עושה צו להוצאות בגין בקשה זו.

לעיוני בעוד 30 יום.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ט, 07 יולי 2019, בהעדר הצדדים.