הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 3536-04-14

לפני
כבוד ה שופטת מרים קסלסי

תובע

י. בינרמן
ע"י ב"כ עוה"ד שי כהן

נגד

נתבע
המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול"
ע"י ב"כ עוה"ד ראובינוף ואח'

פסק דין

מבוא
בפניי תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים שארעה לתובע ביום 3.9.13, בעת שרכב על אופנוע והתנגש ברכב אחר. אין מחלוקת בשאלת החבות, אלא בשאלת הנזק בלבד.

בעת קרות התאונה היה התובע יליד 1992 חייל בשירות סדיר. הוא שימש כנהג מבצעי. חלק מהטיפול והבדיקות התבצעו במרפאות הצבא ובהמשך לאחר שחרורו במרפאת קופת החולים. כיום מתגורר התובע בחו"ל ומתפרנס שם כעצמאי (מנעולן).

בדיקות רפואיות וחוות דעת

ביום התאונה התובע פונה לבית החולים אולם שוחרר באותו היום. לפי תעודת חדר המיון נשברו כותרות שתי שיניים, נמצא חתך בסנטר שנתפר באלחוש מקומי ונחבש וכן נמצאו שפשופים, חתכים וחבלות יבשות בזרוע שמאל ובברך ימין.

ב-27.1.14 התלונן התובע כי הוא סובל מכאבים בקדמת שתי הברכיים ובעיקר השמאלית. נרשם כממצא בבדיקה: "אין מגבלה בטווח תנועת הברכיים או פרקי הירכיים אין נוזל או סימנים דלקתיים בברכיים"
ממצאי בדיקת הדימות הוזנו על ידי המרפאה הצבאית ביום 5.2.14 שם נרשם: "נזק פטלופמורלי בברך שמאל. שברים בצלעות" בצלעות 5,6,8 משמאל" הוא הוחזר לשירות הצבאי לאחר 4 גימלים (ימי מחלה בבית).

התביעה הוגשה ב-13.4.14. הצדדים מינו בהסכמה את פרופ' מושיוב אשר מסר חוות דעתו ביום 28.1.15 ולפיה, לא נותרה לתובע נכות אורתופדית צמיתה.

התביעה התנהלה בעצלתיים תוך שמותבים שונים מתרים פעם אחר פעם כי התביעה תימחק מחוסר מעש. ביום 14.9.16 נשלחה התראה, ביום 17.1.17 נמחקה התביעה ע"י כב' הרשמת יהלום. בקשה לביטול מחיקה נענתה, וביום 23.2.17 מונה ד"ר ברק לבחינת נכותו של התובע בתחום הפה והלסת.

לאחר שבעה חודשים הומצאה חוות דעתו של ד"ר ברק, לפיה בוצע ב שן 44 טיפול שורש במרפאה צבאית ואחרי השחרור בוצעו מבנה וכתר חרסינה במרפאת שיניים של קופ"ח מאוחדת. "כתר חרסינה יש להחליף כל 10 שנים" בעלות ממוצעת של 2,500 ₪. לגבי שן 37 שנפגעה רק במשטח האמייל, בוצע שיחזור הכותרת באמצעות חומר מרוכב, אותו קבע המומחה יש להחליף בממוצע "כל 5 שנים" בעלות של 450 ש"ח . עוד קבע ד"ר ברק כי שתי הצלקות שבסנטר בולטות במקצת ויש לייחס להן 2% נכות.

הצדדים הגישו תחשיבי נזק, מו"מ ביניהם לא צלח, וגם הצעת כב' הרשמת לפשרה נדחתה.
בין לבין, ביום29.5.17 עבר התובע בדיקת MRI לשתי הברכיים . ממצאי ברך ימין היו תקינים ואילו לגבי ברך שמאל נרשם: "נראה פס פתולוגי אורכי אופקי מרכזי בפריפריה של הגוף האחורי ובקרן האחורית, יכול להתאים לקרע אינטרינסי פריפרי שלא מגיע למשטחים מפרקיים או באבחנה מבדלת כלי דם". הרצועות נמצאו תקינות, הפיקה, גיד הפיקה כולם תקינים. כמו כן "לא נראה נוזל מוגבר משמעותי במפרך הברך"

בחודש מאי 2018 הועבר התיק למותב הנוכחי שהורה על הגשת תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לק"מ . גם כאן נדרשה התראה טרם ביצוע ההחלטה. כמו כן הסתבר כי התובע עבר להתגורר באופן קבוע בארה"ב ולפיכך נקבעו הדיונים בהתאם למועד ומשך ביקורו בארץ.

מטעם התובע העיד התובע עצמו. חבר ילדות ששמר עמו על קשר לא העיד משום שהוא גר בארה"ב (פרו' עמ' 7 ש' 11) ולכן נמשך תצהירו מתיק הראיות. הצדדים קיבלו את חוות הדעת של ד"ר ברק, אולם בחישובי הצדדים קיים פער של 987 ₪ בלבד שנובע מהשנה שבה החל החישוב של החלפת הכתר (2015 ולא 2013) ומגיל תוחלת החיים של גבר בישראל (80.7 ולא 82).

בנוגע לחוו"ד פרופ' מושיוב, לאחר שנשלחו שאלות הבהרה ונתקבלו תשובות, התובע עמד על חקירתו באשר סבר כי היה מקום לקבוע נכות אורטופדית צמיתה. לאחר שנחקר התובע על תצהירו, ולאחר שהמומחה נחקר על חוות דעתו, ביקש התובע לפסול חוות דעת המומחה, או למנות מומחה אחר. הנתבעת התנגדה והבקשה נדחתה על ידי.

הנכות האורתופדית
הצדדים חלוקים בשאלה האם ברך שמאל נפגעה בתאונה, בהינתן שלא דווח על כאבים בברך זו, אלא ארבעה חודשים מאוחר יותר, ונזכיר שמדובר בחייל בשירות קרבי. פרופ' מושיוב מסביר כי מנגנון התאונה אינו מתאים לקרע במיניסקוס ובכל מקרה הקרע שבברך שמאל אינו מגיע למשטחים המפרקיים והמניסקים תקינים. היות שב- 29.5.17 בוצעו שתי בדיקות MRI לכל אחת מהברכיים, בטעות שלח ב"כ התובע רק דיסק אחד למומחה, שבוע לפני הדיון נשלחו שני הדיסקים, בתחילה סבר פרופ' מושיוב כי מדובר באותה ברך, לקראת הדיון ביצע בדיקת פענוח נוספת בה הועלו הדיסקים על מחשב ביה"ח הדסה בתכנה מיוחדת, ובסיוע ד"ר אזרק מפענח הרנטגן אכן הובחן כי מדובר בשתי בדיקות שונות , אחת לכל ברך, אולם שתי הברכיים תקינות ולכן חוות הדעת של פרופ' מושיוב נותרה בעינה.

ב"כ התובע מתרעם על כך שהמומחה נעזר במומחה אחר מפענח רנטגן ושהפענוח האחרון (במ/1) הוצג לראשונה במועד ההוכחות. המומחה התרעם חזרה הכיצד נשלחו לו הדיסקים בשלב כה מאוחר, על אף שביקש זאת עוד ב-17.6.18. ולענין ההיעזרות במפענח רנטגן צודק ב"כ הנתבעת בטענתו כי אין בכך פסול, מדובר בבדיקה עודפת שניתן היה להתעלם ממנה, מה עוד, שאם היה מבקש המומחה לשלוח הדיסקים למומחה רנטגן, הדבר ממילא היה מאושר והתוצאה היתה זהה.

שנה וחודשיים אחרי התאונה, כשנבדק התובע על ידי פרופ' מושיוב התובע לא מתלונן על כאבים בברך שמאל, כי אם בברך ימין בלבד. מילא שלא התלונן על ברך שמאל בחדר המיון, כי אולי היה מבולבל והדבר טבעי (כך שאל ב"כ התובע את המומחה והוא הסכים עמו, פרו' עמ' 9 ש' 13) , אך מה התירוץ להיעדר תלונה בברך שמאל בפני המומחה?
טענת ב"כ התובע כאילו בזמן בדיקת התובע ב-23.11.14 לפיה המומחה לא בדק את שתי הברכיים פשוט אינה נכונה. ישנה בדיקה ומדידה של שתי הרגליים ושתי הברכיים (עמ' 2 בחוו"ד).

לא מצאתי נימוקים מספיקים ומספקים בטיעוני ב"כ התובע שיגרמו לכך שאפסול את חוות דעתו של המומחה, ובוודאי, שלאחר עדותו של התובע, לא היה כל מקום לסבור כי אי מינוי מומחה אחר יהווה עיוות דין כלפי התובע. נזקיו מזעריים, ומכל מקום כשל מלהוכיח אחרת.

לפיכך אני מאשרת את קביעת מומחה ביהמ"ש וקובעת כי לא קיימת נכות אורתופדית צמיתה בברכו השמאלית של התובע, ואף אם מומחה אחר יסבור אחרת, התובע כשל מלהוכיח את הקשר הסיבתי בין פגיעה כלשהיא בברך שמאל לבין התאונה.
אקדים את המאוחר ואוסיף כי התובע כשל מלהוכיח גריעה מכושר השתכרותו, ולכן המחלוקת הרפואית שולית בעיניי.

יוצא מכאן שנכותו הרפואית של התובע היא 2% בלבד בגין הצלקת.

גריעת כושר השתכרות
הצלקת שנותרה לתובע ואשר הקנתה לו 2% נכות רפואית אינה פוגעת ביכולת השתכרותו של התובע. טענת התובע כי היא פגעה במראהו החיצוני ובבטחון העצמי שלו, היא אמרה בעלמא של בעל דין המבקש להאדיר את נזקיו, והיות שמדובר במנעולן ולא בדוגמן, נכות זו רלוונטית לחישוב ראש הנזק של כאב וסבל בלבד. יש עוד לציין כי מדובר בצלקת מתחת לסנטר ולתובע זקן אם כי באזור הצלקת לא גדל זקן (פרו' עמ' 3 ש' 32).

קביעתה של הנכות התפקודית נעשית על בסיס מכלול שיקולים "שיש בהם כדי להשליך על תפקודו ועל השתכרותו וכושר השתכרותו של הנפגע בנסיבותיו הפרטניות, כגון גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עיסוקו לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עיסוקו במומו, הגריעה בפועל בהשתכרות בעקבות התאונה" (ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (11.1.2015); ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (25.7.2010)).

התובע הצהיר כי הוא עובד בשנים האחרונות כמנעולן בארה"ב, הוא אינו שכיר כי אם עצמאי. כל מה שצירף להוכחת הפסדיו היו דוחות אקסל שערך מאן דהוא בארה"ב בחברה שלה סיפק שירותים. ממסמך זה שהנתבעת התנגדה לקבילותו לא ניתן ללמוד דבר אודות הכנסתו נטו של התובע. במצב דברים זה, גם אם היה בא כוח התובע מצליח להוכיח נכות אורטופדית צמיתה כלשהי ועד 10% לה הוא טוען בסיכומיו , לא היה זוכה התובע בפיצוי בגין גריעת כושר השתכרותו, לא לעבר ולא לעתיד.

עדות התובע היא עדות יחידה של בעל דין ולא מצאתי ביתר הראיות כל תמיכה לכך שפגיעתו הגופנית הביאה או תביא לירידה תפקודית כלשהי. ולכן אני דוחה את תביעתו בגין ראש נזק זה.

הוצאות רפואיות ואחרות לעבר
התובע המציא קבלה על סך 1,551 ₪ בגין טיפול השיניים שקיבל בקופ"ח מאוחדת ולכן יש להשיב לו סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.5.15 ועד התשלום בפועל. התובע לא הוכיח שהוציא הוצאות נוספות כלשהן. הוא לא נוטל ולא נטל תרופות (פרו' עמ' 7 ש' 18) , טיפולים ראשונים שקיבל היו בזמן שירותו הצבאי ולכן אני מניחה שאפילו הוצאות נסיעה לא היו לו.

הוצאות רפואיות לעתיד
כאמור בחוו"ד ד"ר ברק בכל 5 שנים עשוי התובע לשלם סך של 450 ₪ בגין הטיפול בשן 37 ובכל 10 שנים סך של 2,500 ₪ בגין החלפת כתר חרסינה בשן 44 . ב"כ הצדדים חישב כל אחד את הסכומים המהוונים המגיעים לתובע. אני מאמצת את חישובו של ב"כ הנתבעת, באשר תחילת החישוב בנוגע למועדי החלפת כתר החרסינה בפעם הראשונה הוא בשנת 2025 ולא 2023. וגם תוחלת חייו של גבר ממוצע בישראל אינה 82 כי אם 80.9. בנוסף, לא הוכיח התובע כי ב-2018 טיפל בשנית בשן 37 על אף שחלפו 5 שנים, אולם ב"כ הנתבעת מחל על כך בחישוביו, ולכן אעשה זאת אף אני. לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 8,562 ₪ .
הוצאות רפואיות אחרות לא צפויות לתובע, וככל שישוב לישראל ממילא יכוסו על ידי קופת החולים בהתאם לחוק בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994.

כאב וסבל
משאימצתי את חוות הדעת של מומחי בית המשפט עולה כי לתובע נכות צמיתה של 2% בלבד בגין הצלקות. לפי החישוב מגיע לתובע סך של 3,852 ₪ ובעיגול כלפי מעלה 4,000 ₪. לא מצאתי לנכון בנסיבות המקרה להשתמש בסמכותי ולפסוק לתובע את תקרת הסכום שוות ערך ל-10% נכות.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד
התובע לא הוכיח שנעזר במאן דהוא סמוך לאחר התאונה ובוודאי שלא הוכח מאמץ יוצא דופן וחריג מעבר למקובל בין בני משפחה, גם אם לא שילם עבורה.
נכותו הזניחה והשולית שלא גרמה לגריעת כושר השתכרותו, גם לא תגרום לו לשכור עזרה כלשהי במהלך חייו, ולכן איני פוסקת כל סכום בהקשר לראש נזק זה.

ניידות לעבר ועתיד
גם ראש נזק זה שהתובע העמידו על 20,000 ₪ לא הוכח, ובנסיבות נכותו הזעירה של התובע , לא ניתן לשער כי התובע יתקשה בניידותו. גם לו היתה מוכרת נכות אורתופדית צמיתה בשיעור של 10% שקיווה לה התובע בשל כאבים בברך שמאל , לא היה נפסק כל סכום בגין ראש נזק זה. התובע נוהג בעצמו, אפילו במילואים, טס מארה"ב לישראל ואין מקום לפסוק סכום גלובאלי ללא שמץ של בסיס ראייתי לקשיי ניידות.

קיזוז הוצאות שכר טרחת המומחה
בהעדר נכות אורתופדית צמיתה, הנתבעת מבקשת לקזז מסכום הפיצוי את הסכום ששילמה לפרופ' מושיוב בגין חוות דעתו. התובע בתשובתו טוען כי די בנכות הזמנית שנקבעה כדי לפטור אותו מכך. איני מקבלת טענה זו, בהינתן ששוחרר מבית החולים באותו היום ושהה בביתו 5 או שבעה ימים, בעת שהיה חייל בשירות סדיר, היה ברור מלכתחילה ששום נכות זמנית באותה תקופה לא היתה מניבה פיצוי כספי, לפיכך אין הנתבעת צריכה לשאת בתשלום הוצאות המומחה ועל התובע להשיב לה סך של 4,000 ₪.

לסיכום
אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובע בסכומים הבאים:
כאב וסבל 4,000 ₪
הוצאות רפואיות לעבר (כתר בשן 44) 1,551 ₪
בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד היום 106 ₪
הוצאות רפואיות לעתיד בקשר עם השיניים 8,560 ₪
ניכוי הוצאות חוו"ד האורטופד ששילמה הנתבעת (4,000 ₪ )
ניכוי הוצאות משפט שנפסקו לחובת התובע (2,000 ₪)
סה"כ 8,220 ₪ (בעיגול כלפי מעלה) .
סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

בנוסף אני מחייבת את הנתבעת בתשלום יתרת אגרת ביהמ"ש ובהחזר תשלום האגרה החלקי שנשא בו התובע. כמו כן אני מחייבת את הנתבעת בתשלום שכר טרחת עורך הדין בשיעור של 13% בתוספת מע"מ.

אני דוחה טענת הנתבעת כי על התובע לשאת ביתרת תשלום האגרה, משום שהתובע סירב להצעת הפשרה שהוצעה לו. אין חובה לקבל את הצעות הפשרה שהוצעו במהלך ההליך המשפטי, ולו רצתה הנתבעת להסיר מעליה את חרב האגרה, הרי שהיה עליה להפקיד את סכום הפשרה בקופת בית המשפט או לשלם לתובע סכום שאינו שנוי במחלוקת מבחינתה.

ניתן היום, י"ד שבט תש"פ, 09 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.