הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 35992-06-20

בפני
כבוד ה שופטת ליאת בנמלך

המבקשים

  1. גמאל ג'אבר
  2. יוסף ג'אבר
  3. חסן ג'אבר
  4. יזן ג'אבר
  5. חסין ג'אבר
  6. תייסיר ג'אבר
  7. נדאא ג'אבר
  8. עאישה ג'אבר
  9. דלאל ג'אבר
  10. דעאא ג'אבר
  11. אנעאם ג'אבר
  12. סועאד ג'אבר

נגד

המשיבים

  1. עאסם אחמד בדווי בשיתי
  2. סמיר תאופיק דעיס

החלטה

1. המבקשים עותרים בתביעה זו לסעד הצהרתי לפיו הם בעלי הזכויות במקרקעין הידועים כגוש 30558 חלקה 3 9 ( כרם אלרומאנה) בשכונת שועפאט בירושלים ( להלן: המקרקעין). בבקשה שלפניי עתרו המבקשים למתן סעד זמני, לפיו יימנעו המשיבים מלבצע כל דיספוזיציה בקשר עם המקרקעין ויימנעו מקיום משא-ומתן עם צדדים שלישיים בקשר אליהם.
בהחלטה מיום 15.6.2020 ניתן על ידי צו מניעה ארעי האוסר על דיסיפוזיציה ביחס למקרקעין, עד להחלטה אחרת ( וזאת בכפוף להפקדת ערובות).
2. לטענת המבקשים, שניים-עשר במספר, הם בעלי הזכויות במקרקעין. המבקשים צירפו את לוח התביעות בו מופיע מחמד יוסף מוסטפא ג'אבר כבעל הזכויות במקרקעין . ג'אבר הנ"ל נפטר ביום 7.9.2007 ( ויכונה להלן ג'אבר המנוח). המבקשים, שהם ילדיו של ג'אבר המנוח, צירפו צוואה מיום 16.10.2006 לפיה ג'אבר המנוח הוריש את כל רכושו להם, וכן צו קיום צוואה מיום 15.9.2013. המבקשים הוסיפו וטענו כי הם מחזיקים במקרקעין, בהם נטועים עצי זית אותם הם מוסקים, שנים ארוכות. לטענת המבקשים הבקשה הוגשה לאחר שהסתבר להם כי המשיב 2 מציג עצמו כבעל הזכויות במקרקעין, ומנסה למכור אותם לצדדים שלישיים, ועוד נודע להם כי זה טוען כי רכש את הזכויות במקרקעין מאת המשיב 1.
3. המשיבים, המתנגדים לבקשה, טוענים כי עוד ביום 22.4.1987 רכש המשיב 1 את הזכויות במקרקעין מאת ג'אבר המנוח, תמורת סכום של 370,000 דולר ארה"ב, והציגו ייפוי כוח בלתי חוזר והסכם מאותו תאריך. על כן, כך נטען, במועד פטירתו של ג'אבר המנוח לא כלל רכושו את המקרקעין דנן. המשיבים מוסיפים וטוענים כי המשיב 1 העביר את זכויותיו במקרקעין לידי המשיב 2, בייפוי כוח בלתי חוזר שנחתם ביום 4.2.2020, ולטענת המשיב 2 לאחר רכישת הזכויות החל בהליך של מדידות וקביעת קווי בניין לשם הוצאת היתר בניה. עוד טוענים המשיבים כי הבקשה לוקה בשיהוי שכן המבקשים ידעו על מכירת הזכויות כבר בחודש פברואר 2020.
דיון
4. בהתאם להוראות תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, כפי שהתפרשו בפסיקה, בהכרעה בבקשה למתן סעד זמני על בית המשפט לשקול שלושה שיקולים עיקריים: הראשון, קיומה לכאורה של עילת תביעה, כאשר די בכך שבית המשפט ישתכנע כי התובענה מעלה לכאורה שאלה רצינית ואיננה בגדר תביעת סרק; השני הוא מאזן הנוחות בו ייבדק הנזק שעשוי להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני וכן נזק שעלול להיגרם לצד שלישי; והשיקול השלישי, הוא שיקול שביושר ובצדק, קרי " אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש". בין שני השיקולים הראשונים קיים יחס גומלין שכונה בפסיקה " מקבילית כוחות", כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוונו של מבקש הסעד כך רף הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון קטן ולהפך ( ראו: רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי, פסקה 24 (20.09.2011)).
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את טיעוניהם בדיון שהתנהל לפניי, סבורה אני כי יישומם של שיקולים אלו מוביל בענייננו למסקנה כי הכף נוטה לקבלת הבקשה.
5. תחילה לשאלת קיומה של עילת תביעה לכאורה. המבקשים הם ילדיו-יורשיו של ג'אבר המנוח, המופיע בלוח התביעות כבעל הזכויות במקרקעין, וכאמור הוצגו גם צוואה וצו קיום צוואה שניתן בידי הרשם לענייני ירושה ביום 15.9.2013.
המשיבים הפנו לכך שהצוואה אינה כוללת איזכור מפורש של המקרקעין דנן, אולם הצוואה אינה כוללת כל פירוט של המיטלטלין והמקרקעין שהיו בבעלותו של ג'אבר המנוח, כך שאי ציון המקרקעין דנן, באופן פוזיטיבי במסגרת הצוואה, אינה מלמדת על כך שאלו לא היו בבעלותו במועד כתיבת הצוואה או במועד הפטירה. לעומת זאת בלוח התביעות מופיע שמו של ג'אבר המנוח כבעל הזכויות במקרקעין. בכך יש לפחות משום ראשית ראיה לכאורה לזכויות המבקשים במקרקעין.
6. אשר לזכויות להן טוענים המשיבים - לכתבי הטענות צורפו ייפוי כוח וכן הסכם מכר משנת 1987 לפיהם המשיב 1 רכש את הזכויות מג'אבר המנוח, וכן ייפוי כוח לפיו רכש המשיב 2 את הזכויות מאת המשיב 1.
בהקשר זה יצוין כי בלוח התביעות ( עליו חותמת של לשכת הסדר המקרקעין מיום 11.6.2020) אין כל איזכור או הערה לעסקה שנערכה לפי הטענה בשנת 1987. המשיב 1 נשאל לעניין זה בידי ב"כ המבקשים והשיב " אנחנו כל הזמן לא הולכים למקרקעין לרישום. משפחת בשיתי אף פעם לא הולכים לטאבו כדי לרשום כדי לא לשלם את המס" (עמוד 10 שורות 19-21 לפרוטוקול). היינו, ברישום הקיים אין תימוכין לאותה עסקה נטענת.
כמו כן, המבקש 1 העיד בעדותו כי אביו, ג'אבר המנוח, ערך רשימה של המקרקעין אשר בהם היו לו זכויות, וכי לוּ היה מוכר את המקרקעין דנן היה מודיע על כך למי מבניו. בהתייחס לייפוי הכוח ולהסכם משנת 1987 טענו המבקשים כי חתימת אביהם, ג'אבר המנוח, זוייפה על ההסכם ועל ייפוי הכוח. בנוסף, בהתייחס לכך שלייפוי הכוח משנת 1987 צורף אישור נוטריוני של הנוטריון עו"ד חוסני עיראקי, הפנו המבקשים למספר פסקי דין המלמדים לטענתם על שימוש שלא כדין שנעשה בחותמת של הנוטריון הנ"ל במקרים אחרים ( מב/3-מב/5). הטענה כי בוצע בענייננו זיוף של חתימתו של ג'אבר המנוח וכן של הנוטריון, היא טענה הדורשת בירור באמצעות מומחים, ומובן כי לא ניתן לבחון אותה כדבעי בשלב הדיוני הנוכחי, מה גם שהמשיבים לא הציגו ייפוי כוח מקורי ( ראו עמוד 9 שורות 18-20, ועמוד 10 שורות 9-11 לפרוטוקול, ויוער כי בסעיף 3 לתגובת המשיבים ציינו הם כי המסמך המקורי משנת 1987 יוצג בפני בית המשפט). אולם לצורך השלב הנוכחי, בו יש לבחון האם קיימת שאלה רצינית לבירור, דומה כי די בסימן השאלה המתעורר לעניין זה.
7. לאמור לעיל יש להוסיף, כי סימן שאלה מתעורר גם ביחס לעסקת המכר הנטענת בין המשיבים. המשיבים חתמו ביניהם על יפוי כוח בלתי חוזר. ביפוי הכוח לא פורטה התמורה אשר שולמה מן המשיב 2 למשיב 1. בתשובה לשאלת בית המשפט מה הסכום אשר קיבל השיב המשיב 1 " הסכום הוא 400,000$ הוא שילם לי 100,000$ ובנוסף לסכום הזה לקחתי אדמה שנמצאת בבית חנינא. כל הסכום ביחד 750,000$". ובתשובה לשאלה " זה 400,000$+ אדמה"? השיב המשיב 1 בחיוב. לעומת זאת כאשר המשיב 2 נשאל כמה שילם על המקרקעין השיב הוא "700,000$ ובנוסף נתתי לו קרקע במקום אחר". כלומר, קיימת אי התאמה ברורה בתשובות המשיבים ביחס לנתון הבסיסי של התמורה אשר שולמה בגין המקרקעין ( ובסיכומיו השיב ב"כ המשיבים לשאלת בית המשפט בעניין זה " מדובר ב-700,000 דולר שבתוכו הנכס או לא בתוכו הנכס אני עוד לא יודע"). עוד יצוין כי בייפוי הכוח הבלתי חוזר עצמו מצוין כי המוכר-המשיב 1 קיבל מאת משיב 2 את התמורה במזומן, ואין כל איזכור לתמורה נוספת בדרך של חלופי מקרקעין. האמור מעלה תהיה וסימן שאלה ביחס לגרסת המשיבים ( ומובן כי הדברים נאמרים ברמה הלכאורית בלבד). עוד יצוין כי המשיב 1 העיד כי היה עד שנכח בעת ביצוע העסקה, אך זה לא הובא לתמיכה בנטען.
נוכח האמור לעיל, הוכיחו המבקשים כי קיימת בענייננו לפחות שאלה רצינית הראויה לבירור במחלוקות שבין הצדדים ביחס לזכויות במקרקעין.
8. אשר לשיקול שעניינו מאזן הנוחות, הרי שזה נוטה בענייננו לטובת המבקשים.
תכליתו של הסעד המבוקש על ידי המבקשים הוא לשמור על המצב הקיים בפועל משך שנים רבות, דהיינו כי המשיבים לא יבצעו כל דיספוזיציה של הזכויות במקרקעין.
המבקש 1 טען בעדותו כי במהלך כל השנים, פעם-פעמיים בחודש המבקשים מגיעים למקרקעין, בהם הם משתמשים לחקלאות ולמסיק עצי זית, ומכל מקום מובן כי נוכח טענותיהם כי הזכויות במקרקעין הועברו אליהם בירושה ונתונות להם, יש להם אינטרס ברור ומובהק כי המשיבים לא יעשו כל דיספוזיציה ביחס למקרקעין.
אשר למשיבים - המשיב 1, אשר לטענתו רכש את המקרקעין בשנת 1987, נשאל מה עשה במקרקעין מאז רכש אותם, והשיב: "כלום". דהיינו, למעלה משלושים שנים לא נעשה על ידי המשיב 1 במקרקעין דבר. עוד אציין כי המשיב 1 ממילא מכר לטענתו את כלל הזכויות במקרקעין לידי המשיב 2, כך שגילה דעתו כי אין לו עוד עניין במקרקעין אלו, וממילא בנקודת זמן זו אין לכאורה בהטלת איסור על דיספוזיציה, כדי להשליך על עניינו שלו.
ביחס למשיב 2, הרי שזה רכש לטענתו את הזכויות במקרקעין לאחרונה, לפני כארבעה חודשים, ואך החל בהליכים ראשוניים לשם הוצאת היתר בניה, וממילא טרם ניתן לו היתר והוא לא החל בביצוע עבודות בניה במקרקעין. בנסיבות אלו הנזק אשר ייגרם כתוצאה ממתן הצו למשיב 2 - אשר עשוי לטענתו לפגוע בהמשך ההליכים להוצאת היתרי בניה - נופל לטעמי מזה שייגרם למבקשים אם הצו לא יינתן ותעשינה עסקאות נוספות ביחס למקרקעין. עוד יצוין כי לצד הנזק שעשוי להיגרם למבקשים אם לא יינתן הצו, יש ליתן את הדעת גם לנזק שעשוי להיגרם לצדדים שלישיים, אם ירכשו זכויות במקרקעין מאת המשיב 2 ובסופו של יום ייקבע כי המשיב 2 לא רשאי היה להעבירן.
9. בכל הנוגע לשיקולי יושר וצדק, העלו המשיבים טענה כי הבקשה הוגשה בשיהוי, שכן על פי הנטען המבקשים ידעו על העסקה בין המשיבים כבר בפברואר 2020, בציינם כי המבקשים פרסמו הודעה בעתון בעניין עוד בחודש פברואר. במענה לכך טענו המבקשים כי אכן בפברואר 2020 נודע להם שהמשיב 1 פועל למכירת המקרקעין, אולם באותו שלב לא היו בידיהם כל הפרטים והמסמכים לעניין העסקה הקונקרטית שבוצעה ( והפרסום היה פרסום כוללני), ומטעם זה וכן בהתחשב בהתפשטות נגיף הקורונה בתקופה הסמוכה שלאחר מכן, הוגשה הבקשה רק בחודש יוני 2020.
הפרסום בעיתון אליו הפנו המשיבים לא הוגש על ידם, כך שאין בידי לקבוע מה ניתן ללמוד מאותו פרסום לגבי פרטי הדברים שהיו בידיעת המבקשים באותו שלב. אוסיף כי לא נעלמה מעיני טענת המשיבים כי גרסת המבקשים ביחס לאופן בו הועברו המסמכים הרלבנטיים לידי אבו גאנם חאלד, אשר מסר לפי הטענה את המסמכים לידי המבקש 1, לא הוכחה ( שכן אבו גאנם חאלד לא התייצב במועד הדיון, וב"כ המבקשים ויתר על חקירתו של מחמד דעיס שהצהיר כי מסר את המסמכים לבנו של חאלד בפברואר 2020). אולם אין באמור כדי להוכיח פוזיטיבית מתי הגיעו מסמכי העסקה בין המשיבים לידי המבקש 1.
מכל מקום, גם אם תתקבל הטענה כי הבקשה הוגשה בעיכוב מסוים - ולוּ מן הטעם שניתן היה להגיש את הבקשה כנגד המשיב 1 כבר כאשר נודע כי בכוונתו למכור את המקרקעין ועוד בטרם נודעו כל פרטי העסקה הקונקרטית עם המשיב 2 - איני מוצאת לדחות את הבקשה מטעם זה בלבד. אזכיר לעניין זה כי לא בנקל ישלול בית משפט סעד זמני מבעל דין אך ורק בשל שיהוי, שעה שמתקיימות נסיבות נוספות התומכות במתן הצו ( ראו: רע"א 8513/02 KANGARO INDUSTRIES נ' שבו מכשירי כתיבה בע"מ, פסקה 9 (26.12.2002); ת"א ( מחוזי תל-אביב-יפו) 1982-12-09 כהן נ' יוסימוב (28.2.2010)), ובנסיבות העניין שלפניי, מקום בו שאר היסודות הנדרשים לצורך מתן הסעד זמני הוכחו ברף גבוה, ובנותני דעתי לנסיבות העניין בכללותן - ובכלל זאת גם לכך שלפחות בחלק משמעותי מהתקופה שחלפה הוטלו מגבלות רבות בשל התפשטות נגיף הקורונה; ולכך שדווקא בשל אותו פרסום מפברואר 2020 אליו הפנו המשיבים לא יכלו הם להניח כי המבקשים משלימים עם העסקה ביניהם - סבורה אני כי גם אם היה עיכוב מסוים בהגשת הבקשה, אין מקום לשלול את הסעד המבוקש בגין טענה זו.
10. לבסוף אתייחס לטענת המשיבים ביחס להתחייבות העצמית מטעם המבקשים. לבקשה אשר הוגשה תחילה צורפה התחייבות עצמית מטעם המבקש 1 בלבד. בהחלטה מיום 15.6.2020 קבעתי כי כתנאי להמשך עמידת הצו הארעי בתוקף יפקידו המבקשים עירבון, ערבות צד ג' וכן התחייבות עצמית מטעם כל אחד מן המבקשים. הערבויות הופקדו בהתאם להחלטה, וכן הוגשה התחייבות עצמית מטעם שישה מבקשים נוספים. המשיבים טענו בדיון לפניי כי משלא הוגשו התחייבויות עצמיות של כל אחד מן המבקשים, הרי שהצו פקע ויש לדחות את הבקשה; ב"כ המבקשים טען לעניין זה כי בפרק הזמן שעמד לרשותו לא עלה בידו להחתים את כל המבקשים על התחייבות עצמית. לעניין זה אציין כי ראוי היה שב"כ המבקשים יגיש בקשה למתן ארכה להגשת התחייבות עצמית מטעם כל המבקשים, ולא היה מקום להגשה חלקית מבלי שהוגשה בקשה או הודעה בעניין. יחד עם זאת, התוצאה לה מכוון ב"כ המשיבים בעניין זה אינה מידתית לטעמי, מקום בו הוכחו התנאים למתן הסעד הזמני, כמפורט לעיל, וכאשר הופקדו ערובות והופקדה התחייבות עצמית מטעם שבעה מן המבקשים - אשר לגב יהם וודאי התגבשה הזכאות לצו המניעה. בנסיבות אלו אני מוצאת לאפשר למבקשים להשלים את ההתחייבויות העצמיות החסרות, וזאת עד ליום 5.7.2020.
11. סיכומם של דברים - מכל הטעמים המפורטים לעיל, הגעתי כאמור למסקנה כי הכף נוטה לקבלת הבקשה, וזו מתקבלת אפוא, כך שהצו הארעי אשר ניתן בהחלטה מיום 15.6.2020, יוסיף לעמוד בעינו עד להכרעה בתובענה ( ויצוין כי די בענייננו במתן צו האוסר על דיספוזיציה במקרקעין, שהיא הבקשה העיקרית, ואיני מוצאת צורך להוסיף כי ייאסר על המשיבים לקיים מו"מ בקשר למקרקעין, כבקשתם של המבקשים).
יחד עם זאת, בנסיבות העניין סבורה אני כי יש להורות על הפקדה כספית נוספת, כתנאי להמשך עמידת הצו בתוקף עד להכרעה בתובענה, כך שסכום העירבון הכולל יעמוד על סך של 20,000 ש"ח. המבקשים ישלימו את סכום העירבון ( סכום נוסף של 14,000 ש"ח מעבר לעירבון שהופקד בהתאם להחלטה מיום 15.6.2020), עד ליום 5.7.2020.
המשיבים יישאו בהוצאות המבקשים בגין הבקשה דנן, בסך של 5,000 ש"ח.
המזכירות תמציא לצדדים עותק של ההחלטה ללא דיחוי.

ניתנה היום, ג' תמוז תש"פ, 25 יוני 2020, בהעדר הצדדים.