הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 38280-07-16

בפני
כבוד ה שופט אמיר דהאן

התובע
פלוני

נגד

הנתבעת
מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

לתובע: עו"ד אופיר בן־משה
לנתבעת: עו"ד חלי תורן

פסק דין
זוהי תביעתו של התובע לפיצויים בעטיה של תאונת דרכים לפי חוק הפלת"ד.

א. רקע
התובע, יליד 08/10/62, נפגע בתאונת דרכים ביום 14/10/15 בעת שרכב פגע ברכבו מאחור (להלן התאונה). לאחר התאונה פנה התובע לקבלת טיפול רפואי במרכז הרפואי "אסף הרופא" עם תלונות על כאבים בצווארו. התובע עבר סדרת בדיקות ושוחרר באותו היום.
הנתבעת היא חברת הביטוח אשר ביטחה את רכבו של התובע. הצדדים לא חלקו על שאלת החבות והכיסוי הביטוחי, והמחלוקת ביניהם נסובה על שיעור הנזק.

ב. מהלך הדיון

ביום 17/01/17 מונה ד"ר אלכסנדר בלנקשטיין כמומחה בית המשפט לאומדן הנזק האורתופדי של התובע. בחוות דעתו סקר המומחה את תלונות התובע , תיאר את ממצאיו שהסתמכו הן על בדיקה שלו והן על רשומות רפואיות, ולבסוף העריך את נכותו האורטופדית באופן הבא:
5% נכות צמיתה בגין הגבלת תנועה בעמוד השדרה המותני (מחצית מהשיעור הקבוע בתקנה 37(7)(א))
5% נכות צמיתה בגין הגבלת תנועה בעמוד השדרה הצווארי (מחצית מהשיעור הקבוע בתקנה 37(5)(א))
5% נכות צמיתה לפי סעיף כללי וזאת ביחס למגבלותיו בכתף הימנית.
כמו כן קבע המומחה כי לתובע עבר עשיר בתלונות ומעקב על ידי רופאי קופת החולים עובר לתאונה ועל כן ניתן לייחס 2/3 מאחוזי הנכות המתוארים למצב קודם, ועל כן העמיד המומחה את אחוזי נכותו של התובע שנגרמו בגין התאונה בגובה 5%. המומחה נחקר ביוזמת ב"כ התובע על חוות דעתו עמד על מסקנותיו והסביר כיצד הגיע אליהן.
בדיון הוכחות נוסף העידו התובע ורעייתו והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

ג. תמצית המחלוקות בין הצדדים

שיעור הנכות הרפואית של התובע: התובע טען כי המומחה העריך בחסר את נכויות התובע: למרות שמצא הגבלה בכל התנועות קבע שתקנה 37(7)(א) תחול באופן מותאם, בשל העובדה שמדובר בהגבלה "קלה ביותר". לטענת התובע לא היה מקום כי המומחה יתערב בתוך אחוזי הנכות שנקבעו בתקנה וכי אם קיימת הגבלת תנועה כלשהי , ולוּ הקלה ביותר, היה עליו להעניק את מלוא האחוזים הקבועים ב תקנה. ועל כן על בית המשפט להעמיד את שיעור נכותו הצמיתה של התובע על 20% בגין מגבלותיו בעמוד השדרה. כמו כן טען התובע כי ההיסטוריה הרפואית עליה נסמך המומחה, בקובעו כי יש לייחס 2/3 מאחוזי הנכות שאובחנו למצב קודם, היא ישנה ולא רלוונטית. אשר על כן ביקש התובע להעמיד את שיעור נכותו בשיעור של 17%.
נכות תפקודית -גריעת כושר השתכרותו של התובע: הנתבעת הצביעה בסיכומיה על מסמך לפיו כבר כחודשיים לפני התאונה, ביום 12/08/15 , נקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע הינה בשיע ור 69% ובחלקה אור תופדית הנוגעת לכתף עם הקרנה לצוואר כפי שקבע גם המומחה. לפי הנתבעת חמשת אחוזי הנכות שנקבעו לו בגין תאונה זו נבלעים במצבו הקודם. טענה זו נתמכה בעובדה שהתובע חזר לעבודתו כמאבטח באותם אחוזי משרה לאחר התאונה. הנתבעת הציעה פיצוי סמלי בגובה 10,000 ₪. לעומתה טען התובע כי נוכח העובדה שעבודתו כמאבטח היא פיזית, נוכח גילו ונוכח אופי ההגבלות שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה נכותו גורמת לגריעה בכושר השתכרותו בשיעור 17%.
שיעור הריבית בחישוב ההיוון: התובע טען כי יש להעמיד את שיעור ההיוון בגובה 2% ואילו הנתבעת טענה כי עד שלא תוכרע הסוגיה שנידונה בבית המשפט העליון יש לפסוק פיצויים לפי שיעור היוון של 3%.
הפסדי השתכרות לעבר – חל"ת : התובע טען כי לאחר התאונה היה התובע במעקב רפואי ונאלץ להחסיר שעות רבות בעבודה, ואף יצא למשך חודשיים לחופשה ללא תשלום ועל כן ביקש פיצוי בשווי שתי משכורות של התובע. מנגד טענה הנתבעת כי החופשה נלקחה רק שמונה חודשים לאחר התאונה וכי כפי שעלה בחקירתו של התובע עילת החופשה היא שגרתית שכן היא חלה בחודשי הקיץ, זמן שבו לא מתקיימת פעילות בבתי הספר, מקום עבודתו של התובע.
הפסדי פנסיה: התובע ביקש פיצוי בגין הפסדי השתכרותו שחושבו על ידו, לעומתו טענה הנתבעת כי יש לפצות בראש נזק זה רק מקום שבו איבד הניזוק את כושר השתכרותו כליל.
הוצאות רפואיות ועזרת צד שלישי: התובע ביקש פיצוי בגין הוצאות רפואיות שאינן נכללות בשירותי קופות החולים ובגין עזרת צד שלישי לאור עדות רעיית התובע על קשיים בתפקוד יומיומי. הנתבעת לעומתו טענה כי עדות רעיית התובע מובילה למסקנה שלא נלקחה עזרה בשכר. כמו כן טענה שלא הוצגו ראיות להוצאות רפואיות נוספות ועל כן אין מקום לפצות כלל בגין ראש נזק זה.
ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי: לפי מסמכים שהגישה הנתבעת עולה כי החל משנת 2016 תגמולים לפי שיעור נכות בגובה 82%, כאשר עובר לתאונה קיבל תגמולים לפי שיעו ר נכות של 69%. חוות דעת אקטוארית מטעמה העריכה שת שיעור התגמולים מהמל"ל בסך 428,559 ₪. לפי הנתבעת יש לחשב את אחוזי הנכות שנקבעו לתובע על ידי מומחה בית המשפט ולחלק אותם בשיעור הנכות הכוללת שנקבעה על ידי המל"ל ובאותו יחס לנכות את התגמולים. לפי החישוב שערכה מגיע סכום הניכויים לסך של 26,193 ₪ ובכך נבלעת התביעה. התובע טוען כי התאונה לא התרחשה בזיקה לעבודה וכי הקצבה שמגיעה לו בשל נכות כללית לא השתנתה בעקבות התאונה ועל כן אין מקום לניכויים. כמו כן נטען שאין הנתבעת יכולה לטעון מחד כי המדובר בנכות זניחה של 5%, ולאחר מכן לטעון כי התובע מקבל פיצויים בגין הנזק ועל כן יש לנכותם, שכן ברי שאם אחוזי הנכות שנגרמו לתובע הינם כה נמוכים- לא היה מקבל כל קצבה.

דיון והכרעה

שיעור נכותו הרפואית של התובע: בית המשפט לא מצא ממש בטענות התובע לעניין ה"איסור" להתאים את סעיפי תקנות הביטוח הלאומי. תקנות מל"ל אף שנהוג להשתמש בהם מחוץ למל"ל – כאמת מידה, אינן חל ות על מומחי בית המשפט. בית המשפט השתכנע מחוות דעתו של פרופ' בלנקשטיין שהסתמך על ניסיונו הרב ועל שיקול דעתו בקבעו את שיעור הנכות הרפואית של התובע. כמו כן, בעדותו חיזק את חוות דעתו והסביר את שיקוליו בקביעת שיעור הנכות המצוין בסעיף. בית המשפט שואף שקביעותיו תהיינה מדויקות ככל הניתן, ונראה כי השמת מומחי בית המשפט בסד שהציע התובע עלולה להגביל את שיקול דעתו של המומחה במקום שהמחוקק לא הגבילו. המומחה העיד על טווחי התנועה המצדיקים קביעת נכות לפי תקנה 37 שהם בין 10 מעלות (הגבלה קלה) ל20 מעלות (הגבלה בינונית) וכי במקרה של התובע הגבלתו הייתה פחותה מהגבלה של 10 מעלות. מעדות המומחה ניתן היה להתרשם כי קם אצלו ספק האם היה מקום לקבוע שיעור נכות רפואית כלשהו בגין הגבלת התנועה המינורית של התובע ולבסוף קבע את אשר קבע מחמת ספק . מכל מקום בית המשפט לא מצא עילה המצדיקה סטייה מקביעות המומחה בנוגע לנכות הרפואית אך הביא את הדברים בחשבון לעניין משמעותה התפקודית של הנכות
גם לעניין ייחוס חלק משיעור הנכות שנמצא למצב ו (האורטופדי) הקודם של התובע לא מצא בית המשפט כי המדובר בסטייה שחורגת משיקול דעתו של המומחה. המומחה תיאר ונימק את קביעתו וסמך אותה לאחר שסקר תיעוד רפואי רחב של רופאי קופות החולים שטיפלו בתובע כפי שניכר מחוות דעתו. כמו כן, התרשם בית המשפט כי ממצאי המל"ל תומכים גם הם בקב יעת המומחה: חודשיים עובר לתאונה נקבע כי התובע סובל משיעור של 69% (!) נכות צמיתה, ביוני 2016 נעשתה הערכה מחודשת ונקבעו לו 82% נכות אך נראה כי חלק משמעותי מ הם באו מתוספת של 25% נכות לבבית. אשר על כן קובע בית המשפט את שיעור הנכות הרפואית של התובע בגין התאונה בגובה 5% בגין הגבלת תנועה קלות בעמה"ש .
נכות תפקודית שיעור גריעת כושר השתכרותו של התובע: התובע ורעייתו העידו בפני בית המשפט ביום 29/10/19. רעיית התובע העידה כי גם לפני התאונה היה התובע סובל מכאבים שונים אך לאחר התאונה הפסיק להשתתף במשימות הבית וכל נטל הטיפול בבית עבר לכתפיה. ("לפעמים היה לו כמו נגיד אצלך, אצלי, אצל כולם, כאב, יש לו כאבים שם, כאב פה, זה משהו יום-יומי. אני חושבת שיש לכל בן אדם שמקבל איזושהי תרופה, אקמול ודברים כאלה. אבל אחרי התאונה שהוא קיבל אני רוצה להגיד לכם שהוא בן אדם אחר לגמרי עם הכאבים שלו"). רעיית התובע הרחיבה ותיארה גם בעיות רפואיות נוספות שמהן סבל התובע עובר לתאונה (סכרת, בעיות בלחץ הדם, בעיות נשימה, כאבי צוואר, כאבי גב). בית המשפט התרשם כי רעיית התובע דאגה לכוון עדותה כל הזמן לכיוון של תאונה שחוללה משבר רבתי בחיי התובע ניסתה בבירור לצייר תמונה של שינוי משמעותי במצב הבריאות הכולל בעקבות התאונה אך דבריה אינם עולים בקנה אחד עם גודל וסוג השינוי המינורי בנכות הרפואית המתועדת שינוי שמשמעותו השולית פעוטה.
כך למשל אמרה רעיית התובע " הוא היה טבח, הוא היה מרים דברים כבדים והיה לו הכל בסדר .......אבל עכשיו אחרי שהוא קיבל את התאונה הוא באמת המצב שלו גרוע מאוד" ובכך התעלמה לחלוטין מן הפגיעה בכתף – לרבות קרע בגיד א שר גרמה תאונת עבודה שארעה לתובע ב 2012 ואשר הובילה להפסקת עבודתו כטבח. לגבי תאונה זו לא ידעה הרעייה שהביאה לקצבת נכות מעבודה ותיארה את הפסקת עבודתו כטבח ככזו שנעשתה מטעמי גיל ועבודה קשה. כמו כן חרף עדותה – הרי תלונות מתועדות על כאבי גב וצוואר היו גם לפני התאונה.
התובע בתורו תיאר בפני בית המשפט את מהלך התאונה באופן בהיר וברור, תיאר את כאביו ואת קשייו מאז התאונה. התובע העיד כי הוא עובד גם היום משרה מלאה ( 8 שעות ביום וכן ימי שישי) בעבודתו כמאבטח בבית ספר. התובע עומת עם טענתו בביטוח לאומי לפיו פוטר מעבודתו והודה כי לא היה מדובר בפיטורין כי אם בחופשה ללא תשלום בזמן חופשת הקיץ (" שתיים וחצי חודש אנחנו, בית ספר, כולם יוצאים בחופש").
אלא שהבהירות היחסית שהייתה בחקירה הראשית הפכה לטשטוש ומצג של חוסר הבנה בחקירה הנגדית. ניכר היה בחקירה הנגדית בלבד כי התובע נאטם נעשה עויין לשאלות ומנסה להראות כי אינו מבין את השאלות אך בית המשפט לא התרשם כי ישנם קשיי שפה או הבנה שיש בהם כדי להצדיק שינוי שכזה במענה לשאלות כך שלפתע חדל התובע להבין את הנעשה סביבו.
ניכר היה כי במהלך עדותו ביקש התובע להצניע את עברו הרפואי העשיר כך התחמק משאלות ב"כ הנתבעת בדבר תאונות קודמות שעבר ונכויות שנקבעו בגינן ("בזה אני לא יכול להגיד. אני לא מבין בזה"; "לא יכול. בראש שלי לא בזה. היה מישהו ברוסית הסביר לי" ולאחר שהוסבר לו הדרוש ברוסית ענה: "היה זמני" לשאלת בית המשפט מדובר לא דיווח על 69% הנכות שנקבעו לו במל"ל ענה "לא יודע" וזאת למרות שידע להגיד שקיבל קצבאות ). גם מומחה בית המשפט בעדותו מיום 08/11/18 ציין כי למרות ששאל את התובע על מחלות עבר בחר התובע לציין את הניתוח שעבר באפו בלבד ולא את ההיסטוריה הרפואית הענפה שלו ולא להתמודד עימם. התובע סבל מתאונת עבודה אורטופדית קשה בשנת 2012 שבעקבותיה הוכר כנפגע עבודה ועזב את עבודתו כטבח הוכר בנכות כללית משמעותית שרובה הגדול אינו אורטופדי אך משמעותי מאוד לתפקודו כשומר ( דום נשימה בשינה ארועי לב ) בעקבות ליקויים אלה נרדם בשמירה ופוטר מעבודתו בחברת שמירה קודמת כחצי שנה לאחר התאונה. לנתונים אלה – משמעות רבה לעניין הנכות התפקודית והתובע הקשה מאוד את בירורם באמצעות החקי רה נגדית. נוסף על כך נמצאו אינדיקציות ישירות במסמכים הרפואיים ולפיהם לא יוחסה המגבלה בגב התחתון לאירוע תאונתי ( תעודה מיום 24/02/16 ) ומנגד חבלה בכתף יוחסה על ידי התובע לתאונה ( תעודה מיום 15/06/19 ) דבר שאינו עולה מן התעודות הרפואיות הסמוכות לתאונה מנוגד למנגנון התאונה ולדיווחי התובע בדבר תאונת העבודה שנקשרה ישירות לחבלת הרמת משקל בזרוע ימין. מסמכי התאונה גם הם אינם מצביעים על מנגנון של מכה באחת הכתפיים.
לאור האמור לעיל התרשמות בית המשפט מעדות התובע ורעייתו מובילה למסקנה שמשקל עדותם של התובע ורעייתו - נמוך ביותר ולא הוכח כי תוספת הנכות הרפואית הביאה לשינויים כלשהם בתפקוד .
הפסדי השתכרות לעבר: בית המשפט מצא לנכון לפסוק פיצוי לתובע בגין 26.5 שעות מחלה עליהן דיווח בחודש שלאחר התאונה ולאחר מכן 37.5 שעות מחלה בחודש שלאחריו. כעולה מתלושי השכר התובע שווי שעת עבודה של התובע נכון ליום התאונה היה 25.50 ₪, בעבור 26.5 שעות זכאי התובע לפיצוי בשווי 1632 ₪, ובתוספת ריבית והצמדה מיום 01/11/15- 1720 ₪ - השווי הכספי של תגמול מחלה הוא שוויו לפדיון והוא שליש מן הערך שניתן בפועל – והוא 586 ₪ .
בית המשפט לא מצא כי הוכח קשר בין חופשה ללא תשלום אותה נטל התובע בסוף שנת הלימודים ואשר בגינה קיבל דמי אבטלה לבין התאונה – הן מבחינת הריחוק בזמנים והן מבחינת הפגימות שנגרמו התובע עצמו העיד כי בחודשים אלה ממילא אין עבודה במוסדות החינוך וכי הוסיף לעבוד לאחר חל"ת זה משכך נראה כי מדובר בחל"ת מוסכם שנועד למקסם את התועלת לשני הצדדים .
הפסדי השתכרות לעתיד
מכיוון שנראה היה התובע אינו שש לתת נתונים על השינויים המפליגים שחלו בשנים הרלוונטיות במצבו הפיסי, בחן בית המשפט בקפידה את תלושי השכר שהוגשו לו ומצא נראה כי מלבד 26.5 + 37.5 שעות בגין מ חלה בחודשיים שלאחר התאונה לא חלה כל ירידה משמעותית בתפקודו של התובע כמאבטח בבית ספר אצל אותו המעביד – תפקוד הנמדד כמובן על פי מספר שעות ה עבודה החודשיות בהתחשב עם האילוצים האופייניים לעבודה בבית ספר – כגון תקופות חופשה וכיו"ב .
בטבלה זו סיכם בית המשפט את שעות העבודה של החודשיות של התובע על פי הנתונים שהוגשו לו.
12/14
105
01/15
187.5
02/15
176
03/15
183.5
04/15
139
05/15
170
06/15
169
07/15
182
08/15
חופשה
09/15
73.5 חגים
10/15
179
(תאונה מאמצע חודש זה )
11/15
161+(26.5 שעות מחלה)
12/15
102 + 37.5 שעות מחלה
01/16
190 + 60 שעות מחלה

ניתן לראות כי ממוצע השעות בחודשים הסמוכים לאחר התאונה אצל אותו המעביד ירד ירידה שאינה משמעותית מ – 164 ל – 158 ( 3.6% ) בהינתן תקופת החלמה של שבוע כפי שהוכחה - המשמעות החישובית היא דווקא עליה בקיבולת העבודה ולא ירידה. כך או כך התובע ורעייתו העידו על עבודה במשרה מלאה.
מסמכי הביטוח הלאומי מצביעים על ארוע לבבי ( שהוסיף 25% נכות ) ואשר ארע במחצית הראשונה של שנת 2016 ארוע זה הופיע גם בעדות קשה היה לברר מפי התובע או מן המסמכים הרפואיים שהגישו הצדדים מתי בדיוק ארע. ומכאן שהנתונים לאחר המחצית הראשונה של 2016 – אינם בני השוואה הן מחמת הנכות הלבבית שנוספה והן מחמת שינוי המעביד .
אשר על כן לא שוכנע בית המשפט כי התאונה נשוא התביעה גרמה לגריעה בכושר השתכרותו של התובע. המדובר באדם שעברו הרפואי עשיר מאוד ורלוונטי מאוד לעבודתו ועל מצע זה נוספה נכות רפואית קלה נוספת אשר רלוונטית באורח קלוש לעבודתו אליה שב לאחר התאונה. בית המשפט לא מצא כי היה בתוספת זו כדי לגרוע מכושר השתכרותו של התובע כמאבטח בתי ספר ולפיכך יש לקבוע כי הנכות הרפואית הקשורה לתאונה כפי שהוערכה והועמדה על ידי המומחה בסך 5% לא גרמה לנכות תפקודית שיש בה כדי לגרום הפסדי שכר לעתיד.
עם זאת לא מצא בית המשפט לחרוג מהודעת הנתבעת בסיכומיה ומהסכמתה – ויש לפסוק בראש נזק זה את הסכום הגלובאלי אשר הוצע על ידי הנתבעת והוא סך של 10,000 ₪ .

עזרה וסיוע: כידוע ככל המדובר על נזק מיוחד על התובע להוכיחו בראיות. לא הוצגו לבית המשפט ראיות בדבר עזרה בשכר שהוציא התובע, ו רעיית התובע העידה שהיא והתובע לא שכרו עוזרת בביתם לפני או אחרי התאונה. לאור היעדר הראיות, עדות אשת התובע והקביעות שקבע בית המשפט לעיל בנוגע להעדר הוכחת נכותו התפקודית של התובע לא שוכנע בית המשפט כי ההפרשים השוליים שאירעו בנכותו של התובע עלו כדי צורך בעזרה מיוחדת.
הוצאות רפואיות: התובע צירף בתיק מוצגיו תיעוד רפואי רב ועשיר שחלקו הרב איננו רלוונטי לתאונה. לאחר שסקר בית המשפט את המסמכים מצא כי יש לפצות את התובע בגין הוצאות נסיעותיו ל-10 ביקורים מתועדים במרפאות השונות ובעוד 13 ביקורים מתועדים במכון פיזיותרפיה בעלות של 50 ₪ בגין כל ביקור (23*50= 1,150 ₪) . כמו כן התובע הציג דרישת תשלום בגין בדיקת MRI בעלות של 1,863 ₪. סה"כ 3,013 ₪, ובחישוב ריבית מיום 01/04/16 (מחצית תקופת הבדיקות המתועדות ), 3,200 ₪. התובע טען שרכש תרופות אך לא הציג קבלות המוכיחות את הקשר ל נזקו המיוחד ועל כן לא מצא בית המשפט לנכון לפסוק פיצויים על הוצאה נטענת זו.
נזק בלתי ממוני: על פי הנוסחא המופיעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בהתחשב באחוזי הנכות שנקבעו לתובע ובגילו יעמוד הפיצוי בגין הנזק הבלתי ממוני שנגרם לתובע בתאונה זו על סך 7,059 ₪ (במעוגל) .
ניכויים: הנתבעת הגישה בצמוד לסיכומיה חוות דעת אקטוארית לפיה סך הקצבאות שקיבל ויקבל תובע בחייו מהמוסד לביטוח לאומי יועמד על 428,559 ₪. מתוך אלה חישבה ומצאה כי שיעור הניכויים שיש לחשב עומד על 26,193 ₪ .
חוו"ד אקטוארית זו אינה יכולה להוות ראייה כלשהי לשינוי שחל בניכויים שכן היא מציינת במפורש כי נכון לחודש 11/18 מקבל התובע תגמולי נכות כללית בגין 65% נכות בעוד שמדובר באחוז נכות שכבר נקבע לו טרם התאונה גם לשיטת הנתבעת . מכאן שהנתבעת לא הוכיחה שינוי כלשהו בתגמולים הנובע מן התאונה אלא להיפך מזה – הוכיחה כי שיעור התגמולים נשאר כשהיה – וגם במבחנים המחמירים שנקבעו בפסיקה ( רע"א 9388/12 ) עמד התובע בחובתו להוכיח כי תגמולי המל"ל לא גדלו בשל התאונה. לא למותר לציין כי תגמולי המל"ל דהיום מושפעים בבירור מאירוע לבבי שהביא לצנתור, דבר שהוכח היטב ולא היה במחלוקת.
טענות הנתבעת לניכוי תגמולי מל"ל – נדחות.
תוצאות והוצאות

הנתבעת תשלם לתובע את הסך של 20,259 ₪ בצירוף שכ"ט בסך 13% ומע"מ.
בהעדר טענות שכ"ט המומחה – ישאר כפי שקבעה כב' הרשמת הבכירה. התובע ישא בעלות עדותו של המומחה בבית המשפט.
נוכח התנהלות ההליכים וההתרשמות מעדויות התובע לא מצא בית המשפט כי היה צורך אמיתי בניהול הוכחות ולפיכך מרכיב אגרת ההוכחות – יושת על התובע.
זכות ערעור – כחוק.
ניתן היום, ב' אב תשע"ט, 03 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.