הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 40281-12-15

בפני כבוד השופטת ליאת בנמלך

התובע והנתבע שכנגד

טאלב אדריס

באמצעות בא-כוחו עו"ד עמאד עווידה

נגד

הנתבע והתובע שכנגד
חסן קסאס

באמצעות בא-כוחו עו"ד אמנון מזר

פסק דין

1. לפניי תובענה המבוססת על עילה שטרית ותביעה כספית שכנגד.

ראשיתו של ההליך בבקשה לביצוע שטרות אותה הגיש התובע והנתבע שכנגד, מר טאלב אדריס (להלן: אדריס) נגד הנתבע והתובע שכנגד, מר חסן סעיד קסאס (להלן: קסאס) בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים. אדריס הגיש לביצוע חמישה-עשר שטרות בסכום כולל של 1,099,800 ש"ח, ובבקשתו ציין כחייבים את קסאס ושני אחיו (חאפז סעיד קסאס וחסאם סעיד קסאס). קסאס הגיש התנגדות לביצוע השטרות, וההליך הועבר לבית משפט זה.

תחילה נמחקה ההתנגדות, נוכח אי התייצבות של קסאס לדיון שנקבע בה (החלטת כב' הרשם הבכיר נ' נחשון מיום 9.6.2016), אך לבקשת קסאס בוטל פסק הדין, וקסאס אף עתר בבקשה לתיקון ההתנגדות אותה הגיש. לאחר דיון, ניתנה רשות להתגונן בכפוף להפקדת ערובה בסך של 100,000 ש"ח (החלטת כב' השופטת י' ייטב מיום 14.3.2017). כן הגיש קסאס כנגד אדריס תביעה שכנגד, בה טען הוא כי שילם לאדריס סכומי כסף שנדרשו ממנו שלא כדין, בסכום כולל של 1,044,000 ש"ח.

להלן אפרט את הרקע למחלוקות ואת הגרסאות של כל אחד מן הצדדים, אשר סיפרו סיפורים שונים, ואף קוטביים, לגבי נסיבות מתן השטרות ולגבי היחסים בין השניים בכללותם.

במאמר מוסגר אעיר כי הצדדים הפנו בתצהיריהם להסכמים בשפה הערבית. תרגומים להסכמים צורפו לתצהיריו של קסאס, וניתנה הזדמנות לאדריס לבחון את התרגומים ולהגיש התייחסותו, ככל שימצא לנכון (ראו פרוטוקול והחלטה מיום 31.1.2019). משלא הוגשה כל התייחסות או התנגדות אסתמך על התרגומים אשר צורפו לתצהיריו של קסאס.

גרסאות הצדדים

2. תחילה לגרסתו של התובע והנתבע שכנגד - אדריס. לטענתו, קסאס נקלע לקשיים כספיים וביקש ממנו הלוואה כספית. אדריס טוען כי הלווה לקסאס סך של 370,000 דולר ארה"ב, ובהתאם נחתם ביניהם ביום 30.8.2012 הסכם הלוואה (להלן: ההסכם הראשון). ההסכם צורף כנספח א' לתצהירו של אדריס (וכנספח ת/1 לתצהירו של קסאס), ונכתב בו כך:

"1 - הוסכם בין הצדדים כי צד א' [אדריס] ילווה לצד ב' [קסאס] סכום של $370,000 דולר ארה"ב.
2 - שני הצדדים הסכימו כי צד ב' יחזיר לצד א' את הסכום הנ"ל לפי שטרי חוב כשכל שטר הוא בערך של $25,000 דולר ארה"ב החל מתאריך 30.10.2012 ועד תאריך 14.7.2014.
3 - שני הצדדים הסכימו שהסכום יחולק ל-18 תשלומים כאשר כל שטר חוב יהיה על סך של $20,000 דולר ארה"ב ושטר החוב האחרון יהיה על סך של $30,000 דולר ארה"ב.
4 - במקרה ואחד השטרות לא ישולם בזמן, יהווה הדבר הפרה של ההסכם וצד א' יהיה רשאי לפעול בשטרות החוב ולהציגם לביצוע בהוצאה לפועל הישראלית בנוסף להוצאות ושכ"ט וריבית חוקית".

על ההסכם חתמו אדריס וקסאס, שני ערבים (מר ג'האד אבו סביח, וחאפז קסאס, אחיו של קסאס) וכן מופיעה חותמת וחתימה של עורך הדין נסרי עאמר, אשר במשרדו ובנוכחותו נחתם ההסכם. אדריס מציין כי בחלוף תקופה מסוימת הערב, אבו סביח, ביקש לבטל ערבותו (לפי הטענה בשל מחלוקת עם קסאס), ובעקבות כך נחתם ביום 11.12.2014 הסכם נוסף, בו הוחלפה ערבותו של אבו סביח בערבותו של חוסאם קסאס (אח נוסף של קסאס).

לטענת אדריס, בהתאם לאמור בהסכם הראשון הועברו לידיו תשעה-עשר שטרות חוב. אדריס מוסיף וטוען כי קסאס שילם שלושה תשלומים, וכנגדם נמסרו ל ו שלושה שטרות, אך לא שילם את יתרת החוב בסך של 310,000 דולר ארה"ב, ועל כן הגיש אדריס לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל חמישה-עשר שטרות (ארבעה עשר שטרות בסך של 20,000 דולר ארה"ב, ושטר אחד בסך של 30,000 דולר ארה"ב).

3. גרסתו של הנתבע והתובע שכנגד -קסאס שונה בתכלית.

סיפור המעשה מתחיל לגרסתו של קסאס הרבה לפני ההסכם הראשון אשר עליו מבסס אדריס את טענתו בדבר חוב שלו כלפיו, וראשיתו בעסקה קודמת, עסקה לרכישת חנות. כך מתאר קסאס, כי ביום 15.11.2011 חתם על הסכם רכישה בדמי מפתח של חנות בגודל של 300 מ"ר ברח' סולטאן סולימאן בירושלים (להלן: החנות ) עם מר חאלד אבו זיד (להלן: אבו זיד). על פי הנטען בתצהירו של קסאס, בהתאם להסכם זה התחייב הוא לשלם סך של מליון דולר ארה"ב - 100,000 דולר ארה"ב שולמו במועד הרכישה, וכן ניתנו תשע המחאות על סך של 100,000 דולר ארה"ב כל אחת. לפי הטענה הצדדים הסכימו כי לאחר שיינתן אישור לעסקה על ידי הוואקף, שהוא הבעלים של המקרקעין, תשולם יתרת התמורה במזומן וההמחאות שמסר קסאס יושבו לו. קסאס הוסיף וטען, כי לאחר שניתן אישור הוואקף שילם הוא לאבו זיד 300,000 דולר ארה"ב במזומן וכנגד זאת נמסרו לו שלוש מן ההמחאות. כעבור מספר ימים, הגיע קסאס, לפי טענתו, לביתו של אבו זיד על מנת לשלם לו את כל יתרת התמורה, ואכן שילם לו סך של 600,000 דולר ארה"ב, אולם, כך נטען, אבו זיד התקשה לקום ממיטתו ולא השיב את ההמחאות באותו מעמד וביקש כי קסאס ישוב למחרת. אולם למחרת היום פונה אבו זיד לבית החולים וכעבור כשבוע נפטר. לטענת קסאס הוא פנה לבנו של אבו זיד, וליד, לשם השבת ההמחאות, אך בנו מסר לו כי אינו יודע היכן הן הונחו.

לאחר מספר חודשים, בחודש יוני 2012, הגיע לפי הטענה אדריס לחנות של קסאס, הציג לו שלוש מן ההמחאות שנמסרו בשעתו לאבו זיד, טען כי אלו נמסרו לו על ידי משפחת אבו זיד החבים לו סכום כספי, וביקש כי קסאס ישלם את תמורתן. קסאס סירב בטענה ששילם את מלוא תמורת החנות וכי השטרות שימשו כשטרות בטחון בלבד. ואולם, כך לטענת קסאס, לאחר דברים אלו איים עליו אדריס - אשר לטענתו ידוע בירושלים כ"עבריין מועד" ובעל עבר פלילי - וכן אוים על ידי אדם ממשפחת ג'ואריש (הידועים לפי הנטען כ"משפחת פשע" בלוד), בפגיעה ברכוש (רכבו והחנות) וכן איומים על חיי בני משפחתו. לפי הטענה בעקבות אותם איומים ולאחר שנועץ עם בני משפחתו, הסכים קסאס לשלם את הסכומים שנדרשו על מנת להסיר את האיום, ולאחר דין ודברים עם אדריס, הוסכם כי הסכום בתוספת ריבית, ובסה"כ סך של 370,000 דולר ארה"ב, ישולם בתשע-עשרה המחאות, החל מאוקטובר 2012, כל שטר על סך של 20,000 דולר ארה"ב, והשטר האחרון על סך של 30,000 דולר ארה"ב.

על פי גרסתו של קסאס, בקשר עם מסירת ההמחאות כאמור נערך ההסכם הראשון הנזכר לעיל, מיום 30.8.2012, אשר נחתם במקביל למסירת ההמחאות, הסכם עליו חתמו כערבים ג'יהאד אבו סביח ואחיו חאפז.

במאמר מוסגר יצוין כי קסאס הוסיף ותיאר כי במאי 2012, במקביל לפניות מטעם אדריס, פנו אליו גם גורמים אחרים, מבני משפחה נוספת (משפחת ווזווז), וטענו כי אף הם מחזיקים שלוש המחאות שלו (ההמחאות שניתנו לאבו זיד). לדבריו, אותם גורמים ידעו על שטרות החוב אשר הציג לו אדריס ועל ההסדר אליו הגיע עימו. קסאס מוסיף כי לאחר שסירב לשלם סכום עבור אותן המחאות אוים על ידי אחד מבני משפחת ווזווז ואף נשלחו לחנותו בריונים ולבסוף החליט, בעצה עם בני משפחתו, להגיע להסכם גם עימם. לטענתו ווזווז הגיע אליו עם עורך דין ועם הסכם, בו מצויין כי נטל מגרושתו של בן משפחת ווזווז (סבאח בזלמיט) הלוואה בסך של 300,000 דולר ארה"ב, וכי אם לא ישיב את הסכום במועד שנקבע בהסכם ישלם ריבית יומית של אלף דולר ארה"ב (וכן הוסיף בעל-פה תנאי נוסף, של ריבית חודשית של 40,000 ש"ח), ובנוסף שליש מהזכויות בחנות יועברו לבעלותה. קסאס טוען כי מתוך מצוקתו חתם על ההסכם, ולטענתו שילם בסופו של יום למשפחת ווזווז סך של למעלה ממליון וחצי ש"ח. להשלמת התמונה יצוין כי בבית המשפט המחוזי תלויה ועומדת תביעה אותה הגישה בזלמיט הנ"ל כנגד קסאס (ת.א. 27453-11-15).

4. בקשר עם השינוי בערבים לשטרות טוען קסאס כי ערבותו של ג'האד אבו סביח אכן בוטלה בהתאם לבקשתו, אלא שלגרסתו נחתמו בקשר עם כך שני הסכמים מתקנים. האחד, ביום 10.2.2013, אשר נוסחו כמעט זהה לנוסח ההסכם הראשון למעט תיקון סכום ההלוואה ל-380,000 דולר ארה"ב ותיקון שם הערב בשטרות (צורף לתצהיר קסאס - ת/5) (להלן: ההסכם השני). לטענת קסאס התיקון שנערך לא סיפק את בני משפחתו של אבו סביח ולכן ביום 11.12.2014 נערך הסכם מתקן נוסף בו נאמר מפורשות כי ההסכם יבוא תחת ההסכם הראשון וכן נמסרו שוב המחאות מתוקנות (להלן: ההסכם השלישי), הוא ההסכם אשר צויין בתצהירו של אדריס (נספח ב' לתצהיר אדריס ונספח ת/6 לתצהיר קסאס). בתצהירו ציין קסאס כי טרם שחתם על ההסכם השלישי הבחין כי נכתב בו כי סכום ההלוואה המופיע בו, סך של 370,000 דולר ארה"ב, הוא בנוסף לסכומים המופיעים בהסכם השני ובהסכם מיום 20.1.2013 (הסכם השיעבוד עליו אעמוד להלן), וטרם חתימתו מחק משפט זה.

5. בכל הנוגע לביצוע ההסכם הנזכר טוען קסאס כי שילם הוא לאדריס שלושה תשלומים בסך של 20,000 דולר ארה"ב עבור החודשים אוקטובר עד דצמבר 2013, ובתצהירו טען כי אדריס מסר לו כנגדם את שטרי החוב באמצעות בן דודתו. קסאס טוען כי בחודשים ינואר ופברואר 2014 לא היה באפשרותו לשלם, אך כי שילם את הסכומים עבור החודשים מרץ עד מאי 2014, אולם אדריס לא השיב לו את שטרי החוב כנגדם. קסאס מוסיף כי באותו שלב אדריס ביקש כי הסכומים ישולמו לשיעורין בהתאם לצרכיו ולפי הנחייתו, כך שישלם תשלומים שונים עבורו ועבור בני משפחתו. לטענת קסאס אדריס סיכם עימו כי קסאס יערוך רישום בעניין זה ולבסוף הצדדים יערכו התחשבנות, ושטרי החוב יושבו. קסאס צירף דפי מחברת הכוללים לטענתו את התיעוד שערך בעניין זה (להלן: המחברת). כך למשל נטען כי אדריס ביקש שקסאס ישלם דמי שכירות עבור חברתו המ תגוררת בארמון הנציב (ובגין כך שולם סכום כולל של 115,000 ש"ח), וכי ייתן סחורה לבן דודו שתכנן לפתוח חנות בגדים (ונמסרה סחורה בשווי של 100,000 ש"ח). הסכום המצטבר אשר שולם לפי הטענה, סך של 120,000 דולר ארה"ב כנגד שש ההמחאות ובנוסף בהתאם לסכומים המפורטים במחברת התשלומים, הוא בסך של 1,044,000 ש"ח.

לפי טענתו של קסאס, ביולי 2014 הגיע לחנותו אדם נוסף (בשם חאתם סורי), אשר הציג לפניו הסכם עם בני משפחת אבו זיד, לפיו הוא רשאי לגבות חוב בסך של 50,000 דולר ארה"ב שחבה לו משפחת אבו זיד ממנו כבעלי החנות. קסאס טוען כי סבר שמדובר במסמך מזויף, אך לאחר תיאום עם אדריס - אשר התחייב לטענתו כי איש לא יפנה אליו עוד בקשר לרכישת החנות - שילם חלק מן הסכום, אלא שאותו אדם עמד על תשלום מלוא הסכום שביקש, ולטענת קסאס בנסיבות שנוצרו הגיש הוא נגדו ביום 17.8.2014 תלונה למשטרה. בעקבות התפתחות זו, כך נטען, הציע אדריס לקסאס לערוך הסכם נוסף, הכולל אופציה של שותפות שלו בחנות, על מנת להרתיע אחרים מלפנות לקסאס. לפי הטענה באותו שלב יתרת החוב בהתאם להסכם הראשון היתה בסך של 200,000 דולר ארה"ב, ונקבע כי אם קסאס לא ישיב את החוב יהיה אדריס זכאי לקבל 25% מהבעלות על החנות (הסכם מיום 20.1.2013, אשר כותרתו "הסכם שיעבוד והתחייבות למכירה" (להלן: הסכם השיעבוד). קסאס מוסיף כי באותה תקופה המשיך לשלם תשלומים עבור אדריס ובני משפחתו, ותיעד זאת במחברת, אך כי אדריס הודיע לו כי ישיב את השטרות רק לאחר תשלום מלוא החוב.

עוד טוען קסאס כי בחודש אוקטובר 2015 נערכה פגישה במעמד קסאס, אדריס, חברו מחמד ביטאר ועו"ד חסין ג'נאים, בנסיון לסיים את המחלוקות בין קסאס לאדריס. לפי הטענה מהרישומים במחברת עלה כי עד לאותו שלב שולמו תשלומים בסך של 290,000 דולר ארה"ב, אך אדריס הודיע כי אינו מכיר באותן תרשומות, וסמוך לאחר מכן פתח את תיק ההוצאה לפועל, והגיש לביצוע את השטרות אשר נמסרו לו, ומכאן התביעה שבכאן.

קסאס מוסיף וטוען כי לאחר הגשת השטרות לביצוע נעשה נסיון ליישב את ההדורים והוסכם על תשלום סך של 370,000 ש"ח, אך אדריס לא חתם לבסוף על הסכם כאמור. עוד נטען כי אדריס פנה לקסאס וביקש 20,000 ש"ח והוסיף כי לאחר מכן ייעשה חשבון בין הצדדים. קסאס מסר לטענתו את הסכום אך אדריס לא יצר עימו קשר.

6. כאמור לעיל מעבר להתנגדותו של קסאס לתביעתו של אדריס הגיש הוא תביעה שכנגד. בתביעה שכנגד נטען כי כל הסכומים ששולמו לאדריס - המסתכמים בסך כולל של 290,000 דולר ארה"ב (סכום השווה ל- 1,044,000 ש"ח) - שולמו תחת סחיטה ואיומים ולכן יש להורות על השבתם. לפי הטענה את ההסכם הראשון עליו מבסס אדריס את תביעתו יש לבטל מכוח עילת הכפייה, שבסעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים). עוד מבקש אדריס לפסוק סכום נוסף בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בגין "מסע ההפחדה" שחווה מאדריס וכל אדם שנשלח על ידו.

7. בכתב ההגנה שכנגד ובתצהירו טען אדריס כי גרסתו של קסאס שקרית ונטולת כל אחיזה במציאות. אדריס הפנה לכך שבתצהיר שצורף להתנגדות לביצוע שטר אין כל זכר לטענות בדבר סחיטה ואיומים, אלא אך טען הוא כי שילם את מרבית החוב, וכך אף טען במסגרת התצהיר שהגיש לתמיכה בבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה שניתן תחילה. אדריס מכחיש את טענת הסחיטה וטוען כי לא ניתן הסבר לכך שקסאס נצר בליבו טענות אלו שנים ארוכות, וכי הגרסה אף אינה מתיישבת עם השכל הישר. אדריס מוסיף וטוען כי הוא וקסאס היו ביחסים טובים, בילו ביחד, כולל בליווי בני משפחותיהם, ואף נסעו ביחד לסין. לטענתו, קסאס חתם מרצונו החופשי על ההסכ מים בנוכחות עו"ד עאמר, ובכך הסכים שקיבל סך של 370,000 דולר ארה"ב. כן מתכחש אדריס לכל התרשומות בכתב ידו של קסאס המפורטות במחברת המתיימרות לשקף החזר תשלומים, והוא מוסיף וטוען כי כי קסאס הגיש מסמכים מזויפים. בתצהירו הוסיף אדריס וטוען כי קסאס שילם לו אמנם סכומים שונים, אך זאת כיוון שבתקופה מסויימת היה הוא שותף בהון של החנות ובסחורה, ובגין כך הגיעו לו חלק מן הרווחים.

הראיות והעדים מטעם הצדדים

8. מטעם אדריס הוגשו תצהירו וכן תצהירים של מר ג'האד אבו סביח (אשר חתם כערב בהסכם הראשון), מר מונזר בזיאן (עד לחתימה על ההסכם הראשון), מר נביל סעיד מוחמד ציאם (אשר בינו לבין קסאס התנהל הליך משפטי בקשר עם שכירות נכס). בנוסף זימן אדריס לעדות את עו"ד נסרי עאמר (אשר במשרדו נחתמו ההסכ מים). עדים אלו נחקרו כולם בדיון ההוכחות. כמו כן ונוכח מסמכים שהוגשו, התקבלה בקשתו של אדריס וזומן לעדות נציג מטעם הוואקף.

מטעם קסאס הוגשו תצהיר שלו, ותצהיר של אשתו ושל אחיו חוסאם קסאס , וכן של מחמוד חב רומאן (עובד בחנות), אשר נחקרו על תצהיריהם, וכן זימן הוא לעדות את עו"ד חוסין ג'נאים (אשר ניסה לסייע ביישוב המחלוקות), ועדותו נשמעה.

בנוסף הגיש קסאס תצהירים של מחמוד סיאם (מכר אשר בתצהירו נכתב, בין היתר, כי קיבל מקסאס סכומי כסף במקום מאדריס) וכן של בסאם גאבר (אשר בתצהירו נכתב כי היה מעורב בנסיון יישוב המחלוקת, וכי קיבל שכ"ט שביקש מאדריס עבור כך בהמחאה של קסאס). שני עדים אלו לא התייצבו לישיבות ההוכחות. אציין כי בעניינם של שני עדים אלו ניתן צו הבאה (החלטה מיום 3.5.2021), אולם הסתבר שהצו לא נמסר למשטרת ישראל, ובנסיבות שנוצרו החליט בא-כוחו של קסאס לוותר על עדותם, בציינו כי ממילא הוא מניח כי העדות תהיה "מזוהמת וחסרת כל טעם" (עמוד 32 שורה 21 לפרוטוקול) .

עוד הוגשו התיק המשטרתי לגבי תלונה במשטרה שהגיש קסאס נגד אדריס ביום 31.1.2017 בגין איומים וההחלטה לסגור את התיק מהנימוק כי מדובר באירוע שההליך הפלילי אינו מהווה המסגרת המתאימה לבירורו (נ/7), תדפיס המידע הפלילי של בעלי הדין, ובמהלך דיון ההוכחות, ובהתאם להסכמה הדיונית, הגישו הצדדים מסמכים נוספים, אשר על חלקם אעמוד להלן.

דיון

9. כעולה מתיאור הגרסאות לעיל, בין גרסאות הצדדים פערים תהומיים: אדריס טוען כי נתן לקסאס הלוואה בסך של 370,000 דולר ארה"ב, בהתאם לקבוע בהסכם הראשון, ומתוך סכום זה הושב לו סך של 60,000 דולר ארה"ב ונותרה יתרת חוב של 310,000 דולר ארה"ב. לטענתו ניתנו לו שטרות להבטחת החוב, ומשהחוב לא נפרע הוגשו השטרות לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, הכל בהתאם להסכם הראשון.

קסאס טוען לעומת זאת כי כל ההסכמים עליהם חתם, ההסכם הראשון, ההסכם השני, ההסכם השלישי והסכם השיעבוד, נחתמו תחת כפייה, ונוכח איומים שהופנו כלפיו על ידי אדריס ומאנשים מטעמו. לטענתו אדריס מעולם לא הלווה לו סכום כספי, ועוד טוען הוא כי בפועל שילם הוא לאדריס סך של 120,000 דולר ארה"ב בהתאם להסכם הראשון (אשר כנגדם הושבו שלוש המחאות בלבד) ובנוסף סכומים נוספים בהתאם לבקשתו של אדריס , והכל בסכום כולל של 1,044,000 ש"ח, ועל אדריס להשיב לו סכום זה.

טרם שאצלול לכלל הראיות והעדויות שהונחו לפניי, אציין כי גרסאות שני הצדדים מעוררות קשיים לא מבוטלים וכי גם לאחר שמיעת כל הראיות קשה לקבוע כי מי מהצדים הוכיח את אמיתות גרסתו, עד כי הרושם הוא כי האמת העובדתית, או למצער האמת העובדתית המלאה, שונה בתכלית מן הגרסאות אותן ביקשו שני הצדדים להציג, וכי בסיכומם של דברים גם לאחר שנשמעו העדויות והוצגו הראיות, רב הנסתר על הנגלה.

תחילה אדון בגרסאות הצדדים לגופן, ולאחר מכן הן תבחנה גם בפרספקטיבה של דיני השטרות.

10. תחילה לגרסתו של אדריס.

השאלה הראשונה המתעוררת למקרא גרסתו של אדריס היא מה היה המניע למתן ההלוואה אותה נתן לטענתו לקסאס ומה ביקש להשיג באמצעותה. בתצהירו טען אדריס כי קסאס נקלע למצוקה כספית ופנה אליו לעזרה (סעיף 3 לתצהיר) ובהמשך תצהירו ציין כי ההלוואות ניטלו לשם רכישת חנות ולמימון "חיי ראוותנות ושפע" (סעיף 13 לתצהיר). כן הצהיר אדרס בתצהירו כי הוא וקסאס היו "ביחסים טובים של חברות וקרבה" ובכלל זאת בילו ביחד, נסעו יחדיו לסין, וערכו ביקורים משפחתיים. מתצהירו של אדריס עלה אפוא כי לגרסתו הוא החליט לסייע לקסאס נוכח היחסים האישיים של השניים, ובעקבות מצוקה אליה נקלע קסאס.

ואולם בעדותו של אדריס נטען אחרת. תחילה העיד אדריס "אני לא חבר טוב טוב של חסן [קסאס]" (עמוד 35 שורה 13 לפרוטוקול ), וכאשר נשאל כיצד זה עזר והלווה סכום כה גדול - לגרסתו: סך של 370,000 דולר ארה"ב לפי ההסכם הראשון (וההסכם השלישי אשר בא תחתיו); סך של 380,000 דולר ארה"ב לפי ההסכם השני; וסך של 200,000 דולר ארה"ב לפי הסכם השיעבוד, והכל בין התאריכים 30.8.2012 ועד ליום 10.2.2013; כן נאות אדריס לדבריו לסייע לקסאס בגין חובות שנותרו לו לאבו זיד, וראו מסמך מיום 26.7.2013 אשר סומן נ/1, והתייחסות אדריס לכך בעדותו, עמוד 42 לפרוטוקול; ובזיאן מונזר, אשר העיד מטעם אדריס, העיד כי אדריס אף מכר קרקע שלו כדי לתת לקסאס כסף (עמוד 18 שורה 36 לפרוטוקול) - וכל זאת לאדם שאינו חברו הטוב, סיפק הסבר חדש. על פי הסבר זה, הצדדים סיכמו כי תפתח חברה חדשה בקשר עם החנות, במקום חברה של משפחתו של קסאס (חברת אלשריע ואלחייה בע"מ , בהתייחס לחברה זו הגיש אדריס מסמכים שסומנו ת/11 בהתאם להחלטה מיום 3.5.2020), כי בנו של אדריס "ייכנס" לחברה, כי בין הצדדים תהיה שותפות וכי מעבר להשבת של סכום של 20,000 דולר ארה"ב לחודש הרווחים אשר יופקו מהחנות יתחלקו באופן שווה בינו לבין קסאס. אולם, כך העיד אדריס, החברה לא נפתחה לבסוף. גרסה זו, הקושרת בין מתן ההלוואה הנטענת לשותפות עסקית בקשר עם החנות ולהקמת חברה משותפת של השניים אינה נזכרת כלל בתצהירו של אדריס, והיא אף אינה עולה בשום צורה מתוכן ההסכם הראשון (או השלישי), ולכך לא ניתן הסבר משכנע מצדו של אדריס (ראו עמודים 36-37 לפרוקטול). מדובר אפוא בגרסה חדשה אשר לא נתמכת בדבר, ובסופו של יום נותר סימן שאלה לא פתור בשאלת המניע למתן ההלוואה הנטענת.

עוד הסתבר מעדותו של אדריס כי לטענתו בנוסף להסכם הראשון היו בינו לבין קסאס עוד עסקים רבים. כך העיד אדריס כי השניים פתחו עסק נוסף של חנות בקלאנדיה (עמודים 36-37 לפרוטוקול) וכי בנוסף לפני ארבע-חמש שנים פתח עם קסאס עסקים נוספים (עמודים 37-38 לפרוטוקול). אדריס אף טען בעדותו כי ההסכם השני אליו הפנה קסאס הוא הסכם נפרד בו ניתנה הלוואה נוספת על ההלוואה הנטענת דנן, בסכום של 380,000 דולר ארה"ב (עמוד 45 לפרוטוקול, ובמאמר מוסגר אציין כי אדריס לא פירט ולא הבהיר לאיזו מטרה ובאילו נסיבות ניתנה הלוואה נוספת זו), ואף הציג במסגרת עדותו מסמך נוסף בו נכתב כי לקסאס חוב של 300,000 דולר ארה"ב כלפיו (מסמך אשר סומן ת/1). כמו כן, מר נביל סעיד מחמד ציאם, אשר העיד מטעם אדריס, העיד כי אינו יודע פרטים על החוב הנטען של 370,000 דולר ארה"ב והוסיף "כשהייתי הולך אליהם היו נכנסים לחדר ומדברים. אמר לי שחסן [קסאס] הוא השותף שלו" (עמוד 29 שורות 9-10); ואבו סביח, שהעיד אף הוא מטעם אדריס, נשאל מה מקור החוב והשיב "זה היה עבודה ביניהם, אני לא יודע מה מקור החוב" ועוד העיד "היה ביניהם תנועה של כספים", ולשאלה האם אדריס קנה לקסאס רכב השיב "הייתה עבודה ביניהם והיו אינטרסים ביניהם. זה רכב שבא דרך טאלב [אדריס]" (עמוד 58 שורות 21-26, עמוד 59 שורות 3-6 לפרוטוקול).

ההסכם הראשון אליו הפנה אדריס אפוא אינו הסכם הלוואה בודד וחד פעמי בין השניים, כפי שניתן היה להתרשם תחילה מתצהירו של אדריס, אלא מדובר במערכת יחסים ממושכת, כאשר השניים חברו לביצוע עסקים שונים במהלך התקופה הרלבנטית.

11. ריבוי העסקים וההלוואות הנטענים מעלים סימן שאלה נוסף לגבי התנהלותו של אדריס. אדריס טען בעדותו כי היה תמים וכי ריחם על קסאס (עמוד 46 שורות 8 -20). אולם, נימוק נאיבי זה אינו מתיישב על פניו עם דמותו של אדריס כפי שהיא משתקפת מהראיות ומעדותו. ההנחה שאדריס, אשר העיד על עצמו כי הוא איש עסקים, נתן לקסאס סכומי כסף גבוהים שוב ושוב, המסתכמים בלפחות כמליון דולר (אם לא יילקח בחשבון הסכום הנזכר בת/1 הנזכר לעיל), מתוך פילנטרופיה, אינה מתיישבת על פניה עם השכל הישר ועם העולה מהראיות כולן. כך אזכיר, כי בניגוד לטענת אדריס לפיה ריחם על קסאס, הודה הוא בעדותו כי ההלוואה ניתנה על מנת להיות שותף של קסאס בחברה המנהלת את החנות, וכי בהסכם השיעבוד מיום 20.1.2013 נקבע כי אם קסאס לא ישיב לאדריס סך של 200,000 דולר ארה"ב עד ליום 30.4.2013 יוקנה לו חלק של 25% מן החנות (25% מתוך 1,850,000 ש"ח, וראו עמוד 43 שורות 28-34 לפרוטוקול ), תנאי אשר על פניו הוא תנאי דרקוני שאינו מתיישב עם הטענה לפילנטרופיה.

הקושי מתחדד נוכח דברי אדריס לפיהם ידע שקסאס הוא רמאי. כך למשל הבהיר אדריס בעדותו כי לא רצה להצטרף כשותף לחברה הקיימת של קסאס (אלשריעה ואלחייה) כי מדובר היה "בחברה של רמאות", וכי קסאס רימה אותו ו"ברח" גם בעסקים המשותפים בקלאנדיה. כאשר נשאל אדריס מדוע רצה להיות שותף של אדם רמאי ומדוע נתן לו כסף השיב "חשבתי שאני אעשה אותו בן אדם" (עמוד 37 שורות 22-27 לפרוטוקול), תשובה, אשר בכל הכבוד , אינה משכנעת בנסיבות העניין.

כן לא עלה בידו של אדריס ליתן תשובות ברורות ביחס לסכומים המופיעים בהסכמים. כך, בהסכם הראשון נכתב שההלוואה היא בסכום של 370,000 דולר ארה"ב, אך סכימת ההמחאות אשר נמסרו לפי ההסכם מובילה לסך של 390,000 דולר ארה"ב (18*20,000 + 30,0000) (וראו עמוד 40 לפרוטוקול). אם מדובר היה בטעות ניתן היה לתקנה בהסכם השלישי, מה שלא נעשה. כמו כן, אדריס לא חלק על כך שקסאס שילם לו סך של 60,000 דולר ארה"ב בשנת 2012 בהתאם להסכם הראשון, והחוב שנותר לטענתו הוא בסך של 310,000 דולר ארה"ב, אך למרות זאת גם בהסכם השלישי עליו חתמו הצדדים למעלה משנתיים לאחר מכן, לא תוקן סכום החוב, וגם לכך לא נתן אדריס הסבר משכנע בעדותו (ראו עמוד 50 שורות 1-15 לפרוטוקול). לכך אוסיף כי בסיכומיו של אדריס טען הוא כי ההסכם השני, ההסכם מיום 10.2.2013, "מאשר את סכום החוב הנכון לאותו היום ומפנה לאותם המחאות" (עמוד 145 שורות 18-19), וזאת בניגוד לעדותו שלו, כאשר העיד כאמור מפורשות כי מדובר היה בהסכמים נפרדים ובסכומים מצטברים.

12. כמו כן, במהלך עדותו של אדריס, טען אדריס כי ההצעה להסכם השיעבוד היתה של אביו של קסאס, וכשנשאל מדוע לא החתים אותו השיב שהחתימו , והציג והגיש מסמך אשר לא הוגש עד לאותו מועד - מסמך אשר נכתב על דף לוגו של החברה של משפחת קסאס (אלשריעה ואלחייה בע"מ ). באותו מסמך (אשר תרגומו הוגש לאחר הדיון על ידי אדריס) הצהיר קסאס כי "מר טאלב אדריס זכאי לחוב כספי זמן פירעונו עבר בסך של 300,000 דולר אמריקאי" והתחייב "להעביר ביום 20.4.1 4 להנזכר לעיל 'טאלב' מלוא הסכום, ובאם לא, אז יהיה עלינו למכור את החנות הנמצאת באלסולטאן סולימאן 23 אשר קיבלתי אותה ממשפחת אבו זיד. יש לציין כי הסכום הבר פירעון מהווה החלק של טאלב, לכן, לאחר שנזכה ממכירת החנות תהיה זכות הקדימה לטאלב וזיקת ההנאה". על המסמך חתומים קסאס, אביו ואחיו חוסאם וכן מופיעה חותמת החברה (סומן בדיון ת/1). מסמך זה שהציג אדריס אך מחזק לטעמי את סימני השאלה. המסמך אינו נושא תאריך, ואדריס לא הבהיר מה לשיטתו מקור החוב של 300,000 דולר ארה"ב המופיע במסמך ומה הקשר בינו לבין החוב הנטען דנן, ככל שישנו (וראו תשובותיו בעמוד 44 לפרוטוקול). אעיר כי קסאס אף כינה בסיכומיו את אותו מסמך "אקדח מעשן", באשר לטענתו מחזק הוא את גרסתו כי מקור "החוב" הוא באותן המחאות שהתגלגלו מאבו זיד, אשר סכומן המצטבר היה סך של 300,000 דולר ארה"ב. גם אם אין די באותו מסמך להוכחת גרסתו של קסאס - היות שהמסמך אינו כולל תאריך ולא ניתן למקמו על ציר הזמן; היות שלא הוכח כי המסמך נחתם בקשר עם ההמחאות שנמסרו לאבו זיד; והיות שמהטעמים שיפורטו להלן סבורה אני כי אין די בראיות שהוצגו להוכחת גרסתו של קסאס ובמסמך ת/1, כשלעצמו, אין כדי להטות את הכף - הרי שמסמך זה, אותו הציג אדריס לראשונה בעדותו, לפחות מחדד את סימני השאלה הקיימים ממילא.

תמיהה נוספת עולה לגבי ההסכם השני. בעדותו טען אדריס כי הסכום של 380,000 דולר ארה"ב המופיע בהסכם השני הוא בנוסף לסכום של 370,000 דולר ארה"ב המופיע בהסכם הראשון (שהוחלף בהסכם השלישי) (עמוד 45 שורות 15-17 לפרוטוקול). גרסה זו , כי מדובר בסכום מצטבר ונפרד, עומדת בניגוד לטענת אדריס בסיכומיו, שם טען כי מדובר בהסכם חלופי, תוך עדכון הסכום כך שיהיה נכון לאותו מועד (עמוד 145 לפרוטוקול).

עוד אציין כי בא-כוחו של קסאס הפנה בסיכומיו לסתירות בין תצהירו לבין עדותו של אדריס . כך למשל , אדריס ציין בתצהירו כי מסמך שהגיש קסאס, בו נכתב כי אדריס מאשר שקיבל מקסאס המחאות בסכום של 55,000 ש"ח, מסמך הנושא את חתימתו של אדריס (נספח י /1 לכתב התביעה שכנגד), הוא מסמך מזויף (סעיף 49 לתצהיר אדריס ). לעומת זאת בעדותו אישר אדריס כי מדובר בחתימתו אך טען כי ההמחאות המצוינות במסמך חזרו (עמוד 54 שורות 13-14 לפרוטוקול).

הנה כי כן, גרסתו של אדריס מלאה פרכות וסימני שאלה, בעדותו התחמק הוא ממתן תשובות לשאלות להן לא רצה להשיב ואף סתר פרטים להם טען בתצהירו, ולפיכך, לא מצאתי ליתן אמון בגרסתו.

13. גרסתו של קסאס מעלה אף היא תהיות רבות, ונפלו אי דיוקים רבים בין גרסתו לעולה מכלל הראיות.

על פי האמור בתצהירו של קסאס הוא רכש את החנות מאבו זיד בסך של מליון דולר ארה"ב, שילם את הסכום כולו במזומן סמוך לאחר החתימה על ההסכם ושש המחאות נותרו בידי אבו זיד. לעומת זאת בחקירתו הודה קסאס כי מחיר העסקה בפועל היה סך של 1,500,000 דולר ארה"ב, כי שילם ביום 15.11.2011 סך של 900,000 דולר ארה"ב, וכי את יתרת הסכום שילם כעבור כעשרה ימים (עמודים 109- 110 לפרוטוקול). כמו כן, בתצהירו של קסאס ציין הוא כי שילם את כל התמורה לידי חאלד אבו זיד בביתו ולמחרת פונה חאלד לבית החולים, אך אחיו של קסאס, חוסאם, העיד כי ההסכם נחתם כאשר האב חאלד כבר היה בבית החולים וכי את הסכום האחרון של 600,000 דולר ארה"ב שילמו הם לבן וליד לאחר שהאב נפטר (עמוד 96 שורות 5-10, עמוד 97 שורות 7-10 לפרוטוקול ).

לכך חשיבות שכן אותן שש המחאות בסך של 100,000 דולר ארה"ב כל אחת, הן הן ההמחאות אשר לגרסתו של קסאס התגלגלו לידי אדריס ולידי ווזווז, מה שהוביל לבסוף לתסבוכת לה הוא טוען, ועל כן מצופה היה כי יספר באופן מדויק את הפרטים הקשורים לעסקת מכר החנות. כמו כן, בסתירות האמורות יש כדי לפגום במהימנותו של קסאס.

קסאס לא זימן לעדות מי מבני משפחת אבו זיד אשר יכולים היו לשפוך אור על השאלה כיצד "התגלגלו" ההמחאות ממשפחת אבו זיד לידי אדריס, כפי טענתו, ולתמוך בטענתו כי למרות ששילם למשפחת אבו זיד את מלוא התמורה בגין החנות, וממילא אין מדובר בהמחאות שהוסבו כדין, ההמחאות לא הושבו לו (ואציין כי בסיכומיו טען קסאס כי זימונם של בני משפחת אבו זיד הוא מורכב וכי יש להניח שהם לא היו מעידים אמת, אולם איני סבורה כי טעם זה הצדיק לכתחילה שלא לזמנם לעדות).

14. כמו כן, קסאס טען כי הסכם השיעבוד נחתם בעקבות איומיו של אדם בשם סורי, בנסיון להרחיק צדדים שלישיים מן החנות בכך ששמו של אדריס ייקשר אליה, ועוד טען הוא כי באותו שלב היתה הסכמה בינו לבין אדריס לפיה כבר שולם על ידו סך של 170,000 דולר ארה"ב על חשבון הסכום עליו סוכם בהסכם הראשון, ועל כן בהסכם השיעבוד נקבע כי קסאס חב לאדריס סך של 200,000 דולר ארה"ב.

גרסה זו, המבקשת לקשור בין ההסכם הראשון לבין הסכם השיעבוד לא הוכחה: ראשית, את הטענה כי הסכם השיעבוד נחתם בעקבות איומיו של סורי לא ניתן לקבל כיוון שלפי הנטען בעניין זה בכתב התביעה שכנגד אותו אדם בשם סורי פנה לקסאס במחצית שנת 2014, והתלונה למשטרה נערכה באוגוסט 2014, ואילו הסכם השיעבוד (ת/4 לתצהירו של קסאס) נחתם ביום 20.1.2013. אציין כי לא נעלם מעיני כי בתצהירו שינה קסאס מגרסתו וטען כי סורי פנה אליו בשנת 2013, אולם תיקון זה אינו מתיר את הספק שכן בתצהיר נכתב כי הסכם השיעבוד נחתם בעקבות ולאחר הגשת התלונה למשטרה, וזו הוגשה כאמור באוגוסט 2014 (נספח יב' לכתב התביעה שכנגד), כלומר כשנה וחצי לפני החתימה על הסכם השיעבוד. שנית, הסכם השיעבוד לא כולל כל הפניה להסכם הראשון וכלל אינו מזכיר המחאות שנמסרו, ועל פי לשונו אין קישור בין ההסכמים. כן אציין כי הסכם השיעבוד הוא הסכם המתייחס ברובו לתקופה שכבר חלפה במועד חתימתו - מיום 15.11.2011 (מועד רכישת החנות על ידי קסאס) ועד ליום 30.4.2013 (כשלושה חודשים לאחר מועד החתימה על הסכם השיעבוד) - תקופה זו אינה חופפת לתקופת ההסכם הראשון אשר נחתם באוגוסט 2012. במאמר מוסגר אעיר כי הסכם השיעבוד מעלה תהיות ושאלות שונות כשלצמו, בין היתר בשים לב לכך שהוא מתייחס ברובו לתקופה שחלפה (וראו תשובותיו, הבלתי משכנעות, של אדריס בעניין זה, עמוד 43 לפרוטוקול), אך דומני כי ליבון התהיות המתעוררות בעניין זה חורג מענייננו שלנו (ויוער כי מתנהל הליך נוסף בקשר אליו, ת.א. 34902-06-15). שלישית, ההשתלשלות הנטענת לא הוסברה דיה, ולא הובהר די הצורך מדוע סבר קסאס, כך לטענתו, כי מתן אחוזים לאדריס בחנות תמנע מאחרים "לסחוט" אותו וכיצד יהיה בכך לפתור את הבעיה שנוצרה ( ויצוין כי לא נטען כי סורי ביקש אחוזים מרווחי החנות אלא ביקש סכום מסוים ).

15. כן קיימים אי דיוקים ואי בהירויות ביחס לפרטים שונים אשר נטענו על ידי קסאס. כך למשל, לשם ההמחשה ובאופן בלתי ממצה: בתצהירו טען קסאס כי לאחר תשלום שלושה התשלומים הראשונים לפי ההסכם הראשון נמסרו לו שלוש המחאות, בגין החודשים אוקטובר עד דצמבר 2013, על ידי אדריס באמצעות בן דודתו, אך בעדותו הצהיר כי עד היום לא קיבל לידיו את ההמחאות (עמוד 125 שורות 1-5 לפרוטוקול , וכך העיד גם מחמוד חב רומאן אשר העיד מטעמו, עמוד 89 שורות 31-32 לפרוטוקול ); קסאס טען בתצהירו כי הוואקף אישר את העסקה בינו לבין אבו זיד, ואילו נציג הוואקף העיד כי ההליך הוקפא ולא ניתן אישור (עמוד 141 שורות 1-7 לפרוטוקול ); קסאס טען בתצהירו כי משפחת ווזווז הפעילה אף היא כלפיו מסכת איומים בסביבות חודש מאי 2012 וכי בשיחות עימם התברר כי ידעו על ההסכם שנחתם עם אדריס ועל שטרות החוב שמסר, אולם ההסכם הראשון עם אדריס נחתם כזכור רק ביום 30.8.2012. כן לא הבהיר קסאס מדוע נדרש תיקון של השטרות פעמיים - לפי הטענה פעם הוחלפו השטרות במקביל לחתימת ההסכם השני ופעם במקביל לחתימת ההסכם השלישי - שהרי לכאורה גם אם משפחו של אבו סביח ביקשו להוסיף משפט נוסף להסכם לא היה צורך בתיקון נוסף של השטרות (ובהחלפה של ערבותו של מונזר בזיאן בערבותו של חוסאם קסאס, החלפה לה לא ניתן כל הסבר).

מסקנתי מכל האמור היא כי גם קסאס סיפק גירסה הכוללת פירכות וסתירות, וגם את עדותו שלו לא מצאתי מהימנה.

16. אוסיף, כי קסאס לא הכחיש כי מסר המחאות שלו לאדריס, אלא שלגרסתו ההמחאות נמסרו נוכח איומים מצידו של אדריס או מי מטעמו, אשר הובילו אותו ואת בני משפחתו לבחור לשלם לאדריס מתוך חשש לחייהם ולרכושם.

תחילה אציין כי איני סבורה שיש לקבל את טענת אדריס לפיה כלל אין לאפשר לקסאס להעלות טענות בעניין זה היות שמדובר לטענתו בהרחבת חזית. הטענות לעניין כפייה לא נכללו אמנם במסגרת ההתנגדות המקורית לביצוע השטרות, אך הם נכללו בבקשה לתיקון ההתנגדות - אשר לאחריה, ובין היתר על יסוד האמור בה, ניתנה רשות להתגונן (החלטת כב' השופטת ייטב מיום 14.3.2017); ומכל מקום טענות אלו הועלו גם במסגרת התביעה שכנגד אשר הגשתה אושרה.

מכל מקום, לגופם של דברים, איני סבורה כי קסאס הרים את הנטל להוכיח את טענותיו בעניין זה.

17. עמדתי לעיל על כך שמן העדויות וכלל הראיות עולה כי בין אדריס לקסאס היתה מערכת יחסים שנפרשה על פני תקופה לא מבוטלת, אשר כללה יחסים עסקיים במספר אפיקים. עו"ד חוסים ג'נאים, אשר העיד כי הוא מכיר היטב את שני הצדדים וכי ניסה לסייע ביישוב המחלוקות ביניהם, עדות אותה מצאתי מהימנה, העיד "טאלב [אדריס] היה שם בתור חבר ושותף של חסן [קסאס], הנתבע. הם היו קשורים בחבל הטבור, אמרתי לחברי וגם אומר לחסן, הם היו קשורים בחבל טבור במשך כמה שנים טובות. קשר על בסיס יומיומי. מה היה ברקע ההתנהלות, עסקים, חנות וסחר וסחורות, זה היה ביניהם" (עמוד 61 שורות 33-35 ועמוד 62 שורה 1 לפרוטוקול ), ועוד העיד כי אדריס נתן לקסאס רכב וכי "היחסים ביניהם היו מאוד קרובים" (עמוד 65 שורה 17 לפרוטוקול ). גם אבו סביח, שהעיד מטעם אדריס, העיד כי קסאס ואדריס "נהיו חברים ביחד" וכי "חסן [קסאס] גם היה חבר של טאלב [אדריס]" (עמוד 56 לפרוטוקול). קשה עד לא ניתן אפוא לבחון את מערכת היחסים בין השניים בפריזמה של מסמך אחד בודד (כפי שמבקש אדריס לעשות), ואף קיים קושי לקבוע, על בסיס הראיות שהוצגו, כי מערכת היחסים כולה הונעה, מתחיל תה ועד סופה, מכפייה ואיומים מצידו של אדריס ומציות עיוור מתוך פחד מצידו של קסאס.

עוד יוזכר כי הגרסה בדבר איומים וכפייה היא גרסה מאוחרת, אשר לא הועלתה במסגרת ההתנגדות המקורית לביצוע השטרות - שם רק נטען כי מרבית החוב שולם בפועל - אלא רק לאחר שניתן פסק דין (אשר בוטל), הועלתה היא במסגרת בק שה לתיקון ההתנגדות, לאחר חלופי ייצוג. לטענת קסאס טענת הכפייה לא נטענה בראשית ההליך בשל חששו וחשש עורך דינו מאדריס, אך לא הוצג טעם המסביר מדוע חשש זה נמוג דווקא כאשר החליט להעלות את הטענה, כך שספק האם די בטענה זו, כפי שנטענה, כדי ליתן הסבר לעיתוי העלאתה.

בנוסף אציין כי בתצהיר אשתו של קסאס הצהירה היא כי ידוע לה כי אדריס "כפה על בעלי את ההסכמים השונים ושטרות החוב תוך איומים על בעלי ועל משפחתנו" (סעיף 5 לתצהיר). אולם בעדותה לא ידעה אשתו של קסאס לספק פרטים כלשהם לגבי הכפייה והאיומים הנטענים (עמודים 81-82 לפרוטוקול), ועל כן לא היה בעדותה כדי לתמוך בטענות בעניין זה. עוד יוזכר כי על פי גרסת קסאס, כאשר הוא ואדריס הגיעו למשרדו של עו"ד עאמר על מנת לחתום על ההסכם השלישי, נמחקה על ידו שורה מתוך ההסכם (שורה האומרת כי הסכום המופיע בו נוסף לסכומים שבהסכם השני ובהסכם השיעבוד). מחיקתו של משפט מתוך ההסכם, מחיקה לה לא התנגד אדריס, אינה מתיישבת , על פניה , עם גרסת קסאס כי אדריס הילך עליו איימים ו כי בשל כך חתם על כל מסמך שהציג לו ככתבו וכלשונו , ולא מצאתי את תשובותיו בעניין זה משכנעות (עמוד 128 שורות 23-28 לפרוטוקול).

גם העובדה שקסאס ניהל עסקים נוספים עם אדריס, מעבר להסכמים שהוצגו בהליך זה, מתיישבת פחות עם הטענה בדבר כפייה ואיומים. כך למשל, אדריס העיד על קיומם של עסקים בקלנדיה וגם אחיו של קסאס, חוסאם, העיד על כך באומרו כי אדריס "דחף אותו לעשות קומבינה בקלנדיה" (עמוד 103 שורות 34-35). גם אם על פי גרסת חוסאם אדריס הוביל את קסאס לעשות מעשים לא חוקיים במסגרת אותה עסקה, לא טען הוא כי הוא כפה עליו את הדבר והילך עליו איימים. כן אוסיף כי העדים "החיצוניים" לא יכלו להעיד על איומים וכפייה להם היו עדים או מודעים (ראו עדותם של עו"ד נסרי עאמר אשר במשרדו נחתמו ההסכמים, עמוד 33 שורות 29-36, עמוד 34 שורות 16-19 לפרוטוקול; ועדותו של עו"ד חוסין ג'נאים, עמוד 69 שורות 13-34 לפרוטוקול; וגם אבו סביח העיד כי לא היה עד לסחיטה "להיפך. היינו חברים", עמוד 58 שורה 20 לפרוטוקול), ולא הובאה כל ראיה חיצונית אחרת, מעבר לגרסתו של קסאס עצמו, היכולה ללמד על כך.

אוסיף כי קסאס הגיש את הרישום הפלילי של אדריס, וזאת על מנת לתמוך בטענתו כי אדריס ידוע כעבריין ומכאן חששו מ פניו, והוא העלה בסיכומיו טענות לעניין זה, בהפנותו לתיקי משטרה שנפתחו בעניינו (עמודים 153-154 לפרוטוקול). אדריס טען מנגד כי בניגוד לנטען יש לו הרשעה אחת בלבד. על פי הרישום הפלילי שהוגש אכן קיי מת הרשעה לגבי עבירה אחת, וקיימת שורת תיקים סגורים לגביהם לא הועמד אדריס לדין. בכל מקרה, מוטל היה על קסאס להוכיח טענותיו בדבר כפייה ואיומים במקרה הקונקרטי, וקיומו של עבר פלילי רלבנטי יכול היה לשמש לכל היותר כתנא דמסייע וכחיזוק, לו ּ קס אס היה מוכיח את גרסתו בראיות ממשיות.

כן אציין כי קסאס טען כי עשרות אנשים, כולל עורכי דין מכובדים, ידעו כי מקור החוב הנטען הוא בשלושה שיקים של 300,000 דולר ארה"ב אך "למרבה הצער והתסכול הנתבע [קסאס] לא הצליח לגייס ולו גם אדם אחד מכלל האנשים הללו, שיגיעו לבית המשפט ויעידו נגד התובע [אדריס]. מאותה סיבה שחששו לשלומם ולבריאותם ולכן נמנעו מלהגיע לבית המשפט" (עמוד 155 שורות 27-29 לפרוטוקול ). אין בידי לקבוע, על יסוד החומר שלפניי , האם יש ממש בטענה כי עדים פוטנציאליים נמנעו מלהעיד מתוך חשש, ועליי לפסוק בהליך זה לפי חומר הראיות שהוגש ונשמע. בנסיבות אלו, בהינתן כל האמור לעיל, ומשהנטל להוכיח את "גרסת האיומים" מוטל היה על כתפיו של קסאס, סבורה אני כי לא הרים הוא נטל זה.

18. נדבך נוסף של התביעה שכנגד מצוי בטענתו של קסאס כי פרע את הסכומים להם התחייב בהסכם הראשון - שילם שלושה תשלומים בסך של 60,000 דולר ארה"ב אשר כנגדם הושבו לו השטרות, ועוד שלושה תשלומים בסך של 60,000 דולר ארה"ב אשר כנגדם לא הושבו לו השטרות, ואת היתרה שילם לשיעורין בהתאם לפירוט במחברת שניהל (לאחר דיון ההוכחות הוגש תרגום של הרישומים שבמחברת ), והוא מבקש את השבתם של הסכומים במסגרת התביעה שכנגד אשר הגיש.

אדריס טוען כי שולם לו סך של 60,000 דולר ארה"ב בלבד, כנגדם השיב שלושה שטרות, והכחיש את התשלומים המופיעים במחברת, ועוד טען בסיכומיו כי בכל מקרה "הפנקס אינו רלבנטי לעסקה נשוא תיק זה". אדריס הוסיף כי בעצם הגשת המחברת יש משום הודאה בחוב ולצידה טענה כי החוב שולם (הודאה והדחה), אך הסכומים הנטענים לא הוכחו. כן טוען אדריס כי לא הוכח שניתן לקשר בין כל סכום וסכום שנטען לבינו, והוא אף הוסיף כי יתר העדים שהובאו מטעם קסאס לא ידעו להעיד על אמיתות הכתוב במחברת.

לאחר עיון ברישומים ובטענות, איני סבורה כי ניתן לבסס קביעות בדבר תשלומים מצד קסאס לאדריס על חשבון החוב הנטען בהליך זה, על בסיס הראיות שהוגשו, ובכללן אותם רישומים במחברת.

ראשית, עמדתי לעיל על מערכת היחסים המורכבת בין אדריס לקסאס, אשר כללה עסקים שונים וחרגה מן ההסכמים דנן, אשר הצדדים מטעמיהם בחרו להותיר עמומה (ואשוב ואפנה לעדותו של עו"ד ג'נאים לעניין היחסים בין השניים). בנסיבות אלו גם אם היה מוכח לגבי כל סכום וסכום המופיע במחברת כי מדובר בסכום אותו הוציא קסאס עבור אדריס על חשבון חובות כאלו או אחרים או כחלק מן ההתחשבנות בין השניים, לא היה בכך די כדי להוכיח כי איזה מן הסכומים, ובוודאי כולם, ניתנו על חשבון הסכום מושא ההסכמים הראשון, השני או השלישי, ואינו מהווה חלק ממערכת עסקית אחרת. עוד יוזכר כי לא הוכח שלאחר ביצוע אותם תשלומים נטענים ביקש קסאס מאדריס להשיב לו את השטרות אותם מסר לו, צעד אשר לוּ היה נעשה היה מוכיח כי התשלומים מבוצעים כנגד אותו חוב נטען (ולטעמי לא ניתן טעם משכנע לכך, ראו עדותו של חוסאם, עמוד 102 שורות 11-17 לפרוטוקול ).

שנית, המחברת היא ראיה שנוצרה על ידי קסאס עצמו ואדריס מתכחש לנטען בה. על כן, היה על קסאס לתמוך את הטענות בדבר תשלומים, או לפחות ביחס למרביתם, בראיות חיצוניות. כך למשל, קסאס ציין בעדותו כי תשלומים בוצעו באמצעות המחאות מהחשבון שלו או של אחיו או של אביו (עמוד 127 שורות 1-6 לפרוטוקול), כך שיכול היה להגיש אסמכתאות מחשבונות הבנקים ולצידם להביא לעדות את הגורם אליו הועבר לפי הטענה התשלום. קסאס אמנם הפנה בסיכומיו לתדפיסי חשבון בנק אותם הגיש במהלך שלב הראיות, מהם עולה לטענתו התאמה בין מספר סכומים המפורטים במחברת לבין תנועות בחשבון הבנק שלו (הודעה מיום 5.12.2019) , אולם איני סבורה כי הפניה לעניין מספר סכומים ספורדיים מתוך רשימה ארוכה יכולה לספק בנסיבות העניין (ויצוין כי בתדפיסים נכתב "משיכת המחאה" ולא ניתן ללמוד מהם למי הועברה ההמחאה ועל ידי מי הופקדה , והיה עליו להגיש את כל התדפיסים הרלבנטיים, גם של אחיו ואביו). כמו כן, יכול היה קסאס להביא לעדות לפחות חלק מן האנשים אשר לטענתו הוא שילם להם במקום אדריס. אעיר כי לטענת קסאס הוא זימן שני עדים לשם כך אך אלו לא התייצבו לדיון בשל חששם מאדריס, אולם צו ההבאה שהוצא בעניינם של אותם שני עדים לא נמסר למשטרת ישראל (ראו הודעת בא-כוח קסאס מיום 8.6.2020), וקסאס ויתר לבסוף על העדתם, וטענתו כי לא התייצבו בשל חששם מאדריס לא הוכחה (ומשלא נחקרו, אין די בתצהירי השליח שהוגשו, נ/2-נ/3) . בנוסף יכול היה קסאס לזמן עדים אחרים, למשל עו"ד אטרש אשר לו שולם לפי הפירוט במחברת סך של 50,000 ש"ח, סכום אשר הצדדים חלקו עבור מה שולם.

בנוסף אציין כי הרשימה במחברת היא רשימה נעדרת פירוט אשר לא ניתן להבין את מרבית השורות בה ללא הסבר נלווה. לאחר דיון ההוכחות הגיש בא-כוחו של קסאס רשימה הכוללת "טור הערות" בו ביקש להסביר את הייעוד של התשלומים, אולם לא ניתן ליתן לכך משקל נוכח עיתוי ההגשה והעובדה שלא התאפשר לאדריס לחקור את קסאס לגבי הנטען באותו מסמך. לבסוף אציין כי טענתו של קסאס לפיה שילם לאדריס סך של 120,000 דולר ארה"ב כנגד השטרות (ולא סך של 60,000 דולר ארה"ב, כטענת אדריס), לא נתמכה בכל ראיה שהיא, ולא הוכחה.

בסיכומם של דברים איני סבורה כי יש באותם רישומים במחברת בצירוף הראיות הנוספות שהוגשו, די כדי להוכיח את טענתו של קסאס בעניין זה.

19. התוצאה העולה ממסקנתי לגבי אי הוכחת טענת הכפייה ולגבי הרישומים במחברת היא כי יש לדחות את התביעה שכנגד שהגיש קסאס.

בבחינת למעלה מן הנדרש אוסיף, כי קסאס טען לקיומה של כפייה בהתאם להוראת סעיף 17 לחוק החוזים, אך לא טען, וממילא לא הוכיח, כי נשלחה לאדריס הודעה על ביטול איזה מן ההסכמים בתוך זמן סביר מן המועד בו הוסרה הכפייה הנטענת. אעיר כי אמנם בנסיבות מסוימות ניתן לראות בהגשת תביעה משום הודעת ביטול, אולם ספק רב האם בענייננו ניתן לטעון כי מדובר בהודעה שנשלחה תוך זמן סביר מקום בו התביעה שכנגד הוגשה אך כשנה וחצי לאחר שהדיון בהתנגדות לביצוע השטרות הועבר לבית משפט זה (לסוגיות המתעוררות בקשר לכך ראו: גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים 457-467 (מהדורה רביעית, 2019)), ומכל מקום קסאס לא העלה כל טענה בעניין זה.

20. סוגיה נוספת אליה התייחסו הצדדים היא מערכת היחסים אל מול הוואקף, הבעלים של הנכס בו מצויה החנות. לטענת אדריס המסמכים שהגיש קסאס לעניין זה, ובפרט מסמך נ/4, הסתברו כלא אותנט יים (ראו חקירתו של נציג הוואקף, עמודים 138-143 לפרוטוקול), ובכך יש לטענתו כדי לחזק את גרסתו. קסאס טען מנגד כי לא הוכח שתוכן האמור במסמך נ/4 אינו נכון, וכי מכל מקום החשוב לענייננו הוא מסמך נ/7 (צורף להודעה מיום 8.6.2020) , אשר ממנו עולה כי אדריס לא ביצע עבורו תשלומים לוואקף בתקופה שנטענה על ידו. לטעמי אין בטענות הצדדים בכל הנוגע לסוגיה זו כדי להטות את הכף לכאן או לכאן. טענות שני הצדדים מכוונות בעיקרן ביחס למהימנות הצדדים, וכפי שציינתי לעיל, ממילא מסקנתי היא כי בגרסאות שני הצדדים מצאתי קושי וסתירות, ולכל היותר יש לומר כי התהיות שהעלו שני הצדדים, גם בסוגיה זו, תומכות באותה מסקנה.

21. סיכום ביניים - המסקנה העולה מכל המכלול היא כי הצדדים פתחו צוהר לחלק מסוים במערכת היחסים ביניהם, ובחרו, איש איש מטעמיו, שלא לפרט את כל הפרטים הנוגעים למערכת היחסים הכוללת והמלאה ביניהם , ולשמור על ערפול ביחס לחלק מנסיבות העניין. התרשמותי היא על כן כי "הסיפור" המלא על כל פרטיו, וההסבר לשורת ההסכמים שנחתמו וליחס ביניהם, לא הוצג בפני בית המשפט על ידי מי מהצדדים. כמו כן , בגרסאות שני הצדדים נמצאו סתירות ואי דיוקים, עד כי המסקנה היא כי לא ניתן לקבל את גרסאות שני הצדדים וכי עדויות קסאס ואדריס נמצאו שתיהן בלתי מהימנות.

בכל הנוגע להסכמים העומדים במוקד תביעתו של אדריס (ההסכמים הראשון והשלישי), הרי שנוכח כל האמור לעיל אני סבורה כי לא ניתן להביט על הסכמים אלו במנותק ממערכת היחסים הכוללת בין הצדדים, שכן אלו מהווים חוליה מתוך מספר חוליות, אשר כאמור לא כול ן הו צגו לפניי. המסקנה המתבקשת מכך היא כי לא ניתן לקבוע כי במאזן ההסתברויות הוכח כי לקסאס נותר חוב בסך של 310,000 דולר ארה"ב כלפי אדריס. לעניין תביעתו של קסאס, עמדתי לעיל על כך שזה לא הוכיח למי ובגין מה שולמו כל התשלומים המפורטים במחברת ועל הקשיים העולים מגרסתו, ועל כן, לא ניתן לומר כי במאזן ההסתברויות הוכיח הוא כי על אדריס להשיב לו סך של 1,044,000 ש"ח, או כל סכום אחר.

בהינתן כל קביעותיי לעיל, סבורה אני כי לוּ מדובר היה בשתי תביעות כספיות רגילות, ניתן היה לעצור דיוננו בנקודה זו ולקבוע כי אף אחד מן הצדדים לא הוכיח את תביעתו, והיה מקום להורות על דחייה של שתי התביעות.

אולם בענייננו לא ניתן לעצור בנקודה זו, שכן תביעתו של אדריס אינה תביעה כספית חוזית רגילה, כי אם תביעה שטרית, לאחר שהגיש לביצוע חמש-עשרה המחאות שנמסרו לו על ידי קסאס. יש לבחון אפוא כיצד הקביעות והמסקנות העובדתיות עליהן עמדתי לעיל משליכות על אותה תביעה שטרית.

העילה השטרית בתביעת אדריס

22. אדריס הגיש לביצוע כאמור חמישה-עשר שטרות. על פי הטענה השטרות (ושטרות נוספים) נמסרו לאדריס מקסאס על פי ההסכם הראשון מיום 30.8.2012, כנגד הלוואה בסך של 370,000 דולר ארה"ב. לטענת אדריס קסאס שילם לו סך של 60,0000 דולר ארה"ב, ולכן הגיש לביצוע שטרות על סך של 310,000 דולר ארה"ב (השווים לסך של 1,099,800 ש"ח).

קסאס אינו מכחיש את מסירת השטרות או כי הוא זה החתום עליהם. לטענתו תחילה נמסרו שטרות במועד החתימה על ההסכם הראשון, עליהם חתמו כערבים ג'האד אבו סביח ואחיו של קסאס חאפז קסאס; לאחר מכן כאשר ביקש אבו סביח לבטל את ערבותו, הוחלפו השטרות וחתמו עליהם כערבים מונזר בזיאן וחאפז קסאס ; ועם חתימת ההסכם השלישי הוחלפו השטרות פעם נוספת, וחתמו עליהם כערבים שני אחיו של קסאס, חאפז וחוסאם. קסאס טוען אף הוא כי שילם סך של 60,000 דולר ארה"ב כנגד שלוש המחאות (לחודשים אוקטובר עד דצמבר 2013) , אלא שלטענתו שילם סכומים נוספים - 60,000 דולר ארה"ב בחודשים מרץ עד מאי 2014 וסכומים נוספים אותם שילם לטענתו לשיעורין. עוד טוען קסאס, וזו הטענה המרכזית לענייננו, כי כלל לא ניתנה לו התמורה המצויינת בהסכם הראשון, השני או השלישי, כנגד השטרות אותם מסר לאדריס, שטרות אותם לטענתו מסר אך בשל איומים וכפייה מצידו של אדריס.

23. חזית המחלוקת במישור השטר י היא אפוא: לטענת אדריס הוא אוחז בשטרות שבמוקד תביעתו "בעד ערך", בהתאם לסעיף 26 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: פקודת השטרות); ואילו קסאס טוען כי לא התקיימה "עסקת היסוד" ולא ניתנה ההלוואה עליהן מבוססת גרסתו של קסאס, דהיינו כי לא ניתן ערך בעד השטר או כי התקיים כישלון תמורה מלא (להבחנה בין כישלון תמורה מלא לבין היעדר תמורה ראו: שלום לרנר דיני שטרות 222-223, 291-303 (מהדורה שניה, 2007) (להלן: לרנר), כן ראו והשוו: ע"א (מחוזי תל-אביב-יפו) 24793-02-11‏‏ שראל-שמש נ' כהן, פסקה 68 (29.9.2014) (להלן: עניין שראל-שמש)). בכך אדון להלן.

24. כאמור, קסאס אינו מכחיש את מתן השטרות ואת חתימתו על השטר, וחלה על כן בענייננו "חזקת התמורה", שבסעיף 29(א) לפקודת השטרות, המורה: "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך". בהתאם, נטל ההוכחה להוכחת כישלון תמורה או היעדר תמורה רובץ על הנתבע הטוען לכך (ראו לרנר, 222). הנטל להוכיח את כישלון התמורה או היעדר התמורה מוטל אפוא על כתפיו של קסאס.

25. באשר להיקפו של נטל זה יש להזכיר כי על פי ההלכה הנוהגת, נוכח חזקת התמורה, התובע אינו חייב להזכיר בתביעה השטרית את עסקת היסוד אשר במסגרתה נעשה השטר, ובמצב זה על הנתבע יהיה להוכיח שני יסודות - כי השטר קשור לעסקה פלונית, וכי באותה עסקה ניתן השטר ללא תמורה או שזו נכשלה. ואולם, מקום בו בוחר התובע לציין בכתבי טענותיו את עסקת היסוד אשר במסגרת ה נמשכו השטרות - כבענייננו - הוא מקל על מלאכתו של הנתבע, אשר נותר לו להוכיח כי התמורה נפגמה או כי לא היתה קיימת מלכתחילה. וכך נקבע בפסיקה בעניין זה:

"אכן, על פי סעיף 29(א) לפקודת השטרות נטל ההוכחה הינו על הנתבע הטוען להעדר תמורה או לכישלונה, והתובע על פי העילה השטרית אינו נדרש להזכיר בכתב התביעה את עסקת היסוד ואת מתן התמורה (ראו: שלום לרנר דיני שטרות 222 (מהדורה שנייה, 2007) (להלן: לרנר); זוסמן, לעיל, בעמ' 120-119). ואולם, אם התובע הזכיר בתביעתו כי השטרות ניתנו בעבור עסקה פלונית, מקל הוא על הנתבע אשר כל שעליו לעשות הוא להוכיח כי במסגרת אותה עסקה נפגמה התמורה או שלא היתה קיימת מלכתחילה (ראו: לרנר, שם). לעניין זה יפים הדברים שנאמרו על ידי כבוד השופט [כתוארו אז] י' זוסמן:
משהתנדבה המשיבה, כביכול, והקדימה רפואה למכה וגילתה קבל עם ועדה בכתב-התביעה מה תמורה נתנה לנתבע בעד השיקים, ואילו הנתבע מוכיח כי תמורה זו לא קיבל בעד השיקים, מה חייב השופט לעשות? על- כרחך אתה אומר, שעליו לדחות את התביעה'.
ובהמשך:
'...משגילתה לנו המשיבה את גירסתה, הרי היא נתפסת עליה וחזקת התמורה מצטמצמת עכשיו; אם יוכיח המערער שלא נתן לה את השיקים בעד אותה עיסקה שהיא טענה לה, ייצא פטור'. [ע"א 164/62 שפירא נ' רבינוביץ, פ"ד יז(1) 341, 348 (1963); זוסמן, לעיל, בעמ' 120); והשוו רע"א 2157/07 אדאטו נ' רנתיסי (2.8.2007)]" [ההדגשות הוספו].

(בע"מ 2126/09 פלוני נ' פלונית, פסקה 23 (3.9.2009). כן ראו: לרנר, 222).

לפיכך, ונוכח מסירת גרסה מצידו של אדריס, מצטמצמת בענייננו חובת ההוכחה המוטלת על קסאס להוכיח כי התמורה לא היתה קיימת במסגרת עסקת היסוד הנטענת וכי ההמחאות לא ניתנו בגדרה.

עוד אזכיר, כי בהתאם להלכה הנוהגת, כאשר עניין לנו בצדדים קרובים לשטר, רשאי הנתבע להעלות טענות בנוגע לעסקת היסוד (ראו: ע"א (תל-אביב-יפו) 66607-12-15  לוי נ' מזוז (14.3.2017); לרנר, 289).

26. לאחר שעיינתי בכל החומר שלפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי עלה ביד י קסאס להרים את הנטל להוכיח כי במסגרת העסקה לה טוען אדריס "נפגמה התמורה או שלא היתה קיימת מלכתחילה" וכי לא נתן את ההמחאות "בעד אותה עיסקה" לה טען אדריס. להלן אפרט נימוקיי.

עמדתי לעיל בהרחבה על הפרכות והסתירות שהתגלו בגרסאות הצדדים, ובכלל זאת בגרסתו של אדריס בכל הנוגע לעסקת היסוד אשר אליה הפנה בטענותיו כעסקה המבססת את עילתו השטרית.

בין היתר, התגלתה סתירה בין גרסתו של אדריס בתצהירו ואף בעדותו כי מדובר היה בהלוואה שניתנה לקסאס במסגרת היחסים החבריים שנוצרו ביניהם ומתוך רצון טוב לסייע לו, לבין הגרסה שהעלה לראשונה במהלך עדותו, ולפיה השניים לא היו חברים קרובים (עמוד 35 שורה 13 לפרוטוקול), וכי כנגד אותה הלוואה סוכם בין הצדדים כי תוקם חברה אשר באמצעותה יתחלקו קסאס ואדריס באופן שווה ברווחים של חנותו של קסאס, וכך העיד:

"ש. ההסכם הראשון מדבר על 370,000 דולר, אתה אומר שנתת לו את הסכום כעזרה והוצאת מההון הפרטי שלך למעלה ממליון ₪ ונתת לנתבע בלי לקבל שום רווח ושום אגורה והוא לא חבר טוב שלך?
ת. הוא שכנע אותי שיש לו חברה "שריע וול חיא" היה לו שם טוב. אמר לי שיש לו בלגן בחברה והוא רוצה לפתוח את החברה ואני אעזור לו ונפתח חברה חדשה ונכניס את הבן שלי לחברה
ש מה אתה בתמורה תתן
ת. את הכסף
ש .כמה?
ת. 370,000 דולר, היה בהתחלה על החובות שהוא חייב
ש .נתת להיות שותף בחברה
ת. גם שותף בחברה וגם בחנות. החנות נכנס אח"כ.
ש. אז 370,000 דולר להיות שותף בחברה
ת. כן
...
ש. אתה אומר שנתת 370,000 דולר להיות שותף בחברה
ת . בחברה, בבגדים
ש. מפנה לת/1 [ההסכם הראשון] תראה לי שם איפה כתוב שאתה אמור להיות שותף בחברה
ת. זה מה שאני מסביר.
ש. שרצית להיות שותף בחנות כתבת, כאן לא כתבת
ת אסביר לך, הוא ואח שלו ואמא שלו היתה, שכנעו אותי שהחברה שלהם שרופה והם רוצים לסגור את החברה הזו.
רצינו לפתוח חברה חדשה מהתחלה. לפנות מה שיש בחנות, למי זה חייבים ונחכה קצת. אני האמנתי לו. אמרתי לו: אין בעיה. נתתי לו בהתחלה 120,000 או 130,000 דולר. נתתי לו עוד בתשלומים. שאלתי מתי, ואמר עוד מעט, מנהל החשבונות מושך אותי. רוצים לסגור כמה דברים ולא על חנות אחת, אלא על כמה חנויות שהיה לו בבגדים.
הייתי עסוק ולא יודע מה קורה איתו שם. כל פעם שהייתי שואל אותו, אמר לי שנשב ביחד בבוקר ונאכל, ונדבר. הוא מושך אותי. אני הייתי עצלן ועסוק בדברים אחרים ולא באתי יום יום. משך אותי בדברים, כל פעם שרצה לקחת ממני כסף, הזמין אותי לבית.
משך אותי שנתתי לו שנכתוב את זה אצל עו"ד. אין בעיה בסדר, סבבה כי רצה לקחת ממני כסף. הסברתי לעו"ד נאסרי עאמר שאני רוצה להכנס איתו לשותפות ונתתי לו כסף והוא יחזיר לי כל חודש 20,000 דולר והרווחים חצי חצי.
ש.כ.ה למה הרווחים חצי חצי לא בהסכם
ת. כי לא פתחנו את החברה. אבל זה היה מוסכם איתי ועם האחים שלו.  אני לא רוצה להכניס דברים אחרים, זה מה שהיה
ש. אין לך הסבר
ת יש לי הסבר, זה מה שהיה
ש. אין לך הסבר, על אותה הסכמה חשובה של שותפות בחברה, לא מופיע בהסכם
ת. אני מחכה והייתי מחכה שהוא יסגור את החברה ונפתח חברה חדשה, חצי חצי.
ש. גם זה לא נכתב ונחתם בהסכם
ת. עד שלא פתחנו את החברה, אין שם חברה.
ש. אני לא מבין מה הקשר
ת. כתבתי את זה שיחזיר לי את הכסף שלי, מהבגדים שיש לו בחנות עד שיחזיר ונפתח חברה חדשה
ש. למה זה קשור של פתיחת חברה חדשה, שצריך להיות רשום בהסכם ששלמת 370,000 דולר. למה לא כתוב כלום על החברה כמו שנעשה בהסכם לגבי החנות?
ת. כי עדיין לא פתחנו חברה חדשה..." [ההדגשות הוספ ו].
(עמודים 36-37 לפרוטוקול).

הטענה כי לעסקת היסוד הנטענת יש חלק נוסף - ומשמעותי, הכולל הקמת חברה הקשורה להפעלת החנות וחלוקת רווחים - אשר לא בא זכרה בהסכם אליו הפנה אדריס (הגם שלדבריו מסר פרט זה לעורך הדין אשר אצלו נחתם ההסכם), ואף לא בתצהירים שהגיש, כפי שהועלתה על ידי אדריס, משמעותה כי לא ניתן עוד להסתכל על אותו הסכם אליו הפנה אדריס בתצהירו כהסכם הקובע את כלל הזכויות והחובות של הצדדים לפיו, ובכלל זאת התמורה החוזית, אלא כי קיימים נתונים מהותיים חיצוניים-נוספים המהווים חלק מן המכלול. אולם כל אותן הסכמות להן טען אדריס לא פורטו בתצהיר ולא הוכחו כדבעי, ומשמעות הדבר היא כי לא הוצגה לפניי - וממילא לא הוכחה - עסקת היסוד הנטענת בשלמותה, ועל כן קיים קושי ממשי לבסס עליה, ועל התמורה הנקובה בהסכם שהוצג, את החיובים השטריים הנטענים. ניתן אף לומר כי לפי גרסתו של אדריס עצמו עסקת היסוד הנטענת לא מומשה במלואה, שכן על פי טענתו של אדריס החברה אותה ביקשו הצדדים להקים בהתאם לאותה עסקה לא הוקמה בפועל. אי הוכחת העסקה בשלמותה מקבלת משנה תוקף בענייננו נוכח העולה מן הראיות, כי בין הצדדים היו עסקים רבים נוספים, כך שההסכמים אותם הציג אדריס מהווים רק טפח מתוך המכלול, וכאשר הרושם שעלה מכלל הראיות והעדויות הוא כי קיים היה קשר לפחות בין חלק מן ההסכמים או ההסכמות בעל-פה שבין הצדדים, אך מערכת היחסים הכוללת לא הובאה לפניי.

27. זאת ועוד. אדריס צירף לתצהירו את ההסכם הראשון ואת ההסכם השלישי, אשר לטענתו בא תחתיו נוכח הצורך בהחלפת הערב. בכל הנוגע להסכם השני, ההסכם מיום 10.2.2013, אשר הוגש על ידי קסאס (ת/5) , טען תחילה אדריס בעדותו כי הסכם זה הוא נוסף על ההסכמים שנחתמו, בגין הלוואה נוספת (ראו עמוד 45 שורות 15-19 לפרוטוקול. כן ראו דבריו בדיון קדם המשפט, שם העיד "אני עשיתי עם חסן [קסאס] שלוש עסקאות" , עמוד 11 שורה 31 לפרוטוקול). לעומת זאת בסיכומיו טען אדריס - "יש הסכם מ 08/12... אנו רואים כי בשנת 2013 ,10/02/13, נחתם עוד הסכם שמאשר את הסכום החוב נכון לאותו היום ומפנה לאותם המחאות (עמוד 145 שורות 17-19 לפרוטוקול ). אדריס שב על כך שוב בסיכומיו בציינו "מערכת שטרות החוב החלה ב-2012, קפצה ל-2013 ואח"כ ל-2014", תוך שהבחין בין הסכמים אלו להסכם השיעבוד (אותו כינה "עסקת סין") (עמוד 147 שורות 20-22 לפרוטוקול). דהיינו, בסיכומיו של אדריס הסכים הוא לגרסת קסאס כי ההסכמים הראשון, השני והשלישי, אינם הסכמים מצטברים אלא חלופיים , אשר נועדו להסדיר את אותו חוב נטען. לא ניתן כל הסבר לסתירה מהותית זו בגרסתו של אדריס.

עוד אציין כי האמירה לפיה ההסכמים הראשון והשני מפנים לאותן המחאות מעוררת קושי בשים לב לכך שבכל אחד מן ההסכמים מצויינים תאריכים שונים (בהסכם הראשון מיום 30.10.2012 עד ליום 14.7.2014; בהסכם השני מיום 30.10.2014 ועד ליום 30.8.2016; ובהסכם השלישי מיום 30.10.2012 עד ליום 30.7.2014). כן אזכיר, גם בהקשר דנן, את מסמך ת/1 שהגיש אדריס, בו מצוין חוב של 300,000 דולר ארה"ב, מבלי ש אדריס, אשר בחר להגישו במסגרת דיון ההוכחות, הבהיר מה מקורו של חוב זה ו מה היחס בינו לבין החוב הנטען דנן.

נוכח האמור, הסתירה בגרסתו של אדריס, בשאלה האם ההסכם השני בא תחת ההסכם הראשון או מדובר בהסכם נוסף-מצטבר, ואי הבהירות אשר יצר בכל הנוגע לעסקת היסוד, כלל לא ברור מה היא אותה עסקת יסוד בכללותה, אשר לטענת אדריס ביחס אליה ניתנו ההמחאות אשר הוגשו לביצוע.

בנוסף על האמור הצביע קסאס על כך שאדריס לא הגיש כל ראיה פוזיטיבית המוכיחה כי העביר לו את הסכום הנטען (כגון תדפיס חשבון בנק). אכן לא הוצגה ראיה בעניין זה, ואוסיף כי בהסכמים (הראשון והשלישי) לא נכתב האם סכום ההלוואה כבר נמסר לקסאס, או באיזה תאריך יועבר הסכום לידיו, ויצוין כי בעדותו של אדריס (עמוד 36 שורה 35 ועמוד 37 שורה 1 לפרוטוקול) וכן בעדותו של העד בזיאן מונזר מטעמו (עמוד 19 שורות 1-2 לפרוטוקול ) נטען כי הסכום שולם לשיעורין, אך גם אלו לא פירטו את מועדי התשלום והסכום שניתן בכל מועד. כן אעיר בהקשר זה כי גם עורך הדין נסרי עאמר אשר במשרדו נחתמו ההסכמים, לא יכל להעיד כי ראה העברת סכום כספי כלשהו מאדריס לקסאס, אלא טען שרק ידע על כך מהשיחות (עמוד 32 שורות 16-17, עמוד 34 שורות 5-9 לפרוטוקול ), ועו"ד ג'נאים העיד אף הוא כי לא היה עד ל"הזרמת הכספים" אלא רק שמע מן הצדדים (עמוד 68 שורות 25-26 לפרוטוקול. והעד אבו סביח העיד אמנם כי ראה פעם אחת שקסאס לקח כסף מאדריס, אך לא ציין מתי ומה היה הסכום, עמוד 56 שורות 18-19 לפרוטוקול).

28. הנה כי כן, אדריס הפנה להסכם הראשון ועליו ביקש לבסס את גרסתו ואת עילתו השטרית. אדריס בחר להעלות גרסה בעניין עסקת היסוד (למרות שלא היה חייב לעשות כן) ובעדותו העלה גרסה חלופית-שונה בנוגע לעסקת היסוד בכללותה. מטענות אדריס עצמו עלה כי ההסכם אינו עומד בפני עצמו אלא מבטא רק חלק מן ההתחייבויות ההדדיות שנטלו על עצמם הצדדים, עד כי לא ברור מה היא עסקת היסוד המלאה ומה הם תנאיה, האם מדובר בהסכם הלוואה גרידא או שמא בהסכם שותפות, וכפועל יוצא יש לומר כי השטרות אשר הוצגו אינם משקפים באופן אמיתי ונכון את המהות והתנאים האמיתיים והמלאים של עסקת היסוד הכוללת אשר בגדרה ניתנו. בהינתן האמור; נוכח מסקנתי לעיל כי ההסכמים אשר הציג אדריס היו חלק ממערכת יחסים רחבה יותר שלא הוכחה; ונוכח התהיות וסימני השאלה עליהם עמדתי לעיל, אשר יש בהם לערער את מהימנותם של ההסכמים שהציג אדריס עד כי לא ניתן לראות בהם, כשלעצמם, ראיה לכך שאדריס נתן את התמורה הנטענת בעד ההמחאות, סבורה אני כי די בכך כדי לומר כי קסאס הרים את הנטל להוכיח כי ההמחאות לא ניתנו מכוח עסקת היסוד כפי שנטענה על ידי אדריס (ראו והשוו: ת.א. (מחוזי מרכז) 4736-11-10‏ ‏ קדוש נ' אלמלח, פסקאות 104 ו-110 (27.11.2017); תא"מ (שלום תל-אביב-יפו) 64892-05-19‏ ‏ פניגשטיין נ' חמו, פסקה 27 (13.4.2021); ת.א. (שלום תל-אביב-יפו) 21303-05-17‏ שוחט  נ' סלע (29.6.2020) ; עניין שראל-שמש, פסקאות 66-68).

בעניין זה לקחתי בחשבון גם כי קסאס נדרש להוכיח "יסוד שלילי" - להוכיח כי ההמחאות לא ניתנו מכוח עסקת היסוד הנטענת - נתון המוריד את "רף ההוכחה" הנדרש, גם מקום בו קבועה בדין חזקה. בפסיקה נקבע לעניין זה כך:

"לעניין אחרון זה טוען המבקש, כי שגה בית המשפט המחוזי ביישום ההלכה לגבי הפחתת הנטל הראייתי להוכחת יסוד שלילי בנסיבות דנא, שכן, לטענתו, יישום זה מאיין את חזקת התמורה בהעבירו את נטל הראיה והשכנוע אל כתפי מחזיק השטר, ואין להלום העברת נטל זה. אין בידי לקבל טענה זו, גם בגדר השיטה הרואה את החזקה הראייתית כנובעת מחזקת התמורה. ראשית, אין לומר כי יישום ההלכה מעביר את נטל הבאת הראיות כל כולו, לא כל שכן את נטל השכנוע, אל כתפי מחזיק השטר. כל השפעתו של היסוד השלילי היא הורדת הרף לעמידה בנטל הבאת הראיות, אך לא העברתו באופן אוטומטי מכל וכל. הדברים ידועים זה מכבר, כפי שצוטטו גם על ידי בית המשפט קמא (ההדגשות הוספו - א"ר):

'גם כאשר מדובר בהוכחת היסוד השלילי, שומה עלינו לשמור על העיקרון הבסיסי בדיני הראיות, כי נטל השכנוע רובץ על בעל הדין, אשר טוען טענה המהווה חלק מעילתו... בין אם זו טענה בעלת אופי חיובי ובין אם זו טענה בעלת אופי שלילי... עם זאת, לעובדה בעלת אופי שלילי יש השפעה על הרמת הנטל המשני הוא נטל הבאת הראיות. ... בית המשפט לא יתעלם מן העובדה, כי אם עוסקים אנו אמנם ביסוד עובדתי שלילי, קשה יותר על הטוען להוכיחו, ועל-כן יסתפק, בדרך כלל, בכמות פחותה של ראיות להרמת נטל הבאת הראיות והעברתו אל הצד שכנגד' (עניין נבנצאל הנזכר, בע' 301, השופט ד' לוין, וראו האסמכתאות דשם; ראו גם אליהו הרנון דיני ראיות (חלק ראשון) 204-203 (תש"ל); יעקב קדמי על הראיות (חלק שלישי) 1494-1492 (2003)).
 
לא למותר לציין, כי אף בשני המקרים שצוטטו על ידי בית המשפט המחוזי - עניין נבנצאל ועניין עסאף - דובר בחזקות שבחוק (חזקת הבעלות באמצאה לפי סעיף 76 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1976 בעניין נבנצאל והחזקה בדבר אמיתות תוכנו של מסמך נוטריוני לפי סעיף 19 לחוק הנוטריונים, התשל"ו-1976 בעניין עסאף).

שנית, מדברי המבקש מצטייר כאילו די היה בהכחשתו של המשיב לגבי מתן ההלוואה כדי לעמוד בנטל הראיה המופחת שהציב לו בית המשפט המחוזי, ולא כך היא. ..." [ההדגשות במקור].
(רע"א 2157/07‏ ‏ אדאטו נ' רנתיסי, פסקה ז(2) (2.8.2007)).

אוסיף כי אדריס טען כי אין בידי קסאס להרים את הנטל היות שהוא מעלה טענות בעל-פה כנגד מסמך בכתב, אולם מקום בו המסקנה מתבססת בעיקרה על דברי אדריס עצמו בעדותו, ונוכח סימני השאלה אשר עלו גם מן המסמכים בכתב עצמם, סבורה אני, גם לאחר שנתתי דעתי לכלל פרשני זה, כי אין בו כדי לשנות ממסקנתי.

הנה כי כן, ובהינתן כל האמור, סבורה אני כי קסאס הרים את נטל הבאת הראיות; כי בהתאם עבר הנטל לסתור לכתפיו של אדריס, אך זה לא הרים נטל זה ולא הוכיח את מתן ההלוואה שנטענה על ידו (בין היתר בשים לב לאמור לעיל בדבר אי הצגת כל ראיה כי הסכום הנטען שולם בפועל לקסאס ); כך שבסופו של יום, ובהתאם לרף ההוכחה הנדרש (מאזן ההסתברויות), יש לדחות את תביעתו של אדריס.

29. לאמור אוסיף כי בסיכומיו הוסיף אדריס וטען, כי גם אם תתקבל גרסתו של קסאס כי מקור ההמחאות דנן הוא "גלגול" של ההמחאות שנמסרו בשעתו לאבו זיד, הרי שקסאס לא הוכיח כי שילם את מלוא התמורה בגין החנות לאבו זיד או כי משפחת אבו זיד לא היתה רשאית להסב את אותן המחאות ולכן "גם אם מקור החוב הוא אותם שלושת השיקים, על הנתבע [קסאס] לשלם את סכום השיקים היות והוא עצמו לא הביא שום עד או ראייה ולא הזמין את אבו זייד להעיד שסכומי השיקים שולמו" (עמוד 148 שורות 28-30 לפרוטוקול ). לא ניתן לקבל טענה זו שהרי אדריס הכחיש כי מקור ההמחאות הוא בהמחאות שנמסרו למשפחת אבו זיד ולא העלה כל טענה כי אלו הסבו לו כדין המחאות שבידיהם, אלא טען לעסקת יסוד שונה בתכלית. בהינתן האמור אין באפשרותו של אדריס להיתלות בדיעבד באותן המחאות שניתנו למשפחת אבו זיד ולקשור עצמו אליהן.

30. סיכומם של דברים - המסקנה הנובעת מכל האמור לעיל, היא כי יש לדחות הן את התביעה אותה הגיש אדריס, והן את התביעה שכנגד אשר הוגשה על ידי קסאס, והתביעות נדחות אפוא.

תוצאה זו אליה הגעתי מתיישבת לטעמי גם עם שיקולי צדק. כפי שציינתי לעיל התרשמותי, לאחר שמיעת הראיות, היא כי הן אדריס והן קסאס בחרו לחשוף טפח מסיפור המעשה המלא, הידוע להם בשלמותו, וכללו בדבריהם אי דיוקים במכוון על מנת לנסות ולשכנע בגרסה אותה בחרו להעלות, וייתכן אף שמטעמים אישיים החיצוניים להליך זה. ראוי כי בעל דין המבקש סעד מבית המשפט, יפרט את העובדות כולן, כהוויתן, והתוצאה אליה הגעתי לעיל, לפיה בעל דין אשר בחר במודע שלא לנהוג כן והציג גרסה אשר נמצאה לא מהימנה, לא יזכה לסעד, היא תוצאה העולה לטעמי בקנה אחד עם שיקולי צדק ויושר, ועם שיקולי מדיניות הנגזרים מחתירתו של בית המשפט לגילוי האמת.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, בדבר דחייה של התביעה ושל התביעה שכנגד, איני מוצאת לעשות צו להוצאות, וכל צד יישא אפוא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח לצדדים עותק של פסק-הדין.

ניתן היום, ז' תמוז תשפ"א, 17 יוני 2021, בהעדר הצדדים.