הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 32997-04-14

לפני
כבוד ה שופט מוחמד חאג' יחיא

התובעים

  1. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
  2. שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ
  3. אלזרו דלאל
  4. אבי אגוז

5.הראל חברה לביטוח בע"מ

נגד

הנתבעים

  1. פואז גבן
  2. אבי אגוז
  3. איילון חברה לביטוח בע"מ
  4. גבן פאוזי
  5. מנורה חברה לביטוח בע"מ

הצדדים השלישיים 1. פואז גבן
2. פאוזי גבן
3. עלי סבאח
4. מנורה חברה לביטוח בע"מ

באי-כוח הצדדים
עו"ד סאוסן חיאט באת-כוח מנורה חברה לביטוח בע"מ (בתביעה 19148-04-14)
עו"ד הייתם אבו דיבה בא-כוח פואז גבן
עו"ד טארק ספדי בא-כוח פאוזי גבן
עו"ד ידעי אביתר בא-כוח שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ
עו"ד גיא לי בן עמי בא-כוח אבי אגוז
עו"ד עלא מראר בא-כוח אלזרו דלאל
עו"ד הילה מזרחי בא-כוח איילון חברה לביטוח בע"מ
עו"ד הראל חסון בא-כוח מנורה חברה לביטוח בע"מ (תביעה 46705-04-14)
עו"ד גיא לי בן עמי בא-כוח הראל חברה לביטוח בע"מ
עו"ד וסים ג'בארה בא-כוח עלי סבאח

פ ס ק ד י ן

פ ס ק ד י ן

כללי

עסקינן בחמש תביעות כספיות, שעניינן בעיקר נזקי רכוש שנגרמו למספר רכבים, עקב תאונת דרכים שאירעה ביום 15.9.2013 בכביש מספר 1, מכיוון ירושלים לכיוון תל-אביב, סמוך למחלף שמוביל לכביש גהה (להלן: "התאונה"). בתאונה זו היו מעורבים ארבעה כלי רכב:

רכב משאית (להלן: "המשאית") שבבעלות הנתבע מר פ' גבן (להלן: " פואז" ו-"המבוטח") והיה נהוג על-ידי נכדו, שגם הוא נתבע בהליך, מר פ' גבן (להלן: " פאוזי"). במועד הרלבנטי לתאונה, המשאית הייתה מבוטחת אצל התובעת, מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מנורה" או "המבטחת") והנתבע (בהודעת צד שלישי) מר ע' סבאח (להלן: " סוכן הביטוח" או "הסוכן") היה סוכן הביטוח אצלו ביטח פואז את המשאית.

רכב מונית שהיה נהוג על-ידי בעליו מר א' אגוז (להלן: " אבי") - (להלן: "המונית"). במועד הרלבנטי לתאונה, המונית הייתה מבוטחת אצל הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הראל").

רכב מסוג שברולט (להלן: "השברולט") שבבעלות גב' ד' אלזרו (להלן: " דלאל") והיה נהוג על-ידי מר מ' אלזרו (להלן: " מוחמד").

רכב מסוג טויוטה (להלן: "הטויוטה") שבבעלות מר א' שורק (להלן: " אייל"). במועד הרלבנטי לתובענה הרכב היה מבוטח אצל איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "איילון").

עקב התאונה הוגשו חמש תביעות בבתי משפט שונים. ביום 16.12.2014 הורה נשיא בית המשפט העליון (בדימ'), כבוד השופט א' גרוניס, על איחוד הדיון בכל התביעות, עם ההליך שמתנהל בבית משפט השלום בירושלים.

בתביעה 19148-04-14 עותרת מנורה לחייב את פואז להשיב לה תגמולי הביטוח ששילמה לו עקב התאונה בגין הנזק שנגרם למשאית (אשר כאמור, מבוטחת אצלה), שכן לדידה, תקבולי ביטוח אלה שולמו לו בטעות לאחר שנוכחה כי אין כיסוי ביטוחי שחל על נסיבות התאונה, בשל כך שגיל נהג המשאית היה פחות מ-24 (להלן גם: " נהג צעיר"), זאת בניגוד לתניה שבפוליסת הביטוח לפיה רשאי לנהוג ברכב, נהג אשר גילו מעל 24. מנורה העמידה את תביעתה על סך 73,895 ₪.

בתביעה 24891-04-14 עותרת חברת שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ (להלן: "שפיר") מאבי, פיצוי בגין נזק שנגרם למעקה הבטיחות בכביש, זאת לאחר שנפגע על-ידי המונית. נהג המונית (אבי) בתורו, הגיש הודעת צד שלישי נגד פאוזי (נהג המשאית) שכן לטענתו המשאית סטתה ממסלולה, פגעה במונית והביאה אותה לפגוע במעקה הבטיחות השמאלי של הכביש.

פאוזי הגיש הודעה לצדדים רביעיים (בפועל הוכתרה הודעה לצדדים שלישיים) נגד פואז (בעל המשאית), נגד מנורה ונגד סוכן הביטוח. פאוזי טוען בין השאר, כי הסוכן התרשל בביצוע הפוליסה ולא פעל לפי הוראת סבו פואז לדאוג לכך שהפוליסה תחול גם על מי שגילו מתחת ל-24. לטענתו, קיים כיסוי ביטוחי ובכל מקרה יש להטיל את החבות על מנורה, על סוכן הביטוח או על פואז. הסוכן בתורו טוען מנגד, בין השאר, כי רכש את פוליסת הביטוח זאת לפי דרישתו של פואז אשר היה מודע למגבלת הגיל. מנורה מצטרפת לעמדת הסוכן וטוענת כי אין כל מקום להטיל עליה חבות בניגוד לתנאי הפוליסה.

כעולה מהתיק, גם פואז הגיש הודעות צדדים שלישיים, בכל התיקים שבהם הוא נתבע, נגד סוכן הביטוח ונגד מנורה כשפיו טענה בדבר קיומו של כיסוי ביט וחי וכי ביקש בשעתו מסוכן הביטוח שהפוליסה תכלול כיסוי ביטוחי עבור נהג צעיר.

שפיר העמידה את תביעתה על סך 5,048 ₪.

בתביעה 32997-04-14 עותרת דלאל לפסיקת פיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב השברולט זאת לאחר שנפגע מאחור על-ידי רכב הטויוטה. התביעה הוגשה נגד איילון (המבטחת של רכב הטויוטה) וזו הגישה הודעת צד שלישי נגד פאוזי, שכן לטענתה, המשאית פגעה תחילה ברכב הטויוטה מאחור והדפה אותו אל עבר רכב השברולט. כאמור, הן פואז הן פאוזי הגישו הודעות צדדים שלישיים או רביעיים בהליכים שנגדם כאמור. דלאל העמידה את תביעתה על סך 6,283 ₪.

בתביעה 46705-04-14 עותר נהג המונית (אבי) לחייב את פאוזי, את פואז ו את מנורה, בגין נזקיו הממוניים שנגרמו לו עקב התאונה והשבתת המונית מעבודה. גם כאן, במסגרת התיק המאוחד, הסב ונכדו (פואז ופאוזי) הגישו הודעות צדדים שלישיים או רביעיים . אבי העמיד את תביעתו האישית, על סך 18,597 ₪. ביחס לתביעה זו, יש לציין, כי קיים פסק דין בהעדר הגנה , נגד פואז, מיום 14.12.2014 (כבוד הרשם א' ביטון מבית משפט השלום בתל-אביב - יפו). אמנם פסק דין זה לא בוטל פורמאלית, אך כאמור הצדדים התייצבו לדיונים לפניי כדי לדון במכלול המחלוקות ואבי גם העיד במשפט , ומכאן, למען הסדר הטוב, מובהר שפסק דין זה הוא חלף פסק הדין האמור.

בתביעה 57812-06-14 עותרת הראל (המבטחת של המונית) לחייב את פאוזי בגין הנזקים שנגרמו לרכב המונית. פאוזי בתורו הגיש כאמור הודעת צדדים שלישיים, נגד פואז (בעל המשאית), מנורה ונגד סוכן הביטוח. גם כאן, במסגרת התיק המאוחד, פואז ופאוזי הגישו הודעות צדדים שלישיים או רביעיים. הראל העמידה את תביעתה על סך 21,346 ₪.

עיקר העובדות והפלוגתות שבהליך

אין מחלוקת כי עסקינן במשאית חדשה שעלתה על הכביש בשנת 2013.

מנורה הנפיקה עבור המשאית פוליסת ביטוח שמספרה 04/34/103864/13/9 בתוקף מיום 19.3.2013 ועד יום 28.2.2014. אין מחלוקת כי לפי לשון הפוליסה, בני אדם הרשאים לנהוג ברכב: " המבוטח או כל אדם הנוהג לפי הוראתו או רשותו ובלבד שגיל הנהג מעל 24 שנה וותק נהיגתו, לפי רישיונו, גדול 12 חודשים".

אין מחלוקת גם כי במועד התרחשות התאונה ביום 15.9.2013, פאוזי נהג במשאית וגילו היה פחות מ-24 שנים.

מראיות הצדדים, בפרט מראיות מנורה וסוכן הביטוח, עולה כי עובר להנפקת הפוליסה האמורה, הוגשו על-ידי הסוכן למנורה, שתי הצעות ביטוח מטעם המבוטח (פואז): הראשונה מיום 18.3.2013 והשנייה מיום 15.5.2013. כעולה לכאורה משני כתבי ההצעות, המבוטח ביקש כי האנשים שיהיו רשאים לנהוג במשאית: "כל נהג לא כולל נהג צעיר/חדש". בכתב ההצעה מיום 15.5.2013 אף הוסף בכתב יד: " כל נהג מעל 24 שנים ו-12 חודשים רישיון".

אין מחלוקת כי שני טפסי כתב ההצעות מולאו בכתב ידו של הסוכן, אינן חתומות על-ידי המבוטח עצמו, וכי על-גביהן במקום חתימת המציע צוינה המילה " טלפונית".

מעדויות הסוכן ופואז, ניתן היה להבין כי ההצעה הראשונה נשלחה עובר להתקנת ארגז על המשאית, והשנייה נשלחה לאחר שכבר הותקן ארגז כאמור, שכן חל שינוי במספר הרישוי.

עוד עולה מחומר הראיות כי ביום 15.9.2013 (היום שבו אירעה התאונה), מילא נהג המשאית (פאוזי) טופס הודעה על תאונת דרכים, ובו ציין את פרטיו וגרסתו לעניין התאונה. פאוזי, באמצעות סוכן הביטוח, שלחו את ההודעה האמורה למנורה. אין מחלוקת כי התביעה נתקבלה אצל המבטחת, וביום 25.11.2013 אושר למבוטח תשלום בסך כ-73,000 ₪ בגין הנזקים שנגרמו למשאית עקב התאונה.

במועד מאוחר יותר, ביום 20.1.2014, כך לפי טענת מנורה, לאחר שנתגלה עקב ביקורת פנימית שנערכה אצלה, כי שולם פיצוי בטעות למבוטח, שכן אין כיסוי ביטוחי, שלחה מנורה מכתב דרישה להשבת הסכום ששולם כאמור.

בהליך דנן קיימות שתי מחלוקות מרכזיות, ומחלוקת שלישית בין חלק מהצדדים. ראשית - הצדדים חלוקים בשאלת נסיבות קרות התאונה; שנית - הצדדים חלוקים בשאלת הכיסוי הביטוחי של מנורה על המשאית זאת בשל מגבלת הגיל ; שלישית - חלק מהצדדים חלוקים בשאלת אומדן הנזקים.

ראיות הצדדים

מטעם מנורה הוגשו בתיק המאוחד תצהירי עדות ראשית והעידו שני עדים : מר י' רופס ומר ש' טלקר (להלן בהתאמה: " יעקב" ו-"שלום"). מטעם הראל ואבי, העיד האחרון במשפט. מטעם פואז, הוגש תצהיר עדות ראשית שלו והעיד במשפט. מטעם פאוזי, הוגש תצהירי עדות ראשית שלו והעיד במשפט. מטעם שפיר הוגש בתיק המאוחד תצהיר עדות ראשית והעיד במשפט מר נ' עלי (להלן: " ניר"). מטעם דלאל, הוגש תצהיר עדות ראשית של מוחמד שהעיד במשפט. מטעם איילון, העידו מר א' שורק (להלן: " אייל") ומר א' טולמצוב (להלן: " אנטון"). מטעם סוכן הביטוח, הוגש תצהיר עדות ראשית שלו והעיד במשפט.

בנוסף לאמור, הוגשו חוות דעת שמאיות וכן הוצגו תמונות של חלק מהרכבים מיום התאונה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי במכלול החומר הקיים בתיק, שמעתי את עדי הצדדים וכן לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענותיהם הגעתי לכלל מסקנה כי:

ראשית: התאונה אירעה באשמו הבלעדי של נהג המשאית (פאוזי);

שנית: הפוליסה אינה מכסה את מקרה הביטוח אך התשלום שביצעה מנורה לא היה בטעות אלא הוא היה "לפנים משורת הדין" ולכן תביעתה להשבה, נדחית בזאת;

שלישית: התביעה נגד סוכן הביטוח נדחית;

רביעית: בעל המשאית והנהג חבים, ביחד ולחוד, לפצות את הניזוקים ביתר התביעות שהוגשו, הכל כפי שיפורט בהמשך.

נסיבות התרחשות התאונה

מהתרשמותי מהעדויות ומחומר הראיות, מכלול התמונה המצטיירת מראה כי התאונה אירעה בשל התרשלות נהג המשאית (פאוזי) שהביאה לתאונת שרשרת, כפי שיפורט להלן.

לפי עדות פאוזי בדיון לפניי (שורות 31-26, עמוד 24), עת נסע בנתיב " הכי" ימני, ניסה לעלות למחלף. לשם כך היו שני נתיבים שפנו ימינה ולצדם היו שני נתיבים לממשיכים ישר. לפי עדותו, שני רכבים, טויוטה ושברולט, שנסעו לפניו התנגשו זה בזה, וכי אז רכב הטויוטה עבר למסלול הנסיעה של המשאית; עקב זאת המשאית ניסתה "לברוח", ואולם מכיוון שהשוליים שבצד הימני היו צרים ופאוזי חשש שמא יפגע במעקה הימני או יתהפך, סטה לנתיב השמאלי.

כך לפי דבריו בעדות (שורות 10-4, עמוד 25):

"הטיוטה קורולה ושברולט שחורה נסעו בצד השמאלי שלי. מה שראיתי שהם התנגשו, הקורולה התנגש בשברולט וסטה ימינה למסלול שלי, אין די מרחק לא לבלום וצריך לקחת החלטה, או שאני מתנגש בקורולה פגיעה ישירה, או מצד ימין במעקה ואני בסיכוי גדול להתהפך, או לחתום שמאלה, וחתכתי שמאלה, הסתכלי במראה וחתכתי שמאלה, לא יודע מאיפה באה המונית. אני פגעתי בטויוטה קורלה ובמונית"

למעשה, לפי גרסתו בדיון, מבחינה כרונולוגית, רכבי הטויוטה והשברולט התנגשו מול עיניו (שורות 24-23, עמוד 25; שורות 18-17, עמוד 26) וחסמו את דרך נסיעת המשאית, וכי אז בלית ברירה הוא "חתך" שמאלה תוך שהוא פוגע בטויוטה וגם פגע במונית שנסעה משמאלו.

ברם, מחומר הראיות ולאחר ששמעתי את יתר העדויות לתאונה והתרשמתי מהן - סבורני כי גרסת פאוזי מעוררת קשיים כבדים שלא מצדיקים את העדפתה על יתר העדויות של הנהגים המעורבים, עדויות שהיו קוהרנטיות וסבירות יותר מגרסתו.

ראשית: גרסת פאוזי שהוצגה בדיון אינה עולה בקנה אחד עם הודעתו לחברת הביטוח (טופס הודעה מיום 15.9.2013). בהודעתו האמורה, אמנם רשם כי נסע בנתיב הימני " המיועד למשאיות" אך הוא הסביר את סטייתו לנתיב השמאלי בכך ששני רכבים לפניו סטו "לפתע" לנתיב שלו, כלשונו: "כדי שיספיקו להיכנס לפניי לפני שמגיעים לפקק", ושני הרכבים עצרו בפתאומיות נוכח הפקק, ואז משלא הספיק לעצור, סטה שמאלה, תוך שהוא פוגע בטויוטה וגם במונית. בהודעתו האמורה אין כל זכר לכך שהטויוטה והשברולט התנגשו אחד עם השני לפני שהוא נאלץ "לחתוך" שמאלה.

שנית: גרסת פאוזי בדיון גם לא עולה בקנה אחד עם תצהירו מיום 4.4.2015. בתצהירו האמור, הסביר פאוזי (בסעיף 5) כי רכבי הטויוטה והשברולט התנגשו, רכב הטויוטה סטה ופגע במשאית, שנאלצה לסטות שמאלה, ולשם כך וידא נהג המשאית שאין רכבים בנתיב השמאלי וכי אז החל להשתלב בנתיב זה, ולאחר שהמשאית כבר השתלבה בנתיב האמור, כלשונו: " פתאום הרגשתי מכה ברכב", כאשר כוונתו לרכב המונית שלא שם לב למשאית, פגע בה ולאחר מכן במעקה. למעשה, לפי גרסתו בתצהירו, רכבי הטויוטה המונית, הם אלה שפגעו כביכול במשאית, ולא ההיפך.

שלישית: לפי התמונות שהוצגו ומוקדי הנזק [מוצג ת/1], הן של המשאית הן של המונית, נראה כי המשאית והעגלה המחוברת לה נעצרו באופן אלכסוני ביחס לכביש; ללמדך, שהמשאית טרם השתלבה באופן מלא בנתיב השמאלי כפי שהיה ניתן להתרשם מתיאור פאוזי בתצהירו (סעיף 5). יש לזכור כי מדובר ברכב גדול אליו מחוברת עגלה כך שמדובר ברכב משא כבד וארוך על כל הנגזר מכך, ולכן יש להניח כי אף שהתמונה צולמה לאחר שהתרחשה התאונה, אך יש בה לשקף את מצב עצירת המשאית בזמן התאונה. יותר מזה, לפי מוקד הנזק של הפגיעה במונית, נראה כי עיקר הפגיעה שבצד השמאלי היא בדלת הקדמית-שמאלית; ללמדך, שהמשאית היא זו שפגעה במונית ולא ההיפך. כזכור, המונית נפגעה גם בחלקה הקדמי-ימני עקב הפגיעה במעקה.

רביעית: לפי עדות אבי (נהג המונית), המשאית שנסעה " בכיוון שמאל" פגעה במונית ודחפה אותה לשמאל, לדבריו: "חטפתי מכה ממנו ועפתי לשמאל" (שורות 32-27, עמוד 21). עוד העיד: "המשאית לדעתי נסעה בנתיב השלישי תוך כדי נסיעה המשאית שוברת לכיוון הנסיעה שלי, והיא פגעה בי בכנף קדמי, ודלת ימנית קדמית ואני עפתי הצידה לכיוון המעקה" (שורות 4-2, עמוד 22). עדות אבי מתיישבת עם מוקדי הנזק ברכבים והתמונות שהוצגו, מתיישבת עם הודעתו לחברת הביטוח שלו [ מוצג ת/2] וגם הותירה רושם אמין.

חמישית: לפי עדות מוחמד (נהג השברולט, הרכב אשר - למעשה - היה הקדמי ביותר בשרשרת), בזמן שהיה בנסיעה איטית בנתיב הימני במחלף (לכיוון פנייה ימינה), הוא שמע רעש של פגיעה בין רכבים, ואז " לקח מספר שניות" והרכב שמאחוריו פגע ברכבו (שורות 26-23, עמוד 29; שורה 1, עמוד 30; שורה 14, עמוד 31). העדות של מוחמד הייתה עקבית והותירה רושם אמין. חיזוק לעדות זו נמצא בעדות של אייל (נהג הטויוטה) אשר גם היא הותירה רושם אמין ולפיה, בזמן שרכבו היה בעצירה מוחלטת בפקק (פנייה ימינה במחלף מכביש 1 לכיוון כביש גהה), רכבו קיבל "חבטה איומה" שדחפה אותו וגררה אותו קדימה ופגעה ברכב שלפניו וגם במעקה (שורות 32-21, עמוד 31; שורות 16-1, עמוד 32).

ממכלול העדויות מסתברת התמונה הבאה: נהג המשאית (פאוזי) נסע בנתיב הימני בחוסר זהירות וככל הנראה במהירות שלא התאימה לתנאי עומס התנועה בכביש, ולכן הוא "הופתע" בפקק שהיה לפניו בפנייה ימינה במחלף, וכי אז בחוסר זהירות מוחלט, סטה שמאלה - או כלשונו: "חתך" שמאלה - תוך שהוא פוגע באופן קשה, באמצעות חלקה הקדמי של המשאית, הן בטויוטה מצד ימין הן במונית מצד שמאל. רכב הטויוטה נהדף אל עבר רכב השברולט והמעקה מצד ימין, והמונית נהדפה אל עבר המעקה מצד שמאל.

כפי שעולה, פאוזי נהג בחוסר זהירות כאמור שהתבטאה ככל הנראה במהירות שלא התאימה את תנאי הכביש ולבטח לא דאג לשמירת מרחק מתאים מהרכב שלפניו, וגם התרשל בביצוע עקיפה לא בטוחה. יש לצפות מנהג משאית, ממרום כסאו וכמשקיף גם על הנעשה לפניו בכביש, כי ינהג בבטחה ובזהירות מירבית, אמנם ככל נהג אחר, אך גם בהתחשב בנתוני רכבו (נתוני משקל, אורך וגם גובה), זאת על הסיכונים הנשקפים מנתונים אלה.

על כן, נקבע בזאת כי האחריות להתרחשות התאונה רובצת, באופן בלעדי, על נהג המשאית. אין מחלוקת כי פאוזי נהג במשאית ברשות בעליה פואז.

שאלת הכיסוי הביטוחי

בעוד טוענת מנורה והסוכן מטעמה, כי לא נרכש ביטוח נהג צעיר, בעלי המשאית ( פואז) טוען כי ביקש מסוכן הביטוח כיסוי ביטוחי גם לנהג צעיר. פאוזי תמך בגרסת סבו באופן זה שעת נהג ברכב היה ידוע לו כי קיים כיסוי ביטוחי מתאים לנהג צעיר.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והתרשמתי מהן, עדיפה בעיניי גרסת סוכן הביטוח - שהותירה רושם אמין - לפיה פואז לא ביקש ממנו כיסוי ביטוחי עבור נהג צעיר, על גרסת פואז לפיה הוא דרש כיסוי כאמור. עם זאת, הגעתי גם לכלל דעה כי ביחס לנזקי המשאית בלבד, מנורה פיצתה את פואז, שלא בטעות כטענתה, אלא "לפנים משורת הדין" ולכן היא אינה זכאית להשבה של הפיצויים שכבר שילמה.

ביחס לנזקי הצדדים השלישיים, ומשהוכח כי התשלום נעשה רק לפנים משורת הדין, מנורה אינה מחויבת ביתר הנזקים שנגרמו ליתר המעורבים בתאונה, אלא בעל המשאית והנהג בלבד.

אסביר.

על-גבי שני הטפסים שנשלחו על-ידי סוכן הביטוח למנורה לעריכת הביטוח עבור המשאית, הן הטופס מיום 18.3.2013 הן הטופס מיום 15.5.2013, צוין שהביטוח אינו כולל נהג צעיר. אין מחלוקת כי הטפסים האמורים מולאו על-ידי הסוכן, ופואז אינו חתום פיזית עליהם. לדברי הסוכן , החתימה נעשתה טלפונית. אין מחלוקת כי הפוליסה שהונפקה אינה כוללת ביטוח נהג צעיר.

פואז טוען בתצהירו וכן העיד בעדות לפניי כי עת ביקש מסוכן הביטוח לבטח את המשאית, הוא ביקש גם ביטוח עבור נהג צעיר. פואז העיד כי היה לבד עת ביקש זאת מהסוכן (שורות 6-4, עמוד 46). לפי עדותו: " בהתחלה כשרציתי לבטח הוא חיפש לבטח נהג צעיר ולא מצא, העמדתי את המשאית חודשיים, עד שמצא" (שורות 23-22, עמוד 12); ובהמשך העיד: "את הרכב הזה הוצאתי מהחברה, שאסי, באתי אצל הבן אדם, סוכן הביטוח, הוא שאל מי נוהג את המשאית הזאת, אמרתי הנכד שלי, הוא אמר שאכניס ארגז, ושאקח ביטוח נהג צעיר, הוא אמר שאני מבוטח" (שורות 15-12, עמוד 13).

לעומתו, סוכן הביטוח טוען בתצהירו (מיום 6.4.2017), כי פואז לא ביקש ביטוח נהג צעיר וכי הוא וידא עמו נושא זה ורק אז נרכש הביטוח. הסוכן הסביר כי תחילה בוטח הרכב (השלד בלבד) ולאחר התקנת הארגז בוטח הרכב בשנית.

בעימות בין גרסאות פואז מזה וסוכן הביטוח מזה, ולאחר עריכת האיזונים הראייתיים הנדרשים, עדיפה בעיניי, כאמור, גרסת הסוכן על גרסת פואז, שכן זו לוקה במספר קשיים, שאעמוד עליהם להלן:

ראשית: הגם שתחילה העיד פואז כי " מעולם" לא קיבל את מסמכי הפוליסה הרלבנטית לידיו (סעיף 15 בתצהירו), אך מעדותו עולה שהוא מסר את הפוליסה לבנק המשעבד של המשאית (שורות 31 ו-1, עמודים 14-13). בנסיבות אלו, משקיבל פיזית את כתב הפוליסה, חזקה כי פואז היה מודע לתנאיה, לרבות התנאי שלפיו כל אדם רשאי לנהוג ברכב לא כולל נהג צעיר.

בהקשר זה, גם אם אניח כי פואז סמך על סוכן הביטוח ולא טרח לקרוא את הפוליסה, בין בשל קשיי שפה כטענתו (שורות 31-27, עמוד 12) ובין בשל הסתמכותו על דברי הסוכן (שורה 21, עמוד 13; שורות 23-20, עמוד 14), לדידי, אין די בכך כדי לתמוך בגרסתו. שכן, אין מחלוקת כי פרמיית הביטוח שולמה על-ידו. אין מחלוקת גם כי הפרמיה המשולמת עבור רכישת כיסוי שכולל נהג צעיר עולה על זו המשולמת עבור פוליסה שאינה כוללת ההרחבה האמורה.

כאשר נשאל פואז אם הוא מבין שזה עולה יותר, הוא השיב: " בטח שאני יודע, אבל אני לא מזלזל. העובדה שאני ביטחתי נהג חדש לפני שקרה המקרה. נכון או לא ?" (שורות 8-6, עמוד 13). הסוכן העיד כי זה "כמעט כפול", לדבריו, פואז שילם: " תעודת חובה בסך 5703 ₪, שזו תקופה קצרה, אם צריך לעשות נהג צעיר מגיעים לכ-10,000 ₪. במקיף עולה עוד 20% מהפרמיה, ז"א עוד כ5000 ₪, 6000 ₪" (שורות 15-14, עמוד 19).

בעדותו בדיון מיום 29.10.2018 השיב פואז על שאלות בית המשפט, כלהלן (שורות 11-9, עמוד 46):

"ש. אתה שמת לב שאתה לא שילמת עבור נהג צעיר.
ת. שילמתי ביטוח על הכל, נהג צעיר. הוא אמר לי שאני מבוטח, הכל, נהג צעיר. היה רכב חדש. הוא שאל מי נוהג על האוטו החדש, אמרתי לו פאוזי. אין דבר כזה שאני נוסע בלי ביטוח"
(ההדגשה אינה במקור)

פואז לא הציג לבית המשפט כל אסמכתה לפיה הוא שילם עבור נהג צעיר.

עוד עולה מחומר הראיות, כי בתקופה הרלבנטית לתובענה ביטח פואז משאיות נוספות בביטוח נהג צעיר אך אצל מבטחות אחרות (שורה 16, עמוד 15). בהינתן כל אלה, סבורני כי גם אם פואז לא קרא את מסמכי הפוליסה, הרי הוא היה מודע, ולכל הפחות היה צריך להיות מודע, לכך ששולמה פרמיה פחותה. במילים אחרות, בנסיבות העניין נראה שהוא ידע כי אין כיסוי ביטוחי עבור נהג צעיר.

שנית: לטענת פואז עת ניגש לסוכן ודיווח על התאונה, הסוכן הודה לפניו שהוא (הסוכן) עשה טעות. לפי עדות פואז, באותו מעמד אמר לו הסוכן: "טעות שלי, נהג צעיר" (שורות 27-25, עמוד 14). מעדות פואז במשפט עולה כי בנו ( חוסאם) היה עד לדברים אלה (שורה 27, עמוד 14; שורות 6-3, עמוד 15; שורות 14-13, עמוד 46).

ברם, אף שנראה כי מדובר בנתון עובדתי חשוב שהתרחש לכאורה בפגישה האמורה, ויש לו גם השפעה לבירור היריבות בין פואז לבין הסוכן, הבן לא הגיש תצהיר וגם לא זומן לעדות במשפט. חזקה על בעל דין שלא יימנע מהבאת ראיה שיש בה כדי לקדם את עניינו. משכך, בהימנעו של בעל הדין מהבאת ראיה כאמור, חזקה היא כי הבאת אותה ראיה הייתה פועלת דווקא לרעתו [ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית נ' טלקאר חברה בע"מ, מ"ד(4) 595 (1990); ע"א 641/87 זאב קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פ"ד(1) 239 (1990); ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651 (1991)].

שלישית: טענת פואז בעדותו לפיה המשאית עמדה חודשיים עד אשר נמצא ביטוח נהג צעי ר (שורות 23-22, עמוד 12; ראו גם עדות פאוזי: שורות 32-31, עמוד 50), אינה עולה בקנה אחד עם המשך עדותו ממנה עולה כי השבתת הרכב נובעת מפאת הצורך להסדיר את נושא רישוי הארגז שהותקן על המשאית (שורות 9-5, עמוד 16), זאת כטענת הסוכן בתצהירו (סעיף 10) ובעדותו במשפט (שורות 28-26, עמוד 18):

"קודם כל המשאית הזאת שמוציאים אותה חדשה מהיצרן, היא הולכת להתקנת תוספות, אחר כך לוקחים אותה למשרד הרישוי, זאת היתה תקופת פסח שמשרד הרישוי היה סגור, ואז הוא אמר מדוע לשלם תוספת של חודשיים, חודשיים וחצי, כך הוא ביקש, הוא ביקש ממני לבטח גיל 24"

בדיון מיום 29.10.2018 העיד הסוכן (שורות 8-5, עמוד 47):

"ש. הוא אמר לך מי הולך לנהוג ברכב הזה?
ת. הוא אמר לי מעל 24 משתי סיבות, המשאית הזאת מוציאים אותה חדשה מהחברה ולוקחים אותה לעשות ארגז ולאחר מכן מבחן. זה היה בתקופה של חג. המשאית עמדה. לאחר המבחן הוא נותן לי מספר רישוי ואז אני מעדכן את זה בחובה. מוסיפים מספר רישוי למספר השלדה בפוליסה"

בנוסף לקשיים דלעיל, סבורני כי גרסת סוכן הביטוח היא מסתברת והגיונית יותר מגרסת פואז בנסיבות העניין, זאת משני טעמים אלה:

ראשית: כפי שניתן היה להבין מעדות הסוכן, גובה העמלה המגיעה לו נגזר מגובה הפרמיה (שורות 16-15, עמוד 21). מכאן, מסתבר יותר שלסוכן היה אינטרס לרכוש פוליסה מורחבת יותר, שמשולמת בעדה פרמיה גבוהה יותר. בהינתן זאת, בשים לב לכך שקיימת היכרות מוקדמת בין הסוכן לבין פואז, בשים לב לכך שבאמצעות אותו סוכן נרכש ביטוח צעיר עבור משאיות נוספות, סבורני כי בנסיבות אלו, גרסת הסוכן לפיה רכש את הפוליסה רק לאחר שווידא עם פואז כי אינו מעוניין בביטוח נהג צעיר, היא הגיוניות יותר.

שנית: מחומר הראיות עולה כי לפואז היו משאיות נוספות כאמור שהיו מבוטחות בביטוח נהג צעיר. הסוכן העיד כי פאוזי עבד על משאית אחרת (שורה 10, עמוד 47). פואז עצמו העיד כי היו לו ארבע משאיות " כל משאית הייתה מבוטחת מגיל צעיר" (שורה 16, עמוד 15).

על-יסוד כל אלה, נדחית בזאת טענת פואז לפיה רכש פוליסה עם כיסוי ביטוחי לנהג צעיר. כנגזר מכך, נדחות בזאת הטענות והתביעות של פואז ופאוזי נגד סוכן הביטוח. ברם , דומה כי בכך לא תמה המלאכה.

כזכור, אחת המחלוקות שלפניי היא שאלת חבות המבטחת (מנורה) בגין הנזקים שנגרמו בתאונה, ופרט עתירתה להשבת הסכום ששילמה לפואז. מנורה טוענת כי פיצתה את פואז, בטעות מאחר והפקידים אצלה התבלבלו בין שמות בעל הרכב והנהג ובשל העדר כיסוי ביטוחי עבור נהג צעיר, ולכן היא זכאית בחזרה, לכאורה, לסכום הפיצוי ששילמה.

בנדון דנן, לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, לדידי, התשלום ששולם לפואז לא היה בטעות יסודו, כי אם " לפנים משורת הדין" ולכן המבטחת אינה זכאית להחזר כלשהו.

ראשית: מתצהירו של סוכן הביטוח (מיום 6.4.2017) עולה כי עת דווח לו על-ידי פואז בדבר התאונה, הוא הסביר לו שאין כיסוי ביטוחי, ואולם, היות והוא אינו מוסמך לתת הודעה בדבר העדר כיסוי ביטוחי אלא חברת הביטוח, הוא יצר קשר עם נציג המבטחת, יעקב, וסיפר לו את אשר התרחש, וזה האחרון הנחה אותו "למלא הטפסים וציין כי ינסה לסייע למבוטחי הסוכן ולו בתשלום חלקי". הסוכן העיד גם בתצהירו, כי "למחרת" הוא פגש את יעקב שמסר לו כי " מנורה יראו מה קביעת השמאי לגבי גובה הנזק ואח"כ ינסה לעזור, אם כי הוא אמר "אל תצפה שנעזור בהכל"" (סעיף 11).

בדיון בבית המשפט, העיד הסוכן, כלהלן (שורות 16-13, עמוד 17):

"אני דיברתי עם יעקב לופז על המקרה ואמרתי לו שיש לנו נהג שלא מכוסה, האם הוא יכול לעזור, הוא ידע שאין לו כיסוי ביטוחי, יעקב ענה לי שהוא לא יכול לענות עכשיו ושנבחן אחרי הערכת שמאי. פניתי יום אחרי כן והוא אמר שאני לא אצפה שישלם את כל התביעה"

לעומת דברי הסוכן, נציג המבטחת (יעקב) העיד בתצהירו מיום 22.3.2017, בזו הלשון: "איני זוכר כל שיחה עם סוכן הביטוח מר עלי סבאח אודות התאונה ו/או הנזק נשוא התיק הנדון" (סעיף 2). עוד העיד יעקב בתצהירו כי מעולם לא אישר תשלום תגמולי ביטוח למבוטח אף שגיל נהג הרכב הוא פחות מ-24, ולדידו התשלום בוצע בטעות. ברם, חרף האמור בסעיף 2 בתצהירו, מעדותו של יעקב במשפט התברר כי אכן התקיימו שיחות בינו לבין הסוכן בנוגע לתאונה מושא התובענה, ולא רק זאת. אלא שגם, מעדותו אף עלה כי הסוכן מסר לו בשעתו שיש אירוע ביטוחי שלא מכוסה.

לפי עדות יעקב במשפט (שורות 20-18, עמוד 10):

"ש. היו לך שיחות עם הסוכן בקשר לתביעה זו?
ת. כן, הוא סיפר שיש אירוע ביטוחי שלא מכוסה, ושאל אם אפשר לקבל פתרון. אמרתי לו שנבחן את האירועים והכול על בסיס יחסי עבודה, וזה היה לפני התשלום
ש. ואחרי תקופה מסוימת בוצע התשלום?
ת. כן, בוצע, ללא ידיעתי"
(ההדגשה אינה במקור)

מעדות נציג המבטחת עולה באופן ברור, כי מנורה, באמצעות הנציג מטעמה, הייתה מוכנה לבחון את המקרה של פואז, וכדברי הנציג: "הכל על בסיס יחסי עבודה", בשעה שכבר הייתה מודעת לכך, באמצעות הנציג מטעמה כאמור, כי מדובר בנסיבות שבהן אין כיסוי ביטוחי לנהג צעיר.

יעקב העיד בדיון מיום 29.10.2018, כלהלן (שורות 31-24 ו-3-1, עמודים 50-49):

"ש. אני רוצה שתחזור לשיחה שהיתה בינך לבין הסוכן שנכח כאן בנוגע לתאונה. האם אתה זוכר את השיחה?
ת. באופן כללי יש. הוא ביקש לבדוק אפשרות אם אשר על בסיס מסחרי לעזור.
ש. הוא הסביר לך למה אין כיסוי ביטוחי?
ת. גיל הנהג
ש. הוא הסביר לך למה לא נעשה כיסוי ביטוחי?
ת. לא.
ש. האם יכול להיות שהוא אמר לך שזאת טעות שלו?
ת. לא.
ש. אם הוא היה אומר לך שזו טעות שלו, זה היה משנה?
ת. רק שיקולים מסחריים"

כזכור, סוכן הביטוח שלח לחברת הביטוח את טופס הדיווח אודות התאונה (טופס מיום 15.9.2013), בציינו את הפרטים הרלבנטיים, בין השאר, פרטי הנהג של הרכב. המבטחת הוציאה שמאי מטעמה על-מנת לבדוק את המשאית הניזוקה ביום למחרת (16.9.2013), העריכה את גובה הנזק (חוות דעת שמאית מיום 26.10.2013) ואישרה תשלום פיצויים לפואז, במספר תשלומים בחודשים אוקטובר-דצמבר 2013. מכאן, טענתה המאוחרת של מנורה לפיה הדבר נעשה בטעות באופן שבמהלך הטיפול בתיק לא שמו לב לכך שהנהג אשר נהג במשאית בזמן התאונה אינו המבוטח אלא אדם אחר וכי מקור הטעות הוא בלבול בשמות - בכל הכבוד, אינה משכנעת בנסיבות העניין.

שנית: לא מן הנמנע כי חברת הביטוח, לפני שאישרה לפואז תשלום סך כ-73,000 ₪ (חודשיים לאחר מקרה הביטוח), היא ביצעה את הבדיקות הנדרשות לפני מתן הוראת ביצוע תשלום, לרבות אומדן הנזק (ראו והשוו: שורות 9-6 ו-21-14, עמוד 6). מעדותו של יעקב ניתן להבין כי לשם תשלום סך 80,000 ₪ נדרש אישור של שלושה אנשים: " אחד בתביעות ושני מורשי חתימה" (שורות 30-29, עמוד 10).

בהקשר זה, מהודעות התשלום (נספח ה' לתצהיר של שלום) מופיע שם הפקידה שביצעה את הוראת התשלום למבוטח (ראו גם: שורות 32-31, עמוד 7). לא הוגש תצהיר של הפקידה וגם לא העידה במשפט. שלום העיד כי הייתה כאן טעות " לאורך כל הדרך" (שורה 24, עמוד 7). לצד הקשיים הראייתיים דלעיל, מנורה גם לא הציגה תדפיס כלשהו שיש בו לתעד את הפעולות שנעשו בתיק התביעה אצלה, ממועד קבלת התביעה מסוכן הביטוח, דרך הבדיקות שנעשו, ועד הוצאת הדרישה להשבה (ראו והשוו עדות שלום: שורות 24-19, עמוד 7).

שלישית: מנורה והעד מטעמה שללו באופן נחרץ כי התשלום שבוצע לפואז היה לפנים משורת הדין וגם העיד יעקב שאין מפצים באופן מלא ככל שהיה משולם תשלום כאמור (ראו: שורות 10-4, עמוד 50 וההחלטה מיום 20.11.2018). עם זאת, כפי שהיה ניתן להתרשם ממכלול עדויות סוכן הביטוח וגם מעדויות נציגי המבטחת בדיונים לפניי, ככלל, קיימת אפשרות לפיה המבטחת משלמת למבוטח לפנים משורת הדין באותם מקרים שבהם אין כיסוי ביטוחי בשל תניה כזו או אחרת (ראו עדות שלום: 18-8, עמוד 8, שלפיה בין היתר, קיימת אפשרות לבצע תשלום כאמור, אך הדבר לא נעשה במחלקת תביעות; ראו עדות סוכן הביטוח: שורות 8-7, עמוד 20).

מעדות יעקב ניתן להבין ולהתרשם כי " שיקולים מסחריים ברמת יחסי העבודה מול סוכן הביטוח" יכולים להביא את חברת הביטוח לשלם למבוטח חרף הבעייתיות שמתעוררת בשאלת הכיסוי הביטוחי (שורות 6-4, עמוד 10; ראו גם: שורות 3-2, עמוד 50). בהמשך הוא העיד: "אישור תשלום כזה הוא במערכת יחסי עבודה מבוטח סוכן" (שורה 14, עמוד 11). עוד לפי עדותו, "כל תיק שנסגר לפנים משורת הדין אפשר להוציא פלט" (שורות 11-10, עמוד 10). כאמור לעיל, מנורה לא הציגה כל תדפיס או פלט שמראה מה הן הפעולות שנעשו בתיק התביעה מעת קבלתה. בכל מקרה, לפי עדות העד: " בשביל לנסות לעזור לפנים משורת הדין צריך לראות את גובה הנזק" (שורה 8, עמוד 50).

עת נשאל סוכן הביטוח באם פנה לחברת הביטוח כדי לעזור לפואז זאת בשל " תחושת אשמה" שלו (של הסוכן), הוא השיב באופן נהיר: "חס וחלילה, זה תלוי בגודל הסוכן בהשפעת הסוכן, המבוטח היה אצלי במשרד הוא ביקש ממני שאעזור לו, ועל סמך זה פניתי ליעקב כדי לעזור, יעקב אמר לי במפורש שהוא לא מבטיח לעזור בכל הסכום" (שורות 6-4, עמוד 20). בהמשך, בדיון מיום 29.10.2018, עת נשאל הסוכן על-ידי בית המשפט באלו מצבים משולם לפנים משורת הדין, הוא הסביר: "לפעמים מתווכחים על גובה הנזק בחברת הביטוח. חברת הביטוח יושבת עם הסוכן ועם המבוטח ומנסים להגיע לעמק השווה בין שני הצדדים" (שורות 30-29, עמוד 46). לדבריו, התשלום האמור הוא בשיקול הדעת הבלעדי של חברת הביטוח (שורה 32, עמוד 46).

אמנם הסוכן הסתייג בעדותו בדיון מיום 21.2.2018 באופן זה שכאשר משלמים לפנים משורת הדין, לא משלמים את הסכום במלואו (שורות 20-14, עמוד 20), אך מעדותו בדיון מיום 29.10.2018 ניתן היה להבין כי יש מצבים שמשלמים את כל סכום הביטוח (שורות 25-24, עמוד 46).

אין ספק כי עצם הגשת תביעה למבטחת אין בזאת כדי להקים חבות ביטוחית, ואולם, בנסיבות העניין ועל-יסוד חומר הראיות ומעדויות עדי מנורה, מתברר כי לעתים כבמקרה הספציפי הנדון, אפילו מתקיימים קשיים בשאלת הכיסוי הביטוחי, רשאית חברת הביטוח להורות על תשלום פיצוי לפנים משורת הדין, ונראה שכך נעשה במקרה של פואז.

סיכום ביניים בשאלת הכיסוי הביטוחי

ממכלול התמונה המצטיירת מחומר הראיות, עולה הרושם שלפיו עת עלתה המשאית על הכביש בחודש מרץ 2013, פואז בחר באופן מודע ומתוך כוונה לחסוך בפרמיה, שלא לרכוש ביטוח עבור נהג צעיר שכן המשאית הייתה צריכה לעבור מבחן נוסף עם התקנת הארגז. בהמשך, לאחר התקנת הארגז בחודש מאי 2013, הוא לא ביקש מסוכן הביטוח פוליסה שכוללת ביטוח עבור נהג צעיר. ייתכן כי הדבר נבע מתוך מודעות מלאה שלו שכן פאוזי כבר עבד על משאית אחרת משנת 2009, וגם ייתכן שזה נבע מתוך היסח דעת או אף מרשלנות. כך או אחרת, האחריות בנדון דנן היא על פואז ולא על סוכן הביטוח.

הסוכן העיד, בין השאר, כלהלן (שורות 20-18, עמוד 49):

"ש.ת. החסכון הוא שלו. הוא כבר 40 שנה בעסק והוא יודע מה הוא רוצה. לא מדובר במישהו חדש. מדובר במישהו שמנוסה בעסקים והוא יודע מה הוא ביקש בדיוק. הנהג שלו היה נוהג גם על משאית אחרת"

עוד עולה מהתמונה הכוללת, כי מנורה הכירה באחריות ביטוחית בנסיבות העניין אף שהפוליסה אשר נרכשה אינה כוללת הרחבה עבור נהג צעיר. פיצוי כאמור נקבע לאחר שהנזק של המשאית כבר כומת והועמד על סך כ-73,000 ₪, והוא שולם לפנים משורת הדין בלבד ולפי שיקול דעתה של מנורה. בהקשר זה אעיר למעלה מן הצורך - ואינני קובע עמדה בסיטואציה היפותטית זו - כי בשל היותו תשלום לפי שיקול דעת, לא מן הנמנע כי לו מנורה הייתה מודעת מלכתחילה שהיקף הנזק שנגרם עקב התאונה (כולל נזקי הצדדים השלישיים) הוא גדול מזה שאושר, הייתה נמנעת מתשלום כאמור. כך או אחרת, משכבר בוצע התשלום למבוטח לפנים משורת הדין ולא בטעות, והמבוטח כבר הסתמך על כך, אין המבטחת רשאית להחזר.

לאחר כל אלה, נדחית בזאת תביעת מנורה להשבת הסכום ששילמה לפואז.

במקביל, נדחות גם תביעותיהם של הצדדים השלישיים, ככל שהן מופנות נגד מנורה, זאת שכן התשלום לפנים משורת הדין, מעצם טבעו, הוא מסויג, מוגבל ונתון כאמור לשיקול דעתה הבלעדי של המבטחת. נראה כי המבטחת, משיקוליה המסחריים אל מול הסוכן מטעמה, אל מול המבוטח אצלה או אף בהתחשב בשניהם יחדיו, זאת גם בשים לב להיקף הנזק שנאמד בהתחלה - החליטה להכיר בפיצוי בגין נזקי המשאית בלבד ובנסיבות הספציפיות של המקרה דנן.

יוצא אם כן, כי משעה שהוכח כי פואז לא רכש כיסוי ביטוחי שכולל נהג צעיר עבור המשאית, משהוכח כי מנורה הכירה אך בנזקי המשאית בלבד, הרי לא מתקיימת כל עילה חוזית או נזיקית של הצדדים השלישיים המעורבים בתאונה, שיש בה לחייב את מנורה (במובחן מבעל המשאית והנהג) לפצות אותם בגין נזקיהם.

בהקשר דנן, עתירתם החלופית של בעל המשאית והנהג לחיוב פואז בתשלומי תגמולי ביטוח בניכוי יחסי לפי ההלכה שנקבעה בפסק הדין בעניין רע"א 3260/10 חתמי לוידס נ' אליהו סלוצקי, מיום 15.9.2013 (להלן: "הלכת סלוצקי"), לדידי ולאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בנדון, דין עתירה זו להידחות.

ראשית: טענה זו הועלתה כמעט ביישורת האחרונה של ההליך, רק במועד סיכומי הצדדים ביום 21.2.2018.

שנית (וזה העיקר): לטעמי, במובחן מנסיבות הלכת סלוצקי (שם דובר על מבוטח שהפר את תנאי הביטוח ולא נקט באמצעים להקלת הסיכון באופן שעת נגנבו התכשיטים מדירתו הם לא היו מופקדים בכספת כבתנאי הפוליסה), במקרה לפנינו, התנאי שעניינו גיל הנהג הוא תנאי מוקדם בפוליסה, רוצה לומר - תנאי מובהק בתנאי "החוזה" שבין המבטחת למבוטח. בשעה שהוכח כי לא נרכש ביטוח עבור נהג צעיר וכי אלה הם תנאי החוזה, בנסיבות אלו, אין מקום גם לתשלום יחסי .

[ראו והשוו: ע"א (המחוזי - ת"א-יפו) אבי פיקאלי נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ, מיום 19.11.2017; ע"א (המחוזי - ב"ש) 51905-03-17 זאהי אבו רביעה נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, מיום 12.6.2017; ע"א (המחוזי - ת"א-יפו) 24290-07-11 מעיין קאלו נ' תרסיס חברה לכימיקלים בע"מ, מיום 20.5.2012 (פסקה 17)].

אומדן הנזקים

בתביעה 24891-04-14 של שפיר, היא עותרת באמצעות תצהירו של ניר וצרופות התצהיר, לפסיקת פיצוי בסך 5,048 ₪ עקב פגיעת המונית במעקה הבטיחות, כאשר סכום זה כולל את סך הנזק, עלות העבודה שבוצעה ועלות האבטחה שנדרשה. כפי שהוכח לעיל, סטיית המונית מנתיב נסיעתה נגרמה לאחר שנפגעה מהמשאית. מכאן, חבים נהג המשאית ובעליה (שנתן את הרשות לנהג לנהוג בה) לשלם לשפיר, סך 5,048 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (13.4.2014) ועד יום מתן פסק הדין.

בתביעה 32997-04-14 עותרת דלאל לפסיקת פיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב השברולט. תביעה זו מתבססת על חוות דעת שמאית מיום 1.12.2013. חוות הדעת האמורה לא נסתרה במשפט. אם כן, הואיל ורכב השברולט נפגע מרכב הטויוטה שנדחף אליו עקב פגיעת המשאית מאחור, חבים נהג המשאית ובעליה לשלם לדלאל, סך 6,283 ₪ (שכולל בתוכו את סך הנזקים והוצאות השמאי), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (23.4.2014) ועד יום מתן פסק הדין.

בתביעה 46705-04-14 עותר נהג המונית ( אבי) לפסיקת פיצויים בגין הפסדיו הממוניים עקב הפגיעה במונית והשבתתה, בין השאר, הוא תובע השתתפות עצמית, ערך כינון, בלאי, אובדן שלושה ימי עבודה, ירידת ערך ועוד. התביעה מבוססת על חוות דעת שמאי מיום 24.9.2013 שמעידה בין השאר בדבר שיעור ירידת ערך (7.5% מתוך ערך 89,000 ₪) וגם הצורך בשלושה ימי תיקון. כמו כן, צורפה אסמכתה בדבר גובה השתתפות עצמית (סך כ-8,100 ₪) וגם חשבון שכר טרחת שמאי (סך כ-2,100 ₪). מתוך שכר הטרחה נשאה חברת הביטוח של המונית בסך 400 ₪ וגם הורידה ערך כינון בגובה 228 ₪ (מכתב מיום 20.2.2014). רכיבי הנזק הנתבעים לא נסתרו כדבעי. על כן, חבים בזאת נהג המשאית ובעליה לשלם לאבי, סך 18,597 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (29.4.2014) ועד יום מתן פסק הדין.

בתביעה 57812-06-14 עותרת הראל (המבטחת של המונית), בתביעת שיבוב, בגין הנזקים בהם נשאה לתיקון המונית. תביעת הראל כוללת את סך הנזק שבו נשאה 20,903 ₪ וכן דמי השמאות (443 ₪). התביעה מבוססת על חוות דעת שמאית מיום 24.9.2013. חבים נהג המשאית ובעליה, אם כן, לשלם להראל, סך 21,346 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (6.7.2014) ועד יום מתן פסק הדין.

תוצאת ההליך - סיכום

התביעה של מנורה (19148-04-14) : התביעה נדחית. כך גם, כל ההודעות לצד שלישי נגד מנורה - נדחות. כל צד יישא בהוצאותיו.

ההודעות לצד שלישי נגד סוכן הביטוח - נדחות. פואז ופאוזי יישאו בהוצאות הסוכן ובשכר טרחת עורך-דין בצירוף מע"מ כדין, בסך כולל 7,500 ₪.

התביעה של שפיר (24891-04-14) : פואז ופאוזי ישלמו לשפיר, ביחד ולחוד, את הסך לפי סעיף 76 לעיל בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בצירוף מע"מ כדין, בסך כולל 2,100 ₪.

התביעה של דלאל (32997-04-14) : פואז ופאוזי ישלמו לדלאל, ביחד ולחוד, את הסך לפי סעיף 77 לעיל בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בצירוף מע"מ כדין, בסך כולל 2,300 ₪. וכן ישלמו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בצירוף מע"מ כדין, לחברת איילון, בסך כולל 2,300 ₪.

התביעה של אבי (46705-04-14) : פואז ופאוזי ישלמו לאבי, ביחד ולחוד, את הסך לפי סעיף 78 לעיל בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בצירוף מע"מ כדין, בסך כולל 4,400 ₪.

התביעה של הראל (57812-06-14) : פואז ופאוזי ישלמו להראל, ביחד ולחוד, את הסך לפי סעיף 79 לעיל בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בצירוף מע"מ כדין, בסך כולל 4,900 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו לתובעים תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד מועד ביצוע התשלום בפועל.

זכות ערעור כקבוע בדין.

המזכירות - להודיע לצדדים ולהמציא להם את פסק הדין בדואר רשום .

ניתן היום, כ"ח אדר א' תשע"ט, 05 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.