הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 34298-10-18

בפני
כבוד ה שופט אוהד גורדון

התובע

איתמר בן גביר

נגד

הנתבעת (המבקשת)
נעמי ויינד

החלטה

לפני בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף. לאחר בחינה, מצאתי לקבל את הבקשה אך בחלקה, כפי שיפורט עתה:
רקע
בכתב התביעה, כך בתמצית, טען התובע כי הנתבעת, שהיא בעלת משרד להשכרה, סירבה להשכירו לתובע בשל הפליה פסולה שמקורה בהשקפתו הפוליטית והשתייכותו המפלגתית. בפרק העובדות נטען כי בעקבות פרסום של שוכר קודם של המשרד, בחן התובע את המשרד ושוחח עם הנתבעת שיחת טלפון. בשיחה זו, כך מתואר בכתב התביעה, מסר התובע שהוא מבקש לשכור את המשרד לשנתיים וכי מקובלות עליו הוראות החוזה של השוכר הקודם, והנתבעת הסכימה לכך. עוד שוחחו על התשלום, התובע ביקש הפחתה במחיר " תוך שהדגיש כי בכל מקרה ההשכרה לא תלויה במחיר" והתובעת מסרה שתבחן זאת "אולם היה ברור כי הצדדים מסכימים להתקשר ביניהם". לקראת סיום השיחה שאלה הנתבעת לשמו של התובע, וכשמסר אותו "החלה לפתע הנתבעת לחזור בה מההסכמה להשכרת המשרד". לשאלת התובע, הודתה שיש לכך קשר לדעותיו הפוליטיות וביקשה שהות לחשוב על העניין, שאז התובע "כיבד את בקשת התובעת לחשוב בעניין" אך הביע פליאה. כעבור מספר שעות התקשרה הנתבעת לתובע ומסרה לו שהיא חוזרת בה מהסכמתה להשכרת המשרד.
בפרק המשפטי של כתב התביעה הוצגו עילות בשלושה ערוצים : האחד לפי דיני החוזים (של חוסר תום לב במו"מ בטענה לחזרה מהסכמה לחתום על הסכם ללא סיבה חוקית), השני של הפליה בניגוד לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ומקומות ציבוריים, התשס"א-2000 (להלן "חוק איסור הפליה"), והשלישי לפי דיני הנזיקין (טענות להתקיימות עוולות הרשלנות, הפרת חובה חקוקה ותרמית).

הבקשה לסילוק על הסף
הנתבעת טענה בבקשתה , כך בתמצית, כי חוק איסור הפליה לא חל על משכירה פרטי ת, וכי העילות הנזיקיות לא מתקיימות. לגבי העילות החוזיות טענה כי לא נוהל מו"מ בין הצדדים ולא נכרת ביניהם הסכם, משדובר בשיחת היכרות בלבד והיא לא התחייבה או גיבשה החלטה להשכיר את המשרד לתובע. נטען שלא נפל כל פגם במעשיה, ולראיה שהודיעה לתובע את עמדתה בחלוף מספר שעות. עוד טענה ששמורה לה האפשרות להחליט כאדם פרטי עם מי להתקשר, כי זהות השוכר היא פרט מהותי למשכיר וכי התובע לא חשף בפניה את זהותו אלא בשלבים מאוחרים של השיחה.
התובע טען בתגובה לחריגות הסעד של סילוק על הסף, וכי יש מחלוקת האם הנתבעת היא אדם פרטי המחזיק בנכס בודד או בעלת נכסים או מניות בחברות המחזיקות משרדים. עוד טען כי חוק איסור הפליה חל גם על אדם פרטי המציע משרד להשכרה לכלל הציבור. עוד טען שהתביעה כוללת גם עילה חוזית בנוגע למו"מ שנוהל, וכי הנתבעת לא צרפה תצהיר לבקשתה.
הנתבעת הגיבה לתגובה, מחתה על הגשת תביעה נגדה בעקבות שיחה של דקות ספורות וטענה שאף על פי כתב התביעה לא גובשו פרטי העסקה. היא עמדה על כך שרק בתגובתו לבקשתה טען התובע לראשונה שאינה מחזיק פרטי במשרד, טענה שבבקשה לסילוק על הסף המבוססת על טענות משפטיות להעדר עילה אין חובה לצרף תצהיר, וחזרה על יתר טענותיה.
בדיון מיום 6.1.20 אפשרתי לצדדים להשלים טענות.

דיון
לאחר שקילה, החלטתי לקבל את הבקשה בחלקה. בפתח הדברים אציין, כי אין ממש בטענת התובע לפיה אין להיזקק לבקשה משלא צורף לה תצהיר. הלכה פסוקה היא, כי מקום בו מתבקש סילוק על הסף בהעדר עילת תביעה, היות שהדיון בבקשה מעין זו מבוסס על הנחה לפיה עובדות כתב התביעה יוכחו, אין צורך לתמוך את הבקשה בתצהיר:
"הדיון בבקשה למחיקה על הסף מחמת העדר עילה הוא דיון משפטי המתמקד בבחינת כתב התביעה, הא ותו לא. אין צורך לצרף תצהיר לבקשה כאמור, שכן בית המשפט אינו מברר את אמיתות העובדות אלא יוצא מתוך הנחה שהתובע יצליח להוכיח את כל העובדות להן טען" (ע"א 154/04 הרב אמנון יצחק נ' נוימן (13.2.05)).
מכאן לבקשה עצמה. כידוע, סילוק על הסף הוא אמצעי הננקט בזהירות רבה, נוכח פגיעתו בזכות הגישה לערכאות. בקשה בנושא תתקבל " במקרים בהם ניכר כי אין כל אפשרות, ולו קלושה, כי התובע יזכה בתביעתו" (רע"א 3910/19 ש.ח. פארק נ' עיריית מעלות (10.7.19)). עם זאת אין מדובר בסמכות ריקה מתוכן, ובמקרים המתאימים ראוי למנוע התדיינות מיותרת. כך גם כאשר הטענה היא להעדר עילה משפטית:
"כאשר כבר בשלב המוקדם מתברר, כי גם אם יצליח התובע להוכיח את כל העובדות, המועלות על-ידיו בתביעתו, הוא לא יהיה זכאי לסעד המבוקש על-ידיו - כי אז אין טעם ואין תועלת להטריד את הצד שכנגד בשמיעת ראיות ובקיום דיונים ממושכים, כאשר התוצאה ממילא חייבת להיות דחיית התביעה, ואין נפקא מינה, אם תוצאה כזו מתחייבת על רקע עובדתי או על בסיס מצב משפטי. משום כך, כאשר העדר עילה נעוץ במצב משפטי גרידא - בהנחה כי הצד העובדתי אינו שנוי במחלוקת - כי אז גם שאלות משפטיות ניתן לברר ולהכריע בהן בשלב מוקדם של הדיון, ובלבד שתינתן לבעלי הדין שעת כושר נאותה להשמיע דבריהם לליבון הסוגיה המשפטית.
שונה המצב, אם הבעיה המשפטית יש לה פנים לכאן ולכאן ופתרונה אינו קל, כי אז יש ולא ראוי לחתוך הדין במסגרת בקשה למחיקה על הסף" (ע"א 796/08 אוחנה נ' אברהם (2.11.83).
יישום קווים מנחים אלה על העניין שלפניי מחייב לקבל את הבקשה בנוגע לחלק מעילות התביעה, ולדחותה בנוגע ליתר.

העילות שיש למחוק על הסף
כך, ראשית, העילה לפי חוק איסור הפליה , שהוצגה בכתב התביעה בתור העילה המרכזית (פיסקה 21).
כידוע, הכרעה בבקשה לסילוק על הסף נשענת על הנטען בכתב התביעה. התובע טען שם כי "הנתבעת היא בעלת משרד להשכרה...שסירבה להשכיר את המשרד שבבעלותה לתובע רק בשל השקפתו הפוליטית..." (פיסקה 3).
סיטואציה מעין זו אינה נכנסת לגדרי חוק איסור הפליה. כך הובהר לאחרונה בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 10011/17 מי-טל הנדסה ושירותים נ' סלמאן ואח' (19.8.19). באותה פרשה חייב בית המשפט חברה קבלנית, שבנתה דירות על מקרקעי המדינה וסירבה למכרן לרוכשים ממוצא ערבי , בפיצוי הרוכשים. מפסק הדין עולה, כי חוק איסור הפליה לא יחול על אנשים פרטיים המבצעים עסקאות של מכר או השכרה של נכס מקרקעין :
השופט מזוז קבע בפסק דינו בעניין מי-טל כי חוק איסור הפליה חל גם על שיווק דירות, אך חזר והדגיש כי הוא לא יחול על עסקה שמבצע אדם פרטי. זאת, בשל הפגיעה המופרזת שיש בכך בזכותו של הפרט לקניין ובחופש ההתקשרות שלו:
"אין גם כל הצדקה עניינית להחריג דווקא דירות הנמכרות על ידי חברה קבלנית מתחולתו של החוק, אלא להפך. יש הצדקות חזקות להכללתן, כפי שפורט לעיל. יודגש שוב כי אין מדובר בהחלת איסור הפליה על אדם שעה שהוא מבקש למכור או להשכיר את דירתו הפרטית. מדובר על עוסקים, ובמקרה הנדון מדובר על חברה קבלנית אשר משווקת דירות לציבור הרחב. אין לה כל אינטרס לגיטימי להפלות כשם שאין אינטרס לגיטימי כזה לכל מוכר מוצר אחר, או לספק שירותים או לגורם המפעיל מקום ציבורי - שעל כולם אוסר החוק להפלות" (ההדגשה הוספה) .
"האינטרסים העומדים כנגד איסור ההפליה במכירת מוצרים הם חופש ההתקשרות וזכות הקניין העומדים למוכר. חוק איסור הפליה איזן בין האינטרסים הללו בכך שהגביל את תחולתו למכירת מוצר במסגרת עסקית, להבדיל ממכירה פרטית" (ההדגשות במקור)
"אני סבור כי חוק איסור הפליה חל על שיווק דירות על ידי מי שעיסוקו בכך, להבדיל ממכירה פרטית..."

(פיסקאות 10, 43 לפסק דינו של השופט מזוז . ראו בנוסף ההתייחסות בפיסקה 41 להצעות חוק שביקשו להחיל את איסור ההפליה על משכירים פרטיים ונדחו, בשל התנגדות הממשלה לפגיעה מופרזת בזכות הקניין וחופש ההתקשרות כמצוטט שם).
השופט שטיין קבע בעניין מי-טל כי חוק איסור הפליה אינו חל כלל על עסקאות במקרקעין, בין אם הן מבוצעות בידי אדם פרטי או אחרת. זאת, בהיסמך בין היתר על דברי ההסבר לחוק בהם צוין כי "האיסור אינו חל על מקרקעין". נקבע שיש לפרש את החוק בהתאם לכוונת המחוקק ולהימנע מהכללת עסקאות במקרקעין, לרבות השכרה, בגדרי החוק (פיסקאות 5-6 ו-11 לפסק דינו של השופט שטיין ). למרות זאת, הגיע השופט שטיין לתוצאה זהה במקרה שנדון שם, מכוחו של ה משפט המנהלי והעובדה שההפליה שם נגעה לדירות שנבנו על מקרקעי המדינה.
השופט הנדל מצא טעם בשתי העמדות, והצטרף לתוצאה.
מפסק הדין בעניין מי-טל עולה אפוא קונצנזוס, כי חוק איסור הפליה אינו חל על אנשים פרטיים, המוכרים או משכירים נכס מקרקעין שלהם. מכאן, שגם אם יצליח התובע להוכיח את שנטען על ידו בכתב התביעה, לא יוכל לקבל סעד לפי חוק איסור הפליה. בנסיבות אלה יש למחוק את עילות התביעה המסתמכות על חוק זה, וזאת לפי תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.
בתגובתו לבקשה העלה התובע לראשונה טענות לפיה הנתבעת מחזיקה מספר נכסים, ורמז כי יש לה מניות בחברה העוסקת בהשכרת נכסים. כך, בניסיון לטעון כי מדובר בהשכרה במסגרת עסקית, ולא במסגרת פרטית.
זאת לא ניתן לקבל. הדבר לא נטען בכתב התביעה בו, כמצוטט לעיל, הוצגה הנתבעת כאדם פרטי המחזיק במשרד להשכרה. הטענות החדשות אינן, אפוא, חלק מיריעת המחלוקת ומן הבסיס העובדתי להכרעה בבקשה לסילוק על הסף. למעלה מן הצורך אוסיף כי מדברי התובע בישיבת קדם המשפט עלה שאין בידו עובדות מוצקות בנושא (למשל "אם הגברת תעלה על הדוכן היא תוכל להוכיח אם זה עיסוק שלה, באיזה היקף איני יודע... לא צריך אפילו דיון חברתי יכולה להשיב אם לגברת יש מספר נכסים ועושה איתם עסקים" – פ/3 – וראו תגובת ב"כ הנתבעת שם ובפ/4 לפיה מדובר בנכס יח יד, הנתבעת היא פנסיונרית שאינה מחזיקה בחברה עסקית, ומקצועה בפסיכולוגיה).
גם את עוולת התרמית יש למחוק על הסף. עוולה זו הוגדרה בסעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] כעוסקת ב"הצג כוזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו".
העובדות הנטענות בכתב התביעה, אף אם תוכחנה, אינן מציגות היצג כוזב מצד הנתבעת שנועד להניע את התובע לפעולה כלשהיא . התובע עצמו מאשר כי במהלך שלבי השיחה הטלפונית בהם לטענתו ניהלה עמו הנתבעת מו"מ היא לא הייתה מודעת לזהותו, ומשלמדה עליה ביקשה מיד שהות לחשוב. תיאוריו אינם מעלים אפוא מעשה תרמית מצד הנתבעת.
בנוסף, אחד היסודות הנדרשים לביסוס העוולה הנדונה הם כי התובע טעה על יסוד ההיצג הכוזב ופעל בהסתמך על טעותו (ע"א 614/84 ספיר נ' אשד פיסקה 10 (9.4.87)). גם רכיב זה אינו עולה מהעובדות הנטענות.
לכן, התובע לא יוכל לזכות בסעד לפי עוולת התרמית גם אם יוכיח את הנטען על ידו, ויש למחקה.

העילות שאין לסלקן על הסף
שונים פני הדברים בנוגע ליתר העילות הנזיקיות שהן עוולות מסגרת בדיני הנזיקין, ולעילות מדיני החוזים. אמנם, המשימה העומדת בפני התובע בהקשר זה אינה פשוטה. כך ראשית במישור העובדתי, משהנתבעת הכחישה בכתב ההגנה כי נוהל מו"מ וגובש הסכם, או כי סירובה להשכיר את המשרד לתובע נבע מהפליה פסולה. היא טענה שסירובה נבע מאלמנטים שפורטו שם ונוגעים בין היתר לתדמיתו של התובע, וכי זהות השוכר היא נתון מהותי למשכיר.
נוכח עמדת הנתבעת, התובע יידרש להוכיח שנוהל משא-ומתן לכריתת חוזה במשמעותו המשפטית, או את טענתו שנכרת הסכם או שהתובעת פעלה ברשלנות ותוך הפרת חובה חוקית שמקורה בזכות לשוויון - הכרעות, שבסיסן בשאלה מה נאמר וסוכם בפועל בין הצדדים, ומאילו טעמים פעלה הנתבעת. אני ער גם לסימני השאלה העולים מהאופן בו נוסחו הטענות הרלבנטיות בכתב התביעה, למשל בטיעון כי "היה ברור כי הצדדים מסכימים להתקשר ביניהם", או באופן בו הוצג הסירוב להשכרה בשל דעות פוליטיות: בדרך של שאלה לנתבעת "האם יש לכך קשר לדעותיו הפוליטיות" לה כנטען השיבה הנתבעת בחיוב.
אלא, שהצורך בבירור עובדתי אינו טעם לדחייה על הסף, ולעת הזו יש להיסמך על טענות התובע כי נוהל משא-ומתן וגובשו הסכמות, מהן חזרה בה הנתבעת שלא כדין .
זאת ועוד, לאחר שיבוררו טעמי הסירוב יידרש התובע לבסס את טיעונו המשפטי כי הם פוגעים בשוויון באופן העולה כדי הפליה אסורה, וכי מדובר בהתנהלות רשלנית או כזו שאינה הולמת את חובת תום הלב בניהול משא-ומתן (פיסקה 16 לכתב התביעה). גם כאן מדובר במשימה מורכבת, ולעניין זה ראו טענות הנתבעת בבקשה לסילוק על הסף בדבר חירות ההתקשרות של אדם פרטי, חשיבות זהות השוכר עבור משכיר נכס, והטענה כי התובע נמנע מלגלות את זהותו במועד (פיסקאות 12-14 לבקשה לסילוק על הסף והפסיקה המובאת שם).
אלא, שהמצב המשפטי בסוגיות אלה אינו מקים מחסום שדי בו כדי לסלק תביעה על הסף. להמחשה, ראו את הסקירה ברע"א 8821/09 פרוז'אנסקי נ' חברת לילה טוב פיסקאות 17-19 (16.11.11), של "חלחול" נורמות השוויון אל המשפט הפרטי בדגש על דיני החוזים. לצד זה, יש לתת את הדעת להצגה שם של דעות התומכות בסיוגן של הנורמות האמורות במשפט הפרטי, ולקביעה של בית המשפט העליון כי "ערך השוויון במשפט הפרטי אינו ערך יסוד. נהפוך הוא, בספרה הפרטית החירות היא הכלל, ועקרון השוויון הוא החריג לו, חריג המוחל בדרך כלל כאשר קיים פער משמעותי בין הצדדים או כאשר לאחד הצדדים מעמד מעין ציבורי".
כל אלה מציבים קשיים בדרכו של התובע, אך איני סבור שדי בהם לחסום את דרכו מבירור תביעתו. כך בשים לב למובאה שהובאה לעיל מעניין אוחנה, בה נקבע כי "אם הבעיה המשפטית יש לה פנים לכאן ולכאן ופתרונה אינו קל, כי אז יש ולא ראוי לחתוך הדין במסגרת בקשה למחיקה על הסף".

הכרעה ומתווה להמשך
אני מורה על סילוק התביעה על הסף ככל שהיא נוגעת לעילות לפי חוק איסור הפליה, ולעוולת התרמית. אני דוחה את הבקשה בנוגע ליתר עילות התביעה.
הגם שהעילה המרכזית לפי כתב התביעה סולקה, בנסיבות העניין אני מוצא להותיר את שאלת הוצאות הדיון בבקשה זו לפסק הדין בתובענה.
תצהירי עדות ראשית של התובע יוגשו עד 23.3.20. תצהירי עדות ראשית של הנתבעת יוגשו עד 23.5.20.
לתצהיריהם יצרפו הצדדים העתקים של כל מסמך שהם מבקשים להיסמך עליו, וכן חוות דעת או תעודות עובד ציבור אם הם מבקשים להגישן. מסמך שיצורף יתקבל כראיה אלא אם תוצג התנגדות בכתב לקבילותו בתוך 14 ימים ממועד הגשתו.
בקשות להעדת עדים ללא תצהיר תוגשנה עד לאותו מועד, תוך פירוט פרטי העד, רלבנטיות עדותו והסיבה בשלה לא ניתן להגיש עדותו בתצהיר כולל המאמצים שנעשו בנושא, ותגובת הצד שכנגד.
במקביל להגשתם למערכת "נט המשפט" יגישו הצדדים עותקי נייר של תצהיריהם למזכירות בית המשפט, עם הנחיה להעבירם ללשכתי. תצהיר שלא יוגש באופן זה לא יתקבל.
ישיבת הוכחות תערך ביום 27.12.20 בשעות 9:00-13:00. ריחוק המועד נובע מעומס היומן. כל צד יזמן את מצהיריו ויערך לסכם בעל-פה.
המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו טבת תש"פ, 23 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.