הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 3810-04-11

לפני
כבוד ה שופט מוחמד חאג' יחיא

התובעים

  1. חיים נסים
  2. איריס נסים

ע"י ב"כ עו"ד אסף מרציני ועו"ד צבי גולנזר

נגד

הנתבע
בנימין יהודה

החלטה

לאור החלטת הנשיא, כב' השופט א' חן, מיום 3.2.2021, הבקשה של הנתבע מיום 31.1.2021 הועברה לטיפולי.

הבקשה עניינה עתירה לביטול "פסק-דין" מיום 16.8.2020 (להלן: "ההחלטה" או "הפסיקתה המתוקנת"). הנתבע הטעים את בקשתו בין השאר ובעיקר, בטענתו לפיה נודע לו שבמשרדו של בא-כוח התובעים מועסקת עורכת-דין שנושאת אותו שם משפחה של מותב זה (חאג' יחיא) ולדבריו "עולה חשש ממשי ואפשרות ממשית למשוא פנים בתיק נשוא הבקשה".

עיינתי בבקשה ובתיק.

דין הבקשה להידחות, בנימוקַי נסיר תחילה את אבני הנגף ונניח במקומן את אבני הדרך, כפי שיוטעם להלן.

לעניין הפוסק - מותב זה אינו מכיר את עורכת-הדין המוזכרת בבקשה. ככל שסבור הנתבע כי שם המשפחה הזהה יוצר " חשש ממשי...למשוא פנים", הרי על מנת לסבר את "האוזן", משפחת חאג' יחיא היא אחת המשפחות הערביות הגדולות במדינה והיא מונה מאות ואף אלפי נפשות. די בכך כדי לדחות את הבקשה שכן זה הטעם המרכזי עליו היא מושתתת. עם זאת, אתייחס גם לגוף הטענות השזורות בה.

בפן המהותי, ערכאה דיונית זו אינה מוסמכת לבטל פסק דין שנתנה זולת הדרך הקבועה לכך בדין. כידוע, פסקי דין מבוטלים בהשגה ערעורית. זאת ועוד. בפן הדיוני, גם לו נניח כי מדובר בבקשה לביטול החלטה או פסק דין שניתן במעמד צד אחד, הרי הבקשה מוגשת לאחר שכבר חלפה התקופה להגשת בקשה כגון-דא [ראו תקנה 201 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; תקנה 131 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018].

מהתם להכא, נזכיר, פסיקתה בהליך ניתנה בחודש יוני 2020 ותוקנה בחודש אוגוסט 2020, אמנם לאחר מכן הוגשו בקשות מטעם הנתבע (כפי שאתייחס לכך להלן), אך החלטה אחרונה בתיק ניתנה ביום 1.10.2020 והבקשה מושא החלטה זו, הוגשה כאמור ביום 31.1.2021.

לגוף הטענות - בשעתו הגיעו הצדדים להסדר מוסכם ועל-יסודו ניתן פסק דין מותנה ביום 5.2.2019, לפיו ככל שהתביעה שהתנהלה אז בין הצדדים בבית המשפט המחוזי בירושלים [ה"פ 38826-06-14 יהודה נ' ניסים ואח' (להלן: " ההליך המקביל")] - תתקבל, התביעה דה-כאן תידחה, ולהיפך.

בתמצית יצוין, כי תביעה התובעים בהליך שלפנַי (כפי שהוגשה בשנת 2011) עניינה עתירתם לסלק את ידו של הנתבע או מי מטעמו מחלקת דרך (להלן: "הדרך") שקיימת בין חלקות המקרקעין השכנות שלהם, וכן אוסר עליו לבצע עבודות כלשהן בדרך זו, לרבות עבודות הריסה, בניה ועוד. התביעה נסבה לאחר שהנתבע החל, כפי שנטען, בביצוע עבודות באמצעות "שופל" להכשרת הדרך ככביש או לבניה. הנתבע מצדו, הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים בשנת 2014, תביעה הצהרתית לפיה הוא בעל זיקת הנאה בדרך האמורה, הן לצורך מעבר של הולכי-רגל הן לצורך מעבר של כלי רכב (ההליך המקביל כאמור).

עקב בקשות והודעות הצדדים מיום 3.2.2019, מיום 4.2.2019 ומיום 5.2.2019 (שהוגשו ערב דיון ההוכחות אשר היה קבוע ליום 6.2.2019), הוסכם בסופו של דבר בין הצדדים לקבל את הצעת בית המשפט להסדר הדיוני שבו יינתן פסק דין מותנה אשר כרוך בתוצאות ההליך המקביל. לאור זאת, דיון ההוכחות בוטל.

במועדים הרלבנטיים להודעות האמורות, כפי שמופיע מהן, הנתבע היה מיוצג על-ידי עו"ד ש' שלמה (ראו הודעה מיום 3.2.2019). בקשה מוסכמת מטעם הצדדים אף הייתה חתומה על-ידי בא-כוחו הנוסף עו"ד י' גלבוע. בהקשר זה אעיר, כי המבקש צירף באחת מבקשותיו הקודמות מכתב של עורך-הדין הנוסף (מיום 19.8.2020) ובו בין היתר, נרשם בסעיף 1: " הח"מ אינו מייצג את בני יהודה בכל הליך כזה או אחר". עוד נרשם, שם בסעיף 2: "למעט דיון אחד בבית המשפט לעניינים מקומיים בבית שמש, לא ייצג הח"מ את בני יהודה בכל תיק/נושא/דיון ובמיוחד לא בתיק מס' 3810-04-11 (בימ"ש השלום ירושלים)". ברם, קיימת בתיק בקשה מוסכמת בחתימת עורך-הדין המוזכר ואף מעיון בפסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 16.4.2020, שמו מופיע כמייצג.

לאחר שניתן פסק דין בהליך המקביל ולפיו הוכרה לטובת מקרקעיו של הנתבע רק זיקת הנאה למעבר של הולכי-רגל בלבד ולא למעבר של כלי רכב, זאת תוך חיובו בהוצאות משפט, הוגשה על-ידי התובעים בקשה למתן פסק דין ולפסיקת הוצאות בהליך זה (בקשה מיום 23.4.2020). ההחלטה מיום 24.4.2020 שהורתה על תגובה, הועברה לבא-כוחו של הנתבע לפי כתובת הדואר האלקטרוני שהוזנה בתיק וניתנו הזדמנויות לתגובה (ראו החלטות מיום 24.4.2020 ומיום 9.6.2020 - נשלחו בפקס ימיליה). הנתבע לא הגיב במועד. יתרה מכך, בשום שלב לאחר מתן פסק הדין המותנה בחודש פברואר 2019, לא טרח הנתבע לעדכן את בית משפט זה בכל שינוי בייצוג שלו או במענו העדכני להמצאת החלטות, ככל שהיה שינוי כזה [ראו תקנה 480 בתקנות סדר הדין האזרחי הישנות]. הרי חזקה שהנתבע כן ידע על ההסדר הדיוני הקיים שמותנה בתוצאות ההליך המקביל ועל ביטול דיון ההוכחות.

בהעדר תגובה, נחתמה פסיקתה ביום 16.6.2020. לפי רישומי התיק, היא נצפתה בו ביום על-ידי עו"ד גלבוע. בנוסף, גם בקשה לתיקון הפסיקתה האמורה נשלחה לתגובת הצד שכנגד (החלטה מיום 4.8.2020), וגם כאן תגובת בא-כוח הנתבע בוששה לבוא, ולכן ניתנה פסיקתה מתקנת ביום 16.8.2020.

כך או אחרת, עקב בקשת הנתבע מיום 25.8.2020 לביטול ההחלטה מיום 16.8.2020 ועיכוב הליכי ההוצאה לפועל, ניתנה החלטה בו ביום, שמעבירה את הבקשה לתגובת התובעים וגם למתן תשובה לתגובה, ובמסגרת זו ניתן גם סעד ארעי שמעכב הליכים. משלא התקבלה תגובת התובעים לבקשה זו של הנתבע, ההחלטה מיום 16.8.2020 בוטלה בהחלטה מיום 9.9.2020. יושם אל לב, כי הנתבע, למצער בפן הפורמאלי, לא עתר לביטול הפסיקתה המקורית מיום 16.6.2020.

בקשה דחופה של התובעים לביטול ההחלטה האחרונה מיום 9.9.2020, הועברה לתגובת הנתבע (החלטה מיום 10.9.2020). בבקשתם האמורה, התייחסו התובעים גם לגוף טענות הנתבע שבבקשתו מיום 25.8.2020.

מתוך מטרה לייעל את בירור המחלוקת, הוריתי לנתבע ביום 10.9.2020 להגיב על בקשת הביטול שהגישו התובעים ובמסגרת זו גם להשיב על תגובתם שבגוף המחלוקת, וזאת עד יום 15.9.2020. ביום 13.9.2020 ביקש הנתבע להסיר את שמו של עו"ד גלבוע כמייצג וכן ביקש " אורכה מספקת" להגשת תגובתו. בו ביום, נעתרתי לבקשה להסרת הייצוג, הבהרתי כי ההחלטה מיום 10.9.2020 בעינה עומדת, וכן הוריתי לנתבע לצרף בהקדם את עמדת הצד שכנגד לאורכה המבוקשת.

על אף האמור, למעשה, מיום 13.9.2020 ואילך לא הוגשה כל הודעה או בקשה מטעם הנתבע, זאת גם חרף "תזכורת" מיום 23.9.2020 שהורתה על הגשת תגובה עד יום 24.9.2020. בהעדר כל תגובה מטעמו, ניתנה ההחלטה האחרונה בתיק ביום 1.10.2020 שקבעה כי ההחלטה מיום 9.9.2020 (שביטלה את הפסיקתה המתוקנת), מבוטלת.

הצגת השתלשלות הדברים דלעיל היא מָלְאַה במעט, אך מצביעה על ההזדמנויות הרבות שניתנו לנתבע להגיב, החל מחודש יוני 2020 ואילך. בנדון דנן, יש לרענן את המובן מאליו - מועדים שנקבעים על-ידי בית המשפט הם מחייבי ם ואינם בגדר המלצה. ברי שכל בעל-דין מחויב למועדים אלה, והדברים יפים שבעתיים עת מדובר בבעל-דין אשר יזם את ההליך המשפטי או שמא הגיש בקשה דחופה מטעמו (כגון בקשה לביטול החלטה או עיכוב ביצוע הליכים, ועוד).

מכאן, טענת הנתבע לפיה לא ניתנה לו הזדמנות ראויה להצגת טענותיו, אין בידי לקבל. עוד למעלה מן הצורך אעיר לעניין טענות הנתבע לפיהן נוכח תוצאת ההליך המקביל הרי יש "לסגור" הליך זה וממילא בית המשפט המחוזי כבר פסק הוצאות. סבורני כי טענות אלו מעוררות קושי שכן נראה כי אינן עולות בקנה אחד עם עצם קיומו של ההסדר הדיוני המותנה כאמור אשר אליו הגיעו הצדדים בהליך זה, מה גם שפסיקת ההוצאות בהליך המקביל, כפי שעולה לכאורה מלשון פסק הדי ן, התייחסה לאותו הליך בלבד (ראו סיפה של סעיף 36 בפסק הדין).

כאמור, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובת הצד שכנגד, לא יינתן צו להוצאות.

המזכירות - להודיע לצדדים בהתאם.

ניתנה היום, כ"ז שבט תשפ"א, 09 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.